פסקי דין על ביטון רבקה | פסקי דין על עיזבון משה בן דב עברי ז"ל | פסקי דין על עיזבון רות עברי ז"ל | פסקי דין על דב עברי ואח' |

262/06 הפ     10/07/2011




הפ 262/06 ביטון רבקה נ' עיזבון משה בן דב עברי ז"ל, עיזבון רות עברי ז"ל, דב עברי ואח'








בית המשפט המחוזי בחיפה



ה"פ 262-06 ביטון רבקה
נ' משה בן דב עברי ז"ל ואח'






בפני

כב' השופט
מנחם רניאל

מבקשת
ביטון רבקה


נגד

משיבים
1. עיזבון משה בן דב עברי ז"ל
2. עיזבון רות עברי ז"ל
3. דב עברי
4. מס שבח מקרקעין
5. מינהל מקרקעי ישראל



החלטה

1.
ביום 19.11.08, לאחר שמיעת ראיות וטיעוני הצדדים, נתתי

פסק דין
בתיק זה, ובו קבעתי שאכן גב' רבקה ביטון (להלן: המבקשת) ובעלה רכשו את הדירה נשוא התובענה, אבל המבקשת לא הוכיחה ששילמה את מלוא התשלומים בהסכם, וגירסתה בדבר התשלומים ששילמה הותירה תשלום של 28,000 ל"י שלא הוכח. לפיכך, קבעתי שכנגד תשלום סכום זה בצירוף הפרשי הצמדה מיום 5.4.75, תהא המבקשת רשאית להחתים את המשיב 3, שהוא הנותר מיורשי המוכרים, על יפוי כוח לפיו ירשמו זכויותיה של המבקשת בדירה. קביעתי זו נעשתה לאחר שדנתי בגירסת המבקשת עצמה בדבר התשלומים, אל מול ראיות אחרות שהגישה.

דנתי גם בטענת המבקשת, שדב עברי (להלן: המשיב 3) נתפס על תצהיר שחתם (מב/1) בפני
ב"כ המבקשת, לפיו זכורה לו העיסקה וכי משפחת ביטון שילמה את מלוא התמורה, והוא מסכים שהדירה תירשם בשמם. המשיב 3 העיד בפני
, שאמנם חתם על התצהיר, אך הוא אינו נכון, ואינו משקף ידיעה שלו שהסכומים שולמו. לגירסתו, הסכומים לא שולמו, אבל הוא הסכים לאשר שהסכומים שולמו בשל הסכם עם בנה של המבקשת, במסגרתו הובטח לו דבר מה, שלא כובד. המשיב 3 העיד שלא היה מעורב בעריכת ההסכם ובביצועו, מאחר שבאותו זמן שכב בבית החולים תקופה ממושכת עם גבס על כל גופו עד לגובה החזה, ולכן לא ידע את הדברים עליהם הסכים להצהיר. קבעתי, כי ככל שהדבר מקומם שאדם מתכחש לתצהיר שחתם עליו, אני מעדיף את עדותו בפני
על פני עדותו בתצהיר שהכספים שולמו.

2.
על פסק דיני הוגש ערעור לבית המשפט העליון, וביום 21.6.10 הוסכם בין הצדדים בהמלצת בית המשפט, כי הדיון יוחזר אלי על מנת שאזמן לעדות את בנה של המבקשת מר גיא ביטון ואת עו"ד מורן רוטנברג ואשמע את גירסתם באשר לנסיבות חתימתו של תצהיר העדות מב/1. כמו כן נקבע, שבית המשפט יוכל, לפי שיקול דעתו, להורות על שמיעת עדויות נוספות ככל שיימצא לנכון, ולאחר השלמת הבירור העובדתי כאמור, תינתן על ידי החלטה משלימה, שבהתאם לה ימשך הדיון בערעור.

3.
לצערי, החלטת בית המשפט העליון הובאה לידיעתי רק ביום 17.5.11, ומייד באותו יום קבעתי מועד לשמיעת ראיות ליום 3.7.11, בו ישמעו עדויות גיא ביטון ועו"ד מורן רוטנברג על נסיבות חתימתו של התצהיר מב/1 שעליו חתם המשיב 3. עוד קבעתי, שהמבקשת תגיש באותו מועד ראיות נוספות, על מועד קבלת החזקה בדירה (כגון תעודת עובד ציבור מהעיריה בדבר מועד תחילת תשלום הארנונה והמים על ידי המבקשת) וראיות נוספות לכך שמהמבקשת שילמה סכום של 28,000 ל"י בנוסף על הסכומים 10,000, 18,000, 80,000 ו- 2,000.

4.
לפי החלטה זו נשמעו ראיות, דהיינו עדות עו"ד רוטנברג ומר גיא ביטון,
ביום 3.7.11. אציין כבר עתה, כי לא הוגשו ראיות בדבר מועד קבלת החזקה בדירה, מלבד מכתבים מכמה גופים, שיש סתירות ביניהם. כמו כן, לא הוגשה כל ראיה נוספת באשר לתשלום סכום נוסף של 28,000 ל"י.

5.
אני מתקן בזאת, בהסכמת הצדדים, טעות שנפלה בפסק דיני. בפסק הדין כתבתי בתיאור הרקע שבעלה של המבקשת, ז'ק ביטון, נפטר ביום 3.12.75, ובהמשך שיערתי שמאחר שנפטר בתאריך זה זמן קצר לאחר עריכת ההסכם, זה יכול להסביר את אי תשלום מלוא התשלומים. אין ספק שזו טעות, והמנוח נפטר 30 שנה לאחר מכן, ביום 3.12.05, ולהשערתי כי זו הסיבה לאי התשלום לא היה בסיס. לפיכך, יש לתקן את העובדה הזו המוצגת בפיסקה השניה לפסק דיני, ולמחוק את ההשערה האמורה. מחיקת ההשערה אינה משנה את הקביעות בדבר התשלומים.



6.
עו"ד מורן רוטנברג העיד, שהקריא למשיב 3 את התצהיר מב/1 והוא חתם על התצהיר. זאת, למרות שהעיד "אני לא זוכר בגדול" (עמ' 1 שורה 19). הוא לא זכר אם דיבר עם המשיב 3 קודם לכן (עמ' 2 שורה 10). לפי מיטב זכרונו, שאב את הפרטים שבתצהיר מתוך התיק (עמ' 2 שורה 3). לשאלתי, מאין ידע את תוכן התצהיר, ענה שהמקור לתוכן התצהיר היה התיק עצמו ולא מפגש עם המשיב 3 (עמ' 3 שורה 12). לאחר שאישר שאין בתיק אינדיקציה לכך שהמשיב 3 היה נוכח בעת עריכת ההסכם ובעת קבלת התשלומים, ולכן לא ברורה התשובה שהוא שאב תוכן זה מתוך התיק, התחמק מלענות לשאלה האם התצהיר משקף עדות של המשיב 3 שהוא יודע את הדברים האמורים בתצהיר מידיעתו, או שהוא מבטא הסכמה לדברי המבקשת, בלי שהמשיב 3 יהיה עד להם (עמ' 3 עד עמ' 4 שורה 1). לאחר מכן העיד שהתצהיר בנוסח זה הוכן לפני שדיבר עם המשיב 3, והמשיב 3 חתם בלי לשנות דבר (עמ' 4 שורות 5-9).

7.
מר גיא ביטון העיד שהמשיב 3 ראה את התצהיר כשהגיע למשרד עו"ד רוטנברג וחתם עליו ברצון, למרות שלא הובטח לו דבר. אחרי שהמשיב 3 חתם על התצהיר, הוא דרש דרישות שונות לתמיכה ממר ביטון, אבל מר ביטון מעולם לא הבטיח לו דבר ולא נתן לו דבר (עמ' 4 שורה 15 עד עמ' 5 שורה 8).
לפי עדותו, הוא לא הביא את העובדות לעורך הדין, והוא מאמין שעורך הדין בדק את הדברים לפני הכנת התצהיר, שהיה כבר מוכן כאשר מר ביטון הביא את המשיב 3 למשרדו (עמ' 7 שורה 16). הוא לא ידע לענות מאיפה ידע עו"ד רוטנברג את העובדות שבתצהיר (עמ' 7 שורה 22).

8.
עדויות מר גיא ביטון ועו"ד רוטנברג, נוגדות לדברי המשיב 3 בפני
שמר גיא ביטון הבטיח לו הבטחות שבגללן הסכים לחתום על התצהיר, ולא קיים. אמנם, עדותו של עו"ד רוטנברג, שהתחמק ולא זכר, אינה אמינה בעיני, אבל אם הבטחות מר גיא ביטון, ככל שניתנו, ניתנו לפני הפגישה הקצרה עם עו"ד רוטנברג, אפשר שהוא לא יכול להעיד על כך. מר גיא ביטון העיד שלא הובטח דבר, ולא התבקש דבר לפני החתימה. הוא העיד שבהחלט נתבקשו דברים לאחר החתימה, עד כדי כך שהוא ניתק עצמו מהמשיב 3 וראה בכך הטרדה. גם מר ביטון וגם המשיב 3 הם בעלי אינטרס בתוצאות עדותם. מר גיא ביטון הוא אדם מן הישוב, שביקש לעזור לאימו בהסדרת זכויותיה, והמשיב 3 הוא אדם שלא נראה לי שיבחל בשקר כדי להשיג את מטרותיו. הוא נמצא במצוקה גופנית וכספית, ומנסה ככל יכולתו להשיג כספים. ואולם, איני מאמין לגירסת מר ביטון, שרק לאחר החתימה התחיל המשיב 3 לבקש עזרה וכספים, וקודם לכן הסתפק בכך שמר ביטון שמע את תלאותיו. המשיב 3 מקבץ עזרה בכל דרך, מקום וזמן. המשיב 3 בודאי ביקש עזרה לפני החתימה. יכול להיות שמר ביטון לא הבטיח לו עזרה, אלא רק המשיב 3 דימה לחשוב שהוא עתיד לקבל עזרה, ומבחינת המשיב 3, חתם על הסכמתו, מתוך ציפיה לתמורה שלא קיבל לבסוף.

9.
מכל מקום, אין לי ספק, שחתימתו של המשיב 3 על התצהיר, אין משמעה עדות שלו שאכן שולמו מלוא התשלומים. בצדק, הסכים ב"כ המבקשת לכך שהמשיב 3 לא נכח בעת התשלומים (עמ' 11 שורה 20). ב"כ המבקשת טען שכבן למשפחה, המשיב 3 יודע אם הסכומים שולמו, כנראה משום שהידיעה על כך ריחפה במשפחה. אין בפני
ראיה שהמשיב 3 ידע כך, ואין ספק שהתצהיר, שלפיו העיד על תשלום מלוא התשלומים, לא ניתן לפי ידיעה שלו, שאותה, כפי שקבעתי עוד בפסק הדין, לא יכל לדעת מידיעה אישית, מכיוון שבאותו זמן שכב חודשים ארוכים בבית החולים עם גבס עד לחזה. מכאן, שאין שינוי בקביעתי, שהתצהיר אינו מבטא עדות על התשלומים, אלא נועד לבטא הסכמה של המשיב 3 לטענת המבקשת, בלי להעיד שכך אכן אירע. על פי הדיון העובדתי בגירסת המבקשת, הגעתי למסקנה שסך 28,000 ל"י לא שולם. גם לאחר שמיעת הראיות המשלימות, אין שינוי בקביעה זו שלי, שלא הובאה כל ראיה נוספת בקשר אליה.

10.
השאלה היא, האם הסכמת המשיב 3 שהתשלומים שולמו, שעליה חתם בפני
עו"ד רוטנברג, חייבה אותו ומנעה ממנו לטעון ההיפך בפני
. העליתי בפסק דיני את חוסר הנחת מטענה זו, אבל חוסר נחת אינו תשובה מספקת לשאלה הזו. כאמור, לאחר שמיעת הראיות הנוספות, אין בידי להכריע אם אכן הובטח למשיב
3 דבר מה עבור החתימה. אם הובטח לו דבר מה ולא קויים, הרי שהחתימה היתה במסגרת הסכם שהופר ובוטל על ידי המשיב 3, כאשר טען בבית המשפט טענה הפוכה. עו"ד רוטנברג וגם מר ביטון הסיקו שהמשיב 3 מסכים, מכך שהוא חתם בלי לבקש לשנות דבר. זה ניתן להסבר אם מחשבתו היתה שהחתימה היא ביצוע של הסכם כלשהוא. גם אם מר ביטון לא הבטיח דבר, אלא רק המשיב 3 חשב כך, אין לראות בהסכמתו של המשיב 3 הסכמה דיונית מתוך רצון חופשי לוותר על זכויותיו. מכל מקום, איני מכריע אם המשיב 3 ויתר על טענותיו, אם לאו.

11.
במצב זה, אין מנוס אלא להכריע לפי הראיות על דבר התשלומים, ולא לפי הסכמות לויתור על טענות, שאולי היו ואולי לא היו. המסקנה העובדתית שהסקתי היתה שלא הוכח תשלום סך 28,000 ל"י שחובת הוכחתו על המבקשת, ומסקנה זו לא השתנתה, למרות שנתתי למבקשת הזדמנות להגיש ראיות נוספות בענין זה. לפיכך, גם לאחר שמיעת הראיות הנוספות, אין שינוי במסקנה הסופית של פסק הדין שנתתי ביום 19.11.08.

12.
הצדדים ימציאו לבית המשפט העליון את החלטתי המשלימה.





ניתנה היום, ח' תמוז תשע"א, 10 יולי 2011, בהעדר הצדדים.








הפ בית משפט מחוזי 262/06 ביטון רבקה נ' עיזבון משה בן דב עברי ז"ל, עיזבון רות עברי ז"ל, דב עברי ואח' (פורסם ב-ֽ 10/07/2011)