פסקי דין על חי עזרא | פסקי דין על ניסים אלעזר |

4718/11 בשפ     12/07/2011




בשפ 4718/11 חי עזרא, ניסים אלעזר נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק בש"פ 4718/11



בבית המשפט העליון


בש"פ 4718/11

בש"פ 4719/11


בפני
:

כבוד השופט א' גרוניס


העורר
בש"פ 4718/11:

העורר בבש"פ 4719/11:
חי עזרא

ניסים אלעזר



נ


ג


ד



המשיבה
בש"פ 4718/11 ובבש"פ 4719/11:

מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו במ"ת 32874-03-11 מיום 5.6.11 שניתנה ע"י כב' השופט צ' קפאח

תאריך הישיבה:
א' בתמוז התשע"א (3.7.11)

בשם העורר בבש"פ 4718/11
ובבש"פ 4719/11:
עו"ד אלון קריטי
; עו"ד רועי לביא

בשם המשיבה בבש"פ 4718/11
ובבש"פ 4719/11:
עו"ד תמר פרוש


החלטה


1.
בפני
י שני עררים המופנים נגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח) לעצור את העוררים עד תום ההליכים. יצוין, כי העררים עוסקים באותה החלטה ושני העוררים אף מיוצגים בידי אותם באי-כוח. משכך, נערך הדיון בעררים במאוחד.

2.
חי עזרא
, הוא העורר בבש"פ 4718/11 (להלן –
עזרא
), ונסים אלעזר, העורר בבש"פ 4719/11 (להלן –
אלעזר
, וביחד -
העוררים
), עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כתב האישום הוגש נגדם (כנאשמים 2 ו-10, בהתאמה), ונגד 14 נאשמים נוספים. כתב האישום כולל אחד עשר אישומים שונים. בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרם של העוררים עד תום ההליכים. במהלך הדיון בבקשה הושגה הסכמה דיונית ולפיה תוכרע שאלת מעצרם של העוררים על בסיס בחינת קיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום הראשון בלבד. אישום זה מיוחס לעשרה נאשמים, ובהם העוררים. באישום זה נטען, כי על רקע סכסוך בין הנאשם 1 לבין יניב בן דוד (להלן –
המתלונן
), אשר נתגלע על רקע "קו הלוואות" שנוהל בידי נאשם 1 ואשר המתלונן היה מעורב בו (להלן –
קו ההלוואות
),
החליט נאשם 1 "לקנוס" את המתלונן בסכום של 2 מיליון ש"ח. המתלונן, כך נטען, סירב לשלם את ה"קנס". באותו שלב, שהה הנאשם 1 במאסר ולפיכך נקשר קשר על-ידי גורמים שונים המקורבים אליו, ובהם העוררים, לסחוט את המתלונן ולפגוע בו. בכתב האישום מסופר, כי במהלך פגישות שערכו חלק מהנאשמים עם מקורביו של המתלונן דרשו הם את תשלום ה"קנס". משבקשתם לא נענתה, הוחלט להשליך רימון רסס אל עבר ביתו של המתלונן. ניסיון ההשלכה הראשון לא הושלם (אחד הנאשמים סירב להשליך את הרימון). אך במהלך הניסיון השני הושלך רימון הרסס וכתוצאה מכך נגרמו נזקי רכוש לביתו של המתלונן.

3.
אפרט עתה בקיצור את המעשים שיוחסו לעוררים באישום הראשון. אשר ל
עזרא
נטען, כי ניהל ביחד עם אחרים את "קו ההלוואות" במהלך שהותו של הנאשם 1 במאסר; כי השתתף בחלק מהפגישות שנערכו עם מקורביו של המתלונן; כי הביע עמדה בפני
נאשמים אחרים ולפיה אין ליתן למתלונן אורכה לתשלום ה"קנס"; כי במהלך חלק מהפגישות דרש מנאשמים אחרים ליתן "תגובה פלילית" נגד המתלונן בגין סירובו לתשלום ה"קנס"; כי היה מעורב בקשירת הקשר להטלת הרימון; וכי עודכן בזמן אמת לפני שנעשה הניסיון הראשון להשליך את הרימון. יוער, כי עזרא הינו אחיו הצעיר של הנאשם 1. כלפי
אלעזר
נטען, כי היה מעורב בקשירת הקשר האמור; כי נכח מטעם הנאשם 1 באחת הפגישות שנערכו עם מקורבי המתלונן; כי נסע יחד עם א', אחד מעדי המדינה בפרשה (להלן –
א'
), לביתו של נאשם אחר שסיפק את רימון הרסס. עוד נטען, כי אלעזר היה מעורב בפעולות שונות שקדמו לניסיון השני של השלכת הרימון. כך, נטען כי אלעזר נשלח להסיע את משליך הרימון (הנאשם 4) מביתו לצורך ביצוע התוכנית; כי נפגש לאחר מכן עם א' ועם נאשמים אחרים ובהם משליך הרימון על מנת לקדם ולממש את התוכנית; וכי נסע עם חלק מהנאשמים אל המקום בו הוסלק הרימון לצורך הוצאתו משם.

4.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט צ' קפאח) קבע בהחלטה מיום 5.6.2011 כי בעניינם של העוררים נאספה תשתית ראייתית לכאורה המצדיקה את מעצרם עד תום ההליכים. הראייה המרכזית בה עסקה ההחלטה הינה הודעתו של עד המדינה א'. בית המשפט המחוזי קבע, כי דבריו של עד המדינה מסבכים את העוררים בביצוע המעשים שיוחסו להם באישום הראשון. בית המשפט אף עמד על אינדיקציות שונות העולות מן החומר הגולמי המאמתות את גרסתו של א' במישורים שונים. משכך, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. בעררים שבפני
י משיגים העוררים על החלטה זו.

5.
בכל הנוגע לעזרא, הוא העורר בבש"פ 4718/11, תמים דעים אני עם בית המשפט המחוזי כי יש להורות על מעצרו עד תום ההליכים. כפי שצויין, הראיה המרכזית עליה נסמכת המשיבה בכל הנוגע למעשים המיוחסים לעזרא, הינה עדותו של עד המדינה א'. יצוין, כי א' היה מעורב בקשירת הקשר נשוא האישום ואף נטל חלק פעיל מאוד, על פי האישום, בתכנון ובהכנות שקדמו להשלכת הרימון. בכל הנוגע לעזרא, סיפר א' כי עזרא היה שותף לסחיטת המתלונן (הודעה מיום 21.1.2011, ש' 343-342). עוד אמר א', כי עזרא דירבן את המעורבים האחרים להגיב לאי-תשלום ה"קנס" ("ו[עזרא] אמר למה אנחנו מחכים בוא ניתן תגובה...":
שם
, ש' 109; "[עזרא] היה סהרורי והוא דחף אני רוצה תוצאות בוא נעשה מהלך...":
שם
, ש' 459). א' הוסיף ומסר, כי אחד המעורבים האחרים בפרשה (נאשם 3) ניסה להרגיע את עזרא (
שם
, ש' 144, 474-473). א' הדגיש עוד, כי עזרא היה מודע לפרטי התוכנית שהתגבשה אף שקיבל בשלב מסויים "פיק ברכיים" (
שם
, ש' 488-487). כמו כן סיפר א' לחוקריו, כי עדכן את עזרא (ואחרים) לפני הפעולה, על מנת שיוכל לשהות "במקום עם אליבי" (
שם
, ש' 195-194). עיקר דבריו אלה של א' נתמך בגרסה שמסר ר', שהוא עד מדינה נוסף בפרשה. יצוין, כי על פי כתב האישום ר' נטל אף הוא חלק פעיל באירועים נשוא האישום הראשון. ר' ציין, למשל, כי עזרא היה מודע לתוכנית ונטל חלק במעשי הסחיטה (הודעה מיום 27.2.2011, ש' 187-184). יצוין, כי גרסתו של ר' הייתה כי ההחלטה לזרוק את הרימון התקבלה על-ידי הנאשם 3 (
שם
, ש' 374-373). אך לאחר שנשאל על-ידי החוקר כיצד הגיב עזרא משדווח לו על הכוונה לזרוק את רימון הרסס, השיב ר' כי "[עזרא] אמר: 'היום, היום.... הוא התכוון שהיום היום רוצים לגמור את הסיפור הזה" (
שם
, בש' 417-414). חובה לציין, כי הודעתו של א', המהווה את הראייה המרכזית נגד העורר, הינה אמרה של עד מדינה שהיה שותף למעשים המיוחסים לעזרא. כידוע, הרשעה על סמך עדות כזו טעונה תוספת ראייתית מסוג "סיוע" (סעיף 54א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971). בעבר נתעוררה בבית משפט זה השאלה, האם אף בשלב המעצר נדרשת התביעה להצביע על תוספות ראייתיות, למשל לעדותו של עד מדינה. בסוגיה זו הובעו עמדות שונות ומנוגדות (לסקירת העמדות ראו, בש"פ 6206/05
נאצר נ' מדינת ישראל

, פיסקאות 16-14 (לא פורסם, 21.8.2005)). במקרה דנא, איני רואה צורך להידרש לסוגיה זו, בין היתר משום שהודעתו של א' ממילא נתמכת בחלקה הארי בדברים שמסר ר' ודי בכך כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית לחובת עזרא.

6.
הסניגור המלומד טען בפני
י כי קיימות סתירות פנימיות בגרסתו של א', ואף סתירות חיצוניות אל מול גרסאות שמסרו עדים אחרים (למשל, אחד העדים ששמו אליאס טען, כי ההחלטה לזרוק את רימון הרסס התקבלה בפגישה בה לא נכח עזרא, וזאת בניגוד לאמור בגרסתו של א'). עוד נטען, כי אמרות אחרות של עד המדינה ר' מלמדות כי עזרא לא היה צד להחלטה על זריקת הרימון וכי הפגישה שתוארה על-ידי ר' התייחסה לנסיון סחיטה אחר שאינו נוגע לאישום הראשון. דא עקא, הסתירות עליהן מצביע הסניגור אינן מהותיות ומשכך, דינן להתברר במשפט. הוא הדין לעניין הטענות שהועלו ביחס למהימנותם של העדים (ראו והשוו, בש"פ 194/10
חמודה נ' מדינת ישראל

, פיסקה 35 והאסמכתאות
שם
(טרם פורסם, 27.1.2010)). מטעמים אלה אני סבור, כי יש לדחות את הערר בבש"פ 4718/11.

7.
לעומת זאת, מסקנתי היא שונה ככל שהדבר נוגע לאלעזר (העורר בבש"פ 4719/11). גם בעניינו של אלעזר נסמכת המשיבה על דבריו של א'. כך, טוענת המשיבה כי א' מסר שאלעזר היה "חייל אמין אלים" בארגון שבראשותו עמד הנאשם 1 (הודעה מיום 27.1.2011, ש' 239). עוד מדגישה המשיבה, כי לדברי א' נטל אלעזר חלק בפגישה בה הוחלט על השלכת הרימון והיה מודע לפרטי התכנית
(הודעה מיום 21.1.2011, ש' 536-534). בנוסף, מפנה המשיבה לדבריו של א' ולפיהם נסע ביחד עם אלעזר לביתו של הנאשם 6 על מנת לקחת את רימון הרסס שהנאשם 6 סיפק להם (
שם
, ש' 161-160). אכן, הודעתו של א' מסבכת לכאורה את אלעזר במעשים שיוחסו לו. אך איני סבור כי העוצמה הכוללת שיש לייחס לדבריו של א' מצדיקה את מעצרו של אלעזר עד תום ההליכים בלא לבחון חלופת מעצר. בחינה מקיפה של הודעתו של א' מלמדת כי ההתייחסות לאלעזר הינה בשולי הדברים, וקיימת בין היתר אי בהירות לכאורית באשר לשאלה האם במהלך המפגש בו הוחלט על זריקת הרימון, אשר נערך לדברי א' בבית הקפה "ארומה" ברחוב קרליבך בתל אביב-יפו, המתין אלעזר מחוץ לבית הקפה או שמא השתתף הוא בפגישה והיה מודע לפרטיה. זאת ועוד, מדברים נוספים שאמר א' עולה, כי כאשר נפגש עם הנאשם 6 בביתו (כזכור, הנאשם 6 הוא זה שסיפק את רימון הרסס), אמר לו א' כי אלעזר, אשר הגיע עמו לפגישה, אינו יודע את מטרתה (הודעה מיום 21.1.2011, ש' 161-160). חובה להדגיש, כי עד המדינה האחר בפרשה, ר', לא ידע לומר האם אלעזר השתתף בפגישה בבית הקפה בה הוחלט לדבריו על השלכת הרימון (הודעה מיום 27.2.2011, ש' 160-158). ודוקו: אף בעניינו של אלעזר איני רואה צורך להידרש לשאלה האם עדותו של א', כעד מדינה, טעונה תוספת ראייתית בשלב המעצר. זאת, משום שבחינה
עצמאית
של הודעתו של א' אינה מצדיקה, כאמור, את מעצרו של אלעזר בלא לבחון אפשרות של חלופה.

8.
סיכומם של דברים:


(א)
הערר בבש"פ 4718/11 נדחה
. העורר בבש"פ 4718/11 יוותר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

(ב) לעומת זאת,
הערר בבש"פ 4719/11 מתקבל
,
במובן זה שתוך 15 ימים יוגש על-ידי שירות המבחן תסקיר מעצר לבית המשפט המחוזי. זאת, לצורך בחינת האפשרות של שחרור לחלופת מעצר. עד החלטה אחרת יוותר העורר בבש"פ 4719/11 במעצר.





ניתנה היום, י' בתמוז התשע"א (12.7.2011).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11047180_s01.doc

גק

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 4718/11 חי עזרא, ניסים אלעזר נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 12/07/2011)