פסקי דין על דוד בוסקילה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

45887-05/10 בל     28/06/2011




בל 45887-05/10 דוד בוסקילה נ' המוסד לביטוח לאומי








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

ב"ל 45887-05-10



בפני

כב' השופט אילן איטח
נ.צ. (ע) - גב' נילי שביט
נ.צ. (מ) - רו"ח אלי גרינבלום

התובע
:
דוד בוסקילה
ע"י ב"כ עו"ד אריאל פופר

נגד

הנתבע
:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד מירב חבקין




פסק דין


1.
התובענה שלפנינו נולדה עקב טעות שביצע הנתבע בחישוב גמלתו של התובע – טעות שכתוצאה ממנה פחתה קצבתו החודשית מ- 16,815 ₪ ל- 3,958 ₪, והוא נדרש להשיב לנתבע קצבאות ששולמו ביתר בסך של כ- 1.6 מיליון ₪.

2.
הרקע לתביעה שלפנינו, כפי שעולה מתצהיר התובע, מהמסמכים שצורפו לכתבי הטענות ומתעודת עובד הציבור הוא כדלהלן:

א.
ביום 4.3.99 נפגע התובע בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה.

ב.
הנתבע שילם לתובע דמי פגיעה (5.3.99 – 31.7.99) ובהמשך (מיום 1.8.99) גם קצבת נכות ששיעורה הסופי היה 60%.

ג.
בהיות התובע עצמאי שולמו לו דמי הפגיעה וקצבת הנכות בהתאם למקדמות ששילם התובע בחודשים 12/98 – 2/99. בהתאם, הבסיס הרבעוני לחישוב הקיצבה היה
20,474 ₪.

ד.
בשנת 2004, עם קבלת השומות ממס הכנסה לשנים 1998 – 1999 (שומות שנקבעו ע"י פקיד השומה ב- 6.1.03) ביצע הנתבע טעות ועדכן את הבסיס הרבעוני לתשלום הקיצבה לסך של 83,000 ₪. כעולה מהתע"צ ומטיעוני הנתבע, הטעות של הנתבע היתה לכאורה כפולה: ראשית, בהתאם לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד – 1984 (להלן – התקנות), נוצרה גמלה חוסמת בגין החודשים ינואר – פברואר 1999 ולא היה מקום לעדכן את ההכנסה בגין חודשים אלה; שנית, הסכום שהוזן שיקף שומה שנתית ולא רבעונית. כתוצאה מטעותו של הנתבע קפצה גמלתו של התובע פי 4 לערך, והנתבע שילם לתובע הפרשים לתקופה שמיום 1.8.99.

ה.
לשלמות התמונה נציין עוד שתי עובדות:

(1)
לטענת התובע, בשנת 2004 נפסלו הספרים שלו עקב טעויות של רואה החשבון – טעויות שהיו לטענתו, הן לטובתו של התובע והן לרעתו. לטענתו, שונתה ההכנסה לפי הרווח בפועל ובהתאם משנת 2005 שולמה לו הגמלה לפי 'הרווח בפועל'.

יאמר כי לא הוברר לחלוטין סדר הדברים מבחינת פסילת הספרים, עדכון הגמלה וכד'. כך או כך, הטענה לפיה הגמלה שולמה לפי 'הרווחים בפועל' לא הוכחה ולא נסתרו הנתונים שנכללו בתע"צ.

(2)
כתוצאה מהתאונה הגיש התובע לבית המשפט המחוזי תובענה כנגד המזיק (ת.א. 2429/00). על פי הנטען – במסגרת ההליך בבית משפט המחוזי הוגשה מטעם המזיק חוות דעת אקטוארית אשר שיקפה את הקצבאות שמקבל ויקבל התובע מהנתבע כאן (המוסד לביטוח לאומי
) ואותן יש להפחית מהנזק. על יסוד אותה חוות דעת הגיע התובע, בשנת 2007 – 2008[1]
, לפשרה עם המזיק.

ו.
ביום 11.4.10 גילה הנתבע את הטעות שנעשתה בשנת 2004, ומכוחה שולמו לתובע במצטבר גמלאות בסך של 1,880,877 ₪ במקום גמלאות בסך של 444,683 ₪. לפי השומות שהתקבלו הבסיס הרבעוני לתשלום הקצבה צריך היה לעמוד על סך של 19,547 ₪[2]
.

מה בדיוק הביא לגילוי הטעות, לא הוברר. לפי מכתבה של הגב' הררי מיום 25.4.10, גילוי הטעות היה תוצאה של פניית המבטח של המזיק (חברת אריה) במסגרת תביעת השיבוב שהגיש הנתבע כאן (המוסד לביטוח לאומי
) כנגד המזיק. לפי הנטען בדיון בפני
נו, ככל הנראה פניית חברת הביטוח נעשתה על מנת לברר מדוע הגמלה המשולמת ושהחזר בגינה נתבע בתביעת השיבוב עלתה על הפסד ההכנסה הנטען בתביעה כנגד המזיק. כאמור, הפרטים המדויקים לא הובאו בפני
נו וממילא במסגרת הליך זה אין לנו כל צורך לקבוע מסמרות בענין זה.

ז.
ביום 11.4.10 שלח הנתבע לתובע הודעה (נספח א' לכתב התביעה) על הזכאות החדשה – קצבה חודשית בסך של 3,958 ₪ (16,815 ₪) ועל החוב שנוצר לתקופה שמיום 1.8.99 בסך של כ- 1.6 מיליון ₪. עוד צויין כי החוב יתחיל להיות מקוזז מהגמלה השוטפת.

ח.
לפי טענת הנתבע, ביום 25.4.10 שלחה הגב' הררי לתובע מכתב המפרט את התחשיבים. לא הובאה ראיה שהמכתב אכן התקבל על ידי התובע. כך או כך, ביום 2.5.10 פנה ב"כ התובע לנתבע וטען כנגד חוקיות ותקינות עדכון "הטעות". ביום 6.5.10 השיבה הגב' הררי לב"כ התובע, הסבירה את מה שארע ואת החישובים השונים וביקשה כי התובע יגיע על מנת להסדיר את החוב. בסופו של המכתב נכתב:

"אנו מתנצלים על הטעות"
.

3.
ביום 27.5.10 הוגשה התובענה שבפני
נו. 'עילת התביעה' מוגדרת ומצומצמת. התובע לא הגיש 'תובענה נזיקית' ובה הוא עותר לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי בגין הנזק שנגרם לו בשל רשלנותו של הנתבע עקב הטעות משנת 2004. התובע טוען מספר טענות שלצורך הנוחות נרכזן לכמה קווי טיעון:

א.
הראשון

, כי ההחלטה התקבלה מבלי שנערך לתובע שימוע, במעמד צד אחד ובבחינת עשיית 'דין עצמי'; ההחלטה טעונה 'צו שיפוטי',
שכן הנתבע לא מוסמך לשנות מהחלטתו הקודמת מזה שנים רבות;

ב.
השני

, כי לא היה מקום לשנות מהכנסתו של התובע לפי השומה שנבחרה בזמנו והוא מושתק מלעשות כן;

ג.
השלישי

, חוסר סבירות ההחלטה;

4.
הנתבע חולק על טענות התובע. לטענתו, תיקון הטעות מחוייב מהוראות החוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) והתקנות ולכן אין מנוס מהתוצאה. הנתבע לא חלק על יכולתו של התובע להגיש כנגד הנתבע תובענה נזיקית בשל רשלנות ואף הציע לגבי החוב שנוצר כי התובע יפנה בבקשה לביטול חובות.

5.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הוראות החוק, בלב כבד אנו קובעים כי אין מנוס מלדחות את התביעה, חרף התוצאה הקשה על פני הדברים וחוסר הנוחות מהמצב בו מצוי התובע. ואלה טעמינו בתמצית:

א.
ראשית

, בהתאם לחוק ולתקנות את הקצבה יש לחשב לפי ההכנסה המעודכנת לחודש 12/98 וההכנסה החסומה לחודשים ינואר – פברואר 1999. למעשה, התובע לא הציג ולו ראיה אחת, שיש בה כדי להראות כי התחשיב הנוכחי של הקצבאות שגוי. שנית, כבר נפסק לא אחת כי הנתבע יכול לשלם גמלאות אך ורק 'לפי החוק', וטעות של הנתבע אינה יכולה להקים זכויות 'לפי חוק'. לפיכך, דין טענתו של התובע לגבי 'חוסר סבירות' או 'השתק' מביצוע השינוי להדחות.

ב.
יובהר כי הקביעה לפיה החישוב המעודכן של הקצבאות עולה בקנה אחד עם החוק והתקנות, אין משמעה כי התובע נותר נטול תרופות בעולם המשפט. תרופתו של התובע במקרה זה יכול ותגיע מ'ענף משפטי' אחר – תובענה נזיקית לפי פקודת הנזיקין בעילת הרשלנות. אנו מצביעים על אפשרות זו מבלי לחוות דיעה לגופה של עילה, הן משהעובדות לא הובררו לאשורן, ובכלל זה שאלות של 'אשם תורם' והן ובעיקר מאחר ועילת תובענה שכזו אינה מסורה לסמכותו הענינית של בית דין זה אשר מוסמך לפסוק זכויות 'לפי החוק' בלבד.

ג.
כאן מגיעים אנו לטענות הנוגעות לאופן פעולתו של הנתבע. שאלת השימוע טרם קבלת החלטה סופית ויישום ההחלטה היא שאלה נכבדה ויש לה פנים לכאן ולכאן. לא ברור כי בכל מקרה בו מעודכנים נתוני ההכנסה של מבוטח וכתוצאה מכך נגרעות זכויותיו יש מקום להטיל על הנתבע את החובה לערוך שימוע. חובה שכזו עלולה להטיל נטל מנהלי לא פשוט. יתכן ויש להבחין בין מצב שהוא פרי עדכון שוטף של נתוני הכנסה לבין מצב שהוא פרי גילוי טעות של הנתבע, יתכן ויש להתחשב גם במשכה של הטעות וגם במהותיותה. את שרטוט גבולותיה המדוייקים של החובה ניתן להותיר לעת מצוא. שכן, לפחות לגבי המקרה שלפנינו אנו סבורים כי מן הדין היה שטרם קבלת ההחלטה הסופית ו/או יישומה תשמע עמדת התובע. שלושה הם הגורמים שהביאו אותנו למסקנה זו: בראש ובראשונה, הצורך בעדכון נבע מטעות – רשלנות לכאורה, שעשה הנתבע בשנת 2004. שנית, מדובר בטעות שנמשכה תקופת זמן מהותית (לפחות כ- 6 שנים). שלישית, 'תיקון הטעות' של הנתבע גרר אחריו פגיעה מהותית בתובע – הן בשל החוב שנוצר והן בשל הירידה הדרסטית בקצבה השוטפת. לטעמינו, טוב יעשה הנתבע, למקרים לעתיד לבוא (אשר יש לקוות כי יהיו נדירים), אם יקבע כללים לגבי אופן הפעולה במצבים בהם מתגלה טעות של הנתבע אשר יש בה כדי לפגוע בצורה מהותית במי שמקבל גמלה, ובכלל זה היכולת להתחשב בכלל ההיבטים של השלכות הטעות.

לאמור, נוסיף כי לטעמינו הנתבע הוסיף חטא כאשר לא נענה לפניות בית הדין (האחת המלצת סגנית הנשיא – השופטת גליקסמן, והשניה החלטת האב"ד מיום 23.3.11) שנועדו לאפשר לתובע ולבא כוחו להיפגש עם גורם מוסמך בנתבע שיוכל לבחון את כלל ההיבטים של התיק ובכלל זה ההיבט הנזיקי, גם ללא להגיש קודם לכן את התובענה הנזיקית על כל העלויות המשתמעות ממנה. האופן בו הנתבע פעל בתיק זה כאילו כל זרוע היא עולם בפני
עצמו, מבלי יכולת לבחון את 'התמונה הכוללת' אינה עולה כדי התנהלות תקינה.

ד.
אולם למרבה הצער, חרף העובדה שהנתבע נהג שלא כדין במקרה זה לגבי דרך יישום החלטתו, אין הדבר מוביל לתוצאה המקווה מבחינת התובע – ביטול ההחלטה. שכן, הפגם האמור אינו מוביל בהכרח לבטלות ההחלטה, וגם לא יהיה בזה כל תועלת. שכן במשך הליך זה התבררו העובדות ומבחינת חוק הביטוח הלאומי והתקנות אין בנמצא תוצאה אחרת. יתכן ולו היתה מוגשת בזמנו בקשה לסעד זמני היה מקום לעצור את המשך יישום ההחלטה עד לשמיעת התובע. אלא שבשלב הנוכחי ומשברור כי זכויותיו של התובע לקצבה הן כפי שחושבו לאחר גילוי הטעות אין בדין עילה לפיה בית דין זה יורה כן. לכל היותר, ניתן לתת ביטוי לפגם זה במסגרת פסיקת הוצאות המשפט.

6.
טרם נעילה, אנו מפנים את תשומת ליבו של התובע לאפשרות לפנות – מבלי לגרוע מיתר האפשרויות הפתוחות בפני
ו, לועדה לביטול חובות. אמנם פניה זו יכול ותביא מזור רק לחלק מהבעיה – חוב העבר (כולו או חלקו), אך גם זה דבר שאינו מבוטל. כמו כן, אנו סבורים כי נכון יעשה הנתבע אם יבחן עם התובע בדחיפות

"את כל

ההיבטים בתיק זה ובכלל זה ההיבטים שעניינם טענות על רשלנות וכיו"ב, וזאת במטרה להגיע לפתרון מוסכם"
.

7.
לאור האמור, התביעה נדחית. על אף התוצאה ונוכח הפגמים שנפלו בהחלטת הנתבע ונוכח אי הפעולה לפי ההחלטה מיום 23.3.11 אנו מחליטים לחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 11,600 ₪.


על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.


ניתן היום,
כ"ו סיון תשע"א, 28 יוני 2011, בהעדר הצדדים.





גב' נילי שביט
נציגת ציבור עובדים

אילן איטח

, שופט
אב"ד

רו"ח אלי גרינבלום
נציג ציבור מעבידים


[1]

עדות התובע בעמ' 5 לפרוטוקול ש' 8.
[2]

עודכנה רק ההכנסה לחודש 12/98, שכן ההכנסה לחודשים 1-2/99 'חסומה'.







בל בית דין אזורי לעבודה 45887-05/10 דוד בוסקילה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 28/06/2011)