פסקי דין על ולרי קוקורין | פסקי דין על חברת כוח אדם "דקל עוז" | פסקי דין על הראל - חברה לביטוח | פסקי דין על מפעל "היוצר" ואח' |

18768/05 א     12/06/2011




א 18768/05 ולרי קוקורין נ' חברת כוח אדם "דקל עוז", הראל - חברה לביטוח בע"מ, מפעל "היוצר" בע"מ ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה



ת"א 18768-05 קוקורין נ' חברת כוח אדם "דקל עוז"
ואח'



בפני

כב' השופטת
חנה לפין הראל

התובע/המשיב
ולרי קוקורין


נגד

הנתבעות

המבקשות
1. חברת כוח אדם "דקל עוז"
2. הראל - חברה לביטוח בע"מ
3. מפעל "היוצר" בע"מ
4. הפניקס - חברה לביטוח בע"מ


החלטה

בעניין: בקשה לחייב את התובע להיבדק על ידי נוירולוג מטעם הנתבעות 3 ו-4.

הבקשה
המבקשות, דהיינו הנתבעות 3 ו-4, הגישו בקשה לחייב את המשיב להיבדק על ידי נוירולוג מטעמן, לצורך הגשת חוות דעת רפואית בתחום הנוירולוגיה.

הטעמים לבקשה הם, כי פרופ' קליין, מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, קבע שהתובע – המשיב, סובל ממחלת ה"דמנציה".
מחלה זו, היא מחלת מוח, והקשר הסיבתי בינה לבין פגיעת ראש, ממנה סבל התובע, מצוי בתחום ההתמחות הנוירולוגי, ולא בתחום הנפשי.

פרופ' קליין העיד בחקירתו, כי הפגיעות של התובע בתאונה זו, נשוא התביעה, אינן יותר בתחום הנפשי, ואם בעבר התובע אובחן כסובל מפוסט-טראומה, הרי פרופ' קליין לא מצא בבדיקתו הנוספת תסמינים אילו.

פרופ' קליין קבע, כי הנושא של ה"דמנציה", נקבע על ידי נוירולוג, ולכן אין כל אפשרות להסתמך על הנכות שקבע פרופ' קליין. בדיקת
m.r.i
, אשר בוצעה לפי בקשתו לא הועילה, וגם לאחר הבדיקה נותרו ספקות אצל פרופ' קליין, כפי שגם כתב בחוות דעתו השנייה וכפי שהעיד בבית המשפט.

קיים פער בלתי מוסבר, בין היכולות של המשיב בבדיקות הנוירו-פסיכולוגיות, לבין התפקוד שלו בבדיקות אצל פרופ' קליין, ובעת הדיון בבית המשפט. פרופ' קליין כתב, כי התמונה מורכבת, עם סתירות לכאורה, ואין הוא יכול היה להגיע למסקנה ברורה.

המבקשות טוענות, כי יש לקיים את מטרת המשפט, דהיינו להגיע לחקר האמת, הן העובדתית והן הרפואית, ועל כן יש צורך שמומחה נוסף בתחום הנוירולוגיה, יבדוק את התובע.
המבקשות ערות לכך, כי הבקשה מוגשת בשלב מתקדם של הדיון, אך לדעתן מטרת גילוי האמת, גוברת על סדרי הדין.

המבקשות מציינות בבקשתן, כי ביקשו לזמן את התובע לדר' וולר, אלא בא כוחו הודיע, כי אין בכוונתו להתייצב לבדיקה.

לחילופין, המבקשות מבקשות, כי יותר להן לשלוח שאלות הבהרה לפרופ' קליין, במסגרתן פרופ' קליין יתבקש לחוות את דעתו, אם ראוי למנות נוירולוג שיחווה דעתו בשאלת הקשר הנסיבתי, בין הפגיעה של התובע, לבין מחלת ה"דמנציה".

המבקשות צירפו לבקשה, את מכתבן לב"כ המשיב ואת תשובתו של ב"כ המשיב.

התגובה
ב"כ המשיב, השיב לבקשה בדיון שנערך ביום 17/05/11.

ב"כ המשיב מתנגד נמרצות לבקשה, שכן משמעות קבלתה היא פתיחת המשפט מחדש, לאחר שהוא מתנהל כבר 5 שנים.

השאלה הנכונה לדעתו, היא איננה מהו סוג המחלה ממנה סובל התובע, אלא מהם הנזקים שאירעו לתובע, שהם נזקים קוגניטיביים, ויש קשר סיבתי בינם לבין התאונה.

ב"כ התובע, מדגיש כי מרשו עבר שתי בדיקות נוירו-קוגניטיביות, בבי"ח רמב"ם, שם נקבע כי הוא מתפקד ברמה של "דמנציה", אך לא נקבע כי הוא סובל מ"דמנציה".

בנוסף, מדגיש ב"כ התובע, כי הייתה הזדמנות למבקשות להגיש חוות דעת נוירולוגית בזמנו, אלא שהן לא העלו טענה זו, וגם בזמן החקירה לא הועלתה כל טענה, והנושא אינו בתחום אחריותו של פרופ' קליין.

טענה אחרת בפי ב"כ התובע היא, כי אין אנו עוסקים במקום בו יש צורך בוודאות מוחלטת, שכן מדובר במשפט אזרחי, ולדעתו, פרופ' קליין העמיד לרשות בית המשפט, את כל הכלים להתמודד בסוגיית הקשר הסיבתי, כאשר החלוקה יכולה להיות 60%/40%, ואין צורך בקביעה של 100%.

ב"כ התובע טען, כי המבקשות השתהו שיהוי רב בבקשתן, ואין דומה הדבר לבקשה שהוא הגיש, בנושא הכאב, שכן שאלת הכאב עלתה רק בזמן חקירתו של פרופ' וולפין, כאשר הוגש חומר המעיד כל כך, שהתובע סובל מ-
r.s.d
.
יתר על כן, אילו רצו המבקשות באמת להתייחס לתחום הנוירולוגי, יכלו להזמין את פרופ' יהודית אהרון, שהיא נוירולוגית, והיא קבעה לעניין הקשר הסיבתי, קביעה עליה התבסס פרופ' קליין, ואין זה ראוי כיום לגרום להוצאות נוספות, אשר בהכרח ייגרר להם גם התובע, שיאלץ להגיש חוות דעת נגדית, ואחר כך ימונה מומחה מטעם בית המשפט, ועל כן נראה שאין מקום להיענות לבקשה.

לדעת ב"כ התובע, כל מטרת הבקשה היא למשוך זמן, ולא להביא את התיק לידי סיום, לכן הוא מבקש לפסוק הוצאות, שכן התנהלות זו מתווספת להתנהלות המבקשות עד היום, אשר אינן עומדות בהחלטות בית המשפט, לא הגישו תחשיב נזק ולא טרחו להודיע כי אין בכוונתן לעשות זאת, מה שגרם טרחה ובזבוז זמן רב לתובע, ולהכנת התחשיב מטעמו.

תגובת המבקשות
המבקשות הגיבו לתשובת התובע.

פרופ' אהרון, בדו"ח הבדיקה הראשון כתבה, כי אכן התובע מתפקד כחולה דמנטי, אך הסיבה איננה ברורה, ולא ניתן להסביר ביצוע קוגניטיבי כה נמוך, על רקע פגיעת הראש הקלה שעבר.

גם בבדיקה של המכון לנוירולוגיה קוגניטיבית, בבי"ח רמב"ם, עליו חתומה גם דר' קלאוט דוריטה, שהיא נוירולוגית כתב, כי ממצאי הבדיקה, מתאימים ל"דמנציה", אך הרקע אינו ברור, ואין היא שוללת רקע וסקולרי.

פרופ' קליין, בהתייחסו לדברים דלעיל, וגם לאמצעי בדיקה
m.r.i
קבע, כי אכן הגורמים אינם ברורים, אם התובע סובל מ"דמנציה", על רקע מחלת "אלצהיימר", או "דמנציה ווסקולרית", ויש לקחת בחשבון קיום גורמי סיכון נוספים.

לדעת ב"כ המבקשות, הרי השאלה לגבי אבחון המחלה היא קריטית, ואי אפשר ליצור קשר סיבתי בין מחלה אשר טיבה לא ברור ואבחנה לא ידועה, לבין התאונה.
צריך קודם כל, כפי שקבע פרופ' קליין, לקבוע אבחנה, ורק אח"כ אם יש קשר בין האבחנה לתאונה.

לדעת ב"כ המבקשות, הרי ב"כ התובע טועה, אם הוא סבור כי מאזן ההסתברויות פועל לטובתו, לאור דבריו של פרופ' קליין, כאשר פרופ' קליין עצמו אמר שייתכן 20% או 30% או 40%, וכל המספרים טובים באותה במידה.
בתגובתה מוסיפה ב"כ המבקשות, לחילופי חילופין, כי ימונה מומחה רפואי בתחום הנוירולוגיה מטעם בית המשפט, והן תהיינה מוכנות לשאת בשכרו.

תשובת התובע
ב"כ התובע הגיב וטען, כי השאלה היחידה בתיק היא מהי נכותו הנפשית של התובע, והאם היא קשורה לתאונה, ופרופ' קליין סבור, כי שיעור הנכות הנפשית הוא 50%, מתוכן יש לייחס 25% לתאונה.

אין כל קביעה רפואית שהתובע סובל מ"דמנציה", וגם פרופ' קליין הסביר, כי הנכות הנפשית שהוא קובע קשורה ליכולת התפקוד ללא קשר למחלה.

כל הציטוטים מחוות דעתו של פרופ' קליין, הם מחוות דעתו/עדותו הראשונה, ומאז ניתנה על ידו חוות דעת נוספת, בה אף נדונה סוגיית הקשר הנסיבתי בין הנכות הנפשית לבין התאונה.

ב"כ התובע סבור, כי הצליח לשכנע מבחינה סיבתית-משפטית, כי יש לייחס את מלוא הנכות הנפשית של התובע לתאונה.

לדעתו של ב"כ התובע, התעקשותן של ב"כ המבקשות למצוא בדיוק מה המחלה, נובעת מהעובדה כי גם הן יודעות, כי התובע הצליח לעמוד במאזן ההסתברויות.

כל מטרתן היא לדחות את הקץ.

לדעת ב"כ התובע, רק אם לאחר שבית המשפט יבדוק את כל הראיות, טענות הצדדים וסיכומיהם, ויהיה סבור כי אינו יכול לקבוע מהי הנכות הנפשית, יודיע אם יש צורך למנות מומחה נוסף. אין על כן מקום למנות מומחה בתחום הנוירולוגי, ואין מקום לשלוח שאלות הבהרה לפרופ' קליין, אשר כבר קבע מהי הנכות הרפואית של התובע.

דיון
פרופ' קליין, הגיש שתי חוות דעת וגם השיב על שאלות הבהרה, ששלח לו ב"כ התובע. פרופ' קליין מונה על ידי בית המשפט, ליתן חוות דעתו בעניין, וכך נכתב:
" מצבו הרפואי ושיעור נכותו הצמיתה של התובע, ואשר נגרמה כתוצאה ובעקבות התאונה, נשוא כתב התביעה, באם נותרה כזו"
(החלטה מיום 22/07/07).

בפני
פרופ' קליין, בעת הבדיקה הראשונה, עמדו מסמכים רבים, וביניהם גם מסמכים של הנוירולוגית, פרופ' אהרון-פרץ, הנוירולוג פרופ' שוורץ, חוות דעת פסיכיאטרית של דר' סגל, דו"ח נוירו-פסיכולוגי של הפסיכולוג הקליני, דר' זלוטוגורסקי, וחוות דעת של דר' בן אפרים. מסמכים אלו היו בנוסף למסמכים רפואיים אחרים הנוגעים למצבו הכירורגי והאורטופדי, בתחום אף אוזן גרון ומסמכים של המוסד לביטוח לאומי.
פרופ' קליין בדק את התובע, סקר את המסמכים הרפואיים שבפני
ו, ובכלל זה חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים. והמסקנה הייתה כדלקמן:
"ניתן בהחלט לומר כי התאונה נשואת התביעה מהווה קו שבר, שבעקבותיו חלו אצל התובע השינויים הנפשיים המתוארים. יחד עם זאת, יש מקום לחלוק על הקביעות שניתנו בעבר, בעיקר על ידיו לדר' סגל לגבי חומרת מצבו של התובע ובעיקר קביעתו שהתפתחה אצל התובע דמנציה בעקבות חבלת ראש ושינוי אישיות אורגני. בבדיקה אצלי לא באו לידי ביטוי ליקויים התנהגותיים וקוגניטיביים המחשידים לקיומה של דמנציה, והרי מדובר בהפרעה שמרגע שהיא מתפתחת איננה הפיכה. זאת ועוד, גם בבדיקתו של דר' זלוטוגורסקי שנערכה כשנה לאחר הבדיקה של הפרופ' אהרון-פרץ, לא מצא הבודק עדות לקיומה של דמנציה. יתר על כן, המושג דמנציה פוסט טראומתית, אינו מושג מקובל בספרות המקצועית, ובספרות הרפואית אין תמיכה לקיומה של הפרעה כזו. אמנם, ידוע כי חבלות ראש עלולות להקדים את הופעתה של מחלת אלצהיימר אצל אנשים שממילא היו מועדים לפתח את המחלה, אך במקרהו של התובע לא עלתה כלל האפשרות שמדובר במחלת אלצהיימר. מכאן ניתן לדעתו לקבוע בוודאות שהתובע לא סבל ואינו סובל מדמנציה. התמונה הקלינית שמציג התובע מתאימה לתסמונת שלאחר חבלת ראש-
post concussion syndrome
עם ביטויים התנהגותיים וקוגניטיביים".

פרופ' קליין מציין את הטיפולים הפסיכיאטרים, אותם קיבל התובע במשך השנים, וסימני המצוקה הנפשית, כמפורט בחוות הדעת.
בהמשך קבע פרופ' קליין, כי גם הסימנים להפרעה פוסט טראומתית, שהתחילה להתפתח אצל התובע, הלכו והתמתנו בהדרגה, עד כי ביום בדיקתו הינם חלקיים, ואינם מתגבשים לכדי אבחנה מלאה של התסמונת.

סיכומה של חוות הדעת היה, כי אצל התובע התפתחה הפרעה, המפריעה לו בתפקודו התעסוקתי, החברתי והבינאישי, והוא מעריך את הנכות הנפשית ב-20%, לפי סעיף 34ג' לתקנות המל"ל, שכן הוא מצא אצלו סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים, המגבילים באופן בולט את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה.

בין שאר התשובות לשאלות אותן שאל ב"כ התובע, השיב פרופ' קליין, כי התובע מסוגל לדאוג לענייני היומיום שלו באופן עצמאי, בהתחשב בכך שיש לו בת זוג. כמו כן, היה סבור שיכול לנהל את ענייניו הכספיים, אך לא היה סבור, כי התובע זקוק להשגחה ולא התרשם שהתובע זקוק לאפוטרופוס.

לאחר מתן חוות דעת זו, ובעקבות הליכים שונים, ובכלל זה עדות חלקית של פרופ' קליין, פרופ' קליין הגיש חוות דעת נוספת, לאחר שגם בוצעו בדיקות שונות על פי הנחיותיו.

חשוב לציין, כי במהלך התקופה היה הליך של מינוי אפוטרופוס לתובע, ואכן אשתו של התובע מונתה כאפוטרופוס, על פי החלטתו של כב' הנשיא רקם, מיום 02/06/09.
מסמכים נוספים אשר נמסרו לפרופ' קליין, היו מסמכי קופ"ח, תיק המוסד לביטוח לאומי וכן בדיקות נוספות, אשר אותן עבר התובע בהתאם להמלצת פרופ' קליין, ובכלל זה בדיקת
m.r.i
של המוח, והערכה תפקודית.

פרופ' קליין גם התייחס לאופן עדותו של התובע בבית המשפט ביום 08/03/09, בה היה נוכח, וקבע כי התובע במשך שעה וחצי, ישב מרוכז, שמר על ערנות והתייחס באופן הולם לשאלות. תשובותיו היו בדרך כלל לעניין, ולא הראה סימני בלבול.
התובע גם גילה יכולת זכירה טובה לגבי תאריכים, מקומות עבודה, שמות וגיל נכדיו ומספר האוטובוסים בהם נוהג לנסוע.

בחוות דעתו השנייה, מציין פרופ' קליין את השגות ב"כ התובע, אשר טען כי תפקודו של התובע בפועל, וממצאי הבדיקה הנוירו-פסיכולוגית של בי"ח רמב"ם, מצביעים על הפרעה חמורה יותר המתאימה להפרעה של דמנציה, כתוצאה מהתאונה, וכי יש לקבוע לתובע נכות גבוהה יותר מ-20%, אשר נקבעה תחילה על ידי פרופ' קליין.

לכן קבע פרופ' קליין, כי יש למעשה מקום לדון מחדש בשאלות המרכזיות, דהיינו מהי האבחנה המתאימה למצבו של התובע כיום, מה הקשר בין מצבו של התובע כיום לחבלת הראש של התובע בתאונה.

על כן, נערכו הבדיקות הנוספות.
בדיקת
m.r.i
של המוח נמצאה תקינה, אך ממצאי הערכה תפקודית הצביעו על קשיים בתפקודיים ניהוליים והתנהלות עצמאית בחיי היום יום, אם כי יצוין, שבחלק מהמטלות התובע לא שיתף פעולה.

פרופ' קליין מציין את דבריה של הבודקת בסיום הבדיקה, כי ממצאי הבדיקה, דהיינו מיום 05/12/07, ממלאים קריטריונים של דמנציה, אשר הרקע להם לא ברור (לא ניתן לשלול רקע ווסקולארי), ומעלה השערה, כי חבלת הראש שימשה כביכול טריגר להופעתה של הדמנציה.

פרופ' קליין מציין בחוות דעתו, כי גם בבדיקה הנוספת, כמו בבדיקה הקודמת, הבודקות התרשמו, כי קשה להגיע לאבחנה ברורה המסבירה את הפער בין חומרת הממצאים לבדיקה לבין חבלת ראש קלה הנגרמה לתובע, ואף הוא בבית המשפט התרשם, כי לתובע יכולת התמודדות סבירה למדי, ויכולת קוגניטיבית, מעבר למה שניתן לצפות מאדם הסובל מ"דמנציה" חמורה.
גם בדיקת
m.r.i
, לא הראתה ממצאים שיש בהם לתמוך בקיום דמנציה, בין אם כתוצאה ממחלת אלצהיימר, בין אם מדמנציה ווסקולרית.
פרופ' קליין מציין בחוות דעתו זו, כי נכון שבדיקת
m.r.i
תקינה אינה שוללת אבחנות אלו באופן מוחלט, אבל סביר היה לצפות לשינויים כלשהם, אם היה מדובר במצב של דמנציה מתקדמת, על רקע אחת מהמחלות הנ"ל. שתי מחלות אלו מהוות למעלה מ-80% מסך כל מחלות הדמנציה, ואם יש לתובע דמנציה, הרי סביר להניח שהוא סובל מאחת מהן.

יש לקחת בחשבון גורמי סיכון נוספים, כמו גילו של התובע, העובדה שהוא סובל מיתר לחץ דם.

פרופ' קליין התייחס לשאלה, האם ייתכן והדמנציה קשורה לחבלת הראש, כפי שהעלה דר' סגל בחוות דעתו, כאשר דר' פרבלובה ופרופ' אהרון-פרץ, העלו את האפשרות, כי התאונה הייתה טריגר להתפתחות אחת המחלות הנ"ל.

לדעתו של פרופ' קליין, ולאחר שבדק את הספרות המדעית, אין בסיס מדעי לקיומו של קשר מסוג זה. בדר"כ ההפרעות הן פרופורציונאליות, לחבלת הראש, והיות במקרה זה מדובר בחבלת ראש קלה, התובע הגיע לבית החולים בהכרה מלאה, ובדיקה
c.t
הייתה תקינה.

באשר לשאלה, אם התאונה הייתה טריגר, הרי החוקרים חלוקים בדעותיהם לעניין זה.

בין שאר מסקנותיו בחוות דעתו השנייה, סבור פרופ' קליין, כי האבחנה הסבירה ביותר היא דמנציה שאין לדעת את סיבתה ודרגת הנכות המתאימה היום היא 50%, לפי סעיף 34ה' לתקנות המל"ל ומתוכם יש לייחס מחצית, כ-25% לתאונה, נשוא התביעה.

יש לציין, כי פרופ' קליין ציין את העובדה שבית המשפט מצא לנכון למנות את אשת התובע לאפוטרופסית על גופו ורכושו של התובע, מה שמבטא את דעתו של בית המשפט, כי יכולתו העצמאית של התובע פגועה באופן חמור.

פרופ' קליין מציין, כי התובע מציג תמונה של הפרעות קוגניטיביות בולטות, בד בבד, שקיים פער בינן לבין התנהלות התובע ותפקודו בבדיקות אצל פרופ' קליין ובבית המשפט, ולכן התעורר חשד של העצמה מגמתית והצגת התסמינים מעבר לחומרתם בפועל.

פרופ' קליין נחקר לאחר מתן חוות דעתו הראשונה ולאחר מתן חוות דעתו השנייה.

בישיבה מיום 16/09/10, בתשובותיו, הן לב"כ התובע והן לב"כ המבקשות, השיב פרופ' קליין כדלקמן:
" פרופ' קליין:
תראה, הרי אי הנחת או הספקות שנותרו בחוו"הד הראשונה גרמו לכולנו להחליט שיש מקום להעמיק בבדיקות, להעמיק בבירור, להרחיב את היריעה ולנסות על סמך זה להגיע למסקנות יותר מדויקות. התמונה שעולה מהבדיקות הנוספות ובעיקר מההערכה התפקודית זה תמונה של חולה שמתפקד כאדם דמנטי. אז יכול להיות שלצורך העניין בסיכום האבחון או סיכום המחלה המלווה היה רשום
dementia of unknown etiology
, כן, קיימת אבחנה כזאת או קיימת אבחנה פרוביזורית כזאת שאנחנו מאבחנים דמנציה כי קלינית זה תמונה של דמנציה, ביחד עם זה אנחנו שמים את האצבע על האבחנה. זה לא טיפוסי אלצהיימר, זה לא טיפוסי וסקולרי. אנחנו לא מאמינים בקיומה של דמנציה פוסט-טראומטית לאחר חבלת ראש קלה. נשארנו עם סימן שאלה. התמונה הקלינית היא תמונה של דמנציה, האטיולוגיה, הסיבה לכך לא ברורה. תמונה קלינית של שינויים קוגניטיביים אופייניים בעקבות חבלת ראש קלה היא לא תמונה של דמנציה, היא לא תמונה קלינית של דמנציה. יש מאפיינים שונים. התמונה הקלינית האופיינית, שינויים קוגניטיביים בעקבות חבלת ראש קלה הם יהיו בעיקר שינויים בקשב, בריכוז. אתה יכול להניח שאם הייתה חבלה יותר משמעותית לאונה הפרונטאלית אז יהיו שינויים בתפקודים הניהוליים מה שנקרא, תפקודים אקזקוטיביים, שהם גם חלק מהפגיעה בדמנציה מסוג אלצהיימר. אבל התמונה הקלינית של מה שאנחנו קוראים שינויים קוגניטיביים בעקבות חבלת ראש קלה זה לא תמונה קלינית של דמנציה.

עמוד 9 לפרוטוקול.

בהמשך השיב פרופ' קליין:
ת.
"תראי, זה ברור ואמרתי את זה קודם. הקביעה הזאת היא קביעה הסתברותית. אני לא יכול לטעון שיש לי איזשהם כלים לכמת אותה בחמישים או שישים אחוז לכאן או לכאן. מה שבעצם זה בא לבטא זה שנותר ספק משמעותי. נותר ספק, אין לנו הוכחות כלשהן שלאיש היה תהליך דמנטי קודם לתאונה, זה נשאר כספקולציה אפשרית, אין לזה הוכחות. אנחנו יודעים שאחרי התאונה התפתח שינוי שהוא כרונולוגית קורה אחרי התאונה, הקשר הסיבתי שלו לתאונה הוא יותר בעייתי אבל לא ניתן באופן מלא לשלול אותו אם בא מישהו וטוען יש פה איזשהו זרז, איזשהו טריגר שסייע לתהליך שהיה ממילא קורה ואנחנו נשארים עם הספק. יש לנו דמנציה שהרקע שלה לא ברור, התרומה של התאונה היא וודאי לא חד משמעית אבל אין עדות קודמת לליקויים קוגניטיביים מהסוג הזה שהיו קיימים קודם לתאונה. זה מבחינתי משאיר תמונה מוטלת בספק. אני לא יכול להגן על החמישים אחוז יותר טוב מאשר על שישים אחוז או ארבעים אחוז, לא יכול. אני חייב לומר את זה בכנות".

עמוד 29 לפרוטוקול.

לאחר ששקלתי את טענות שני הצדדים, נכון בעייני לקבוע, כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה, לבירור בין השאר, מהי מחלתו של התובע, ומה הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה, נשוא התביעה.

למעשה הצורך נוצר בעקבות שאלות של ב"כ התובע, אשר הסיטו את הכיוון של מגבלות התובע מהכיוון הנפשי לכיוון הנוירולוגי. אם כי, הנכון היה שתבוא פניה בעניין זה באותה תקופה, ולא בשלב זה של הדיון, ורק לאחר, כנראה, שנכשל ניסיון הגישור.

אינני יכולה להתעלם מדבריו של פרופ' קליין, אשר גם אם העיד בתשובה לשאלה, כי אין מדובר בכך שאיננו מאמין לתובע, אלא משום שאכן קיימים פערים בלתי מוסברים באם אמנם התפתחה אצל התובע מחלה, שאיננה קשורה לתאונה, אך תוצאותיה וסימניה גורמים למצבו הנפשי/קוגניטיבי של התובע, עד כי נזקק לאפוטרופוס, דבר שלא עלה בבדיקותיו של התובע על ידי פרופ' קליין ובכלל זה הסתכלותו על
עדותו בבית המשפט.

אני ערה להימשכות ההליכים, ולכך כי ייתכן היה נכון יותר למנות מומחה בתחום זה בשלב הרבה יותר מוקדם של המשפט. לאור הספקות אשר העלה פרופ' קליין בעדותו, הרי על מנת שבית המשפט יוכל להגיע להחלטה נכונה ככל שאפשר, ולאור כל הראיות אשר הושמעו ונראו בבית המשפט, הנכון הוא למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגיה.

אני ערה לכך, כי אכן יש לשים קץ לדיונים, והנתבעות נוהגות בסחבת, במשך התנהלות התיק כולו.

אני מקבלת את טענת ב"כ התובע, כי לא היה זה נכון וראוי ומשום עזות מצח, להורות לתובע להתייצב בפני
מומחה מטעם המבקשות, ללא קבלת רשות בית המשפט להגיש חוות דעת מטעמן, ואין פלא שהתובע התנגד.

מובהר, כי שכרו של המומחה אכן ישולם על ידי המבקשות.

התובע גם זכאי להוצאות בגין הגשת התחשיב, שכן היה ידוע בעוד מועד למבקשות, כי לא יגישו תחשיב.
מלבד הזלזול בבית המשפט, יש בכך גם זלזול כלפי ב"כ התובע, אשר נאלץ לעבוד לשווא.

על מנת שלא להיגרר למעגל של מינוי מומחה, התנגדות לזהותו וחוזר חלילה, באי כוח הצדדים יואילו להודיע בתוך 14 ימים מיום שיקבלו את ההחלטה, מי המומחה בתחום הנוירולוגיה המוסכם עליהם, כי ימונה כמומחה מטעם בית המשפט.

היה ולא יצליחו להגיע לידי הסכמה, יודיעו כל אחד מהם בתוך אותה תקופה, דהיינו 14 ימים, לאילו מומחים הם מתנגדים, ובית המשפט ימנה מתוך המאגר העומד לרשותו.

ב"כ הצדדים יואילו להמציא לבית המשפט בתוך תקופה זו, מהן השאלות לדעתם, אשר יש להעמיד בפני
הנוירולוג.

מובהר בזה לצדדים, כי היות ומדובר במומחה בתחום העצבים, וממילא מתן פסק הדין יתעכב, תופנה אליו בנוסף ע"י בית המשפט, שאלה לעניין הכאב עקב הנכות ברגלו של התובע, והתפתחות תסמונת
r.s.d
.

הערה בשולי ההחלטה:
החלטה זו ניתנת למרות התנהלות לא ראויה של הנתבעת 3 ו-4, מחמת הזהירות בלבד.
חומר הראיות למעשה מונח בפני
בית המשפט, ובכללו ראיות לכאורה לעניין האפשרות או ההסתברות שבתובע קיננה מחלת "דמנציה" חריפה בזמן התאונה, והיא זו אשר גרמה לתאונה, וכתוצאה ממנה לנכות כפי שקבע פרופ' קליין כבר בחוות דעתו הראשונה, ולא שמצבו הנפשי של התובע הוא תוצאה ישירה של פגיעתו בתאונה. אני מזכירה שפגיעה של ממש הייתה ברגלו של התובע.

ככל הידוע, הצדדים ניהלו הליך גישור, וכפי שהודיעו הליך זה לא צלח.
מוצע לצדדים לשקול שנית.

התנהלות הנתבעות 3 ו-4, לעניין הבקשה ואי הגשת התחשיב, מצדיקה חיוב בהוצאות בשלב זה, ללא קשר עם תוצאות המשפט.

הנתבעות 3 ו-4 תישאנה בהוצאות הבקשה בסך 8,000 ₪.

ת.פ 20/6/2011.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים בפקס ידני.

ניתנה היום, י' סיון תשע"א, 12 יוני 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 18768/05 ולרי קוקורין נ' חברת כוח אדם "דקל עוז", הראל - חברה לביטוח בע"מ, מפעל "היוצר" בע"מ ואח' (פורסם ב-ֽ 12/06/2011)