פסקי דין על אדוארד שומונוב

853-04/11 תתע     11/07/2011




תתע 853-04/11 מדינת ישראל נ' אדוארד שומונוב








בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



תת"ע 853-04-11 מדינת ישראל
נ' אדוארד שומונוב






בפני

כב' השופט
אלי אנושי


מאשימה

מדינת ישראל


נגד


נאשמים

אדוארד שומונוב




החלטה

מזכה הנאשם מחמת הספק.
מבוא:
1.

לנאשם יוחסה עבירה על תקנה 67 (א) לתקנות התעבורה, כמפורט בכתב האישום. הנאשם כפר וטען כי לא הייתה הולכת רגל על מעבר החצייה.
גרסאות הצדדים:
2.
להוכחת האישום הובאה עדותה היחידה של רס"מ כנרת חג'ג, אשר כתחליף לחקירה ראשית, הגישה הודעת תשלום הקנס, (מוצג ת/1) ושם נתנה תאור מילולי למיקומה ואופן ביצוע העבירה, לרבות תיאור כללי של הולכת הרגל. אציין כי דברי הנהג היו: "זה לא חוקי שאת עוצרת אותי" (ויתר הדברים הרשומים "היא רק התחילה ללכת אפילו לא דרכה" התבררו כדברי בתו ולא שלו), אציין כי בחקירה נגדית לא נסתרה עדותה של עדת התביעה.
3.
הנאשם מסר גרסתו (בתרגום מרוסית) ובעדותו הראשית העיד כי נסע בעומס תנועה וכאשר הגיע למעבר החצייה, לא היו כל הולכי רגל מצדדיו. בחקירה הנגדית הדגיש העד את גרסתו זו והוסיף כי יתכן והיו הולכי רגל, אך רק אחרי שעבר את מעבר החצייה, ובכל מקרה לא היה אף אחד (עמ' 4 ש' 4).
4.
כן העידה כעדת הגנה, בתו של הנאשם, אשר אישרה את גרסתו, אם כי לגרסתה, היא כן ראתה אישה אך היא כלל לא הייתה על מעבר החצייה אלא בדרכה אליו (עמ' 4 ש' 19-20), העדה אישרה שחלק מדברי הנהג הם תוספת שלה כיוון שתרגמה את דברי אביה, העדה מסרה כי לה אין רישיון נהיגה וכן מסרה כי "זה לא שהיא עמדה חיכתה ולא נתנו לה לעבור, אנחנו כבר פנינו שהיא עברה" (עמ' 5 ש' 24), ולשאלת בית המשפט כיצד ידעה שהאישה עברה אחרי שהם פנו ענתה "כי ראיתי. אז על מה היא תעצור אותנו? אם לא היה שם אף אחד.", דהינו שוב הלכת רגל הייתה על המדרכה
ולא התבצעה כל עבירה.
5.
ב"כ המאשימה ביקשה הרשעת הנאשם על סמך עדותה היחידה של עד התביעה, אותה ביקשה להעדיף, הנאשם ביקש לזכותו.
דיון:
לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם ועיון בת/1, הגעתי למסקנות כדלקמן:
6.
ניתן להרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת על סמך עדותה היחידה של עדת התביעה בת/1, אולם בתנאי שלא נסתרה בחקירה נגדית, אין בה חסר או תמיהה ועדות הנאשם איננה מעוררת כל ספק בליבו של בית המשפט.
7.
עדותה הראשית של עדת התביעה בת/1, לא נסתרה בחקירה הנגדית, שנחקרה על ידי הנאשם.
8.
עדותה של עדת התביעה בת/1, מתארת מצב עובדתי הכרוך בתיאור מיקום נקודת תצפית, אולם לא מצאתי בה מיקום מדויק וכל אפשרות לבחון מה ניתן היה לראות מאותה נקודת תצפית. בפועל, בין היציאה עצמה מתחנת המשטרה ועד ליציאה לרחוב שטמפפר ומעבר החצייה יש מרחק מה, ולא צויין היכן בדיוק עמדה ניידת המשטרה – אציין כי גם אם הנאשם ועדת ההגנה מתיחסים להיות הניידת במקום באופן כללי, הרי עדיין המיקום המדויק של הניידת אינו עולה כלל מגרסת העדה.
9.
אציין כי ניתן היה לרפא את החסר בת1 על דרך סקיצה ידנית, שהייתה נותנת תיאור של זירת ביצוע העבירה, מיקום נקודת התצפית, מיקום הולכת הרגל ומיקום הרכב יחסית אליה בנתיב הנסיעה הרלוונטי. העדר סקיצה כאמור וגם העדר של מרחק התצפית, הם חסר היורד לשורשה של עדות עדת התביעה.
10. עדת התביעה אינה מתייחסת בדו"ח למצב התנועה במקום, אם היה פקק או עומס תנועה, כאשר ברור כי לכמות הרכבים בינה לבין רכב הנאשם, יש השפעה על יכולתה לראות את ביצוע העבירה על ידי הנאשם ובודאי כאשר היא יושבת בניידת. ואציין כי לגרסת הנאשם ועדת ההגנה מדובר בכביש עמוס ולאור השעה והמיקום, אכן סביר להניח זאת.
11.
אציין כי השוטרת לא ציינה השפעת נסיעת של הנאשם על הולכת הרגל, האם נאלצה לעצור, האם סבה על עקבותיה ועוד.
10.
גרסת הנאשם המכחישה את העבירה, לא נסתרה למעשה בחקירה הנגדית, גם כאשר הסביר כיצד בחן את דרכו לקראת הפניה ימינה והקדיש לכך את תשומת הלב (ע' 4 ש' 4), הרי ציין כי לא היה אף אחד במעבר החציה. הנאשם הכחיש העבירה כבר ברגע עצירתו ע"י השוטרת ודי בכך כדי לעורר ספק כלשהו בליבו של בית המשפט, ספק ממנו הנאשם רשאי להנות.
11.
אני ער לעובדה כי הנאשם טען כי לא היתה הולכת רגל כלל וכי עדת ההגנה טענה כי היתה הולכת רגל שחצתה משמאל לאחר שעברו את מעבר החציה, וכן שעולה מעדותה כי הביטה לאחור על מנת לראות אותה, אולם מכאן ועד לביסוס טענת המאשימה לביצוע העבירה, יש מרחק רב.
12.
אני ער לבקשה להרשיע על סמך עדות יחידה של עדת התביעה, אולם לאחר שהזהרתי עצמי בנושא זה ובשים לב לחסר בעדות העדה, כפי שציינתי לעיל, לא מצאתי כי ניתן להרשיע אותו, מעל לכל ספק סביר בביצוע העבירה המיוחסת.
13.
גם בעימות בין גרסת המאשימה לבין גרסת הנאשם, לא מצאתי להעדיף גרסה על פני רעותה וגם מטעם זה קיים ספק בלב בית המשפט.

סוף דבר:
14. על סמך האמור לעיל, בית המשפט לא שוכנע מעבר לספק סביר כי אכן היתה הולכת רגל על מעבר החציה וכי הנאשם אכן הפריע לה במהלך החציה, לפיכך בית המשפט מזכה את הנאשם מחמת הספק.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"א, 11 יולי 2011, במעמד הצדדים.








תתע בית משפט לתעבורה 853-04/11 מדינת ישראל נ' אדוארד שומונוב (פורסם ב-ֽ 11/07/2011)