פסקי דין על מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי | פסקי דין על אלכסיי שרייבר

30939/07 תד     13/07/2011




תד 30939/07 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' אלכסיי שרייבר




<<>>

<
בפני
כב' ה<שופט שלמה בנג'ו
>
<<מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
>
>
ה<מאשימה>

נגד

<<אלכסיי שרייבר
>
>
ה<נאשם>
נוכחים:
ב"כ המאשימה - עו"ד בר אור

ב"כ הנאשם - עו"ד פינקלשטיין

הנאשם - נוכח >

<#2#>
גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות הבאות:
נהיגה בחוסר זהירות עבירה לפי תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה תשכ"א -1961 ולפי סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א-1961; נהיגה ברשלנות עבירה לפי סעיף 62(2) ולפי סעיף 38(2) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961; גרימת נזק לרכוש עברה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961; נהיגה במהירות בלתי סבירה עבירה לפי תקנה 51 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961; עקיפה במעבר חצייה עבירה לפי תקנה 47(ה)(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961; נהג המתקרב למעבר חצייה עבירה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.

על פי עובדות כתב האישום, אשר הוכחו בפני
, ביום בתאריך 18.2.07 בסמוך לשעה 16:00 נהג הנאשם בניידת משטרה בכביש עירוני דו סטרי המופרד ע"י שטח הפרדה בנוי, שהמהירות המותרת בו הינה 50 קמ"ש. בכביש קיים מעבר חצייה להולכי רגל (להלן: "מעבר החצייה"). באותה עת חצה את מעבר החצייה, משמאל לימין כיוון נסיעת הנאשם, נער צעיר, ברהנו פנטה, כבן 14 (להלן: "הולך הרגל"). שתי מכוניות שנסעו לפני הנאשם, עצרו על מנת לאפשר להולך הרגל לחצות את הכביש, הנאשם עקף את המכוניות מצד ימין והתקרב במהירות אל מעבר החציה. משהספיק הולך הרגל לחצות 4.40 מטרים על מעבר החצייה, פגעה בו ניידת המשטרה בה נהג הנאשם, עם חזית הרכב ושימשת צד ימין. הולך הרגל הועף אל המדרכה בצד ימין ביחס לכיוון נסיעת הנאשם (להלן: "התאונה") .

כתוצאה מהתאונה נגרמו להולך הרגל חבלות של ממש, שברים מרובים בגולגולת, המטומות, ושפשופים בגוף, הוא אושפז בבית חולים, כמו כן נגרם נזק קל לרכב.

נציגת המדינה סקרה בטיעוניה לעונש את אירוע התאונה ואת הפציעה הקשה שחווה הולך הרגל-הילד שנפגע. היא הדגישה את החומרה הרבה בהתנהגות הנאשם שהינו שוטר, את נסיונו להתחמק מאחריות מהחקירה המשטרתית ובמהלך כל המשפט, את החומרה הנובעת מכך שמדובר במי ששירת אותה עת כשוטר במשטרת ישראל. עם זאת, וחרף טענותיה, עתרה בשלב הטיעונים לעונש להסתפק בעונשי פסילה בפועל פסילה על תנאי וקנס. לא הייתה עתירה מצד המדינה להטיל על הנאשם עונש חמור יותר.

ב"כ הנאשם עתר להקל עם הנאשם. באשר לאירוע טען, כי מדובר באירוע מצער אליו נקלע השוטר במהלך ועקב עבודתו במשטרה. לדבריו, הנאשם נקרא לאירוע ולכן מיהר. באשר לרשלנות הנאשם טען כי הילד שנפגע בתאונה רץ על מעבר החציה, ובאשר לפציעות הקשות, טען כי אלה לא הסתיימו בנכויות. באשר לנאשם עצמו, הסניגור סקר בהרחבה את פועלו של הנאשם אשר עובר לתאונה היה שוטר ובחר לעזוב את המשטרה. הסניגור הפנה להמלצות רבות שקיבל הנאשם בשירותו בצבא, במשטרה ובמקומות תעסוקה קודמים לרבות במשרד ראש הממשלה דאז מר אריק שרון, הוא הדגיש את עברו הקל של הנאשם וביקש כי בית המשפט לא יחמיר עימו.

לאחר ששמעתי את הטיעונים לעונש סברתי כי המדינה לא מדדה לו לנאשם את מידת העונש לו הוא ראוי. לפיכך, סברתי כי בטרם יגזר דינו של הנאשם, מן הראוי שיעמדו לרשותי חלופות עונשיות מגוונות יותר, ועל כן הוריתי על קבלת חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות. הדיון נדחה לקבלת חוות הדעת ולהשלמת הטיעונים לעונש ליום 12/4/11.

ביום 12/4/11 ביקשה ב"כ המדינה, בפתח הדיון, את דחיית הדיון בטענה כי נפלה שגגה מלפני נציגת המדינה שטענה לעונש, ולכן ביקשה לדחות את השלמת הטיעון לעונש בכדי לגבש עמדה. ב"כ הנאשם הסכים לדחיה אך הביע הסתייגות והתמרמרות מהשינוי שחל לגישתו בעמדתה של המדינה. הוא הבהיר כי אין בהסכמתו לדחיה משום הסכמה לשינוי העמדה העונשית שהציגה המדינה בישיבה הראשונה בה נשמעו הטיעונים לעונש. עם זאת, משהפנה אותו בית המשפט לפסיקה עכשווית של בית המשפט העליון בעניין זה, חזר בו הסניגור והבהיר כי ידוע לו כי בית המשפט לא כבול לעמדה העונשית שמציגה המדינה. שמיעת השלמת הטיעונים לעונש נדחתה איפוא שוב ליום 13/5/11.

ביום 13/5/11 הודיעה המדינה כי לאחר עיון חוזר בעמדתה העונשית עמדתה היא למאסר ממש ואף לא בעבודות שירות וזאת בנוסף לרכיבי הענישה להן עתרה בישיבה הראשונה בה השמיעה את טיעוניה לעונש. הפרקליטה המלומדת שהופיעה מטעם המדינה, גב' דורית פרנק, הסבירה לבית המשפט כי שגגה נפלה מלפני נציגת המדינה שהופיעה בשלב הטיעונים לעונש, עת לא עתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר, שכן מדובר ברף רשלנות גבוה ובתוצאות קשות שנגרמו בתאונה לה אחראי הנאשם. עוד הבהירה כי עמדה זו היא פרי עיון מעמיק בתיק ולא בשל הערתו של בית המשפט בשלב הטיעונים לעונש. הפרקליטה השלימה את טיעוניה לעונש, חזרה והדגישה את רשלנותו של הנאשם ואת התוצאות הקשות להן גרם בנהיגתו ועתרה להשית עליו בין היתר עונש מאסר.

הסניגור המלומד חזר וטען להקל בעונשו של שולחו תוך שהקדיש חלק נכבד מטיעוניו לשינוי לחומרה בעמדת המדינה והשמיע השגות רבות על כך, עוד טען בהקשר זה כי לנאשם זכות לצפות את העונש שיוטל עליו ועל כן אין מקום להחמיר עימו.

בשל השתלשלות העניינים שהצגתי והשגותיו של הסניגור ביחס לשינוי בעמדתה העונשית של המדינה, אתייחס בקצרה לדברים אלה טרם שאתייחס לגזירת הדין.

אכן, תחילה, כפי שהצגתי את הדברים לעיל, לא עתרה המדינה להטלת עונש מאסר והסתפקה בעונשים שעיקרם היה פסילה ממושכת. ברם, לאחר עיון מחודש בעמדתה, שינתה המדינה את עמדתה. תהא לכך הסיבה אשר תהא, בין אם שגיאת נציגת המדינה שטענה תחילה לעונש ובין אם השינוי הינו פרי של עיון מחודש בנסיבות המקרה, או עקב הערת בית המשפט, הרי שנפסק לא אחת, כי בית המשפט אינו כבול לרמת הענישה שהתביעה מבקשת, "האחריות המשפטית והמוסרית להטלת העונש היא של בית המשפט" (ע"פ 2034/91 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - כב' הנשיא (כתוארו אז) מ. שמגר). כך במקרים של ענישה מוסכמת (ע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כ"ו (1) 543; ע"פ 8164/02 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 14) קל וחומר באותם מקרים בהם התביעה נוקבת במידת ענישה ספציפית גם שלא במסגרת הסדר טיעון.

כפי שהראתי לעיל, בית המשפט הבהיר לסניגור כי בית משפט מתכוון לסטות מרמת הענישה לה עתרה התביעה בשל חומרתו הרבה של האירוע והעדר תאימות בין העתירה הראשונית לעונש של המדינה לחומרת האירוע ותוצאותיו. יודגש, כי הסניגור המלומד טען לעונש בהרחבה עבור שולחו בכל ההיבטים, כבר בישיבה הראשונה, כפי שניתן להיווכח מהפרוטוקול. עם זאת, בית המשפט ביקש שהדברים יהיו ברורים "והזהיר" את הסניגור בדבר אפשרות החמרה בעונשו של הנאשם מעבר לעמדה שהציגה המדינה, על מנת שהסניגור ימצה את טיעוניו להגנת הנאשם (לדמיון רעיוני, ראו סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב - 1982). הדיון נדחה והשלמת הטיעונים לעונש נשמעה בישיבה נפרדת שהוקדשה לצורך כך תוך שהסניגור התייחס בהרחבה לעניין ההחמרה העונשית המבוקשת על ידי המדינה.

כפי שנפסק לא אחת, האחריות המוסרית והמשפטית להטלת עונש על נאשם היא על כתפיו של בית המשפט, לו מסורה הסמכות להכריע את דינו של הנאשם ובהתאם לתוצאה, לגזור את מידת הדין לו ראוי הנאשם בשל מעשיו ומחדליו לפי שיקולי בית המשפט והדין הנוהג. בית המשפט אינו מחוייב לעמדת המדינה, כשם שאינו מחוייב לאמץ עמדה מחמירה שהיא מציגה בפני
ו, כך הוא אינו מחוייב לאמץ עמדה מקילה אם זו מוצגת על ידה, כך וביתר שאת הם הדברים שעה שעמדת המדינה לעונש לוקה באי סבירות או נעדרת מידתיות אל מול העבירות אותן ביצע הנאשם (ראו באנאלוגיה: סמכותו של בית המשפט לבר . גם כאשר נאשם עורך הסדר טיעון ובו הסכמה בדבר רכיבי ענישה, עדיין טעון הדבר את אישורו של בית המשפט, ונפסק לא אחת כי בית המשפט אינו פועל כחותמת גומי ורשאי הוא לסטות מהסכמה זו, הכל כמובן בכפוף לסייגים הקבועים בדין (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל).

בעניננו משהזהיר בית המשפט בדבר כוונתו לסטות מהעמדה העונשית הראשונית שהציגה המדינה, אין מקום להעלאת טענות בדבר 'צפיות עונשית'. לנאשם לא מוקנית זכות כזאת. קל וחומר כאשר בית המשפט גוזר את הדין עפ"י טיעוני הצדדים. על כל אלה יש להוסיף, כי משתיקנה המדינה את עמדתה והבהירה לאחר עיון מעמיק בעמדתה, כי העמדה העונשית לה טענה תחילה, הייתה מוטעית, וכי עמדתה היא למאסר, לא מדובר בסטיה מרמת הענישה שהתבקש בית המשפט להטיל על הנאשם. לעניין זה, מקובלת עלי לחלוטין עמדת המדינה כי בית המשפט לא קם מכסאו וכי המדינה רשאית הייתה להודיע על שינוי בעמדתה ולנסח אותה מחדש, זו זכותה ואולי אף חובתה.

עד כאן באשר לטענת הסניגור באשר לסטיה בעמדה העונשית, ומכאן לגופו של ענין.

משמיעת הראיות התחדדה ביתר שאת חומרת האירוע. מדובר באירוע חמור בו שוטר (הנאשם) אינו מציית לחוקי התנועה, רומס אותם ברגל גסה שעה שהוא עוקף שיירה מימין, מתקרב למעבר חציה, לא שם ליבו לילד החוצה את המעבר ופוגע בו על מעבר חציה. הנפגע, ילד צעיר באותו זמן, נפגע אנושות, סבל מפגיעות מרובות כמעט בכל חלקי גופו, הובהל מיד לבית החולים שם שהה תקופה ארוכה ביותר עד שהחלים. ברם, מטיב הפציעות מהן סבל, נקל להבין כי כפסע היה בינו לבין המוות. נס גלוי שהוא שילד זה החלים, לא נפגע קשה יותר ושרד את התאונה כדי לבוא ולהעיד בפני
בית המשפט ולשתף אותו במה שאירע לו. עדותו הצטרפה למכלול הראיות בתיק "וצבעה" בגוון קודר את התנהגותו הרשלנית של הנאשם. בהכרעת הדין סיכמתי את התנהגות הנאשם ונסיבות התאונה ונראה לי כי והדברים האמורים שם יפים אף לגזירת הדין.

הסניגור עתר להקל בעונשו של הנאשם, הוא עמד באריכות על פועלו של הנאשם, על השבחים שהרעיפו עליו מעסיקיו השונים, על עוז רוחו כלוחם בצבא, כשוטר וכאזרח, עת היה שותף לאירועים בטחוניים. עוד הוסיף, כי אין מקרה זה ראוי למיצוי הדין עם הנאשם אשר לעת הזאת שב לשורות המשטרה כשוטר מן המניין וכי ענישה מחמירה עימו אשר תכלול רכיב של מאסר עלולה לגדוע את שירותו.

אין בידי לקבל טענות אלה במלוא היקפן אם כי בדעתי ליתן להם משקל לענין העונש אשר בסופו של יום יגזר על הנאשם.

על החומרה היתרה שבמעשיו של הנאשם עמדתי הן לעיל והן בהכרעת הדין אין טעם לחזור על הדברים. חומרה יתרה יש לדברים שעה שהם נעשים ע"י מי שמשרת כשוטר במשטרת ישראל אשר נהג בניידת משטרתית ואמור לשמש דוגמא ומופת לציבור. סלחנות כלפי מי שנוהג כפי שנהג הנאשם אשר זלזל בהוראות חוקי התעבורה והביא לתוצאה הקשה, הינה בעיני, התאכזרות לקורבן התאונה והעברת מסר שגוי ולא ראוי לציבור תוך פגיעה קשה באמון הציבור במערכת המשפט. עוד אבקש להפנות לדברים שאמר בית המשפט העליון בע"פ 5787/04 שחאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.9.2004):

"תאונות הדרכים המתרחשות בכבישי הארץ חדשים לבקרים בשל נהיגה רשלנית או פזיזה, גובות מחיר יקר מדי בנפש וכבר נפסק על-ידינו לא אחת כי אין מקום לענישה סלחנית מדי במקרים אלה ויש להעדיף את הצורך להעביר לציבור מסר ברור ומרתיע, אלא אם כן מתברר כי קיימות נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות סטייה מרמת הענישה הראויה" (בפסקה 3 לפסק הדין).
באשר להתחשבות בקורבן העבירה אבקש להפנות לדברים נכוחים שאמר כב' השופט א' לוי בע"פ 1319/09 משה כהן נ' מדינת ישראל, ניתן (13.05.09):

"קיים פן נוסף, שלהשקפתי אינו מקבל תמיד את המשקל הראוי לו, וכוונתי לאינטרס של קורבן העבירה ובני משפחתו. המנוח היה הולך רגל תמים, בגיל מתקדם, שחצה את הכביש במקום בו הוא מצווה לעשות זאת - מעבר החצייה. נוכח החשש שנהגים לא יקפידו לקיים את חובותיהם גם בנסיבות מסוג זה, החליט המחוקק להכתיב לנהג כללי התנהגות שאמורים להיות נהירים לכל, ומהם הוא אינו רשאי לסטות. וכך נקבע בתקנה 67 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961, כי "נוהג רכב המתקרב למעבר חצייה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החצייה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך". לכאורה, מדובר בהוראה פשוטה ומובנת שנועדה להגן על הולך הרגל במקום היחיד בו הוא רשאי לחצות דרך, וחרף זאת אנו נתקלים פעם אחר פעם בנהגים המפרים הוראה זו. כך קרה גם במקרה העומד בפני
נו להכרעה. בפני
המערער היה שדה ראייה פתוח לפנים, והוא היה מודע לקיומו של מעבר החצייה, וכל שנותר לו לעשות הוא לוודא כי לא נמצאים עליו הולכי רגל. ודווקא בכך נכשל המערער, כאשר לא הבחין במנוח חוצה את נתיב נסיעתו, ככל הנראה, הואיל ותשומת לבו היתה נתונה לעניין אחר".
אמנם, הדברים נאמרו בתיק בו נגרמה תוצאה קטלנית אך הכללים יפים אף לענייננו ובל יטעה איש, נסיבות העבירות בהן הורשע הנאשם הן קשות. הקושי מתבטא בשני רבדים עיקריים והם-הם המשליכים לעניין דרגת העונש לו ראוי הנאשם. ראשית, דרגת הרשלנות החמורה שהפגין בנהיגתו. שנית, התוצאה הקשה של התאונה.

באשר לדרגת הרשלנות, על כך הרחבתי רבות בהכרעת הדין ולא אחזור על הדברים. אדגיש, כי מדובר ברשלנות ברף הגבוה. הנאשם עקף שיירה של מכוניות שנעמדה לפני מעבר חציה על מנת לאפשר להולכי רגל לחצות את מעבר החציה. הנאשם עקף שיירה זו מצד ימין, התקרב במהירות למעבר החציה ופגע בעוצמה בילד שחצה אותה עת את מעבר החציה. יודגש, כי הסניגור לא חלק על כך שהנאשם נסע מהר אותה עת ואמר "אין ספק שהוא לא נסע לאט בדרכו לאירוע" (עמ' 53 שורה 23). כאמור, חובתו של הנאשם הייתה לנסוע בהתאם לחוקי התנועה, העקיפה מימין ושעיטתו אל מעבר החציה המסומן במקום בבהירות (שעה שמכוניות אחרות איפשרו להולכי רגל לחצות במקום), חרף חובת הצפיות החלה עליו שעה שהוא קרב למעבר חציה, כל אלה מעידים על רשלנות רבתי מצידו. בהקשר זה אציין, כי אין כל יסוד לטענת הנאשם כי הולך הרגל רץ על מעבר החציה, אך אף אם היה הדבר נכון, אין בכך כדי לבטל את חובת צפיותו ואת חומרת רשלנות הנובעת מהפרת חובה זו.

באשר לתוצאות התאונה, העבירות בהן הורשע הנאשם הינן עבירות תוצאותיות. קיים יחס ישר בין תוצאות התאונה למידרג הענישה. נהיגתו הרשלנית בניידת בה נסע עם עוד שוטרת גרמה לילד שנפגע -הולך הרגל לפציעות קשות. הולך הרגל שהיה ילד צעיר עובר לתאונה, עבר ניתוחים מסובכים, גולגלותו נשברה, פלטינות נעוצות עמוק בבשרו על מנת לאחות את עצמותיו, ילד זה שוב לא יהיה כשהיה עובר לתאונה.

אין הסבר מקל כלשהו להתרחשות התאונה, מלבד ההסבר המתבקש מנסיבות הענין, לפיו הנאשם נהג את הניידת ביחס של רשלנות ואולי אף פזיזות לחייהם ושלומם של יתר המשתמשים בדרך, ולדאבון לב, הביא בהתנהגותו הפלילית לפציעה קשה של הולך הרגל ולהטלת מומים בו, ודוק: גם אם לא מדובר בנכויות פרמננטיות, אין להקל ראש בפציעות אלה. מדובר בפציעות רב מערכתיות אשר הצריכו כאמור ניתוחים וטיפול ממושך ורחב היקף. התעודות הרפואיות אשר הוגשו במהלך שמיעת התיק הן עדות לכך. לכן, בטענת הסניגור כי לא נותרו בילד נכויות ולכן התוצאה אינה קשה, יש משום ראיה לא מציאותית של סבלו של הקורבן. אל לבית המשפט לשעות לכך.

מדובר אם כן, בתאונה שתבעה קרבן אשר סבל מפציעות קשות כמפורט לעיל ובמסמכים הרפואיים. לנהיגתו הפרועה של הנאשם בהתקרבו למעבר החציה תוך עקיפת שיירת מכוניות נתלוותה רשלנות לסכנה ברורה ומיידית לחיי אדם הטמונה בנהיגה כזו בסמוך למעבר חציה. זוהי דרגת רשלנות ברף הגבוה שלה. להתנהגות זו של המערער לא מתלוות נסיבות מקילות מיוחדות, נהפוך הוא, העובדה שמדובר בשוטר אשר הפר ברגל גסה את חוקי התנועה בעודו נוהג בניידת משטרה וגורם לתוצאה הקשה, מהווה הצדקה לעמדה עונשית מחמירה המתחייבת ממילא ממעשיו.

התופעה הרחבה של עבריינות הנהיגה בכבישים תובעת מידי יום קרבנות רבים בכבישי ישראל. לא מדובר בגזירה משמיים אלא כאמור בעבריינות נהיגה לשמה, המתבטאת ברשלנות וזלזול בחוקי התנועה ובשלומם של אחרים. תופעה זו מחייבת, כענין שבמדיניות עונשית אותה מכתיב בית המשפט העליון, גישה עונשית מחמירה, פרי אמונה כי לענישה מכבידה עשוי להתלוות, עם הזמן, מסר הרתעתי אפקטיבי, אשר יהא בו כדי להשפיע על דרכי הנהיגה של נהגי ישראל, ועל האמצעים הננקטים על ידם כדי להבטיח את שלומם של הולכי רגל ונוסעים מפני פגיעת כלי רכב בכביש. כבר נאמר לא אחת, כי לנקיטת יד עונשית מחמירה יש השפעה מרתיעה על נהגים בכביש, ויש בה כדי לתרום להטמעת התודעה בדבר חובתו הבסיסית של כל נהג להגן על שלום הציבור בנהיגתו בכביש. נפסק, כי על בתי המשפט להדגיש בענישה הולמת את ערך חיי האדם, ואת הכבוד והקדושה בהם יש להתייחס לשלמות גופו ובריאותו של הזולת. על מערכת המשפט לתרום את חלקה למאבק בתאונות הדרכים, בין היתר באמצעות ענישה אפקטיבית, אשר תראה לנגד עיניה לא רק את הנאשם הקונקרטי המופיע לפניה, אלא גם את חשיבותם של ההגנה על ערכים כמו חיי האדם ושלמות גופו תוך מתן משקל הולם בענישה ראויה במקרה של פגיעה באלה (ע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל, תק-על 2005(4) 3911).

הצטרפותן של כל הנסיבות לחומרה אותן פירטתי לעיל מחייבת נקיטת עמדה עונשית מוחשית אשר יהיה בה כדי להלום את חומרת מעשיו של הנאשם ותוצאות התאונה, וכן העברת מסר מרתיע ליתר ציבור הנהגים.

לקולא, לקחתי בחשבון את עברו הקל של הנאשם, את נסיבותיו כפי שאלה פורטו בהרחבה ע"י בא כוחו המלומד בישיבות בהן נשמעו הטיעונים לעונש ואת הסנגוריה שמלמדים עליו ההמלצות הרבות ממשרדי ממשלה המונחות בפני
בדבר פועלו במשך השנים. כן לקחתי בחשבון את ותק נהיגתו (15 שנים) של הנאשם, עברו הקל (2 עבירות) ופועלו לטובת המדינה כפי שזה משתקף מתעודות ההוקרה שבפני
המעידות בין היתר על שירות מופתי למען בטחון ישראל, כל אלה עומדים כמליצי יושר לנאשם.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים את ההיבטים לחומרה ולקולא אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. שלושה חודשי מאסר בפועל. המאסר ירוצה בעבודות שירות בבית חולים רמב"ם. הנאשם יתייצב לתחילת לריצוי עבודות השירות בתאריך שיקבע ע"י הממונה בשעה 08:00 ביחידת עבודות השירות אשר במתחם כלא חרמון. מובהר לנאשם, כי הוא צפוי לביקורות פתע של הממונה על עבודות השירות וכי עליו לעדכן את הממונה על עבודות השירות בכל שינוי שיחול, אם יחול, בפרטיו. עוד מובהר לנאשם, כי באם יפר את צו עבודות השירות ו/או לא ישמע להנחיות הממונה על עבודות השירות, יופקע הצו, והוא ירצה את המאסר בכליאה ממשית.

2. 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והתנאי שהוא שהנאשם לא יעבור את העבירות הבאות: נהיגה ברשלנות עבירה לפי סעיף 62(2) ולפי סעיף 38(2) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961 ו/או עקיפה במעבר חצייה עבירה לפי תקנה 47(ה)(3) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961. ו/או נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה.
3. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת ארבע שנים.

4. אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק ברישיון נהיגה לתקופה בת 10 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

5. אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסכום של 2000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו, שאותם יישא בנוסף לכל עונש מאסר אחר שהוטל עליו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים. פיגור בתשלום יעמיד את מלוא הקנס לפירעון מיידי.

6. על הנאשם להפקיד את רשיונו בתיק בית המשפט לאלתר.

המזכירות תעביר העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות.
הודעה לנוכחים הזכות לערער על גזר הדין תוך 45 יום.

<#3#>
<
ניתנה והודעה היום <י"א תמוז תשע"א>, <13/07/2011> במעמד הנוכחים.
<>
<שלמה> <בנג'ו>, <שופט>

<#4#>
החלטה

בשים לב לעובדה שאין בפני
י ביהמ"ש מועד תחילת ריצוי ביצוע עבודות שירות ונדרש עדכון מהממונה, אני מורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר למשך 45 יום. בתום מועד זה יחל בביצוע עבודות המאסר על דרך ביצוע עבודות השירות וזאת ככל שלא תהיה החלטה אחרת מבית משפט שלערעור.

המזכירות תעביר העתק גזר הדין לממונה על עבודות השירות על מנת שיקבע מועד תחילת ריצוי העונש שיהיה בתום 45 יום מהיום.

באשר לעיכוב ביצוע עונש הפסילה, אינני נעתר לבקשה, על הנאשם להפקיד את רישיון הנהיגה לאלתר במזכירות ביהמ"ש. אומנם מדובר בפסילה ארוכה, התואמת את הפסיקה בעבירות דומות וככל שיתקבל ערעורו של הנאשם לא יהיה בכך כדי לפגוע בזכויותיו.
כדי לאפשר לנאשם לשוב לביתו, אני מעכב את תוקפו של עונש הפסילה כך שייכנס לתוקפו בשעה 12:00, היום.

הפרקליטות תגיש לסריקה את חוות דעת הממונה הנמצאת בידיה ולא נמצאת משום מה בתיק בית המשפט.
<#5#>
<
ניתנה והודעה היום <י"א תמוז תשע"א>, <13/07/2011> במעמד הנוכחים.
<>
<שלמה> <בנג'ו>, <שופט>
>
??

??

??

??
<בית משפט השלום לתעבורה בחיפה>
<13 יולי 2011>

<<ת"ד> <30939-07> <מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי
נ' אלכסיי שרייבר
>>
57
57








תד בית משפט לתעבורה 30939/07 מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' אלכסיי שרייבר (פורסם ב-ֽ 13/07/2011)