פסקי דין על שאקר קשוע ואח'

11952-07/10 פ     06/07/2011




פ 11952-07/10 מדינת ישראל נ' שאקר קשוע ואח'








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בכפר סבא

ת"פ 11952-07-10 מדינת ישראל
נ' קשוע(עציר) ואח'


06 יולי 2011





בפני

כב' השופטת
נאוה בכור


בעניין:

מדינת ישראל




המאשימה


נ
ג
ד



1.שאקר קשוע (עציר)
2.עאישה קשוע
3.אמאני קשוע
4.אפנאן חמדאן



הנאשמים
נוכחים
: ב"כ המאשימה – עו"ד טל בן-יוסף, ב"כ הנאשם – עו"ד דיאנה עתילי, הנאשם 1 – הובא והנאשמות 2-4 - בעצמן

גזר דין

1.

הנאשמים הורשעו לאחר הודאתם במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירות כדלקמן:

לנאשם 1: עבירה של איומים לפי ס' 192 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

לנאשמות 2-4:
עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי ס' 380 + 382(א) לחוק.


כן, לנאשמות 2 ו-4: עבירה של חבלה במזיד ברכב לפי ס' 413 לחוק.

ובנוסף, לנאשמת 4 בלבד: הפרת צו בית משפט שנועד להגן על אדם לפי ס' 287(ב) לחוק.


על פי כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום היו הנאשם 1 ושירין קשוע (להלן: "המתלוננת") בני זוג המתגוררים בנפרד. הנאשמת 2 היא אחות אביו של הנאשם 1, הנאשמת 3 היא אחותו של הנאשם 1, הנאשמת 4 היא אימו של הנאשם 1, והנאשמים מתגוררים בטירה במבנה אחד שלו מספר קומות.

ביום 10.6.10 ניתן בבית המשפט לענייני משפחה בכפ"ס (כב' השופטת גרינוולד), צו הגנה כנגד הנאשמת 4 ובעלה, מחמוד קשוע וזאת במסגרת תמ"ש 14279-6-10 ובו נאסר על הנאשמת 4 ובעלה: להיכנס לדירת המתלוננת; להימצא בתחום של 20 מ' ממקום מגורי המתלוננת ו/או לעלות לקומה בה מצויה דירתה; להטריד את המתלוננת בכל דרך, לרבות טלפונית או לאיים עליה ו/או לתקוף אותה בכל מקום לרבות במקום עבודתה; לנתק את דירת המתלוננת מזרם החשמל ו/או המים.

על פי האישום הראשון, בתאריך 5.7.10 בשעה 14:00, שבה המתלוננת לביתה בטירה. במקום נכחה באותה עת הנאשמת 2 ובעקבות דין ודברים בין השתיים, יצא הנאשם 1 את ביתו ואיים על המתלוננת בפגיעה שלא כדין בגופה וברכושה באומרו לה כי היום הוא יפגע בה, וכן ישרוף את ביתה, וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

על פי האישום השני, בנסיבות המתוארות באישום הראשון, פנתה המתלוננת אל תחנת המשטרה להגשת תלונה. מיד עם שובה של המתלוננת מתחנת המשטרה אל המקום, הותקפה ע"י הנאשמות 2 ו-4 באמצעות מקל הליכה שמשמש כעזר לסבתו הקשישה של הנאשם 1 וכן הוכתה באמצעות ידיהן של נאשמות 2-4 בכל חלקי גופה.

כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלוננת חבלות של ממש - שטף דם ביד שמאל.

בהמשך למתואר, ניסתה המתלוננת להימלט מהמקום ונכנסה אל רכבה. הנאשמות 2 ו-4 בתגובה המשיכו בעקבות המתלוננת והיכו ברכב באמצעות המקל, הרסו במזיד את מראת הרכב, וכן פגעו קלות בגג ודלת הנהג.

במעשיה המתוארים לעיל של נאשמת 4, הפרה צו שניתן מאת בית משפט לשם הגנה על חייו, גופו, או שלומו של אדם אחר.

2.

במסגרת הסדר הטיעון, הנאשמים הודו בכתב האישום המתוקן, כאשר לעניין העונש עתרו לעניינו של נאשם 1 יתקבל תסקיר שירות המבחן, ובמידה ויהיה חיובי - יעתרו הצדדים במשותף להארכת מע"ת התלוי ועומד כנגדו, ובמידה ויהיה שלילי - יטענו הצדדים אופן פתוח.

לעניין נאשמות 2 ו-4, מוסכם כי יושת עליהם מאסר מותנה, קנס, ופיצוי למתלוננת.

לעניין נאשמת 3 יתקבל תסקיר שירות המבחן שיבחן אפשרות ביטול הרשעתה וענישתה ללא הרשעה לבקשת ב"כ, כאשר עמדת המאשימה לכל היותר הינה למאסר מותנה, קנס, ופיצוי למתלוננת.

3.

בתסקיר בעניינו של נאשם 1 מיום 31.5.11 סקר שירות המבחן את תולדות חייו, ובין היתר פירט כי הינו כבן 32, גרוש, ואב ל-3 ילדים בגילאים 4-9 שנים.
גרושתו כבת 27, עקרת בית, ומתגוררת עם הילדים בבית הוריה.
הנאשם הוא השלישי מבין 6 אחים, 2 מאחיותיו רווקות, ואחיו הצעיר סובל ממחלה ממארת. אביו כבן 59, מנהל יחד עם הנאשם עסק משפחתי לחלוקת ירקות קפואים. אמו כבת 54, עקרת בית. הוריו היו מסוכסכים לאורך השנים, ולפני 7 שנים התגרשו, לאחר שנה חזרו ונישאו מחדש, וכיום יחסיהם רגועים. למרות האמור - שלל שהיו לכך השלכות שליליות על התפתחותו ומצבו הרגשי.
הנאשם סיים 8 שנות לימוד, ובסמוך לאחר מכן החל לעבוד בעסק המשפחתי בחלוקת ירקות קפואים, תחילה תחת ניהולו של אביו, ובהמשך ניהל את העסק בעצמו. בנוסף מסר
כי מזה 4 שנים סובל ממחלת אפילפסיה, ומטופל תרופתית.
בהתייחסותו לעבירה, ניסה הנאשם למזער מחומרתה, והשליך את האחריות על גרושתו, כשהוא מתמקד בהתנהגותה הבעייתית.
בשנתיים האחרונות מערכת יחסיו עם המתלוננת התערערה על רקע מעורבות יתר מצד בני משפחת מוצאה של אשתו בחייהם, ועל רקע אישיותה ה"עקשנית" ותחושתו כי היא
מזניחה אותו, ולא ערה לצרכיו. על הרקע הנ"ל וקשייו להתמודד עם אשתו החל לשתות אלכוהול ולעשן חשיש. בנוסף דיווח על סכסוכים בין בני משפחתו לבין אשתו, ועל כך נפתחו להם תיקים במשטרה בגין עבירות אלימות כלפיה.
הנאשם שוחרר ממאסרו כשלושה חודשים לפני ביצוע העבירה דנן. מסר כי עם שחרורו התגורר בבית סבתו שבסמוך לביתו, ונמנע מכל קשר עם אשתו, שכן חש קורבן לנקמנותה, ותכנן להתגרש ממנה.
כן, שלל הנאשם כל בעיית אלימות בהתנהגותו, והדגיש גישתו הפסיבית והסלחנית בד"כ ביחסים עם בת זוגו. כמו כן שלל נזקקות טיפולית בגין ביעות האלימות, השתיה והשימוש בסמים, ודיווח כי מאז מעצרו הפסיק לשתות אלכוהול ולעשן סמים, שהה באגף הנקיים מסמים, ומסר בדיקות שתן נקיות.
מדיווח שהתקבל מגורמי הטיפול במסגרת המעצר עולה כי הנאשם נמצא באגף נקיים מסמים ומקיים קשר עם העו"ס, כמו כן מסר 7 בדיקות שתן נקיות מסמים. לא משתתף בפעילויות האגף, שלל כל בעיית אלימות, ולא הביע רצון להשתלב בהליך טיפול בתחום זה.
מגיליון רישומו הפלילי העדכני עולה כי למעט הרשעתו מ04/2010 בגין עבירת אלימות כלפי אשתו (בגינה נדון בין היתר למאסר בפועל ומע"ת בן 12 חודשים בר הפעלה בענייננו) אין לו הרשעות נוספות.
הנאשם היה ממוקד בעמדתו הפגועה ובתפיסתו העצמית כקורבן ששוהה במעצר ללא כל סיבה מוצדקת. מדבריו, בלטו אצלו דפוסים שתלטניים בנוסף לדפוסי קנאה ושתלטנות כלפי בת זוגו המתלוננת. הנאשם התקשה להתייחס לאחריותו בבעייתיות שבמערכת היחסים הזוגית והסתבכויותיו ושלל נזקקות טיפולית, אך לקראת סיום הפגישה עמו מסר כי היה מוכן להשתתף בטיפול במידה, והדבר יעזור לו להתמודד עם מצוקתו המשפטית.
מכל האמור, התרשם שירות המבחן כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות על התנהגותו הבעייתית במערכת יחסיו הזוגית ועל בעיית השימוש בסמים ושתיית אלכוהול, ובפני
שירות המבחן שלל בעיית אלימות בהתנהגותו. הנאשם חסר מוטיבציה לשינוי והצהרתו שיהיה מוכן להשתלב בהליך טיפולי אף היא קשורה במצוקתו המשפטית, כמתואר, ולכן חסר יכולת להפיק תועלת מטיפול ושירות המבחן נמנע מלהמליץ על כך.
אין המלצה ביחס למע"ת התלוי ועומד נגד הנאשם.

בתסקיר נוסף בעניינו של נאשם 1 מיום 15.6.11
חזר שירות המבחן על האמור בתסקיר לעיל, והתייחס לאפשרות גמילתו של הנאשם בקהילה טיפולית.
משיחה עם הנאשם התרשם שירות המבחן שבעיית השתיה והשימוש בסמים הינה בעיה משנית, כשבעיית האלימות היא הראשונה והמשמעותית במצבו. הנאשם ביטא מוטיבציה מילולית לטיפול, כשלהערת שירות המבחן קשורה במצוקתו המשפטית, ולא ניתן לבסס עליה תוכנית טיפולים מסודרת.
על כן חוזר ונמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של הנאשם לצורך גמילה.

בתסקיר בעניינה של הנאשמת 3 מיום 15.6.11
סקר שירות המבחן את תולדות חייה ובין היתר ציין כי היא תושבת טירה כבת 29, רווקה, ורביעית מבין 6 אחים בגילאים 20-35. אחת מאחיותיה סובלת מפיגור שכלי, ומתגוררת עמה ועם ההורים, אחיה הצעיר סובל ממחלה ממארת וגם הוא זקוק לתמיכת המשפחה. יש לה שתי אחיות ואח נשואים, האח מתגורר בקומה השניה מעל בית ההורים.
מהתייחסותה לעבירה, הבין שירות המבחן כי הנאשמת מהווה דמות תומכת במשפחתה, ונראה כי התקשתה להתמודד עם סיטואציה מתסכלת של קטטה בין בני המשפחה.
אביה כבן 59, עובד לאורך השנים בשיווק ירקות קפואים, כשלהערכת שירות המבחן מדובר בעסק שהנאשמת מנהלת לאחר שלמדה מנהל עסקים באוניברסיטה. אמה כבת 54 הינה עקרת בית. מדברי הנאשמת - לפני מספר שנים הוריה הסתכסכו ואף התגרשו, ולאחר כשנה חזרו ונישאו מחדש, ולדבריה כיום יחסיהם רגועים ומאוזנים. הנאשמת התקשתה לשתף בנסיבות הסכסוך בין הוריה, ושללה בעייתיות במשפחתה כיום, כשלדבריה המשפחה מלוכדת ותומכת.
הנאשמת תיארה כי במתחם המשפחה מתגוררות סבתה ודודתה, ולמשפחה קשר קרוב עמן. באירוע נשוא הדיון מעורבות גם אמה ודודתה של הנאשמת.
הנאשמת בוגרת תואר ראשון במנהל עסקים במכללת נתניה משנת 2005. בהמשך, היא עבדה במחלקת המכירות בחברת סלקום, ומשנת 2009 מנהלת את העסק המשפחתי לשיווק ירקות קפואים שבבעלות המשפחה. תיארה שביעות רצון מעבודתה שמותאמת למקצוע שלמדה ולציפיותיה מעצמה. כן שיתפה כי היא מתכננת ללמוד לתואר שני, לכן ביטאה חשש מהרשעה שתפגע בהתקדמותה ובתוכניותיה הנ"ל.
בשיחה עמה התרשם שירות המבחן מבחורה רגועה, רצינית ונבונה, המגלה כוחות ותפקוד להישגיות והתקדמות בתחומי חייה השונים.
הנאשמת שיתפה בנסיבות אירוע העבירה, והסבירה מעורבותה על רקע לחץ רגשי לנוכח הסלמה באירוע אלים שבו לקחו חלק גיסתה, אמה ודודתה. היא ביטאה בפני
שירות המבחן חרטה כנה בגין מעורבותה בסכסוך, שללה בעיית אלימות בהתנהגותה בד"כ, והדגישה חריגות מעורבותה המתוארת, כשמדבריה ניתן להבין שהיתה חשופה תקופה ארוכה לסכסוך בין אחיה לגיסתה, וצברה כעסים.
מהתייחסותה של הנאשמת התרשם שירות המבחן כי היא הבינה את השלכות התנהגותה וביטאה חרטה שנראית להם כנה. כמו כן מודעת כיום יותר ללחצים הרגשיים, והתרשמו שביכולתה לווסתם.
מגליון רישומה הפלילי עולה כי היא נעדרת הרשעות קודמות, וזו לה העבירה הראשונה והיחידה על החוק.
להתרשמות שירות המבחן לא מדובר בבחורה עם בעיית אלימות בהתנהגותה, ובמטרה שלא לפגוע בתוכניותיה ובהתקדמותה, המליץ לשקול בחיוב ביטול הרשעתה, ולהטיל עליה צו של"צ בהיקף 120 שעות כעונש חינוכי וקונקרטי.

4.

בדיון מיום 23.6.11 העיד כעד אופי מר מחמוד שאקר קשוע, אביו של הנאשם.
הנאשם היה כל הזמן בחור טוב, אין לו עבירות, ולא היה שותה. רק לאחר שהתחתן הוא התדרדר כי היה כל הזמן בריב עם אשתו. אין להם בעיות עם אשתו, והכל ביחס טוב.
לאחר שהתחתן היו לו בעיות בבית עם האישה, לא יודע למה, ועכשיו הוא בהליכי גירושין.
הנאשם עבד כעצמאי במזון קפוא, עשה הכל, התחתן, ואחר כך התחיל להתדרדר.
הנאשם ואשתו התגרשו כשהיה במעצר. הילדים כל הזמן אצלם מבוקר עד ערב, היא מביאה אותם בבוקר ולוקחת ב20:00-21:00, לא יודע למה.
הם מגדלים את הילדים, שני בנים ובת, הגדולה בת 9.5, הבן בכיתה א', והקטן בן 3-4.
לנאשם יש חובות רבים בגלל שהוא בכלא, יש לו יותר מ-1,000,000 ₪ חובות, היה לו עסק ועכשיו הוא לא עובד, הוא היה בכלא, יצא, ונכנס שוב.
יש לו ילד בן 21 חולה סרטן.

5.

בטיעוניו, טען ב"כ המאשימה כי מדובר בתיק אלמ"ב, בו החל האירוע בכך שהנאשם 1, בעלה של המתלוננת, הגיע לעברה ב-5.7.10 וכאשר שמע שיש ויכוח בינה לבין האחיות, איים עליה שיפגע בה וישרוף את הבית שלה.
בצר לה, הגישה המתלוננת תלונה, וכשהגיעה שנית לדירה בה היא חיה, הותקפה ע"י נאשמות 2 ו-4, כאשר הנאשמת 2 היא הדודה, והנאשמת 4 היא אם הנאשם 1, היא הותקפה באמצעות מקל הליכה ונחבלה ביד.
בהמשך, באותן נסיבות, תקפו הנאשמות 2-4 את המתלוננת באמצעות ידיהן בכל חלקי גופה.
גם כאשר ניסתה המתלוננת להימלט מהמקום ונכנסה לרכב, הנאשמות 2 ו-4 רדפו אחריה, פגעו ברכב באמצעות המקל וגרמו לו נזק.
במסגרת ההסדר, המאשימה הגיעה להסכמה לפיה כלפי נאשמות 2 ו-4 תהא ענישה הצופה פני עתיד הכוללת מע"ת, שעיקרה מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננת.

בעניינם של נאשמים 1 ו-3 יש הסכמה חלקית.
הגיש ר.פ. בעניינו של הנאשם 1, לו יש הרשעה קודמת כלפי אותה מתלוננת. הוא נדון ל-4 חודשי מאסר בפועל בעבירה של תקיפת בת זוג ואיומים מדצמבר 2009 ומע"ת של 12 חודשים.
זמן קצר לאחר שחרורו מהמאסר, שב ופעל הנאשם באלימות מילולית כלפי המתלוננת, ונדמה שההליכים הפליליים בעניינו לא השיגו מטרתם והנאשם נעצר עד תום ההליכים בתיק הזה, והוא עצור מיום 5.7.10.

התסקיר הראשון
בעניינו של הנאשם שלילי, הנאשם לא קיבל על עצמו אחריות, השליך יהבו על המתלוננת
כשלשיטתו היא העקשנית ולא ערה לצרכיו, וסבור שהמניע להליך הוא הנקמנות שלה ומתכנן להתגרש ממנה, והם אכן התגרשו כפי שהעיד אבי הנאשם.
הנאשם שלל נזקקות טיפולית ולא הביע רצון להשתלב בהליך טיפולי. שירות המבחן לא בא בהמלצה לעניינו ולעניין המאסר התלוי ועומד נגדו.
שירות המבחן התייחס לעובדה כי קיימות לנאשם בעיות אלכוהול וסמים וציין שהנאשם נעדר כל רצון לערוך שינוי.

בתסקיר השני,
שירות המבחן מציין מפיו של הנאשם, כי כל בעיות האלכוהול והסמים הם רק על רקע הקשר הלא בריא שהיה לו עם המתלוננת,אך עדיין חבל שהנאשם לא מצא לנכון להיעזר בשירותיו של שירות המבחן כדי להיגמל מההתמכרות הזו.

המאשימה עותרת להפעלת המאסר על תנאי, וכן למאסר בפועל במצטבר, וזאת בשים לב לכך שהאירוע נשוא כתב האישום היה בסמוך לשחרורו מן הכלא, וחשוב עד מאד להבהיר לנאשם את חומרת מעשיו.
מאסר מותנה הוא מאסר שמשך ריצויו נדחה, ובמקרה הנ"ל הכלל תקף.
בעניינה של הנאשמת 3 – המאשימה הגיעה להסדר בו יתקבל תסקיר שירות מבחן כאשר ב"כ הנאשמת יבקש ששירות המבחן יבחן את ביטול הרשעתה, בעוד המאשימה ציינה כי תעתור להרשיעה בדין – נכון בעניינה להשית ענישה כפי שנקבע בעניינן של נאשמות 2 ו-4, הגם ששירות המבחן ממליץ בסופו של יום על אי הרשעה.
כיום הנאשמת 3 מנהלת את העסק המשפחתי ובהלכות כתב נקבע שצריך שיהיה איזשהו בסיס לאי הרשעה של נאשמת בדין, ובנסיבות תיק זה והתסקיר - לא רואים כי אם הנאשמת תורשע הרי שזה יפגע בשגרת חייה.
גם רצונה ללמוד תואר שני בתחום בו עוסקת לא יכול ללמד על קשר ישיר בין זה לבין פגיעה בעיסוקה.
מדובר באירוע אלים, שבוצע בצוותא, ואי אפשר להתייחס אליו בקלות ראש.
המאשימה סבורה כי יהיה זה נכון בעניינה של הנאשמת 3 להותיר הרשעתה, וכן להשית עליה מאסר מותנה ופיצוי למתלוננת.
לעניין נאשמות 2 ו-4 ביקש לכבד את ההסדר.


מאידך, טען ב"כ הנאשמים כי הנאשם 1 הודה בכתב האישום המתוקן, חסך זמן שיפוטי יקר, והפנים את חומרת המעשים המיוחסים לו, הוא לא המתין והבין שהמערכת הזוגית שלו הגיעה למבוי סתום.
כבר ב-20.9.10 פנה לבית הדין השרעי והתגרש מהמתלוננת – הוגשה אסמכתא.
לנאשם ולמתלוננת 3 ילדים משותפים.
בטרם התחתן עם המתלוננת, לא הסתבך הנאשם 1 בפלילים, גדל בצורה טובה עם משפחה תומכת, עבד, סיים 12 שנות לימוד, והיה נורמטיבי לחלוטין. הוא נכנס למערכת הזוגית הזו, והסתבך בה עד מעל הראש – הן במאסרו הראשון ובמקרה דנן.
עניין הסמים והאלכוהול עלה גם בתיק הקודם וגם בתיק זה. בכתב האישום לא מוזכר הנושא, ועדיין הנושא היה מאד חשוב לשירות המבחן.
כל התקופה בה שהה הנאשם במעצר - לא שתה ולא עישן סמים, והוא לא מכור לזה. הוא שתה ועישן כמו רבים אחרים, אך הוא לא מכור, הוא גם לא מראה איזושהי בעיית אלכוהול או סמים בהתנהגותו.
גם אם הבעיה היתה קיימת, היא נוצרה רק בגלל המערכת הזוגית, וכל הנתונים מצביעים על כך באופן ישיר. גם מדבריו של אביו שאמר את הדברים בצורה ברורה ביותר, וגם על פי הנאשם בעצמו, שאין לו בעיות מחוץ לאותו קשר זוגי שכשל.
לפעמים כשקשר כושל, צריך לעצור אותו, והוא עשה זאת מיוזמתו ומרצונו, וזה נראה הפתרון הטוב ביותר למשפחה זו.
הנאשם התגרש, ולאחר מכן הודה בפני
בית המשפט במעשיו, ויש לכך חשיבות גבוהה מבחינת התודעה וההבנה של הנאשם באשר לחומרת המעשים.
הנאשם עצור כמעט שנה – מיום 5.7.10. זו תקופה מאד קשה, הרבה דחיות היו שלא באשמתו, וכאשר הגיעו להבנות עם התביעה - הוא מיד הודה במיוחס לו.
תוך כדי תקופת המעצר אירע דבר מאד חמור במשפחת הנאשם - מחלת בנם הקטן אשר מקבל טיפולים בבי"ח שניידר, וזו הצרה השניה, מלבד המעצר, שנחתה על המשפחה וריסקה אותה.
במהלך התקופה, המתלוננת המשיכה בחייה, וילדיה מבלים את כל היום אצל משפחת הנאשם, כאשר אם המשפחה, בנוסף לליווי הטיפולים הכימותרפיים של הבן, מטפלת בילדיו של הנאשם 1. המצב היום הוא אחר, וזה מחייב את בית המשפט הנכבד לשקול את ענישת הנאשם לאחר שניתק הקשרים עם המתלוננת, התגרש, והתחיל חיים אחרים. הבעיה היתה הקשר הזוגי, המצוקה של המשפחה מאד קשה והחוב הכספי מאד גדול.
לפיכך – עתר להקל בעניינו ולא באופן יוצא דופן, כיוון שריצה תקופה מאד ארוכה במעצר, כשנה, שזו תקופת המע"ת שלו.
בנסיבות תיק זה, ובנסיבות האיום שהפנה כלפי המתלוננת, כשאמר שישרוף את הבית – הרי זה הבית שלו, איום זה לא נועד באמת לביצוע, האמירה היתה רגעית, שהנאשם מצטער עליה, ויושב בגללה שנת מעצר שלמה.
ביקש מבית המשפט להסתפק בימי מעצרו ומאסר מותנה.
נתון נוסף הוא שאין היום ניכוי מנהלי, כיוון שלא האריכו את סמכות הנציב, וזה ראוי להתחשבות. העבירה היא עבירה מסוג עוון שיש בצידה 3 שנות מאסר.
באם ישית בית המשפטי מאסר נוסף, ביקש שיהיה מינורי ובחופף לתקופת מעצרו של הנאשם 1.
באשר למע"ת – אין לנאשם חשש ממע"ת, כיוון שהבעיה נגדעה מהשורש וכבר לא קיימת.
באשר לתסקיר השני של שירות המבחן – לא נפגשו עם הנאשם לקראת התסקיר, קצינת המבחן אמרה כי היא לא מתכוונת לפגוש בנאשם בשנית, וכי היא מתכוונת לכתוב תסקיר על סמך הפגישה הקודמת. הנאשם התגרש הרבה לפני התסקיר הראשון. מקום בו היה צריך שירות המבחן לעבוד - הוא לא עבד, היה ניתן לשוחח עם המתלוננת והם לא עשו זאת, שירות המבחן היה עסוק בכך שהנאשם מכור, והוא לא.
המסר של המתלוננת הגיע לבית המשפט בכך שילדיה מבלים אצל הנאשמות האלימות הללו מדי יום, והן אף מגדלות אותם.

באשר לנאשמות האחרות – בעניין נאשמות 2 ו-4 ביקש לכבד את ההסדר.
הנאשמת 2
הינה ילידת 49', ביקש מבית המשפט להתרשם ממצבה הרפואי. היא חיה מקצבת הביטוח הלאומי, וביקש שבית המשפט לא יפגע בכיסה, כיוון שכל פגיעה כזו היא פגיעה ישירה באוכל אותו היא מכניסה לפה.
אין כאן נזק חמור שנגרם או חוות דעת באשר למה שקרה למתלוננת או לרכבה, וביקש כי בית המשפט יפסוק סכומים מינוריים בכדי שלא תיפגע באופן ישיר.
לגבי הנאשמת 4 - אם הנאשם, במצוקה מאד קשה כיוון שהיא נמצאת או בביקור הנאשם במעצר או בליווי הבן השני לטיפולים, מצבה הכלכלי של המשפחה הוא רע מאד ומבקש כי גם כאן יהיו סכומים מינוריים.

בעניין הנאשמת 3 – ניתן לראות מהתסקיר את אופי המשפחה, והם נקלעו לסיטואציה בגלל החיבור הלא נכון שהיה בין בני הזוג. היא הודתה וחסכה מזמנו של בית המשפט. היא התקווה האחרונה של המשפחה מבחינה כלכלית, ולכן התעקשו על אי הרשעתה. היא מנהלת את עסק המשפחה ונמצאת בקשרים עסקיים, בעלת תואר ראשון במנהל עסקים, בעלת העסק, ונמצאת בקשרים חוזיים עם רשתות מזון ושיווק, והיא זו שצריכה להראות את עברה הנקי כשהיא מתקשרת בחוזים ולהוכיח שהיא לא מעורבת בפלילים, והיא וכל המשפחה עלולים להיפגע בעקבות הרשעתה.

תסקיר שירות המבחן בעניינה דיווח שניתן לא להרשיעה, וכי הפגיעה בה תהיה ישירה ככתוב בהלכת כתב. המבחן אומר כי צריך להראות לבית המשפט פגיעה, והפגיעה קיימת.
הנאשמת 3 אינה בעייתית, היא הנר היחיד שלא נכבה במשפחה זו לאחר כל מה שקרה, והיא היחידה שעדיין מפרנסת ובריאה.
האב כמעט התרסק, האם כמעט לא קיימת וגם הדודה עוד מעט לא נושמת בעקבות מחלות ומצב קשה.
האינטרס הציבורי לא ייפגע, ויש עוד שתי מורשעות שלא התעקשו לגביהם.
בנסיבות המקרה, ביקש בעניין הנאשמת 3, להימנע מהרשעה בשל קשריה העסקיים, כפי שהוצגו בפני
בית המשפט הנכבד כבעל העסק.
גם אביה של הנאשמת 3 עוזר, אך העסק נשאר רק לה,
היא זו שעושה כל מה שצריך והוכשרה לכך בלימודים אקדמיים, אז לא צריך להביא למצב שהיא ומשפחתה יאבדו את מקור הפרנסה שנותר.
ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינה של הנאשמת 3.

באשר לכלל הנאשמים – יש למשפחה גם ילדה קטנה נכה שלא יכולה לצאת מהבית, בעלת 100% נכות, נמצאת בבית כל הזמן, וסובלת מפיגור שכלי.

הנאשם 1
הוסיף כי הוא מבקש סליחה מבית המשפט. הוא הפסיק לעשן ביום בו השתחרר מהמאסר הראשון, ובסופו של דבר המתלוננת היא אם ילדיו, והוא מבקש סליחה.

הנאשמות 2-4
בחרו שלא להוסיף.


6.

הכרעה

נדרשתי בהרחבה לטיעוני הצדדים לעונש, ובין היתר לתסקירי שירות המבחן באשר לנאשם 1.


אין מחלוקת בין הצדדים באשר לחומרת מעשיהם של הנאשמים, כבני משפחה אחת, בצוותא חדא – כלפי המתלוננת, וזאת לאחר שביקשה את עזרת בית המשפט, שנעתר לה במתן צו הגנה נגד נאשמת 4 ובעלה.


באשר לנאשם 1 – עולה מתסקירי שירות המבחן כי הוא מטיל את האחריות למעשיו על גרושתו, ובלטו בו דפוסים שתלטניים ודפוסי קנאה כלפי גרושתו, על רקע בעיית שתיה ושימוש בסמים – בנוסף לבעיית האלימות שלו – ולכן לא בא השירות בהמלצה לגביו.

הנאשם 1 אף ריצה מאסר בפועל, ומע"ת בן 12 חודשים תלוי ועומד מעל צווארו.


אין הדבר דומה באשר לנאשמת 3 – לגביה המליץ שירות המבחן על ביטול הרשעתה – נוכח הפגיעה האפשרית בעתידה התעסוקתי, וזאת בהמשך להיעדר עבר פלילי לחובתה, והיותה אדם רגוע, רציני ונבון, כמו גם מגלה כוחות להישגיות והתקדמות בתחומי חייה – למרות נסיבות קשות במשפחתה.


מן המקובץ – אני סבורה כי הסדר הטיעון בנוגע לנאשמות 2 ו-4 הינו מאוזן והוגן, לגבי נאשם 1 – כי אין מקום להארכת המע"ת התלוי ועומד נגדו, וכי יש לבטל את הרשעתה של נאשמת 3 – בשל יחס בלתי מידתי בין מידת הפגיעה האפשרית בה, בעצם הרשעתה, וחומרת מעשיה.

6.

לפיכך, הנני מורה על ביטול הרשעתה של נאשמת 3, וגוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:


על נאשם 1 –
א.
יוטל מאסר בן 14 חודשים.
ב.
יופעל מע"ת בן 12 חודשים מת"פ 21585-12-09 (שלום כפ"ס) כש-2 חודשים ממנו במצטבר למאסר שהוטל, ויתרתו – בחופף לו.

סה"כ ירצה הנאשם 16 חודשי מאסר בפועל – בניכוי ימי מעצרו מ- 5.7.10.
ג.
מע"ת בן 12 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו, שלא יעבור על עבירות אלימות או איומים.

על נאשמת 2
–
א.
מע"ת בן 8 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא תעבור על עבירות אלימות או איומים.
ב.
קנס בסך 1,000 ₪ שישולם עד 15.9.11, או 15 ימי מאסר תמורתו.
ג.
פיצוי למתלוננת שירין קשוע, בסך 2,000 ₪, שישולם עד 15.8.11.

על נאשמת 3
– (ללא הרשעה)
של"צ בהיקף של 120 שעות על פי תכנית שתגובש על ידי שירות המבחן.

על נאשמת 4
–
א.
מע"ת בן 8 חודשים למשך 3 שנים מהיום שלא תעבור על עבירות אלימות או איומים.
ב.
קנס בסך 1,000 ₪, שישולם עד 15.9.11 או 15 ימי מאסר תמורתו.
ג.
פיצוי למתלוננת שירין קשוע, בסך 2,000 ₪ שישולם עד 15.8.11.

7.
זכות ערעור תוך 45 יום.

8.

עותק הפרו' יישלח מיידית לשירות המבחן לצורך גיבוש תכנית השל"צ לגבי נאשמת 3, ודיווח לבית המשפט בתום ביצוע העבודות.

ניתן היום,
ד' תמוז תשע"א, 06 יולי 2011, במעמד הצדדים.








פ בית משפט שלום 11952-07/10 מדינת ישראל נ' שאקר קשוע ואח' (פורסם ב-ֽ 06/07/2011)