פסקי דין על לוטן יוסף | פסקי דין על עדיף נוי ניהול וייעוץ | פסקי דין על דב-רון סוכנות לביטוח (2005) |

3323/07 עב     05/07/2011




עב 3323/07 לוטן יוסף נ' עדיף נוי ניהול וייעוץ בע"מ, דב-רון סוכנות לביטוח (2005) בע"מ








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו

עב' 3323/07



בפני

כב' השופט אילן איטח
נ.צ. (ע) גב' רונית כהן
נ.צ. (מ) מר ארנון פוקס

התובע
:
לוטן יוסף
ע"י ב"כ ימית בלמס


נגד

הנתבעות
:
1.עדיף נוי ניהול וייעוץ בע"מ
2.דב-רון סוכנות לביטוח (2005) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רם שכטר



פסק דין


א.
כללי
1.
מר יוסף לוטן (להלן - "התובע") הגיש תביעה נגד הנתבעות בגין תקופת עבודתו אצלן וסיומה, ובין רכיביה: תשלום פיצויי פיטורים; דמי הודעה מוקדמת; שכר עבודה בגין החודשים 8/2006 וחלק יחסי של חודש 9/2006; הפרשי שכר מינימום; דמי חופשה; דמי הבראה; הוצאות דלק; ופיצוי בגין גביית מס ביתר בסעיף שווי רכב.

2.
הנתבעות, עדיף נוי ניהול וייעוץ בע"מ
ודב-רון סוכנות לביטוח (2005) בע"מ
(להלן בהתאמה – "הנתבעת 1" ו"הנתבעת 2"; וביחד – "הנתבעות") הינן סוכנויות ביטוח.

3.
התובע הועסק על ידי הנתבעות בתפקיד של משווק פוליסות ביטוח החל מיום 5.1.2005. לטענת התובע, הוא פוטר בפתאומיות ובלא הודעה מוקדמת ביום 10.9.2006. התובע צרף מכתב פיטורים שנמסר לו על ידי הנתבעות.

4.
חרף מכתב הפיטורים, הנתבעות טוענות כי התובע לא פוטר, אלא שביום 20.7.06 עבר לעבוד בסוכנות מתחרה עבורה החל למכור פוליסות. בשל נסיבות אלה אף הגישו הנתבעות תביעה שכנגד בגין הרכיבים כדלקמן: דמי הודעה מוקדמת להתפטרות; החזר פרמיות בגין פוליסות שבוטלו; החזר הוצאות רכב ודלק; והחזר שכר חודש 8/2006 אשר על פי הנטען שולם שלא כדין.

5.
כאן המקום לציין כי עובד הנתבעות מר שי שמואלי, אשר עבד בצוותא חדא עם התובע וסיים את עבודתו עם התובע בנסיבות זהות, הגיש אף הוא תביעה דומה לבית הדין נגד אותן נתבעות (עב 3322/07) והנתבעות הגישו גם כנגדו תביעה שכנגד. הליך זה הסתיים בפשרה.

6.
מטעם התובע העידו בתביעה שלפנינו התובע בעצמו, עובדי הנתבעות - מר שמואלי ומר גבריאל מיכאל, וכן אחותו של התובע - גב' חביבית קרן. מטעם הנתבעות העידו בעלי המניות והמנהלים - מר רון הלל ומר
דב אמסלם, וכן מנהלת החשבונות - גב' אילנית אמסלם (רעייתו של מר דב אמסלם).

7.
טרם שנתייחס להערכת העדויות, נציין כי הן התובע והן הנתבעות צרפו לראיותיהם מסמכים שהם בבחינת 'עדויות שמיעה' צרופות, שעל פניו ספק אם יש לקבל. אם כן – ספק אם יש ליתן להן משקל – מדובר על פי רוב במסמכים שנכתבו על ידי מי שעדותם נתבקשה על ידי אחד הצדדים אך בנסיבות שונות, שלא מצאנו צורך לפרטן, לא התייצבו או לא זומנו על ידי הצד המגיש למתן עדות. בהחלטה שניתנה בדיון מיום 7.12.09 השארנו את ההכרעה לגבי הקבילות למסגרת פסק הדין לאחר שהצדדים יטענו בסיכומיהם. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ומשהצדדים לא העלו טענות בענין זה במסגרת ההליכים המוקדמים החלטנו שלא לדחות את הראיות הנזכרות באופן גורף מטעמי קבילות ותחת זאת להותיר את ההתייחסות אליהן למסגרת של משקל, אם בכלל.

ב.
המסגרת העובדתית
8.
התובע החל להיות מועסק ביום 5.1.2005 על ידי הנתבעת 1. באוקטובר 2005, על רקע סגירת פעילותה של הנתבעת 1, הועברה הפעילות לנתבעת 2[1]
, ובכלל זה העסקת התובע (כמו גם יתר עובדי הסוכנות). נעיר כבר כעת כי הנתבעות התגוננו יחד בתביעה לגופן של טענות, ולא נטענה כל טענה באשר לחלוקת החבות בין השתיים. לפיכך, מצאנו להתייחס לשתי הנתבעות כמקשה אחת וככל שימצאו חייבות בדין, הרי שחיובן יהיה ביחד ולחוד.

9.
עבודתו של התובע היתה עצמאית ובעיקרו של דבר, הוא אשר קבע את לוח הזמנים על פיו פעל. אופן עבודתו היה בדרך של גיוס לקוחות לחתימה על פוליסות ביטוח, על ידי תיאום של פגישות בבית הלקוח.

10.
לתובע שולם כדלקמן: עד לחודש 12/2005 שכר בסיס בסך 3,200 ₪ לחודש ולאחר מכן שכר בסיס של 3,400 ₪ לחודש; לסכום זה הצטרף תשלום שכונה 'בונוס' ושיעורו 100% מהפרמיה הראשונה מכל פוליסה שנמכרה על ידי התובע באותו חודש; וכן עמלות בגין פוליסות ביטוח שמכר התובע (דמי טיפול בגובה 1% מהפרמיה הנפרעת, לאורך כל 'חיי הפוליסה',
ששולמו החל מהחודש ה-13 ל'חיי הפוליסה'). כמו כן, קיבל התובע לשימושו רכב ושולמו לו הוצאות דלק (אשר אופן תשלומן וגובהן מצוי במחלוקת).

11.
החל מחודש נובמבר 2005 ביקשו התובע ומר שמואלי, אשר החל לעבוד אצל הנתבעות קודם לתחילת עבודתו של התובע, לשתף פעולה ביניהם בשיווק פוליסות הביטוח של הנתבעות, והנתבעות הביעו הסכמתן לכך. לפיכך, חלק מהצעות הביטוח ופעולות השיווק בוצעו על ידם במשותף, תוך שהתשלום בגינן חולק בין התובע לבין מר שמואלי.

12.
אשר לרקע לסיום העסקת התובע, הנתבעות טוענות כי בתחילת חודש ספטמבר 2006 נודע להן כי מאז יום 20.7.2006 (ולטענתן אולי אף קודם לכן) החל התובע לעבוד בסוכנות הביטוח המתחרה "אוריקן" (להלן – "אוריקן"). על פי הנטען, התובע – ביחד עם מר שמואלי – שיווקו פוליסות בעבור הסוכנות המתחרה, וכן ניסו השניים לשכנע עובדים אחרים של הנתבעות לעזוב עמם לסוכנות המתחרה. לטענת הנתבעות, הדבר נודע להן מפי אותם עובדים אשר התובע ומר שמואלי פנו אליהם.

13.
התובע טוען מנגד כי הרקע לסיום העסקתו נעוץ בעובדה כי בחודשים יולי ואוגוסט 2006 חלה שחיקה ברמת מכירות פוליסות הביטוח, בין היתר, בשל מלחמת לבנון השנייה והמשבר הכלכלי שליווה אותה. לדברי התובע, בהמשך לשחיקה במכירות פוטר ביום 10.9.2006 על דרך של משלוח מכתב פיטורים לקוני המבשר לו על הפסקת עבודתו לאלתר וללא כל הסבר או סיבה. במכתב הפיטורים האמור[2]
צויין כדלקמן:

"הרינו להודיעך על הפסקת עבודתך החל מהיום ה- 10/9/06.
הינך מתבקש להחזיר מיידית את כל הציוד השייך לחברה ובכללם הרכב שהועבר לרשותך עם מיכל דלק מלא כפי שקיבלת אותו.
בהצלחה בהמשך דרכך".

ג.
נסיבות סיום העסקת התובע
14.
לשם הכרעה במספר רכיבי התביעה, ובכללם בשאלת פיצויי הפיטורים ובשאלת ההודעה המוקדמת, עלינו להכריע בעיקרה של המחלוקת בין הצדדים – השאלה האם פוטר התובע כטענתו, או שמא התפטר על דרך של מעבר לעבודה מול סוכנות אחרת, כטענת הנתבעות. מכאן תיגזר גם הכרעה ברבים מרכיבי התביעה שכנגד.

15.
כאמור, גרסת התובע הינה כי באופן מפתיע וללא כל הודעה מוקדמת ניחתה עליו הודעה על הפסקת ההעסקה. התובע קשר את פיטוריו לירידה בשיעור המכירות, אותה ייחס לתוצאות מלחמת לבנון השנייה. מנגד, טענת הנתבעות הינה כי התובע פסק מלשווק בעבורה פוליסות והעלים מן הסוכנות כי החל לעבוד בפועל אצל אוריקן. נטען כי התובע הוסיף להתייצב מפעם לפעם במשרדי הנתבעות כדי להפגין נוכחות ועל מנת שלא לעורר חשד. כמו כן, המשיך להשתמש ברכב ובדלק על חשבון הנתבעות וכן להשתמש בטלפון הנייד שניתן לו. בתוך כך, נטען כי החל מחודש יולי 2006 לא בוצעה כל פוליסת ביטוח כלשהי על ידי התובע (למעט שתי פוליסות שלא מומשו, שמכר התובע לכאורה לאמו ולאחותו).

16.
לאחר בחינת מכלול הראיות באנו לכלל מסקנה כי התובע פוטר, וכי לא עלה בידי הנתבעות לסתור את המסקנה העולה מקיומו של מכתב פיטורים. להלן נימוקינו בתמצית:

א.
אין מחלוקת שבאופן פורמלי, התובע הוסיף להיות מועסק על ידי הנתבעות עד ליום 10.9.06. הנתבעות אף גורסות כי לתובע שולם שכר חודש אוגוסט. כלומר, שבמהלך תקופה זו היה מועסק על ידן ולו פורמלית.

ב.
המכתב מיום 10.9.06 בו מודיעות הנתבעות על הפסקת עבודת התובע אינו מותיר מקום לספק כי מדובר בפיטורים – שכן, הנתבעות הן שמודיעות לתובע על מועד סיום ההעסקה. אין טענה כי למכתב קדמה שיחה או מעשה אחר שיש בו משום אינדיקציה לכך שהתובע הוא שבחר לסיים את יחסי העבודה הפורמליים בין הצדדים.

ג.
העובדה – אשר מצויה במחלוקת, לפיה התובע עבר להיות מועסק על ידי גורם אחר בה בשעה שעבד אצל הנתבעות אין בה, לכשעצמה, כדי להעיד על כך שהתובע פסק מלעבוד כליל אצל הנתבעות ו/או כי ניתן להסיק מהתנהגותו כי התפטר מהעבודה. לראיה, לשיטת הנתבעות הן שילמו לתובע את שכר חודש אוגוסט 2006, מכאן שלא היה בהתנהגות התובע כדי ללמד על התפטרות.

ד.
פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת
17.
משקבענו שהתובע פוטר עולה שאלת הזכאות לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת. הנתבעות טענו (כטענה חלופית) כי התובע פוטר בנסיבות המצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת. עלינו לבחון איפוא את השאלה האם נסיבות סיום העסקתו של התובע עולות כדי נסיבות שיש בהן כדי להביא לשלילת פיצויי פיטוריו ו/או חלף ההודעה המוקדמת. לשם החלטה לעניין זה, נפרוש תחילה את התשתית המשפטית.

שלילת פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת - התשתית המשפטית
18.
סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצוי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – "חוק פיצויי פיטורים"), קובעים את המקרים בהם ניתן לשלול מעובד את זכאותו לפיצויי פיטורים. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו. וכך קובע הסעיף:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיצויים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים"
.

19.
ההסכם הקיבוצי

"החל על המספר הגדול ביותר של עובדים"
הוא תקנון העבודה בתעשייה (להלן – התקנון)[3]
. סעיף 53 לתקנון העבודה, שרק על פיו ניתן לשלול מעובד פיצויי פיטורים, קובע:

"עשה עובד אחת מאלו:
א.
הפר משמעת באופן חמור;
ב.
גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות;
ג.
גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;
ד.
קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד;
ה.
בזבז חומרים בזדון;
ו.
מסר סודות המפעל (ראה סעיף 31 לעיל);
ז.
עישן במפעל או בחלק ממנו בו העישון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים;
ח.
עבד במקום אחר ללא קבלת רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל;
ט.
עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה;
י.
עבר עבירה פלילית חמורה.
יהיה צפוי:
א.
להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;
ב.
לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;
ג.
לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים." [ההדגשות הוספו – א.א.]

ובהמשך, נקבע בסעיף 55 לתקנון:

"א. הישנות עבירה על התקנון תגרום להחמרת האחריות האמורה לעיל."

20.
דיוננו בנוגע לפיצויי פיטורים תקף גם בסוגיית ההודעה המוקדמת: נקודת המוצא, בהתאם להוראות חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת), הינה כי התובע זכאי להודעה מוקדמת בת חודש ימים. אלא שסעיף 10 (2) לחוק זה קובע כי המעביד יהיה פטור מהחובה לתת הודעה מוקדמת

"בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים".
הנה כי כן, גם לעניין ההודעה המוקדמת מופעלים אותם המבחנים הרלוונטיים לפיצויי הפיטורים.

21.
בעניננו, שלילת פיצויי הפיטורים יכול ותבחן בשים לב לשאלה האם התובע "

עבד במקום אחר ללא קבלת רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל".
בבחינת החלופה השניה יש לבחון שלושה יסודות – השאלה האם עבד התובע במקום אחר, ללא רשות ותוך גרימת נזק למפעל. הנטל להוכחת שלושת יסודות אלה מוטל על הנתבעות, על פי מאזן הסתברויות. כמו כן, רלוונטית השאלה האם העובד
"הפר משמעת באופן חמור"
, ואף כאן מוטל
על כתפי הנתבעות להראות את הפרת המשמעת ואת חומרתה.
משמדובר בצעד מחמיר של שלילת פיצויי פיטורים, נקבע כי כמות הראיות שיש בהן כדי לשכנע את בית המשפט בנטייתה של ההסתברות, קשורה במהותו ובחומרתו של הנושא. היינו, ככל שמבקשים ליחס לצד שכנגד ביצוע עבירות רציניות המטילות סטיגמה, שיש עמה משום קלון, נדרש בעל הדין לראיות בעלות משקל רב וכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים[4]
.

22.
זאת ועוד, בבואנו לבחון את סוגיית שלילת פיצויי הפיטורים עלינו לזכור כי פיצויי הפיטורים הם זכות סוציאלית המשולמת לעובד שפוטר ואין לפגוע בזכות זו אלא במקרים חריגים בהם מתמלאים התנאים הקבועים לכך בסעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים[5]
, וכי עצם הפיטורים הם עונש חמור לכשעצמו (גם אם נלווה אליהם תשלום פיצויי פיטורים)[6]
. עוד נקבע כי פיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים הם

"הגבול העליון"
שאינו דוחה הטלת עונשי ביניים[7]
.

23.
לעניין התכלית של שלילת פיצויי הפיטורים, שב וקבע בית הדין הארצי בפרשת אלוניאל[8]
את הדברים הבאים:

"התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה:
להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד" [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]."

בפרשת אלוניאל שב ונדרש בית הדין הארצי לשיקולים המנחים בסוגיית שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם, וכך הוא מפרט:

"השיקולים לחומרה
- חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;
השיקולים לקולא
– אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה נ' קליין בן ציון, ניתן ביום 2.7.01].

24.
נציין כי בפסיקת בית הדין הארצי ובתי הדין האזוריים נשללה לא אחת זכאותם של עובדים לפיצויי פיטורים במידה זו או אחרת כאשר הוכח כי עובדים קשרו קשר במהלך עבודתם לפתוח עסק מתחרה[9]
או עבדו באופן ממשי בעסק מתחרה, תוך ניצול משאבי המעסיק[10]
. כמו כן, בנסיבות (אשר דומות מאוד לפחות לנטען על ידי הנתבעות בתיק שבפני
נו) בהן נתן עובד ייעוץ ללקוחות מעסיקתו בתחומי עיסוקה ללא ידיעתה והפנה לקוחות אל מתחריה של המעסיקה (תוך שטען כי מדובר בעבודות שהמעסיקה אינה יכולה או נוהגת לבצע), מצא בית הדין הארצי להורות על שלילת מלוא פיצויי הפיטורים. זאת עשה אף כי לא הוכח שהעובד עשה זאת בתמורה[11]
.

מן הכלל אל הפרט
25.
לאחר עיון במכלול הראיות שהובאו בפני
נו באנו לכלל מסקנה כי התובע אמנם פוטר מתפקידו, אך הדבר נעשה בנסיבות שבהן ניתן לשלול באופן חלקי את פיצויי פיטוריו ובאופן מלא את תשלום חלף ההודעה המוקדמת, משהוכח בפני
נו כי התובע פעל במסגרת של עסק מתחרה לנתבעות. להלן נבהיר את עמדתנו:

א.
אכן, הנתונים שהציגו הצדדים הראו ירידה – שלא לומר 'צניחה', במכירות פוליסות הביטוח. הצדדים אינם חלוקים על כך, אף אם ישנם מחלוקת ביחס להיקף הירידה. מטבלת ריכוז הצעות הביטוח[12]
עולה כי מבין עשרות פוליסות שנרשמו באותו חודש נרשמה אחת בלבד על שמו של התובע (גב' זנגי אסתר) ועוד ארבע נרשמו על שמו של מר שמואלי. מר אמסלם הסביר בעדותו כי מדובר בהצעות ביטוח מחודש יולי, אשר רישומן נעשה באוגוסט. גרסתו לא נסתרה, ולמעשה היא מקבלת חיזוק מכך שהצעת הביטוח של מר מרדכייב ישראל (נספח ו' לתצהירי הנתבעות) נחתמה ביום 20.7.06 ובריכוז (ת/3) רשומה ההצעה בציון שתחילת ביטוח 8/06. זאת ועוד, מדו"ח ריכוז המכירות[13]
עולה כי התובע ומר שמואלי במשותף לא מכרו אף פוליסה באוגוסט ואילו בחודש יולי 2006 נמכרו 10 פוליסות (הפער נובע כנראה מן ההבדל בין הצעות ביטוח לבין פוליסות שנמכרו בפועל ולא בוטלו). הממוצע החודשי המשותף של התובע ומר שמואלי על פי ריכוז מכירות זה עומד על 16.5 פוליסות בין נובמבר 2005
ליולי 2006.
נציין עוד כי בחודש ספטמבר 2006 הוגשו על ידי התובע שתי הצעות ביטוח, האחת לאמו - הגב' לאה לוטטי ז"ל (שלימים נפטרה), והשניה לאחותו - הגב' חביבית קרן. שתי הצעות אלה אלה לא הועברו לבסוף לחברות הביטוח עמן עבדו הנתבעות ואינן קיימות בפועל[14]
. לטענת מר הלל בתצהירו, הפוליסות נמשכו בטרם הוזנו לחברות הביטוח ובוצעו אך לשם מראית עין. למעשה, אין מחלוקת כי הצעות אלה לא השתכללו לכדי פוליסות ביטוח.
אין מחלוקת, איפוא, כי מדובר בירידה חדה במכירות על ידי התובע – ממוצע של 16.5 בחודשים אחרים, לאפס בחודשים אוגוסט וספטמבר.
בהקשר זה נציין כי במסגרת כתב ההגנה שהגיש התובע לתביעה שכנגד הוא צרף פוליסת ביטוח משכנתה למר שרם אשר לכאורה נחתמה ביום 22.8.06 ואף הוצאה פוליסה שתחילתה ביום 1.9.06. יחד עם זאת נציין כי לא ראינו שצויין במסמכים שצורפו שהתובע היה מי שטיפל בהצעה וגם לא מצאנו במסגרת ת/3 או במסגרת תחשיבי העמלות ת/6 התייחסות לאותו מבוטח. משום מה ענין זה לא זכה להתייחסות במסגרת הראיות והסיכומים. אף על פי כן ראינו לנכון לציינו.

ב.
התובע טוען כי הירידה במכירות נובעת ממלחמת לבנון השנייה שהתרחשה באותה עת. הטענה מוקשית – ונסביר. ראשית, לא הובאה כל ראיה לאופן שבו השפיעה המלחמה על המכירות של התובע. יוער כי רוב רובה של המלחמה התרחשה בצפון הארץ, אף כי אין מחלוקת שהדיה הורגשו גם באזור המרכז. עם זאת, לא נחה דעתנו כי בכך ובכך בלבד מוסבר הפער. ודאי משהתובע לא הציג את יומן הפגישות שלו בתקופה זו על מנת שנעמוד על השוואתו עם יומן פגישות בחודש אחר, וניווכח כי אף שלא פחתו פגישותיו (או שפחתו מפאת ביטולים) הרי שמספר הפוליסות שמכר פחת לאפס. ודוק: מלחמת לבנון השנייה הסתיימה באמצע חודש אוגוסט (14.8); שנית, עיון בכתב התביעה הראשוני (דמ 88568/06) מעלה כי שם הסביר התובע את הירידה במכירות לא רק במלחמה, אלא גם ב"

שחיקה מסויימת"
ובגורמים שלא פרט וכינה אותם
"ועוד"
.

ג.
מנגד, הנתבעות הציגו שלל ראיות הנוגעות לקשרים כאלה ואחרים שהיו לתובע עם הסוכנות המתחרה:

בין היתר, הוצגה בפני
נו פוליסת בריאות של הזוג דזורייב רפיק ולודמילה שתאריך ההדפסה הנקוב על גביה הינו 31.8.2006 ומועד תחילתה הינו 1.9.2006[15]
. על גבי הפוליסה צויין:
"סוכן: אוריקן סוכנות לביט (תא 1024)"
(כך במקור – א.א.)[16]
.

כן צורפה ההצעה לביטוח, שנחתמה ביום 25.8.06 ושהתקבלה בחב' הביטוח ביום 31.8.2006 (על פי החותמת שעל גביה)[17]
. התובע אינו חולק על כך שהוא (ביחד עם מר שמואלי) החתימו את הגב' דזורייב על גבי ההצעה[18]
. דהיינו, לכאורה, בזמן שהתובע היה עובד הנתבעות לשיטתו הוא 'מנתב' פוליסת ביטוח שלא באמצעות מעסיקו – הנתבעות, אלא באמצעות סוכנות ביטוח אחרת.

התובע מכחיש שכך היו פני הדברים. לטענתו, שעלתה רק בחקירה הנגדית ולא בתצהיר עדותו הראשית הפוליסה בוטלה על ידי הגב' דזורייב ורק לאחר פיטוריו, קרי בחודש ספטמבר, פנה לידידו בסוכנות אוריקן כטובה לגב' דזורייב וביקש כי יפעיל את הביטוח. את התאריך הנקוב על גבי הפוליסה (31.8.2006, בשעה שעדיין עבד בנתבעות) הסביר כדלקמן:

"ת. בהרבה מקרים בגלל עניין של תאריך לידה שעובר יום אחד ומקפיץ את הפרמיה, מציעים ללקוחות לא פעם ולא פעמיים להקדים תאריך הנפקת פוליסה ואז מחייבים אותם בפרמיה אחת נוספת או שתיים נוספות. אבל הפרמיה שמלווה אותם קדימה יותר נמוכה ועל כן חב' הביטוח תמיד שמה תאריך הדפסה לאחור על אחת כמה וכמה במקרה הנדון, שהטפסים הובאו לסריקה חודש ימי לפני בכל מקרה.
ש. יש לנו חב' ביטוח כלל שהיא גדולה מאוד וחזקה שעובדת על פי חוק. החברה משקרת בהדפסת המסמכים, בהנפקת הפוליסות בחותמת, משקרת בעצם לכל כיוון אפשר ואתה אומר שאנו צריכים לקבל את הגישה הזאת ולא את העובדה שאתה הזרמת את המסמך הזה על שם אוריקן עוד לפני 10/9/06
ת. יש את הגב דזורייב שיביאו אותה לפני אני חובש כיפה ובשבועת אמת כל מה שאמרתי כרגע אמת לחלוטין..."
(עמ' 13 – 14 לפרו', ש' 18 – 23; 1 – 6 בהתאמה).

בכל הכבוד, לא שוכנענו בהסברו של התובע, וזאת מכמה טעמים: האחד, מדובר בגרסה כבושה שעלתה רק בחקירה הנגדית; השני, לגרסה זו אין כל תימוכין בראיות; השלישי, התובע נמנע מלהעיד את הגב' דזורייב חרף שסוגיית עדותה היתה ענין שנדון בין הצדדים ובסופו של יום הוסכם בין הצדדים כי הגב' דזורייב תעיד מטעם התובע[19]
. התובע ניסה לתמוך את גרסתו במכתב לא חתום של הגב' דזורייב[20]
, וזאת במטרה לסתור מכתב חתום על ידי הגב' דזורייב שתומך בגרסת הנתבעות[21]
. בכל הכבוד, אין מקום ליתן כל משקל למכתב הבלתי חתום של הגב' דזורייב ודאי משהוסכם כי תזומן לעדות על ידי התובע ואילו התובע נמנע מלעשות כן. המנעותו של התובע מלהעיד את הגב' דזורייב, פועלת לרעתו; הרביעי, לא שוכנענו כי חברת הביטוח פעלה באופן המתואר על ידי התובע.

חרף העיסוק המקיף סביב מכתביה של הגב' דזורייב - בסופו של יום, נותרנו עם הצעת ביטוח מיום 25.8.06 שנערכה על ידי התובע ושעליה מצויינת הסוכנות אוריקן. כמו כן, נותרנו עם עובדה פשוטה ולפיה גב' דזורייב לא זומנה למתן עדות ולא הובא תצהיר מטעמה אף שהתובע היה אמור לזמנה. מכאן מסקנתנו היא כי ביום 25.8.06 הציע התובע הצעת ביטוח בעבור סוכנות מתחרה, וזאת בשעה שבה עבד עבור הנתבעות.

ד.
למסקנתנו דלעיל מצטרפות ראיות נוספות, אשר אף אם משקלן נמוך, הרי שבסופו של יום הן מוסיפות לתמונה הכוללת.

האחת
, ענינה של הגב' אסתר זנגי. במכתבה של גב' זנגי[22]
מצויין כי התובע ביקר כבר בפברואר 2006, והשאיר אצלה כרטיס ביקור של סוכנות אוריקן על גביו מצויין שמו של התובע כ
"יועץ כלכלי"
של הסוכנות אוריקן[23]
. וכן, לייפוי כח שהתובע החתים עליו את הגב' זנגי בחודש 12/05 ובו מיופה כוחה של סוכנות אוריקן לטפל בביטוחים על שמה של הגב' זנגי בחברת כלל (נת/2).
אף כי התובע הצהיר כי
"מעולם לא עבדתי בעבור חברה אחרת במהלך תקופת עבודתי,..."
[24]
, הרי שבדיון המוקדם מיום 11.1.2009, ולאחר שהוצג כרטיס הביקור הנ"ל שמסרה הגב' זנגי, ציין הלה כי
"לעניין הגב' זנגי מדובר בעבודה שהייתה באישורו של מנהל הנתבעת כי עבדתי באוריקן לפני העבודה בנתבעת ומדובר היה במתן ייעוץ השקעות על מוצרים שאין לנתבעות באישורו ועל דעתו של מר דוב אמסאלם ורון הלל"
[25]
.


דהיינו, התובע אנו מכחיש את הדברים, רק שלטענתו יש להם הסבר. במהלך עדותו שינה במעט התובע מגירסתו הנ"ל והעיד כי רק כאשר
"...היתה דרישה או התנייה של ביצוע ביטוח במציאת פתרונות בתחום החסכון בשוק ההון היה לי אישור של מנהל הנתבעת דוב אמסלם לעשות גם את הדברים האלה, לא קשור לגבי זנגי..."
[26]

(ההדגשות הוספו – א.א.).

למותר לציין כי מר הלל ומר אמסלם הכחישו כי אישרו הסדר שכזה. אף השכל הישר אינו מתיישב עם אישור שכזה, המתיר לסוכן להפנות לקוחות לסוכנות מתחרה אשר על פי המתואר, יכולה לספק גם את שירותי הנתבעות וגם שירותים נוספים של חסכון בשוק ההון (שכן, מדוע יבכר אז הלקוח את שירותי הנתבעות על שירותי המתחרה, שעה שהמתחרה מציעה הן את מוצרי הנתבעות והן מוצרים נוספים). מכל מקום, די בהסבריו המשתנים והמתפתחים של התובע על מנת שנציין כי הלה לא עמד בנטל ההסבר מדוע מופיע שמה של סוכנות אוריקן על כרטיסי ביקור שנתן לגב' זנגי במועד בו עבד אצל הנתבעות.

כאן המקום להעיר כי לא נעלמה מעינינו טענת התובע כי הנתבעות מקבלות את הכספים בגין פוליסת הביטוח של הגב' זנגי. אף אם נקבל עובדה זו – אין בכך ולא כלום, שכן אנו נותרים עם העובדה הפשוטה לפיה התובע מסר ללקוח של הנתבעות כרטיס ביקור שלו כמייצג סוכנות ביטוח אחרת.

השניה
, עו"ד פון וייזל. מסתבר שבמועד בו החתים התובע את הגב' זנגי על יפוי כח הוא החתים גם את עו"ד פון וייזל – מעסיקה של הגב' זנגי, על יפוי כח דומה. לטענת התובע מדובר ביכולת לבדוק את אותו ביטוח שיש לו שני שותפים. העובד והמעביד. אף כי אין לשלול את ההסבר של התובע הרי שהתובע לא הרים את הנטל לשכנע כי זהו אכן ההסבר לאותו יפוי כח.

השלישית
, קשורה דווקא לעדותה של אחותו של התובע – הגב' חביבית קרן. עדותה הובאה על מנת לאשר כי ביום 5.9.06 היא הוחתמה על ידי התובע ומר שמואלי על הצעה לביטוח בריאות (מכתב ת/1). כזכור, הנתבעות טענו כי מדובר ב'הצעת דמה' כיוון שמשום מה ההצעה לא הגיעה לחברת הביטוח ולכן לא סורבה. גרסת הנתבעות בענין זה לא נתמכה. חיזוק ניתן למצוא בעדותה לפיה הודעת הסרוב לביטוח התקבלה אצלה באמצעות סוכנות הביטוח אוריקן.

26.
מן הראיות דלעיל עולה כי התובע פעל במידה כזו או אחרת עבור סוכנות מתחרה, ולא הוכח כי הדברים נעשו ברשות. אין חולק גם כי עובדה זו הסבה נזק לנתבעות, שעה שפוליסה שנמכרה על ידי התובע יכולה היו להימכר דרכן ולא דרך הסוכנות המתחרה. כמו כן ברי על פני הדברים כי מדובר בהפרת משמעת חמורה היורדת לבסיס יחסי האמון שבין העובד למעביד.

27.
לעומת זאת, לא שוכנענו לקבל את טענת הנתבעות כי התובע ניסה לשכנע עובדים שלה לעזוב אותה. טענות אלה נסמכו על 'עדויות שמיעה' ולא נתמכו בראיה ישירה. לענין זה אנו זוקפים לחובתן של הנתבעות את אי העדתם של עדים בעלי הידיעה האישית. וגם לא שוכנענו לקבל את הטענות הנוגעות לפעולתו של התובע אצל לקוחות שונים לבטל פוליסות ביטוח שיש להם אצל הנתבעות – חרף הודיית התובע במעורבות מסויימת בענין זה[27]
, ולו מן הסיבה שלשיטת הנתבעות עצמן מדובר בפעולות שנעשו חודשים מספר לאחר הפיטורים ולכן ממילא אינן רלוונטיות לסוגייה הנדונה.

28.
השאלה היא האם נוכח הראיות דלעיל יש מקום לשלול פיצויי פיטורים ו/או חלף הודעה מוקדמת, ואם כן – באיזו מידה. לטעמינו הגם שלא הוכח כבדי היקף פעולתו של התובע עם ו/או עבור סוכנות אוריקן די בראיות שבפני
נו כדי להגיע למסקנה כי התובע הפר את חובת האמון כלפי הנתבעות, אפילו נתעלם מהירידה בהיקף ההצעות החל מיום 20.7.06. הפניית הצעת ביטוח מיום 25.8.06 לסוכנות מתחרה – גם אם נעשתה בתמורה וגם אם לאו, היא בבחינת בהפרת משמעת חמורה היורדת לבסיס יחסי האמון שבין העובד למעביד. לכך נוסיף כי למעשה לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שבעת שהתובע היה עובד הנתבעות הוא מסר כרטיס ביקור שלו כמי שפועל עבור סוכנות אחרת. כל אלה הם מעשים חמורים ולא חד פעמיים. נוכח תקופת העבודה הקצרה ואובדן האמון רשאיות היו הנתבעות לפטר את התובע ללא כל הודעה מוקדמת וכי מוצדק בנסיבות העניין לשלול לחלוטין את פיצויי הפיטורים.

29.
אשר על כן, התביעה לפיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת נדחית.


ה.
שכר עבודה
30.
התובע תבע שכר עבודה בגין החודשים 8/2006 וחלק יחסי של חודש 9/2006, אשר לטענתו לא קיבל.

31.
אשר לשכר 8/2006

:
א.
התובע עתר לסך 5,052 ₪ (לטענתו זהו שכרו הממוצע – יסוד ובונוסים - לשנת העבודה האחרונה). נציין כי לא מצאנו להיעתר לתחשיב התובע לעניין שכרו הממוצע, בשים לב לכך שרכיבי השכר הנוספים שלא שולמו בחודש 8/2006 ("בונוס") מבוססים על עמלת מכירות ומשהתובע לא מכר פוליסות ביטוח באותו חודש. אף התובע לא טען בכתב התביעה המתוקן כי הוא זכאי ל"בונוס" בגין מכירה זו או אחרת. לפיכך, לא מצאנו לסטות מן הסיכום בין הצדדים, המבוסס על הסכם ההעסקה. לפיכך, בגין חודש זה התובע זכאי לשכר יסוד בלבד שלא יפחת משכר המינימום, כפי שהנתבעות עצמן ציינו בתלוש השכר של התובע בגין חודש 8/06. עתה נותר לדון בטענת הפרעון – טענה שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבעות.

ב.
הנתבעות טענו כי השכר שולם והציגו את תלוש השכר[28]
, ממנו עלה כי לתובע שולם שכר יסוד בסך 3,585 ₪ (שכר המינימום באותו מועד) אשר ממנו נוכו, במונחי נטו, מקדמה בסך 1,500 ₪ ועלות דלק ששולמה לתובע בסך 544 ₪ ולכן שולם בגין חודש 8/06 – במונחי נטו, 1,212 ₪ בהמחאה שנשלחה לתובע[29]
.

ג.
ביחס להמחאה על סך 1,212 ₪ טען התובע שזו 'הותאמה' לטענות הנתבעות, בשל התאריך הנקוב בה. לטענתו, ההמחאה הנ"ל משוכה ליום 10.8.06, כחודש לפני תשלום השכר בגין חודש 8/06, והדבר מעלה תהיות. אין בידינו לקבל טענת התובע. אכן, הספרה המציינת את חודש משיכת ההמחאה לא ברורה לחלוטין אך בהחלט ניתן לראות (גם מהשוואה לתאריך בספח העליון של ההמחאה) כי מדובר בתאריך 10.9.06 ובכל אופן לא בתאריך 10.8.06. מכל מקום, לא שוכנענו בטענתו של התובע שכן, ראשית, התובע בעצמו הודה בכתב תביעתו כי קיבל המחאה בסך 1,200 ₪ על חשבון שכר חודש אוגוסט. שנית, ככל שהותאמו הראיות בדיעבד לטענות, מדוע לא הותאמו באופן טוב וברור יותר, ומדוע לא נכתב בכתב יד ברור על גבי ההמחאה מועד בחודש ספטמבר? סביר יותר כי מדובר בכתב יד בלתי ברור, ובהמחאה שאמנם נמשכה בחודש ספטמבר.

ד.
מכל אלה מצאנו כי התובע אמנם קיבל בגין שכר חודש אוגוסט סך נטו של 1,212 ₪. אלא שהשאלה היא האם אכן הוכחו הניכויים (2,044 ₪ נטו

[30]

) שנכללו בתלוש השכר.

ה.
מקדמה בסך של 1,500 ₪
- לתצהירים המשלימים מטעם הנתבעות צורף העתק המחאה מיום 30.5.06 משוכה לפקודתו של התובע על סך 1,500 ₪ - אשר לטענת התובע הינה המקדמה

[31]

. המחאה אינה הוכחה על מסירתה ואינה הוכחה על פרעונה. התובע בחקירתו הנגדית לא שלל את תשלום המקדמה ורק טען שאינו זוכר

[32]

. לטענת התובע בסיכומיו, לפי תלושי שכרו לחודשים יוני ויולי 2006 קוזזו משכרו מקדמות בסך של 1,306 ₪

"בגין אותה מקדמה אמורה לעיל"

(ס' 26 לסיכומי התובע). דהיינו, יש בכך משום הודיה בקבלת המקדמה, אלא שלטענתו זו נפרעה ברובה. לכאורה אין לשלול את האפשרות כי מקדמה מיום 30.6.06 נוכתה לפחות בחלקה בחודשים יוני ויולי 2006. אלא, שעיון במוצג ת/6ב' – תחשיב שכר התובע לחודש 7/06 אשר הוגש ע"י התובע במהלך החקירה הנגדית של הגב' אמסלם, מעלה כי המקדמות שנוכו בחודש 7/06 הן תשלום 4 מתוך 4 של מקדמה בסך של 353 ₪ ותשלום 9 מתוך 10 של מקדמה בסך של 300 ₪. עוד מצויין בתחשיב כי

"מקדמה 1500 ₪ מ 30/6/06 לפרעון לאחר סיום המקדמה של 353 ₪"

. דהיינו, שלא כנטען על ידי התובע – מקדמה זו בסך של 1,500 ₪ טרם נפרעה, ולכן בדין קוזז משכרו של התובע.

ו.
דלק בסך 544 ש"ח
– טענת הנתבעות לענין ניכוי הוצאות דלק בסך של 544 ₪ לא הוכחה, ולמעשה גם לא ברורה. בתצהירה של הגב' אמסלם לא ניתן הסבר לניכוי זה, וכך גם לא בתצהירה המשלים. לפיכך, דין ניכוי זה להתבטל.

ז.
לאור האמור, על הנתבעות לשלם לתובע הפרשי שכר בגין חודש 8/06 בסך של 544 ₪ נטו.


32.
שכר חודש 9/06

:
א.
כאמור, התובע טוען כי שכרו בגין חודש זה לא שולם לו כלל. הנתבעות אינן מכחישות טענה זו, אך טוענות כי אין לשלם שכר בגין חודש זה, משהתובע עבד באותה עת בסוכנות המתחרה, קרי התפטר בפועל כבר ביולי 2006.

ב.
לא מצאנו לקבל טענת התפטרות התובע כפי שהבהרנו לעיל. לפיכך, עד למועד פיטוריו זכאי התובע לשכר היסוד עליו סיכמו הצדדים. משמכתב הפיטורים נשלח ביום 10.9.06 ונכנס לתוקף באופן מיידי (כאמור לעיל, קבענו כי על פי הנסיבות היו הנתבעות פטורות ממתן הודעה מוקדמת), זכאי התובע לשליש שכרו, אשר יעמוד על 1,195 ₪ ברוטו
(= 3/ 3,585).


ו.
הפרשי שכר מינימום
33.
לטענת התובע, הנתבעות לא שילמו לו שכר מינימום כדלקמן:

א.
בחודשים 1-11/2005 שולם לו שכר בגובה 3,200 ₪ בעוד שכר המינימום עמד על
3,335.18 ₪.
ב.
בחודשים 4-5/2006 שולם לו שכר בגובה 3,400 ₪ כאשר שכר המינימום עמד על
3,456.58 ₪.
ג.
בחודשים 6-7/2006 שולם לו שכר בגובה 3,400 ₪ כאשר שכר המינימום עמד על
3,585.18 ₪.

מובהר כי ברכיב זה אין התייחסות לחודשים אוגוסט – ספטמבר 2006 מאחר ומלכתחילה חושב שכר היסוד בגין חודשים אלה לפי שכר המינימום.

34.
הנתבעות טוענות כי לאורך כל תקופת העסקת התובע שולם לו בפועל שכר גבוה בהרבה משכר המינימום, בהתחשב בתנאי העסקתו ובבונוסים שקיבל. הנתבעות ציינו בכתב ההגנה כי על התובע להוכיח את תביעתו אך הלה לא צירף את תלושי השכר להוכחת טענותיו. על כך נעיר כי משאין מחלוקת לגבי היקף משרת העובד (במקרה זה משרה מלאה) הנטל להוכיח ששולם שכר העולה על שכר המינימום מוטל על כתפי הנתבעות. הנתבעות צירפו את תלושי השכר של התובע[33]
, למעט תלוש חודש ינואר 2005. אין מחלוקת כי השכר הנקוב בתלושי השכר שולם (למעט המחלוקת המתייחסת לחודש 8/06 אליה כבר התייחסנו). השאלה היא – האם השכר ששולם עולה כדי שכר המינימום.

35.
ס' 2 לחוק שכר מינימום, תשמ"ז-1987, קובע את הזכאות לשכר המינימום. ס' 3 לחוק שכר מינימום קובע את רכיבי השכר שיובאו בחשבון במסגרת חישוב שכר המינימום. וכך נקבע בסעיף:

"3.
(א)
השכר שיובא בחשבון לענין סעיף 2 יהיה שכר העבודה שמשלם מעביד לעובדו בעד יום עבודה רגיל כנהוג במקום עבודתו.

(ב)
לענין סעיף קטן (א) יבואו בחשבון רכיבי השכר הבאים:
(1) שכר יסוד או שכר משולב;
(2) תוספת יוקר אם אינה כלולה בשכר המשולב;
(3) תוספת קבועה המשתלמת לעובד עקב עבודתו,
ואולם לא יובאו בחשבון תוספת משפחה, תוספת ותק, תוספת בשל עבודה במשמרות, פרמיה מדודה, מוסכמת, קבועה או קבוצתית, משכורת י"ג, מענקים על בסיס שנתי, והחזר הוצאות לרבות הוצאות כלכלה, אש"ל ונסיעות שמשלם המעביד.

........

(ד)
לא היה שכרו של עובד משתלם לפי הרכיבים המנויים בסעיף קטן (ב) (1) ו- (2), או לפי חלק מהם, יחושב השכר לענין סעיף קטן (א) לפי שכר העבודה הרגיל ללא תוספות."

36.
עיון בתלושי השכר מעלה כי התובע זכה לרכיב "בונוס" בגין מכירת הפוליסות. רכיב זה ששולם מדי חודש בחודשו הינו במהותו תשלום עמלות בגין כל פוליסה שנמכרה ונפרעה. זאת אף עולה מהסכם ההעסקה של התובע. מדובר ברכיב שכר מהותי ומשלים בהרכב שכרו של התובע ויש לקחתו בחשבון במסגרת בחינת השאלה האם אמנם שולם לתובע שכר העולה על שכר המינימום.

37.
הכללים לתשלום שכר המינימום במקרה של עובדים המשתכרים על בסיס עמלות בלבד נקבעו בעניין דרור עגיב[34]
, אך לעמדתנו, הם רלוונטיים גם לעובד אשר רק חלק משכרו מושתת על עמלות בעוד שהחלק האחר מבוסס על רכיב שכר קבוע הנמוך משכר מינימום. בעניין דרור עגיב קבע בית הדין את הכללים הבאים בהתייחס לשכר מינימום ורכיבי שכר המבוססים על עמלות:
"א.
הבדיקה וההתחשבנות עם עובד, ששכרו משתלם על בסיס של עמלות, תיעשה מדי חודש בחודשו.
ב.
עובד, ששכרו משתלם על בסיס אחר מיחידת זמן (עמלות וכיו"ב), ואשר הכנסתו החודשית מעמלות נמוכה משכר המינימום החודשי על פי חוק שכר מינימום כפי שיהיה מעת לעת (להלן - שכר המינימום החודשי), חייב יהיה המעביד להשלים לאותו עובד את שכרו עד לגובה שכר המינימום החודשי (להלן - סכום ההשלמה).
ג.
תשלום סכום ההשלמה יעשה במועד הקבוע לתשלום שכר חודשי, על פי חוק הגנת השכר, ואם לא ישולם במועד יחולו לגביו הוראות חוק הגנת השכר וחוק שכר מינימום הנוגעות להלנת שכר.
ד.
יחד עם זה, יהיה זכאי המעביד לנכות בכל חודש את סכום ההשלמה מסכום העמלות שזכאי להן העובד במועד הניכוי, ובתנאי שלאחר ניכוי סכום ההשלמה יוותר בידי העובד בחודש הניכוי סכום השווה לשכר המינימום החודשי, ובתנאי נוסף, שסכום הניכוי לא יעלה על הסכום המותר לניכוי מקדמות על פי סעיף 25(א)(7) לחוק הגנת השכר.
ה.
הניכוי יעשה בערך נומינלי כדין כל ניכוי מקדמה על פי חוק הגנת השכר, אלא אם כן הוסכם מראש אחרת, והוא יוכל להתבצע גם מסכומי עמלות, שיגיעו לעובד לאחר סיום יחסי עובד ומעביד, עד לתשלום המלא של סכום ההשלמה ששולם לעובד על ידי המעביד בתקופת עבודתו."

38.
מן התלושים עולה כי ברוב רובם של החודשים הרלוונטיים, עלה שכרו של התובע על שכר המינימום. זאת ועוד, כאשר שכרו של התובע בחודש 8/2006 לא עלה על שכר המינימום משהלה לא 'סגר' עיסקאות, שולם לו שכר יסוד בגובה שכר המינימום – קרי שהנתבעות פעלו על פי האמור בפסק הדין בעניין דרור עגיב.

39.
כל האמור לעיל נכון לחודשים הנטענים כולם, למעט חודש יולי 2006, שאז שולם לתובע שכר בסך 3,400 ₪ ובונוס בסך 57 ₪ (ובסה"כ 3,457 ₪). שכר המינימום באותו מועד עמד על
3,585 ₪ ועל כן התובע זכאי להפרש בסך 128 ₪. כמו כן, אין בפני
נו תלוש של החודשים ינואר ודצמבר 2005. לפיכך, במועד זה לא הוכיחו הנתבעות תשלום שכר מינימום ולפיכך זכאי התובע להפרשי שכר מינימום בגין חודש זה בסך 135 ₪ בגין כל אחד מהחודשים הנ"ל.

40.
משלא נטענה – לא בזמן אמת ולא בפני
נו - טענת קיזוז ספציפית הנוגעת לקיזוז שרשאיות הנתבעות לבצע על פי האמור בעניין דרור עגיב, אין מקום להורות על קיזוז כאמור. עם זאת, ככל שנורה על קיזוז על בסיס טענות הקיזוז האחרות או על בסיס התביעה שכנגד, אין חולק כי הנתבעות תהינה רשאיות לקזז את הסכומים האמורים.

ז.
דמי חופשה
41.
התובע טען כי הוא זכאי ל-20 ימי חופשה בגין תקופת עבודתו בנתבעות, כאשר מתוכם ניצל לא יותר משמונה ימים

"למיטב ידעתי וזכרוני"
, כלשונו בכתב התביעה המתוקן. לטענת התובע, רישום ימי החופשה בתלושי השכר היה לקוי, והוחסרו לו ימי חופשה באורח שרירותי וללא סיבה.

42.
הנתבעות טענו כי על התובע הנטל להוכיח טענותיו לעניין החופשה. בתמיכה לטענתן אודות ניצול החופשה, צרפו הנתבעות 'לוח חופשות' של התובע[35]
התואם את מעקב ניצול ימי החופשה בתלוש השכר ולפיו ניצל התובע 14.5 ימי חופשה.

43.
כידוע, על המעביד הנטל להוכיח את ניצול ימי החופשה[36]
.
הרמת נטל ניצול ימי החופשה השנתית יכול ותעשה דרך הצגת 'פנקס החופשה' או על דרך הצגת ראיות אחרות[37]
. למשל בהצגת תלוש שכר המהווה ראשית ראייה בכתב להוכחת מאזן ימי החופשה המגיעים לתובע[38]
.

44.
לאחר עיון ברישומים בתלושי השכר ובלוח החופשה ובאי התאמות בינם לבין עדותה של הגב' אמסלם, לא שוכנענו כי עלה בידי הנתבעות להרים את הנטל להוכיח את ניצול החופשה לו הן טוענות, ונסביר:

בחודש 5/06 נרשם בתלוש השכר ניצול של 1.5 ימים. בלוח החופשה נרשם
"ערב יום הזכרון 2/5/06"
. בחקירתה הנגדית הסכימה הגב' אמסלם כי הכוונה לערב יום הזכרון וליום העצמאות
"כי זה הולך ביחד"
,
ולבסוף הסכימה הגב' אמסלם כי לא היה מקום להורדת יום העצמאות כי זה יום חג[39]
. האמור לגבי חודש זה נראה נכון גם לגבי חודש 5/05.

בחודש 4/06 נרשם בתלוש ניצול חופשה של 3 ימים. בלוח החופשה נרשם
"חול המועד פסח 12/4 – 19/4 כולל"
. בחקירתה הסבירה הגב' אמסלם כי בערבי חג לא עובדים בנתבעות וזה חצי יום חופש וכך גם בחול המועד. אלא שבדיקה בלוח השנה מעלה כי בחודש 4/06 היו לכל היותר – בהתאם לשבוע עבודה של 5 ימים, 4 חצאי ימי חופשה[40]
. מהיכן היום הנוסף בתלוש ובלוח החופשה? זאת לא נדע.

בחודש 10/05 נרשם ניצול של 2 ימי חופשה. לפי לוח החופשה מדובר ב- 4 חצאי ימים בגין ערבי חג: ראש השנה, יום כיפור ויומיים חג סוכות. אלא שלפי עדותה של הגב ' אמסלם בדבר חופשות בחול המועד צפוי היה כי ינוכו עוד לפחות 3 חצאי ימים בגין חול המועד סוכות. אלא שאלה לא נוכו והדבר מעמיד בסימן שאלה את ההסברים לניכוי.

נוכח אי ההתאמות הנ"ל ומשהתובע לא נחקר על יציאה לחופשה בערבי חג ו/או בחול המועד לא שוכנענו לקבל במקרה זה את רישומי החופשה בתלושי השכר.

45.
כאמור, התובע עבד שנה שמונה חודשים ועשרה ימים. לפיכך, כמי שעבד 5 בשבוע הוא זכאי לחופשה שנתית בת 17 ימי עבודה. מתוכם ניצל התובע 8 ימי חופשה. לפיכך, הוא נותר זכאי לפדיון חופשה של 9 ימי עבודה.

46.
לפי סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951, פדיון החופשה הוא סכום השווה "לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד". לפי סעיף 10 (א) לחוק חופשה שנתית שווי 'דמי החופשה' הוא כשווי 'השכר הרגיל' שהיה משתכר העובד בתקופת החופשה. את תחשיב שווי השכר היומי של התובע יש לחלק לשניים: תחשיב על פי שכר הבסיס ותחשיב על פי עמלות, כאשר חלקו של שכר הבסיס יחושב על פי שכר אחרון והחלק המבוסס על עמלות יחושב לפי ס' 10 (ב) לחוק, הקובע כי 'שכר העבודה היומי הממוצע' הוא "הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד".

מבדיקת תלושי השכר של המערער, שכר היסוד האחרון היה 3,400 ₪ (155 ₪ ליום עבודה = 3,400/22) ושכר העמלות ברבעון הטוב ביותר

[41]

6,223 ₪ שהם 94 ₪ ליום עבודה (= 6,223/3/22). סה"כ – 249 ש"ח ליום עבודה.

47.
לאור האמור לעיל התובע זכאי לפדיון חופשה בסך של 2,241 ₪. אלא שנתבע על ידו סך של 1,955 ₪, ולא נפסוק לו יותר מהסכום שנתבע. לפיכך, נחייב את הנתבעות לשלם לתובע פדיון חופשה בסך של 1,955 ₪.


ח.
דמי הבראה
48.
בגין שנת עבודתו הראשונה זכאי התובע לחמישה ימי הבראה, אלה שולמו לו במסגרת שכר חודש יולי 2006. בגין תקופת עבודתו הנוספת (0.7 שנה) זכאי התובע ל-4.2 ימי הבראה. תעריף דמי ההבראה הוא 318 ₪, לפיכך זכאי התובע להפרשי דמי הבראה בסך של 1,336 ₪. אלא שהתובע תבע סך של 1,111 ₪ בלבד. לפיכך, נחייב את הנתבעות לשלם לתובע הפרשי דמי הבראה בסך של 1,111 ₪.

ט.
הוצאות דלק
49.
כחלק מתנאי העבודה טען התובע כי קיבל הוצאות דלק בסך 1,000 ₪ מדי חודש. משפוטר ביום 10.9.2006 לא קיבל לטענתו את הוצאות הדלק לחודשים אוגוסט – ספטמבר 2006, סה"כ
1,333 ₪.

תחילה נציין – למען הסדר הטוב, שלא ברורה לנו הטענה אודות החזר הוצאות דלק בסך של 1,000 ₪ לחודש בעוד שהסכם ההעסקה של התובע נוקב בסכום 800 ₪ לחודש. כך או כך, בתביעה שכנגד תובעות הנתבעות סך 1,000 ₪ בגין החזר הוצאות הדלק (סוגיה אליה נדרש בהמשך).

50.
הנתבעות טענו כי מדובר בהחזר הוצאות דלק, ומשהתובע לא ביצע עבודתו אין לחייבן בהחזר הוצאות, בפרט כאשר התובע עבד בעבור מתחרה ופגע בעסקי המעביד. כמו כן, גב' אמסלם הצהירה כי התובע היה מקבל מהנתבעות

"תלושי אשראי"
אשר עמם היה מתדלק בתחנות עמן היו לנתבעות הסכם, כאשר בסוף החודש היו מקבלות הנתבעות חשבונית מרוכזת לכל התדלוקים שבוצעו על ידי עובדי החברות באותו חודש ומשלמות לתחנת הדלק בהתאם לחשבונית. לתצהיר מטעם הנתבעות צורפו נספחים ג'-ד' חשבוניות בגין התדלוק. תלושי האשראי לחודש ספטמבר צורפו כנספח א' לתצהיר המשלים מטעם הנתבעות.

51.
התובע טען שככלל לא קיבל שוברי דלק אלא החזר כנגד חשבוניות, וכך העיד:

"ש. בסעיף 20 אתה אומר שאתה זכאי להחזר חודשי עבור החזר הוצאות דלק – תאשר שהיית מתדלק בתחנת הדלק עם שוברים ולא שילמת מכיסך ולו שקל, ופעם בחודש תחנת הדלק הייתה מוציאה חשבונית מרוכזת לנתבעת, שהייתה משלמת עבור הדלק
ת.
לא נכון. היו מקרים בודדים שבהם קיבלתי תלוש. ברוב המקרים תדלקתי באופן עצמאי.
ש.
תראה לי את החשבוניות של התדלוק שאתה תובע.
ת.
מדי חודש, בשביל ההתחשבנות, הן הוגשו למנהלת החשבונות שהיא אשתו של דב אמסלם.
ש.
כל מה שאתה אומר עכשיו לא מופיע בתצהיר.
ת.
זאת הייתה ההתנהלות השגרתית".
(עמ' 24 לפרו', ש' 11 – עמ' 25 לפרו', ש' 5).

52.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי אין מנוס אלא לדחות רכיב זה, ואלה טעמינו:

א.
מדובר ברכיב של החזר הוצאות, ולכן יש להוכיח את ההוצאות בעין.

ב.
משמדובר בהחזר הוצאות, חלה על התובע החובה להוכיח כי אכן הוציא את ההוצאה. אמת היא שניתן, בנסיבות מסויימות, להסיק הוצאות על בסיס חודשי העבר ומתווה הוצאות ששולם על ידי המעסיק.

ג.
עם זאת במקרה זה לא הוכיח התובע כי אכן שילמו לו מדי חודש בחודשו הוצאות דלק – אין לכך איזכור בתלושי השכר ולא הובא העתק המחאה שנתנו הנתבעות לתובע כהחזר. בנסיבות אלה לא מן הנמנע כי אכן הוצאות הדלק שולמו לתובע בדרך של שוברי תדלוק כי טענת הנתבעות.

ד.
כך או כך, משהפעילות של התובע פחתה מאד (אם בכלל) בחודשים אוגוסט – ספטמבר 2006, היה על התובע להוכיח את ההוצאות בגין הדלק. התובע טוען כי החשבוניות הועברו לנתבעות. עם זאת, לא ניתן הסבר מדוע לא ביקש את החשבוניות במסגרת בקשה מוקדמת לגילוי ועיון במסמך, ומדוע לא נכתבו הדברים בתצהירו. כמו כן, התובע יכול היה להגיש – למשל – אישורים מחברת האשראי אם שולמו הוצאות הדלק באשראי או ראיות אחרות. התובע גם לא הוכיח סדרי גודל של נסיעה לצורכי העבודה משלא הציג יומני פגישות כדי שבית הדין יוכל להתרשם לכל הפחות מסדרי גודל הוצאות הדלק שנדרשו.

53.
מכל האמור, לא נוכל לקבל את גירסתו של התובע ביחס להוצאות הדלק והתביעה ברכיב זה נדחית.

י.
פיצוי בגין גביית מס ביתר בסעיף שווי רכב
54.
התובע טוען כי לאורך כל תקופת העסקתו נגבה ממנו מס ביתר בגין שווי השימוש ברכב, משהגדרת קבוצת הרכב בו עשה שימוש היתה שגויה. הנתבעות התגוננו בטענה כי ככל שלתובע טענה בעניין זה, הרי שעליו לפנות לרשויות המס ולקבל החזר. כמו כן, בסיכומיהן טענו הנתבעות כי לא הובאה כל ראיה – דוגמת חוות דעת חשב או רואה חשבון – להוכחת הטענה.

55.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים אנו סבורים כי הדין בענין זה עם התובע, ואלה טעמינו בתמצית:

א.
אין חולק כי הנתבעות העמידו לרשות התובע רכב צמוד מסוג יונדאי גטס. גם אין חולק כי רכב זה היה בשנים 2005 – 2006 בקבוצה 1 לצורכי שווי שימוש ברכב.

ב.
כעולה מתקנות מס הכנסה (שווי השימוש ברכב) (תיקון), התשס"ה – 2005[42]
, החל מיום 1.3.05 שווי השימוש של רכב מקבוצה 1 הוא 1,140 ₪. כעולה מחוזר של רשות המיסים, בשנת 2006 שווי השימוש של רכב מקבוצה זו עמד על סך של 1,180 ₪[43]
.

ג.
עיון בתלושי השכר מעלה כי לתובע נזקף שווי שימוש ביתר – בחודשים מרץ – נובמבר 2005 סך של 1,290 ₪ לחודש, ובחודשים ינואר – אוגוסט 2006 סך של 1,330 ₪ לחודש. למעשה כל חודש מהחודשים הנ"ל נזקפה לו הכנסה ביתר בסך של 150 ₪. סה"כ נזקפה לתובע ביתר הכנסה של 2,550 ₪.

ד.
עיון בתלושי השר מעלה כי לתובע נוכה בחודשים אלה מס הכנסה. מאחר והמס השולי שלו היה 23%, הרי שהנתבעות ניכו מהתובע מס ביתר בסך של 586 ₪ - כפי שנתבע על ידי התובע.

56.
הנתבעות טענו כי יש להפנות את התובע לרשויות המס, וככל שנגבה מס ביתר לבקש החזר. אכן ככלל גביית מס ביתר דומה כי ראוי לה להתברר מול רשויות המס. אלא שבמקרה זה הגביה ביתר ברורה והתשתית המשפטית והחשבונאית לבירורה פשוטה, ונוכח הסכום הנמוך של הגביה לא יהיה זה נכון להטיל על התובע את העלויות הכרוכות בפני
ה לרשויות המס ובעריכת הדו"ח השנתי לשנים 2005 ו- 2006.

57.
לאור האמור אנו מחייבים את הנתבעות לשלם לתובע פיצוי בסך של 586 ₪ בגין גביית מס ביתר.
התביעה שכנגד

יא.
הודעה מוקדמת
58.
משקבענו כי התובע פוטר ולא התפטר, ממילא נדחה רכיב התביעה בתביעה שכנגד שעניינו הודעה מוקדמת שהיה חייב התובע ליתן לכאורה לנתבעות.

יב.
החזר פרמיות
59.
על פי הסכם ההעסקה, זכאי התובע לתשלומים שכונו 'בונוס' (ובמהותם הם 'עמלות') וששולמו לו על פי הסכם העבודה שנכרת עמו. לפי הסכם זה, עמלות התובע יתבססו על 100% מגובה פרמיה ראשונה ששולמה בכל פוליסה ששיווק התובע. ס' 11 להסכם העבודה קובע כי

"ביטולים – פוליסות שלא הופקו מכל סיבה שהיא ו/או לא שולמו לפחות 6 חודשים יחשבו כביטול והעובד יחזיר את מלוא הבונוס שקיבל בגין אותם פוליסות"
.

60.
הנתבעות תבעו החזרים של 6,491 ₪ מתוך תשלומי העמלות, שכן על פי טענתן, בוטלו פוליסות שתשלומיהן הראשונים מסתכמים בסכום זה. התובע הכחיש את טענות הנתבעות כמכלול לטענתו, הנטל מוטל על כתפי הנתבעות להוכיח את ביטול הפוליסות. אכן, מששולמו העמלות, הנטל להוכיח כי בוטלו הפוליסות מוטל על הנתבעות. לעניין זה צורף דו"ח פיגורים וביטולים של פוליסות ששיווק התובע[44]

.


61.
לטעמינו לא עלה בידי הנתבעות להוכיח את תביעתן זו ודין התביעה ברכיב זה להדחות: ראשית, לא הוכח כי הפוליסות שבוטלו הן פוליסות שבגינן שולמה לתובע עמלה; שנית, הטענה על ביטול הפוליסה לא נתמכה בראיה אובייקטיבית כגון מכתב ביטול של הלקוח ו/או דו"ח של חברת הביטוח ממנו עולה כי לא שולמה בגין הפוליסה פרמיה בגין לפחות שישה חודשים. מלכתחילה לא היה מקום להסתמך על הצהרת הגב' אמסלם בלבד ללא כל ראיה תומכת.


יג.
החזר שכירות רכב והוצאות דלק
62.
הנתבעות טענו כי חרף שהתובע עזב עבודתו ביום 20.7.2006 לשיטתן, הרי שהמשיך לעשות שימוש ברכב שהועמד לשימוש לצרכי עבודתו אצלן. לפיכך תבעו את עלות שכירת הרכב וכן החזר הוצאות דלק.

63.
אשר לעלות שכירת הרכב

: אכן הוכח כי התובע פעל במידה כזו או אחרת גם בעבור סוכנות מתחרה, אולם לא הוכח שהתובע פעל אך ורק בעבור הסוכנות המתחרה. אכן, מספר הפוליסות מעיד כי התובע לא שיווק פוליסות כבחודשים אחרים, אולם אין הדבר מעיד בהכרח כי התובע לא עבד כלל בעבור התובעות בתקופת העבודה שמיום 20.7.2006. יתרה מכך, הנתבעות בעצמן מודות כי היקף העבודה – ועמו הצורך ברכב ובהוצאותיו, הצטמצם החל מן המועד בו החלו התובע ומר שמואלי לשתף ביניהם פעולה, ועם זאת הוסיפו ליתן לתובע את הרכב באותו היקף ובאותה מתכונת. מכאן, שמכללא הוסכם והנתבעות ידעו שהרכב יכול לשמש את התובע אף מחוץ לצורכי העבודה. אשר על כן, התביעה ברכיב זה נדחית.

64.
אשר להוצאות הדלק

: כפי שציינו לעניין עלות שכירת הרכב, לא הוכח כלל על ידי הנתבעות כי התובע פעל אך ורק למען הסוכנות המתחרה ולא עבד כלל בעבור התובעות בתקופת העבודה שמיום 20.7.2006. מכאן, שאף אם שולמו לו הוצאות דלק, אין בפני
נו כל נימוק מדוע יש להשיבם, בשים לב לכך שנדחתה הטענה כי פעל רק בעבור אוריקן. די היה בכך כדי לדחות התביעה ברכיב זה. למעלה מן הצורך נוסיף שני נימוקים אלה: ראשית, התובעות אינן יכולות למשוך בחבל משני קצותיו כאשר מחד, טוענות בכתב ההגנה בתביעה העיקרית ובתצהירים כי הוצאות הדלק ניתנו ב'תלושי אשראי' ומנגד, טוענות להחזר סך 1,000 ₪ בתביעה שכנגד. שנית, לא הוכח כלל כי לתובע שולמו הוצאות דלק. די אם נזכיר בהקשר זה את טענותיהן וראיותיהן הסותרות של הנתבעות ובהן: הטענה בכתב ההגנה בתיק העיקרי כי שולמו הוצאות בתלושי אשראי, לפי צורך; הטענה בכתב התביעה שכנגד כי שולמו הוצאות בסך 1,000 ₪ מדי חודש; סכום הוצאות הדלק (544 ₪) ששולם בשכר חודש אוגוסט 2006; ולבסוף, הסכם ההעסקה שקבע הוצאות דלק בסך 800 ₪.

יד.
החזר שכר חודש 8/2006
65.
קבענו לעיל כי לא ניתן לסבור בוודאות שהתובע כלל לא עבד בעבור הנתבעות בחודש 8/06. אף אם התובע פעל למען סוכנות מתחרה, אין משמעו כי הועסק על ידה במשרה מלאה. הנתבעות לא השכילו להוכיח בפני
נו כי אמנם הועסק התובע בפועל על ידי המתחרים, ולא הביאו כל עד מטעמן – למשל, ממנהלי אותה סוכנות – לשם מתן עדות בעניין זה. אשר על כן, נדחית התביעה ברכיב זה.

סוף דבר
66.
אשר לתביעת התובע

- התביעה בגין תמורת הודעה מוקדמת וחלף הוצאות דלק נדחית. התביעה בגין הרכיבים הבאים מתקבלת באופן חלקי, ואנו מחייבים את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים:

א.
הפרשי שכר חודש 8/06

בסך של 544 ₪ נטו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.9.06 ועד למועד התשלום בפועל.
ב.
שכר חודש 9/06

בסך של 1,195 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.06 ועד למועד התשלום בפועל.
ג.
הפרשי שכר מינימום בגין חודש 7/06

בסך של 128 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.06 ועד למועד התשלום בפועל.
ד.
הפרשי שכר מינימום בגין חודש 1/05

בסך של 135 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.05 ועד למועד התשלום בפועל.
ה.
הפרשי שכר מינימום בגין חודש 12/05

בסך של 135 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.06 ועד למועד התשלום בפועל.
ו.
פדיון חופשה

בסך של 1,955 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.06 ועד למועד התשלום בפועל.
ז.
דמי הבראה

בסך של 1,111 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.06 ועד למועד התשלום בפועל.
ח.
פיצוי בגין גביית מס ביתר

בסך של 586 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.06 ועד למועד התשלום בפועל.

נציין שלא נתבעו פיצויי הלנה ולכן לא נדרשנו לסוגיה זו. כך או כך, נוכח חילוקי דעות של ממש שנתגלעו לא היינו משיתים פיצויי הלנה שהם מעבר להפרשי הצמדה וריבית כחוק. לפיכך, לסכומים הנ"ל יווספו הפרשי הצמדה וריבית בלבד כמפורט לעיל.

67.
אשר לתביעה שכנגד

– זו נדחית כולה.

68.
לאחר שהבאנו בחשבון מחד כי עיקר התביעה נדחה, וכי הסוגיה העובדתית אשר האריכה את ההתדיינות בתיק הוכרעה בעיקרה לטובת הנתבעות (ענין הפעילות מול אוריקן) ומאידך – כי התביעה שכנגד נדחתה וכי נפסקו לטובת הנתבעות הוצאות משפט בישיבה מיום 31.5.09, החלטנו להסתפק בחיובו של התובע לשלם לנתבעות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

69.
אגרה דחויה, ככל שישנה, תשולם על ידי הצד שהגיש את התובענה בגינה ישנה אגרה דחויה, וזאת תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין. המזכירות תשלח שובר מתאים.

על פסק הדין ניתן לערער בזכות בפני
בית הדין הארצי לעבודה בירושלים. הודעת ערעור יש להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום,
ג' תמוז תשע"א, 05 יולי 2011, בהעדר הצדדים.




גב' רונית כהן
נ.צ. עובדים

אילן איטח
, שופט
אב"ד

מר ארנון פוקס
נ.צ. מעסיקים

[1]

סוגיית נפקות מעבר התובע להעסקה אצל הנתבעת 2 לא עלתה בכתבי הטענות או בתצהירים והועלתה לראשונה רק בדיון ההוכחות מיום 7.12.2009 (עמ' 25- 26 לפרו'). בית הדין לא התיר את הרחבת החזית בסוגיות העולות בשל חילופי המעסיקים.
[2]

צורף כנספח ו/3 לתצהיר מר הלל.
[3]

דב"ע (ארצי) לה/120 - 3 ירדנה פרג' – קרייזלר מכון להנהלת חשבונות בע"מ, פד"ע ז 449 (1976).
[4]

דב"ע (ארצי) נג/3-79 לובה יונייב – חברת וייסמן תמרוקים בע"מ, (1993).
[5]

דב"ע (ארצי) ל/14–3 בתי מרגוע ומלונות היוזם בע"מ – אברהם שמריהו, פד"ע א 141 (1970) (להלן – עניין שמריהו); דב"ע (ארצי) לה/3-23 נאמנות התאטרון הקאמרי – אלקלעי, פד"ע ו 217 (1975).
[6]

דב"ע (ארצי) לא/3-3 רהיטי ירושלים "רים" בע"מ – נסים יוסף, פד"ע ב 215 (1971); דב"ע (ארצי) לה/3-50 חברת מלון המלך שאול בע"מ – אסתר לוי, פד"ע ז 29 (1975); עניין שמריהו.
[7]

דב"ע (ארצי) מג/84–3 הרצל חלפון– ארגיל בע"מ, פד"ע טו 34 (1983); דב"ע (ארצי) לז/33–3 חברת נוימן ברזל לבניה 1974 בע"מ – עמר מסראווה, פד"ע ח 315 (1977).
[8]

ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – אלכסנדר צ'רניאקוב, (2007) (להלן – עניין אלוניאל).
[9]


ע"ע (ארצי) 189/03 גירית בע"מ - מרדכי אביב, (2003).
[10]


עב (חי') 3444/04 ורטש איתן - דיקלית סחר בין לאומי בע"מ, (2008).

[11]


ע"ע (ארצי) 659/08 טוליפ תעשיות הנדסה בע"מ - אלכסנדר פסחוביץ, (2009) (להלן – "פרשת טוליפ").
[12]

סומן כמוצג ת/3.
[13]

נספח ה' לתצהיר מר הלל.
[14]

ר' מכתבי כלל והכשרת היישוב, לפיהם אין פוליסה על שמן של גב' לוטאטי או גב' קרן (נספחים ז' ו-ח' לתצהירי הנתבעות).
[15]

נספח ח/2 לתצהירי הנתבעות.
[16]

נספח ח/3 לתצהירי הנתבעות.
[17]

נספח ח/4 לתצהירי הנתבעות.
[18]


עמ' 12 לפרוטוקול מיום 3.5.09 ש' 12 – 14.
[19]


עמ' 6 לפרוטוקול הקד"מ מיום 11.1.09 ש' 7 – 8.

[20]

הוגש כמוצג נת/1.
[21]

נספח ח/1 לתצהירי הנתבעות.
[22]

נספח ח/5 לתצהירי הנתבעות.
[23]

העתק צורף כנספח ח/6 לתצהירי הנתבעות.
[24]

ס' 12 לתצהיר התובע.
[25]


עמ' 7 לפרוטוקול הקד"מ מיום 11.1.09 ש' 10 – 12.
[26]


עמ' 16 לפרוטוקול מיום 3.5.09 ש' 7 – 9.
[27]


עמ' 22 לפרוטוקול יום 3.5.09 ש' 13 – 25.
[28]

נספח י' לתצהירי הנתבעות.
[29]

העתק המחאה ע"ס 1,212 ₪ צורף כנספח ד' לתצהירים המשלימים מטעם הנתבעות.
[30]


1,500 ₪ המקדמה הטענת ו- 544 ₪ הניכוי עבור הוצאות דלק.
[31]

נספח ג' לתצהירים המשלימים מטעם הנתבעות.
[32]


עמ' 23 לפרוטוקול יום 3.5.09 ש' 13 – 14.
[33]

נספח י' לתצהירים מטעם הנתבעות. לא צורף תלוש חודש ינואר.
[34]

ע"ע (ארצי) 1194/01 דרור עגיב נ' "המגן" חברה לביטוח בע"מ, מ 241 (2005) (להלן – "עניין דרור עגיב").
[35]

נספח ט' לתצהירי הנתבעות.
[36]

דב"ע (ארצי) לא/3-22 ציק ליפוט - חיים קסטנר, פד"ע ג' 215 (1972).
[37]


ע"ע (ארצי) 554/09
צבר ברזל הספקה ושיווק מתכת בע"מ - משה שמיר, (13.1.2011);
ע"ע (ארצי) 1415/04 אברהם גולדה - גולדה שטיחים וטפטים בע"מ, (2005).
[38]


דב"ע (ארצי) נה/3-193 חנן זומרפלד - מלון זוהר בע"מ, (1996).
[39]


עמ' 27 לפרוטוקול הדיון המתומלל מיום 6.12.09 ש' 1 – 17.
[40]


12/4 – ערב חג, 16-17/4 חול המועד ו- 18/4 ערב חג שני.
[41]


ינואר – מרץ 2006.
[42]


ק"ת תשס"ה 568.
[43]



http://www.finance.gov.il/itc/nikuim2006_year/nikuim2006_year.pdf
.
[44]

צורף כנספח יא' לתצהירי הנתבעות.







עב בית דין אזורי לעבודה 3323/07 לוטן יוסף נ' עדיף נוי ניהול וייעוץ בע"מ, דב-רון סוכנות לביטוח (2005) בע"מ (פורסם ב-ֽ 05/07/2011)