פסקי דין על א.א.עבודות עפר ופיתוח | פסקי דין על אחמד אבו אל חלאוה | פסקי דין על הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון | פסקי דין על דב צור יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון |

28197-06/11 בעא     29/06/2011




בעא 28197-06/11 א.א.עבודות עפר ופיתוח, אחמד אבו אל חלאוה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון, דב צור יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון








st1\:*{behavior: }
בית משפט לעניינים מקומיים בראשון לציון



בע"א 28197-06-11 א.א.עבודות עפר ופיתוח
ואח' נ' מדינת ישראל




בפני

כב' השופטת
שירלי דקל נוה


המבקשים:

1
.
א.א.עבודות עפר ופיתוח

2
.
אחמד אבו אל חלאוה


נגד

המשיבים:
1. הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון
2. דב צור – יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון




החלטה


זוהי בקשה לביטול צו הפסקת עבודה מנהלי שניתן לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק").

רקע עובדתי

1.
המבקשת 1 מבצעת עבודות פינוי עודפי עפר, שהצטברו כתוצאה מעבודות חפירה, שבוצעו בתוואי הרכבת תל אביב-אשדוד (להלן: "העבודות"), הנמצאים בגוש 3946 חלקה 362 הידועים כמתחם הרכבת בכביש שד' יצחק רבין, במרחב התכנון המקומי ראשון לציון (להלן: "המקרקעין"). המבקש 2 הוא הבעלים של המבקשת 1 וחתם על התצהיר שתמך בבקשה.

2.
לעבודות ניתנו שני היתרי בניה, כדלקמן:
היתר בניה מס' 200900103 מיום 30.9.09 (להלן: "ההיתר הראשון").
היתר בניה מס' 201000226 מיום 20.5.10 (להלן: "ההיתר השני").

3.
ביום 15.6.11 ניתן צו הפסקת עבודה במקרקעין. על פי האמור בצו, במקרקעין מתבצעות עבודות חפירה בסטייה מההיתר השני. עוד צוין בצו כי בעת מסירתו מתבצעת במקרקעין - "חפירת יתר מעל הכמות שבהיתר" (להלן: "הצו").

נימוקי הבקשה

4.
המבקשים טענו בבקשתם כי מתקיימים מספר נימוקים לביטול הצו, לרבות, העובדה כי בצו לא פורט איזה חלק מהעבודות יש להפסיק, היתר הבניה אינו קובע ואינו מגביל את כמות עודפי העפר שיוצאו מהמקרקעין, במקרקעין לא בוצעו עבודות חפירה בניגוד להסכם ההתקשרות עם מנהל מקרקעי ישראל, וכי התנהלות המשיבים נגועה בחוסר תום לב.

5.
בסיכומי המבקשים הם התמקדו בשתי טענות בלבד: האחת, כי ההיתר הינו להוצאת אדמה חרסיתית וכוכרית, לאחר ניפוי פסולת, עד לנפח של 38,166 מ"ק, ואילו המשיבים מדדו את ערימות עודפי העפר ללא ביצוע אבחנה כזו, ולכן קבעו כי הוצאה כמות מעבר לקבוע בהיתר הבניה.
עוד ולחלופין, המבקשים טענו כי גם אם יקבע שההיתר אינו עושה אבחנה בין עודפי עפר לפסולת, יש לקבל את הממצאים בחוות דעתו של המהנדס מר אלכס גלייזר, לפיה מהמקרקעין הוצאו 23,451 מ"ק בלבד, ולכן לא הייתה הצדקה להוצאת הצו.

טענות המשיבים

6.
המשיבים טענו כי יש לדחות את כל טענות המבקשים, ולקבל את המדידה כפי שנערכה על ידי המודד מטעם המשיבים, מר אבי פטיק.

כמו כן, המשיבים טענו כי אין כל בסיס לאבחנה שהמבקשים עושים בין עודפי עפר לפסולת בניין בהיתר הבניה, וכי מחקירת המבקש 2 המבקשים עלה כי כל עודפי העפר מנוצלים, ולא הוכח איזה חלק מעודפי העפר הוא פסולת בניה.

7.
המשיבים טענו כי הוכח היסוד הסביר לפיו המבקשים ביצעו עבודת בחריגה מהיתר הבניה, ועל כן, הוצא הצו, שמטרתו להקפיא את המצב הקיים, עד לבירור המחלוקת לגבי בדיקת הכמויות שהוצאו מהמקרקעין.



דיון והכרעה

מהותו של צו להפסקת עבודות

8.
סעיף 224 לחוק קובע, כדלקמן:

..................
"היה ליושב ראש הועדה המקומית, ובעיריה - גם ליושב ראש ועדת המשנה לתכנון ולבניה..., יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודת בניה בלי היתר לפי חוק זה או בסטיה מהיתר או מתכנית, הרי כל עוד לא הוגש לבית המשפט כתב אישום בדבר העבירה שבבניה זאת או בקשה להפסיקה לפי סעיף 239, רשאי הוא לצוות בכתב לכל אדם הנראה לו אחראי לפי סעיף 208 לביצוע העבירה ולכל עובד בשירותו של אותו אדם, להפסיק מיד את הבניה שנעשתה ללא היתר או בסטיה מהיתר או מתכנית (להלן - צו הפסקה מינהלי)".


9.

המחוקק העניק לרשות המינהלית סמכות להורות על הפסקת העבודות, סמכות המיועדת ליתן תגובה מיידית למעשה של ביצוע עבודות ללא היתר או בסטיה מההיתר, כדי למנוע קביעת עובדות בשטח
על ידי הקפאת המצב הקיים.

מדובר בהליך ביניים, שמטרתו להקפיא את העבודות בעודן באיבן, כאשר נעשית חריגה מההיתר או מהתכנית, עד אשר יתברר העניין לגופו.

10.
רמת ההוכחה שנקבעה בסעיף היא של "יסוד סביר להניח", כלומר, הנטל המוטל על המשיבים הוא להצביע על קיומו של יסוד סביר להניח שבמקרקעין מבוצעת עבודה בחריגה מן ההיתר.

משהניחו המשיבים תשתית מספקת לכך, עובר הנטל למבקשים להוכיח כי אכן מדובר בעבודה שאיננה מצריכה קבלת היתר או כי הם לא חרגו מההיתר.




גדר המחלוקת

11.
כעולה מסיכומי הצדדים, המחלוקת ביניהם מתמקדת בשאלה האם ההיתר שניתן למבקשים להוצאת 38,166 מ"ק עודפי עפר, הינו להוצאת אדמה לאחר ניפוי פסולת ממנה או שההיתר הוא להוצאת כלל החומר ללא הפרדה, והאם הכמות שהוצאה בפועל מהמקרקעין הינה מעבר למותר בהיתר.

הכמות שהוצאה מהמקרקעין

12.
שאלת הכמות שיצאה בפועל מהמקרקעין היא שאלה עובדתית. שני הצדדים הסתמכו על מדידה שנערכה על ידי המודד אביגדור מזור מטעם העירייה, מיום 25.4.10, של המצב שהיה קיים במקרקעין לפני ביצוע העבודות. מדידה זו
שימשה כבסיס לחישוב הכמויות (להלן: "מדידת הבסיס").

13.
המבקשים טענו כי הוציאו מהמקרקעין כמות של 23,451 מ"ק בלבד, כך שנותר להם להוציא עוד כמות נוספת, וביססו טענתם על חוות דעתו של המהנדס אלכס גלייזר שצורפה לבקשה.
חוות דעת זו התבססה על חישוב ההפרש בין מדידת הבסיס לבין מדידה שנערכה על ידי המודד איגור שנייוייס מטעם המבקשים של המצב במקרקעין ביום 5.4.11.

14.
המשיבים הסתמכו על דו"ח חישוב כמויות של מודד מטעמם, מר אבי פטיק, שחישב את ההפרש בין מדידת הבסיס לבין המצב במקרקעין ביום 27.3.11, ולפי חישובו הוצאו מהמקרקעין 57,517 מ"ק, ומכאן שקיימת חריגה משמעותית מהיתר הבניה.

15.
חוות דעתו של מר אבי פטיק מטעם המבקשים, שקבעה כי הוצאה מהמקרקעין כמות מעבר למותר בהיתר הבניה, לא נסתרה בחקירה הנגדית, ונתמכה גם בדו"ח חישוב הכמויות. לפיכך,
לא ניתן לקבוע כי לא היה למבקשים "יסוד סביר להניח" כי העבודות מתבצעות תוך חריגה מהיתר הבניה ולבטל את הצו.


גם המודד מר פטיק וגם המהנדס מר גלייזר התבססו על מדידת הבסיס ועל אותה תוכנה המבצעת חישובים, וההבדלים בין התוצאות אליהן הגיעו נובע ממדידות שונות של המצב הקיים במקרקעין.
לא ניתן היה לעמת את המהנדס גלייזר עם הנתונים שנמסרו לו על ידי המודד. המהנדס גלייזר אינו מודד מוסמך, הוא לא יכול היה להסביר ממה נובע הפער בין חישוביו לבין החישובים של מר אבי פטיק, והוא אף לא בדק את חוות דעתו של מר פטיק או את דו"ח חישוב הכמויות שלו.

בנסיבות אלו, אין מקום להעדיף את חוות דעתו של המהנדס גלייזר מטעם המבקשים על פני חוות דעת המודד מר פטיק מטעם המשיבים, ולפיכך, המבקשים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם.

האם לפי ההיתר יש לעשות אבחנה בין עפר לבין פסולת

16.
בהיתר נקבע כי מותר למבקשים לבצע "עבודות חפירה כרייה וחציבה. הוצאת עודפי עפר מחפירת תוואי רכבת ת"א אשדוד המאוחסנים בשטח הנ"ל. יש להעביר אחרי ניפוי לכיוונים הבאים...".

לטענת המבקשים, ההיתר מאפשר להם להוציא מהמקרקעין אדמה לאחר ניפוי עד לנפח של 38,166 מ"ק, ואילו מדידת המשיבים אינה עושה אבחנה בין אדמה לאחר ניפוי לבין פסולת, ומכאן ההפרש בחישובים.

17.
אין חולק כי מדידת המשיבים, כמו גם מדידת המבקשים עצמם, אינה עושה אבחנה בין עפר לפסולת, אלא רק נבדק ההפרש בין מדידת הבסיס לבין המצב הקיים בשטח.

18.
המבקשים לא הוכיחו כמה עפר נקי הוציאו וכמה פסולת.

מחקירת המבקש 2, הוא המצהיר מטעם המבקשים, עלה כי הוא הבעלים של המבקשת 1.
המבקש 2 טען כי מנהל העבודה מטעמו, מר אבי זילברמן, הוא זה שנמצא כל הזמן בשטח ומטפל בכל הנדרש מול העירייה, ואילו הוא מגיע למקרקעין רק לעיתים ולזמן קצר (עמ' 2 ש' 18-26), ואינו מטפל בנושא (עמ' 4 ש' 9-10).

לא ברור מדוע המבקשים העדיפו להגיש תצהיר של מבקש 2, ולא תמכו בקשתם בתצהיר של
מנהל העבודה, שהוא זה שמעורה בכל העובדות.

19.
מחקירת המבקש 2, עלה כי לגרסתו הערימות במקרקעין כוללת 3 סוגים: עפר, פסולת טובה ופסולת רעה. פסולת טובה, לפי ההסבר שניתן על ידו, היא פסולת מעורבת בחול, שניתן לטחון אותה ולהוציא ממנה חול, וכך הוא עושה.

20.
בחקירת המבקש 2 לא הייתה ברורה גרסתו, האם עד היום הוצא רק עפר או הוצאה רק פסולת, או הוצא גם עפר וגם פסולת –

לפי גרסה אחת, עד היום פונה רק עפר נקי ועפר מפסולת 'טובה' שנטחנה -
"בחלק שאני משתמש הוא נמצא בשטח, ואני צריך לפנות אותו, לא פניתי. כי עוצרים לנו את העבודה. נכון שאיכות הסביבה חייבו אותנו לפנות את הפסולת, אני בא לפנות, העיריה עוצרת" (עמ' 3 ש' 11-12).
"עד עכשיו פסולת רעה אני טחנתי, לא פניתי" (עמ' 3 ש' 24-25).
"אני פניתי חלק חול וחלק פסולת שגרסתי. עד היום פניתי כמעט 28,000 קוב – 30,000 קוב. כשפניתי למנהל היה לי 40,000 קוב, ומזה פסולת 30,000 קוב. אני פניתי חלק חול וחלק פסולת. לקחתי חול" (עמ' 3 ש' 27-29).
"ש. אין פסולת שפנית לאתר אשפה.
ת. לא. זה עולה לי ים של כסף. אני טוחן אותה. יש לי מכונות שטוחנות פסולת" (עמ' 3 ש' 30-31).

יצוין כי בדבריו עלתה גרסה שנייה, נוגדת, לפיה הוא פינה עד היום רק פסולת –
"הוצאתי 28,000 קוב של פסולת בניין שאי אפשר לעשות בה שום שימוש" (עמ' 3 ש' 18-19).


21.
בכל מקרה, אם כטענת המבקש 2 ניתן לטחון פסולת, לנפות ממנה את האבן ולעשות בה שימוש כחול, בוודאי שחומר זה אינו יכול להיחשב כפסולת בלתי שמישה, שאינה כלולה בהיתר בנייה.

22.
יש לפרש את האמור בהיתר הבניה לפיו על המבקשים להוציא עודפי עפר לאחר ניפוי ולהעבירם לאתרים מסוימים, כי ההיתר מתיר למבקשים להוציא כמות של 38,166 מ"ק לאחר ניפוי. כל כמות מעבר לכך לא הותר למבקשים להוציא מן המקרקעין.


מעדות המבקש 2 עולה כי המבקשים טורחים לטחון את החומר שוב ושוב, כדי להפחית את כמות פסולת הבניין, ולחסוך בתשלום הגבוה הנדרש כתשלום לאתרי אשפה.

23.
המבקש 2 לא יכול היה להשיב בוודאות מהי הכמות של כל אחד מהסוגים הללו בכל קוב חומר (עמ' 3 ש' 3-10).

אם אכן הופרדה פסולת הבניין מעודפי העפר, המבקשים היו יכולים להוכיח זאת בצורה פשוטה, אך לא עשו כן.

24.
מכאן, שהמבקשים לא הוכיחו איזה חלק מהחומר הוא עפר ואיזה פסולת, והתברר כי הם עושים שימוש בכל החומר או לפחות ברובו, ועד היום הוצאו רק עודפי עפר, ולא הוכחה האבחנה בין סוגי העפר לעניין היתר הבניה.

מאזן הנוחות

25.
המבקשים לא טענו בבקשתם כי ייגרמו להם נזקים באם לא יבוטל הצו. למעלה מן הצורך יאמר כי לפי הפסיקה, גם אם נגרם נזק כספי,
נדחה הענין הפרטי מפני האינטרס הציבורי שיפגע.
מעבר לכך, מדובר בצו זמני בלבד,
למשך 30 יום, במהלכם אין מניעה כי המבקשים ימשיכו לעבוד בשטח, למעט שינוע של העפר, ובמהלך תקופה זו יוכלו הצדדים לבוא בדברים, לבחון ולחקור את כלל העובדות והנתונים הנדרשים.

לסיום

26.
הבקשה לביטול הצו נדחית.

27.
המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיון תשע"א, 29 יוני 2011, בהעדר הצדדים.








בעא בית משפט לעניינים מקומיים 28197-06/11 א.א.עבודות עפר ופיתוח, אחמד אבו אל חלאוה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון, דב צור יו"ר הועדה המקומית לתכנון ולבניה ראשון לציון (פורסם ב-ֽ 29/06/2011)