פסקי דין על הקובל | פסקי דין על אילן שבתאי | פסקי דין על רחל שרמן

36673-01/11 קפ     05/07/2011




קפ 36673-01/11 הקובל, אילן שבתאי נ' רחל שרמן








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ק"פ 36673-01-11 שבתאי נ' שרמן






בפני

כב' השופטת
איילה גזית


הקובל

אילן שבתאי


נגד


הנאשמת

רחל שרמן



החלטה

מבוא

הקובל
הגיש קובלנה כנגד הנאשמת בגין פרסום שיש בו, לטענתו, עבירה על פי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965.

הקובל
והנאשמת עבדו יחדיו באגודת מגן דוד אדום, כאשר עבודתו של הקובל

במגן דוד אדום הסתיימה בחודש מאי 2000.

טענות הצדדים

הנאשמת הגישה בקשה בכתב לביטול הקובל
נה הפלילית, שכן לטענתה, כתב האישום מייחס לה פרסום דברי לשון הרע כנגד הקובל
רק במסגרת תצהיר שנתנה במסגרת ביקורת פנימית באגודת מגן דוד אדום.

לטענת הנאשמת,דברי לשון הרע המיוחסים לה, מקורם רק בתצהיר, אך התצהיר, כפי שעולה מלשונו, ניתן במסגרת ביקורת פנימית באגודת מגן דוד אדום, ועל כן, נתונה לה חסינות מתוקף סעיף 10 (ב) לחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב -1992 וסעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965, ועל כן דין הקובל
נה להתבטל.

לעומתה, טען הקובל
, בתגובתו בכתב ובאמצעות בא כוחו אף בעל פה, בדיון ביום 2.5.2011, כי אין המדובר בביקורת פנים במובנו של מונח זה בחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב -1992, ובדעתו להוכיח זאת. כמו כן טען, כי המקרה דנן אינו המקרה לסילוק על הסף מכוח סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965.

עוד טען בא כוח הקובל
, כי כתב הקובל
נה אינו מעלה, אף לו ברמז, כל אמירה בעניין ביקורת פנים, ולפיכך, כל טענה בדבר ביטול הקובל
נה בטענה שכתב האישום אינו מגלה עבירה, שכן הדברים נאמרו לכאורה במסגרת ביקורת פנים , אינה יכולה לעמוד.

עוד יאמר כי הקובל
הגיש שתי קובלנות נוספות, כנגד שני נאשמים נוספים, העובדים אף הם באגודת מגן דוד אדום, והקובל
נות דומות מאוד לקובלנה דנן. (ק.פ 36729-01-11 שבתאי נ' כהן וק.פ 36779-01-11 שבתאי נ' ביצר).

הבקשה לביטול הקובל
נה והתגובה לה הוגשו גם בקובלנות הנוספות.

הנאשמת כאן ושני הנאשמים האחרים, בשתי הקובל
נות האחרות, הגישו בקשה לאיחוד הדיון בכל שלושת הקובל
נות, שכן לדידם מדובר באותה עבירה, באותן נסיבות, אותה מסכת עובדות, אותן טענות משפטיות, ואף הנאשמים מיוצגים על ידי אותו עורך דין.

מנגד, התנגד הקובל
לאיחוד הקובל
נות, וטען כי מדובר בנאשמים שונים, בעבירות שונות (גם אם מדובר באותו סעיף חיקוק) , עדי התביעה בכל קובלנה שונים, ויעילות הדיון יכול שתעשה בדרכים אחרות זולת איחוד התיקים.

עובדות נוספות


הקובל
, להוציא הקובל
נות, אף הגיש שלוש תביעות אזרחיות כנגד כל אחד משלושת הנאשמים, בגין לשון הרע, בקשר עם אותן נסיבות, ותביעות אלה הובאו בפני
כבוד השופטת אביגיל כהן. אף בתביעות אלה הוגשה בקשה לסילוקן על הסף מפני אותם נימוקים, וביום 1.4.2011 ניתנה החלטה על ידי כבוד השופטת אביגיל כהן, המסלקת את התביעות על הסף (ת.א. (ת"א) 33321-01-11).

דיון

טענתו של הקובל
היא כי כתב הקובל
נה אינו כולל אזכור לביקורת פנים, ולכן לא ניתן לטעון שכתב האישום אינו מגלה עבירה, מכוח טענת הנאשמת בדבר מעשים במסגרת ביקורת פנים, שכן אין מקורה של הטענה בכתב האישום עצמו.

הקובל
הפנה להוראות סעיף 149 (4)
יחד עם סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב-1982 הקובעות כי במקרה ובו העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מגלות עבירה, רשאי בית המשפט לתקן את כתב האישום או לבטלו.

מכאן, טוען הקובל
, כי טענת הנאשמת בדבר ביקורת פנים ותצהיר שניתן במסגרת ביקורת פנים, נשענת על נימוקים וסימוכין שהם לבר כתב האישום, ולכן לא ניתן להסיק כי כתב האישום עצמו אינו מגלה עבירה, ולטענה מקדמית זו של הנאשמת אין בסיס.

אין מקום לקבל טענה זו משתי סיבות.

האחת, כי הצרופות לכתב הקובל
נה, אשר הגיש הקובל
, מהוות חלק בלתי נפרד ממנה. התצהיר המצורף לקובלנה בו מופיעים
הפרסומים שיש בהם לשון הרע, לכאורה,
אינו מהווה ראיה חיצונית , אלא חלק בלתי נפרד מכתב הקובל
נה.

השנייה, הקובל
נה כולה עוסקת באמרות, שנטען לגביהן לשון הרע, אשר מקורן אך ורק בתצהיר שנתנה הנאשמת. התצהיר מצורף כנספח לקובלנה, והקובל
נה גופה מביאה ומצטטת מלשון התצהיר.

עיון בקובלנה מלמד כי בסעיף 2 לתצהיר נאמר בצורה ברורה ומפורשת כי הוא נעשה לביקורת פנים, וכך נכתב בו:

" הנני רחל שרמן
עושה תצהיר זה לביקורת פנים של מגן דוד אדום בישראל"

מכאן, שכל הפרדה בין התצהיר לקובלנה, תחטא לאמת הן מבחינה פרוצדוראלית והן מבחינה מהותית.

פרוצדוראלית, שכן התצהיר מצורף כחלק מן הקובל
נה.
מהותית, שכן אין פרסום דברי לשון הרע ואין עובדה כלשהי בכתב הקובל
נה, אשר אין מקורה בתצהיר האמור.

אין מקום, במקרה זה, למתן פרשנות מצרה, לפיה כאשר טוענים
כי כתב האישום אינו מגלה עבירה, יש להתייחס בטענה אך ורק לכתוב במסמך המוכתר בכותרת כתב אישום, ללא צרופותיו. פרשנות זו אין לה הצדקה, ואף אין לה בסיס בהלכה הפסוקה.

במקרה דנן, כתב הקובל
נה כולו נשען על תוכן התצהיר שנתנה הנאשמת, ובלעדיו נותרת הקובל
נה ריקה לחלוטין מכל תוכן, לא כל שכן מאשמה.

זאת ועוד, ביסוד בקשת הנאשמת
עומדת העובדה כי אמרות לשון הרע המיוחסות לה, כולן מובאות מתוך התצהיר אשר צורף לקובלנה (פרסום לשון הרע) ואשר נעשה כחלק מביקורת פנים שנעשתה במגן דוד אדום.

טענת הקובל
, כי מעולם לא נעשתה למבקשת ביקורת פנים כמובנו בחוק הביקורת הפנימית הועלתה בעלמא, ללא כל הסבר, הפניה למקור כלשהו, וללא הנחת בסיס עובדתי או משפטי לטענה זו.
הבחינה שבית המשפט בוחן הינה כתב הקובל
נה עצמו, על צרופותיו, וכל העולה ממנו כפי שפורט לעיל.

אף טענתו של הקובל
כי אמירה זו תוכח בשלב מאוחר יותר לא יכולה להתקבל, שכן הנאשם העלה טענות מקדמיות, וזו השעה, ואין בילתה, להידרש אליהן. אין די באמירה סתמית כי אין המדובר בביקורת פנים כמובנה בחוק הביקורת בכדי לשמוט באחת את ההגנות המוחלטות, המקיפות והנדירות במשפט שהעניק המחוקק למוסר מידע במסגרת ביקורת פנים.

לאור האמור לעיל, מכתב הקובל
נה וצרופותיו עולה כי פרסום דברי לשון הרע המיוחסים לנאשמת מקורם בתצהיר, אשר נאמר בו בפירוש כי נעשה לביקורת פנים.

זאת ועוד, אף אם היה ממש בטענתו של הקובל
כי נפל פגם במינוי ועדת הביקורת ולאו ביקורת פנים כשרה היא, אין בכך כדי לאיין את ההגנות שהעניק החוק למוסר המידע במסגרת ביקורת הפנים. אין הדעת נותנת כי בטרם ימסור אדם מידע במסגרת ביקורת פנים, ימנה לעצמו פרקליט אשר ינהל "הליך מנהלי זוטא" בכדי לבחון את כשרותה של ההחלטה לבצע ביקורת הפנים. מטרתו של החוק היא ליתן הגנה למוסר המידע במסגרת ביקורת פנים, ואין נפקות, לצורך ההגנות האמורות, בין אם הוחלט על ביקורת הפנים כדין ובין שנפל, אם נפל, פגם בהחלטה להקימה.

אשר על כן, אין ספק כי יש להחיל במקרה דנן את הוראות חוק הביקורת הפנימית.

סעיף 10 (ב) לחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב -1992 קובע:

"הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר הפנימי לא תשמש ראיה בהליך משפטי, אך תהא כשרה לשמש ראיה בהליך משמעתי."

הכלל הוא שאין לפסול ראיות משום אי קבילות, אלא במקרים נדירים, ושיקול הדעת להעריך את טיבן של הראיות, גם בהתחשב במסגרת נסיבות הבאתן, מסור לבית המשפט בהינתן להן המשקל המתאים. אלא, שבמקרה דנן, נתן המחוקק הגנה מוחלטת למוסר מידע במסגרת ביקורת פנים, כך שכל הנמסר במסגרת זו אינו קביל כראיה בהליך משפטי. תכלית הגנה מוחלטת זו ברורה על פניה, ומטרתה להגן על מוסר המידע על מנת שייתן וימסור את כול הידוע לו, ללא מורא או חשש, והכול כדי להביא לחיזוקו של מוסד ביקורת הפנים, למען קידום ערכים ראויים ורצויים כגון מינהל תקין וטוהר המידות.

אשר על כן, המסקנה היא, כי התצהיר אשר צורף לקובלנה אינו יכול לשמש כראיה בהליך משפטי כלשהו, ומכאן אף לא בקובלנה דנן. על כן, באין כל מקור פרסום אחר לדברי לשון הרע המיוחסים לנאשמת בקובלנה גופה, ואף לא נטענו כאלה בכל מקום אחר, נשמט הבסיס העובדתי לאמור בקובלנה והיא נותרת חלולה, בלא עובדות אחרות אשר יש בהן כדי לגלות אשמה כלשהי.

לא זו אף זו, הוראות סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 קובעות:

"לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –
....
(5)
פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפני
הם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;
....
(9)
פרסום שהמפרסם חייב לעשות על פי דין או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך כדין או שהוא רשאי לעשות על פי היתר של רשות כאמור;"

ובראי הוראות סעיף 9(א) לחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב -1992
הקובע:

"המבקר הפנימי רשאי לדרוש ולקבל כל מסמך וכל מידע, שברשות הגוף שבו הוא משמש מבקר או שברשות אחד מעובדיו, ושלדעת המבקר הפנימי דרוש לביצוע תפקידו; מי שנדרש למסור מסמך או מידע כאמור יהיה חייב למלא אחר הדרישה תוך תקופה הקבועה בדרישה ובאופן הקבוע בה."

צודק בא כוח הנאשמת בטענתו, כי כאשר עולות טענות בדבר התקיימותן של טענות הגנה המובאות בסעיף 13 לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965, יש לדון בהן כטענה מקדמית. אין טעם לעבור את מסע הבירור המשפטי אם על פניו עומדת לנאשם הגנה מבסיסם של דברים. (לעניין זה ראה ת.א (י-ם) 9871/02 גרבץ נ' אלישיב).

יוצא אפוא, כי משנדרש העובד להשיב ולמסור מידע למבקר הפנים, כפי שעשתה הנאשמת מהעולה מהקובל
נה וצרופותיה, חייב הוא לעשות כן מתוקף סעיף 9(א) לחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב -1992, ומשעשה כן, באם פורסמו דבריו, הרי עומדות לו הגנתן של הוראות 13(5) ו 13(9) לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965.

לפיכך, לאור כל הנימוקים לעיל, מתוקף סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 149 (3) , סעיף 149 (4) וסעיף 150, בזיקה עם סעיף 70 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב -1982,
אני קובעת כי דין הקובל
נה להתבטל.

כל צד יישא בהוצאותיו.

לאור התוצאה, מתייתר הדיון בבקשה לאיחוד הקובל
נה עם שתי הקובל
נות האחרות.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לצדדים.

המזכירות תבצע סגירת תיק.






ניתנה היום, ג' תמוז תשע"א, 05 יולי 2011, בהעדר הצדדים.








קפ בית משפט שלום 36673-01/11 הקובל, אילן שבתאי נ' רחל שרמן (פורסם ב-ֽ 05/07/2011)