פסקי דין על ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה | פסקי דין על מחמוד בדראן | פסקי דין על אופיר פנסטר |

3391-08/08 פ     03/07/2011




פ 3391-08/08 מדינת ישראל נ' ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה בע"מ, מחמוד בדראן, אופיר פנסטר




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום בנצרת

ת"פ 3391-08-08 מדינת ישראל
נ' ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה בע"מ
ואח'


03 יולי 2011


בפני
: כב' השופטת – לילי יונג-גפר
, סגנית הנשיא



המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשמים
1.
ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה בע"מ
2.
מחמוד בדראן
3.
אופיר פנסטר
(נדון)

<#2#>
נוכחים
: מטעם המאשימה – עו"ד יוני שמיר

מטעם הנאשמים 1 ו- 2 – נאשם 2 בעצמו ועו"ד זיאד חביבאללה




<#3#>
גזר דין לנאשמים 1 ו- 2

1.
הנאשמים 1 ו-2 (להלן: "הנאשמים", "הנאשמת" ו- ה"הנאשם" בהתאמה), הורשעו לאחר שמיעת ראיות בעבירות של ביצוע עבודות בניה באסבסט ללא אישור, ביצוע עבודה באסבסט ללא ציוד מגן אישי מתאים וביצוע עבודה באסבסט ללא שילוט אזהרה.

2.
עובדות המקרה פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין, אך לצורך גזר הדין אציין בתמצית כי הנאשמים הם חברה ומנהלה.
הנאשם 3 היה במועדים הרלבנטיים בעל סככה במושב רמות נפתלי, ועליה גג אסבסט בשטח של כ- 300 מ"ר.
בשנת 2004 התקשר הנאשם 3 עם הנאשמת לביצוע עבודת פירוק הגג, וזו בוצעה בהתאם להזמנה, כאשר הנאשם משמש כמנהל עבודה מטעם הנאשמת בביצוע העובדה.

3.
לאחר בחינת הראיות שהובאו בתיק זה, נקבע בהכרעת הדין כי הנאשמים ביצעו את עבודת הפירוק שהיא "עבודת בניה באסבסט" כהגדרתה בתקנה 1 לתקנות הבטיחות בעבודה (גיהות תעסוקתית ובריאות הציבור והעובדים באבק מזיק (התשמ"ד-1984) (להלן: "התקנות"), וכי העבודות בוצעו ללא היתר, ללא ציוד מגן אישי וללא שילוט אזהרה.

4.
יצויין כי משפטו של הנאשם 3 הופרד ממשפטם של הנאשמים, לאחר שהגיע להסדר טיעון עם המאשימה, במסגרתו הודה במיוחס לו בכתב האישום ונדון לקנס בסך 15,000 ₪ ולהתחייבות בסך 30,000 ₪, וזאת, בהתחשב בחלקו בפרשה ובהודאתו שחסכה זמן שיפוטי.

5.
התובע מבקש לגזור על הנאשם קנס והתחייבות משמעותיים, בהתאם לרמת הענישה בפסיקה שהגיש במסגרת טיעוניו לעונש, ומבקש להתחשב בגזירת הדין גם בהתנהלותם של הנאשמים במהלך המשפט.

6.
הסניגור מבקש להקל עם הנאשמים, להימנע מלזקוף לחובתם את ניהול המשפט במיוחד לאור העובדה שצמצמו את יריעת המחלוקת לנושא הוכחת קיומו של האסבסט, אשר לגביו זכתה עמדתם לתמיכה בפסיקה של בתי משפט שונים.
עוד טוען הסניגור כי מדובר בעבירות שבוצעו לפני שבע שנים, וכי לנאשמים אין הרשעות קודמות, וגם לאחר העבירות נשוא תיק זה לא שבו לעבור עבירות. כן מבקש הוא להתחשב במצבו הכלכלי של הנאשם שהוא המפרנס היחיד של משפחתו.
גם הסניגור מצדו הגיש פסיקה המשקפת, לשיטתו, את רמת הענישה הראויה.

7.
אין חולק כי עבודה באסבסט היא עבודה שיש בה סכנה ממשית לשלום הציבור וכי קיים אינטרס ציבורי לעשות ככל הניתן על מנת למנוע את אותה סכנה ולגרום למי שעוסק בעבודות אסבסט לפעול עפ"י חוק.
אין חולק גם כי הצורך בביצוע העבודה בהתאם להיתר מיקר לא פעם את העבודה וכי קיים פיתוי לבצע את העבודה גם בניגוד להיתר תוך עריכת קיצורי דרך בין אם על מנת לחסוך עלויות ובין על מנת שלא להפסיד את העבודה.
משכך, על הענישה בעניין זה לבטא את הצורך בהפיכת התנהלות זו לבלתי כדאית וזאת בדרך של הטלת קנסות אשר יטילו על אותם נאשמים עלות גבוהה יותר מזו שהיתה נגרמת להם אילו פעלו כחוק

8.
לזכות הנאשמים יעמדו שני נתונים מרכזיים: האחד – כי חלפו כשבע שנים מאז בוצעו העבירות והשני – כי במהלך תקופה זו, וגם קודם לכן, לא הורשעו הנאשמים בכל עבירה דומה.

אשר לטענת הסניגור כי אין לזקוף לחובת הנאשמים את העובדה כי בחרו לנהל את המשפט עד תומו: אכן, אין להעניש נאשם בשל בחירתו שלא להודות במיוחס לו, אך מאידך, לא יוכל ליהנות מן ההקלה הניתנת למי שמודה במיוחס לו, נוטל אחריות על מעשיו וחוסך זמן שיפוטי.

9.
הפסיקה המקלה שהגיש הסניגור אינה רלבנטית ברובה, בין משום שמדובר היה בנאשמים שהודו במיוחס להם – מיזמתם או במסגרת הסדרי טיעון, ובין משום שהנסיבות של אותם מקרים היו קלות יותר או שהתקיימו בהם נסיבות מיוחדות.
מבחינה זו סבורני כי הפסיקה שהגיש התובע, היא זו המשקפת באופן נאמן יותר את רמת הענישה הנוהגת והראויה.

10.
ענין אחרון שאליו אתייחס הוא היחס בין העונש שהוטל על הנאשם 3 לבין זה הראוי לנאשמים: אין ספק בליבי כי עונשם של הנאשמים חייב להיות חמור יותר מזה שהוטל על הנאשם 3, וזאת ממספר טעמים:
ראשית: הנאשם 3 הודה במיוחס לו בשלב מוקדם של ההליכים, לא עשה כל ניסיונות להתנער מאחריות ולחלץ עצמו בטענות משפטיות שונות, ובכך גם חסך זמן שיפוטי ניכר.
שנית: נאשם זה הורשע בעבירה אחת בלבד של עבודה באסבסט, ולא הורשע בשתי העבירות הנוספות שבהן הורשעו הנאשמים.
ושלישית: חלקו של הנאשם 3 בפרשה הוא הקטן ביותר מלכתחילה. מדובר במי ששכר את שירותיה של הנאשמת לשם ביצוע העבודה, מתוך כוונה כי היא זו שתבצע את העבודה ולשם כך תדאג גם לקבלת כל האישורים המתאימים. אכן, נאשם זה לא מילא אחר חובותיו הוא על פי חוק ולא עשה את המוטל עליו לשם הבטחת ביצוע העבודה כדין, אך הנאשמים הם אשר באופן פוזיטיבי ומודע בחרו בדרך הקצרה והזולה לשם ביצוע העבודה, תוך סיכון הציבור.

לאחר ששקלתי את הנתונים והטיעונים כפי שפורטו לעיל, אני גוזרת על הנאשמים עונשים כדלקמן
:

על הנאשמת 1:
1.
קנס בסך 30,000 ₪. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חדשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.11.

2.
הנאשמת תחתום על התחייבות בסך 60,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מהיום מעבירה של ביצוע עבודת בניה באסבסט שלא כחוק.
על הנאשם 2
:
1.
קנס בסך 20,000 ₪ או 4 חודשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חדשיים שווים ורצופים החל מיום 1.9.11.
במידה
ותשלום כלשהו לא ישולם במועדו, תעמוד יתרת הקנס כולה לפרעון מיידי.

2.
הנאשם יחתום על התחייבות בסך 40,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מהיום מעבירה של ביצוע עבודת בניה באסבסט שלא כחוק.
אם לא יחתום על ההתחייבות, ייאסר למשך 5 חודשים, או עד שיחתום, לפי המוקדם.

זכות ערעור תוך 45 יום
.
<#5#>

ניתן והודע היום א' בתמוז התשע"א, 03/07/2011 במעמד הנוכחים.


לילי יונג-גפר
, שופטת
סגנית הנשיא

הוקלד על ידי: חגית דהן







פ בית משפט שלום 3391-08/08 מדינת ישראל נ' ב. מחמוד - עבודות פיתוח ובניה בע"מ, מחמוד בדראן, אופיר פנסטר (פורסם ב-ֽ 03/07/2011)