פסקי דין על חיים טלפלרו | פסקי דין על רן שדות

1972/07 א     20/06/2011




א 1972/07 חיים טלפלרו נ' רן שדות








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום באשקלון



ת"א 1972-07 חיים טלפלרו
נ' רן שדות






לפני
כב' השופטת
סבין כהן


תובעים

חיים טלפלרו
ע"י ב"כ עוה"ד מיכל מסורי


נגד


נתבעים

רן שדות
ע"י ב"כ עוה"ד עודד נשר



פסק דין


רקע:
1.
לפני תביעה ותביעה שכנגד שבבסיסן הסכם בעל פה שנעשה בין הצדדים לשותפות בגידול גידולים חקלאיים, עיבודם ומכירת התוצרת כאשר על פי ההסכם, התובע והנתבע שכנגד (להלן:- "התובע") יעמיד הקרקע החקלאית שבבעלותו לגידולים והנתבע והתובע שכנגד (להלן:- "הנתבע") ירכז את פעילות הגידול עצמה, למעט הובלת ושיווק התוצרת שנעשתה על ידי התובע, כאשר בהוצאות והכנסות נושאים הצדדים בחלקים שווים.

2.
טענתו העיקרית של התובע היא להזנחה, ייבוש ועקירה של מטעיו על ידי הנתבע ללא הסכמת התובע ובאופן שגרם לו לנזקים רבים. טענתו העיקרית של הנתבע היא לזכאותו מהתובע לפיצוי בגובה מחצית מהרווחים העתידיים מכרם שהוקם במשק בהשקעה משותפת של הצדדים לאחר שהתובע הפסיק את יחסי השיתוף בכרם לפני המועד המוסכם לסיומם ולשיפוי בגין השקעות שהשקיע בגידול הגידולים ושבהם לא נשאה השותפות.

3.
על פי הנטען בכתב התביעה, בשנת 1994 נכרת בין הצדדים הסכם לפיו התובע והנתבע יעבדו במשותף קרקע חקלאית שבבעלות התובע. לקראת סוף שנת 2004, מפאת גילו המבוגר של התובע, הוחלט כי יפסיק ליתן את חלקו בשיווק ומכירה של התוצרת ולכן אף חלקו בתמורה ירד ובהמשך לאחר דין ודברים בין הצדדים, נתן התובע לנתבע לעבד המקרקעין ללא תמורה ובלבד שהנתבע יתחזק ויטפל בעצים ובמקרקעין בצורה מקצועית במטרה לשפר את רמת העצים המניבים פרי. אלא שבמהלך שנת 2005 התברר לתובע, כי חלק מהמטעים נעקר וכי הנתבע חדל מלטפל בעצים ומלהשקות המטעים, דבר שגרם לנזק בלתי הפיך לעצי הפרי עד כדי הצורך בעקירתם כדי שלא יהוו מטרד העלול לפגוע במטעים שכנים.

לטענת התובע, הוזמן אגרונום מטעמו לאמוד הנזקים וזה קבע כי יש לעקור את כל המטעים משום מחלה שדבקה בהם עקב הזנחה בשל כך נאלץ התובע לעקור המטעים שחלו למעט כרם הענבים ולצורך כך נתן התובע רישיון לעיבוד הכרמים לחקלאים אחרים למשך שנתיים ללא תמורה כנגד ביצוע עקירת המטעים הנשירים.
עוד טען התובע כי הנתבע קיבל ממנו בשנת 2007 מכונת מיון פירות שנרכשה על ידי שניהם וכי עד היום לא השיב הנתבע לתובע את מחצית התמורה בגין אותה מכונה.

4.
הנתבע מנגד טען כי לאחר שנעשה הסכם בין הצדדים ולאחר שהנתבע הקדיש זמן ומאמץ בגידול הגידולים כמוסכם, הודיע לו התובע, כי רצונו להפסיק בהסדר הקיים, בנסיבות אלו הוסכם כי הנתבע ימשיך לעבד בעצמו הגידולים ולמוכרם וישלם לתובע סכום כסף שנתי על הקרקע ובהמשך להסכמה זו המשיך הנתבע בגידול באופן מקצועי, אלא שהתובע בשנת 2005 שוב פנה לנתבע ואמר כי אינו מעוניין עוד בנטיעות חדשות במקרקעין וכי הנתבע ימשיך לעבד רק את הכרם. הנתבע הסכים להודעה אולם עמד על כך שיתאפשר לו להמשיך להוציא השקעתו הרבה בכרם שעתיד היה להוציא רווחים עוד שנים רבות, אלא שהתובע הסכים להמשך ההסדר רק לעוד שנה נוספת אחת ובשנת 2006 נאלץ הנתבע לעזוב הכרם תוך שהוא מותיר בידי התובע בלית ברירה את השקעותיו הרבות והרווחים העתידיים שעמדו להניב.

עוד טען הנתבע כי במהלך העובדה המשותפת בין הצדדים בקרקע, העמיד לצרכי פעילותו המשותפת עם התובע כלים חקלאיים יקרים, למרות ששווי השימוש בכלים עמד על מאות אלפי שקלים, נמנע התובע מלשלם לנתבע מחצית שווי השימוש בכלים בניגוד למוסכם ואילו כאשר נקנו כלים חדשים, הם נרכשו במשותף.

מסכת הראיות:
5.
מטעם התובע העיד התובע לעצמו, לאחר שהקדים והגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן המומחה מר מנשה עבדא, אשר הגיש חוות דעת ונחקר על חוות דעתו.
כן הוגשו מוצגים ת/1.
מטעם הנתבע העידו הנתבע לעצמו ומר זמורה נועם רואה חשבון, אלו הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם וכן המומחים מר גוטמן יעקב ובני ישרים, אשר הגישו חוות דעת ונחקרו על חוות דעתם.
כן הוגשו מוצגים נ/1-נ/5.

התביעה העיקרית:
6.
טיעוניו העיקריים של התובע בתביעה העיקרית מתמקדים בשני עניינים, האחד היא כי הנתבע עקר חלק מהמטעים ללא רשות התובע, והאחרת כי הנתבע חדל מלטפל בעצים ולהשקות המטעים, דבר שגרם לנזק בלתי הפיך לעצי הפרי עד כדי הצורך בעקירתם כדי שלא יהוו מטרד העלול לפגוע במטעים שכנים. כן טען התובע, כי הוא זכאי לתשלום מהנתבע של מחצית עלות מכונת מיון שהייתה בבעלות משותפת ושהנתבע לקח.

7.
בהעלותו טיעונים אלו, כפי הידוע בהליך אזרחי, התובע הינו בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה" ולפיכך נטל ההוכחה להוכיח טיעונים אלו מוטל עליו, כאשר נטל ההוכחה הוא נטל הבאת הראיות, אשר במשפט אזרחי נקבע על פי "הטיית מאזן ההסתברות".
בע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1), 598,589 נקבע:
"דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51% "



8.
בתצהירו ובעדותו בבית המשפט העיד התובע על מערכת יחסים עסקית בינו לבין הנתבע, כאשר החלק הרלוונטי לתביעה היא ההסכמה בין הצדדים, לפיה בשנת 2005 יעמיד התובע הקרקע לטובת הנתבע ללא תמורה כספית ובלבד שהנתבע יתחזק את הקרקע, אלא שבשלהי שנת 2005 בביקור התובע בקרקע התברר לו שהנתבע עקר ארבעה דונם של גידולי נקטרניה ללא אישורו והסכמתו, עוד ראה כי השטח סובל מהזנחה קשה ללא השקיה מספקת, במצב זה הזמין אגרונום שביקר בקרקע ומצא את חלקות המטעים בהתייבשות והפירות בשלבי ריקבון ובמצב זה בשנת 2006 נאלץ לעקור את יתר עצי הפרי.
התובע ציין כי הכרם שהיה בטיפול הנתבע באותה עת היה במצב טוב והוא אישר לנתבע להמשיך לעבדו משך שנה נוספת.

9.
בבית המשפט העיד התובע בעניין עקירת המטע על ידי הנתבע ללא הסכמתו כך:
"ב-2006 אני ידעתי. ב- 2004 הוא עקר את 4 דונם פרי והוא לא אמר לי. ב-2004 ידעתי, הוא בא לבקש רשות לשתול משהו ואני לא נתתי לו"

כשנשאל מדוע משידע בשנת 2005 כי הנתבע עשה לו נזקים בעקירה של עצים והזנחה של הקרקע, הסכים להמשיך לתת לו את הכרם לשנה נוספת, השיב כך:
"רק אדיוט כמוני, יש עוד הרבה אדיוטים כמוני. הוא הבטיח שהכל יהיה בסדר והוא יתקן. האמנתי בו אני לא מבין במטעים."

שבתי ועיינתי בעדויות מטעם התובע אולם לא מצאתי תמיכה מספקת בהליך בו אנו מצויים לטיעונים של התובע עליהם מבוססת תביעתו, לא הוכח כי הנתבע עקר מטעים ללא רשותו של התובע ואף לא הוכח כי הנתבע הזניח הקרקע באופן שפגע במטע.

10.
בסיכומיו עמד הנתבע על סתירות בעדותו של התובע ואכן אלו קיימות אולם בהתחשב בגילו ומשאף התובע העיד על עצמו כי זכרונו כבר בוגד בו הרי שלא ניתן ליתן לסתירות אלו משקל. בעניין זה יודגש כי אינני מטילה חלילה דופי באמינותו של התובע ובדבריו, עם זאת, לא ניתן להתעלם מעובדות קיימות המעלות תמיהות שהתובע לא נתן להן הסבר המניח את הדעת. התובע נשאל לא אחת בחקירתו כיצד לאחר שראה את כל הנזקים שהסב התובע, אישר לו להמשיך לתחזק את הכרם והמשיך את מערכת היחסים העסקית איתו, השיב כי האמין בו והאמין שהנתבע יוכל לתקן הכל.

11.
אומר, כי גם הגיונם של דברים תומך בטענות הנתבע. אם אכן תאמר, כי עקירת העצים היתה מתוך הזנחתם, היית מצפה, כי הנתבע לא ישקיע כל השקעה בעניין זה. לעומת זאת, הנתבע טרח ושילם כספים עבור עקירת המטעים. הנתבע צירף את נספח ו' לתצהירו ממנו עולה, כי נשא בעלות עקירת המטעים, משמע היתה כוונה מאחורי העקירה, שיש בה כדי ללמד על כך שהנתבע מבקש להמשיך ולעשות שימוש אחר, חלופי בקרקע. בעדותו כפי שפורטה לעיל, מאשר התובע למעשה דברים אלו כשהוא מציין שהנתבע ביקש את רשותו לשתול צמחים אחרים במקום אלו שנעקרו.

ואמנם, הנתבע העיד בעניין זה:
ש: אתה יודע למה התובע לא הסכים שתטע אפרסק טקסס בשטחים?
ת: לא. זה הזן היחיד שהרווחנו הון תועפות. אנו עקרנו אמרתי לו שאני מזמין שתילים ואני מזמין טקסס. בשנות ה-90 היה לנו ביחד טקסס וזה היה נהדר. כשאמרתי לו בשנת 2004, 2005 אני לא זוכר במדוייק כי נשתול טקסס, חלקת הטקסס שלנו שהיתה בשותפות גם היא גמרה את חייה היא היתה בת 17 ואמרתי לו אני מזמין טקסס ואתה יודע כמה זה טוב ואני נוטע, הוא אמר בסדר ואני הזמנתי ולאחר כמה ימים הוא בא אלי ואמר לי תשמע נגמר לא רוצה תסתלק."

12.
התובע צירף חוות דעת מטעם מומחה מטעמו, מר מנשה עבדא שהינו אגרונום במקצועו, שציין בחוות דעתו דבר עקירת המטעים על ידי הנתבע וכן הזנחת המטעים, אלא שבחקירתו בבית המשפט ציין כי כל הרקע העובדתי המצוין בחוות דעתו, נאמרו מפיו של התובע .
בחקירתו בבית המשפט נשאל והשיב כך:
"ש: אתה לא נכחת לא בנטיעות ולא בעקירות ולא באף פגישה בין בעלי הדין.
ת:נכון.
ש: לכן כל הדברים שכתובים בחוות דעתך, למעשה בעמודים 2 ו-3 לגבי הסכמות...
ת: הרקע העובדתי בעמ' 2, אלה דברים שנאמרו מפיו של התובע. בד"כ אני כותב לדברי החקלאי, ומילה זו לא נרשמה. אבל אלה לדברי החקלאי."
(עמ' 9 לפרוטוקול)

בהמשך נשאל והשיב:
"ש: אתה לא ראית את מצב המטעים שנעקרו.
ת:מה שלא ראיתי לא ראיתי.
ש: חלקה ג' לא ראית.
ת: עד כמה שזכור לי לא ראיתי. אני גם לא בדקתי את מידת הרווחיות של אותם מטעים."
(עמ' 11 לפרוטוקול)

במצב דברים זה, הרי שחוות דעתו של המומחה מטעם התובע יכולה ללמד ולשפוך אור בכל הקשור לנזק הנטען אולם אינה מוסיפה דבר בכל הקשור להוכחת גרסת התובע.

13.
זאת ועוד, התובע טען כי שכנו מר גוטמן הודיע לו כי היה במטעים וכי המצב שלהם לא טוב והם עלולים להדביק מטעים שכנים.
בחקירתו נשאל מר גוטמן לעניין זה והשיב כך:
ש: אתה זוכר שבאת לטלפלרו ואמרת שהמצב של העצים לא טוב, ולדעתך הוא צריך לעקור אותם והזהרת אותו שהעצים שלו חולים והם ידביקו חלקות אחרות.
ת: לא זכור לי זה לא היה. אני אומר את כל האמת....
ש: אז יכול להיות שאתה לא זוכר שאתה באת לחיים בשנת 04, חיים מצב העצים שלך לא טוב אני מבקש שתעשו משהו כדי שהעצים לא ידביקו עצים אחרים כדי שלא יבואו אליך בתביעות.
ת: כזה דבר אם מישהו היה בא ושואל אותי. אני עבדתי בשיווק המאורגן מישהו לימד אותי אף פעם אל תגיד לחקלאי שמשהו לא טוב אצלו למה תיכף מתנפלים, אף פעם לא הלכתי לחקלאי ואמרתי לו שהפרי שלו לא טוב. אני בטוח שאם לא אמרתי את זה אז גם לא אמרתי לו. אני לא אמרתי לו את זה כחבר. הוא מכיר את אבא שלי ז"ל.
אפילו לא פעם אחת לא הלכתי לחקלאי המטע שלך לא טוב, אתה לא מטפל.
המטע שלי לא בסמיכות למטע שלו, לא הלכתי להגיד. אין לי כזה ידע שהמטע של פלוני חולה או לא חולה. חוו"ד שלי היא מתוך הניסיון שלו.

נראה אם כן כי גם טענת התובע כי מר גוטמן הודיע לו שהמטעים במצב לא טוב, לא אושרה על ידי מר גוטמן בחקירתו.
14.
זאת ועוד, התובע טען כי במצב שנוצר, לאור הזנחת המטעים על ידי הנתבע וחוליים, נאלץ להזמין חקלאיים שיעקרו את העצים החולים ובתמורה נתן להם להשתמש בשטח לנטיעות משך שנתיים ללא תשלום. התובע לא הביא חקלאיים אלו לעדות, היה זה רק מתבקש, כי בנסיבות אלו, ידאג התובע להתייצבות אותם חקלאיים או לפחות אחד מהם למתן עדות כדי שיתמכו בגרסתו שכן

אי הבאת עד העשוי לתמוך בגרסתו של צד, ללא מתן הסבר סביר או מניח את הדעת להימנעות כזו, מערערת את גרסתו של הצד שנמנע מהבאת העדות.

כלל הוא, שאי העדתו של עד, שעדותו מהותית, כמו במקרה שלפני, שיכול היה להעיד על טיבם של המטעים שנעקרו, יש לה כשלעצמה משמעות ראיתית. עדותם של אותם חקלאיים שלא הובאו לעדות יכולה הייתה ללמד על מצב העצים שנעקרו ולסייע בבירור המחלוקת ומשבחר התובע שלא להביאם, הרי שיש לכך משקל ראיתי.

15.
דווקא מתוך עדותו של המומחה, האגרונום מר עבדא, ניתן ללמוד, כי לא היתה הזנחה של המטעים על ידי הנתבע וחוות דעתו של עבדא מתיישבת עם עדותו של הנתבע.
בחוות הדעת ציין מר עבדא בנוגע לביקור הראשון בשנת 2005:
"בביקור ראשון במקום בתאריך 31.8.05 בלווית החלקאי, מר טלפלרו, נראתה חלקת האפרסק הורמוזה בהתיישבות מתקדמת, עלווה בנשירה, פירות בשלבי רקבון מתקדמים, חלקם על העץ ורובם נשורים. הקרקע יבשה וסדוקה והעצים בהתייבשות.
בחלקת השזיף נקטף רק פרי הזן מטלי המוקדם בעוד יבול הזן מריפוזה נותר כולו על העצים וכן מרבית יבול הסנטה רוזה. רק יבול הענבים נקטף ושווק כסדרו. חלקות הנקטרינה והאפרסק סוולינג נעקרו בחלקות ג', מיד לאחר תום הקטיף."
(ההדגשה במקור- ס.כ.).

מתוך העדות האמורה עולה, כי בשעת ביקור זה, החלקה היחידה שלא הושקתה היתה חלקת
אפרסק הורמוזה, אין כל טענה הנוגעת לטיפול בלתי ראוי ביתר החלקות.

16.
הנתבע העיד לעניין זה:
ש: למה הפסקת להשקות את המטעים של התובע לאחר הקטיף בשנת 2005?
ת: ברגע שחיים אמר לי גמרתי את העונה אמרתי לו השטחים עומדים לרשותך, אני לא ממשיך בבקשה המשק שלך תעשה בו מה שאתה רוצה. אני לא זוכר מתי זה היה, כאשר גמרתי לבצור את הענבים לא היה טעם לקטוף את השזיפים כי המחירים היו גרועים אמרתי לו המשק שלך. אין טעם לקוף את הפרי.
ש: כלומר אתה אומר שבשנת 2005 לא קטפת פרי מהמטעים ושיווקת מלבד הכרם?
ת: קטפתי התחלתי בכל זן לקטוף והפסקתי בזנים שלא היו כלכליים לקטיף. את זה יודעים לאחר הקטיף הראשון כאשר אתה שולח את המשלוח הראשון ואז אתה מקבל את התמורה. הפרי היה באיכות טובה, יוצא מן הכלל, תלוי באיזה זנים, בשוק הסיטונאי חיכו לפרי שלי ידעו שאני עושה פרי יפה, אם משלמים שקל וחצי לקילו ואתה הולך להיפר ורואה את הפרי שלנו עם הפתק שלנו נמכר בכ-10 ₪ אני לא יכול לעבוד. יש לי הוצאות של פועל, קרטון, שיווק, גידול. המערכת היא קשה לגדל פרי. לא היה טעם לקטוף אם מקבלים בפחות מ-2 2.20 ש"ח.
(עמ' 14 לפרוטוקול).

ואילו באשר לחלקת האפרסק העיד הנתבע:
ש: למה עקרת את המטע של הנקטרינה והאפרסק?
ת: בין 40 ל-50 אחוז מעצי האפרסק מתו מאחר והשטח היה שטח בתולי ובסיס של העץ היה קנת שקד. המזל של המשק מבחינתי היה שבשנה זו המטעים מתו והיה צריך להחליף אותה. נטיעה לוקחת זמן. בשנות ה-90 כאשר בנינו את המשק הוא היה נכון, כל הסיפור באמצע שנות אלפיים התהפך, הגליל יצא עם פרי שאנו לא יכולנו להתחרות איתם מעבר לאמצע מאי, יש להם תנאים אופטימליים לגידול. בערוגות עצמה היה צריך לבנות אחרת את המשקים. המשק שלי נפגע באותה מידה. שיניתי את כל המהלך, עקרנו ושתלנו והיום המשק שלי עומד נכון וזה שאין פרי אפרסק או נקטרינה מעבר ל-1 במאי יש לי שיזיפים שנקטפים במאי. כאשר הגליל יצא בתחילת יוני עם השזיפים אני אשכח ממנו. יש לנו יתרון בענבים כל העונה. היתרון שלנו הוא בענבי לכיש. השבועיים שאנו מקדימים אותם הם חשובים וקריטיים. המשק שהוא ניטע בשנת 200 התפיסה היתה תפיסה מסויימת, כולם בערוגות הפכו את זה, עקרו מאוד דונמים שלא היו כלכליים של סוף עונה והעסק נשתל יותר נכון ויותר טוב. הזנים המוקדמים בעיקר אני עובד איתם לייצוא למרות המחירים.

אם כן, גם על פי עדות הנתבע, בשנת 2005
עוד המשיך לעבד את החלקה, למעט חלקת האפרסקים וההחלטה שלא לקטוף את הפרי היתה החלטה נקודתית לאותה שנה ולא היה בה כדי ללמד על הזנחה של העצים.

17.
הסברו של המומחה באשר לעקירת העצים בשנת 2007 אינו יכול להיות
מבוסס איפוא על אי השקיית החלקה במהלך שנת 2005, למעט באשר לחלקת האפרסקים, שבנוגע אליה ציין הנתבע מלכתחילה כי יועדה לעקירה.
ואם היה ספק כלשהו בהבנת חוות דעתו של המומחה עבדא בעניין, הרי הוא העיד מפורשות:
"אני הייתי ב-2 מטעים ליד הבית והפרי היה מת לי כולו היה באדמה.
שאלתי אותו מה זה הוא אמר לי שהוא לא יודע אמרו לו שאין מחיר.
העצים ב- 05 היו יפים הם לא היו עקורים, היה פרי בכמויות.
אני עשיתי הערכה בסיסית יסודית של המצב הקיים.
כשהוא אמר אמרו לי, הוא לא קיבל את הדברים הוא בא בטענה. שאלתי מה עם הכרם הוא אמור קטפו הכל ושיווקו הכל.
זה שבשנת 05 לא קטפו לא אומר שבשנת 06 היבול לא יהיה טוב, אבל אז הוא אמר שלא השקו. אם אדם חולה ולא קטף בשנה מסויימת הוא יודע שמה שהלך זה הפרי של השנה הזאת ולא שנה אח"כ.

מתוך עדותו האמורה של המומחה עולה, כי מה שהפריע לתובע בשנת 2005, לא היתה ההזנחה של המטעים, אלא עצם העובדה שהפרי לא נקטף, הטענה בנוגע להשקיה היתה רק בשנת 2006, כאשר בנוגע לשנה זו עדותו של המומחה הינה מתוך דברים שאמר לו התובע.
נראה לי, כי התובע נתלה בתחושות סובייקטיביות שלו, לאחר שהפסיק בשנת 2004 להיות מעורב בגידול ולכן כאשר ראה שפרי מסויים לא נקטף באותה שנה, סבר כי מדובר בהזנחה, זאת למרות ההסבר שניתן לו, הסבר שעל פניו מתוך בדיקתו של האגרונום את השטח הוא הסבר סביר, שכן השטח לא נראה כשטח שהוזנח.

18.
באשר לשנת 2006, הרי שבשנה זו, גם על פי ההסכם נספח ח' לתצהיר הנתבע, אשר נערך ביום 7.9.05, מה שהוחכר לנתבע היה רק הכרם וכבר מתאריך חתימת הסכם זה (ימים אחדים לאחר ביקורו של האגרונום עבדא בשטח) עברו המטעים לחזקתו של התובע
וממילא הנתבע אינו אחראי עוד בשלב זה למטעים, כך שכל נזק שנגרם להם הינו בעטיו של התובע בלבד.

19.
טענות התובע בתביעתו לפיהן הנתבע הזניח המטעים ועקר מטעים הינן עיקר תביעתו והטוען טענות חשובות לעמדתו במשפט אזרחי נושא כאמור בנטל השכנוע להוכחתן, התובע כאן מבקש סעדים, ומשכך נושא הוא בנטל השכנוע שנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה, על מנת לזכות באותם סעדים מבוקשים, אלא שנטל זה כאמור לא הורם. מצד אחד קיימת גרסת התובע לעניין ומצד האחר גרסת הנתבע לעניין והתובע לא הרים הנטל המוטל על כתפיו לשכנע את בית המשפט יותר מהנתבע, כפי הנדרש בהליך מסוג זה.

20.
לאור כל האמור, לאחר שהשתכנעתי, כי פרט לחלקות האפרסקים כלל לא היתה הזנחה על ידי הנתבע, הרי שלפחות לעניין זה לא הוכחה טענתו של התובע ולעניין חלקות האפרסקים, כפי שציינתי לעיל, התובע לא הרים את הנטל לשכנע אותי, כי יש להעדיף את גרסתו בעניין זה, הנתבע נתן הסבר לעקירת האפרסקים, איני סבורה, כי הנתבע אשר על פניו עיבד את יתר החלקות היה מזניח חלקה אחת מתוך כל החלקות אם לא היה סבור כי יש בכך טעם, כאמור, הנתבע אף השקיע השקעה כספית בעקירת האפרסקים ומכאן, שאין לקבל את תביעת התובע בעניין.

21.
משזו מסקנתי, הרי שאיני נזקקת לשאלת הנזק כפי שהיא עולה מתוך עדותו של מר עבדא.
אומר רק בקצרה, כי גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע, הרי שהתובע, אשר הצהיר, כי אינו יכול עוד לעבד את חלקותיו וכבר בעת שנכנס לשותפות השיקולים שהנחו אותו היו מקצועיותו של הנתבע, היה מפסיד בכל מקרה את הכנסות רווחי המטעים החל משנת 2004, כך שממילא לא היה מקום להיזקק לחוות דעתו של מר עבדא ולכל היותר היה נגרם לתובע נזק של תשלום דמי שכירות עבור המטעים. בפועל, כיום משכיר התובע את המטעים בסכומים שלא נטען לגביהם, כי אינם משקפים את ערך השוק והם אף תואמים את הסכומים שביקש מאת הנתבע כדמי שכירות, כך שלמעשה לא נגרם לתובע כל נזק ולכל היותר יכול היה לתבוע נזק עבור התקופה בת שנתיים שלטענתו לא קיבל בגינה דמי שכירות, בהפרש שבין דמי השכירות שקיבל בפועל כפי שהדבר עולה מהכרטסת שלו באגודה השיתופית ובין שיעור דמי השכירות הריאליים.

22.
באשר לטענה בעניין מכונת המיון, הרי שגם טענה זו לא הוכחה במידה הנדרשת, לא ברור מה הייתה ההסכמה לגביה ולא הוכח מהו שיעורו של התשלום שלו זכאי בגינה ונראה כי נוכח שוויה, התובע אף זנח טענתו לגביה בסיכומיו.

23.
בהקשרה של מכונה זו העיד הנתבע, כי המכונה עודנה עומדת כאבן שאין לה הופכין, לאחר שנרכשה בסכום של 3,500 ₪ בשנת 1996 (כעולה מהקבלה שצורפה), עוד הראה הנתבע, כי פרסם את המכונה בשנת 2007, על מנת לנסות ולמכור אותה.

24.
אם אמנם מבוססת היתה טענתו של התובע על אותו ניסיון מכירה לצביקה ועמוס המפורטים בעדותו של הנתבע, היה ראוי כי אלו יובאו לעדות.
כמו כן, לא הובאה כל שמאות הנוגעת למכונה, על מנת שבית המשפט יוכל להעריך את שוויה הנוכחי, ומכאן שבוודאי שלא ניתן לקבוע, כי מחצית שווי המכונה שווה ל-4,000 ₪.

25.
למרות האמור והיות והתובע עומד על תשלום חלקו במכונה, מצאתי מקום להורות, כי הנתבע, אשר ציין בעדותו, כי המכונה שווה לכל היותר 1,000 ₪, יעביר לתובע סך של 500 ₪ בגין המכונה או לחילופין יציע לתובע את המכונה כנגד תשלום סך של 500 ₪ שישולמו על ידי התובע לנתבע כנגד חלקו של הנתבע במכונה.

26.
לאור כל האמור הרי שמסקנתי כי התובע לא הרים הנטל הנדרש להוכחת טיעוניו ולפיכך, אין לי אלא לדחות התביעה, למעט בנוגע לאמור
לעיל באשר למכונת המיון.

התביעה שכנגד:
27.
התביעה שכנגד מתמקדת בשתי טענות עיקריות: האחת הנה הנזקים שנגרמו לנתבע כתוצאה חיובו של הנתבע לסלק ידו מהכרם
תוך שהוא נאלץ להותיר בידי התובע בלית ברירה את השקעותיו הרבות והרווחים העתידיים שעמדו להניב מהכרם וטענה נוספת עניינה כלים חקלאיים יקרים אשר העמיד הנתבע לצרכי עבודה משותפת ואשר התובע נמנע מלשלם מחצית משווים.

28.
באשר לכרם, טען הנתבע, כי כאשר התובע ביקש ממנו להפסיק את עיבוד המטעים, הסכים לכך למורת רוחו אולם עמד על כך שיתאפשר לו להמשיך ולממש השקעתו בכרם.

התובע לא חלק על כך כי הכרם טופל כיאות על ידי הנתבע וכי בשנת 2006 ביקש מהנתבע להפסיק העבודות בכרם והחל משנת 2007 הנתבע כבר אינו מעבד את הכרם.

29.
אין מחלוקת כי במצב הדברים שהיה קיים בין הצדדים, בשל חילוקי דעות ביניהם בכל הקשור בשותפות נשוא התובענה, פנו הם לרואה החשבון, מר זמורה, שטיפל בענייניהם וביקשו ממנו לסייע ולגשר בהסדרת המחלוקת ביניהם.

תחילה נוסח הסכם על ידי ראה החשבון לפיו ישלם הנתבע לתובע סך של 7,000 ₪ בעבור השנים 2004-2005, הציוד המשותף יחולק בין הצדדים ולגבי עונת 2005-2006 ואילך, במידה והנתבע ירצה לעבד המטעים שהיו בשותפות, יקבעו דמי שכירות על פי מחיר השוק והוא יעשה כן.

אלא שהסכם זה לא נחתם בסופו של יום ומתצהיר הנתבע עצמו עולה כי התובע סירב לחתום על ההסכם שגיבש רואה החשבון ומשכך נחתם הסכם מצומצם יותר ביום 07/09/05 בו סוכם שהנתבע ימשיך לעבד הכרם לשנה נוספת בתמורה ישלם הנתבע סך של 7,000 ₪ עבור השימוש במטעים בעונת 2005.

הסכם זה הינו נספח ח' לתצהיר הנתבע וזה לשונו:
"סוכם בין שדות רן לחיים טלפלרו
על החכרת הכרם (14 דונם) המשותף לשדות רן לשנת 2006. (לעונה בלבד) ללא תשלום. לאבי שקד- באם ידרש תשלום עבור חכירת שטח (חוזה פורמן) לשנים 2003-2004, רן שדות
לוקח את החוב עליו.
עבור שנת 2005- חיים טלפלרו
מקבל 7000 ₪ מרןו שדות עבור דמי חכירת 50% מהשטח."

אין מחלוקת כי על הסכם זה חתומים התובע והנתבע וממנו עולה, כי הסכמת הצדדים הנוגעת להמשך החכרת הכרם לנתבע על ידי התובע היא לשנת 2006 בלבד ואף צוין- לעונה בלבד.

30.
ניתן להבחין גם כי ההבדל העיקרי בניסוח בין ההסכם עליו לא היה מוכן התובע לחתום לבין ההסכם המצומצם עליו חתם התובע הינו הגבלת הזמן לשנה אחת נוספת בלבד של החכרה. בעוד בהסכם הראשוני נרשם משנת 2006 ואילך, נרשם בהסכם המצומצם לשנת 2006 בלבד. הנתבע טוען, כי הסכמתו זו של התובע לחתום על הסכם שיש בו כדי להסדיר את יחסי הצדדים לתקופה מסויימת בלבד יש בה כדי לפגוע בנתבע אשר נאלץ לעזוב את הכרם, כאשר השקעותיו המרובות יורדות לטימיון.

31.
הנני סבורה, כי אכן התובע כפה על הנתבע, אשר היה מעוניין להמשיך ולעבד את הכרם, את הפסקת העיבוד בו, שהלוא אין מחלוקת כי הנתבע היה מעוניין להמשיך ולעבד את הכרם וסיום יחסיהם של הצדדים בא על רקע דרישתו של התובע לעשות כן. ייתכן והדברים באו על רקע עקירת המטעים בשלב מאוחר יותר וסברתו של התובע (שכפי שצויין לעיל, על פניו לא היה לה ביסוס), כי הנתבע לא היה מעוניין לעבד את כל המטעים, מכל מקום, משהחליט התובע לפרק את השותפות בין הצדדים, תוך מניעת אפשרות הנתבע להמשיך ולהפיק רווחים מהשקעותיו, על הצדדים לערוך התחשבנות ביניהם הנוגעת להחזר השקעותיו של הנתבע בשותפות, שנכסיה נותרים בידי התובע.

32.
השותפות בין הצדדים היתה שותפות שמלכתחילה לא נקצבה בזמן. הנתבע ציין, כי סבר שימשיך בשותפות כל עוד השקעות הצדדים נושאות פרי, אך מהתנהגותו הוא ראינו, כי היה מוכן לקבל אפשרות אחרת, כך בנוגע למטעים, קיבל את רצונו של התובע להפסיק את השותפות, ייתכן כיוון שהדבר היה לו נוח, היות והבין כי המטעים אינם רווחיים וכך בעניין שקד, ששם התובע הוא זה שפרש מהשותפות ואילו הנתבע המשיך בהתקשרות עם שקד לבדו.

33.
לאור האמור ובהעדר ראיה פוזטיבית פטענת הנתבע, כי השותפות כוננה לזמן קצוב, עד לתום תוחלת חיי המטעים, מצאתי מקום לקבוע, כי מדובר בשותפות ללא זמן קצוב, כאשר כל אחד מהצדדים רשאי להביאה לידי סיום בכל עת, אלא שבמצב דברים זה, מי שנשאר בעל הנכסים, ובמקרה דנן, התובע, צריך להשיב לשותפו את השקעותיו בשותפות, אך לא יצטרך לפצותו בגין אבדן רווחים עתידיים, שכן רווחים אלו הינם רווחים אותם מפיק התובע בעיקר מתוך המקרקעין שבבעלותו ולא בבעלות השותפות, המוחזרים לידיו בתום תקופת השותפות.
השבת השקעות הנתבע בשותפות נובעת הן מכוח דיני השותפויות (הוראות סעיף 51 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], התש"ה- 1975, הן מכוח דיני ההשבה הכלליים במערכת היחסים החוזית שבין הצדדים והן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, מקום בו דינים אלו אינם חלים.

34.
התובע תבע בתביעתו סך של 35,000 ₪ בגין החזר ההשקעה ותמך טענותיו בחוות דעתו של מר בני ישרים, אשר חישב כי את החזר ההשקעה יש לפרוס על פני 15 שנה. מר ישרים ביסס את חישוביו על בסיס חישובים מקובלים לעלות ההשקעות, כך שהחזר מחצית ההשקעות לשש שנים נוספות שהיה צריך לעבד בהם את הכרם עומד על פי חוות דעתו על הסך של 61,152 ₪.

35.
בנושא זה נחקר גם רואה החשבון זמורה, אשר שימש במועדים הרלוונטיים כרואה החשבון של הצדדים.
כאשר נשאל רואה החשבון לגבי משך התקופה שבה יש לערוך את פריסת החזר ההוצאות ציין, כי תקופה בת 10 שנים תהא תקופה שהיא קצת קצרה מידי, אולם, ציין בנוסף, כי החזר ההשקעה אינו אחיד לאורך כל משך התקופה, כי אם בשנים הראשונות החזר ההשקעה הינו גדול יותר. כך העיד:
"אני יודע שבד"כ מקובל במטעים שניטעים על אדמה של מישהו אחר שיש סכומים הולכים ויורדים של פיצוי ככל שמתרחקים משנת ההשקעה. ז"א אם אדם משקיע במטע ונדרש לנטוש את המטע לאחר תקופת ההשקעה הוא מקבל את הסכום המלא, ככל שהשנים מתרחקות, למרות שבכרם השנים יותר ארוכות היא מחזיקה יותר שנים, העיקרון שיש סכומים שהולכים ופוחתים. אני לא יודע להגיד באיזה שנה מפסיקים לחשב את הפסד החזר ההשקעה.
אני חושב שעשר שנים יהיה זמן קצר מאוד להחזר השקעה בכרם."
(עמ' 19 לפרוטוקול).

36.
במהלך חקירתו של מר ישרים הציגה ב"כ התובע בפני
המומחה נתונים באשר לשיעור ההשקעה בכרם, המומחה ציין, כי סכומים אלו נראים נמוכים יתר על המידה. בהקשר זה יצויין, כי מר זמורה העיד בנוגע להשקעות בכרם, בהתאם למידע שיש בידיו, על השקעות גבוהות מאלו שצויינו על ידי מר ישרים בחוות דעתו.

37.
אציין עוד כי חוות דעתו של מר ישרים בוססה על הפסד של 6 שנים מתוך 15, אלא שעל פי המצוי בתיק בית המשפט, כעולה אף מתוך תצהירו של הנתבע, כבר משנת 1996 החלו המטעים להניב (בלא שהנתבע עורך בעניין זה אבחנה לעניין הכרם). היות ועד לשנת 2006 נהנה הנתבע מפירות הכרם, דהיינו נהנה מפירותיו במשך 11 שנה, הרי שהיה על המומחה לערוך תחשיב למשך 4 שנים בלבד, כך ששיעור החזר ההוצאות על פי תחשיבו של המומחה צריך לעמוד על הסך של 40,768 ₪.

38.
הנני סבורה, כי כאשר עסקינן בשאלת החזר הוצאות, יש לסמוך טענת הטוען לזכות על ראיות באשר להוצאותיו. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי לא צירף ראיות, היות ושאלת הכנסות הכרם לעבר אינן רלוונטיות, אלא שטענה זו טובה באשר לטיעון הנוגע להפסד רווחים מהכרם, טענה שכאמור לא התקבלה משקבעתי שהנתבע אינו זכאי לאובדן רווחים אלא להחזר השקעות בלבד.
הנתונים עליהם מסתמך מר ישרים בחוות דעתו הינם נתונים ממוצעים באשר להוצאות מקובלות להשקעה בכרם, בוודאי שכל מקרה אינו זהה באופן מוחלט לרעהו, וכן ישנו הבדל בין שנה לשנה, כך למשל ציין מר ישרים, כי בחלק מרכיבי ההשקעה חל שינוי במחירים לעומת התקופה שבה היתה ההשקעה בכרם. לעומת זאת, היות ומדובר בהוצאה ממשית, ניתן היה להביא ראיות חד משמעיות לגביה, דבר שהנתבע נמנע מלעשות.

39.
כן כשל הנתבע בהבאת נתונים לגבי האופן שבו חישב לצרכי מס את החזר ההשקעה בכרם. על פי עדות רואה החשבון שלו, כאשר מדובר בשותפות מהסוג דנן, לא פועלים על פי שיטת החישוב שהציע המומחה, מר ישרים, דהיינו זקיפת ההוצאה באופן שווה מידי שנה בשנה, אלא מדובר בזקיפה הדרגתית של ההוצאה, כך שבשנים האחרונות, זקיפת ההוצאה פחותה יותר.

40.
בהתחשב בכל המכלול, בשים לב לכך שהנתבע טען להחזר בסכום של 35,000 ₪, הקרוב מאוד לסכום שננקב על ידי המומחה מטעמו ולאור עדותו של מר זמורה, אשר משמש כרואה חשבון של הצדדים ולכן יש להניח, כי פעל בשיטות אותן ציין בעדותו ובהתחשב בכך שהנתבע לא הציג ראיות לעניין שווי השקעתו בכרם, לא מצאתי מקום לשלול מהנתבע כליל את הפיצוי בגין החזר ההשקעות, אשר לא הוכח שיעורו, אלא מצאתי מקום, על דרך האומדנה, לפסוק לו פיצוי בשיעור של 10,000 ₪.

41.
באשר לטענת הנתבע לזכאותו להשתתפות ברכישת כלים חקלאיים שנעשה בהם שימוש בשותפות, הרי שטענה זו לא הוכחה במידה הנדרשת בהליך מסוג שבו אנו מצויים.
השתכנעתי הן מעדותו של התובע, הן מעדותו של הנתבע והן מעדותו של מר זמורה, כי היה סיכום מפורש בעניין זה, כי הנתבע הוא זה שנושא בעלות ההוצאה.
מר זמורה אף העיד, כי סבר שהנתבע הוא "פרייאר", כאשר הוא לוקח על עצמו את ההוצאות האמורות, אך הנתבע בחר להמשיך ולתמחר את חלקו של כל שותף ושותף באופן האמור ללא כל שינוי, למרות הערות רואה החשבון שלו. על פניו, זו היתה ההסכמה בין הצדדים והכלים בהם עשה הנתבע שימוש הם כלים אשר שימשו אותו לצורך ביצוע חלקו בשותפות וייתכן שבשל כך לא בחר להעמיס את עלותם על השותפות.
אציין בהקשר זה, כי ייתכן והדבר אף היה כדאי עבור הנתבע, שכן התובע ביצע עבור מטעים אישיים של הנתבע הובלות ללא כל תמורה נוספת, כך שגם הנתבע וגם התובע השקיעו מחלקם בשותפות מעבר למה שנדרשו לעשות על פי המקובל. הנתבע היום, מכל מקום, אינו יכול לתבוע את אותן הוצאות אשר סוכם מפורשות, כי הוא ישא בהן ומשכך, דין התביעה בעניין זה להידחות.

סיכומם של דברים:
42.
לאור כל האמור, ישלם הנתבע לתובע סך של 500 ₪ בגין מכונת המיון ואילו התובע ישלם לנתבע סך של 10,000 ₪ בגין החזר השקעותיו בכרם.
בנסיבות העניין, והיות ועיקר תביעות הצדדים נדחו, מצאתי מקום שלא לעשות צו בדבר הוצאות.

43.
כן מצאתי מקום להמליץ לצדדים להימנע הדדית מגביית הסכומים שנפסקו כאן, הגם ששורת הדין אינה מחייבת לעשות כן. מצאתי מקום להמליץ המלצתי זו ולאור עמדתו של הנתבע לאורך ניהול ההליך, לפיה היה נמנע מהגשת תביעתו לו היה התובע נמנע מהגשת תביעתו הוא, ולאור ההערכה ההדדית שהיתה לצדדים זה כלפי זה לאורך ניהול השותפות.


44.
בשולי פסק הדין, מצאתי מקום להתנצל לפני הצדדים על העיכוב במתן פסק דיני.



ניתן היום,
י"ח סיוון תשע"א, 20 ביוני 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 1972/07 חיים טלפלרו נ' רן שדות (פורסם ב-ֽ 20/06/2011)