פסקי דין על יוסף קורקוס |

52/11 עפ     22/06/2011




עפ 52/11 יוסף קורקוס נ' מדינת ישראל




פסק-דין בתיק ע"פ 52/11



בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים


ע"פ 52/11



בפני
:

כבוד השופט א' א' לוי


כבוד השופטת ע' ארבל


כבוד השופט נ' הנדל


המערער:
יוסף קורקוס



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 22.11.2010, בתפ"ח 1012/07, שניתן על ידי סגנית הנשיא ר' יפה כ"ץ והשופטים ו' מרוז וא' ואגו


תאריך הישיבה:
כ' בסיון התשע"א

(22.06.11)


בשם המערער:
עו"ד שלומציון מנדלמן


בשם המשיבה:

בשם שירות המבחן:
עו"ד דפנה פינקלשטיין

גב' שושי אלימלך

פסק-דין

השופט א' א' לוי
:

1.
המערער, רופא במקצועו, הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות אינוס ומעשה מגונה, שעל פי הנטען ביצע באחת המטופלות שביקשה את שרותיו. נטען, כי בנוסף להיותו רופא משפחה עסק המערער גם ברפואה משלימה באחת מקופות החולים באילת. במסגרת זו הוא טיפל בחודשים ינואר עד פברואר 1998 במתלוננת, טיפול שכלל גם דיקור. בחודש יולי 1998 החלה המתלוננת בסדרה נוספת של טיפולים בדיקור שלוו בלחיצות ידיים על גופה. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך 9.7.1998 שכבה המתלוננת על מיטת הטיפולים כשלגופה חולצה ותחתונים בלבד. המערער נצמד אליה, התחכך בגופה, הכניס ידו מתחת לחולצתה, הרים את חזייתה וצבט את פטמותיה. המערער טען באוזני המתלוננת כי באותו מקום עוברת "תעלת אנרגיה", ובהמשך החל ללחוץ עם ידו באזור מפשעתה, עד שבשלב מסוים הסיט את תחתוניה והחדיר את אצבעו לאיבר מינה. המערער טען כי הוא עושה זאת כדי "ללחוץ טוב יותר מבפני
ם על שרירי האגן", ושזה "מחזק את רצפת האגן" (לשון כתב-האישום בסעיף 5). בהמשך, נטען כי המתלוננת ביקשה מהמערער להוציא את אצבעו מאיבר מינה, אולם הוא החל לסובב אותה ושאל את המתלוננת אם היא מגיעה לאורגזמה. רק כאשר חזרה המתלוננת ודרשה ממנו להוציא את אצבעו, הוא עשה זאת, ואז שאל אותה אם כך היא מרגישה בעת קיומם של יחסי מין.

2.
במהלך משפטו טען המערער כי הוא לא צבט את פטמותיה של המתלוננת, אלא הפעיל לחץ על שריר המצוי מעל לחזה, ואפשר שלחץ זה הוא שגרם למתלוננת לסבור כי המגע היה בפטמות. המערער הוסיף ואישר כי החדיר את אצבעו לאיבר מינה של המתלוננות, אולם טען כי עשה זאת כדי לבדוק את שרירי האגן, ונעדרה ממנו כוונה מינית. אליבא דגרסתו, הוא חשד שהמתלוננת לוקה ב"פיברומיאלגיה" (שמאפייניה הם כאבי שרירים מפושטים ותשישות, ולעתים היא מלווה בתסמינים של מערכת העצבים), ועל כן המליץ בפני
ה להסתייע ב"שיטת הלחיצות". הוא טען עוד, כי סובב את אצבעו בתוך הנרתיק בהסכמתה של המתלוננת, ושאל אותה אם תחושתה דומה לקיום יחסי מין כדי לאבחן כאבים באגן.

3.
בית המשפט המחוזי לא נתן אמון בגרסת המערער, ולאחר שבחנו את הנמקתו מחד, ונימוקי הערעור, מאידך, שוכנענו כי לא הוכחה בפני
נו עילה כלשהי לשנות מהכרעת-הדין. להלן נבהיר את עמדתנו המתבססת על ממצאים שבעובדה ומהימנות שנקבעו בערכאה קמא, ומהם לא ראינו מקום לשנות נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי כי "המתלוננת הותירה רושם מהימן, עדותה קוהרנטית. היא לא ביקשה להעצים את מעשי הנאשם, אף לא החמירה עמו יתר על המידה. ההיפך, היא החמיאה לו כרופא, ציינה את נועם הליכותיו, את הידע הרפואי שהפגין ואת האמון שרחשה לו" (הכרעת הדין, סעיף 26):


א)
המערער לא העלה בפני
המתלוננת את האפשרות שהיא לוקה בפיברומיאלגיה, וממילא גם לא אמר לה שהטיפול במחלה מחייב להחדיר אצבע לנרתיקה. המערער גם לא אמר למתלוננת כי קיימת בעיה כלשהי באגן, ולא למותר להדגיש כי מלכתחילה הגיעה המתלוננת למערער עם תלונות על כאבים בשרירי הצוואר והשכמות (ראו עדותה בעמ' 29). לפיכך, התיאור הבא שיצוטט בלשונה של המתלוננת, נראה כחסר זיקה כלשהי ל"טיפול הרפואי" שניתן לה: "הוא פישק לי את הרגליים ואז הוא לחץ עם האצבעות על פנים הירכיים ליד הפות, ואני זוכרת שהיה איזה שלב... שהוא פשוט הסיר לי את החולצה, צבט לי את הפטמות ואמר לי שזה... "פועל על המרדיאנים של החזה" (ראו עמ' 12 ו-13 לפרוטוקול). "אחרי כל הקטע הזה של הפטמות שהוא נצמד אלי מאחורנית הוא פשוט בא, אני זוכרת שהוא עמד מצד שמאל ואני זוכרת שאני שכבתי במיטה, והוא פשוט הכניס לי את האצבע שלו. הוא תופף איזה שלוש פעמים, ואני מהפעם הראשונה אני אמרתי לו שיוציא אותה... והוא תופף ממש ככה חזק והתחיל לשאול אותי שאלות מיניות. שאל אותי אם אני מגיעה לאורגזמה. שאל אותי כואב לך ביחסי מין. עכשיו איך שהוא הכניס את האצבע בפעם הראשונה אני אמרתי לו תוציא את האצבע, והוא לא הקשיב לי והוא המשיך את השאלות שלא נראה לי שהיו קשורות לענין" (עמ' 13).

וכאן המקום להוסיף שהמתלוננת העידה כי המערער לא הקדים ושטף את ידיו, ואף לא השתמש בכפפות, דבר תמוה בפני
עצמו שהמערער אמנם נתן לו הסבר, אולם כזה שנשמע בלתי הגיוני וממילא גם לא מעורר אמון.


ב)
ד"ר ליאורה שכטר, רופאת משפחה שהקימה את מערך הרפואה המשלימה בו הועסק המערער, אישרה בעדותה (ראו עמ' 28) כי בתחתית האגן קיימות "נקודות לחץ", אולם הוסיפה ואמרה את אלה
: "ישנן דרכים רבות לבדוק גם אם מדובר ברצפת האגן, בדיקת טונוס השרירים יכולה להיעשות יותר בקלות על ידי בדיקה של רפואה קונבנציונלית. לא עושים זאת ברפואה משלימה, נקודות הרפואה המשלימה באות לבדוק דברים אחרים. אם רצה הנאשם לבדוק את טונוס רצפת האגן כרופא משפחה יכל לעשות זאת כמו שמקובל, אין צורך לפנות לרפואה משלימה. לדבר שקיים ברפואה הקונבנציונלית מכל מקום בדיקת טונוס רצפת האגן לא צריכה להיעשות על ידי בדיקה וגינאלית ועל אחת כמה וכמה ללא ככפות".


ג)
גם ד"ר דן זאבי הביע את דעתו בסוגיית השימוש בכפפות (ראו עמ' 68: "כל בדיקה גיניקולוגית נערכת עם כפפות, אלו דברים טריוויאליים"). העד אישר כי יתכנו מקרים בהם יידרש רופא לבצע את הבדיקה בידיים חשופות, אולם הוא כיוון ל"מקרים דחופים", לדוגמה, אשה המגיעה עם כאבי בטן קשים, דימום כבד ותלונה על דלקת חריפה. אין חולקין כי במתלוננת לא אותרו תסמינים מסוג זה. ד"ר זאבי הוסיף ומנה קודים להתנהגות רופא במצב דומה (ראו עמ' 69):
"לכסות את האשה, להסביר מה אתה הולך לעשות, להשתמש בכפפות, ברגע שאתה מסביר אתה גם קשוב להסכמתה או אי הסכמתה". ולא זו בלבד שהמערער לא קיים את כל אלה,
אלא (בלשון המתלוננת) "הוא פשוט הכניס לי את האצבע שלו".


ד)
לבסוף, נפנה לכך שבעקבות שיחה שקיימה המתלוננת עם ד"ר שכטר בסמוך לביצוע המעשים, זומן המערער לשימוע בסופו הוחלט על פיטוריו. למרבה הפליאה הוא לא נאבק כדי להוכיח את חפותו ולא ערער על פיטוריו, אלא בחר לעזוב את העיר אילת ולהעתיק את מקום מגוריו לצפון הארץ. עובדות אלו אין בהן כמובן די להרשעת נאשם בפלילים, אולם יש בהן כדי להעיד על תחושת אשם שפיעמה בו.

4.
נוכח האמור, דעתנו היא שהרשעת המערער בדין יסודה, וכך היא השקפתנו בסוגיית העונש. בית המשפט המחוזי דן את המערער לשנת מאסר, שנה מאסר על-תנאי, והוא חויב לפצות את המתלוננת בסכום של 45,000 ₪. לא גילינו בעונש זה חומרה, אדרבא, מדובר ברופא שמעל באמון שניתן בו, וניצל זאת כדי לתת דרור ליצרו. זהו כשלון קשה, ועל כן אנו סבורים כי העונש אותו גזר בית המשפט המחוזי הנו מקל, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור.


אי-לכך, הערעור נדחה.


המערער יתייצב לשאת בעונשו במזכירות בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ביום ח' בתמוז התשע"א (10.7.2011), עד לשעה 11:00.


ניתנה היום, כ' בסיון התשע"א (22.06.2011).



ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11000520_o04.doc

אז

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








עפ בית המשפט העליון 52/11 יוסף קורקוס נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 22/06/2011)