פסקי דין על יצחק עו"ד פרידמן | פסקי דין על יצחק פרידמן משרד עורכי דין | פסקי דין על בנימין ורבין | פסקי דין על יקיר רו"ח ורבין | פסקי דין על חנה ד"ר לבקוביץ (ורבין) |

3548/07 א     06/04/2011




א 3548/07 יצחק עו"ד פרידמן, יצחק פרידמן משרד עורכי דין נ' בנימין ורבין, יקיר רו"ח ורבין, חנה ד"ר לבקוביץ (ורבין)








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בפתח תקווה



ת"א 3548-07 עו"ד פרידמן ואח' נ' ורבין ואח'






בפני

כב' השופטת
שירי רפאלי


תובעים

1
.
יצחק עו"ד פרידמן

2
.
יצחק פרידמן משרד עורכי דין


נגד


נתבעים

1.בנימין ורבין
2.יקיר רו"ח ורבין
3.חנה ד"ר לבקוביץ (ורבין)




פסק דין




לפני תביעת התובעים, יחד ולחוד (להלן – "פרידמן"), כנגד הנתבעים, יחד ולחוד (להלן – "בנימין", "יקיר", "חנה"), לתשלום שכר טרחת עו"ד בסך של 2,164,000 ₪.


רקע עובדתי

פרידמן הינו עו"ד בעל משרד עורכי דין המתמחה במקרקעין.


בנימין היה במועדים הרלוונטיים לתביעה בעליו של נכס מקרקעין בבאר יעקב. המדובר בשטח של כ – 36 דונם, בגוש 4041 חלקה 8 (להלן – "המגרש"). יעודו של השטח היה חקלאי, ומשך שנים רבות עיבד בו בנימין פרדס.

אין חולק, כי בראשית שנות התשעים החלה הרשות המקומית באר יעקב לקדם תכנית להפשרה למגורים של שטחים חקלאיים בשטח כולל של כ – 770 דונם בישוב, בכללם גם המגרש נשוא התובענה (ראה תצהיר יואב רפאל שכיהן אז כראש המועצה). התכנית
הופקדה ביום 16.12.96 בוועדה המחוזית רמלה (נת/1), ומשך השנים שלאחר מכן התקיימו בעניינה דיונים והליכים שונים, לרבות הליכי התנגדות (נת/3). על פי מכתב הוועדה המקומית מיום 26.6.08 (נספח ב' לתצהיר יקיר), הרי שעד יוני 2008 עדיין היה השטח חקלאי וייעודו טרם שונה, אך התכנית לשינוי היעוד הופקדה בשנת 2003 ובפברואר 2006 הוחלט לאשרה למתן תוקף.

בשנת 1994 התבקש פרידמן על ידי בנימין, חנה ויקיר, להעניק יעוץ וייצוג משפטי בקשר לאפשרות מכירת המגרש. אין חולק, כי לא נערך לעניין זה הסכם שכ"ט בכתב וכן לא הוגדרו בכתב השירותים שינתנו על ידי פרידמן. כבר בינואר 1994 ערך משרדו של פרידמן עבור חנה ויקיר מסמך (נספח א' לתצהיר פרידמן), בו פורטו האפשרויות השונות למימוש המגרש, כדלקמן: "כפי שהוסכם בפגישתנו האחרונה, ערכנו תחשיב ראשוני על יסוד הנתונים הנוספים שהועברו אלינו על ידי יקיר, לצורך השוואה בין החלופות השונות לביצוע עיסקה על המקרקעין שבנדון.... עיסקת מזומן: החישוב מתבסס על הנחה שקרקע לכל יח"ד תימכר ב – 50,000 $... רווח צפוי לאחר תשלום היטל השבחה ומס שבח: כ – 2,600,000 $; קומבינציה: החישוב מתבסס על עיסקה של 25%... רווח צפוי לאחר תשלומי השבחה ומסים: 2,000,000 – 1,500,000 $; עיסקת הזמנת בניה: ...רווח צפוי לאחר תשלום הוצאות השבחה, עלויות בניה ומסים: כ – 3,100,000 $... מתוך כלל הנתונים הנ"ל ברור כי מבחינכם העיסקה הכדאית ביותר מהבחינה הכלכלית היא עיסקת הזמנת בניה. יחד עם זאת יש להוסיף לעיסקת מזומן את אלמנט היוון הכסף, בהנחה שבעיסקה כזו התמורה תתקבל בפרק זמן קצר משמעותית מאשר בעיסקת הזמנת בניה... אני מציע גם כי על יסוד הנתונים הנ"ל נתאם פגישה לדיון נוסף בקשר לקרקע. בכל מקרה ברור שכדאי ורצוי להתחיל לפעול במקביל לאישור תוכנית מתאר לבניה לקרקע".


הוכח, ולמעשה אין על כך חולק, כי לאורך כל התקופה, היו אלה חנה ויקיר שטיפלו מול פרידמן במכירת המגרש, בעוד מעורבותו של בנימין היתה מינימלית (ראה עדויות הנתבעים בחקירתם).

עוד אין חולק, כי במקביל להעברת מגרש זה לטיפולו של פרידמן, הועבר לטיפולו גם
שטח חקלאי נוסף בבאר יעקב שהיה בבעלות בנימין יחד עם בני משפחה אחרים, ובהם אחיו אסף ורבין (להלן – "מגרש אסף").


הוכח כי משנת 1994 ועד השנים 2002 – 2003 העניק פרידמן לנתבעים או מי מהם ייעוץ וייצוג משפטי בעניין מכירת המגרש, לרבות ניהול מו"מ עם קונים פוטנציאליים, ניסוח טיוטות והערות לטיוטות, יעוץ וטיפול בענייני מיסוי ומעקב אחר התקדמות תכנית ההפשרה. בין היתר, טיפל בעניינים הבאים: בשנת 1994 הגיש עבור בנימין השגה למנהל מס רכוש (נספח ג' לתצהיר פרידמן); במהלך 1994 ניהל מו"מ עם הקונה הפוטנציאלי אמיל חדד שהציע לרכוש את המגרש במזומן תמורת כ–5,000,000 $ (נספח ה' לתצהיר פרידמן); בשנת 1995 ערך חוזה להתקשרות עם אדריכל (נספח ח' ט' לתצהיר פרידמן); כמו כן ניהל בשנת 1995 מו"מ עם חברת מילומור וחברת א.ש.ל.ד, אשר הציעו לרכוש את המגרש בעיסקת קומבינציה והפנו אל פרידמן על ידי יקיר (נספח י"ב לתצהיר פרידמן); במקביל נוהל על ידי פרידמן מו"מ עם חברת רסידו בע"מ שהציעה לרכוש את המגרש בעיסקת מזומן (תמורת כ – 4,320,000 $) או בקומבינציה (נספח יד לתצהיר פרידמן); בשנת 1995 ערך חוזה מתנה בין בנימין לילדיו לעניין המגרש ולאחר מכן לבקשתם ביטל עיסקה זו (נספחים י"ז – כ"ד לתצהיר פרידמן); בשנת 1995 ניהל עם קונים מו"מ למכירת המגרש במזומן תמורת 5.5 מיליון דולר (נספח כ"ה – כ"ז לתצהיר פרידמן); בשנת 1996 חודש המו"מ עם חברת רסידו לגבי עיסקה משולבת של מזומן וקומבינציה (נספח ל' לתצהיר פרידמן); בשנת 2001 – ניהל תכתובת עם אדריכל מגורי כהן שהכין תב"ע מפורטת למתחם ושיגר פניות אל הוועדה המחוזית בעניין אישור התב"ע (נספחים ל"ג – מ"א לתצהיר פרידמן); בשנת 2001 -2002 נוהל שוב מו"מ עם חברת רסידו לאפשרות עיסקת קומבינציה ומזומן (נספח מ"ב לתצהיר פרידמן, נת/2, ת/3); בפברואר 2002 פנתה חנה אל פרידמן לבירור סוגיה הנוגעת לזכות חכירה של המועצה (נספח מ"ג לתצהיר פרידמן); במרץ-אפריל 2002 קיים פרידמן ישיבות עם מספר קבלנים בנוכחות חנה (נספח מ"ד לתצהיר פרידמן) ובמאי 2002 נערכה ישיבה עם חנה ונציגי רסידו, בה נמסרה לפרידמן טיוטת חוזה קומבינציה עליה מסר הערות; באוגוסט 2002 השתתף בישיבה עם הקבלן יצחקי בנוכחות יקיר לגבי הצעת עיסקה במזומן, בה דרש יקיר תוספת של דירות לנתבעים ואשר לגביה הוחלפו מספר טיוטות (נספח מ"ה לתצהיר פרידמן, ת/1), ובשנת 2003 קיבל מיקיר טיוטה נוספת של עיסקה עם רסידו, עליה התבקש לתת הערות (ת/3).
לדבריו, השתתף פרידמן גם במספר ישיבות של הוועדה המחוזית בעניין תכנית ההפשרה ופעל לקדמה.


יצויין, כי פרידמן לא ניהל רישום מסודר של פעולותיו עבור הנתבעים ושל השעות שהושקעו בהן.

אין חולק, כי במהלך כל השנים לא דרש פרידמן ולא קיבל מהנתבעים תשלום שכר כלשהו או החזר הוצאות.

משך למעלה מעשר שנים, לא הבשילה אף אחת מהעסקאות בהן טיפל פרידמן עבור הנתבעים לכלל מכר. הטעם לכך שנוי במחלוקת, כאשר כל צד תולה זאת בצד שכנגד. פרידמן טוען כי הנתבעים הכשילו את העסקאות בהציבם דרישות גבוהות מדי לתמורה, בעוד הנתבעים טוענים כי דרישת פרידמן לביצוע עיסקת קומבינציה דווקא ולמינויו כעורך הדין מטעם הקונים למכירת הדירות לרוכשים, היא שהיוותה את המכשול וטרפדה את העסקאות.


אין חולק, כי לאחר פנית יקיר לפרידמן באוקטובר 2003, לא פנו עוד הנתבעים אל פרידמן. לדבריו בתצהירו, הוא הניח בינו לבין עצמו כי החליטו להמתין להפשרת הקרקע, והמשיך לעקוב עבורם התקדמות תכנית ההפשרה. לדבריו, במאי 2005, כשהגיע למשרדי הוועדה המחוזית במסגרת מעקב זה, נודע לו להפתעתו כי המגרש נמכר על ידי בנימין.

ואכן, התברר כי ביום 1.4.05 מכר בנימין את המגרש לעו"ד מור כהן. לטענת הנתבעים, עו"ד כהן שילם עבור המגרש סך של 3,000,000 דולר (אם כי המחיר המלא אינו נקוב משום מה בחוזה נספח א' לתצהיר בנימין). בעיסקה יוצג בנימין על ידי עו"ד עמי נבון, אשר לדברי בנימין קיבל עבור שירותיו שכר טרחה בסך של 11,500 דולר בתוספת מע"מ.


אין חולק, כי איש מהנתבעים לא הודיע לפרידמן על העיסקה, אף לא לאחר שהושלמה.
אין צורך לומר, כי לא הודיעו לו בשלב כלשהו קודם לכריתתה על הפסקת ההתקשרות עימו, ואין גם חולק כי מעולם לא העלו בפני
ו טרוניות כלשהן לגבי איכות השירות שנתן להם.


לאחר שנודע לו כי המגרש נמכר, שיגר פרידמן אל הנתבעים מכתב (נספח מ"ו לתצהירו), בו מחה על כך שהנכס נמכר מאחורי גבו בלא שהובטחה זכותו לשמש כעו"ד של הפרויקט שיבנה על הנכס, תוך שציין כי השקיע בנכס למעלה מ – 11 שנות עבודה ואלפי שעות עבודה. עוד ביאר פרידמן במכתב כי: "לאורך כל הטיפול המשפטי היה ברור לכל הצדדים שהח"מ יטפל במכירת כל יח"ד אשר יבנו על הנכס /מקרקעין חלף קבלת שכר טרחה באופן שוטף (וכך אף הובהר וסוכם עם כל חברה קבלנית שהוכן לה טיוטת הסכמי מכר/קומבינציה)". לפיכך דרש פרידמן כי ישולם לו שכר, כשהוא מעריכו בסכום של 500,000 $. הנתבעים לא ענו וביום 22.6.05 שיגר אליהם פרידמן תזכורת (נספח מ"ז לתצהיר פרידמן).


בד בבד עם אירועים אלה, הוסיף פרידמן לטפל במכירת מגרש אסף, שבנימין היה אחד מבעליו. ביום 18.8.05 אכן נמכר מגרש זה בעיסקת קומבינציה (נספח ד' לתצהיר בנימין, ס' 22 לסיכומי פרידמן). במסגרת עיסקה זו נקבע כי פרידמן יהיה עורך הדין שיטפל במכירת היחידות לרוכשים יחד עם עו"ד הקונים, וכי עבור כך יהיה כל אחד מהם זכאי לשכר טרחה בסך של 1% מהתמורה הכוללת ממכירת כל יחידה (ס' 6(ד) לחוזה). עוד הוסכם, כי במידה ומכל סיבה שהיא לא ישולם לפרידמן שכר הטרחה כאמור, ישלמו לו הקונים שכר טרחה שלא יפחת מ – 70,000 דולר. בנוסף לשכר טרחה זה, הוסכם כי
המוכרים ישלמו לפרידמן סכום בסך של 40,500 $, זאת בחלוקה ביניהם לפי שיעורי הבעלות בקרקע. בהתאם, שילם בנימין לפרידמן באוגוסט 2005 את חלקו בסכום זה בסך של 77,146 ₪.

ביום 23.12.06 וביום 11.6.07 שב פרידמן ושיגר אל בנימין דרישות לתשלום שכר טרחה בגין המגרש (נספח מ"ח(1), מ"ח(2) לתצהיר פרידמן), וביום 7.8.07 שיגרו אליו הנתבעים לראשונה את תגובתם, בה דחו את דרישתו מכל וכל (נספח מ"ט לתצהיר פרידמן). הנתבעים טענו, כי מעולם לא נחתם בינם לבין פרידמן הסכם שכר טרחה או הסכם בלעדיות בקשר למגרש, וכן טענן כי ביקשו ממנו שירותים מצומצמים וודאי לא בהיקף של אלפי שעות. אשר להסכמה לגבי שכר הטרחה, ביארו הנתבעים כי:
"היה ברור לכל הצדדים, כפי שנאמר לנו על ידך לא פעם, שאתה תקבל את שכר טרחתך מקוני הקרקע, במידה ותביא לסיום עסקה". הנתבעים ציינו במכתבם, כי דרישת פרידמן לשמש עו"ד של הקונים בהמשך הטיפול בקרקע היוותה מכשלה למכירה ועיכבה אותה למשך שנים, ולפיכך פנו לעורך דין אחר שאכן טיפל במכירה במזומן והביא לסיומה במהירות ותמורת שכר טרחה הולם. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי למרות כפירתם בזכותו לשכר כלשהו, הרי שבנימין ואסף הסכימו לשלם לו שכר טרחה נוסף וגבוה במסגרת מכירת מגרש אסף, וכי הוסכם עימו כי שכר זה יסלק גם את דרישתו בעניין המגרש נשוא התובענה.

נוכח תגובה זו, הגיש פרידמן ביום 17.10.07 את כתב התביעה שלפני. הנתבעים התגוננו, וכל אחד מהצדדים הגיש את ראיותיו: פרידמן הגיש את תצהירו שלו וכן חוו"ד מומחה של עו"ד מ. ליפקה. הנתבעים הגישו תצהיריהם שלהם וכן תצהיר של אסף ורבין ושל ראש מועצת באר יעקב דאז, כמו גם חוות דעת מומחה של עו"ד ר. אפרתי. העדים נחקרו על תצהיריהם והצדדים הגישו סיכומים בכתב אציין כי בית המשפט עשה מאמץ להביא לסיום הסכסוך בפשרה אך ללא הועיל.

טענות הצדדים

פרידמן טוען כי שיעור שכר הטרחה שעל הנתבעים לשלם לו עבור שירותיו הוסכם בעל פה ונקצב מראש בשיעור של 2% ממכירות הפרויקט שיבנה על המקרקעין. לדבריו, לא נערך הסכם שכ"ט בכתב שכן בתקופה הרלוונטית לא נהגו עורכי הדין בתחום לערוך הסכמי שכ"ט בכתב. לגישתו של פרידמן, הנתבעים הפסיקו את ההתקשרות עימו לאחר למעלה מעשר שנים בהן קיבלו ממנו שירות משפטי, בחוסר תום לב וללא הצדקה עניינית למעט רצונם לחסוך בשכר טרחה. לפיכך, לדבריו, יש לחייבם לשלם לו פיצויי קיום אותם יש להעמיד על סך של 500,000 דולר, בחישוב של 2% מתוך הערכת סך המכירות בפרויקט בניה אפשרי על המקרקעין, ולאחר הפחתת הוצאות נחסכות. לחלופין, עותר פרידמן לחייב את הנתבעים בתשלום שכר ראוי לפי אותו תחשיב, וחלופי חלופין לחייבם לשלם לו שכר ראוי בסך של 250,000 דולר, בחישוב לפי שעות ועל פי תעריף של 350 דולר לשעה.

לתמיכת טענותיו בדבר הסכומים הנתבעים על ידו, צירף פרידמן חוות דעת מומחה של עו"ד משה ליפקה. עו"ד ליפקה ציין בחוות הדעת, כי בפרויקט מהסוג בו דובר בענייננו
מקובל לגבות שכ"ט עו"ד בשיעור של 2% מסך כל המכירות, בהוסיפו כי במקרה בו מדובר בקרקע חקלאית לגביה יעדי מכירות רחוקים ולא וודאיים, גובים לעתים שכ"ט נוסף הנע בין 4% ל – 12% מערך הקרקע לאחר שינוי היעוד. עו"ד ליפקה ביאר, כי בשיעור שכר הטרחה הגבוה משתקף הסיכון שנוטל על עצמו עורך הדין, הנוטל על עצמו עבודה רבה שתוצאותיה אינן ודאיות. עו"ד ליפקה היה ער לכך שבסופו של דבר לא נמכר המגרש בעניינו בעיסקת קומבינציה אלא בעיסקת מזומן, והבהיר כי לפיכך: "ממילא אין במקרה זה תקבולי מכירות מתוכם ניתן לגבות את שכ"ט עוה"ד, שכן הבעלים יצאו מתמונת הקשר לקרקע והיזם או הקבלן ממשיך בטיפול בפרויקט עם באי כוחו. ככל שהעיסוק בתחום זה מוכר לי, קיימים מצבים אשר בהם, במסגרת המכירה כאשר היא נעשית במזומן... המוכרים מודעים היטב לחובתם לשלם לעורך דינם את שכר הטרחה, וסכום זה נכנס לתחשיב המכירה...". עו"ד ליפקה ציין, עם זאת, כי בקביעת השכר הראוי המגיע לפרידמן, יש לקחת בחשבון את העבודה שנחסכה, ובגינה יש להפחית מהתחשיב כ – 30%. עוד ציין כי לחלופין ניתן לקבוע את השכר הראוי לפי שעות העבודה שהושקעו, וזאת בהתבסס על שכר של 350 דולר לשעה.

הנתבעים טוענים, ראשית, כי דין התביעה כנגד יקיר וחנה סילוק על הסף מחמת העדר עילה, שכן אינם בעלי המגרש ופעלו רק כשלוחיו של בנימין. שנית, דוחים הם את כל טענותיו העובדתיות של פרידמן. לדבריהם, לאורך כל הדרך דובר כי פרידמן יקבל את שכרו מהקונים בלבד, מעולם לא הסכימו לשלם לו שכר טרחה מכיסם, לא נחתם עימו הסכם שכר טרחה ולא ניתנה לו בלעדיות בטיפול במכירת המגרש. בפרט טוענים הנתבעים, כי לא התחייבו מעולם לשלם לו שכר טרחה גם במצב בו לא יביא לגיבוש עיסקה, קל וחומר – שכר לפי שעות, וכי אילו צפו זאת, ודאי שלא היו שוכרים כלל את שירותיו. הנתבעים מדגישים, כי לאורך כל הדרך היו מעוניינים במכירת המגרש בעיסקת מזומן פשוטה ומהירה, בעוד פרידמן חתר לעיסקת קומבינציה בה יוכל לקבל שכר גבוה, ובאופן זה עיכוב והכשיל את העסקאות. הנתבעים טוענים כי אין ממש בטענת פרידמן לפיה השקיע בטיפול בעניינם אלפי שעות וכי היה פעיל בקידום תכנית ההפשרה, ומציינים כי לא ביקשו ממנו אלא טיפול במספר עניינים קטנים יחסית. הנתבעים שבים וטוענים, כי במסגרת תשלום שכר הטרחה הנוסף עבור עיסקת מגרש אסף, סוכם עם פרידמן כי תסולק גם דרישתו לשכר טרחה בגין טיפולו במגרש נשוא התובענה. בנוסף, הנתבעים כופרים בנתונים ובסכומים הנקובים על ידי פרידמן בתחשיב השכר הראוי, וטוענים כי הם מוגזמים ומופרכים.

לתמיכת טענותיהם צירפו הנתבעים חוות דעת מומחה של עו"ד רם אפרתי. עו"ד אפרתי קבע בחוות דעתו כי שכר הטרחה הראוי בגין טיפול משפטי במכירת מקרקעין בעיסקת מזומן כבענייננו נע בין 10,000$ לבין 25,000$, בכפוף לנסיבות כל עניין, כשבענייננו סבר ששכר של 10,000 דולר בתוספת מע"מ, בדומה לשכר ששולם לעו"ד נבון, הוא סביר.
עו"ד אפרתי ציין, עם זאת, בהגינותו, כי כאשר מדובר בעורך דין שקודם לטיפול בעיסקה עצמה נדרש לעבודה נוספת כגון מעקב אחר הליכים תכנוניים, מקובל לראוי לשלם תוספת שכר טרחה בשיעור של כ – 50%, וכך גם במקרה בו לפני העיסקה שהושלמה טיפל עורך הדין במספר עסקאות אחרות שלא הבשילו. בהתאם, סבור עו"ד אפרתי כי אילו טיפל פרידמן בעיסקת המכר שנכרתה לבסוף היה זכאי לשכר טרחה בסך של 20,000 $ בתוספת מע"מ. לעניין זה מדגיש עו"ד אפרתי, כי האופן בו ממומש הנכס נתון תמיד לשיקול דעתו של הלקוח, לרבות הבחירה בעיסקת מזומן במקום עיסקת קומבינציה, וכי אין עורך הדין רשאי לאכוף עיסקה מסויימת רק משיקולי שכרו שלו, אלא על השכר להיות מחושב בהתאם לעיסקה בה בחר בסופו של דבר הלקוח ובוצעה בפועל. בשולי הדברים העיר עו"ד אפרתי כי בעסקאות קומבינציה בהן שכר הטרחה נגזר מתמורת יחידות הדיור, שיעור של 2% מהתמורה הינו גבוה ומקובל לגבות 1% מהתמורה בלבד.
אשר לשעות העבודה שהשקיע פרידמן בטיפול במגרש, אמד עו"ד אפרתי כי המדובר היה בכ – 150 – 180 שעות ולא יותר.

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את הראיות, שמעתי את העדים ועיינתי עיין היטב בטענות הצדדים, סבורני כי אמנם על הנתבעים לשלם לפרידמן שכר ראוי, אותו אני מעמידה על סך של 37,500 דולר בתוספת מע"מ. אבאר.


אני דוחה את טענת יקיר וחנה לפיה אין עילה לתביעה נגדם. אכן, בנימין היה בעליו היחיד של המגרש, אך הוכח לי במידה מספקת כי יקיר וחנה היו אף הם לקוחות ישירים של פרידמן, פנו אליו יחד עם אביהם לכתחילה (וראה מכתב משרד פרידמן משנת 1994, המופנה אליהם) וקיבלו ממנו שירותים שוטפים במהלך השנים, כמי שהיו עתידים ליהנות מתמורת המכירה (ראה עדות בנימין, וכן ראה פניותיהם לפרידמן בנספחים השונים לתצהיר פרידמן). די בכך, על מנת להקים לפרידמן עילה נגדם.

אני דוחה גם את טענת הנתבעים, לפיה סילקו בהסכמה את תביעת פרידמן לשכר טרחה בגין המגרש דנן, במסגרת תשלום שכר הטרחה הנוסף בעיסקת מגרש אסף. לעניין זה הוכח היטב מתוך עדות אסף עצמו, כי סך של 40,500 דולר ששולם לפרידמן על ידי בעליו של מגרש אסף, שולם לו עבור הטיפול במכירת מגרש אסף בלבד, וכי מעולם לא הוסכם עם פרידמן כי בתשלום סכום זה תסולק גם תביעתו בעניין המגרש שבבעלות בנימין בלבד. לא למותר לציין, כי עדותו של בנימין בנקודה זו היתה מגומגמת ומעורפלת: בעוד בתצהירו טען כי הדבר הוסכם מפורשות עם פרידמן, הרי שבחקירתו ביאר שההסכמה הנטענת התבטאה בכך שפרידמן "הנהן" בראשו לדברי בנימין לפיהם התשלום מהווה סילוק כל דרישותיו. ברי כי בכך אין כדי להוכיח הסכמה וויתור על התביעה, מה גם שניתן היה לצפות שבנסיבות העניין, כל הסכמה כאמור תועלה ברורות על הכתב. העובדה כי מדובר היה בשכר עבור מגרש אסף בלבד עולה גם מכך שבעליו של מגרש זה חלקו בשכר לפי חלקיהם היחסיים באותו מגרש.


מכאן לבחינת תביעתו של פרידמן לתשלום שכר טרחה.


אין חולק, כי לא נערך בין הצדדים הסכם שכר טרחה בכתב, וזאת לא לכתחילה, אף לא במשך למעלה מעשר שנים בהן נמשכה ההתקשרות. הלכה היא, כי: "... האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מוטלת, בראש ובראשונה, על שכמו של עורך הדין, ומחדלו בעניין זה אף כי אינו שולל מנו את עצם הזכאות לשכר ראוי, הרי עשוי הוא לבוא בחשבון גובה השכר" (ע"א 9282/02 יכין חק"ל בע"מ נגד עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20, בעמ' 32). פרידמן מבאר, כי "באותה תקופה" לא היה מקובל לערוך הסכמי שכר טרחה בכתב בתחום המקרקעין, וכי הדבר הוא בבחינת ידיעה שיפוטית. טענה זו אינה מקובלת עלי. לטעמי, גם בשנת 1994, שומא היה על פרידמן, במסגרת חובת הגילוי, הנאמנות וההגינות ללקוחותיו, לערוך הסכם שכר טרחה בכתב ולהבהיר בו לנתבעים מה יהיה השכר שיגבה מהם בנסיבות השונות האפשריות, לרבות במצב בו תופסק ההתקשרות טרם גיבוש עיסקה, או במצב בו תיקשר עיסקה שונה מעיסקה המאפשרת גבית שכר טרחה מרוכשים עתידים של יחידות דיור. ביתר שאת אמורים הדברים, שעה שמדובר בטיפול במגרש שטרם הופשר, הנמשך למעלה מעשר שנים ותוצאתו לא ודאית. ודוק: אין בפי פרידמן עצמו כל טענה לפיה סוכם בין הצדדים, ולו בעל פה, סיכום כלשהו לגבי שכר טרחה שישולם לו במקרים כגון הפסקת הייצוג טרם כריתת עיסקה או כריתת עיסקה במזומן. העדר הסכם בכתב, ובפרט - הותרת ערפל לגבי שכר הטרחה במקרים אלה, מנעה למעשה מהנתבעים את האפשרות לשקול נכונה את עצם ההתקשרות עם פרידמן מלכתחילה, והביאה בסופו של דבר להתדיינות משפטית מיותרת ולהכברת הוצאות. כאמור, הלכה היא כי גם אם אין לשלול בגין כך מעורך דין את שכרו הראוי, הרי שאת המחדל באי עריכת הסכם בכתב יש לזקוף לחובת עורך הדין בעת קביעת סכום השכר הראוי המגיע.

אני דוחה את דרישת פרידמן לתשלום פיצויי קיום או שכר ראוי המתבסס על תחשיב של
2% מתוך סכום כלשהו המשקף את הערכתו הסובייקטיבית של פרידמן עצמו לגבי ההכנסות האפשריות מפרויקט בניה תיאורטי עתידי שיבנה על המקרקעין. ראשית, שכר של 2% מתמורת דירות שתשולם על ידי רוכשיהן ישים ממילא רק במקרה בו בוצעה עיסקת קומבינציה שאפשרה לגבות בפועל שכר כזה, ולא למקרה בו בפועל נכרתה עיסקת מזומן, כדברי עו"ד ליפקה בחוות דעתו, כדלקמן: "ממילא אין במקרה זה תקבולי מכירות מתוכם ניתן לגבות את שכ"ט עוה"ד, שכן הבעלים יצאו מתמונת הקשר לקרקע והיזם או הקבלן ממשיך בטיפול בפרויקט עם באי כוחו...". ודוק: תחשיב שכר זה הותנה מלכתחילה בהצלחה, תוך שעורך הדין נטל על עצמו סיכון לגבי תשלום שכרו במצב בו בסופו של דבר לא תיקשר עיסקת קומבינציה (ראה עדויות שני המומחים בחקירותיהם). שנית, ממילא אין כל הוכחה ותימוכין לסכום הנתבע, שכן הסכום בו נוקב פרידמן כערך הפרויקט לא הוכח במאומה ונותר בגדר סכום בעלמא. נותר, איפוא, לבחון האם זכאי פרידמן לשכר ראוי ומהו התחשיב הראוי לחישובו של שכר זה.

הלכה היא, כי לקוח רשאי לנתק בכל עת את קשריו עם עורך דין, בכפוף לתשלום שכר ראוי עבור עבודתו עד פיטוריו (
ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז
(5) 114)
. הלכה זו יפה גם לעניין שלפנינו. ודוק: אמנם שכרו של פרידמן היה מותנה בהצלחה, אך בכך שהפסיקו את ההתקשרות עימו טרם הושלמה, מנעו ממנו הנתבעים למצות את המאמץ לגבש עיסקה מוצלחת ולזכות בשכר. בנוסף, עשו על חשבונו עושר ולא במשפט. בנסיבות אלה ברי כי ככל שחפצו הנתבעים להפסיק את ההתקשרות עם פרידמן, היה עליהם לשלם לו שכר ראוי עבור שירותיו עד אותו מועד.

זאת ועוד. הלכה היא, כי זכותו של הלקוח להפסיק בכל עת את ההתקשרות עם עורך דינו בתשלום שכר ראוי, מסוייגת לאותם מקרים בהם פועל הלקוח בתום לב, על רקע משבר אמון אמיתי, שאם לא כן, המדובר הוא בהפרת חוזה ההתקשרות, על כל המשתמע
(
ע"א 8854/06
חיים קורפו עו"ד נ' סורוצקין ואח'
(מאגר נבו)). בענייננו קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לטעמים שהביאו את הנתבעים להחליף את פרידמן בעורך דין אחר, אליה מן הראוי להתייחס.

הנתבעים ניתקו את הקשר עם פרידמן אחרי כעשר שנים בהן קיבלו ממנו שירותים משפטיים שוטפים בעניין המגרש, לרבות טיפול במספר לא מבוטל על עסקאות שלא הבשילו, כעולה מנספחי תצהיר פרידמן. על רקע זה, תמוהה החלטתם למסור את מכירת המגרש לעורך דין אחר, בלא לידע על כך את פרידמן אלא מאחורי גבו. הנתבעים טוענים, כי נאלצו לנהוג כך לאחר שסבלנותם פקעה ומשנוכחו כי פרידמן נוהג בניגוד אינטרסים ומטרפד כל עיסקה בדרישות שכר הטרחה שלו מהקונים ובעמידתו על כך שתתבצע עיסקת קומבינציה ולא עיסקת מזומן, אף זאת משיקולי שכרו. הנטל להוכחת טענות אלה מונח על כתפי הנתבעים, ואיני מוצאת כי עמדו בו.

לא מצאתי כל ראיה של ממש לטענה לפיה פרידמן סיכל או טירפד עסקאות כלשהן, ועדויות הנתבעים בעניין זה היו בעיני מעורפלות, מתחמקות ובלתי מהימנות. כך, למשל, בנימין, אשר לכאורה היה זה אשר החליט "לנטוש" את פרידמן לטובת עו"ד נבון, לא יכול היה לפרט כיצד טירפד פרידמן עסקאות והעיד כי שמע על כך דברים כלליים בלבד מפי ילדיו. לא הוכח לי באופן כלשהו, כי פרידמן סירב לבקשת הנתבעים לקדם עסקאות מזומן. אדרבא. כבר במכתב משרדו אל יקיר וחנה מינואר 1994, התייחס פרידמן ואף המליץ על האפשרות לבצע עיסקת מזומן, והוכח מתוך נספחי תצהיר פרידמן וכן מתוך עדות חנה, כי פרידמן אף הפנה אל הנתבעים מספר קונים שהיו מעוניינים לרכוש את המגרש במזומן. מנגד, הוכח כי דווקא הנתבעים פעלו לקדם עיסקאות קומבינציה, הפנו קונים כאלה אל פרידמן ובעסקאות מזומן דרשו לקבל דירות. טענת הנתבעים לפיה בדרישתו לקבל שכ"ט מרוכשי היחידות פעל פרידמן לקדם את האינטרס שלו בלבד אינה מדוייקת, שהרי ברי כי באופן זה הופטרו הנתבעים מהצורך לשלם את שכרו מכיסם. מכאן כי עיסקת קומבינציה היתה כדאית לנתבעים, וכך העיד גם עו"ד אפרתי בחקירתו.

זאת ועוד. ניתן היה לצפות כי אילו ביקשו הנתבעים לבצע עיסקת מזומן ולא עיסקת קומבינציה, היו מנחים כך את פרידמן בעוד מועד, ואף בכתב, ומסכמים עימו את שכר הטרחה שיגיע לו במסגרת עיסקה כזו. כמו כן, אילו אכן היו להם טענות והסתייגויות לגבי איכות טיפולו במגרש, מאומה לא מנע מהם ללבנן עימו בזמן אמת. אלא שאין חולק, כי הנתבעים לא העלו כל טענה או טרוניה אלא בשלב בו נדרשו לשלם שכר טרחה, והדבר אומר דרשני. יצויין כי הנתבעים התבקשו להסביר התנהלות זו בחקירתם, אך תשובתם התמוהה היתה כי לא חפצו להעליב את פרידמן. לכך יש להוסיף את העובדה שלמרות הטענות הנטענות, המשיך בנימין להיעזר בשירותי פרידמן בנוגע למכירת מגרש אסף, והנה עיסקה זו לא רק שלא טורפדה על ידי עו"ד פרידמן אלא הובאה על ידו לסיום מוצלח.

לא אוכל שלא לציין בהקשר זה, כי עדויות שלושת הנתבעים היו מתחמקות, ממזערות ומעורפלות בעליל, בפרט בכל הנוגע להבנתם לגבי אופן תשלום שכרו של פרידמן, בנוגע לשירותים שביקשו וקיבלו ממנו במהלך כל השנים ובנוגע לטעם ולאופן בו ניתקו את קשריהם עימו. עדויות אלה הותירו בי את הרושם העגום, לפיו הטעם היחיד, ולמצער העיקרי, להחלפתו של פרידמן בעו"ד נבון היה רצונם של הנתבעים או מי מהם לחסוך בשכר טרחת עורך הדין שישולם עבור הטיפול בעיסקה. התרשמתי, כי הנתבעים היו מודעים היטב לכך ששכר הטרחה שידרשו לשלם לעו"ד פרידמן עבור טיפול בעיסקת המזומן ישקף גם את עבודתו במשך השנים שקדמו לכך, ויהיה לפיכך גבוה מהשכר שידרוש עורך דין אחר שיטפל בעיסקה זו בלבד (כפי שאישר גם עו"ד אפרתי בחוות דעתו). מכך ביקשו לחמוק, ועשו כן מאחורי גבו של פרידמן, בחוסר תום לב ובדרך לא ראויה אשר אינה הולמת אנשים מכובדים ונשואי פנים כנתבעים.

מכאן לקביעת השכר המגיע לפרידמן.


קביעת שכר ראוי לעורך דין היא מלאכה מורכבת. אמנם, הלכה היא כי על בית המשפט לקבוע שכר זה על יסוד ראיות (ראה
ע"א 136/92,
לעיל;
ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית נ' הורשפלד, פ"ד מג
(1) 160;
ע"א 9282/02, לעיל
) אך פעמים רבות אין מנוס מקביעת השכר הראוי על דרך האומדן (וראה, למשל,
ע"א (נצ) 137/08
עו"ד ווינר נ' יוסף כהן
(מאגר נבו)). בקביעת השכר הראוי, מן הדין לקחת בחשבון גורמים כגון הזמן שהוקדש לטיפול בלקוח, היקף העיסקה ומורכבותה, שוויו של הענין נשוא השירות, דרגת המקצועיות של נותן השירות ונסיבות אחרות המיוחדות לכל עניין ספציפי (וראה, למשל, ע"א 9282/02 יכין חק"ל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, לעיל;
ע"א 458/83
בייטרה ואח' נ' ספיר ואח'
(מאגר נבו); (

ע"א 499/89
רמת אביבים בע"מ ואח' נ' מירון, בן ציון ופריבס עו"ד
(מאגר נבו);

ע"א 2871/00 ח'ורי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, פ"ד נז
(6) 319)). לאור הלכות אלה יש לקבוע את השכר הראוי בענייננו.


אני דוחה את טענת פרידמן, לפיה את שכרו הראוי יש לחשב לפי שעות שהשקיע בפועל. אין חולק כי לא הוסכם בין הצדדים על תשלום שכר לפי שעה, ואני מקבלת את עמדת מומחה הנתבעים, לפיה תשלום לפי שעה אינו הולם ואינו מקובל בעניינים כגון דא.
בנוסף, פרידמן לא תיעד באופן כלשהו את השעות שהשקיע, כך שאין בדל הוכחה לטענתו בדבר השקעת אלפי שעות, מה גם שאומדן זה נראה לי בלתי סביר בנסיבות העניין לאור התיעוד שהוגש, וכך גם תעריף של 350 דולר לשעה שננקב על ידי פרידמן והמומחה מטעמו.

לטעמי, את השכר הראוי המגיע לפרידמן יש לחשב על בסיס השכר שהיה ראוי לשלם לו אילו התבקש ליצג את המוכר בעיסקת המזומן שנכרתה לבסוף. על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ) התש"ס – 2000, השכר הראוי לעיסקה דנן הינו בסביבות 22,500 דולר בתוספת מע"מ. גם עו"ד אפרתי ציין בחוות דעתו כי עבור עיסקה כזו מקובל לשלם שכ"ט עו"ד בסך שבין 10,000 דולר לבין 25,000 דולר בתוספת מע"מ, כשלהערכתו הסכום ששולם לעו"ד נבון (11,500 דולר בתוספת מע"מ) היה סביר. לטעמי, קביעת עו"ד אפרתי הינה על הצד הנמוך, ויש לקבוע את שכר הבסיס עבור הטיפול בעיסקה בהתאם לקבוע בכללי לשכת עורכי הדין,
כך שסכום השווה ל -22,500 דולר בתוספת מע"מ נראה לי סביר בנסיבות העניין. על כך יש לדעתי להוסיף תוספת שכר טרחה בגין טיפולו ארוך השנים של פרידמן במגרש, לרבות טיפול במספר לא מבוטל של עסקאות שלא הבשילו וכן מעקב אחרי ההליכים התכנוניים, זאת כעולה מחוות דעת עו"ד אפרתי מומחה הנתבעים, תוך שמקובלת עלי גם הערכתו לפיה שיעורה של התוספת המתאימה לענייננו הינו כ – 100% משכר הבסיס. מאידך, יש לשקלל בחישוב השכר הראוי את העובדה שבפועל לא נדרש פרידמן לכל עבודה או השקעת משאבים בטיפול בעיסקה עצמה, שכן זו טופלה על ידי עו"ד נבון, וכן יש לזקוף לחובתו, על דרך הפחתת שכרו, את העובדה שלא דאג לעריכת הסכם שכר טרחה בכתב.

בהתחשב בכלל השיקולים לעיל, רואה אני לחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לפרידמן סכום בש"ח השווה ל- 37,500 $ (שער יציג ליום התשלום) בתוספת מע"מ.

כל צד יישא בהוצאותיו. ככל שהופקדו פיקדונות – יוחזרו למפקידים.



ניתן היום,
ב' ניסן תשע"א, 06 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 3548/07 יצחק עו"ד פרידמן, יצחק פרידמן משרד עורכי דין נ' בנימין ורבין, יקיר רו"ח ורבין, חנה ד"ר לבקוביץ (ורבין) (פורסם ב-ֽ 06/04/2011)