פסקי דין על חיים עמיר | פסקי דין על יגאל ברדרן

163010/09 תאמ     03/07/2011




תאמ 163010/09 חיים עמיר נ' יגאל ברדרן




לך






בית משפט השלום בתל אביב - יפו

תא"מ 163010-09 עמיר נ' ברדרן



03 יולי 2011





בפני
כב' השופטת כוכבה לוי


התובע
חיים עמיר


נגד

הנתבע
יגאל ברדרן


<#1#>
נוכחים:
ב"כ התובע עו"ד
חמו
ב"כ הנתבע עו"ד טל גרשוני

פסק דין

נסיבות המקרה שבפני
י מצביעות על חוסר אונים של בעל מושכר עת מוסר נכס ששוויו למעלה ממיליון ₪ בידי שוכרים חסרי מצפון שאינם דוברים אמת.

על פי כתב התביעה השכיר התובע את דירתו
ברחוב דרך נמיר 133 בת"א קומה ד'
לנתבע ואשתו, מיד עם סיום בנייתה בשנת 2005, כשהדירה חדשה לחלוטין.

הצדדים האריכו את הסכם השכירות בהסכמה משנה לשנה ולאחר מכן מתקופה לתקופה ועד 31.5.08. על פי כתב התביעה שאומת בתצהיר אימות התובע, למרות שהסתיימה תקופת השכירות לא פינה הנתבע את המושכר. בסעיף 5 לתביעה נטען כי הנתבע הודיע לתובע שאינו מוכן לפנות את הדירה כי אין לו דירה אחרת לעבור אליה ולאחר דין ודברים הוארכה תקופת השכירות עד ליוני 2008. שלא כטענת הנתבע כפי שטען בפני
י שסוכם טלפונית עם התובע כי המושכר יוחזר ב- 2.7. בשעותה בוקר אני מקבלת את גרסת התובע כי ההודעה של הנתבע הייתה הודעה חד צדדית והתייחסה לשעות הבוקר. ב- 2.7.08 בשעות הבוקר עת סר התובע לקבל את החזקה במושכר, הגם שהיה הנכס "בשלבי פינוי", לא פונה הנכס,
לא הוחזרו המפתחות והנכס לא הושב על פי התחייבות הנתבע בהסכם השכירות במצב תקין לאחר סיוד ובכפוף לבלאי טבעי.

בפועל לגרסת התובע הוחזר המושכר ע"י רעייתו של הנתבע רק ביום 20.7.08 זאת למרות שכפי שמעיד התובע חזר מחו"ל ב- 13.7.08. לנתבע נדרש שבוע שלם נוסף להחזרת החזקה.

משהוחזרה החזקה הסתבר לתובע כי הדירה הייתה במצב של הזנחה בוטה ולראיה צורפו תמונות שהצביעו על מצב הדירה נספחים ו' 1-20 לתביעה.

על רקע זה עתר התובע לחייב את הנתבע
בדמי שכירות בגין התקופה מ- 1.7.08 ועד 20.7.08 – מועד מסירת החזקה – דמי שכירות יחסיים בלבד מחושבים לפי ימים ביחס לדמי השכירות לחודש שלם והכל בסכום של 3,129 ₪.

כן תבע תשלום של חוב ועד בית לשנים 2007 ו- 2008 בסכום של 2,200 ₪ זאת לפי תעריף של 200 ₪ לחודש שלא שולם ע"י הנתבע.
בנוסף תבע הוצאות עבודה תיקונים וצביעה 2,000 ₪ תמורת חומרים שנאלץ לרכוש לצורך התיקונים – 840 ₪, קבלה בעניין זה הומצאה – נספח ח' לתביעה מיום 27.7.08 ובנוסף עלות רכישת מנעול – נספח ט' – 268 ₪.

הנתבע ואשתו נחקרו בחקירה נגדית. כבר עתה אדגיש כי הנתבע נמצא דובר שקר עת טען בעדותו מיום 23.3.09 כי הוא זה שהחזיר את החזקה כאשר מסר את המפתח בת.ד. בבניין ואילו בתצהיר בגרסתו שהוגשה בכתב ההגנה וגם בגרסת אשתו, טען כי האישה היא שהחזירה את החזקה על דרך מסירת מפתח בעודה חונה לצד הבניין ומבלי שמסרה את כל המפתחות ומבלי
שבדקה ביחד עם התובע את המושכר.
לאי התאמה בעובדות בלשון המעטה זו לא מצאתי כל הסבר בגרסאות הנתבע ואשתו.

אשר לסעיפי התביעה – בהתייחס לדמי שכירות בגין התקופה 1.7.08 עד 20.7.08 שוכנעתי כי הנתבע ואשתו עשו דין לעצמם, עת לא מסרו את החזקה בדירה לא ב- 2.7.08 בבוקר לא לבנו ומיופה כוחו של התובע שהתגורר קומה מעל הדירה ב- 2.7.08 בשעות אחה"צ כפי שביקשה ב"כ הנתבע לטעון
ובעניין זה אין רלוונטיות לסימפטיה או העדר יחסים בין הנתבע לבין בנו של התובע ומיופה כוחו. עסקינן בנכס רב ערך וכל תירוץ או גחמה בעניין החובה להחזיר את החזקה במושכר במועד, דינם דחיה.
בפועל אני קובעת כי הנתבע הוא שאחראי למסירת הדירה באיחור של 20 ימים ביחס למועד לו אולץ התובע להסכים ומאחר והתובע לא תבע את סכום הפיצוי המוסכם על פי ההסכם בגין מסירת חזקה באיחור, מקבלת את התביעה כפי שהוגשה בסכום של 3,129 ₪ על פי סעיף 29.1
לתביעה.

בהתייחס לחוב ועד בית לשנים 2007 עד 2008 – התובע תבע סכום של 2,200 ₪ יתרת חוב בגין תקופה זו. הנתבע העלה מס' טענות בכתב הגנתו בעניין זה, האחת – כי החוב לוועד הבית ולא לתובע. בעניין זה אין להתעלם מהעובדה שהתובע הוא הבעלים של המושכר וההתחייבות לתשלום דמי וועד בית היא כלפיו –סעיף 7 להסכם השכירות.
במשמע, שכלפי וועד הבית הוא זה שחייב בדמי וועד הבית ולמקרה והנתב אינו משלמם, הרי שכלפי וועד הבית החובה היא על התובע כבעלים.

הנתבע גם המציא קבלות שאמורות להצביע על תשלום דמי וועד בסכום של 1,184 ₪ ו- 1,650 ₪ - נספח 3 לכתב ההגנה.

בהתייחס לקבלה הראשונה, בסכום של 1,184 ₪ אין הקבלה מדברת בעד עצמה שכן אינה נושאת תאריך, לא ברור לאיזה תקופה היא מתייחסת ולא ברור אם בפועל בוצע תשלום. לכאורה נרשם תשלום בשקים לא נרשם אלו שקים והנתבע לא ידע להצביע על שקים אם שלו או אם של צידי ג', אשר נפרעו בפועל.

אשר לקבלה השניה – כפי שלמדתי מעדות אשת הנתבע, שסתרה עצמה בטווח של 3 משפטים בוצע התשלום בסך של 1,650 ₪ למרץ עד דצמבר 2007 במזומן או שמא בשיק ואסמכתא לתשלום בפועל זולת העובדה שהיא רשמה קבלה והיא חתמה עליה, אין בפני
י.

טענה נוספת העלה הנתבע כי ביום 12.6. ביצע העברה בנקאית בסך 1,100 ₪ לחשבונו של התובע – נספח 3 עמוד שני לכתב ההגנה. כאמור מצאתי כי הנתבע בלתי אמין. בהתייחס לתשלום זה לא ידע הנתבע לתת הסבר מדוע שילם 1,100 ₪ כי הרי לשיטתו התשלום ל- 6 חודשים ינואר 2008 עד יוני 2008 הוא 1,200 ₪. כמו כן לא נתן הסבר מדוע ביצע התשלום בהעברה בנקאית לתובע שכן קודם לכן טען כי תשלום דמי הוועד בוצעו לוועד הבית ולא לתובע והרי בשלב זה עוד היו הצדדים טרום סכסוך מסיבה כלשהי.

התובע מנגד נתן הסבר להעברה הנטענת כי הייתה התחשבנות בין הצדדים בעקבות פריצה למושכר והחלפת דלת והתחשבנות מול חב' הביטוח. לעניין זה לא נסתרה גרסתו היא אמינה ועדיפה עליי על פני גרסת הנתבע, מה גם שאשת הנתבע בחקירתה הנגדית לא ידעה להסביר כיצד אם בכלל בוצעו תשלומי וועד בית לשנת 2008. במשמע שלא הכירה את הגרסה של הנתבע לעניין ביצוע התשלום כאמור.

לסיכום בבחינת גרסת התובע אל מול גרסת הנתבע לעניין תשלום וועד בית, אני מעדיפה את גרסת התובע ומחייבת את הנתבע בתשלום דמי וועד בית לשנים 2007 ו- 2008 (בהתחשב בתשלום שבוצע בפועל לתקופה הרלוונטית בסך של 2,200 ₪).

סעיף 29.3 ו- 29.5 לכתב התביעה, תבע התובע 2,840 ₪, בגין תיקונים, צביעה, שפכטל צבע וחומרי בניין. בגין חומרי הבניין נוכחתי בקבלה המעידה על רכישת חומרי בניין בסמוך למועד התיקונים בסך 840 ₪. בגין התיקונים אמנם לא הומצאה קבלה. הומצא מסמך הנחזה להיות אסמכתא – נספח ז' ו- ח'1 לתביעה לפיו שולם סך של 2,000 ₪ עבור הוצאות שיפוץ בדירה.
נספחים אלה אמנם אינם מהווים קבלה. יחד
עם זאת, עיינתי בתמונות שצרף התובע כנספחים ו' 1 עד ו' 20 המשקפים את מצב הדירה במועד מסירתה. בהחלט נוכחתי בקירות לפחות בחדר אחד צבועים ב- 3 צבעים למעלה אפור, באמצע קו ירוק עם ציור של גדר בהמשך צהוב. גם צביעה זו כאמור לקויה, מלוכלכת, מקושקשת. על פי הסכם השכירות התחייב הנתבע להחזיר את המושכר כשהוא מסויד לשביעות רצונו של המשכיר. התמונות שצורפו מעידות כי סעיף זה להסכם השכירות לא מולא ולא זאת אף זאת המושכר הוחזר עם חורים בקירות שחלקם משמשים לצורך העברת קווי תקשורת, הזנחה בחדר רחצה, חורים בקירות גרניט פורצלן, לכלוך וזוהמה מתחת למתקן המזגן, כל אלה והכל מבלי להתייחס לליקויי בניה שגם בהם נוכחתי, מזכים את התובע בפיצוי בגין נזקים למושכר בגין הפרת הסכם השכירות והפרת ההתחייבות להחזיר המושכר במצב תקין, ואני אומדת את נזקי התובע בסעיף זה בסכום של 2,840 ₪ לכל הפחות, במשמע, שגם אם לא הומצאה קבלה בגין התיקון, סכום זה מהווה את נזקי התובע.

סעיף אחרון לכתב התביעה – סעיף 29.6 רכישת מנעול, בסכום של 268 ₪.

התובע טען בתביעתו כי לאחר פריצה הותקנו שני מנעולים בדירה. במועד החזרת החזקה באיחור הושב מפתח למנעול אחד בלבד. בלית ברירה נאלץ להחליף את המנעול השני. כאמור גם תביעה זו נתמכת באסמכתא.

התוצאה היא, שנוכחתי שהנתבע ואשתו לא הפנימו את חובתם לשמור על המושכר להחזירו במצב תקין ומסויד במועד מסירת החזקה ולא במועד אחר כלשהו בו יחברו ולאחר שסילקו את מלוא חובותיהם לתובע.

מקבלת את התביעה במלואה, מחייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 8,437 ₪ בצרוף אגרת הגשת התביעה – שני אלה בצרוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובצרוף שכ"ט עו"ד בסך 6,960 ₪ בצרוף ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל.

בפסיקת שכר טרחה זה לקחתי בחשבון את התנהלות הנתבע, את משך ההליך שלמיטב הבנתי היה אך ורק כדי להמנע מתשלום – למעלה מ- 3 שעות דיון בישיבת ההוכחות בלבד ואת אי אמינותו הבוטה וחוסר האכפתיות בהתייחס למצב הנכס וההזנחה שבלטו לעין למועד השבת החזקה במושכר.

לאור פס"ד זה מורה כי הפיקדון שהפקיד הנתבע בגזברות ביהמ"ש בסכום של 5,000 ₪ יועבר ע"י גברות ביהמ"ש לב"כ התובע בצרוף פרותיו ע"ח סכום פסה"ד.
<#11#>

ניתנה והודעה היום א' תמוז תשע"א, 03/07/2011 במעמד הנוכחים.



כוכבה לוי
, שופטת


הוקלד על ידי: דורית אהרון







תאמ בית משפט שלום 163010/09 חיים עמיר נ' יגאל ברדרן (פורסם ב-ֽ 03/07/2011)