פסקי דין על בדיע ג'ריס | פסקי דין על פיירוז ג'יריס | פסקי דין על חנא ג'ריס | פסקי דין על ג'יריס ג'ריס |

53038-11/10 עא     29/06/2011




עא 53038-11/10 בדיע ג'ריס נ' פיירוז ג'יריס, חנא ג'ריס, ג'יריס ג'ריס








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 53038-11-10 ג'ריס נ' ג'יריס ואח'



בפני
הרכב כב' השופטים:
שושנה שטמר
[אב"ד]
ד"ר עדי זרנקין
בטינה טאובר


המערער
בדיע ג'ריס


נגד

המשיבים
1.
פיירוז ג'יריס
2.
חנא ג'ריס
3.
ג'יריס ג'ריס



פסק דין


הערעור שבפני
נו הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת א. פריאל), מיום 12/10/10, בת"א 3402/06, לפיו נדחתה תביעת המערער לסילוק ידם של המשיבים ממקרקעין, אשר נטען כי הינם שייכים למערער, וכן נדחתה תביעתו הכספית של המערער בגין דמי שימוש ראויים.

בית המשפט ציין, כי המחלוקת שפסק הדין דן בה נוגעת לבעלי זכויות במקרקעין גובלים. בעוד שהמערער טען לסילוק ידם של המשיבים מהמקרקעין השייכים לו, טענו המערערים כי רכשו זכות בלתי הדירה להחזיק ולהשתמש במקרקעין.

בית משפט קמא, לאחר שפירט בפסק דינו את העובדות הצריכות לעניין וכן את הטענות שהעלו באי כוחם של הצדדים, קבע כי הצדדים הסכימו למעין עסקת חליפין, לפיה הועבר בפועל בצד הצפון מערבי 40 מ"ר מחלקה 27 של המשיבים לחלקה 24 של המערער, ובצד הצפון מזרחי הועברו 60 מ"ר מחלקה 24 של המערער לחלקה 67, מתוכם 22 מ"ר המצויים בחלקת דרך והמוחזקים על ידי המשיבים.

בית המשפט בפסק דינו קבע, כי במסגרת עסקת חליפין זו, אשר אמנם לא תאמה את הרישום בספרי המקרקעין, נוצרה לצדדים זכות שביושר, לפיה כל אחד מבעלי הדין הינו בר רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין של רעהו, וזאת לנוכח הנסיבות המיוחדות שהובאו בפני
ו ואשר פורטו בפסק דינו.

בית משפט קמא ציין בפסק דינו, כי הוא מעדיף את גרסתם של המשיבים, כאשר מצא תמיכה לגרסתם במצב העובדתי בשטח, בעובדה כי המשיב מכר לצד שלישי שטח מקרקעין, הכולל שטח שהועבר לחזקתו מכוח עסקת החליפין הנ"ל, וכן לנוכח העובדה שהמערער בחר למחוק תובענה דומה שהוגשה על ידו לבית משפט השלום בעכו, בלא שעיגן את זכויותיו המשפטיות הנטענות במסמך בכתב חרף ייצוגו, ואף הקים בעצמו גדר לאורך הגבול שבין החלקות על פי עסקת החליפין שנערכה בין הצדדים.
עוד ציין בית משפט קמא בפסק דינו, כי המערער הציג בכתב התביעה תמונה חלקית בלבד. מהעובדות שפורטו על ידי המערער בכתב התביעה הצטיירה תמורה, לפיה פלש המערער לחלקה 24, כאשר למעשה, גם המערער מחזיק בחלק מחלקת המשיב. בית משפט קמא סבר, כי העלמת עובדה חיונית זו מלמדת על מגמתיות מצידו של המערער ופועלת לרעתו.

עוד הבהיר בית המשפט, כי גרסת המשיבים נתמכת אף בעדות המודד ובהתנהגות המערער לאחר הגשת התובענה לבית משפט השלום בעכו, ושעה שהמערער אף נמנע מלזמן לעדות עדים רלבנטיים לתמיכה בתביעתו.

בנוסף לכל אלה, קבע בית משפט קמא באופן מנומק, מתוך הסתמכות על הדין והפסיקה הרלבנטית, כי אכן חוק המקרקעין לא ביטל את מוסד הרישיון במקרקעין, וכן קבע כי בבחינת נסיבותיו המיוחדות של המקרה, המדובר ברשות בלתי הדירה. בנמקו קביעתו זו, ציין בית המפשט כי ראשית, יהיה זה בלתי צודק להורות למשיב לסלק את ידו מהמקרקעין, בעוד שהמערער ימשיך להחזיק בחלק מחלקתו. שנית, המדובר למעשה ברישיון בתמורה, שכן כנגד החזקה והשימוש בחלק מחלקת המערער, ניתן לאחרון רישיון להחזיק ולהשתמש בחלק מחלקת המשיב. ושלישית, כי בהסתמך על הרישיון, שינה המשיב בתום לב את מצבו לרעה, כך שביטול הרישיון יגרום לו נזק שקשה מאוד לתקנו, ובכל מקרה גם המערער שינה את מצבו, ולא רק שהקים אף הוא מחוברים ונטע עצים, אלא שהעביר חלק מהמקרקעין לצד שלישי.

המערער מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא וערעורו מונח בפני
נו, כך גם עיקרי הטיעון שהוגשו על ידי המערער והן מטעם המשיבים, ולרבות גם תיקי המוצגים.

בדיון שהתקיים בפני
נו ביום 31/05/11, שמענו את תמצית טענותיו של ב"כ המערער. לבקשת המערער, בהסכמת המשיבים ועל מנת לאפשר לצדדים לנהל משא ומתן ביניהם, הסכמנו לעכב את מתן פסק הדין עד ליום 15/06/11.

לאחר שנתנו דעתנו לטיעוניהם של שני הצדדים, סבורים אנו שדין הערעור להידחות.

נקדים ונציין, כי אין יסוד לטענת המערער, לפיה דחה בית המשפט את תביעת המערער על סמך נימוקים שלא נטענו על ידי המשיבים בכתב הגנתם ואלה נטענו על ידם לראשונה רק במסגרת הסיכומים ותוך הרחבת חזית. עיון בסעיף 4(ב) לכתב ההגנה של המשיבים מעלה, כי המשיבים טענו, כאמור, במפורש באשר לזכותם הבלתי הדירה במקרקעין, גם אם לא נקבו בהגדרה המשפטית שננקטה על ידי בית משפט קמא בפסק דינו.

רוב רובו של הערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות שנקבעו על ידי בית משפט קמא בפסק דינו, שהמסקנות אליהן הגיע בית משפט קמא נגזרות מקביעות עובדתיות אלה ואף נתמכות בדין ובפסיקה.
בהקשר זה נציין את ההלכה הידועה, שלפיה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, לה הייתה ההזדמנות להתרשם התרשמות ישירה מן העדים שהופיעו בפני
ה, והמקרה שבפני
נו אינו עונה כלל וכלל על החריגים להלכה.

לסיכומם של דברים: בפסק דינו המפורט והמנומק, דן בית משפט קמא אחת לאחת בכל הסוגיות שהיו שנויות במחלוקת בין הצדדים, קבע את הממצאים הנדרשים בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה בפני
ו והסיק את המסקנות המתחייבות מן הראיות שהובאו בפני
ו, ואשר מעוגנות בתשתית הראייתית ומבוססות על אדני החוק וההיגיון.

הממצאים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא, ואין לגלות בפסק דינו של בית משפט קמא טעות שבחוק.

לפיכך, שוכנענו שיש לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא, בהתאם לתקנה 460(ב) של תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ומטעם זה אנו דוחים את הערעור.

אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבים שכר טרחת עו"ד בסכום של 8,000 ₪.

המזכירות תעביר את סכום שכר הטרחה, כפי שפסקנו לעיל, מתוך הפיקדון שהפקיד המערער, ככל שהופקד, לידיו של ב"כ המשיבים, עו"ד טועמה עודה, עבור המשיבים.

יתרת הפיקדון, ככל שתישאר כזו, תוחזר על ידי המזכירות לידי ב"כ המערער, עבור המערער.



ניתן היום,
כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.








עא בית משפט מחוזי 53038-11/10 בדיע ג'ריס נ' פיירוז ג'יריס, חנא ג'ריס, ג'יריס ג'ריס (פורסם ב-ֽ 29/06/2011)