פסקי דין על עוז מאור מחקר ופיתוח | פסקי דין על עזבון המנוח שמעון נדל ז"ל | פסקי דין על בלנק לביו | פסקי דין על תאודור לבון |

2175/08 א     23/06/2011




א 2175/08 עוז מאור מחקר ופיתוח בע"מ, עזבון המנוח שמעון נדל ז"ל נ' בלנק לביו, תאודור לבון








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בראשון לציון



ת"א 2175-08 עוז מאור מחקר ופיתוח בע"מ
ואח' נ' לביו ואח'




התובעים
1.
עוז מאור מחקר ופיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שחר הררי
2.
עזבון המנוח שמעון נדל ז"ל
ע"י ב"כ עו"ד יאיר רמאן


נגד

הנתבעים
1. בלנק לביו
2. תאודור לבון
ע"י ב"כ עו"ד גיא אשכנזי



פסק דין
(חלקי)

כללי
בפני
תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין (גוש 3850 חלקה 71 בנס ציונה).
לפי נסח הרישום,
המקרקעין הם בבעלות קק"ל. זכויות החכירה מחולקות כדלקמן: מחצית למר נדל שמעון ז"ל (אשר עזבונו הוא התובע 2); רבע לנתבע 1, ורבע לנתבע 2. אין מחלוקת כי התובעת 1 רכשה ממר שמעון נדל ז"ל שטח של 1200/2304.5 מזכויותיו במקרקעין (ר' הסכם מכר מיום 21.10.2001, נספח ג' לתצהירו של מר זיו גבע מטעם התובעת 1). רכישה זו לא הקיפה את מלוא זכויותיו של מר נדל ז"ל במקרקעין, ונותרה לזכותו יתרת מקרקעין בשטח של 104.5 מ"ר – היא נשוא הסכסוך דנא.


התובעת 1 עתרה לפרק את השיתוף בעין. הנתבעים לא התנגדו לפירוק המבוקש, ואולם דרשו כי תיזקף לזכות הנתבע 1 יתרת השטח – 104.5 מ"ר – אשר התובעת 1 לא רכשה ממר נדל ז"ל (ס' 4 לכתב ההגנה). התובעת 1 התנגדה לדרישה זו. לטענתה, הזכויות ביתרת השטח הנ"ל הועברו אף הן לידיה, וזאת בגדרו של הסכם פשרה מיום 9.3.2008 שנכרת בינה לבין התובע 2, ואשר קיבל תוקף של פס"ד (ת.א. 62122/07, בבימ"ש שלום ת"א; ר' ס' 13 ונספח ז' לתצהירו של מר גבע). הנתבע 1 טען כי מר נדל ז"ל הסכים עוד קודם להסכם הפשרה הנ"ל להעביר את השטח הנותר לידיו, וזאת במסגרת התחשבנות כספית כוללת בין הצדדים (ס' 13, 16 לתצהירו). על כן, ביקש להכיר ביתרת השטח הנ"ל כ"אדמה שלו" (כלשונו, פ' ע' 43 ש' 25).


המחלוקת בין הצדדים, הטעונה הכרעה מקדמית, מתיחסת לשאלת הזכויות בחלק המגרש בשטח של 104.5 מ"ר.


במישור הדיוני
: מטעם התובעת 1 הצהיר מר זיו גבע (מנהל). מטעם התובע 2 הצהיר מר יצחק פיגנבלט (חתנו של המנוח שמעון נדל ז"ל), וזומן להעיד עו"ד שלמה שוטון. מטעם הנתבעים הצהיר הנתבע 1. העדים נחקרו בפני
. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב.


דיון

אין מחלוקת כי המגרש נשוא התביעה נרכש במשותף ע"י מר נדל ז"ל ואביו ז"ל של הנתבע 1 (ר' עדות הנתבע 1, פ' ע' 40 ש' 15-14). השניים ניהלו במקום עסק משותף של נגריה (עדות הנתבע 1, פ' ע' 40, ש' 1, ש' 15-14, ש' 19). לימים, הנגריה נקלעה לקשיים כלכליים, והוחלט על פירוק העסק (ס' 4 לתצהיר הנתבע 1). השותפים ביקשו לנצל את המקרקעין לפרעון חובות, ופעלו למכירתו (ס' 6 לתצהיר הנתבע 1). אך הנסיון למכור את המגרש כולו לצד ג' לא צלח (עדות הנתבע 1, פ' ע' 40 ש' 28-25). חלף זאת, נמצאה התובעת 1 כקונה לחלק מהמגרש (עדות הנתבע 1, פ' ע' 40 ש' 30-29). החלק שעמד למכירה היה חלקו של מר נדל; כהסברו של הנתבע 1: "...היו כמה פעמים פגישות עם נדל עד ששכנענו אותו לנסות למכור חצי שלו כי הוא בלאו הכי חשב לפרוש ואני משלם בלאו הכי כפול" (פ' ע' 41 ש' 4-3).


ואמנם, בין התובעת 1 לבין מר נדל ז"ל נכרת הסכם לרכישת זכויותיו בחלק מן המקרקעין. הסכם זה לא התייחס למלוא חלקו של מר נדל במקרקעין (מחצית), אלא רק לזכויות ב- 1200/1304.5 מ"ר (ר' "והואיל" 4 להסכם, נספח ג' לתצהירו של מר גבע). כך נוצרה יתרת שטח בגודל של 104.50 מ"ר, השייכת למר נדל, ואשר לא נמכרה באותה עת לתובעת 1. מר גבע הסביר, כי הסיבה לרכישה החלקית היתה נעוצה בבעיה תקציבית: "הכסף הספיק לנו לקנות חלק מהנכס 1,200 מ' מכל המגרש" (פ' ע' 11 ש' 28).


בעקבות הסכם המכר, התובעת 1 קיבלה להחזקתה את חלק המקרקעין אותו רכשה ממר נדל ז"ל. להסכם המכר צורף תשריט, המסמן את ההחזקות הבלעדיות בשטח (נ/1). מר גבע הסביר: "זהו מן תשריט ביד חופשית האומר איפה החלק שלנו שאנו מקבלים. הם אמרו לנו שאנו ניקח את החלק הזה, עשינו קו ואמרנו שזה שלנו. סימנו על מפה שקיבלנו במעמד של חתימת הסכם השיתוף" (פ' ע' 12 ש' 16-13). הנתבע 1 אחז בכל יתרת המקרקעין -- לרבות ב"שטח המריבה" שגודלו 104.50 מ"ר. בין חלקה של התובעת 1 לחלק המוחזק ע"י הנתבע 1 נבנה קיר לצרכי חציצה (ס' 14 לתצהיר הנתבע 1). אין מחלוקת כי הנתבע 1 נשא בתשלומי מיסים ביחס לחלקו (מיסי עיריה וביטוח), כמו גם ביחס לחלק שנותר (ר' ס' 25ג' לתצהירו).


בהמשך, ביום 20.11.2008, התובעת 1 הגישה תביעה כספית, בין השאר כנגד התובע 2 וכנגד הנתבעים דנא, בין השאר בטענה להפרת הסכם השיתוף במקרקעין, בכל הקשור לחובות הרובצים על המקרקעין (ר' כתב התביעה בת.א. 62122/07, בבימ"ש שלום ת"א, נספח ו' לתצהירו של מר גבע). לענין זה יוער, כי התובעת 1 הוכרה כצד להסכם השיתוף בין השותפים המקוריים, ה"ה נדל ובלנק, וכזכאית לאכוף על מר בלנק חיובים שנטל על עצמו כשותף (ר' פסק דינו של כב' הש' י' זפט בה"פ (מחוזי ת"א) 937/05, בפרק "סוף דבר"; נספח ד' לתצהירו של מר גבע).


התובענה הכספית הנ"ל הסתיימה בפשרה עם התובע 2 (נספח ז' לתצהירו של מר גבע). בהסכם הפשרה הוסכם: "לפיצויה של עוז מאור [התובעת] וסיום כל המחלוקות בין עוז מאור ועזבון המנוח נדל ז"ל, יעביר העזבון לעוז מאור את חלקו ביתרת המקרקעין בשטח של 104.5 מ"ר לבעלותה ללא תמורה, ונקי מכל חוב זכות או שעבוד לצד ג'..." (ס' 7 להסכם). אין מחלוקת, כי הסכם פשרה זה קיבל תוקף של

פסק דין
(ס' 13 לתצהירו של מר גבע; ס' 28 לתצהיר הנתבע 1).


הנתבע 1 עורר טענות כנגד תוקפו של הסכם הפשרה: "הגם שההסכם היה חלק מהליך משפט, בו נטלו חלק כל הצדדים להליך זה (וכן צדדים נוספים), הרי שהסכם הפשרה האמור נשמר בסוד מפני הצדדים, אשר לא ידעו על קיומו ו/או על ה"הסכמות" הכלולות בו, עד לאחר שנחתם והוגש לבית המשפט" (ס' 28 סיפא לתצהירו). הנתבע 1 הוסיף: "הלכה למעשה, מעביר הסכם הפשרה את השטח שבמחלוקת לידי התובע 2, ללא כל תמורה של ממש, וללא שניתנה לי הזדמנות לטעון את טענותי בענין זה" (שם). לטענתו, הסכם הפשרה נכרת בחוסר תום לב, ותוך התעלמות מזכויותיו (ס' 29 לתצהירו).


אין בידי לקבל את טענות הנתבע כנגד תוקפו של הסכם הפשרה הנ"ל. הנתבע היה בעל דין בהליך בו הוגש הסכם הפשרה. הנתבע לא חלק על כך שהיה מיוצג באותו הליך (ר' למשל עדותו בפ' ע' 36 ש' 17-12). ככל שהיו בפיו טענות כנגד הסכם הפשרה, היה בכוחו להעלותן בפני
הערכאה המבררת. תשובותיו בנקודה זו היו מתחמקות. תחילה טען כי אינו זוכר את התביעה בבית משפט השלום (עדותו בפ' ע' 35 ש' 12-9). באופן מפתיע טען כי זו הפעם הראשונה בה הוא רואה את הסכם הפשרה (פ' ע' 36 ש' 11-10). אך לאחר מכן הודה: "זה שיש הסכם פשרה אנו יודעים" (פ' ע' 37 ש' 4). קשה לקבל טענה מפי בעל דין מיוצג, כי לא ידע על הסכם פשרה שהוגש בהליך שהוא צד לו. יושם אל לב כי בדיון המקדמי בהליך דנא ציין ב"כ הנתבעים: "יש תביעות הדדיות של התחשבנויות בין הצדדים בבית משפט השלום בתל אביב, צפוי להכריע בשאלה למי שייכים אותם 100 מ'. צפויה הכרעה בענין הזה" (ר' דיון מיום 22.3.2009, ע' 1 ש' 15-13). הודעה זו מלמדת כי הנתבע היה ער לתביעה בבית משפט השלום בת"א, ומן הסתם גם ידע על הגשתו של הסכם הפשרה עם התובע 2.



אף אם נניח שהסכם הפשרה נודע לנתבע מאוחר להגשתו לבית משפט השלום – עדיין היה בכוחו לפנות לערכאה המבררת בבקשות מתאימות, או בהליך של ערעור. הנתבע טען שנודע לו
על הסכם הפשרה בדיון בערעור בבית המשפט העליון (בערעור על פסק דינו של כב' הש' זפט הנ"ל (ר' עדותו בפ' ע' 36 ש' 24 עד ע' 37 ש' 2). פסק הדין בערעור ניתן ביום 6.7.2008, והוא מאזכר את הסכם הפשרה (ס' 4 לפסק הדין, נספח ה' לתצהירו של מר גבע). מכאן שהסכם הפשרה היה ידוע לנתבע כמתדיין שם. אם הנתבע סבר כי הסכם הפשרה סותר את זכויותיו במקרקעין, מדוע שתק? מדוע לא פנה בבקשה מתאימה בזמן אמת ולערכאה המטפלת, על מנת להגן על זכויותיו?


שתיקת הנתבע בענין הסכם הפשרה, הן בבית משפט השלום בת"א והן בהליך הערעור הנ"ל בבית המשפט העליון, מקימה כנגדו השתק שיפוטי (השוו: ע"א 513/89
s/interlego a

נ'
lines bros.s.a exin
ואח'
פ"ד מ"ח(4) 133 בע' 200-194). בינתיים, הליך התביעה בבית המשפט השלום הסתיים, תוך שהתובעת 1 סומכת על הסכם הפשרה שהושג בגדרו עם התובע 2. זאת ועוד: הנתבע 1 הגיש תביעה כנגד מר נדל ז"ל, ביום 18.12.2000, ובה דרש שישלם לו תשלומים שונים מכוח מסמך העקרונות להפרדת השיתוף (ר' כתב התביעה בת.א. 69882/06 בבימ"ש שלום ת"א, נספח 5 לתצהיר הנתבע 1). בכתב התביעה צוין כי "הנתבע [מר נדל] מימש את זכויותיו בנכס והתמורה בגין זכויותיו בנכס הינה המקור המוסכם בין בעלי הדין לפירעון החובות..." (ס' 45 שם). הנתבע לא טען בתביעתו שם כי מר נדל הסכים להעביר לו את "יתרת השטח" בגודל 104.50 מ"ר. השמטה זו היא משמעותית, שכן מדובר בתביעה שנושאה הוא התחשבנות בין השותפים.


לגוף הענין, טענת הנתבע היא כי בינו לבין מר נדל ז"ל נקשר הסכם, עוד בטרם נכרת הסכם הפשרה הנ"ל, ובו התחייב מר נדל למכור לו את יתרת השטח של 104.50 מ"ר, לפי שווי של כ- 29,000$ (ס' 13, 17-16 לתצהירו). לדבריו, "היתה ביני ובין מר נדל ז"ל גמירות דעת מוחלטת לענין העברת השטח שבמחלוקת לבעלותי, וזאת על דרך של קיזוז חובו אלי" (ס' 18 לתצהירו). ענין זה הוסכם כחלק מן ה"התחשבנות" בין הצדדים (ס' 15 לתצהירו). יחד עם זאת, מר בלנק הודה: "לא הצלחנו להגיע להסכמה בדבר הסכום הסופי והמדויק של חובו הכללי של מר נדל אלי" (ס' 19 לתצהירו). למרות זאת ביקש להכיר בעצם קיומה של ההסכמה, אשר לדעתו נתמכת בהתנהגותו של מר נדל בפועל: "השטח שבמחלוקת היה מאז ומתמיד בחזקתי המלאה והבלעדית, והקיר שנבנה וחילק את הנגריה נבנה כך שמלכתחילה השטח שבמחלוקת היה חלק בלתי נפרד מהשטח שלי והתווסף למחצית השייכת לי" (ס' 25א' לתצהירו).


אין מחלוקת כי בין מר בלנק לבין מר נדל לא נחתם הסכם בכתב ביחס ליתרת השטח (ר' הודאת הנתבע בפ' ע' 38 ש' 15-16). למעשה, אף לא נכרת הסכם בעל-פה. השניים שוחחו ביניהם על אפשרות זו, ואולם לא הגיעו לכלל הבנה. מר בלנק הודה: "לא נחתם ההסכם היות ומר נדל רצה להתחשבן איתי על ההסכם הזה בדברים נוספים שמגיעים לי, ותבעתי בשנת 2006... היתה יוזמה של מר נדל אך היא לא הצליחה היות והיתה מחלוקת כספית שלא נפתרה, ולצערי מר נדל נפטר ולא הספקנו לפתור את זה" (פ' ע' 31 ש' 31-25).


מר בלנק הודה, כי בין הצדדים שררה מחלוקת בנוגע להתחשבנות הכספית הכוללת. מחלוקת זו הכשילה את ההסכמה בענין השטח. הוא טען: "זה שלי פשוט. זה הכל. היה מוסכם, הענין קריטי. הענין היה שלי" (פ' ע' 32 ש' 15). אך באותה נשימה הודה ש"כדי לחתום על הענין מר נדל העלה דרישות שבהתחשבנויות בינינו לצרף לענין זה עוד דברים. היות ולא הסכמתי להתפשר, דרשתי רק מה שהיה מעבר לזה" (פ' ע' 32 ש' 18-16). גם בהמשך אמר: "לא נחתם בגלל מחלוקת על התחשבנות" (פ' ע' 38 ש' 17-16). ושוב הסביר מדוע לא נחתם: "... [נדל] ניסה לשדך לענין חובות נוספים ובגלל זה לא נחתם" (פ' ע' 38 ש' 22-21). וגם בהמשך (פ' ע' 39 ש' 28 עד ע' 40 ש' 6):


"ב 2001 כשנמכרה החלקה לעוז מאור על 1200 מ"ר ולי, במסגרת ההסכם ביננו, ההסכם מ 1999 ביני לבין מר נדל ז"ל שמגדיר חובות וזכויות, בסמוך לתאריך זה צצו חובות בלתי צפויים מראש שהיו אמורים על פי מסגרת זו לשלם חצי חצי. מר נדל טען שאין לו אפשרויות מימון את חלקו. הסתדרו החובות שהיו בנוסף לחובות שלקחתי על עצמי, והתחלתי מ 2001 לדרוש כספים, התחשבנויות, לאור הניסיון הטוב שלי איתו, היה שותף של אבי ז"ל ושותף שלי, היינו יחד במפעל 50 שנה, מקנה לא מעט אמון. לקראת 2005 הכבידו עליי החובות ואז בהתייעצות עם מר נדל אמרנו שלפחות נמסד את ה100 מ"ר. הזמין מר נדל יחד איתי הסכם מכירה, נספח 4 מעו"ד שפורן, ואז כשהגיע ההסכם ניסה מר נדל במסגרת ההתחשבנות למזער את הנזק. ניסה לעשות את החוב הגדול למקד אותו על ה100 מ'. שילמתי כספים רבים וניסה לסגור עם ה100 מ' האלה ולגמור. לא הסכמתי כי לא יכולתי, אין לי מספיק כסף עד היום. אני משלם לעורכי דין במקום לשלם את החובות".

טיוטת הסכם המכר (נספח 4 לתצהיר הנתבע 1) מעולם לא נחתמה. הנתבע טען כי ההסכמה גובשה ביום המכר לתובעת 1 (פ' ע' 42 ש' 9-8). ומדוע לא נחתם הסכם גם עמו, בדומה להסכם המכר עם התובעת 1? הטעם לכך נעוץ ב"התחשבנות... היה קשה לי. זה כסף שחסר לי פיזית עד היום" (עדות הנתבע 1, פ' ע' 42 ש' 13-11). ההתחשבנות, אשר מנעה את חתימת ההסכם אז, "לא הסתיימה עד יום מותו [של נדל]" (עדות הנתבע 1, פ' ע' 42 ש' 23). מה שהכשיל את ההסכם היה, שנדל "ניסה לצרף עוד 600,000 ₪ ולכן לא הסכמתי" (עדות הנתבע 1, פ' ע' 42 ש' 32-31).


הנה כי כן, הנתבע הודה כי הצדדים לא הגיעו לגמירות דעת ביחס ליתרת השטח, וזאת מחמת התחשבנות כספית שלא נפתרה. הנתבע אמנם טען שנכרת זכרון דברים (פ' ע' 42 ש' 20), אך לא הגיש כל מסמך לתמיכה בטענה זו. לתצהירו צורף "מסמך עקרונות להפרדת השותפות המסחרית נדל בלנק", מיום 19.12.1999, בגדרו הוסכם כי השותפים יפעלו למכירת המקרקעין לצורך סילוק חובות (ר' ס' 7 בנספח 1 לתצהיר). כן הוגש חשבון ריכוז מיום 26.5.2005, שאין בו כדי ללמד על הסכמה למכר יתרת המקרקעין (נספח 2 לתצהיר). בדף התחשבנות בכתב ידו של מר נדל (ס' 17 ונספח 3 לתצהיר הנתבע), נרשם: "עבור 100 מ' 30,000$; ואולם, שורה זו היא אחת משורות רבות המפרטות סכומי התחשבנות, אשר לדברי הנתבע עצמו לא נסגרה. הנתבע הגיש גם את טיוטת הסכם מכר בינו לבין מר נדל משנת 2005 (נספח 4) -- אך כאמור, טיוטה זו לא נחתמה.


עו"ד שלמה שוטון ייצג את מר נדל בטיפול בפני
ה שקיבל מאת ב"כ הנתבע 1, ביום 19.7.2006 (ת/1; ר' עדותו בפ' ע' 4 ש' 28-25). במכתב זה רשם ב"כ הנתבע: "בהתאם להסכמות שהושגו בעבר מרשי [בלנק] הסכים לרכוש ממך את יתרת זכויותיך במבנה הנגריה (לאחר שמכרת את מרבית חלקך לצד שלישי), בתמורה לקיזוז שווי 29,000$ מתוך יתרת חובך כלפיו" (ס' 5 סיפא למכתב). אך מיד בהמשך המכתב מתברר, כי הסכמה זו לא הבשילה לכלל הסכם מכר. ב"כ הנתבע הטיח במר נדל (ס' 6 למכתב): "למרבה הצער, אתה לא שילמת למרשי דבר על חשבון חובך כלפיו ואף לא הסכמת לשתף פעולה ולמכור למרשי את יתרת זכויותיך במבנה על חשבון החוב". עו"ד שוטון העיד על הדברים שבירר עם מר נדל ז"ל במסגרת טיפולו בהכנת תשובה (פ' ע' 6 ש' 23-16):


"... שאלתי את המנוח מה פשר ה 104 מ' האלה ופשר המשפט הזה שסרב לשתף פעולה ולמכור את ה100 מ' והוא אמר לי שהוא מכר זכויותיו בנכס המשותף עם ליביו בלאנק לחברה בשם עוז מאור ושנותר בבעלותו שטח של כ100 מ' ואכן היו דיבורים בינו לבין ליבו בלאנק שהוא ימכור לליביו בלאנק את אותם 100 מ' אבל האמירות האלה לא הבשילו לכלל הבנה או גמירות דעת כיוון שהסיכום ביניהם היה, אמנם היה סכום להסכמה שלהם 30,000 או 29,000 דולר על אותם 100 מ' אך ליביו בלאנק טען שהוא ישלם את ה30,000 דולר האלה על דרך של קיזוז מהחוב שהוא טוען שנאדל חייב לו אך נאדל אמר שלא חייב לו כלום. כך יצא שממילא לא היתה הסכמה על תשלום על דרך קיזוז כי לא היה מה לקזז כי נאדל אמר שאין חוב".

עדותו של עו"ד שוטון מלמדת על האופן בו הוא הבין את הדברים, כעורך דין המטפל בלקוחו.


יצחק פייגנבלט, חתנו של מר נדל, אשר סייע למנוח בעניינים כספיים (ר' עדותו בפ' ע' 24 ש' 27), העיד: "אני שאלתי אותו [את מר נדל] האם אתה סגרת משהו עם לביו, האם חתמת משהו ללביו, האם נתת משהו ללביו, הוא אמר לי בפירוש לא... העיסקה של המכירה שמר נדל מכר את החלק שלו, העיסקה הזו לא הושלמה. מר נדר מכר חלק מהשטח שלו, 1,200 מ' כיון שלעוז מאור לא היה מספיק לקנות את היתר" (פ' ע' 25 ש' 15-5). כמובן, עדותו של מר פייגנבלט היא עדות מפי השמועה. יחד עם זאת, היא מחזקת את עדות הנתבע עצמו. יש בה כדי להשלים את התצרף הראייתי, בכל הקשור להעדר גמירות דעת להשלמת העיסקה.


ניתן לסכם כדלקמן
: הנתבע ומר נדל ז"ל נשאו ונתנו בנוגע להתחשבנות הכספית ביניהם, ובתוך כך גם בענין השטח הנותר. ניתן לקבל, כי מר נדל שקל להעביר למר בלנק את השטח הנותר, בשווי של כ- 30,000$, וכחלק מפרעון חובותיו. ואולם, הצדדים לא הצליחו "לסגור חשבון". גובהו המדויק של החוב לא הוסכם (ס' 20 לתצהיר הנתבע). כתוצאה מכך גם לא נחתם הסכם מכר (ס' 23 לתצהיר הנתבע). בסופו של דבר מר נדל נפטר, מבלי שהצדדים הגיעו לכלל הסכם מחייב. אכן, בפועל מר בלנק החזיק בשטח הנוסף, ושילם תשלומים הנובעים מן ההחזקה (מיסי עיריה וביטוח, כאמור בס' 25ג' לתצהירו). ואולם ההחזקה (ותשלומי המיסים הכרוכים בה) אינה מלמדת על רכש. הטעם לכך נעוץ בזה, שההחזקה במקרה דנא נקבעה בהתאם לחלק שנרכש ע"י התובעת 1 ממר נדל ז"ל (ואשר עמד על פחות ממחצית המגרש). העובדה כי מר נדל עצמו לא החזיק ביתרת השטח מוסברת בכך ש"הוא בלאו הכי חשב לפרוש", וזאת ככל הנראה על רקע גילו ובריאותו (ר' עדות הנתבע בפ' ע' 41 ש' 4-3 וכן ס' 4 לתצהירו).


לסיכום
: במחלוקת המקדמית שבין הצדדים אני מבכרת את עמדת התובעים וקובעת כי הנתבע 1 לא רכש ממר נדל ז"ל את יתרת השטח בגודל 104.5 מ"ר. פירוק השיתוף ייעשה לפי חלקים כדלקמן: התובעת 1 – 1/2; נתבע 1 – 1/4; נתבע 2 – 1/4.


הנחיות להמשך ההליך
: על התובעת להגיש, בתוך 45 ימים מהיום, תצ"ר לחלוקת המקרקעין המבוקשת לפי סעיף 143 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה- 1965, וכן חוות דעת מאת המפקח על רישום המקרקעין להיתכנות הפירוק בעין, לפי סעיף 38(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. עותקים יועברו לעיון הנתבעים. מוצע לצדדים לשאת ולתת ביניהם על אופן הפירוק על מנת לחסוך בהוצאות התדיינות.


התיק ייקבע לדיון ביום 10.11.2011 לשעה 10:30.







ניתן היום,
כ"א סיון תשע"א, 23 יוני 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 2175/08 עוז מאור מחקר ופיתוח בע"מ, עזבון המנוח שמעון נדל ז"ל נ' בלנק לביו, תאודור לבון (פורסם ב-ֽ 23/06/2011)