פסקי דין על אורי וינברגר | פסקי דין על גלידות ריאו בית חרושת לגלידות וממתקים

9338/07 א     16/02/2011




א 9338/07 אורי וינברגר נ' גלידות ריאו בית חרושת לגלידות וממתקים








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בחיפה

ת"א 9338-07 וינברגר נ' גלידות ריאו





בפני
כב' השופטת תמר נאות פרי

התובע
אורי וינברגר


נגד

הנתבעת
גלידות ריאו בית חרושת לגלידות וממתקים



נגד

צדדי ג'
1.
קירור בני בע"מ
2.
רוק רוברט




פסק דין


לפני תביעה שעניינה פיצוי בגין נזקי שריפה.
רקע כללי ועובדות מוסכמות-
1.
התובע, מר אורי וינברגר
(להלן: "וינברגר") היה בזמנים הרלבנטיים בעליה של חנות לממכר גלידה בתל-חנן (להלן: "החנות"). ביום 26/5/2006 אירעה בחנות שריפה אשר גרמה לנזק רב למבנה ולרכוש.
2.
בין היתר, בתוך החנות ניצב מקרר-מקפיא של גלידות (להלן: "המקרר"), אשר רכש וינברגר מאת הנתבעת, גלידות ריאו בית חרושת לגלידות וממתקים
בע"מ (להלן: "ריאו"), וזאת בחודש אוקטובר 2001.
3.
לפי חוות דעת שירותי כיבוי האש אשר הגיעו למקום לכיבוי השריפה – מוקד הדליקה היה באותו מקרר.
4.
חמישה ימים לפני השריפה, ביום 21/5/2006, ארעה תקלה במקרר. וינברגר פנה לריאו, וזו שלחה אל החנות טכנאי מטעמה על מנת שינסה לתקן את התקלה, אך ללא הצלחה. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 24/5/2006 (יומיים לפני השריפה) שוב פנה וינברגר לריאו, ושוב נשלח טכנאי מטעם ריאו - הצד השלישי מס' 2, מר רוברט רוק (להלן: "רוק"), אשר החליף מדחס במקרר. מוסכם כי בחלק התחתון של המקרר קיים איזור המכונה "בית המדחסים", בו נמצאים שני מדחסים ומוסכם כי רוק החליף רק אחד מהם.
5.
מוסכמה נוספת הינה שהמקרר מיובא לארץ באמצעות הצד השלישי מס' 1 – קירור בני בע"מ (להלן: "קירור בני").
טענות הצדדים-
6.
וינברגר

טוען כי השירפה ארעה כתוצאה מתקלה במקרר או כתוצאה מרשלנות בטיפול שבוצע במקרר. לשיטתו, ריאו אחראית לפצותו לגבי נזקיו – בין אם המדובר בליקוי במקרר שנקנה מריאו ובין אם המדובר ברשלנותו של הטכנאי מטעם ריאו. וינברגר מעריך את נזקיו בסך של 288,000 ₪ הכוללים נזק רכושי, אובדן הכנסה ועגמת נפש.
7.
ריאו

, טוענת כי אין לייחס לה כל אחריות לגבי השריפה. לחילופין, טוענת ריאו כי יש להשית את האחריות לגבי כל כשל במקרר על כתפי היבואן – קירור בני, או על כתפי הטכנאי – רוק. בנוסף, מוכחש גובה הנזק, אשר לשיטת ריאו יכול להיות לכל היותר בסך של כ-80,000 ₪.
8.
קירור בני,

טוענת כי לא הוכח כל כשל או ליקוי או פגם במקרר כשלעצמו.
9.
רוק

טוען כי לא הוכחה רשלנות בכל הנוגע לטיפול שהוא ביצע במקרר.
מסכת הראיות-
10.
לפני העידו הבאים:

(א)
המהנדס מר אשר סלוצקי (להלן: "סלוצקי"), שהגיש חוות דעת מטעם וינברגר (ת/1);

(ב)
המהנדס מר אבי מרקוביץ (להלן: "מרקוביץ"), שהגיש חוות דעת מטעם ריאו (נ/1);

(ג)
המהנדס מר חיים קראוסהר (להלן: "קראוסהר"), שהגיש חוות דעת מטעם קירור בני (ג/1 + ג/2);

(ד)
המהנדס מר יוסף אבני (להלן: "אבני"), שהגיש חוות דעת מטעם רוק (נ/3).
11.
בנוסף, הוגשו בהסכמה, ללא חקירות, המסמכים הבאים –

(א)
תצהירו של וינברגר;

(ב)
תצהירו של מר ליאור שמואל, מנהל סניף הצפון של ריאו (להלן: "שמואל");

(ג)
תצהירו של רוק;

(ד)
חוות דעתו של השמאי מר יהושע סדן מטעם וינברגר (להלן: "סדן");

(ה)
חוות דעתו של השמאי מר יגאל טלמן מטעם ריאו (להלן: "טלמן").
דיון והכרעה-
12.
לאחר שבחנתי את מכלול הראיות ושקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל ברובה וכי המסקנה המסתברת ביותר הינה כי השריפה פרצה עקב טיפולו של רוק במקרר - וזאת מהנימוקים שאפרט להלן.
שאלת הנסיבות והאחריות –
13.
כפי שצויין מעלה הוגשו חוות דעת מטעם ארבעה מומחים שונים, אשר אף נחקרו לגביהן ולכך יש להוסיף את חוות הדעת שהוכנה על ידי שירותי כיבוי האש (להלן: "מכבי האש"). אסקור להלן את הסוגיות השונות שהיו במחלוקת בין המומחים, כאשר לגבי כל סוגיה תפורטנה העמדות השונות ומסקנתי.
מוקד השריפה בתוך חלל החנות
–
14.
חוקר השריפות מטעם מכבי האש

, אשר היה הראשון בזירה, קבע כי המוקד הינו במקרר.
15.
סלוצקי

, אשר ביקר בחנות יום לאחר השריפה, ביום 27/5/2006, קבע כי מוקד השריפה הינו במקום בו ניצב המקרר, וזאת לאור העובדה כי הרצפה מתחת למקום בו עמד המקרר היתה שרופה כליל, כי פריטים שעמדו ליד המקרר נפגעו בצורה קלה יותר ולאור כך שרק המפסק של המקרר "קפץ". סלוצקי שולל במפורש את האפשרות שהשריפה החלה בסמוך לשקע המזין את המקרר, עקב שריפה של דלפק עץ שהיה בסמוך - היות ולא אותרו סימני כשל לאורך כבל החשמל המזין את המקרר והיות ותבניות הבעירה היו שונות אם האש היתה מגיעה מהכבל למקרר. לשיטתו השריפה הגיע מהמקרר לדלפק ולא ההיפך.
16.
מרקוביץ

, ביקר בזירה ביום 30/5/2006, כחמישה ימים אחרי השריפה, ואף הוא מסכים כי המוקד הינו המקרר.
17.
קראוסהר

מאמץ את מסקנות סלוצקי לגבי נקודה זו.
18.
אבני

טוען כי - "הסיכוי שהאש תצא מתוך המקרר החוצה הם הרבה יותר קטנים מאשר שהיא תתחיל מבחוץ" (עמ' 29 שורה 30-31), ובסעיף 4.3 לחוות דעתו הוא מגיע למסקנה לפיה "קיימת אפשרות ממשית כי למעשה מוקד האש ככל לא נמצא במכלולי המקרר עצמו, אלא בשקע החשמלי ... שהיה מותקן על דופן העץ של הדלפק". משמע, שהוא המומחה היחיד אשר מעלה ספקות לגבי מקור האש ולא מסכים כי האש התחילה במקרר.
19.
לאור ההסברים המפורטים של סלוצקי ושל שירותי כיבוי האש (אשר בדקו את הזירה מיד לאחר האירוע) ולאור העובדה שארבעה בודקים הסכימו שהאש פרצה במקרר (שלושה מומחים שהעידו בפני
ושירותי כיבוי אש) למול דעתו החולקת הבודדת של אבני – אני קובעת שהוכח כי השריפה התחילה במקרר.
מוקד השריפה בתוך המקרר –
20.
חוקר השריפות מטעם מכבי האש

, מצא כי מוקד הדליקה היה בחלק התחתון של המקרר, באזור מערכת החשמל והמדחסים.
21.
סלוצקי

מצא אף הוא כי מקור השריפה היה תא המדחסים של המקרר, הנמצא בחלקו התחתון, וזאת לאור סימני חריכה כיווניים ש"מכוונים" לחלק התחתון ולאור ההרס המוחלט של איזור המדחסים התחתון של המקרר יחסית לשאר החלקים של המקרר.
22.
מרקוביץ

– בסעיף 3 לחוות דעתו מסכים כי "מוקד הדליקה בחלקו התחתון של המקרר".
23.
קראוסהר

– מסכים עם סלוצקי.
24.
אבני

– אינו מתייחס במפורט לסוגיה זו, כיון שלשיטתו האש בכלל לא התחילה במקרר.
25.
מכאן, שהמסקנה הנוספת הינה כי האש החלה בחלק התחתון של המקרר – בבית המדחסים.
מקור האש בתוך בית המדחסים –
26.
טרם פירוט העמדות לגבי נקודה זו אבהיר כי לצורך הדיון הוסכם לכנות צד אחד של המקרר כצד

a
- הצד הימני של המקרר כאשר מסתכלים עליו מאחור, כלומר מעמדת המוכר שניצב מאחורי המקרר ומסתכל לכיון הלקוחות וקדמת החנות, והצד השני כונה - צד
b
.
27.
עוד אציין כי אני מקבלת את טענתו העובדתית של רוק לפיה הוא החליף את המדחס בצד

a
. בהקשר זה הוגש תצהירו של רוק, ללא שהוא נחקר לגביו, ובהעדר כל ממצא סותר – אניח שהוא אכן החליף את המדחס שבצד
a
ולא בצד
b
.
28.
מכאן, שיש חשיבות – בעיני חלק מהמומחים – לצד שבו החלה האש בתוך בית המדחסים, שכן, לשיטתם, אם רוק טיפל בצד

a
אך האש החלה בצד
b
- אין קשר בין הטיפול לבין הדליקה.
29.
בהתאם, אתחיל דווקא בהצגת עמדתו של מרקוביץ, אשר טוען כי הבעירה החלה דווקא בצד

b
. לטענתו מסקנה זו מבוססת על הממצאים הבאים: (א) הדופן בצד

a

(הדופן החיצונית של המקרר) נשרפה קלות, עם סימני חום קלים - ואילו צד
b
נפגע קשה יותר והבידוד והפלסטיק בצד זה נשרפו כליל; (ב) הסלונואיד בצד
a
נפגע רק מהחום הסביבתי ואילו הסולנואיד בצד
b
עם "פגיעות חום מרשימות"; (ג) הקבל שהיה בצד
a
"שמר יחסית על שלמותו" אך באיזו של הקבל בצד
b
נמצאו שרידים של חומר פלסטי שרוף; (ד) נקודות הבעירה מכוונות לכך שהשריפה החלה בצד
b
(עמ' 19 שורה 24).
30.
אבני

– טוען אף הוא כי ניתן לראות שצד
a
נשרף בצורה קלה יותר מאשר צד
b
. הוא מפנה לחלק העליון של המקרר ומראה שבצד
a
היו סימני חום אשר לא גרמו לפגיעה בצבע המקורי של המקרר והזכוכית של הויטרינה העליונה נותרה שלמה, לעומת צד
b
, שם סימני השריפה משמעותיים יותר וניתן לראות שהדופן שרופה עד כדי התחלת התפוררות הפח ממנו עשויה הדופן וכדי ניפוץ הזכוכית בצד זה. אף בחלק התחתון, לדעת אבני, קיים הבדל בין שריפה משמעותית יותר בצד
b
יחסית לצד
a
. אזכיר שוב כי את עמדתו זו יש לראות על רקע התיזה הכוללת שלו לפיה האש בכלל לא התחילה במקרר – תיזה אשר לא אוכל לאמץ.
31.
סלוצקי

- מאשר שרואים בתמונות שצד אחד יותר שרוף, אבל לשיטתו אין הבדל משמעותי – ככל שהדברים מתייחסים לתא המדחסים – שכן שני המאווררים של שני המדחסים תקינים ולעומת זאת החוטים שרופים בשני הצדדים באותה מידה. סלוצקי בדעה כי אף אם צד אחד קצת יותר "שרוף" – זו אינה בהכרח אינדיקציה לכך שהאש החלה דווקא בצד הזה, שכן יש לראות את מכלול בית המדחסים כיחידה אחת בלי יכולת להבחין חד משמעית בין צד
a
לבין צד
b
.
32.
קראוסהר

אף הוא מצא תמונה זהה של השריפה בשני הצדדים של תא המדחסים ללא פער או הבדל שיכולים להוביל למסקנה לגבי תחילת כיון הבעירה. הוא מסכים כי צד חיצוני אחד יותר שרוף אך מציין כי הוא היה צמוד לציוד נוסף שעלה באש והצד השני היה ליד מעבר פתוח.
33.
מכאן, שמסקנתי היא כי לא הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת שאכן הבעירה התחילה דווקא בצד

b
של תא המדחסים
, וזאת במיוחד לאחר חקירותיהם של המומחים ולאחר העיון בתמונות. אמנם צד
b
העליון
"שרוף יותר", אך גם צד

a
נשרף כמעט כליל, וניתן להתרשם מהתמונות לגבי מצבם של שני הצדדים ולגבי כך שבתוך התא עצמו – ההבדלים אינם משמעותיים בכלל. ההבדלים המשמעותיים שבחלק העליון של המקרר, אינם משליכים בהכרח על המסקנה לגבי תא המדחסים, בחלק התחתון, מה גם שאני אני מקבלת את הסברו של סלוצקי לגבי כך שתא המדחסים הינו תא סגור, קטן וכי להתנהגות של האש בתוך תא שכזה מאפיינים וגורמים רבים. משמע, שיכול להיות שהאש תתחיל בצד אחד בתוך תא המדחסים – אך תתפשט בעוצמה רבה יותר דווקא בצד השני של התא הסגור, בשל גורמים שונים שבתוך התא. בנוסף, יש לזכור כי יכול להיות שהיה שוני בחלק העליון של המקרר אשר גרם לכך שצד עליון אחד נשרף בצורה חמורה יותר, ובהקשר זה כוונתי לכך שהוכח שבצד
b
היה דלפק מעץ אשר נשרף כליל וסביר ששריפתו של העץ היא אשר גרמה לכך שדופן המקרר הצמודה לדלפק תנזק באופן משמעותי יותר (וראו את דו"ח שירותי הכבאות, סעיף 7, שם מצוין כי - "בצידו של המקרר צמוד לדופן ... היה ממוקם שולחן עץ ועליו מכשירי חשמל", את סעיף 23 לתצהירו של רוק לגבי כך שדלפק העץ היה בצד
b
ואת התמונות שהוגשו).
34.
לפיכך, שלושה מתוך המומחים מסכימים שהאש החלה בתוך תא המדחסים. שניים – גורסים שלא ניתן לקבוע חד משמעית שהיא התחילה דווקא בצד

b
ואחד קובע שהיא החלה דווקא בצד זה. נימוקיהם של שני המומחים מבוססים יותר, כפי שפרטתי מעלה, ולכן - לא הוכח שהשריפה התחילה דווקא בצד
b
של תא המדחסים
.
הסיבה להתפרצות האש –
35.
אליבא דשירותי כיבוי האש

: "סיבת הדליקה היא כתוצאה מכשל חשמלי במקרר", חד משמעית. נתון נוסף שהוכח הינו כי הכבל החשמלי שיצא מהמקרר היה מחובר למא"ז מס' 20 בלוח החשמל של החנות, ומא"ז מס' 20 היה היחיד מבין המא"זים ש"נפל" בעת השריפה. ויודגש כי מכשירי חשמל נוספים שהיו על הדלפק הסמוך למקרר או בסמוך למקרר (הקופה הרושמת, מקרר תוספים וטלפון אלחוטי) היו מחוברים לשקע אחר על הקיר הדרומי (ולא לשקע שאליו חובר המקרר), וכי הם לא "קפצו".
36.
סלוצקי

הגיע למסקנה לפיה השריפה ארעה עקב כשל חשמלי באיזור בית המדחסים של המקרר, ולשיטתו העובדה שבוצע תיקון באיזור המדחסים יומיים לפני השריפה, מחייבת את המסקנה שבמהלך התיקון נגרם נזק. מומחה זה טוען כי קשה לומר בדיוק מאיזה חוט החלה השריפה (חוט שמוביל למדחס הימני, או השמאלי, או חוט בתוך מערכת הפיקוד), וכי קושי זה קיים לאור ההרס הניכר באזור זה ולאור כך שתא המדחסים מהווה יחידה קטנה סגורה. הוא הסביר בחקירתו ש"הכל שרוף" ולא ניתן לבצע חקר כשל מסודר ולאתר בדיוק איזה חוט כשל.
37.
מרקוביץ

– אף הוא טוען כי הסיבה לשריפה היא "כשל חשמלי", אך הוא גורס שניתן לקבוע בוודאות שהכשל היה בצד
b
(אם כי לא ניתן לדעת בדיוק את המיקום הספציפי בתוך צד
b
, ולא ניתן לאתר בדיוק את נקודת הכשל (עמ' 19 שורה 4)). אזכיר כי החשיבות של קביעתו זו הינה עמדתו לפיה רוק החליף את המדחס דווקא בצד
a
. נמצא אם כן, שגם מרקוביץ מסכים שהמדובר בכשל חשמלי, אם כי לשיטתו הוא לא קשור לעבודתו של רוק והוא לא מציע בחוות דעתו הסברים חלופיים לאותו כשל חשמלי.
38.
קראוסהר

– קבע כי לא נמצא בחיבורי המדחסים כל ממצא כשל היכול להעיד על סיבת תחילת האש. ממצאיו הם כי כל החוטים נשרפו כליל, תיבת הבקרה נשרפה וכך גם שנאי הבקרה, ולכן לא ניתן לדעת אם האש החלה בשנאי או שהגיעה אליו. קראוסהר ממשיך ומפרט כי הסולנואידים וחיבורי המדחסים נותרו שלמים (וניתן להבחין רק בהתכה חיצונית), ולכן - לדעתו הסבירות הגבוהה ביותר היא שמדובר בקצר בין שני מוליכי הפיקוד שגרם להתלהטות המוליכים, התלהטות השנאי, התלקחות צמת החיווט ובעירה.
39.
אבני

– כזכור שולל את האפשרות שהמדובר בכשל חשמלי במקרר (וראו פירוט נוסף בסעיף 4.4 לחוות דעתו).
40.
ומהי מסקנתי ? נדמה כי ברור שיש לאמץ את מסקנתם של כל המומחים (למעט אבני) אשר בדיעה כי המדובר בכשל חשמלי, כלומר "קצר" חשמלי בתא המדחסים, אשר אף גרם לכך שרק ה"פקק" המחובר למקרר "קפץ", בשלב בו החלה האש.
האם הוכח קשר בין פרוץ השריפה לבין עבודתו של רוק ?
41.
עתה יש לבחון את השאלה העיקרית, והיא - מה גרם לאותו כשל חשמלי והאם הוא קשור בעבודתו של רוק. מצאתי כי במאזן ההסתברויות יש מקום לקבוע כי פועלו של רוק גרם לכשל, ואנמק את עמדתי -
42.
ראשית

– שוכנעתי שבמהלך הטיפול, רוק נגע במכלולים החשמליים בבית המדחסים. רוק בתצהירו מסביר כי בהגיעו למקרר ביום 24/5/2006 בשעה 12:00 הוא הבחין כי קיימים שני מדחסים וכי רק המדחס שבצד
b
פעל. המדחס בצד
a
לא פעל וכי הוא - "לא צרך זרם חשמלי למרות שקיבל מתח קבוע – כנראה עקב נתק פנימי" (סעיף 9 לתצהירו). רוק ממשיך ומסביר כי הוא ניתק את הספקת החשמל למנוע של המדחס "המקולקל" וכי המדחס השני המשיך בעבודתו בזמן זה (סעיפים 11-12). לאחר מכן, נסע רוק למחסן חלקי חילוף על מנת לקחת מנוע חלופי ושב לאחר שעתיים. או אז הוא ניתק את הזנת החשמל למנוע שביקש להחליף, שחרר את לחץ הגז, ניתק את צינורות הגז, שחרר את הברגים שתופסים את המנוע לרצפת בית המדחסים, הוציא את המנוע, חיבר במקומו את המנוע החדש, חיבר את צנרת הגז מחדש, יצר ואקום (ריק) בצנרת על ידי משאבת ואקום, חיבר חזרה את החשמל למנוע, ביצע מילוי גז, הפעלה ומעקב אחרי שינויי הטמפרטורה (וראו את פירוט הפעולות בסעיפים 17-19 לתצהירו של רוק). רוק עוד מוסיף כי במהלך ביצוע הפעולות הנ"ל הוא נתקל בקושי לחלץ חלק מהברגים ולחלץ את המנוע כיון שהמקפיא היה "לחוץ" בין דלפקים.
43.
מהאמור לעיל, עולה באופן חד משמעי שטיפולו של רוק כלל גם את מערכת החשמל, כי הוא "הזיז" רכיבים, הפעיל לחץ על מנת לחלץ את הברגים ואת המנוע, כי הוא הוציא רכיבים והכניסם מחדש – והכל בתוך תא בית המדחסים אשר רוחבו קצת יותר ממטר, עומקו כ-60 ס"מ וגובהו כ-20 ס"מ – לפי התרשמותי מהתמונות. עוד אוסיף כי אינני בטוחה כלל שניתן לקבל את גרסת רוק לפיה הוא לא בדק בכלל את המדחס בצד השני. אני מוכנה לקבל את גרסתו לפיה מיד כאשר פתח את בית המדחסים הוא ראה שמנוע אחד לא עובד, אך לא בטוח שכאיש מקצוע הוא לא בדק גם את המדחס שהמנוע שלו כן עבד. שהרי יש לזכור שרוק הוזעק לטפל במקרר ללא שהוכח שנאמר לו מהי בדיוק התקלה. הוא לא ידע שיש רק מנוע אחד שלא עובד. התלונה היתה כללית והתייחסה לכך שהמקרר לא מקרר. לכן, אני מוצאת שסביר להניח שהוא גם "הציץ" במדחס השני, למרות שהמנוע שלו פעל, על מנת לוודא שבדיקתו מקיפה – שמא יש בעיה נוספת מעבר לבעיה הברורה של אי תפקודו של המנוע כאמור. בכל אופן, היות ורוק לא נחקר לגבי תצהירו, לא אקבע חד משמעית ממצאים לגבי בדיקה שביצע גם במדחס השני, כיון שאני סבורה שאף אם הוא בדק והחליף רק את המנוע של המדחס בצד

a
הרי שהוא ביצע פעולות שהיו בעלות השלכה על מערכת החשמל וגרמו לכשל החשמלי. יש לזכור כי אמנם רוק החליף את המדחס רק בצד
a
, אך לא הוכח שהוא לא "נגע" בכלל ברכיבים שקיימים בצד
b
או שמובילים לצד
b
.
44.
שנית

, משך זמן הטיפול מחייב את המסקנה בדבר היקפו הנרחב של הטיפול. אין מחלוקת, כי התיקון ארך שעות רבות ואף רוק בטופס שהוא מילא לגבי התיקון ציין שהוא הגיע בשעות הבוקר ועזב בסביבות 18:00. אף אם חלק מהזמן הוקדש לנסיעה למחסן החלפים – אזי המדובר בטיפול ממושך ומקיף יותר מאשר מנסה רוק לתאר, ואני סבורה כי משך הטיפול מחזק אף הוא את המסקנה כי בוצעו פעולות רבות בבית המדחסים שמתייחסות למכלולים השונים שקיימים שם.
45.
שלישית

, המומחה היחיד שסיפק הסבר לגבי הגורם המיידי לכשל, הניח בסבירות גבוה שהמדובר בפעולה של רוק. קראוסהר היה היחיד שהתייחס ספציפית לפועלו של רוק וגרס כי סביר שבמהלך התיקון והפירוק שביצע רוק אירע קצר חלקי שהתבטא בזליגת זרם בין מוליכים, גרם להתחממות ולפגיעה בבידוד עד לנקודת התלקחות של הבידוד. הוא מסכים עם סלוצקי לגבי כך שאין אפשרות לדעת בדיוק מה גרם לקצר, אבל ההנחה שהגורם המיידי היה שצמת החוטים נשרפה ושיש סבירות גבוהה לכך שהסיבה הינה קצר בין שני מוליכי פיקוד לאור העובדה שתיבת הפיקוד נשרפה כליל. אני מאמצת בנקודה זו את הסבריו של קראוסהר, אשר היה היחיד שהציע הסבר מדויק לגבי מה שקרה, היות והסברו זה מתיישב עם שאר הנתונים שסקרתי למעלה.
46.
רביעית

, בין מועד התיקון לבין השריפה חלף פרק זמן קצר ביותר. רוק טיפל במקרר ביום רביעי, החל משעות הבוקר וסיים את הטיפול בשעה 18:00 לערך. השריפה פרצה בשעה 23:00 במוצאי שבת, כשלושה ימים לאחר התיקון. סלוצקי הסביר כי סביר בהחלט שכשל בחיווט יתפתח לשריפה אחרי יום, יומיים או שבוע. קראוסהר הוסיף כי המדחסים פועלים לסירוגין, כיון שיש תקופות של הפשרה, ולכן - חלוף פרק זמן של יממה עד שלוש בין הכשל לבין פרוץ השריפה הוא סביר ביותר. מרקוביץ מסכים שכשל חשמלי יכול להתפתח תוך יום, יומים או שבוע. אבני היה היחיד שגרס כי היות והמדחסים עובדים "בדרך כלל ברציפות יחסית" – לא סביר שאילו התרחש כשל במערכות ההפעלה של המקרר האשר היתה פורצת 60 שעות לאחר הכשל. לטענתו כשל יכול להתפתח רק בתוך שעה עד שעה וחצי של התחממות אבל לא מעבר לזה (עמ' 26 שורות 21-22 ושוב בעמ' 28 שורות 16-29). לא אוכל לקבל את עמדתו של אבני, אשר עומדת בניגוד לשלושת המומחים האחרים – ולו מן הטעם שלא ניתן לקבל את ההערכה החד משמעית שלו לפיה כשל שכזה, כלומר – התחממות איטית, התכה וזליגה
- יכולים להתרחש לכל היותר לאחר שעה וחצי.
47.
לכן, המסקנה היא שהוכח שעבודתו של רוק היא אשר גרמה לכשל החשמלי.
48.
יתרה מכך. סלוצקי, קראוסהר ומרקוביץ מסכימים כי לא היתה תקלה אחרת כלשהי במערכת החשמל שהיתה יכולה לגרום לשריפה, וראו כי אפילו מרקוביץ מאשר כי מערכת החשמל של המבנה נבדקה ונמצאה ללא מעורבות בגורם הדליקה (סע' 4 למסקנותיו). אבני טוען כי קיימת אפשרות ממשית כי מוקד האש לא נמצא במכלולי המקרר עצמו אלא בשקע החשמלי שהיה מותקן על דופן העץ של הדלפק, אולם כיון שהבדיקה נערכה בדיעבד הוא לא יכול היה להתייחס למערך הכולל של האתר ובדק רק את המקרר. העובדה שהיה כשל חשמלי אך הוא לא היה בכל מקום אחר אלא בבית המדחסים בו טיפל רוק, מהווה נדבך נוסף במסקנתי לפיה הוכחה רשלנותו של רוק בשעה שטיפל במדחס הרלבנטי והיא אשר גרמה לכשל החשמלי.
49.
לא זו אף זאת. אני סבורה כי מעבר לכל המפורט מעלה – יש להחיל על המקרה את את סעיף 41 לפקודת הנזיקין, דהיינו את הכלל המכונה "הדבר מעיד בעד עצמו". המשמעות הינה שאף אם לא ניתן לקבוע שהוכחה פעולה רשלנית ספציפית מצדו של רוק, אזי כל האמור מעלה מחייב את המסקנה בדבר החלת הכלל – והעברת הנטל לשכמו של רוק, על מנת שיוכיח שהוא לא התרשל. אין לי ספק שרוק לא הוכיח שהוא לא התרשל, ולמעשה – בתצהירו הוא כלל לא ניסה להסביר מהם אמצעי הזהירות אותם הוא נוקט בעת עבודתו על מנת למנוע פגיעה בחיווטים.
50.
סע' 41 לפקודת הנזיקין שעניינו, "הכלל מדבר בעדו", דורש 3 תנאים מצטברים:
(א)
לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק;
(ב) הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו;
(ג) נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.
51.
חובת השכנוע, כי מתקיימים שלושת היסודות היא על התובע, על-פי מאזן ההסתברות. הבחינה, אם אמנם יצא התובע ידי חובת השכנוע, נעשית על-פי מצב הראיות בסופו של המשפט, תוך התחשבות במשקל עדויות התביעה מחד ובראיות הנגדיות של הנתבע מאידך (ראה ע"א 789/89 סמדר עמר, קטינה נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד מו(1) 712 וכן ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות פ"ד מב(1) 153.
52.
נדמה לי שהוכח כדבעי שמתקיים התנאי הראשון, שכן וינברגר לא יכול לדעת מה הנסיבות המדוייקות שבעטיין פרצה השריפה והוא לא יודע אותן הלכה למעשה. לשיטתי מתקיים גם התנאי השלישי – שכן כבר פרטתי מעלה מדוע לדעתי סביר יותר שרוק לא נקט זהירות סבירה. הרכיב ה"בעייתי" יותר הינו התנאי השני.
53.
ההלכה בהקשר זה נקבעה עוד בע"א 241/89 ישראליפט (שירותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל, פ"ד מט(1) 45 (להלן: "פס"ד ישראליפט") שם נפסק ע"י כב' השופט מצא (בהסכמת כב' השופט ברק) כדלקמן:
"כדי לקיים את התנאי השני לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" אין צורך

להוכיח כי הנתבע שלט בנכס שגרם לנזק, שליטה שהיא רצופה ובלעדית. השליטה הנדרשת היא מן הסוג שהוא רלוואנטי לאירוע התאונה. קיומה, הלכה למעשה, נבחן ביחס לזמן התאונה; והמבחן לקיומה הוא שאין לייחס למישהו אחר, זולת הנתבע, התערבות פעילה בנכס בזמן התאונה באופן שיכול היה לגרום או לתרום להתרחשותה ...

תכליתו של התנאי השני, תנאי השליטה, לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" היא לזהות את הנתבע - לאור היותו בעל זיקה מיוחדת לנכס המזיק, ומשום כך
­
כמי שהינו האחראי המשוער למעשה הרשלנות שבעטיו נגרם הנזק. אם יוכח כי במועד התאונה היה הנתבע בעל חזקה מלאה, נמשכת ובלעדית בנכס המזיק, תימצא בכך, בדרך כלל, ראיה איתנה לשליטתו בנכס. אך תנאי השליטה עשוי, לכאורה, להתקיים גם כשהנתבע איננו בעל החזקה הבלעדית בנכס. כן עשוי

הוא להתקיים גם מקום בו החזיק הנתבע בנכס בעבר (למשל, במועד הרלוואנטי להתרשלות) אך חדל מלהחזיק בו לפני התרחשות המאורע שגרם לנזק ...
המבחן הראוי לקיומה של שליטה איננו מבחן טכני-פורמאלי המבוסס על חזקה מלאה, רצופה ובלעדית בנכס המזיק, אלא מבחן

ענייני-מעשי גמיש, הבוחן אם

זיקתו המיוחדת של הנתבע לנכס המזיק מעידה לכאורה על היותו בעל היכולת הטובה ביותר למנוע את התרחשות התאונה. יכולת זו צריכה לנבוע מהסוג ומההיקף של החזקה שיש לנתבע בנכס במועד הרלוואנטי, לפי העניין, למעשה הרשלנות או להתרחשות הנזק. אם ניתן לקבוע - על פי מאזן ההסתברויות - ­כי לנתבע הייתה היכולת האמורה, כי אז ייראה הנתבע כבעל שליטה בנכס המזיק ...
בהצבעה על אפשרות גרידא, שהנזק נגרם בהתערבות של צד שלישי, אין כדי

לשלול את שליטת הנתבע, כנדרש לתחולת הכלל. רק אם, על-פי מאזן

ההסתברויות, האפשרות שהתאונה נגרמה עקב התערבות חיצונית הינה לפחות שקולה לאפשרות שניתן לייחסה לרשלנות שהנתבע נושא באחריות עלי, ייחשב התובע כמי שנכשל בהוכחת שליטתו של הנתבע בנכס. פשיטא שאם בית המשפט מגיע לכלל מסקנה כי בפועל הצד השלישי לא התערב, יכולתו הערטילאית והבלתי ממומשת להתערב איננה שוללת את שליטתו של הנתבע
...
בבואו לקבוע אם הנתבע הוא בעל שליטה, יידרש בית המשפט, מטבע הדברים, גם לשאלות הקשורות בחזקה שיש (או שהייתה) לנתבע בנכס: טיב זכותו להחזיק בו, עד כמה הפעיל למעשה את זכותו, כלום חזקתו (בהתחשב בחובת

הזהירות שחלה עליו מכוחה) הייתה רלוואנטית לגרימת הנזק, האם היו מחזיקים (או בעלי גישה) נוספים זולתו, מה המשקל שיש לייחס לאפשרות שהנזק נגרם עקב מעשה של אדם אחר, ועוד. מבחן זה אינו תולה את קיומה של שליטה בתנאי-סף נוקשים; לא בלעדיות החזקה, ואף לא קיומה במועד התאונה דווקא, מהווים תנאים כאלה ...".
54.
באותו מקרה, דובר במעלית, ובהמ"ש קבע קונקרטית כי יש להחיל את סעיף 41 וכי
–
"ככל שחולף זמן רב יותר בין התקנת המיתקן שגרם לנזק לבין קרות התאונה, יקשה יותר על התובע לשכנע את בית המשפט שמתקין המיתקן הוא האחראי לתאונה בשל התרשלותו, אולם זהו קושי של דרכי ההוכחה ואין בו כדי לגרוע מהקביעה העקרונית אם השליטה בנכס המזיק הייתה ונותרה בידי אותו נתבע
."
55.
במקרה דנן, יישום האמור לעיל מחייב את המסנה לפיה יש לראות ברוק כבעל השליטה על המכלול אשר בו החלה האש, במועד הסמוך לקרות המקרה, ללא שאחר כלשהו היה בעל השליטה בבית המדחסים ממועד ביצוע התיקון ועד פרוץ האש. לפיכך, מתקיים גם התנאי השני של סעיף 41 בעניינינו.
56.
אפנה עוד לפסקי הדין הבאים אשר אף שם המדובר היה בנזקי אש, אשר דומה שהיה קושי באיתור הגורם המיידי לשריפה, ובתי המשפט הורו על היפוך נטל הראיה מכך סעיף 41 לפקודת הנזיקין :

(א)
ע"א (ת"א) 2015/08 סהר ציון חברה לביטוח בע"מ נ' יוניון מוטורס בע"מ, מאגר נבו (2010), שם המדובר היה בשריפה שאירעה בכל הנוגע לרכב בזמן נסיעה. ביהמ"ש קמא דחה את התביעה וקבע שלא חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין אך הערעור התקבל וכך נפסק: "לפיכך אני סבורה כי חוות הדעת מעלה אפשרות סבירה באשר לפרוץ השריפה, ושוללת השערות אחרות, ולטעמי יש בה כשלעצמה, ובוודאי שבשילוב עם שאר נסיבות המקרה כפי שפורטו לעיל, כדי לתמוך במסקנה כי סביר יותר שבמקרה זה מדובר בפגם בייצור ו/או כי סביר יותר שהנזק נגרם עקב רשלנות המשיבה, ויש בה כדי לתמוך במסקנה, לפיה יש להעביר במקרה זה את הנטל לפי סעיף 41 לפקודה אל המשיבה".

(ב)
ת.א. (שלום-רמלה) 3245/04 קורן נ' ספרינט מחשבים מאגר נבו (2007) – שם נגרם נזק עקב שריפה שפרצה כתוצאה מקצר במסך של מחשב וביהמ"ש קיבל את התביעה בשל החלת הכלל "הדבר מעיד על עצמו" ויש לשים לב כי במקרה שם המסך היה בידי התובעי ם כשנתיים לפני קרות השריפה.

(ג)
ת.א. (שלום- ת"א) 118969/00 לוזון נ' מנרב אחזקות בע"מ מאגר נבו (2008). במקרה זה דובר על נזק שנגרם לפועל לאחר שימוש במרסס צבע כאשר התובע טען לכשל במרסס אשר גרם להתפוצצותו. אף שם ביהמ"ש הפעיל את סעיף 41 לפקודת הנזיקין ומצא שיש מקום לקבוע רשלנות בכל הנוגע לפיצוץ שהיה במרסס בשל תיקון שבוצע בו והחלפת רכיבים שבוצעה שבועיים עובר לאירוע הנזק.

(ד)
בת.א. (שלום הרצליה) 1088/00 דולב חב' לביטוח בע"מ נ' סלקום חברה סלולרית בע"מ נדון מקרה דומה למקרה שבפני
נו, בו פרצה אש ממטען של מכשיר סלולרי. גם במקרה זה טענה התובעת להחלת סעיף 41 לפקודת הנזיקין, והתעוררה השאלה לגבי התנאי השני שבסעיף 41. בהמ"ש קבע כי התנאי מתקיים.
סיכום ביניים לגבי אחריותם של הצדדים לשריפה –
57.
לכן, המסקנה עד כה הינה שיש לראות ברוק את האחראי לשריפה.
58.
אחריותה של ריאו איפה נובעת מכך שהיא שלחה אותו לטפל במקרר ויש לראותה כאחראית לתוצאות הנזיקיות של עבודתו של רוק – בהתאם לסעיף 14 לפקודת הנזיקין הקובע לאמר:

"חבותו של שולח
לענין פקודה זו, המעסיק שלוח, שאיננו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם".
59.
לא מצאתי שהוכחה כל עילת תביעה כלפי קירור בני, יבואני המקרר. למעשה בחוות הדעת של המומחים השונים לא פורטו כל טענות לגבי היצרן, ובוודאי שלא מצאתי טענות שהוכחו לגבי פגם ביצור (ויש לזכור כי המדובר במקרר ישן שפעל שנים רבות עד האירוע).
60.
מכאן, שיש לקבל את התביעה כנגד ריאו, לקבל את ההודעה כלפי רוק ולדחות את ההודעה כלפי קירור בני.
גובה הנזק
–
61.
וינברגר עותר לפיצוי בשלושה ראשי נזק: (א) נזק למבנה ולציוד בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמו סדן, בסך של כ-196,000 ש"ח, כאשר בהקשר זה הוגשה חוות דעת נגדית של טלמן מטעם ריאו לגבי 80,000 ₪ לערך; (ב) אובדן בגין אובדן הכנסה בסך של כ-42,000 ₪ ופיצוי בגין עגמת נפש בסך 50,000 ₪.
62.
הנזק למבנה ולציוד

– וינברגר הגיש מטעמו "הודעה" לתיק אליה צורפה טבלה ובה מתייחס סדן לחוות דעתו של טלמן ומסביר לגבי כל פריט ופריט מהי עמדתו. השוויתי את הפריטים אליהם מתייחסים שני המומחים, ונחה דעתי שיש לבכר את הערכתו של סדן על פני הערכתו של טלמן, לגבי מרביתם. ההערכה של סדן מבוססת יותר, סומכת על קבלות, הצעות מחיר, תמונות וכו', ואילו הערכתו של טלמן כללית, נוקבת בהערכות "גלובליות" ובמיוחד מצאתי לציין שטלמן "פסל" פריטים רבים בהערכתו של סדן למרות שקיימות תמונות לגבי אובדנם של הפריטים.
63.
ניתן כמובן להעריך פריטים מסויימים באופן שונה, ולשם כך נעזרים במומחיותם של השמאים, אך לא אוכל לקבל ששמאי מסויים מסרב להכיר בפריטים מסויימים ככאלו שנפגעו בשריפה – למרות קיומן של תמונות שמראות על כך שהפריטים שרופים. לכן, לגבי מרבית הפריטים שניזוקו אני מאמצת את הערכותיו של סדן, ובמיוחד לאור כך שגם לגבי פריטים שטלמן כן "אישר" הוא לקח בחשבון כמחצית עלותם, ללא כל הסבר. אף אם הסיבה לכך היא שהם לא היו חדשים, היה צריך להסביר זאת בצורה יותר מפורטת. בסעיף 2 בפרק הסיכום הוא מסביר כי חלקם היו משומשים – אך היה צריך להסביר מהו בדיוק הפחת או הבלאי, למה לגבי כולם הוא באופן שרירותי הפחית 50% ויש לזכור כי אין עסקינן בתביעה מכח פוליסת ביטוח.
64.
יחד עם זאת, היו מספר פריטים לגביהם לא הוצגו קבלות ואף לא תיעוד לגבי רכישת פריט חלופי חדש. לגביהם – אאמץ את ההערכה של טלמן דווקא, לאור דיני נטלי הראיה.
65.
סך הפריטים שניזוקו לפי חישובי הינו – 164,180 ₪, נכון להיום (כאשר לקחתי בחשבון את ההפרשים לאור חלוף הזמן ממועד מתן חוות הדעת), ובמעוגל – 164,000 ₪.
66.
אובדן בגין הכנסה

– אין לי ספק כי במהלך התקופה בה בוצעו תיקונים בעסק נגרם הפסד לוינברגר. בתצהירו הוא טוען כי העסק היה סגור לרגל השיפוצים עד יום 30/6, כלומר כחודש. דא עקא, שלא הוכח גובה ההפסד בפריט זה. וינברגר מבסס את דרישתו על אישור מרואה החשבון לגבי ההכנסות בחודש יוני שנה לפני האירוע ולא אוכל לקבל זאת כראיה מספקת לצורך חישוב ההפסד במהלך החודש בו עמד העסק מושבת.
67.
עגמת נפש

– אני מעריכה את הפיצוי בראש נזק זה, במיוחד לאור כך שוינברגר ובני משפחתו עסקו לבדם בשיפוץ – בסך של 10,000 ₪.
68.
מכאן, שסך הנזק הינו 164,000 ₪ + 10,000 ₪ = 174,000 ₪.
סיכום -
69.
אשר על כן התביעה מתקבלת ועל ריאו לפצות את וינברגר בסכום של 174,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 23% מהסכום הנ"ל (סכום הכולל מע"מ), בתוספת הוצאות משפט בסך 7,000 ₪ בכל הנוגע להגשת חוות הדעת של המומחים מטעם וינברגר ובתוספת החזר אגרת בהמ"ש משוערכת להיום.
70.
במקביל – ההודעה כלפי הצד השלישי שנשלחה כלפי רוק מתקבלת במלואה אף היא ורוק ישפה את ריאו בגין כל סכום אותו תשלם לוינברגר. לא אעשה צו להוצאות ביחסים שבין ריאו לבין רוק, בשל עמדתי לפיה הוא היה שלוח שלה.
71.
ההודעה כלפי הצד השלישי שנשלחה כלפי קירור בני נדחית – ועל ריאו לשלם לקירור בני הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ (סכום הכולל שכ"ט ועלות המומחה).
72.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום,
י"ב
אדר א תשע"א, 16 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 9338/07 אורי וינברגר נ' גלידות ריאו בית חרושת לגלידות וממתקים (פורסם ב-ֽ 16/02/2011)