פסקי דין על מירב אייזיק | פסקי דין על יוסף לאון רובין | פסקי דין על קלרה וולקוף | פסקי דין על שרה רובין |

1537/09 תאמ     20/06/2011




תאמ 1537/09 מירב אייזיק נ' יוסף לאון רובין, קלרה וולקוף, שרה רובין








בית משפט השלום באשדוד



תא"מ 1537-09 אייזיק נ' רובין ואח'





בפני
כב' השופט אריאל ברגנר

התובעת

מירב אייזיק


נגד

הנתבעים
1.
יוסף לאון רובין
2.
קלרה וולקוף
3.
שרה רובין







פסק דין


בפני
תביעה שטרית שהחלה עם הגשת שטר ע"ס 30,000 ₪ ללשכת ההוצאה לפועל באשדוד בתיק מס' 25-01514-09-7 (להלן – "תיק ההוצל"פ").

בבקשה לביצוע שטר נרשם כי שולם ע"ח הסך של 11,000 ₪ כך שתיק ההוצל"פ נפתח על חוב של 19,000 ₪.

הנתבעים הגישו בקשות רשות להתגונן מטעמם וטענו בין היתר כדלקמן:

1.
כי תחילתה של הפרשה בהסכם שכירות להשכרת דירה ברח' תש"ח 5/42 באשדוד (להלן – "הדירה") אשר נחתם ביום 3.8.04 (להלן – "הסכם השכירות").
2.
כי הסכם השכירות הוארך.
3.
כי ביום 6.8.08, יום אחד לפני תום תקופת השכירות המוארכת, פנה אביה של התובעת, מר יהודה אייזיק, והודיע כי הוא מעלה את שכר הדירה לסכום של 3,400 ₪ במקום הסך של 2,500 ₪ ששולמו קודם לכן.
4.
כי ביקשו לנהל מו"מ ואז הושב להם כי אין כל רצון להאריך להם כלל את הסכם השכירות אלא כי עליהם לעזוב את הדירה עד ליום 7.8.08, למחרת.
5.
כי פנו אל התובעת והודיעו לה כי פינוי הדירה ביום אחד אינו סביר.
6.
מר אייזיק פנה עוד ואיים כי אם הנתבעים לא יפנו את הדירה מייד, בכוונתו לממש את שטר הביטחון שנמסר לו על ידם.
7.
כי פנו אל מר אייזיק במכתב רשום, בו טענו, בין היתר, כי עומדת יתרת זכות לטובתם בגין הפרשי שער הדולר על סך 4,047 ₪.
8.
כי בתאריך 16.10.08 פינו הנתבעים את הדירה ובהתאם מסרו את מפתחות הדירה לגב' אורית וקנין, מתווכת מטעם התובעת, בהסכמתו ובאישורו של מר אייזיק.
9.
כי יתרת החוב של הנתבעים לתובעת במועד פינוי הדירה עמדה על 63 ₪ בלבד ולכן לא ברור כיצד נפתח תיק ההוצאה לפועל על סך 19,629 ₪.

הדיון בבקשת רשות להתגונן התקיים בפני
כב' הרשם בוקר ביום 7.2.10, במהלכו הסכימה התובעת למתן רשות להגן.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם.

ישיבה מקדמית נקבעה ליום 4.11.10 וישיבת ההוכחות התקיימה ביום 28.4.11.

בתום ישיבת ההוכחות הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב, וכך עשו.

הכרעה

אין חולק כי הנתבעים מסרו לתובע שטר חוב להבטחת חובות הנובעים מהשכירות שנוצרה בהסכם השכירות.

משמדובר בתביעה שטרית, נטל ההוכחה מוטל על כתפי הנתבעים.

יחד עם זאת, עוד בטרם עובר נטל ההוכחה אל הנתבעים, על התובעת להוכיח כי קיים חוב ורק לאחר מכן, עובר הנטל אל הנתבעים להוכיח כי אינם חייבים לשלמו.

כפי שצוין לעיל, תיק ההוצל"פ נפתח ע"ס 19,000 ₪ קרן.

התובעת הגישה ראיות ובתצהיר אביה, יהודה אייזיק, צוין כי החובות הנטענים כוללים את:

1.
סך של 14,000 ₪ בגין 70 ימי איחור בפינוי הדירה

x
50$ ליום או לחילופין כדמי שכירות עבור 4 חודשים (3,500 ₪ לחודש).
2.
סך של 5,000 ₪ ששולמו לשיפוץ הדירה כדי להביאה למצב ראוי להשכרה (סע' 6 לתצהיר).

סה"כ 19,000 ₪.

התובעת חוזרת על סכומים אלה גם בסיכומיה ותומכת את הסכום של 14,000 ₪, בסע' 16 להסכם השכירות, הקובע 50$ ליום, כפיצוי מוסכם בגין איחור בהחזרת החזקה במושכר ואת הסכום של 5,000 ₪ תומכת בחשבונית מס מס' 39 של עסק בשם "אנדרי את גנדי".

הסך של 14,000 ₪

הנתבעים טוענים לעניין זה 2 טענות:

1.
כי לא היה עליהם לפנות את הדירה במועד הנטען, כאשר נדרשו לעשות זאת בתוך יום שכן היה קיים נוהג שבו אביה של התובעת נהג להתקשר טלפונית כ- 60 יום לפני תום התקופה ואז שוחחו הצדדים על הארכת ההסכם.

כי עצם השיחה והדרישה לפינוי בתוך יום אחד, נעשו כאמצעי לחץ בניסיון לגרום להעלאת דמי השכירות.

2.
כי הרישום שנעשה בסע' 16 להסכם השכירות (50$) הוא זיוף, אין לידו חתימה של הנתבעים ונעשה לאחר מכן ע"י התובעת או אביה ולכן אינו מחייב.

הטענה לגבי הנוהג מהווה למעשה טענה בע"פ כנגד מסמך בכתב.

אין חולק כי הסכם השכירות קבע תקופת שכירות מיום 8.8.04 עד 7.8.05 (סע' 5 להסכם), תקופת אופציה לשנה נוספת (סע' 18 להסכם), וכי החוזה הוארך לאחר מכן אף ללא הסכם חדש בכתב.

איני מקבל את טענת הנתבעים כי המתינו לאותה שיחה מטעם מר יהודה אייזיק, שנהג לטענתם להתקשר חודשיים מראש על מנת לברר האם הם מעוניינים להישאר בדירה ולאור העובדה כי שיחה זו בוששה מלהגיע, עשו דין לעצמם ונשארו בנכס עד ליום האחרון של תקופת האופציה.

הסכם השכירות קובע מפורשת כי הארכת התקופה תיעשה בהודעה של 60 יום מראש ואין חולק כי הנתבעים לא הודיעו לתובעת על רצונם זה.

לו חפצו הנתבעים להאריך את תקופת השכירות היה עליהם לפעול עפ"י הוראות ההסכם ולפנות אל התובעת בהתאם.

משהנתבעים לא עשו כן, זכאית היתה התובעת לדרוש את פינוי הדירה לאלתר בתום התקופה.

השאלה הנשאלת עתה, מהו הסכום אשר על הנתבעים לשלם בגין התקופה מתום השכירות (7.8.09) ועד למועד החזרת המפתח לתובעת (16.10.08).

מעיון בהסכם השכירות עולה כי בכל מקום בו נעשה רישום בכתב יד השונה מהוראות ההסכם המודפסות, קיימות חתימות הצדדים ליד רישום זה. דווקא ליד הרישום בכתב יד של של 50$, אין כל חתימה לא של התובעת ולא של הנתבעים.

לפיכך, אני מקבל את טענת הנתבעים כי הצליחו לסתור את טענת התובעת וכי לא הסכימו לתנאי זה ולכן איני מקבל את טענת התובעת לפיצוי של 50$ ליום.

יחד עם זאת, ומשהנתבעים ישבו בנכס הרי שברור שעליהם לשלם לתובעת פיצוי על כך ולכן אני מקבל את הסעד החלופי לדמי שכירות אך לא בסכום הנתבע.

בשום מקום לא הוסכם כי שכר הדירה יעמוד ע"ס 3,500 ₪ וכן התובעת לא טענה בכתב התביעה כי יש לשלם לה שכ"ד ראוי ולא צירפה חוו"ד לכך, לכן אין כל בסיס לדרישה זו אלא על הנתבעים לשלם לתובעת את דמי השכירות שהוסכמו קודם לכן ובסך של 2,495 ₪ לחודש עד למועד הפינוי, בניכוי הסכומים ששולמו לרבות הפרשי שער הדולר הקיימים לטובת הנתבעים.

אביה אל התובעת, מר אייזיק טען כי שילם לנתבעים סך של 3,000 ₪ במזומן (סע' 4 לתצהירו) אך דא עקא כי הנתבעים הכחישו תשלום זה ולא היה בידי מר אייזיק כל ראיה לתמיכה בטענתו.

עפ"י פסקי דין שצורפו ע"י ב"כ הנתבעים עולה כי מר אייזיק היה מעורב בהצתה במזיד של רכב (נ/2), כך שצירוף קביעה זו של בית המשפט המחוזי ביחד עם העדר ראיות לתמיכה בטענתו של מר אייזיק כי שילם את הסך של 3,000 ₪, מביאים אותי למסקנה כי אין להאמין לגרסתו והיא נדחית על ידי.

הנתבעים צירפו תחשיב הפרשי שער דולר לעומת הסכומים ששולמו כשכר הדירה (נספח ה' לתצהיר), לפיו התובעת חייבת לנתבעים את הסך של 63 ₪.

תחשיב זה לא נסתר ע"י התובעת.

יחד עם זאת, מעיון בתחשיב עולה כי תשלום שכר דירה לחודש אוקטובר 2008 לא נקלח בחשבון והתשלום האחרון שנלקח בחשבון בתחשיב הוא לחודש ספטמבר 2008, כך שיש להוסיף תשלום מיום 7.10.08 ועד 16.10.08, 9 ימים ובסך של 620 ₪ (לפי תשלום חודשי של 2,064 ₪
x
9 ימים) בניכוי יתרת זכות של 63 ₪.

לכן על הנתבעים לשלם לתובעת את הסך הכולל של 557 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 7.10.08 ועד לתשלום המלא בפועל.

הסך של 5,000 ₪

התובעת צירפה חשבונית מס של עסק בשם "אנדרי את גנדי" מיום 14.11.08.

הנתבעים טוענים לעניין חשבונית זו כדלקמן:

3.
כי היא אינה המקור אלא העתק.
4.
כי התובעת לא הביאה לעדות את עורך החשבונית וכי מר אייזיק העיד כי לא הצליח להשיגו.
5.
כי לפי פלט משלטונות מע"מ העוסק המורשה אינו קיים (נ/5).
6.
כי התובעת לא הציגה כנגד החשבונית כל קבלה כי אכן שולם הסך של 5,000 ₪. כשנשאל מר אייזיק לעניין זה השיב: "זה מה שיש".

ברור הוא כי על מנת לזכות בפיצוי בגין סכום זה על התובעת להראות כי אכן שילמה את הסכום שהרי לא צירפה חוו"ד לעניין הנזקים והליקויים.

לפיכך איני יכול לקבל את גרסת התובעת כי הסך של 5,000 ₪ אכן שולמו לאותו עסק בשם "אנדרי את גנדי", זאת כאשר עורך החשבונית ומבצע השיפוצים הנטען לא הגיע לתת עדות ומשלא הוצגה קבלה או כל ראיה אחרת להוכחת התשלום כגון שיק ששולם, וכיוצ"ב.

לפיכך אני דוחה את העתירה לסכום זה.

סוף דבר

לאור כל האמור לעיל התביעה מתקבלת באופן חלקי כך שאני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת לסילוק מלא וסופי של התביעה את הסך של 557 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 7.10.08 ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו כן ולאור קבלת התביעה אף באופן חלקי, זכאית התובעת להוצאות משפט אך גם הן חלקיות בנסיבות העניין ולכן אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 1,000 ₪.

הסכומים שפסקתי
לעיל ישולמו בתוך 30 יום מהיום ולאחר מכן ייסגר תיק ההוצל"פ.

היה והסכומים שפסקתי לא ישולמו בתוך המועד הנ"ל, תהיה רשאית התובעת לשפעל את הליכי ההוצל"פ על מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ בצירוף הוצאות ושכ"ט בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום,
י"ח סיון, תשע"א, 20 יוני 2011, בהעדר הצדדים.








תאמ בית משפט שלום 1537/09 מירב אייזיק נ' יוסף לאון רובין, קלרה וולקוף, שרה רובין (פורסם ב-ֽ 20/06/2011)