פסקי דין על שמעון יאיר מרציאנו |

10016-05/11 בפמ     05/06/2011




בפמ 10016-05/11 שמעון יאיר מרציאנו נ' מדינת ישראל








בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



בפ"מ 10016-05-11 מרציאנו נ' מדינת ישראל






בפני

כב' השופט
אלי אנושי


מבקשים

שמעון יאיר מרציאנו


נגד


משיבים

מדינת ישראל



החלטה

בפני
בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961.

ביום 27.05.11 הוצא כנגד המבקש צו פסילה מנהלית מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 30 יום, וזאת מתוקף סמכותו של קצין משטרה.
הצו ניתן בשל עבירת נהיגה בשכרות, לאחר שסרב לתת דגימת אויר נשוף לפי דרישת שוטר.
שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
השוטר הבחין במבקש נוהג במכוניתו, הורה למבקש לעצור. וזאת לאור החשד לעבירת נהיגה ללא חגורת בטיחות, ע"פ דו"ח פעולה באיסור אכיפת נהיגה בשכרות, המבקש כשל בבדיקת נשיפון, למעשה, לדבריו, סרב לשתף פעולה עד שיבוא עו"ד. עוד אציין כי המבקש נמלט מניידת המשטרה, כשהשוטרים בעקבותיו, במהלך בריחתו קפץ מעל חומת בית, התחבא בחצר בחושכה, שם נתגלה, הובל לתחנה, סרב לבדיקת ינשוף, סרב לבדיקת מאפיינים, וזאת למרות שהוסברה לו מהות הסירוב ומשמעותו, על הדרישה סרב לחתום, כאמור סרב לענות על שאלות, התרשמות השוטרים הייתה כי מדובר בהשפעת אלכוהול כבדה.

ב"כ המבקש העלה טענות כנגד חומר הראיות, כגון, שלאחר הארוע נבדק המבקש בדיקת דם בבית החולים אסף הרופא ולא נמצא שיכור. לטעמי אין טענה זו מסייעת לו, בשלב זה של הדיון, שלב מקדמי, די בחומר הראיות שהוצג, כדי לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין. יתרה מכך בדיקת הדם מאוחרת לזמן האירוע והאישור שהוצג אינו ערוך כדין ואף לא חתום.
כמובן שעומדת למבקש הזכות להעלות טיעוניו, אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו בתיק העיקרי.
אשר על כן הנני קובע ללא היסוס כי קימות ראיות לכאורה כנגד המבקש.

באשר למסוכנות:

מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו.
המבקש נוהג משנת 2001 ולחובתו 13 הרשעות קודמות, יתרה מכך אין צורך להכביר מילים במסוכנות של עבירת הנהיגה בשכרות. על נהיגה בזמן שכרות כבר נאמר בפסיקה כי:

בע"פ 5002/94
בן איסק נ' מ"י, פד"י מט(4) בעמ'163 נאמר:
"שכרות – כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו".

בבש"פ 10865/06, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי:

"לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך".

נסיבות מעצרו של המבקש בשעה 02.35 בבוקר, בכביש ראשי, כשהוא נוהג בשכרות (ע"פ סרוב לכאורה), ומעשה ההמלטות מידי השוטרים, מעידה על נהג המסוכן לציבור בנהיגתו.

לעניין נסיבותיו האישיות של המבקש כפי שצוינו בבקשתו, אציין כי אין להקל ראש בשלילת רישיון נהיגה לשלושים ימים, אשר יכולה להיות להם פגיעה בפרנסת המבקש ופגיעה קשה לא פחות באורחות חייו וחיי בני משפחתו התלויים בו, אולם המחוקק בחר להטיל מגבלה זו על מנת להילחם בעבירות התנועה ובקטל המתרחש בכבישים ומדובר בפגיעה סבירה, מידתית וקצובה.

כאמור לעיל, נחה דעתי, כי קצין המשטרה פעל

כדין ובסמכות, ובביטול הפסילה המנהלית, תהא פגיעה בביטחון הציבור.

בנסיבות אילו, כאשר ניתן לקבוע כי יש ראיות לכאורה וכן שהנהג עלול להוות סכנה לציבור, הרי אין מקום להתערב בשיקול דעתו הנכון של קצין המשטרה.
סוף דבר, הריני דוחה הבקשה.

המזכירות תיידע ותשלח החלטתי לצדדים.
תיק החקירה יוחזר לידי המשיבה.
זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, ג' סיון תשע"א, 05 יוני 2011, בהעדר הצדדים.








בפמ בית משפט לתעבורה 10016-05/11 שמעון יאיר מרציאנו נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 05/06/2011)