פסקי דין על פיליפ שמילוביץ | פסקי דין על אורחן הכרמל | פסקי דין על ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית |

23645/07 א     13/06/2011




א 23645/07 פיליפ שמילוביץ נ' אורחן הכרמל בע"מ, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



13 יוני 2011

ת"א 23645-07 שמילוביץ נ' ביטוח חקלאי





בפני
כב' השופטת זהבה אגי
– סגנית נשיאה


התובע

פיליפ שמילוביץ


נגד


הנתבעות

1. אורחן הכרמל בע"מ
2. ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ





פסק דין


התובע שימש כאיש אחזקה באורחן הכרמל, השייך לנתבעת 1 [להלן – "הנתבעת"]. במועד השנוי במחלוקת, בחודש מרץ 2000, במהלך עבודתו אצל הנתבעת, בעת שחתך לוח נירוסטה באמצעות דיסק, חדר גוף זר לעינו הימנית. התובע עתר בתביעתו זו לפצותו בגין נזקי הגוף שאונו לו בתאונה זו. התביעה הוגשה נגד מעבידתו ונגד מבטחתה, היא הנתבעת 2.

הנתבעות הכחישו את האירוע, את חבותן ואת הנזק.

שאלת החבות

האירוע - מועד התאונה
כתב התביעה הוגש ביום 18.3.2007.

בכתב התביעה מציין התובע כי ביום 19.3.2000, שעה שחתך לוח מנירוסטה באמצעות דיסק, חדרו רסיסים דרך משקפי המגן אותם חבש, לתוך עינו הימנית. לכתב התביעה צרף התובע פרוטוקול של הועדה הרפואית לעררים במל"ל, לפיו נקבעה לו נכות בשיעור 14.5% בגין אירוע של פגיעה בעין ימין מיום 29.3.2000.

ביום 3.4.2008 הוגשה מטעם התובע, חוות דעת רפואית של ד"ר מריו זלץ. בחוות הדעת מציין המומחה מטעם התובע, כי התובע פנה למרפאתו לראשונה, בגין פגיעה בתאונת עבודה, ביום 29.3.2000 בגין תאונה שארעה ביום 19.3.2000.

בתצהיר העדות הראשית מיום 24.5.2010 [להלן – "תצהיר העדות הראשית"] מציין התובע כי ביום 29.3.2000, במהלך עבודתו בעובד אחזקה באורחן הכרמל, נפגע בעינו הימנית מגוף זר מתכתי שחדר לתוך עינו, בעת שביצע עבודת חיתוך של לוח נירוסטה בעזרת דיסק. בתצהירו מציין התובע כי השתמש אמנם במשקפי מגן, אך הם היו לדבריו, ישנים ולא תקינים באשר חדרו אליהם חלקי מתכת. התובע מציין כי פנה לקופ"ח ביום 29.3.2000 בשל כאבים בעין ימין. למחרת שב ופנה לקופת חולים, טופל במשחות ובחבישות. המעקב הרפואי נמשך עוד מספר חודשים.

לאור אי ההתאמה באשר למועד התאונה, הגיש התובע תצהיר משלים מיום 9.7.2010 [להלן – "התצהיר המשלים"] ובו הסביר התובע כי התאונה ארעה ביום 29.3.2000 ולא כנטען בתביעה, והשיבוש מקורו בטעות סופר. התובע חזר והדגיש, כי גם המוסד לביטוח לאומי הכיר באירוע של תאונת עבודה בה נפגע בעינו הימנית, מיום 29.3.2000.

מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של מר דני פז, אשר שמש כמנהל הנתבעת. בתצהירו מציין מר פז כי מועד התאונה הנקוב בתביעה שונה מן המועד הנקוב בתחשיבי הנזק, וכי ממסמכי התביעה עולה כי התובע פנה לקבלת טיפול רפואי רק 10 ימים לאחר מועד הפציעה, אך פרט לכך, לא היה בידו לתרום להבהרת מועד התרחשות האירוע נשוא התביעה.

התובע נחקר על השיבוש הנטען לגבי מועד אירוע התאונה. בחקירתו, חזר התובע וציין כי מועד התאונה היה ביום 29.3.2000 וכי כבר באותו היום פנה לקבלת טיפול רפואי. כך עולה גם מטופס בל/250 שקבל ממעבידו, לצורך קבלת טיפול רפואי, טענה שלא נסתרה על ידי הנתבעים.

להשלמת התמונה יצוין, כי התובע צירף לתצהירו מסמכים רפואיים שגם מהם ניתן לדלות את מועד התאונה: תעודה רפואית ראשונה של ד"ר זלץ מריו רופא עיניים, היא מיום 29.3.2000, אך לא מופיע בה מועד האירוע, בעטיו נתנו ימי המחלה, וכך גם בתעודות המחלה הנוספות שנתנו על ידו. מאידך, בתעודת מחלה של רופא המשפחה ד"ר רודן, מיום 30.3.2000 מצוין כי ימי המחלה קשורים לפגיעה שארעה ביום 29.3.2000. וכן, תעודת חדר מיון מבית חולים בלינסון, מיון עיניים, מיום 3.4.2000, מצויין כי "פגיעת גוף זר לעין ימין לפני כ-5 ימים". רישום זה מתיישב עם תאריך התאונה מיום 29.3.2000.

שקילת מכלול הראיות מובילני למסקנה, כי הפגיעה הנטענת בעינו של התובע התרחשה, כעדותו בפני
, ביום 29.3.2000, והתאריך שצוין בכתב התביעה הינו שיבוש שמקורו בטעות סופר. נתתי אמון בעדותו של התובע כי פנה עוד באותו היום לטיפול רפואי. הנתבעת ציידה את התובע בטופס בל/250 לגבי תאונה מיום 29.3.00. התעודות לנפגע בעבודה תומכות אף הן בגרסתו של התובע, כמו גם הרישום בתעודת חדר המיון, לשם פנה לאחר 5 ימים, עם התגברות הכאבים. הנתבעת לא הביאה כל ראיה ממשית לסתור את עדותו של התובע, ובכל זאת בנתה תילי תילים של הכחשות, לגבי האירוע, ללא כל בסיס.

אשר על כן, הנני קובעת כי ביום 29.3.2000 נפגע התובע בתאונת עבודה, כאשר עסק בחיתוך לוח נירוסטה בדיסק, ורסיס מתכת חדר לעינו הימנית.

נסיבות התאונה ושאלת האחריות
כאמור, התובע נפגע כאשר חתך לוח נירוסטה באמצעות דיסק, ושביב מתכת חדר לעינו הימנית. התובע מודה בעדותו כי הרכיב משקפי מגן, אותם נטל ממחסן הנתבעת, אך חרף הרכבתם, חדר רסיס מתכת לעינו. התובע מציין בתצהירו, כי משקפי המגן היו ישנים ובלתי תקינים. התובע מוסיף בתצהירו כי מעולם לא הודרך כיצד לבצע את עבודתו, ולא הוסבר לו כיצד להיזהר בביצוע העבודה, וכי סופקו לו "אמצעי הגנה מיושנים, לא תקינים ולא מקצועיים." עדותו של התובע היתה עקבית, תשובותיו פשוטות, ללא נופך של הגזמה ודבריו עשו עלי רושם מהימן.

העד מטעם הנתבעת, מר דני פז, הינו מנהל הנכסים של הקבוצה לה היה שייך האורחן. לקבוצה נכסים בישראל בשטח של מעל מליון מ"ר. העד לא האחראי הישיר על התובע, אך מתוקף תפקידו היה אחראי על כל פעולות השיפוץ שנעשו באורחן. עדותו בתצהירו הינה ברובה, עדות מפי השמועה ועדות סברה, המבוססת על ניתוחו של מר פז את כתבי הטענות, ומסקנותיו האישיות מניתוח זה, ללא שמץ של תשתית ראייתית עובדתית מוצקה.

הנתבעת ניסתה להציג את התובע כמנהל האחזקה של האורחן, אך מסתבר כי מדובר במחלקה של אדם אחד, וכי התובע היה איש אחזקה ללא כל סמכויות ניהול. חרף הניסיון לכתור לתובע כתר של "מנהל אחזקה" מר פז הודה למעשה, בחקירתו, כי התובע היה איש ביצוע, והיה כפוף מקצועית למנהל האחזקה של אורחן דוברת, צביקה טסלר, ואת הוראות העבודה קבל ממנהל אורחן הכרמל, עופר זוסהיים. כן הודה מר פז, כי התובע לא היה אחראי על אמצעי המיגון ועל רכישתם, והדבר נעשה על ידי מנהל האחזקה באורחן דברת או על ידי מנהל אורחן הכרמל.

מר פז לא היה נוכח במועד אירוע התאונה, ולא יכול היה לשפוך אור על נסיבותיה. הנתבעת גם לא טרחה לאתר ולזמן לעדות את מנהליו של התובע, להם היה כפוף, לא מנהל האחזקה ולא מנהל האורחן.

בהעדר עדות של מנהליו הישירים של התובע, נחקר מר פז באשר לאמצעי הבטיחות שסופקו לתובע. עדותו היתה רהבתנית, מן הפה אל החוץ, כללית כוללנית ובמידה רבה מתחמקת, ולא התרשמתי כי יש בסיס כלשהו לנטען על ידו. כך למשל, העיד כי הוא שומע לראשונה בבית המשפט, כי התובע הרכיב משקפי מגן בעת קרות התאונה, כאשר עובדה זו מפורטת בכתב התביעה. מר פז העיד כי הנתבעת "מעניקה את הכלים האופטימליים לבטיחותם של העובדים" לרבות, משקפי מגן, כפפות ו"כל הדברים שהמוסד לבטיחות וגיהות דורש", וכי החברה עומדת בתקנים, אך משנשאל מה היה מצבם של משקפי המגן שסופקו לתובע השיב לב"כ התובע כי אינו יכול לרדת לפרטים ו"את לא מצפה שאני אזכור 10 שנים". כך גם משנשאל לגבי הדרכות בטיחות השיב כי הללו נתנו "על ידי מי שהוסמך, כל אחד בתחומו". תשובה כוללנית ומתחמקת בעליל.

כבר נפסק כי:

"
העובד, הבא להוציא לחמו במקום העבודה, זכאי למקום עבודה בטוח, והוא
נותן אמונו במעביד, בעל השליטה על מקום העבודה, שיספק לו תנאי בטיחות והדרכה סבירים הנדרשים לביצוע העבודה. המעביד והאחראי במקום העבודה מטעמו חייבים להבטיח כי מקום העבודה יהא כזה שיבטיח את שלומם של העובדים על
-
מנת שעובד שהגיע למקום העבודה בבוקרו של יום כשגופו שלם יצא את מקום העבודה בערבו של היום במצב זהה. לפיכך על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים שימנעו את הסכנות שהעובד חשוף אליהן, סכנות שעל המעביד להיות ער להן ואשר כרוכות בעבודה שהעובד מבצע מטיבה ומטבעה (
ע"א 320/90
מפעלי לוקי לבניה בע"מ נ' מחמוד [13]
)
. חומרתה והיקפה הנרחב של תופעת תאונות העבודה, אופיין המיוחד של תאונות אלה והעובדה שביכולתו של המעביד לפעול למניעתן בנקיטת אמצעים סבירים משמעם כי לעקרון ההרתעה יש חשיבות יתרה בתאונות, בכלל, ובתאונות בעבודה, בפרט. אכן, ההרתעה אינה נתפסת כמטרה מרכזית של דיני הנזיקין, ועם זאת היא עודנה מטרה של ענף משפטי זה הבא להכווין ולקבוע סטנדרד התנהגות סביר
".

[עא 8133/03
עודד יצחק
נ'
לוטם שיווק בע"מ
, נט (3) 66].

על הנתבעת, כמעבידתו של התובע, היה לדאוג לספק לתובע אמצעי בטיחות מתאימים לביצוע עבודתו, ולהדריכו בשיטות עבודה בטוחות. טענת מר פז בדבר הדרכות שניתנו "כל אחד בתחומו" לא משכנעת. הנתבעת לא הוכיחה כי קיימה מערך יעיל של הדרכות בטיחות שהתובע השתתף בהן. הנתבעת ספקה אמנם לתובע משקפי מגן, אך הללו מסתבר, לא התאימו לתפקידם, והא ראיה, שרסיס מתכת הצליח לחדור דרכן לעינו של התובע. הנתבעת לא הביאה בדל ראיה, מתי נרכשו משקפי המגן, והאם הם התאימו לשימוש בעת חיתוך באמצעות דיסק. הנתבעת לא הפעילה שיטות עבודה בטוחות ולא פיקחה על התובע כי הוא מיישמן: אם בעצם השימוש במשקפי מגן, בהרכבתם באופן נכון והדוק, ובביצוע החיתוך בדיסק באופן שלא יסכן את בריאותו של התובע.


האם יש לייחס לתובע אשם תורם?

"הכלל, ככל שהוא נוגע לתאונת עבודה שבה נפגע עובד, הינו כי יש לדקדק עם המעביד בכל הנוגע להטלת אחריות לתאונה ולהקל במידה רבה עם העובד באשר לרשלנות שגרמה לתאונה או תרמה לה. כלל זה יסודו בשוני במעמדם של העובד והמעביד, כאשר זה האחרון הוא בעל האמצעים למנוע, או למזער, את הסיכון הכרוך בעבודה, ועל
-
כן רמת הזהירות הנדרשת ממנו גבוהה מזו הנדרשת מהעובד. עם זאת "...יש לבחון ולבדוק כל מקרה ועניין על
-
פי נסיבותיו, שמא חטא גם העובד ברשלנות של ממש, אשר צריכה להילקח בחשבון, שעה שבאים לקבוע את מידת האחריות
לתאונה הספציפית" (
ע"א 110/80
גבאי נ' וליס [20]
,
בעמ' 457
).
[עא 8133/03
עודד יצחק
נ'
לוטם שיווק בע"מ
, נט (3) 66].

חטאו היחיד של התובע הוא בכך, שלא התריע בפני
מעבידתו כי משקפי המגן שסופקו לו לצרכי עבודה הם כדבריו "ישנים ובלתי תקינים". אם ידע התובע, כפי שציין בעדותו, כי משקפי המגן כבר ישנים ובלתי תקינים, היה עליו לפנות למנהליו להם היה כפוף, אם זה מנהל אורחן הכרמל ואם זה מנהל האחזקה באורחן דברת, ולדרוש כי יספקו לו משקפי מגן חדשים ותקינים, שיהיה בהם כדי לספק הגנה מתאימה בעת ביצוע עבודה מן הסוג שביצע.

התובע היה עובד מסור ומוערך, כפי שמעידים מכתבי ההמלצה החמים שקבל ממקום עבודתו לאחר התאונה, ומן הסתם, בקשתו הייתה מתקבלת ברוח מתאימה על ידי הנתבעת, ולא היה מצבו מורע אילו פנה בדרישה לספק לו ציוד בטיחות מתאים.

בנסיבות אלו, מצאתי לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 10%.

הנזק

התובע סבל מחדירת גוף זר לעין ימין. ב"כ הצדדים הסכימו להסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אופיר, מנהל יחידת העיניים בבית חולים 'הלל יפה', אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות בשיעור 8% במצטבר: בגין חוסר בדמעות והצורך להיזקק לדמעות מלאכותיות נקבעו לתובע 5% ובגין הדלקת הכרונית בלחמית במצב קל-בינוני 3% נכות לפי סעיף 59(ב) מותאם.

על פי חוות דעתו של ד"ר אופיר, לתובע נגרמו ארוזיות [שחיקה, כרסום] בקרנית, שחזרו לאחר טיפול, ונרפאו. התובע נותר עם גירוי תמידי בעין ימין, המוקל בעזרת טיפול תדיר בדמעות מלאכותיות. ויצוין, כי גם בעת מתן עדותו בבית המשפט, עינו היתה אדומה ומגורה.

התובע היה באי כושר לאחר התאונה למשך 14 יום ושולמו לו דמי פגיעה בסך 3,602 ₪. התובע זכאי להשלמת שכרו בתקופה זו בסך 1,200 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית בסך 2,285 ₪.

התובע חזר לעבודה בנתבעת עד לחודש 8/01, ועבד ללא מגבלות, כעולה ממכתבי ההמלצה החמים שקבל לאחר הפסקת עבודתו. עזיבתו את העבודה באורחן לא נבעה ממצבו הבריאותי או מהפגיעה בתאונה, אלא בשל סגירת אורחן הכרמל. הוברר במהלך חקירת התובע כי גם לאחר סגירת אורחן הכרמל, הועסק על ידי הנתבעת בפירוק האורחן בתל אביב, כך שאין לקשור בין הפסקת עבודתו בנתבעת לפציעה.

לאחר עזיבתו את העבודה באורחן, טוען התובע כי לא הצליח להשתלב במקומות עבודה אחרים בשל פגיעתו בתאונה דנן, אך במהלך חקירתו הסתבר כי עבר לעבוד כמנהל אחזקה במלון ויסטה באילת, שם עבד מספר חודשים.

החל מחודש יוני 2005 ועד היום, עובד התובע בחברת מקורות כראש צוות. שכרו במקורות נמוך מן השכר שהשתכר באורחן, ולטענת התובע, הדבר נובע מכך שעבודתו משרדית ואינה עבודה פיזית, ועל כן הוא משתכר שכר נמוך יותר מבעבר.

התובע טוען כי שכרו ברוטו באורחן עובר לתאונה היה כ-6,500 ₪ לחודש. על פי תלושי השכר שהוגשו לתיק, מצאתי כי שכרו הממוצע ברוטו היה גבוה מן הנטען על ידו, והגיע בשנת 2000 כדי 9,700 ₪ ובשנת 2001 לכדי 10,500 ₪ ממוצע ברוטו. גם דמי הפגיעה אשר שולמו לו על ידי המל"ל, מבוססים על שכר רבע שנתי בסך 30,871 ₪, דהיינו: שכר חודשי של 10,290 ₪ ברוטו.

שכרו הממוצע במקורות, בשנת 2005 היה 5,839 ₪ [ראה תלוש חודש 12/05, לפיו סה"כ התשלומים המצטברים היו 40,875 ₪ ל-7 חודשים]. בשערוך להיום עומד שכר זה על סך 8,205 ₪.

התובע העיד כי עובר לתאונה ביצע עבודות פיזיות. בעקבות הפגיעה בעין ימין, אין הוא יכול לבצע עבודה הכרוכה בשימוש במערכות חשמל שונות, ועל כן נאלץ לעבוד בעבודה אחרת, משרדית, ושכרו פחת בהתאם. כמו כן, כל חשיפה לשמש גורמת לגירוי העין הפגועה, לאדמומיות ולגרד, ועל כן נגזר עליו לבצע עבודה משרדית בלבד. תלונות אלו הופיעו גם בחוות דעתו של המומחה, ד"ר אופיר.

מהות הפגיעה, ובעיקר החשיפה לאור השמש היוצרת גירוי לעין הפגועה, מהווים מגבלה תפקודית לתובע שעבד עבודה פיזית עובר לתאונה. יחד עם זאת, לא כל עבודה פיזית צריכה להתבצע בחוץ, תוך חשיפה לשמש, והא ראיה, שהתובע השתלב בעבודה כאיש אחזקה במלון באילת, עבודה שמן הסתם, לא בוצעה בחשיפה לשמש. לכן, לא שוכנעתי כי מלא ההפחתה בשכר נובעת בשל הפגיעה בתאונה. התובע לא הוכיח מה היה שכרו כמנהל אחזקה במלון ויסטה, וכן לא הוכיח כמה משתכר במקורות אדם בעל השכלה וניסיון כמותו, המבצעים עבודה פיזית בצוות ולא עבודה משרדית, כנטען על ידו.

בנסיבות אלו, הנני סבורה כי יש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי לעבר, על דרך האומדנא.

הנני מעמידה הפיצוי בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות לעבר [בנוסף להשלמה לדמי פגיעה] על סך 35,000 ₪.

באשר להפסד ההשתכרות לעתיד, זה יחושב לפי נכות תפקודית בשיעור 5% על בסיס שכרו האחרון במקורות [משוערך למועד פסק הדין]. ההפסד עומד על סך 76,500 ₪ [במעוגל].

בנוסף, זכאי התובע לפיצוי באב הנזק הבלתי ממוני בסך 40,000 ₪.

התובע עותר לפסוק לו פיצוי בגין הוצאות רפואיות למשחות, בדיקות, תחבושות וחוות דעת.

כל ההוצאות לריפוי אמורות היו להיות מכוסות על ידי המוסד לביטוח לאומי, ועל כן אינן ברות פיצוי. ההוצאות בגין חוות דעת רפואיות, מהוות חלק מהוצאות המשפט והתובע זכאי לקבלן, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתן, לפי שומת הוצאות שתוגש לרשם.

מן הסכומים שנפסקו יש לנכות אשמו התורם של התובע בשיעור 10%.

כן, יש לנכות תגמולי המל"ל [למעט דמי פגיעה] בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום קבלת הסכומים.

על היתרה, יתווספו הוצאות משפט בגין אגרה וחוות דעת רפואיות, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ.




ניתן היום,
י"א סיון תשע"א, 13 יוני 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 23645/07 פיליפ שמילוביץ נ' אורחן הכרמל בע"מ, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/06/2011)