פסקי דין על שמחה טישלר | פסקי דין על קוקה טישלר | פסקי דין על מורן מרגלית | פסקי דין על אביטל מרגלית | פסקי דין על אביגדור גולדנברג ואח' |

46293-05/11 א     28/06/2011




א 46293-05/11 שמחה טישלר, קוקה טישלר נ' מורן מרגלית, אביטל מרגלית, אביגדור גולדנברג ואח'








st1\:*{behavior: }


בית המשפט המחוזי בנצרת

בפני
כב' השופט עאטף עיילבוני
28 יוני 2011

ת"א 46293-05-11 טישלר ואח'
נ' מרגלית ואח'
1


מבקשים
1. שמחה טישלר
2. קוקה טישלר


נגד

משיבים
1.
מורן מרגלית
2. אביטל מרגלית
3. אביגדור גולדנברג
4. גניה גולדנברג
5. עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ
6. מינהל מקרקעי ישראל
7. הוועדה המקומית לתכנון ובנייה "גליל מזרחי"
8. מועצה מקומית כפר תבור

החלטה

הקדמה
:

לפני בקשה לצו מניעה זמני, שהגישו המבקשים, טישלר שמחה וקוקה (להלן: "המבקשים") במסגרתה מבוקש לאסור על המשיבים לנקוט בכל הליך ו/או פעולה, לרבות בלשכת רישום המקרקעין, בקשר למגרשים הנמצאים בשכונת השקדים בכפר תבור, ובכלל זאת, מגרש המבקשים המצוי במקרקעין הידועים כמס' 80 ו- 82 בגוש 17029, שסומנו בעבר כמגרשים מס' (ארעי) 111 ו- 113 או מגרשים מס' 95 ו- 104 (להלן: "מגרש המבקשים"), מגרש המשיבים מס' 1-2 המצוי במקרקעין הידועים כמס' 83 בגוש 17029, שסומן בעבר כמגרש מס' 94א' בגוש (ישן) 17037 או כמגרש מס' 900 או מגרש מס' (ארעי) 114 (להלן: "מגרש מרגלית"), וכן מגרש המשיבים מס' 3-4 המצוי במקרקעין הידועים כמס' 79 בגוש 17029 (סומן בעבר כמגרש מס' 94ב' בגוש (ישן) 17037 או מגרש מס' (ארעי) 110 (להלן: "מגרש גולדנברג"); בד בבד, עותרים המבקשים לאסור על המשיב מס' 6, מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "המנהל") לנקוט בכל פעולה שיש בה כדי לשנות את גודל שטחי המגרשים של המשיבים מס' 1-4, כמפורט לעיל.

הבקשה הוגשה כנגד המשיבים מס' 1-4, בני הזוג מרגלית וגולדנברג, וכן כנגד המשיבה מס' 5, עמידר – החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: "עמידר") וכנגד הועדה המקומית לתכנון ובניה "גליל מזרחי" (להלן: "הועדה המקומית"), שנטען כי בסוף שנות ה- 90 עשו מיפוי ומדידה של מגרשים לצורך רישומם בלשכת רישום המקרקעין, ובתוך כך עשו טעות במיפוי ומדידת מגרש המבקשים. כמו כן, הוגשה הבקשה כנגד מועצה מקומית כפר תבור (להלן: "המועצה המקומית").

על פי הנטען, המבקשים רכשו את המגרש עליו בנוי ביתם בכפר תבור מעמידר, והחל משנות ה- 70 הופקעו שטחים רבים מחלקו המערבי של המגרש. מהבקשה עולה כי במהלך פעולות מיפוי ומדידה שעשו עמידר והועדה המקומית, עקב טעות של האחרונים, כנטען, נגרעה ממגרש המבקשים רצועת שטח הנמצאת לכל אורך חלקו הצפוני, הגובלת במגרשי מרגלית וגולדנברג (להלן: "רצועת השטח"). המבקשים הגישו השגה על קביעות אלו, ברם לא קיבלו תשובה, ולכן סברו כי השגתם התקבלה. לטענת המבקשים, רק זמן מה לפני הגשת הבקשה, החלו מרגלית וגולדנברג לטעון כי המבקשים פולשים לאותה רצועת שטח (הנמצאת לכל אורך חלקו הדרומי של מגרשם), ועד אז לא קיבלו כל פניה מצד גורם כלשהו בנדון, לרבות המועצה המקומית, שהתייחסה במהלך כל השנים אל אותה רצועת שטח כשייכת להם.

מהבקשה עולה כי בשלב מסוים לפני פתיחת ההליכים, הודתה עמידר בכך שמגרש המבקשים "הוזז" דרומה, ברם המבקשים – כך לטענתם – לא קיבלו מעולם רצועת שטח דומה לזו שנגרעה מצפון, בחלקו הדרומי של המגרש. על פי הנטען, הרשויות המוסמכות מתעתדות לרשום את זכויות המבקשים, מחד גיסא, והמשיבים מס' 1-4, מאידך גיסא, על בסיס מיפוי ומדידה מוטעים, ועל כן, יש להיעתר לבקשה וליתן צו מניעה עד למתן

פסק דין
בהמרצת הפתיחה.

ביום 26/5/11 ניתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, האוסר על המשיבים לנקוט בכל פעולה שיש בה כדי לשנות את מערך הזכויות במגרש המבקשים, ובכלל זאת רישום זכויות של מגרשים אחרים שעלול להביא לפגיעה בזכויות המבקשים במגרשם. כן נקבע דיון בבקשה, במעמד הצדדים.

במהלך הדיון שהתקיים לפני ביום 5/6/11, הסכימו הצדדים כי הכרעת בית המשפט בבקשה תתבסס על החומר שבתיק, תוך ויתור על חקירות המצהירים.

למען שלמות התמונה יצוין כי המשיבים מס' 1-2, בני הזוג מרגלית, הגישו בבית משפט השלום בעפולה תביעה לסילוק ידם של המבקשים מרצועת השטח בחלק הדרומי של מגרש המשיבים (ת.א 50265-10-10), תביעה שעודנה תלויה ועומדת לבירור וטרם הוכרעה (בשלב זה, ממתינים הצדדים להכרעת בית משפט השלום בבקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר סמכות עניינית).

לאחר שהובהר כי נדחתה בקשה שהגישו המשיבים מס' 1-2 לעיכוב ההליכים עד לאחר הכרעה בתביעה המתנהלת בינם לבין המבקשים בבית משפט השלום בעפולה, בשל התיק ומוכן להכרעה.

הרקע העובדתי העולה מהבקשה, ביתר פירוט
:

בתאריך 24/5/62 חתם המבקש על שני הסכמים עם עמידר לרכישת מגרש ובית המצויים במקרקעין המפורטים ברישא החלטה זו (להלן: "הסכם הרכישה"). על פי התשריט שצורף להסכם הרכישה, שטח המגרש הכולל שנמכר הינו 3,900 מ"ר.

דא עקא, לפי הנטען על ידי המבקשים, בפועל - כך עולה ממפת מדידה שנערכה על ידי מודד מטעם המבקשים ביום 15/4/10 - כי המבקשים לא קיבלו את השטח שנמכר להם (3,900 מ"ר) וגם לא השטח המקורי שנאמד בחוות הדעת ב- 3,883 מ"ר, אלא קיבלו בפועל שטח של 3,658 מ"ר, כך שהוחסרו עוד 229 מ"ר מהשטח שעל פי טענתם רכשו מעמידר בהסכם הרכישה.

בנוסף, מהבקשה עולה כי בראשית שנות ה- 70 הופקעה מהמגרש רצועת שטח של כ- 621 מ"ר הנמצאת לכל אורך חלקו המערבי של המגרש, לצורך סלילת כביש. כמו כן, על פי הבקשה, במסגרת תב"ע מס' ג/9166 שפורסמה ברשומות ביום 2/3/97, ילקוט פרסומים מס' 4499 (להלן: "תב"ע ג/9166"), הופקע מהמגרש שטח נוסף בחלקו המערבי, לצורך סלילת מפרץ חניה.

על פי הנטען, המבקשים לא ידעו כי תב"ע ג/9166 מתיימרת לגרוע ממגרשם רצועת שטח הנמצאת לכל אורך חלקו הצפוני של המגרש, והדבר אינו מופיע בתקנון תב"ע ג/9166 ואינו חלק ממטרתה. המבקשים אף לא חתמו על המסמכים של תב"ע ג/9166, לרבות התקנון, על אף שנדרשת חתימתם, כך נטען, בהיותם בעלי הזכויות במקרקעין.

ביום 20/10/96 חתם המבקש עם המנהל על שני הסכמים בנוגע למגרש ולבית, שנועדו לעדכן את הסכם הרכישה עם עמידר (להלן: "ההסכם עם המנהל"). על פי ההסכם עם המנהל, שטח המגרש שהוחכר למבקש עומד על 2,890 מ"ר (בבקשה נרשם, כפי הנראה בטעות, 2,950 מ"ר). לטענת המבקש, סבר כי מדובר בהסכם שמיועד לעדכן את הסכם הרכישה לפי ההפקעות שבוצעו בשטח (לצורך סלילת הכביש ומפרץ החניה). נראה כי משסבר כך, לא העלה כל טענה ביחס לשטח המגרש הנקוב בהסכם במעמד החתימה על ההסכם.

עוד עולה מהבקשה כי מעיון במפת המגרש, לאחר מיפוי ומדידות שנערכו על ידי עמידר והמנהל, התברר למבקשים לפתע כי שטח המגרש לאחר ניכוי ההפקעות, אינו תואם את הסכם הרכישה, וכי נגרעה מהמגרש רצועת שטח ברוחב של כ- 1.5 מ' עד 4 מ' לאורך חלקו הצפוני של המגרש, אשר הוספה לשני המגרשים מצפון למגרש המבקשים (אותה רצועת שטח המוזכרת לעיל). עם זאת, כאמור, המבקשים לטענתם לא קיבלו כל תוספת בשטח דומה בחלקו הדרומי של המגרש.

השגה שהוגשה לעמידר, למנהל ולמועצה המקומית על ידי המבקש בשנת 1999, בה נדרש תיקון הטעות ברישום מיפוי ומדידת המגרש, לא נענתה. אף לא נערכה כל פניה רשמית למבקשים מצד מי מהגורמים המוסמכים בטענה כי אלה פולשים לשטח לא להם.

על פי הנטען בבקשה, רק בסוף שנת 2009 פנו המשיבים מס' 1-4 לראשונה למבקשים ודרשו מהם לפנות את חלקו הדרומי של מגרשם (קרי: החלק הצפוני במגרש המבקשים).

לטענת המבקשים, לאחר קבלת פניית המשיבים, פנו למנהל בבקשה לתיקון הרישום במיפוי המגרש, וזה הפנה אותם לעמידר, כדי שתבהיר במדויק היכן עובר הגבול הצפוני של המגרש. פניות המבקשים לעמידר, כך נטען בבקשה, לא נענו.

לבסוף, במכתב ששיגרה עמידר למבקשים הנושא תאריך 3/3/11, ציינה עמידר כי שטח המבקשים "הוזז" דרומה במספר מטרים, ואף ציינה כי השטח גדול מהשטח המקורי לו טענו המבקשים.

המבקשים מדגישים כי הואיל ורצועה דומה לזו שנגרעה מצפון למגרשם מעולם לא נוספה בצדו הדרומי של המגרש או בכל חלק אחר של המגרש, יוצא כי נגרע שטח מהמגרש שלהם שלא כדין, ומשכך, למשיבים מס' 1-4 אין זכויות אמיתיות ברצועת השטח, אלא רק זכויות שיסודן ברישום המוטעה במיפוי ומדידת המגרש.

עוד מדגישים המבקשים כי במסגרת רכישת זכויותיהם של בני הזוג מרגלית במגרשם, על פי מכרז שפרסמה המועצה בשנת 2007, הובהר כי השטח הנמכר אינו כולל את רצועת השטח שבמחלוקת בתיק זה, אשר הוגדרה כשטח המוחזק על ידי צד ג', כך שיוצא כי בני משפחת מרגלית לא רכשו את שטח הרצועה ולא שילמו עבורו. מכל מקום, על פי הבקשה, בעוד ששטח הרכישה המקורי של המבקשים הופחת במסגרת מדידת השטח הסופי לרישום, הרי ששטח בני משפחת מרגלית ומשפחת גולדנברג דווקא גדל לעומת השטח המקורי שהיה מיועד להם, והכל על חשבון שטח המבקשים ו/או שטחי ציבור.

התנאים למתן סעד זמני – כללי
:

מטרתו של הסעד הזמני היא להבטיח שמירה על המשך קיומה של מערכת הנסיבות ששררה בעת הגשת התובענה, באופן שיאפשר מימוש

פסק דין
לטובת הזוכה, בסופו של יום (רע"א 7954/07 אייל שויקה נ' אלון בולדו, תק-על 2007(4) 1511 (2007)).

השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה למתן סעד זמני, אם לאו, הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות ושיקולים שביושר ובצדק (תום לב ומידתיות).

בדיקת קיום התנאי שעניינו סיכויי ההליך נעשית באורח לכאורי בלבד ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; בחינת התנאי שעניינו מאזן הנוחות היא, בעיקרה, מעשה של איזון אינטרסים (רע"א 3071/10 אסתר פרדל רידר נ' ל.רפאל חברה לבניין בע"מ, תק-על 2010(2) 2508 (2010); רע"א 5288/07 דוד נפטי בשם עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ, תק-על 2007(2) 5136 (2007)).

מעבר לתנאים אלה, נדרש המבקש להוכיח כי התקיימו התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ'
icc industries lnc
, תק-על 2007(4) 3108 (2007)).

יושם אל לב כי התנאים למתן הסעד הזמני אינם בלתי תלויים זה בזה. ישנם יחסי גומלין הדדיים ביניהם, קרי: ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד ומעמיד בסכנה ממשית את היכולת להחזיר מצב לקדמותו באם הסעד הזמני יסורב ובסופו של ההליך העיקרי טענותיו של המבקש תתקבלנה, כך הדרישה להתקיימות התנאי בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, ולהיפך (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר, פ"ד נו(1) 529 (2001);
א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, עמ' 508 (מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007)
).

טענת השיהוי
:

המשיבים טוענים כי המבקשים השתהו בהגשת בקשתם ולא פירטו בבקשה את העובדות באופן מעמיק ושלם, ודי בכך כדי להצדיק את דחייתה של הבקשה. אינני רואה עין בעין עם המשיבים.

כפי שעולה מן הבקשה, המבקשים הגישו בשנת 1999 השגה על הטעות שנמצאה לשיטתם ברישום מיפוי ומדידת המגרש שנעשה על ידי עמידר והמנהל, והשגתם לא נענתה. המבקשים טוענים גם כי לא נערכה כל פנייה רשמית אליהם בדרישה לסלק את ידם מרצועת השטח שבמוקד המחלוקת – לא מצד המנהל, לא מצד עמידר ולא מצד המועצה, שאף התייחסה לרצועה זו כשייכת למגרשם וביקשה מהם רשות להנחת קו ביוב בגבולו הצפוני של המגרש.

הובהר כי לראשונה צפה ועלתה המחלוקת על פני השטח רק בסוף שנת 2009, עת פנו המשיבים מס' 1-4 אל המבקשים ודרשו מהם לפנות את החלק הדרומי של מגרשם. עוד הובהר כי לאחר מכן, פנו המבקשים למנהל בבקשה לתיקון הרישום במיפוי המגרש, וכי מכתביהם – בין למנהל ובין לעמידר – לא נענו בתחילת הדרך. במכתב מיום 3/3/11 אף הגדילה עמידר והודתה כי אכן "הוזז" דרומה במספר מטרים, אם כי לטענתה, השטח גדול יותר מהשטח המקורי שיועד למבקשים.

יוצא אפוא כי לראשונה אומת חשדם של המבקשים בכך ששטח מגרשם אינו תואם את הסכם הרכישה רק בתחילת חודש מרץ 2011, לאחר קבלת המכתב מעמידר, המאשר לכאורה את טענתם לפיה מיקום המגרש שלהם אינו תואם את הסכם הרכישה, והמחזק – כך לטענתם – את סברתם לפיה שטח הרצועה בחלקו הצפוני של המגרש נגרע מהם, מבלי שיקבלו שטח חלופי דומה בצדו הדרומי של המגרש. בנסיבות אלה, אין משמעות לכך שהטעות הנטענת במדידה שביצעו עמידר והמנהל נעשתה עוד בסוף שנות ה- 90. לא מצאתי גם כל פגם בכך שהמבקש המתין משך מספר שנים לאחר שמכתב ההשגה שהגיש לא נענה, עד ששב לפעול בעניין, שכן כפי שציינתי קודם, רק במהלך חודש מרץ 2011 קיבלו המבקשים, לכאורה, אסמכתא לטענתם בדבר גריעה ו/או שינוי במגרשם, שלא כדין (לאחר שפניותיהם הקודמות לא נענו), כך שאין להפעיל לחובתם את עובדת חלוף הזמן.

בהתחשב בתקופה שחלפה בין מועד קבלת המכתב מאת עמידר לבין מועד הגשת הבקשה ביום 25/5/11, וכן בהתחשב בצעדים בהם נקטו המבקשים טרם הגשת הבקשה – לרבות תחלופת המכתבים עם המנהל בניסיון לייתר הגשת הבקשה – איני סבור שיש לראות בפרק הזמן שחלף עד למועד הגשת הבקשה משום שיהוי.

סיכויי התביעה העיקרית
:

בראשית הדברים יובהר כי ההכרעה בטענת המשיבים מס' 1-2 לקיומו של הליך תלוי ועומד ועתירתם לעכב את ההכרעה בבקשה זו עד לבירור גורל הבקשה לעיכוב הליכים שהגישו, אינה רלוונטית עוד לאחר שכב' השופט הווארי דחה במסגרת החלטתו מיום 22/6/11 את בקשתם של המשיבים לעיכוב הליכים בתיק עד להכרעה בתביעה המתנהלת בבית משפט השלום בעפולה.

אשר לסיכויי התביעה העיקרית, חשוב לשוב ולהדגיש כי בחינת קיומו של תנאי זה נעשית, כאמור, באורח לכאורי בלבד ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי נראה שמבחינה משפטית, לא ניתן לומר שתביעת המבקשים אין לה על מה שתסמוך, על אף שסיכוייה אינם מן הגבוהים.

מעיון והשוואת הסכם הרכישה עם עמידר מיום 24/5/62 לבין ההסכם המעודכן עם המנהל מיום 20/10/96 עולה כי לכאורה קיים שוני בגבולות ובשטח מגרש המבקשים, גם בהינתן ההפקעה לצורך סלילת הכביש וההפקעה לצורך סלילת מפרץ חניה, באופן המצדיק בחינה עניינית והתחקות אחר אופן עריכת המיפוי והמדידות ונכונות הגבולות שנקבעו, וכל זאת בטרם יירשמו זכויותיהם של מי מהצדדים בלשכת רישום המקרקעין.

גם הטענה כי המבקש היה בן 75 ולאחר שני אירועים מוחיים עת חתם על ההסכם המתוקן עם המנהל (לפיו זכויותיו משתרעות על פני שטח קטן יותר ולפיו ידוע לו ששטח המגרש וגבולותיו אינם סופיים ועלולים להשתנות לאחר ביצוע מדידה לצרכי רישום), כך שיש ליתן לחתימתו על ההסכם את המשקל המתחייב ממצבו הרפואי והבריאותי דאז – אף היא טענה המצריכה בירור עובדתי לגופו של עניין, מבלי להתעלם מהעובדה שטענה זו הועלתה בדיון ולא נזכרה קודם לכן בטיעון הכתוב במסגרת הבקשה.


יוצא מכל האמור לעיל, כי על פני הדברים, לכאורה, ההסבר שניתן על ידי המבקשים בבקשה למתן צו המניעה הזמני לעניין מקורה של טעות המדידה והשתלשלות העניינים לאחריה, אשר הובילה לחתימת על ההסכם המעודכן עם המנהל, אינו משולל כל יסוד, לפחות נכון לשלב זה.

מאזן הנזקים והנוחות
:

כפי שצוין קודם, בחינת קיומו של התנאי הנוגע לשאלת מאזן הנוחות, היא בעיקרה מעשה של איזון אינטרסים ומטרתה לבחון האם הנזק שייגרם למבקש הסעד הזמני אם לא יינתן הסעד גדול מן הנזק שייגרם לצד שכנגד, במקרה שיינתן הסעד המבוקש.

נראה לי, שבמקרה דנא, הנזק שייגרם למבקשים אם ימשיכו המשיבים בפעולות להשלמת הליכי הרישום, יהיה גדול מהנזק שייגרם למשיבים אם יעוכב רישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין עד לבירור זכויות הצדדים ברצועת השטח, ובנסיבות העניין יש להעדיף את שימור המצב הקיים בשטח על פני שינויו, באופן שיושהה הליך השלמת הרישום בטאבו עד למתן החלטה אחרת, כדי שלא יידרש תיקון הרישום בהמשך, במידה וטענות המבקשים תימצאנה מוצדקות.

באשר לנזקים הנטענים על ידי המשיבים (לרבות הטענה לירידה בערך מגרשם של המשיבים ומניעת אפשרות מכירתו לצד ג'), הרי שמדובר בנזקים כספיים הניתנים לפיצוי על ידי מי שיימצא כאחראי לכך, אם וככל שיוחלט כי המשיבים אכן זכאים לפיצוי שכזה.

ודוק: זכויותיהם של המשיבים מס' 1-2 רשומות במשרדי המנהל, כך שלא ברור מהו הנזק שעלול להיגרם להם אך מפאת העובדה שמתעכב דבר רישום זכויותיהם בלשכת רישום המקרקעין. אם הכוונה היא להפחתת הסיכוי לסחור בקרקע ולמכרה לצד ג' – כנטען – הרי דווקא טענה זו ממחישה את הצורך במתן צו מניעה זמני, שימנע יצירת חזית נוספת אל מול צד ג', רוכש המקרקעין, ויותיר את המצב בשטח כמות שהוא. כאן המקום להעיר כי טענת המשיבים מס' 3-4 לפיה מתן צו מניעה זמני עשוי לגרום להם "בעייתיות בכל הקשור לזכויות החכירה שלהם" וכי לא ברור אם המנהל יאפשר לקיחת משכנתאות, העברת זכויות וכיוצ"ב, לא הוכחה כנדרש ומהווה ספקולציה בלתי מבוססת שאינה נתמכת בדבר.

כפי שהובהר לעיל, מתקיימים יחסי גומלין בין סיכויי התביעה לבין שיקולי מאזן הנוחות. כפי שאמרנו לעיל, לא ניתן לקבוע שסיכויי התביעה אינם גבוהים, מה גם שמאזן הנוחות נוטה במעט לטובת המבקשים, כך שבמסגרת העירבון שיש להפקיד, על בית המשפט למצוא את סכום העירבון המביא לאיזון הראוי במסגרת יחסי הגומלין האמורים בין כלל השיקולים המפורטים לעיל.

מצאתי לציין כי הליך רישום זכויות המשיבים נמשך מזה שנים ולא ייגרם כל נזק למשיבים אם הרישום יידחה בעוד מספר חודשים, בהתחשב בכך שבמחוזותינו תיקים כגון אלה אינם מתנהלים זמן ממושך והם מסתיימים, בדרך כלל, תוך זמן סביר.

שיקולי יושר ומידתיות
:

לא הוברר כי קיימים שיקולי יושר המונעים את מתן הצו, וכי התנהלותם של המבקשים נגועה בחוסר תום לב באופן המצדיק דחיית הבקשה.

סוף דבר
:

אני מותיר את צו המניעה הזמני מיום 26/5/11 על כנו, במובן זה שאני אוסר על המשיבים ו/או מי מהם לבצע כל פעולה שיש בה כדי לשנות את מערך הזכויות במגרש המבקשים, לרבות כל פעולה של רישום זכויות בלשכת רישום המקרקעין ו/או בכל מרשם אחר המתנהל על פי דין, אשר סותר את הרישום הקיים ביחס לזכויות המבקשים במקרקעין הידועים כמס' 80 ו- 82 בגוש 17029, שסומנו בעבר כמגרשים מס' (ארעי) 111 ו- 113 או מגרשים מס' 95 ו- 104.

כמו כן, אני אוסר על המשיבים לעשות כל פעולת רישום ו/או פעולה אחרת ביחס לשני המגרשים המצויים במקרקעין בשטח הגובל בצפון מגרש המבקשים, הכוללים את מגרש המשיבים 1-2 המצוי במקרקעין הידועים כמס' 83 בגוש 17029, שסומן בעבר כמגרש מס' 94א' בגוש (ישן) 17037 או כמגרש מס' 900 או מגרש מס' (ארעי) 114, וכן מגרש המשיבים 3-4 המצוי במקרקעין הידועים כמס' 79 בגוש 17029 (סומן בעבר כמגרש מס' 94ב' בגוש (ישן) 17037 או מגרש מס' (ארעי) 110, ואשר יש בהן כדי לפגוע בזכויות המבקשים במקרקעין המפורטים לעיל.

צו המניעה כאמור יעמוד על כנו עד למתן

פסק דין
בתובענה העיקרית או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים יפקידו בקופת בית המשפט עירבון נוסף בסך של 15,000 ₪ (כך שסך כל העירבון יעמוד על 30,000 ₪) וכן ערבות צד ג' נוספת על סך של 25,000 ₪ (כך שסך כל ערבות צד ג' תעמוד על 50,000 ₪).

רשם המקרקעין ירשום צו מניעה זה בפנקסיו.

הוצאות בקשה זו יובאו במסגרת שיקולי בית המשפט בבואו לפסוק את הוצאות התביעה בפסק דינו.

ניתנה היום,
כ"ו סיון תשע"א, 28 יוני 2011, בהעדר הצדדים
.







א בית משפט מחוזי 46293-05/11 שמחה טישלר, קוקה טישלר נ' מורן מרגלית, אביטל מרגלית, אביגדור גולדנברג ואח' (פורסם ב-ֽ 28/06/2011)