פסקי דין על עופר מזרחי | פסקי דין על ליאור טואיטו | פסקי דין על נסים רחימוב ואח' | פסקי דין על עיריית ת"א יפו

30288-02/11 תאק     05/07/2011




תאק 30288-02/11 עופר מזרחי, ליאור טואיטו, נסים רחימוב ואח' נ' עיריית ת"א יפו








בית משפט השלום בתל אביב - יפו




05 יולי 2011

תא"ק 30288-02-11 עירית תל-אביב-יפו נ' מזרחי ואח'





בפני

כב' השופט דן מור
, שופט בכיר

המבקשים
1.עופר מזרחי
2.ליאור טואיטו
3.נסים רחימוב
4.יוסי יהושע
על ידי עו"ד בן שמחון


נגד

המשיבה
נתבעים
עיריית ת"א יפו
על ידי עו"ד גליה לוי


החלטה



1.
לפני בקשת רשות להתגונן כנגד תביעת המשיבה, עיריית ת"א יפו
, לסילוק ידם של המבקשים מהמקרקעין, הם חלק מחלקה 97 בגוש 6138, המצויים דרומית לרחוב הבושם בת"א (להלן: "המקרקעין"). המשיבה טוענת לבעלות במקרקעין, כשהמשיבים אינם אלא משיגי גבול, והמבקשים טוענים לחזקה כדין, עשרות שנים, על ידי בני משפחת המבקשים 1 ו – 2, ומכאן שהם "ברי רשות מכללא", כשביטול הרשות כרוך ומחייב פיצוי בגין השקעותיהם במקרקעין.

2.
המשיבים מוספים וטוענים מספר טענות, כדלקמן: ראשית, כי העיריה אינה הבעלים ואינה זכאית להירשם כבעליה של המקרקעין. שנית, כי על המשיבים, כמחזיקי המקרקעין, חלים הקריטריונים לפינוי כאמור בהסכם שבין מנהל מקרקעי ישראל וחב' חלמיש, לגבי תושבי "כפר שלם", ומכאן שגורל התביעה להידחות, ולחילופין, ליתן למשיבים את הרשות להתגונן כנגד התביעה.
אתיחס עתה לכל טענות הבקשה, אחת לאחת.

3.
לא מצאתי בבקשת הרשות להתגונן ובתצהירי המבקשים 1 ו – 2 כל טענה, או הסתמכות על ראיה כלשהי, לסתירת הנובע מכתב התביעה ונספחיו, בכל הקשר לזכויות המשיבה במקרקעין. על פי נסח רישום המקרקעין, הבעלות נרשמה, בשנת 2003, כרישום ראשון על שם המדינה. כאמור בסע' 125 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969, הרישום מהווה ראיה חותכת לתוכנו. לאחר מכן נרשמו שתי הפקעות לטובת העיריה, בהתאם לתוכנית בניין עיר, של 32 דונם ושל 15 דונם, בחלקה 97, ששטחה הכולל כ – 50 דונם. לגבי הפקעות אלו נרשמו הערות בנסח הרישום. לכתב התביעה צורפו אף העתקי הפרסומים ברשומות, לגבי אותן הפקעות
ורשימת חלקות הקרקע, כולל חלקה 97 בגוש 6138, שהתוכניות חלות בעניינם. גם פרסומים אלו ברשומות אינם ניתנים להכחשה בטענות שבעל פה, ללא ביסוס ראייתי נוסף, כבתצהירי המבקשים. שטח המקרקעין הוא אך 4,250 מ"ר, כמסומן על מפת התצ"א, נספח ד' לכתב התביעה.


טענת המבקשים כאילו אותם 4,250 מ"ר אינם חלק מתוכניות בניין עיר שבגינם בוצעה ההפקעה, ובניגוד למופיע בתצלומי האויר, חלק מנספח ה' לכתב התביעה (חוו"ד מומחה), מבוססים על עדותה של נציגת המשיבה, שלומית דידי, בדיון בבקשה לצו הריסה, בתיק 5032/01/08, בבית המשפט לעניינים מקומיים בת"א. אולם העדה טענה במפורש כי התב"ע מתייחס לחלקה 97 בגוש 6138 (עמ' 4 לפרוט'). העדה אמנם מציינת (בעמ' 6 לפרוט') כי המבנים נשוא הבקשה לצו הריסה אינם נמצאים בשטח חלות תוכנית 1358 ד', אולם כפי שנאמר בהמשך – היא מתייחסת לתשריט של תוכנית 1358 ד', לפי המצב בשטח בשנת 1994, ולפני שהמבנים היו קיימים.
כלומר – התשובה הוצאה לחלוטין מהקשרה. תב"ע 463, לפי הפרסום ברשומות, כולל את חלקה 41 בגוש 6138, וזהו מספרה הקודם של חלקה 97, כפי שמופיע בנסח הרישום. בפרסום לגבי תוכנית 1358 ד', מופיעה חלקה 97 הנ"ל, באופן ברור ומפורש.

4.
גם בטענה בדבר קריטריונים חריגים לפינוי תושבי כפר שלם, שוב אין המבקשים מסתמכים על כל מסמך או ראיה, אלא על שמועות. ב"כ המבקשים לא ישמע בטענתו כי מעולם לא עיין בהסכם בו נקבעו קריטריונים אלו, כשהוא מתיר לעצמו לטעון שההסכם זה חל בענינם של המקרקעין. ואותו חוזה, מתאריך 28.7.04, הוצג במסגרת חקירתם הנגדים של המבקשים, וחזקה על ב"כ המשיבה שאינה מגישה לבית המשפט מסמך ששונה או בוטל מאוחר יותר. ועל פי האמור בחוזה זה (שסומן ת/1), שטח חלותו מפורט בנספח ג' לחוזה.
בגוש 6138, מציינת אך חלקה 95, ואין זכר בהסכם זה לחלקה 97. גם הסיבה לכך ברורה – חלקה 97, ברובה הינה בשטח "פארק דרום", ולא בשטח שהיה בנוי שנים רבות ותפוס מאז קום המדינה, כאדמות כפר שלם, כהגדרתם בחוזה זה.

5.
על כן נותרה למבקשים טענתם האחרונה להיותם ברי רשות מכללא. ודוק: לא נשמעה בבקשת המבקשים כל טענה לרשות בלתי הדירה, אלא אך לדרישת פיצויים בגין "השקעותיהם במקרקעין" כתנאי לפינוי. אולם, ספק אם זכות שכזו לפיצויים עומדת כהגנה בפני
תביעת סילוק יד, וזאת במיוחד בנסיבות פרשה זו. הרי גם ב"כ המבקשים מכיר בהלכה שרשות מכללא- "מתפרנסת מדי רגע ... מרצונו החופשי של המרשה והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרשיון ..." (ע"א 2836/90, אריה קצר נ' נחמה צילביץ, פד"י מ"ו (5), 184, 197). אולם, כאמור שם, כל מקרה וכל רשות תלויה ומותנית בנסיבותיה המיוחדות (שם, עמ' 198).


במקרה שבפני
נו, מודים המבקשים כי בעבר שימשו המקרקעין לבני משפחתם, הדורות הקודמים, למרעה כבשים או פרות וכן לנטיעות. רק ב – 15 השנים האחרונות לערך נבנו שם מבנים. מכאן המסקנה שאם הוענק רשיון בהתנהגות ובשתיקת המשיבה, או מנהל מקרקעי ישראל לפניה, הרשות היתה למטרה חקלאית בלבד, ולא למגורים. לגבי מועד בניית המבנים שבשטח, אין למבקשים כל תשובה או טענה כנגד הנראה בתצלומי האויר שצורפו לחווה"ד, נספח ד' לכתב התביעה, שם נראה בבירור שהמבנה הראשון בשטח, מבנה קטן וצנוע, נראה לראשונה בשנת 1997. גם בתצ"א משנת 2002, רוב השטח הינו חקלאי. מבנים של ממש נראים רק בשנת 2006, ובניגוד לטענת ב"כ המבקשים, רוב השטח אינו מטע עצים אלא דווקא עיבוד חקלאי התואם את טענת כתב התביעה על קיום חווה חקלאית מטעם המשיבה במקום.


על כן, אם החזיקו סביהם או הוריהם של המבקשים 1 ו – 2 במבנים במקום, מדובר רק משנת 2002, דהיינו, לפני כ- 10 שנים. המבקשים 1 ו – 2 הודו כי הם מחזיקים בחלק מהמבנים רק כחמש שנים עובר לשנת 2009, וזאת עת מסרו את עדותם בבית משפט לעניינים מקומיים, בבקשה לצו הריסה, כלומר, כ – 7 או 8 שנים עד היום. בנסיבות אלה קשה לקבל טענה על רשיון שניתן לחזקה בשטח, ובוודאי שלא למגורים במקום, ובמיוחד כאשר המשיבה מציגה את נספח ו' לכתב התביעה – הודעה שהודבקה בשטח, מתאריך 7.3.07, על דרישת המשיבה לפנות את השטח, דהיינו – הודעה על ביטול הרשיון, גם אם ניתנה הרשות קודם לכן בהתנהגות ושתיקת הבעלים.


מכל מקום, כאשר כבר ניתן

פסק דין
המצווה על הריסת כל המבנים שבמקרקעין, וערעור על

פסק דין
זה – נמחק, וכך אף בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, הנני רואה את המבנים בשטח כאילו נהרסו, ונותרה חזקת המבקשים 1 ו – 2 במקרקעין כשטח ריק או, אולי, לשימוש חקלאי. הרי טענה כאילו שטח זה, שמעבר לשביל המבדיל בין שטח "פארק דרום" ובין המבנה שברח' הבושם, שם מחזיקים הורי או משפחת המבקשים 1 ו – 2, הינו החצר האחורית של המבנים שברח' הבושם, לא תוכל להישמע. ואם ענייננו בשטח חקלאי, לא יהיו המבקשים זכאים לפיצוי בגין השקעות במבנים שבנו או שופצו.

6.
על אף כל האמור לעיל, הנני קובע כדלקמן:


ניתנת רשות להגן אך לענין הטענה להיות המבקשים 1 ו – 2 ברי רשות, שפינויים וסילוק ידם מהמקרקעין כפוף לתשלום פיצויים כלשהם. כל שאר טענות המבקשים – אין בהם כל ממש, ולא תינתן בגינן הרשות להתגונן . הרשות להתגונן כפופה להגשת תביעה לפיצויים, כתביעה שכנגד בתיק זה, תוך 30 יום מהיום, ובית המשפט שידון בתביעה יחליט, בהמשך הדרך, על הפרדת הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד או בדיון מאוחד, כפי שראוי שיהיה, לטעמי.


היות וניתנו צוי הריסה למבנים במקרקעין, על המשיבה לדאוג לביצועם, שאז אין יותר כל דחיפות מיוחדת בבירור תביעת סילוק היד, יחד עם התביעה לפיצויים.


לטעמי,אין למבקשים סיכויים של ממש בהגנתם ובתביעתם העתידית לפיצויים, אולם כשענייננו בבקשת רשות להתגונן כנגד תביעת סילוק יד, לא אשלול מהמבקשים 1 ו – 2 את זכותם ליומם בבית המשפט.


בנסיבות אלו, אינני פוסק הוצאות, ואלו ייפסקו על פי תוצאת התביעה.

העתק ההחלטה יישלח לב"כ בעלי הדין.

ניתנה היום,
ג' תמוז תשע"א, 05 יולי 2011, בהעדר הצדדים.











תאק בית משפט שלום 30288-02/11 עופר מזרחי, ליאור טואיטו, נסים רחימוב ואח' נ' עיריית ת"א יפו (פורסם ב-ֽ 05/07/2011)