פסקי דין על ישראל לאון | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

29843-01/10 בל     23/06/2011




בל 29843-01/10 ישראל לאון נ' המוסד לביטוח לאומי








בית דין אזורי לעבודה בחיפה



ב"ל 29843-01-10 לאון נ' המוסד לביטוח לאומי
/ חיפה
ע"י הלשכה המשפטית






בפני

כב' השופט
אלכס
קוגן

המערער
ישראל לאון
ע"י ב"כ עו"ד יונגר


נגד

משיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד חן




פסק דין


1.
זהו ערעור על החלטה של ועדה רפואית לעררים מיום 3.1.10, אשר קבעה, כי לא חלה החמרה במצבו של המערער בקשר לתאונת עבודה מיום 28.10.97.

2.
המערער לקה
שלוש פעמים באוטם שריר הלב.


באוטם אחד לקה המערער ביום 28.10.97 – זהו האוטם הראשון אשר הוכר כ"תאונת עבודה".


ביום 19.2.98, לקה המערער באוטם נוסף בשריר הלב, שלטענתו מיקומו של האוטם השני הוא באותו מיקום בו לקה באוטם הראשון.


בשנת 2005, לקה המערער באוטם שלישי בשריר הלב , כשכאן אין מחלוקת, כי האוטם ארע במיקום שונה.

3.
מזה שנים, מנסה המערער ,כמעט בכל דרך אפשרית,
להוכיח קיומו של קשר סיבתי, בין האוטם השני בו לקה ביום 19.2.98
לבין האוטם הראשון מיום 28.10.97, בו לקה המערער והוא היחיד שהוכר כ"תאונת עבודה".


ב"כ המערער טוען, כי הלב הינו איבר אחד ומשום כך על הועדה הבודקת את המערער לקבוע את כלל מצבו של הלב והנכות של איבר זה כאיבר אחד. אם יש מקום, לטענת ב"כ המערער, לנכות מכלל נכותו של איבר הלב נכויות בגין נזקים שאינם קשורים בתאונת העבודה, רשאית הועדה לעשות זאת,
אך אין להתייחס לכל עורק בלב כאיבר נפרד.

4.
בהרכב הועדה מיום 3.1.10 – נשוא הערעור שלפנינו, ישב ד"ר רוגין – מומחה קרדיולוג וב"כ המערער הציג בבית הדין פרוטוקול של ועדה רפואית של אדם אחר, גם בה נכח ד"ר רוגין כחבר הועדה וקבע שם כי הלב הינו איבר אחד וכך יש להתייחס אליו.

5.
עלינו לזכור, כי הועדה הרפואית לעררים מיום 3.1.10, התכנסה בעקבות בקשה לדיון מחדש בטענת החמרת מצב, שהגיש המערער ביום 12.2.08 ומכאן שאין ועדה זו משמשת כערכאת ערעור על קביעות של ועדות שהתכנסו קודם להגשת הבקשה להחמרת מצב.

6.
ועדה רפואית לעררים מיום 4.3.01, קבעה באופן חד משמעי, כי האוטם השני בו לקה המערער "... שאיננו קשור כלל לאוטם הראשון... האוטם השני, שגם הוא היה בשטח קטן, נגרם על ידי היצרות של עורק אחר ואין לו כל קשר לאוטם הראשון גם אוטם זה לא פגע בתפקוד החדר השמאלי ולא גרם לכל הפרעה לבבית ארוכת טווח כלשהי. מכיוון שהאוטם השני לא קשור לאוטם הראשון מכיוון שנגרם על ידי עורק כלילי אחר, הרי שנכותו היא בגין האוטם הראשון בלבד"



ועדה רפואית זו מיום 4.3.01, סיכמה למעשה מסקנותיה ביום 9.3.03 וקבעה למערער את הנכויות הבאות:


- נכות זמנית בשיעור של 100% מיום 4.12.97 ועד ליום 31.5.98.

- נכות זמנית בשיעור של 50% מיום 1.6.98 ועד ליום 31.8.98.

- נכות זמנית בשיעור של 25% מיום 1.9.98 ועד ליום 31.12.98.

- נכות יציבה בשיעור של 10% מיום 1.1.99 ואילך.

7.
ב"כ המערער ערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 9.3.03 והגיע עם טיעוניו עד לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.


ביום 2.9.04 ניתן

פסק דין
בעניינו של המערער בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתיק עב"ל 1361/04 במסגרתו הוחזר הדיון בהסכמה לועדה רפואית לעררים על מנת שתבחן מחדש את הפעלת תקנה 15 ותתייחס למכתבו של ד"ר אפרים מאיר מיום 2.2.99, לחוות דעתו של ד"ר אהוד גולדהמר מיום 26.2.01 ולחוות דעת משלימה מטעמו מיום 21.8.02.

8.
עינינו הרואות, כי אותה ועדה רפואית לעררים שהתכנסה ביום 4.3.01, שללה באופן ברור קשר סיבתי בין האוטם השני בו לקה המערער ביום 19.2.98, לבין האוטם הראשון מיום 28.10.97, כשרק האוטם הראשון
הוכר כ"תאונת עבודה". ב"כ המערער הגיע עם השגותיו עד לבית הדין הארצי ושם הוחזר הענין לועדה הרפואית לעררים בהסכמה מבלי שניתנו הוראות מפורשות לקיום דיון בקשר הסיבתי שבין האוטם השני לבין האוטם הראשון, אך מעצם העובדה שהוטל על הועדה לדון בחוות הדעת, ניתן ללמוד שהיה עליה גם להתייחס לסוגית
הקשר הסיבתי בין האוטם השני לאוטם הראשון.


ביום 25.12.05, התכנסה הועדה הרפואית לעררים לדון בעניינו של המערער בעקבות פסק דינו של בית הדין הארצי ושוב קבעה את הדברים הבאים:

"... לכן שוב חוזרת הועדה על החלטתה שאין קשר בין האוטם הראשון שהוכר כפגיעה בעבודה לבין האוטם השני שנגרם
מחסימת עורק כלילי אחר..."

ועדה זו סיכמה מסקנותיה ביום 2.4.06 והשאירה את הנכות היציבה שנקבעה למערער בשיעור של 10%.

ב"כ המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 2.4.06 וערעורו נדחה על ידי כב' הנשיא כהן וכך גם בקשת רשות הערעור שהוגשה לבית הדין הארצי לעבודה, נדחתה אף היא.

9.
בשולי הדברים יוער, כי גם ניסיונו של ב"כ המערער להכיר באוטם השני מיום 19.2.08, כ"תאונת עבודה" במסגרת תביעה נפרדת, נדחה בהליך נפרד.

10.
נשוב כעת לועדה נשוא הערעור שלפני אשר התכנסה ביום 3.1.10, בעקבות בקשה להחמרת מצב שהוגשה על ידי המערער ביום 12.2.08.


ועדה זו מיום 3.1.10, אינה מהווה ערכאת ערעור על כל אותן ועדות שהתכנסו עובר לבקשה להחמרת מצב, אשר שללו באופן חד משמעי, קשר סיבתי בין האוטם השני מיום 19.2.08, לבין האוטם הראשון מיום 28.10.97, הוא זה שהוכר כ"תאונת עבודה".


הלכה פסוקה היא בבית הדין הארצי לעבודה ש"אין ועדה רפואית לעררים רשאית להפוך את הקערה על פיה, משנקבע סופית ענין הקשר הסיבתי. " (דב"ע ל/21-0 איציק סטרול – המוסד לביטוח לאומי
פד"ע ב' 181).


בנסיבות אלו, אותה ועדה רפואית לעררים שהתכנסה עובר להגשת הבקשה להחמרת מצב
אשר הוגשה ביום 12.2.08 ושללה קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב השני מיום 19.2.08 לבין האוטם הראשון מיום 28.10.97, הפכה קביעתה של הועדה הנ"ל לקביעה חלוטה ומחייבת כלפי כל הועדות הרפואיות שמתכנסות ושתתכנסנה לאחר הגשת הבקשה להחמרת מצב.
11.
הועדה הרפואית לעררים מיום 3.1.10, זו נשוא הערעור שלפני, רשמה בסיכום מסקנותיה את הדברים הבאים:

"הועדה צריכה לקבוע האם יש קשר סיבתי בין האוטם הראשון בו לקה הנפגע והוכר כפגיעה בעבודה לבין ארוע לב מ- 2005. האוטם הראשון היה כתוצאה מארוע נקודתי מסוים אשר גרם לנזק בשריר הלב ובגינו נקבעה נכות בשיעור 10%. מאז במשך השנים התקדמה המחלה הטרשתית בעורקי הלב כתוצאה מתהליך מוכר וידוע. התפתחות טרשת עורקים אינה קשורה בהכרח לעבודתו ב- 2005 הופיע ארוע לב נוסף.
נציין כי בכל אותה תקופה המשיך לעשן וכן סבל מיתר לחץ דם ומדיסלפדמיה. בצינטור משנת 98 נמצאה טרשת בשיעור עד 50% בעורק
lad
ו-
d
ובשיעור 75% - 90% ב-
m1
...
בארוע ב- 2005 אושפז עקב אוטם בדופן קדמי (שונה מהאוטם התחתון אחרי הפגיעה שהוכרה) בצינטור מכרמל נמצא היצרות עד 50% בעורקים אשר טופלו בעבר אולם נמצאה היצרות משמעותית בשיעור 80% ב-
lad
...
אין לראות בהתקדמות המחלה והארוע בשנת 2005 כרצף מהפגיעה המורכבת אלא כחלק מהתפתחות המחלה עקב גורמי סיכון נוספים ללא כל קשר לפגיעה הנדונה. נכות בשיעור של 10% שנקבעה בשנת 2003 תואמת לבדיקות העזר שבוצעו ב- 2008 . הועדה דנה האם יש קשר בין התאונה לבין ההחמרה שלו טוען הנפגע ואינה מוצאת כל החמרה במצבו."

12.
כפי שצוין קודם לכן, ההחלטה שקיבלה הועדה הרפואית לעררים עובר להגשת הבקשה להחמרת מצב, אשר שללה קשר סיבתי בין אוטם שריר הלב השני מיום 19.2.08 לבין האוטם הראשון מיום 28.10.97, אשר הוכר כ"תאונת עבודה", היא החלטה חלוטה שמחייבת את הועדה נשוא הערעור שלפנינו וכל שנותר לועדה הנוכחית לדון הוא בשאלת החמרת מצבו של המערער אשר טוען גם כי במסגרת אותה החמרת מצב, האוטם השלישי משנת 2005, גם הוא קשור בקשר סיבתי לאוטם הראשון שהוכר כ"תאונת עבודה" מ- 10.97.

13.
הועדה מיום 3.1.10 מציינת את התפתחות מחלת טרשת העורקים ממנה סובל המערער ללא כל קשר לתאונת העבודה שארעה לו ביום 28.10.97 שבכל השנים הנ"ל הוא המשיך לעשן וסובל מיתר לחץ דם וממחלות נוספות ומכאן הסיקה הועדה כי האוטם משנת 2005, וכל התקדמות המחלה הטרשתית הם ללא כל קשר לתאונת העבודה שארעה ביום 28.10.97 תוך שהועדה
מדגישה את העובדה שהאוטם בשנת 2005, ארע כלל במקום אחר מהאוטם שארע בשנת 97.
14.
אין כל מקום להורות לועדה לדון בתפקוד הלב כגוף אחד במקום לקיים דיון בכל עורק בלב בנפרד, שכן אז יתכן מצב שיכלל גם האוטם השני ויוכר כנגזר מהאוטם הראשון, זאת בניגוד להחלטות חלוטות של ועדות רפואיות ששללו קשר סיבתי זה לפני שהוגשה הבקשה להחמרת מצב.

15.
לו סבר ב"כ המערער, כי פרוטוקול הועדה אינו משקף את הדברים שנאמרו בישיבתה יכול היה לבקש את תיקונו של הפרוטוקול, כאמור בתקנה 24 (ד) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956, לכן כיום אין מקום לטעון בבית הדין, במסגרת ערעור זה לפגמים שנפלו כביכול ברישום פרוטוקול הועדה.

16.
כך גם לא מצאתי כל בסיס לנטען בסעיף 1 להודעת הערעור שכביכול מזכיר הועדה העביר מכתב תדרוך כלשהו לועדה וטענה זו נדחית.


טענה קשה מסוג זה לא יכולה להטען באופן סתמי, אלא היה מקום להציג את מכתב
התדרוך שכביכול העביר מזכיר הועדות אל הועדה ומכתב שכזה, כפי הנראה, לא קיים ובכל אופן לא הוצג בבית הדין. (טופס בל/244 היחיד שקיים בתיק הוא מיום 11.4.99 ואין בו כל פגם כאשר לא עליו מסתמך ב"כ המערער בטיעוניו).

17.
הועדה מיום 3.1.10, התכנסה בהתאם להוראות

פסק דין
שניתן ביום 14.10.09 בתיק בל 2354/08, לפיו שונה הרכב הועדה, זאת בעקבות טיעוניו של ב"כ המערער לפיהן בהרכב הקודם ישב ד"ר וייס שבעבר טיפל במערער.


מצד אחד ביקש ב"כ המערער לפסול את ד"ר וייס בטענה שרופא זה טיפל במערער ובעקבות טענתו זו שונה הרכב הועדה הרפואית לעררים הנוכחית שדנה בנכות שנגרמה למערער כתוצאה מהפגיעה בעבודה, אך מאידך , לאחר שכבר הוחלף ההרכב, מבקש היום ב"כ המערער להחזיר את הענין לועדה הרפואית לעררים שדנה בנכות כתוצאה מהפגיעה בעבודה על מנת שועדה זו תתייחס להחלטה אחרת שניתנה בעניינו של המערער על ידי ועדה רפואית לעררים מיום 21.7.09, שקבעה למערער נכות כללית ובאותו הרכב של ועדה לנכות כללית ישב לא אחר מאשר ד"ר וייס.


כיום מושתק ב"כ המערער מלבקש התייחסות של הועדה הנוכחית לפרוטוקול של ועדה רפואית שדנה בנכותו הכללית של המערער ובהרכבה ישב אותו ד"ר וייס שבגללו שונה פעם קודמת הרכב הועדה.


יתרה מכך, באותו פרוטוקול של הועדה מיום 21.7.09, אשר דנה בנכותו הכללית של המערער, נרשם כי המערער עבר 3 אוטמים בשנים 1997, 1998, 2005 בעורקים שונים, כך ספק בעיני
הטעם בחיוב הועדה מיום 3.1.10 להתייחס לפרוטוקול זה.

18.
בנסיבות אלו, לא מצאתי פגם משפטי כלשהו שנפל בהחלטת הועדה הרפואית לעררים, אשר מצריך התערבותו של בית הדין ועל כן, הערעור נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום,
כ"א סיון תשע"א, 23 יוני 2011, בהעדר הצדדים.














בל בית דין אזורי לעבודה 29843-01/10 ישראל לאון נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 23/06/2011)