פסקי דין על מרעי חסן מוברשם | פסקי דין על מהנא חסן מוברשם | פסקי דין על מוחמד חסן מוברשם ואח' | פסקי דין על סאלח מוחמד אחמד כיאל | פסקי דין על עזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב |

499/03 א     06/07/2011




א 499/03 מרעי חסן מוברשם, מהנא חסן מוברשם, מוחמד חסן מוברשם ואח' נ' סאלח מוחמד אחמד כיאל, עזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב








st1\:*{behavior: }
בית המשפט המחוזי בחיפה



ת"א 499-03 עזבון המנוח חסן אחמד מוברשם ואח'
נ' סאלח מוחמד אחמד ואח'






בפני

כב' השופט
עודד גרשון


תובעים

עזבון המנוח חסן אחמד מוברשם ז"ל באמצעות יורשיו:

1.
מרעי חסן מוברשם

2. מהנא חסן מוברשם

3
.
מוחמד חסן מוברשם

4
.
זכריא חסן מוברשם

5
.
קאסם חסן מוברשם

6
.
אחמד חסן מוברשם

7
.
מחמוד חסן מוברשם

8
.
גמאל חסן מוברשם

9
.

עוטור חסן אבריק

10
.
ריא חסן מוברשם

11
.
אמנה חסן מוברשם


נגד


נתבעים

1.סאלח מוחמד אחמד כיאל
ת.ז. 021036157
2.עזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב




פסק דין
(ביחס לנתבע מס' 1)

1.
מבוא

א.
לפני תביעת עזבונו של המנוח חסן אחמד מוברשם, באמצעות יורשיו (כולם יחדיו יקראו להלן – "התובעים"), כנגד סאלח מוחמד אחמד כיאל
(הנתבע מס' 1) ועזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב
(הנתבע מס' 2). עניינה של התביעה במקרקעין הידועים כחלקה 19 בגוש 18543.

התובעים עתרו למתן

פסק דין
המצהיר כי -

"(...) התובעים הינם הבעלים של 1/4 החלקים בחלקה הידועה כגוש 18543 חלקה 19 מאדמות כפר ג'דידה והרשומים כיום על שם הנתבעים וזאת על יסוד הסכם מכר מיום 5.5.1973.

וכן להורות על מחיקת הרישום של הנתבעים הקיים בלוח הזכויות ובפנקס המקרקעין".

ב.
התובעים והנתבע מס' 2 הגישו לבית המשפט, ביום 15.2.04, הסכם פשרה שקיבל, בו ביום, תוקף של

פסק דין
. בהסכם נאמר כדלקמן:

"מבלי להודות בעובדות ובטענות שהועלו בכתב התביעה ולפנים משורת הדין, ומבלי שהדבר יחייב את הנתבע מס' 1, או מטעמו מסכים ומתחייב הנתבע מס' 2 כי 1/8 מהחלקה מס' 19 בגוש 18543 הרשומים על שם המנוח מחמוד סאלח אחמד אלחטיב כיאל (...), יירשמו בבעלות התובעים ובפנקס המקרקעים ובכפוף להוראות הסכם פשרה זה".

לאור הסכם הפשרה ופסק הדין שניתן בעקבותיו, הרי שהמחלוקת שנותרה להכרעה היא בין התובעים לבין הנתבע מס' 1 בלבד.

ג.
ב

פסק דין
שניתן על ידי ביום 10.8.08 דחיתי את תביעת התובעים כנגד הנתבע מס' 1 מחמת התיישנות.


ערעור שהגישו התובעים לבית המשפט העליון (ע"א 8761/08) התקבל ביום 25.11.09 והתיק הוחזר לבית משפט זה "(...) על מנת שידון ויכריע בו לגופו של עניין".

2.
כתב התביעה, השתלשלות העניינים והנפשות הפועלות

א.
עניינה של התביעה ב - 2/8 חלקים מן החלקה 19 בגוש 18543 מאדמות המועצה המקומית ג'דידה (להלן – "החלקה").

ב.
עיון בנסח הרישום שצורף לכתב התביעה מעלה כי 1/8 מן החלקה רשומה על שם מחמוד צאלח אחמד אל חטיב (שעזבונו הוא הנתבע מס' 2) ו- 1/8 מן החלקה רשומה על שמו של מוחמד צאלח אחמד אל חטיב (שהנתבע מס' 1 הינו יורשו היחיד על פי דין, על פי צו ירושה שניתן על ידי בית הדין השרעי בעכו, נספח ב' לכתב התביעה).

ג.
בסעיף 5 לכתב התביעה נטען כי –

"הנתבעים 1 + 2 הינם הרשומים בטאבו כבעלים של 1/8 חלקים כל אחד (היינו, ביחד ¼ חלקים) מהחלקה הידועה כגוש 18543 חלקה 19 מאדמות כפר גדידה ששטחה הכולל 3658 מ"ר וזאת לפי הרישום לאחר ההסדר משנת 1958 לפי נסח רישום"
.

ובסעיף 6 לכתב התביעה טענו התובעים כי –

"ביום 5.5.1973 חתמו הנתבעים 1 + 2 על הסכם מכר שלפיו העבירו את מלוא זכויותיהם בחלקה הנ"ל לתובעים וזאת תמורת סכום של שלושת אלפים לירות ישראליות" (להלן – "ההסכם").

ד.
עוד נטען בכתב התביעה כי התובע קבל לידיו את החזקה והשימוש בחלקה מיום חתימת ההסכם והוא מחזיק בחלקה ונוהג בה מנהג בעלים ע"י עיבוד ונטיעות מאז ועד היום.

3.
פסק הדין מיום 10.8.08

כאמור לעיל, בפסק הדין מיום 10.8.08 הוריתי על דחיית התביעה מחמת התיישנות. מטבעה של הכרעה מן הסוג האמור, הרי שטענות הצדדים לא נדונו
לגופו של עניין ולא הוכרעו טענות הצדדים באשר לתוקפו ומעמדו של הסכם המכר מיום 5.5.73 שהוצג על ידי התובעים. כך גם לא הוכרע טיב זכויותיהם הקנייניות או האחרות של התובעים בחלקה מכוח ההסכם.

עתה, משבוטל פסק הדין מיום 10.8.08 בפסק דינו של בית המשפט העליון (ע"א 8761/08) והתיק הוחזר לבית משפט זה, יידונו המחלוקות שבין הצדדים על פי מכלול חומר הראיות שהוגש לבית המשפט.

4.
הבקשה לתיקון פרוטוקול

ביום 24.10.10, כארבע שנים לאחר הדיון שהתקיים ביום 20.11.2006,
הגיש הנתבע מס' 1 בקשה בה עתר לתקן את פרוטוקול הדיון מיום 20.11.2006 בטרם יינתן פסק הדין.

התיקון המבוקש התייחס ל"טעות" שנפלה, לטענת הנתבע, בעמוד 18 שורה 11 לפרוטוקול הדיון מיום 20.11.06. שם נחקר הנתבע מס' 1 בחקירה נגדית והשיב לשאלת בא כח התובעים, עו"ד עישאן, כדלקמן:

"ש:
האם אתה מאשר שאחיות שלך ויתרו לך על זכויותיהם בירושה לטובתך?

ת:
כן. אבל כאשר מכרתי את החלקה היה לכולנו אני ואימי ו- 5 האחיות שלי. כי אבי נפטר בשנת 61" (ההדגשה שלי.
ע.ג.).

בא כח הנתבע, עו"ד אשרף כיאל, טען בבקשה כי יש לתקן את הפרוטוקול כך שבמקום המילים "כאשר מכרתי את החלקה", תבאנה המילים "במועד מכירת החלקה".

בא כח הנתבע נימק את הבקשה בכך שלטענתו נפלה טעות ברישום הפרוטוקול על ידי הקלדנית. עוד נטען כי הנתבע הכחיש הן במהלך עדותו והן בכל הזדמנות אחרת שהוא מכר את חלקו בחלקה לתובעים ועל כן יש להורות על תיקון הפרוטוקול בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט בתקנה 175 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – "התקנות").

בא כח התובעים, עו"ד אוסאמה עישאן, הביע, בתגובתו, התנגדות נחרצת לבקשה וטען כי זו הוגשה לאחר שנים
של איחור,
בניגוד לדין ולתקנות. בא כח התובעים הוסיף וטען כי בא כח הנתבע הגיש את בקשתו רק לאחר שבית המשפט העיר בפני
באי כח הצדדים על האמור בפרוטוקול.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובמכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לתיקון הפרוטוקול להידחות ולו רק בשל האיחור הרב בהגשתה. למותר לציין שלאחר זמן כה רב לא ניתן לשחזר ולזכור מהן המילים המדוייקות שנאמרו ואם נפלה טעות בפרוטוקול אם לאו.

5.
דיון והכרעה: ההסכם מיום 5.5.1973

א.
התובעים טענו, כאמור, כי ביום 5.5.1973 חתמו הנתבעים 1 ו- 2 על הסכם מכר שלפיו העבירו את מלוא זכויותיהם בחלקה לתובעים וזאת בתמורה לסכום של שלושת אלפים לירות ישראליות.
העתק מהסכם המכר צורף כנספח ד' לכתב התביעה.

ב.
הנתבע הכחיש את הטענה האמורה וטען כי מעולם לא מכר את חלקו בחלקה לאביהם של התובעים ולא קיבל ממנו כל תמורה. לטענתו, ההסכם נספח ד' והחתימות המוטבעות עליו הם זיוף.

ג.
לאור יריעת המחלוקת וטענת הזיוף שהועלתה ע"י הנתבע מס' 1, הגישו הצדדים חוות דעת גרפולוגיות.

ד.
מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של הגרפולוג מר יצחק חגג, בעל הסמכה מטעם משטרת ישראל ובעל ניסיון של למעלה מ- 43 שנים בבדיקת מסמכים והשוואת כתבי יד.


הגרפולוג, מר יצחק חגג, הגיע למסקנות הבאות –


"א.
(...)

ב.
בהשוואה שערכתי בין החתימה שבמחלוקת על שם כיאל סאלח במסמך המקורי שסומן א' 1 לדוגמאות כתב ידו מצאתי התאמה חזקה בתכונות הכתב והגעתי למסקנה שקיימת סבירות גבוהה כי מדובר בכותב אחד.
ג.
בבדיקת המסמך המקורי מ- 1973 שסומן א' 1, מצאתי סימנים ברורים שמדובר בהתיישנות טבעית של המסמך ויש בו את כל הסממנים המאפיינים מסמך אוטנטי משנת 1973" (ההדגשה שלי – ע.ג.).

בישיבת בית המשפט מיום 7.1.08 נחקר מר חגג ארוכות על חוות דעתו (בעמ' 23- 28 לפרוטוקול). המומחה נשאל האם מצא שוני כלשהו בין החתימה על המסמך המקורי לבין החתימה על המסמכים האחרים שנמסרו לשם השוואה, והשיב כדלקמן-

"בהשוואה שעשיתי בין החתימה שבמחלוקת לדוגמאות, לא מצאתי ניגודים בתכונות כתב היד. נכון, מצאתי שוני, אבל השוני הזה הוא שוני שנובע מהוואריאציות הטבעיות של הכותב. כתב יד זה לא מכונת דפוס שמדפיסה בדיוק בצורה זהה" (בעמ' 23, שורות 7 – 9).

ה.
מטעם הנתבע מס' 1 הוגשה חוות דעתה של הגרפולוגית המוסמכת הגב' פנינה אריאלי, העוסקת בתחום הגרפולוגיה כ- 20 שנה ומנהלת את "המכון לאבחון גרפולוגי".


הגב' פנינה אריאלי הגיעה למסקנות הבאות –

"(...) בדיקת החתימה במחלוקת, בהשוואה לכל שאר המסמכים המכילים חתימות וכתבי-יד של סאלח מוחמד כייאל, העלתה שוני רב במספר פרמטרים גרפולוגיים.

אי לכך, הגעתי למסקנה שקיימת סבירות גבוהה ביותר שמר סאלח מוחמד כייאל לא חתם בעצמו על מסמך א- 1.

(...) לא ניתן לבדוק בכלים גרפולוגיים זמן מדויק של התיישנות מסמך ולכן קיימת אפשרות בטווח של 10 שנים או יותר, כלומר יחד עם האפשרות שהמסמך הוא משנת 1973, קיימת גם אפשרות שהוא נכתב אפילו 10 שנים לאחר מכן" (ההדגשה שלי – ע.ג.).

גם הגרפולוגית, הגב' אריאלי, נחקרה בבית המשפט על חוות דעתה. הגב' אריאלי סיפרה בעדותה שהיא לא למדה בדיקת נייר ובדיקת דיו וכי היא למדה בכוחות עצמה מספרות מקצועית (בעמ' 28 לפרוטוקול, שורות 11- 14).

ו.
בא כח הנתבע טען בסיכומיו כי שני המומחים עשו עבודה יסודית ומקצועית ודבקו בגרסתם ומאחר והצדדים לא הסכימו על מינוי מומחה שלישי מכריע הרי שאין מקום להעדיף חוות דעת אחת על פני האחרת, ויש ליתן לשתי חוות הדעת משקל שווה ולהכריע על סמך מכלול הנסיבות והעדויות האחרות בתיק.


לעומתו, טען בא כח התובעים כי יש להעדיף את חוות דעת הגרפולוג מטעם התובעים מר חגג על פני חוות דעתה הגרפולוגית של הגב' אריאלי.

בהקשר זה טען בא כח התובעים, כי ניסיונו הרב של מר חגג וכן תשובותיו והדגמותיו המפורטות לבית המשפט במסגרת חקירתו הנגדית, לעומת ה"בלבול" הרב בתשובותיה של הגב' אריאלי, תומכים בהעדפת חוות דעתו של מר חגג ובהסתמכות עליה. בא כח התובעים אף הפנה לפסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (ת.א. 9685/03 סואעד חוסיין נ' שואהנה עאדל, עו"ד) שם העדיף בית המשפט (כב' השופט א' אליקים) את חוות דעתו של המומחה מר חגג על פני חוות דעתה של הגב' אריאלי.


על שום כל אלה, טענו התובעים כי הנתבע לא הרים את הנטל להוכיח את טענתו בדבר
הזיוף.

ז.
מלבד שני המומחים הנ"ל העידו באי כח הצדדים עדים שונים באשר לנסיבות עריכת הסכם המכר, שאלת קיומו ותוקפו.


מטעם התובעים העידו חלק מהתובעים בעצמם זכריא מוברשם (התובע מס' 4), מרעי מוברשם (התובע מס' 1) ומוהנא מוברשם (התובע מס' 2). כל אלה אישרו את המכר משנת 1973 ואת ההחזקה של אביהם המנוח בחלקה מאז במשך שנים וללא כל התנגדות (ראו: בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 20.11.06, שורות 16 ואילך; עמ' 3, שורה 19; עמ' 6, שורה 18; עמ' 8, שורות 26- 27; עמ' 9, שורה 19).


מטעם הנתבע העידו מר חיר כיאל ומר אכתם כיאל שחתימתם מתנוססת על גבי ההסכם כעדים, ברם, בעדותם טענו כי החתימות על ההסכם אינן חתימותיהם (ראו: בעמ' 12 לפרוטוקול הישיבה מיום 20.11.06, שורות 26- 27; עמ' 15, שורות 11- 13).


ואולם, העדות הרלוונטית והחשובה ביותר, כפי שאראה להלן, היא עדותו של הנתבע בעצמו אשר, כאמור, בישיבה מיום 20.11.06 הודה כי מכר את החלקה ["כאשר מכרתי את החלקה (...)": עמ' 18 לפרוטוקול בשורה 11].

ח.
לאחר עיון בחומר הראיות, בטענות הצדדים ובמכלול נסיבות העניין, הגעתי למסקנה כי דין טענת הזיוף להידחות.

אני קובע כי עלה בידי התובעים להוכיח במידה הנדרשת כי הנתבע מס' 1 אכן חתם על הסכם המכר מיום 5.5.1973 בדבר העברת זכויותיו בחלקה למנוח חסן אחמד מוברשם, מורישם של התובעים. אני קובע, על כן, כי יש לתת להסכם מיום 5.5.1973 תוקף ומעמד מחייב על פי כל דין.

הטעמים שהביאוני למסקנה זו הם כדלקמן:


ראשית, אני מעדיף את חוות דעתו ועדותו של המומחה מטעם התובעים, הגרפולוג מר יצחק חגג, על פני עדותה וחוות דעתה של הגב' אריאלי. חוות דעתו של מר חדד הייתה מפורטת, יסודית ומקצועית. מר חגג השיב בבהירות ובהחלטיות לכל השאלות שנשאל בחקירה הנגדית. החקירה הנגדית לא ערערה את גרסתו ודבריו כהוא זה. על שום כך נראה לי כי נכון יהיה, לאור מסקנתו של מר חגג על כך ש"קיימת סבירות גבוהה כי מדובר בכותב אחד", לבסס

פסק דין
זה, בין היתר, על חוות דעתו ועדותו של מר חגג.


שנית, וכאן הוא העיקר, דבריו של הנתבע בעצמו, כפי שצוטטו לעיל, במהלך עדותו שם הוא מודה שמכר את החלקה, תומכים גם הם באופן החזק והישיר ביותר בטענות התובעים באשר להסכם המכר.

שלישית
, תצהיריהם ועדויותיהם של העדים מטעם התובעים ומכלול נסיבות העניין מלמדים כי אביהם המנוח של התובעים, והתובעים בעצמם, החזיקו בחלקה ונהגו בה מנהג בעלים.


בשולי הדברים אעיר כי על אף שבהסכם הפשרה הנזכר לעיל, בין התובעים לנתבע מס' 2, נאמר שלדברים אין קשר לנתבע מס' 1, הרי שבעצם הסכמתו של
נתבע מס' 2 לרישום הזכויות על שם התובעים יש משום ראשית הודאה בדבר המכר ומשום נטילת העוקץ מבסיס טענת הזיוף והטענה כאילו לא היו דברים מעולם.



ולבסוף, ראוי להזכיר כי הלכה פסוקה היא כי על הטוען טענת זיוף, היינו הטוען טענה שהיא בעלת "אופי פלילי" במהותה, במסגרת הליך אזרחי, רובץ נטל הוכחה מוגבר מהנטל בהליך אזרחי רגיל (ראו: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589 (1986)). סבורני כי הנתבע לא עמד בנטל המוגבר האמור ולא הוכיח את טענת הזיוף.

6.
טיב זכויותיהם הקנייניות של התובעים בחלקה

א.
לאור מסקנתי הנ"ל, אפנה עתה לבחינת השאלה בדבר מהות זכויותיהם של התובעים בחלקה מכח הסכם המכר, ובכלל זה אתייחס גם לסוגיית ההתיישנות.

ב.
הוכח כי התובעים רכשו מהנתבעים, בשנת 1973, זכויות קנייניות בחלקה. נחתם הסכם מכר ושולמה תמורה. אביהם של התובעים, ובהמשך הם בעצמם, החזיקו בחלקה ונהגו בה מנהג בעלים. בנוסף לכך, שולמו בקשר לחלקה המסים לרשויות המתאימות.

ואולם, כשביקשו התובעים להשלים את הרישום בלשכת רישום המקרקעין הם נתקלו בסירובו של הנתבע מס' 1 שהכחיש את קיומו של ההסכם וטען כי חתימתו זויפה.

כתוצאה מן האמור לעיל, רישום זכויותיהם של הנתבעים בחלקה על שמם של התובעים לא הושלם עד היום.

ג.
זכויותיהם של התובעים בחלקה הן, למעשה, "זכויות קניין שביושר". זכות זו צמחה לתובעים מכוח התחייבותם של הנתבעים להעביר את החלקים בחלקה לבעלותם במסגרת הסכם המכר. זכות זו אינה זכות אובליגטורית בלבד אלא היא זכות "מעין-קניינית" (ראו: ע"א 1559/99 שושנה צימבלר נ' רבקה תורג'מן, פד"י נז(5) 49 (2003); להלן – "עניין צימבלר". וראו גם את ע"א 189/95 בנק אוצר החייל נגד מזל אהרונוב, פד"י נג' (4) עמ' 199).

ד.
התחייבות הנתבעים (המוכרים) לתובעים (הקונים) במסגרת הסכם המכר יצרה יחסי נאמנות בין הצדדים, ועל כן מרוץ ההתיישנות של תביעה המבוססת על יחסי נאמנות מתחיל ביום שבו נולדה עילת התביעה של הנהנה כנגד הנאמן, היינו, ביום שבו כפר הנאמן לראשונה בחובת הנאמנות שלו או הפר אותה וכן הביא לידיעתו של הנהנה את עובדת הכפירה האמורה (עניין צימבלר שלעיל, בעמ' 66- 68).

ה.
מהאמור לעיל עולה כי מרוץ ההתיישנות החל ביום שבו נולדה עילת התביעה נגד הנתבעים, היינו ביום שבו סירב הנתבע מס' 1 לחתום על טופסי העברת הזכויות בלשכת רישום המקרקעין על שם המוכרים.


התובעים לא ציינו בתביעתם מועד מדוייק שבו פנו אל הנתבעים לראשונה בבקשה לרישום הזכויות מכח ההסכם. עם זאת, ניתן ללמוד שהמועד בו כפר הנתבע מס' 1, סאלח מוחמד כיאל, בזכויות התובעים הוא המועד שבו הגיש תביעה לפינוי ולסילוק יד ותביעה כספית כנגד התובעים בבית משפט השלום בעכו (ת.א. 3353/03; צורף כנספח לכתב ההגנה מטעם הנתבע מס' 1), היינו,
ביום 4.8.03 או במועד סמוך אחר.


מכל מקום, ובהתאם להוראות חוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 , עילת תביעתם של התובעים נולדה בשנת 2002 או בשנת 2003, עם כפירתו הראשונה של הנתבע בחובת נאמנותו.ממילא, על כן, התביעה לא התיישנה שכן היא הוגשה ביום 21.5.03.

7.
אחרית דבר


אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומורה כדלקמן:

א.
אני מצהיר כי עזבון המנוח חסן אחמד מוברשם, שנשא בחייו ת.ז. מס' 020418570 זכאי להרשם כבעלים של 1/8 החלקים בחלקה הידועה כגוש 18543 חלקה 19 מאדמות כפר ג'דידה והרשומים כיום על שם הנתבע מס' 1 וזאת על יסוד הסכם מכר מיום 5.5.1973.


עזבון המנוח חסן אחמד מוברשם יוכל להרשם כבעלים כאמור רק לאחר שישולמו כל המסים, האגרות, ההיטלים ותשלומי החובה על פי כל דין ורק לאחר שיומצאו כל האישורים והמסמכים הנדרשים על פי כל דין.

ב.
הנתבע מס' 1 ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 12,500 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.








ג.
המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לבאי כח הצדדים.


ניתן היום,
ד' תמוז תשע"א, 06 יולי 2011, בהעדר הצדדים.














א בית משפט מחוזי 499/03 מרעי חסן מוברשם, מהנא חסן מוברשם, מוחמד חסן מוברשם ואח' נ' סאלח מוחמד אחמד כיאל, עזבון המנוח מחמוד צאלח אחמד אל חטיב (פורסם ב-ֽ 06/07/2011)