פסקי דין על עליזה פלדמן | פסקי דין על יאיר צברי

175398/09 א     10/07/2011




א 175398/09 עליזה פלדמן נ' יאיר צברי








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



ת"א 175398-09 פלדמן נ' צברי






בפני

כב' השופט
מרדכי בן-חיים


תובעים

עליזה פלדמן


נגד


נתבעים

יאיר צברי




פסק דין



א.
הרקע לתובענה ועיקר טענות הנתבע

1.
התביעה שבפני
ראשיתה בבקשת ביצוע שיקים על סך כולל של 179,018 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע, החתום על השיקים כמושך. הנפרע על פי השיקים הוא; "בומבה של בייגלה".

2.
במסגרת בקשת ההתנגדות שהגיש, טען הנתבע בקופה של מחט:

2.1
כי התובעת נטלה את השיקים בהסבה מעסק בשם "בומבה של בייגלה" (להלן: "בומבה") השייך לבעלה רן פלדמן (להלן: "רן") שידעה שלבומבה אין זכות בשיקים.

2.2
כי רן קיבל את השיקים מחברו מלמן מנחם (להלן: "מלמן") שלא בתום לב ללא שנתן ערך שעה שידע כי למלמן אין זכות בשיקים.

2.3
כי הנתבע מסר למלמן המחאות בחתימת הנתבע כנגד המחאות שמשכו חברות בבעלות מלמן לצורך הפקדתם למשמרת בבנק וזאת לדברי מלמן – על מנת לאפשר לו מסגרת אשראי גדולה יותר בבנק.

2.4
מלמן סיחר את ההמחאות בניגוד להסכם וכי הנתבע פעל לביטולם.

לנתבע ניתנה רשות להתגונן.

ב.
הפלוגתאות

(1)
נטל הראיה.

(2)
האם הוכיח הנתבע כישלון תמורה.

(3)
האם התובעת רשאית לאכוף את תשלום השיקים על הנתבע.







ג.
דיון וממצאים

1.
נטל הראיה

1.1
התובעת הינה אוחזת בשיקים נשוא התובענה ואלו הגיעו לידה באמצעות הסבתם. מכאן, ולאור סעיף 29 לפקודת השטרות (נוסח חדש) מתקיימת לזכותה חזקה בדבר אחיזה בעד ערך ואחיזה כשורה.

השוו: ע"א 4/69 יצחק נוימן ובניו חברה לביטוח בע"מ נ. פולה פסיה כהן (פד"י נ"ב (2) 297)

1.2
טענתו של הנתבע לפיה העובדה שהתובעת "מחזיקה" בשיקים שניתנה לגביהם הודעת ביטול משמעותה כי התובעת אינה אוחזת בשיקים כלל ועיקר – הינה מופרכת וחסרת בסיס (ראו סעיף 1 לפקודת השטרות הגדרת אוחז).


אני פוסק איפוא כי נטל ההוכחה מוטל על הנתבע.

2.
העדר תמורה

2.1
בסעיף 8 לתצהירו טען הנתבע כי לא ניתנה לו תמורה כלשהיא בעבור איזה מן ההמחאות נשוא התובענה.

אני רואה לדחות טענה זו.

2.2
בסעיף 23 לתצהירו אישר הנתבע:
"בעבור 31 ההמחאות נשוא התיק דנן – נתן לי מנחם 31 המחאות אשר זמן פרעונן הינו כאמור מספר ימים קודם לכן"
.

2.3
הנתבע חזר על גירסתו זו גם במהלך חקירתו הנגדית (עמ' 16 שורות
10-12).

2.4
יתר על כן, מעדותו של הנתבע עולה כי הבין שהשיקים שנתן למלמן הינם בגדר הלוואה שתיפרע על ידי כך שמלמן יפקיד בחשבונו את תמורת השיקים 4-5 ימים לפני הפרעון (עדותו בעמ' 19 שורות 29-23 וכן עמ' 20 שורות 6-7).

2.5
די באמור עד כאן כדי לבוע כי בניגוד לגירסת הנתבע – ניתנה לו תמורה על ידי מלמן.

השוו: ע"א 236/60 שוירץ נ. ברקליס בנק ד.ק.או (פד"י י"ד 2122), שם נקבע:
"אין ספק בכך שמסמך סחיר עשוי לשמש תמורה או ערך בעד מסמך סחיר אחר"
(בעמ' 2124).

3.
כשלון התמורה

3.1
בסעיף 26 לתצהיר עדותו טען הנתבע כי:
"לא היה כיסוי להמחאות שניתנו לו על ידי מנחם ובמקביל החלו להיפרע ההמחאות שנתן למנחם"
.

3.2
הנתבע הפגין עקביות בגירסה זו שנטענה על ידו גם במהלך בירור ההתנגדויות, שם העיד כי מלמן אמר לו:
"שהוא קורס...שאלתי אותו מה לעשות עם השיקים, נאמר לי שאני יכול לעשות מזה טפטים..."
(עמ' 2 לפרוטוקול הדיון בהתנגדות שורות 17-19).

וכן בעדותו בפני
בתשובה לשאלה, האם קיבל אשראי בגין השיקים שמסר לו מלמן:
"שום דבר לא קיבלתי...הבנתי שאין לי ממי לתבוע..."
(עמ' 20 שורות 8-13).

3.3
בנסיבות אלו, לא נסתרה גירסתו של הנתבע בדבר כישלון התמורה בחוליה שבין הנתבע למלמן.

ראו: שלום לרנר, דיני שטרות מהודרה שניה (להלן: "לרנר") בעמ' 292-293.

3.4
מסקנתי הינה איפוא כי התמורה שנתן מלמן לנתבע – נכשלה, ומשכך, אין לחייב את הנתבע בתשלום השיקים לתובעת אלא אם כן יוכח כי זו אוחזת בהם כשורה.

ראו: סעיף 29 (ב) לפקודת השטרות וכן ע"א 444/82 בנק קונטיננטל נ. נחום שייקביץ (פד"י ל"ט (3) 113).

4.
גירסת התובעת ובעלה

4.1
התובעת נמנעה מליתן תצהיר עדות ראשית וזה ניתן על ידי בעלה רן.

4.2
גירסתו של רן בתצהירו, בקליפת אגוז, הינה כדלקמן:

4.2.1
רן ואשתו מנהלים במשותף עסקי מאפיה תחת השם "בומבה של בייגלה", העסק רכש קמח ממלמן.

4.2.2
רן השתכנע מדברי מלמן למסור לו שיקים מעותדים להבטחת מחיר הקמח שצורך העסק וזאת לתקופה של כחצי שנה.

4.2.3
בשלב מסויים שעה שרן נוכח כי הוא אינו מקבל קמח כנגד השיקים שמסר, ביקש וקיבל ממלמן שיקים הן של חברות בבעלות מלמן והן שיקים של לקוחותיו וזאת על מנת להקטין את היקף התחייבותו כלפי מלמן.

4.2.4
לאחר שנושים רבים החלו להתדפק על דלתם של בני הזוג פלדמן הם החליטו "בהחלטה עסקית" כי התובעת תתבע את סכומי השיקים שבידי בומבה בעוד שרן יתמודד עם הנושים.

4.3
בחקירתו הנגדית טען רן כי סמך על מלמן וחישוביו באשר להתחשבנות הנוגעת לצריכת הקמח (עמ' 8 שורות 30-31 וכן בעמ' 9 שורות 13-15).

4.4
בהמשך חקירתו התייחס רן לנסיבות קבלת השיקים ממלמן:
"אני באיזה שלב ראיתי שתצרוכת הקמח שלי קטנה מהשיקים שנמצאים בידיו, ביקשתי ממנו שיתן לי שיקים שלו כבטוחה היות והוא לא יכול היה להחזיר לי את השיקים, הוא נתן לי שיקים כנגד"
(עמ' 10 שורות 24-26)

ובהמשך:
"הוא נתן לי לא רק שיקים שלו, אלא גם של לקוחות שלו"
(עמ' 11 שורות 5-6).

4.5
רן אף טען כי מלמן הוא שרשם את שם הנפרע בומבה של בייגלה על השיקים (שם, שורות 12-13).

4.6
בתשובה לשאלה, מדוע רעייתו (התובעת) לא הגישה את השיקים (שנמשכו
על ידי הנתבע – מ.ב.ח) ישירות ללשכת ההוצאה לפועל אלא שרן בחר להסב אותם לאשתו, משיב רן:
"הסבתי את זה לאשתי משיקולים להציל את המשפחה שחששתי שישימו יד על הכספים שמגיעים לנו"
(עמ' 13 שורות 2-4).

4.7
בהמשך חקירתו טען רן כי לתובעת "אין חלק בתיק זה למעט שמה" (עמ' 14 שורות 21-23) והוסיף: "אני ואשתי עובדים בעסק יחד...אנו גוף אחד" (שם, שורות 27-28).

4.8
התובעת שזומנה לחקירה מטעם הנתבע טענה כי השיקים נשוא התביעה נמסרו לבעלה על ידי מלמן "שעשה להם עוקץ" (עמ' 6 שורות 15-18).

4.9
בהמשך עדותה עומתה התובעת מול העובדה שהשיקים הוסבו לה מ"בומבה של בייגלה" והשיבה:
"ישבתי עם בעלי ולאחר המכה החזקה שקיבלנו וגם איומים מהשוק האפור ומאחר ואני לא נתבעת בשום מקום החלטנו ביחד להסב את השיקים אלי כיוון שאני שותפה בעסק, חלק מהכסף הוא שלי...ולא היה מן הראוי שגם יקחו ממני את הכסף הזה...אני רציתי שהכסף הזה יהיה לי שאני אוכל לשלם את כל מי שתובע את בעלי..."
(עמ' 6 שורות 25-31).

4.10
אשר לעיתוי ההסבה של השיקים מ"בומבה של בייגלה" לתובעת אישרה האחרונה;
"(השיקים) לא נפרעו, ניתנה הודעת ביטול ובעלי הסב לי את השיק"
(עמ' 7 שורות 10-13).

4.11
חקירתם של התובעת ובעלה הניבה את הממצאים הבאים:

4.11.1
התובעת ובעלה נתנו למלמן תמורה כנגד השיקים שבחתימת הנתבע.

4.11.2
עסקינן בשיקים שהנתבע חתם ללא ציון שם הנפרע, מסר למלמן וזה רשם בהם כנפרע את השם "בומבה של בייגלה".

4.11.3
בומבה של בייגלה הסבה את השיקים לתובעת וזאת לאחר שהאחרונה ידעה שהשיקים חוללו קודם לכן בשל הודעת ביטול שנתן הנתבע.

4.11.4
התובעת ובעלה ביקשו להקנות לתובעת, בנפרד מן העסק המשותף בומבה, זכות תביעה עצמאית לגבי השיקים.




5.
ההיבט המשפטי

5.1
מן הבחינה המשפטית אין לראות ב-בומבה ישות משפטית משל עצמה אלא שם מסחרי אשר רן ואשתו, התובעת בחרו לנהל תחתיו את עיסקם המשותף ומשכך, ולאור סעיף 22 (ב) לפקודת השטרות:
"חתם אדם בשם מסחרי או בשם נטול הריהו חב על פיו כאילו חתם בשמו הוא"
.


נמצא איפוא כי רן ו-בומבה - היינו כך.
5.2
קבעתי לעיל כי בנסיבות העניין זכותה של התובעת לאכוף על הנתבע את פרעון השיקים עליהם חתם מותנית בשאלה, האם ניתן ליהנות אותה בזכויות של אוחז כשורה בשיקים.

5.3
קודם לבחינה זו אתייחס לטענת הנתבע לפיה רן אינו יכול להיחשב כמי שאוחז כשורה בשיקים.


הנתבע נימק עמדתו זו בטענה כי רן קיבל את השיקים בחוסר תום לב כמסמך בלתי שלם, תוך שידע על כך שהתמורה בין הנתבע למלמן נכשלה.


אני רואה לדחות טענה זו שכן, לא עלה בידי הנתבע הנושא בנטל הראיה לבסס רכיב כלשהו מרכיביה, בעוד שרן דחה כל טענה בדבר קנוניה בינו ובין מלמן (סעיף 26 לתצהירו).

5.4
לא זו אף זאת, משהודה הנתבע כי מסר למלמן בין היתר, שיקים בחתימתו (של הנתבע), ללא ציון שם הנפרע (עדותו בעמ' 1 לפרוטוקול הדיון בבקשת ההתנגדות שורות 12-13), יצר הנתבע מצג של הרשאה במובן זה שהנתבע מושתק מלהישמע בטענה שלא הרשה למלמן לרשום את השם של "בומבה של בייגלה" כנפרע (השוו: ע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ. ורד הלבשה (פד"י מ"ח (5) 799 ובעמ' 813).

משכך נחה דעתי כי רן הינו בבחינת אוחז כשורה בשיקים, הגם ששם העסק בומבה – נרשם בשיקים כנפרע.

ראו: ע"א 1886/97 זאב יהודה נ. פנינה זלמה (פד"י נ"ג (1)132 בעמ' 136).

5.5
האם התובעת הינה בגדר אוחזת כשורה?

הנתבע בסיכומיו (פסקאות 17-21) ביקש במובלע לשלול מן התובעת מעמד זה תוך שהסתמך על סעיף 28 לפקודת השטרות לפיו:
"28 (א) אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה;
(1)
נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן. אם אמנם חולל.
(2)
..."

5.6
לשיטתו של הנתבע, העיתוי הקובע לבחינת התקיימות האחיזה כשורה, הוא מועד הנטילה ופיה של התובעת העיד בה כי שעה שהשיקים נשוא תביעה הוסבו לה על ידי רן בעלה, היא ידעה שהשיקים חוללו (ניתנה לגביהם הודעת ביטול).

לכאורה די בכך כדי לשלול מן התובעת את המעמד של אוחז כשורה ולהביא לדחיית התביעה.

5.7
עם זאת רווח והצלה עומדים לתובעת מכח סעיף 28(ג) לפקודת השטרות (כותרתו: "אוחז התובע מכח אוחז כשורה") ולפיו:
"אוחז בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך שזכות קנינו בשטר הגיע לו מכח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז"
.

5.8
קבעתי לעיל כי בומבה הינה בבחינת שם מסחרי אשר רן והתובעת כבני זוג מנהלים תחתיו את עיסקם המשותף ומשכך, העובדה שהיסבו של רן נעשה על שם העסק "בומבה של בייגלה" הינו חסר נפקות משפטית במובן זה שיש לראות את חתימת ההיסב, בבחינת חתימתו של רן.

התובעת שלא היתה מעורבת כלל במתן שיקים של הנתבע למלמן, איננה שותפה לשום רמאות כלפי הנתבע.

5.9
משהיסב רן שהינו אוחז כשורה, את השיקים לתובעת זכאית האחרונה ליהנות מזכויותיו של רן ולאכוף את תשלום השיקים על הנתבע.

בנסיבות אלו, "בעימות בין הנסב שאינו אוחז כשורה לבין המושך – ידו של הראשון על העליונה" (ראו; לרנר, שם, בעמ' 247-248).

6.
סוף דבר

אני ודוחה את ההתנגדות ופוסק כי התובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל נגד הנתבע לאכיפת תשלום השיקים.

אני פוסק לזכות התובעת הוצאות הליך זה בסך 10,000 ₪.

הודעה זכות ערעור.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
ח' תמוז תשע"א, 10 יולי 2011, בהעדר הצדדים.















א בית משפט שלום 175398/09 עליזה פלדמן נ' יאיר צברי (פורסם ב-ֽ 10/07/2011)