פסקי דין על רמי לופוביץ | פסקי דין על שירי לופוביץ | פסקי דין על אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ

153504/09 א     12/07/2011




א 153504/09 רמי לופוביץ, שירי לופוביץ נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בתל אביב - יפו



12 יולי 2011

ת"א 153504-09 לופוביץ נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ




בפני

כב' השופטת
תמר אברהמי


תובעים

1. רמי לופוביץ

2. שירי לופוביץ
ע"י ב"כ עו"ד ערן שפינדל


נגד


נתבעת

אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אסף שפירא





פסק דין


לפני תביעת דיירים כנגד קבלן, בענין ליקויי בנייה ובעניין עיכוב במסירה.

כללי, כתבי טענות והערות דיוניות
1.
התובעים רכשו מהנתבעת דירה בישוב מודיעין בהסכם מיום 20.7.01. הנתבעת היא אשר בנתה את הבניין אשר בו נמצאת הדירה. חזקה בדירה נמסרה ביום 26.6.03.

2.
בכתב התביעה טוענים התובעים כי נתגלו בדירה ליקויים ופגמים ובכלל זה ליקויי רטיבות, כי פנו לנתבעת בבקשות לתיקונים, כי נעשו מספר נסיונות תיקון אשר כשלו ונראה כי הנתבעת לא פעלה מרצון כנה לתיקון אלא כדי לצאת ידי חובה, כי הליקויים ממשיכים להופיע, וכי בחלוף הזמן אף נתגלו ליקויים נוספים. לשיטת התובעים, ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לבצע תיקונים, ואין ליתן לה אפשרות נוספת לבצעם.

לכתב התביעה צורפה חוות-דעת מומחה (המהנדס גוטמן) והתובעים עתרו לחיובה של הנתבעת על יסוד חוות-הדעת האמורה, בסך של 58,755 ₪.

3.
בנוסף טוענים התובעים כי לפי הסכם המכר התחייבה הנתבעת למסור חזקה בדירה בחודש יוני 2002, אך בפועל נמסרה הדירה באיחור של שנה, בחודש יוני 2003, כאשר העיכוב נבע בין היתר מנזקי הרטיבות הרבים שהיו בדירה כבר טרם האכלוס. מוסיפים התובעים וטוענים כי קודם לכניסתם לדירה הוטעו התובעים על ידי הנתבעת פעם אחר פעם לגבי מועד המסירה וביצעו את ההכנות הדרושות למעבר, אך לשווא, דבר אשר העמיק והעצים את עוגמת הנפש והסבל שנגרמו להם. התובעים מציינים כי קיים בהסכם סעיף העוסק בפיצוי חודשי מוסכם לגבי איחור אך טוענים כי אין מדובר בעיכוב בו ניתן להסתפק בפיצוי זה, אלא בהפרה יסודית אשר מקנה זכות לפיצוי חוזי מוסכם בן 10% מהתמורה, שנקבע בסעיף אחר בהסכם, דהיינו - 60,000 ₪.

4.
במסגרת כתב התביעה עותרים התובעים לחיובה של הנתבעת בענין עלות ליקויי הבנייה (58,755 ₪), בפיצוי מוסכם (60,000 ₪), וכן בפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה להם, בעיקר בכל הקשור לאיחור במסירה, אי הנוחות, הפסד ימי עבודה וכו' (סך של 25,000 ₪). סך התביעה הועמד על 143,755₪ למועד הגשתה.

5.
במסגרת כתב ההגנה דוחה הנתבעת את טענות התובעים. הנתבעת מעלה, בין היתר, טענות לפיהן ביצעה תיקונים ככל שנדרשה והיא עודה נכונה ודורשת לעשות כן, וכן טוענת, בענין העיכוב, כי התובעים מסתירים מבית המשפט שכבר שולם להם פיצוי בגין איחור במסירה (ולשיטת הנתבעת האיחור היה בן פחות מ- 8 חודשים). מוסיפה הנתבעת כי גם בענין הפיצוי החוזי המוסכם (אשר לשיטת הנתבעת אינו חל) הסעיף
בהסכם הספציפי קובע סך השווה ל-5% מהתמורה בלבד.

6.
במסגרת ההליכים המקדמיים מונה בתיק, כמקובל בתיקים מסוג זה, מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס גבריאל טרכטנברג (להלן: "המומחה").

חוות דעתו של המומחה הוגשה. לפי חוות הדעת, עלות התיקונים בדירת התובעים (עלות לקבלן) מגיעה לסך של 8,640 ₪, לפני פיקוח ומע"מ (עמ' 13 ש' 19- 21 לפרוטוקול).


7.
הצדדים הגישו ראיות. התובעים (אשר החליפו ייצוג במהלך הדיונים) עמדו על חקירתו של מומחה בית המשפט וכן על העדת המומחה מטעמם. התקיימה ישיבת הוכחות אשר במסגרתה נחקרו מומחים אלה, וכן התובע ונציג הנתבעת (התובעים ויתרו על חקירתה של עדה נוספת מטעם הנתבעת).

8.
ההפניות להלן הן הפניות לישיבת ההוכחות, אלא אם מצויין או משתמע אחרת.

הליקויים

9.
כידוע -

"סכסוכים שעניינם ליקויי בניה מחייבים היכרות עמוקה עם תחום מקצועי זה. כאשר מתעוררות שאלות הדורשות מומחיות מקצועית לצורך הכרעה בסוגיות שבמחלוקת, נעזר בית המשפט במומחה הבקיא ברזי התחום המקצועי בו התבקש לחוות דעתו, כמובן לבית המשפט שיקול דעת עד כמה להסתמך על חוות דעת המומחה."

ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל (2005).

בית המשפט ציין לא פעם כי מומחה בית המשפט הוא ידו הארוכה, כי יש חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה ניטרלי שיסייע לבית המשפט לעסוק בתחום המקצועי וחזקה על מומחה זה כי יעשה מלאכתו במקצועיות ובאובייקטיביות (ע"א 916/05 כדר נ' פרופסור הרישנו (2007); ע"א (מחוזי חי') 3410/06 יחיאל עוז נ' אביבה רוטר, עו"ד (2007)).

10.
הלכה היא כי משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לו נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. בית משפט לא ייטה לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן (ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי (1990); ע"א 9323/04 מיצר לפיתוח בע"מ נ' שותפות בנין 17 מתחם 5 (2006); בר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חולון (2007)).

11.
במקרה שלפני, הנתבעת מאמצת את חוות דעתו של מומחה בית המשפט (ואף סבורה כי יש בהיקפה ובאמור בה, כדי להצביע על איכות תיקונים שבוצעו בעבר ועל טענות נוספות מטעמה), והתובעים חולקים על חלק מרכיביה. נבחן את הסתייגויות התובעים בענין חוות דעתו של המומחה, בראי הפסיקה דלעיל.

12.
רוחב המישקים – המומחה אישר למעשה את טענת התובעים בענין רוחב משקים (בריצוף) שאינו מספק לפי התקן, דבר אשר פוגע בענין מילוי הרובה (ומשכך, בסוגיית האיטום). יוער, כי בחוות הדעת ציין המומחה בסוגיה זו כי איבחן חוסר ברובה בריצוף הדירה (וקבע פיצוי בענין ביצוע תיקון) ובמהלך החקירה הנגדית הובהר כי המומחה מאשר למעשה את ענין רוחבם (החסר) של המישקים, כבסיס לחוסר ברובה (עמ' 13 ש' 1- 12; עמ' 14 ש' 22- 23; עמ' 15 ש' 5- 10). המומחה הסביר כי התמחור אותו ציין, לוקח בחשבון גם "חירוץ" של הריצוף לשם הרחבת המשקים וכן את השלמות הרובה. לא מצאתי סיבה לסטות מחוות דעת מומחה בית המשפט בסוגיה זו (וליטול במקומה חוות דעת מטעם התובעים המורה על פיצוי בסכום של "מחצית" עלות החלפת הריצוף כולו).

13
רטיבות – המומחה ציין בחוות דעתו כי בזמן ביקורו (19.11.09) לא הבחין בחדירת רטיבות. המומחה התייחס בכך לחוות דעת מומחה התובעים, שם נכתב כי אותר מוקד רטיבות קטן (אחד) בתחתית קיר קדמי בפינה הימנית. מומחה בית המשפט לא איתר רטיבות במקום האמור. המומחה לא הופנה לכל ממצא אחר בדירה שיכול להעיד על רטיבות (ולגביו נחקר, כגון התפוררות קירות). בסיכומיהם, ביקשו התובעים להעדיף את חוות דעת המומחה מטעמם בענין הרטיבות, משום שהמומחה מטעמם עשה שימוש במיכשור. בבקשה זו יש קושי, מטעמים שונים. כך למשל, המכשיר בו עשה המומחה מטעם התובעים שימוש, אינו מכשיר מוכר, לא הוצג, אינו כולל מדידה, והמומחה מטעם בית המשפט הבהיר כי אינו יכול לסמוך על בדיקה במכשיר שאין הוא יודע על כיולה וטיבה (עמ' 12 ש' 6- 8). זאת ועוד, התובעים העלו אפשרות כי אותו מוקד רטיבות שנחזה על ידי מומחה התובעים, לא נגלה למומחה בית המשפט בשל צביעת המקום. דא עקא, טענת ביצוע צביעה אינה מופיעה בתצהיר מטעם התובעים (שהוגש לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה בית המשפט), ואף כאשר עלתה הסוגיה במסגרת החקירה הנגדית של התובע, לא יכול היה זה לציין מתי בוצעה צביעה של הדירה. יתר על כן, התובע, בהגינותו, אישר כי לא בוצעה צביעה בשנתיים האחרונות (עמ' 18 ש' 18- 20), היינו – לא בוצעה צביעה בסמוך לפני ביקורו של מומחה בית המשפט. ככל שבוצעה צביעה זמן מה קודם לאותו ביקור, וככל שהיתה רטיבות פעילה במקום, היה מקום לצפות כי חרף אותה צביעה, תתגלה הרטיבות לאחר זמן (אף בשאלת ב"כ התובעים צוין כי מדובר בהעלמה "זמנית" של כתם, עמ' 9 ש' 3- 4). לא כך ארע. לא זו בלבד שהרטיבות לא נגלתה במועד ביקורו של מומחה בית המשפט (נובמבר 2009) אלא שאין כל אינדיקציה לשינוי ממשי במצב אותו חלק בקיר, לאחר ביקור מומחה בית המשפט. אם וככל שהממצא (של "מוקד קטן") מטעם מומחה התובעים העיד על רטיבות פעילה, ולפי שמדובר בממצא ממועד ביקור של 2.12.07 ולא נערכו לאחר מכן תיקונים, ברי כי עד למועד הדיון כבר אמור היה להיות ממצא חזותי כלשהוא (המומחה מטעם התובעים עצמו ציין כי הוא סבור שעד לתום חורף 2007 כבר יהיה המוקד גדול יותר). אך לא הוצגו תמונות ולא הובאו ראיות אחרות ללמד על הדבר. ניתן לציין בהקשר זה כי התובעים הגישו, בהיתר, חוות דעת משלימה מטעם המומחה מטעמם, בסוף חודש פברואר שנה זו (2011), אשר מתייחסת לחוות דעתו של מומחה בית המשפט, אך השלמה זו התייחסה רק לדיון התאורטי. אם וככל שמוקד הרטיבות אכן היה פעיל ומתפשט, היה מקום לצפות כי המומחה מטעם התובעים יציין זאת בחוות דעתו המשלימה (ואף היה מקום לצפות לבקשה להגשת תמונות מעודכנות או בקשה דומה).

הפסיקה אליה הפנו התובעים בענין זה מתיישבת עם המסקנות האמורות לעיל. כך למשל ניתן להפנות לכך שמומחה בית המשפט בת.א. (שלום ת"א) 220931/02 הבחין בכתמי הרטיבות בעין בלתי מזוינת, ערך ביקור חוזר בו ניכרה החמרה, והתייחס לבדיקות סקר אינפרא אדום תמוגרפי (שאינה הבדיקה שבוצעה במקרה דנן, עמ' 16 ש' 17- 19). המכשיר הנזכר בת.א. (שלום ת"א) 219025/02 מודד את אחוזי הלחות, ואינו המכשיר בו השתמש מומחה התובעים. החלק שצוטט מתוך ת.א. (מחוזי ת"א) 1050/01, נוגע בעיקרו לבדיקת זליגה של חשמל (חרף אזכור בדיקת רטיבות. נושא הרטיבות נדון מספר פרקים קודם לכן, ואת הדרך בה נקרא המומחה לביקור חוזר לצורך שאלת הרטיבות ניתן להשוות להערה בפסקה הקודמת). לא מצאתי לקבל את הטענה/ההערכה כי כל מכשיר שהוא, אשר הופעל על ידי מומחה מטעם בעל דין, עדיף על בדיקה של מומחה בית המשפט שאינה באמצעות מכשיר. כל מקרה יבחן לגופו.

14.
גשר המחבר בין הקומות – דירתם של התובעים נמצאת בסמוך ל"גשר" המחבר בין הקומות העליונות בבניינים שבפרוייקט. המומחה מטעם התובעים התייחס בחוות דעתו לכך בשני סעיפים. באחד מהם ציין כי המראה הנחזה מחלון התובעים מכוער (התקרה כוללת בליטות, שקערוריות, נטיפים, "שחורים" וכו') ובאחר ציין כי תפר ההתפשטות יוצר חלל המהווה תחנת מנוחה נוחה לציפורים ואלה הומות, מלכלכות ומטרידות. מומחה בית המשפט לא מצא לנכון לקבוע לתובעים פיצוי ברכיבים אלה, באשר מצא כי מדובר בבעייה תחזוקתית אותה יש להפנות לועד הבית. התובעים מעונינים לאמץ בסוגיה זו את חוות דעתו של המומחה מטעמם חלף עמדת מומחה בית המשפט. יצויין כי מדובר ברכיב אותו אמד המומחה מטעם התובעים בסך של כ- 27,000 ₪ מתוך חוות דעת של כ- 50,000 ₪ (לפני מע"מ).

מומחה בית המשפט לא נחקר בשאלת מראה "התקרה" והטעם לכך (תחזוקתי או אחר) אלא רק בסוגיית עצם השימוש בתפר התפשטות כאמצעי בבנייה מסוג זה והעיד כי מדובר בשיטה מקובלת ואף מומלצת (עמ' 14 ש' 12- 13). אלא שענין חזות התקרה, הוא כנראה העיקר ברמה הכספית (מעל ל- 27,000 ₪, כאשר ענין התפר והמטרד לגבי ציפורים, נאמד ע"י מומחה התובעים ב- 180 ₪).

כמו כן, הליקוי הרלוונטי הינו ברכוש ציבורי. בנתון זה כשלעצמו אין קושי, שכן גם ליקוי ברכוש ציבורי יכול להשפיע על דייריו של הבית המשותף ויכולים להיות להם הן אינטרס והן זכות להעלות טענות בענין זה. ברם, בסוגיה זו יכול דייר בעיקר לדרוש כי ליקוי ברכוש המשותף יתוקן. ככל שמדובר בתשלום פיצוי (להבדיל), יכול דייר לבקש את חלקו היחסי בעלות (ר' בענין זה באופן כללי,
ת.א. (שלום ת"א) 35438-05 ועד הבית מבצע קדש 46 ת"א נ' י.ת.א.ר נכסים ובניין בע"מ
(2009), סעיף 32 ואילך בפרט). במקרה שלפני יש תביעה כספית בלבד. אין דרישה לסעד של תיקון (והתובעים אף מתנגדים לסעד כזה, מטעמי חוסר אמון). כמו כן, אין נתונים כלשהם בענין חלקם היחסי של התובעים ברכוש המשותף (באופן שיכול היה, תאורטית, לאפשר את חישוב סכום הפיצוי הרלוונטי בענין ליקוי ברכוש המשותף).

די בכל האמור על מנת שלא לפסוק לתובעים פיצוי בסוגיה זו.

15.
מן המקובץ עולה כי אין מקום לשינוי הסכומים שנקבעו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט.

זכות התיקון


16.
הנתבעת דורשת כי יתאפשר לה לבצע תיקונים לפי חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

כידוע וכפי שציינו שני הצדדים בסיכומיהם, זכות התיקון אינה מוחלטת אלא תלויה בנסיבות העניין. יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון כאשר זה מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית. הזכות אינה נתונה למוכר המכחיש את עצם הליקויים או המזלזל בהם מראש (ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ (2005); ע"א 8939/01 אביצור נ' חפציבה חברה לבניין עבודות ופיתוח בע"מ, פ"ד נז(6) 83 (2003); ע"א 472/95 זלוצין נ' דיור לעולה, פ"ד נ(2) 858 (1996); בר"ע (חי') 1942/07 סעדון נ' משהב חברה לבנין בע"מ (2008), כב' השופט עמית).

17.
במקרה שלפני, לאחר שעיינתי במכלול טיעוני הצדדים ובחומר שלפני, אני מוצאת כי הנסיבות אינן מצדיקות אכיפת תיקון על ידי הנתבעת. נכון הוא שהליקויים אשר נותרו בדירה אינם בהיקף ניכר, וכי הדבר יכול להעיד גם על הצלחת תיקונים קודמים שנעשו על-ידי הנתבעת. ברם, עדיין מדובר במקרה בו נמסרה דירה בשנת 2003, בוצעו מספר סבבי תיקונים, ועדיין נותרו ליקויים, לרבות כאלה (כמו גובה ריצוף וגובה כיורים) אשר הזמן שחלף אינו משנה את מהותם. כמו כן, בשנת 2008 ביקר נציג של הנתבעת אצל התובעים, הגיע עימם לסיכום – שנערך ונחתם על ידי שני הצדדים – ולפיו בתוך חודש ימים תשלח הנתבעת הודעה מהם סעיפים הליקוי אותם היא נכונה לתקן (ככל הנראה מתוך חוות דעת המהנדס גוטמן – ר' נ/1) ומה הזמן הנדרש לצורך התיקונים (נספח י' לתצהיר התובע), אולם הנתבעת החליטה לבסוף שלא לתקן דבר, וחרף הסיכום הכתוב, גם לא טרחה להודיע על כך בצורה מסודרת לתובעים. לכל היותר, הנתבעת הודיעה על כך בעל-פה, אך גם בענין זה אין לפנינו אלא עדותו של מר אלה, כאשר לא הוא שערך את הסיכום עם התובעים ולא הוא שטיפל בחלק ניכר מהסוגיות (ור' נוסח סע' 6 לתצהירו, וכן עמ' 23 ש' 18- עמ' 24 ש' 7; עמ' 25 ש' 9- 25). ניתן לציין בהקשר זה כי חלק ניכר מתשובות נציג הנתבעת לשאלות שנשאל היו כי אינו זוכר, אינו יודע, כי יתכן שהתשובה בתיק הדייר, ועוד. יש להתפלא על עדות מסוג זה. הדעת נותנת כי העדות מטעם הנתבעת תנתן על ידי הגורם שטיפל בסוגיות שצוינו בתצהירים, כי העד ירענן את זכרונו במסמכים לפני מתן העדות ואולי אף שמסמכי תיק הדייר יהיו לפניו.

ליקויים – סיכום ביניים
18.
לאור האמור יש לאשר את הליקויים והסכומים שנקבעו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט, ולפסוק את העלויות הרלוונטיות כשהן מתייחסות לתיקון באמצעות הדיירים – היינו: עלות לדייר ובצירוף פיקוח ומע"מ. לפי עדותו של מומחה בית המשפט בענין עלות לדייר ופיקוח (עמ' 13 ש' 19- 21), מדובר בסך של 10,930 ₪ (8,640
x
1.15
x
1.1) לפני מע"מ. לכך יש לצרף עלות הנובעת מאישורו של המומחה (עמ' 13 ש' 25- 27) כי מהלך יומיים לאחר התיקון לא ניתן יהיה לדרוך על הריצוף: סך של 800 ₪ (להיום) בצירוף מע"מ.

האיחור במסירה
19.
אין חולק כי הדירה נמסרה לתובעים באיחור. לפי הסכם המכר, מועד מסירת החזקה נועד להיות בחודש יוני 2002, ובפועל נמסרה הדירה בחודש יוני 2003.

20.
משנסתיימה שמיעת הראיות גם אין מחלוקת בעובדה (שלא צוינה בכתב התביעה) כי התובעים קיבלו מהנתבעת פיצוי בגין האיחור במסירה, בסך של 16,000 ₪, עם מסירת החזקה.

21.
התובעים טוענים כי למרות הפיצוי ששולם, הם זכאים לפיצוי נוסף. במסגרת כתב התביעה דרשו התובעים כי ישולם להם בנוסף סך של 60,000 ₪ המהווה 10% מתמורה החוזית. התובעים הפנו בענין זה לסע' 13(ב) להסכם המכר, כבסיס לדרישת 10% כפיצוי חוזי מוסכם להפרה יסודית.

22.
הדרישה האמורה אינה יכולה להתקבל מטעמים שונים. להלן כמה מהם:
o
סעיף 13(ב) להסכם אליו הפנו התובעים אינו מתייחס למקרה של פיצוי מוסכם בכל מקרה של הפרה יסודית אלא למקרה בו הנתבעת מבטלת את ההסכם בשל הפרה יסודית מצידם של הרוכשים;
o
נספח השינויים כולל הוראה קונקרטית, נפרדת ושונה, לגבי שיעור הפיצוי במקרה של איחור במסירה (תשלום סך חודשי) ואין טענה כי הפיצוי שניתן בפועל נפל משיעור זה;
o
בכל מקרה, במסגרת נספח שינויים שנחתם על ידי הצדדים (ביוזמת התובעים שהיו מיוצגים), שונה סעיף 13(ב) להסכם ושיעור הפיצוי החוזי המוסכם הופחת ל- 5%, כך שהסכום הרלוונטי הוא לכל היותר 30,000 ₪;
o
גם אם נניח כי ההוראה ההסכמית (בנספח השינויים) לגבי פיצוי חודשי בגין איחור במסירה אינה יכולה להגביל את הרוכשים במקרה של איחורים העולים משמעותית על הסביר או על ה"מקובל", כי אז מדובר בטענה לגבי הפרה יסודית של ההסכם, אולם התובעים לא העלו כלפי הנתבעת טענות בענין מועד המסירה מאז מסירת החזקה ועד הגשת התביעה, מספר שנים לאחר מכן, אף לא במכתב או שיחה. בעוד ניתן לקבל שדיירים אינם בקיאים בסוגיות הנדסיות ואין להחזיק כנגדם את העדר ההודעה לקבלן לגבי ליקויים מסוימים קודם שקיבלו יעוץ מקצועי, אין כן בכל הנוגע לסוגיה בסיסית כמו איחור במסירה. בנסיבות המקרה שלפני לא מצאתי לאפשר כי דייר שקיבל פיצוי בגין איחור לפי הוראה הסכמית שנוסחה עם עורכי דינו ולא העלה טענות בענין זה מהלך שנים ארוכות, יבקש "לפתוח" מחדש את הסוגיה ולדרוש פיצוי החורג מהפיצוי שקיבל לפי הוראה חוזית ספציפית, עת הוא מגיש תביעה בענין ליקויי בנייה;
o
התובעים לא הגישו ראיות בענין נזקים קונקרטיים לגבי האיחור במסירה, אלא נסמכו על הפיצוי החוזי המוסכם. הנזקים הרלוונטיים הינם אפוא נזקים כלליים בלבד, ובגין אלה ממילא דרשו התובעים בנפרד סעד כספי כללי בשיעור דומה, באופן שהופך את הדרישה למעשה ובכל מקרה לדרישה בכפל;
o
הטענה כי הנתבעת ידעה כבר בעת חתימת ההסכם כי עתיד להיות איחור במסירה, נותרה כהערכה ולא הוכחה (עדותו של נציג הנתבעת, שאישר כי הנתבעת יודעת על איחור שלא רק במועד המסירה המדויק אלא גם קודם לכן, אינה מוכיחה את הטענה).

אין אפוא לפסוק פיצוי בראש נזק זה.

עוגמת נפש, טרחה, הפסד ימי עבודה, אובדן הנאה מהדירה, וכדומה

23.
הדרישה בראש נזק זה מתייחסת הן לענין האיחור במסירה והן לעניין הליקויים. לענין האיחור במסירה התייחסנו לעיל. בענין הליקויים, הדעת ניתנת לא רק לליקויים אשר צוינו בחוות דעתו של מומחה בית המשפט אלא למכלול ההתנהלות מאז מסירת החזקה, כפי שהוא משתקף מהחומר שהוגש והוצג בבית המשפט. כן ניתנת הדעת, בין היתר, כי עוגמת הנפש אינה קשורה בהכרח בקשר ישיר לעלות התיקון (ובפרט, עלות התיקון הנוכחי).

עיינתי בטעוני הצדדים, בחומר בתיק ובפסיקה הרלוונטית (לרבות ע"א 348/79 גולדמן נ' מיכאלי, פ"ד לה(4) 31, 41 (1981), ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ סע' 16, 17 (2005); ע"א (י-ם) 6481/05 כהן נ' חפציבה חברה לבנין עבודות ופיתוח בע"מ (2006)), נתתי דעתי, בין היתר, לטיב הנכס, טיב וחומרת הליקויים, מידת השפעתם על חיי היומיום, עלות תיקון הליקויים והתנהלות הצדדים, אני מוצאת כי המקרה מתאים לפסיקת פיצוי בראש נזק זה ומעמידה אותו על סך של 8,500 ₪ (להיום).

הערה וסיכום
24.
לא מצאתי בראיות ובטעונים האחרים אשר הובאו מטעם הצדדים, כדי לשנות את תוצאות הדיון לגופו של ענין (

בע"מ 2468/11
פלוני נ' פלונית
(26.5.11); רע"א 9294/09 חן נ' בנק הפועלים (2010); רע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (2010); רע"א 11019/08 הרשות הפלסטינית נ' אזוז (2009); ע"א 4861/05 שיכון עובדים נ' מנהל מיסוי מקרקעין (2008); רע"א 10586/07 פלוני נ' פלוני (2008); ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו (2007); ע"א 84/80 קאסם נ' קאסם, פ"ד לז(3) 60 (1983)), ובכלל זה

הטענה בענין האפשרות כי תיוותר ירידת ערך בדירה גם לאחר ביצוע תיקונים (במקרה שלפני אין חוות דעת שמאיות או טיעון ישיר בסוגיה); הטענה כי הנתבעת ידעה על הליקויים (הבנתי את עדותו ותצהירו של נציג הנתבעת היא שונה); הפיצוץ שארע בדירה מעל התובעים (הטעם לפיצוץ, ובפרט לנזקיו, נוכח העדות הדיירים מהבית, לא בואר); הטענה שהתובעים ראו את צורת הגשר עוד קודם לרכישת הדירה; ועוד.

25.
הנתבעת מחוייבת כלפי התובעים בסכומים הבאים:
א. סך של 10,930 ₪ אשר - לפי חוות דעת מומחה בית המשפט - צמוד למדד מחירי תשומות הבנייה למגורים נובמבר 2007 (119.8 נקודות), בצירוף מע"מ.
ב. סך של 800 ₪ (להיום) בצירוף מע"מ.
ג. סך של 8,500 ₪ להיום.

26.
באשר להוצאות ושכ"ט עו"ד - בשים לב בין השאר להפרש בין התביעה לבין התוצאה, לדיון לעיל ולמכלול נסיבות הענין, לא מצאתי לקבל את דרישת הנתבעת לחייב את התובעים בהוצאות, והאיזונים השונים יבואו לידי ביטוי בחיובה של הנתבעת כלפי התובעים כדלקמן:
א.
השתתפות בענין אגרה – סך של 1800 ש"ח (להיום).
ב.
חלקם של התובעים בשכר טרחתו של מומחה בית המשפט, נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד התשלום, ומחצית מהסכום ששולם על-ידי התובעים לצורך זימון המומחה לעדות, נומינלי.
ג.
שכ"ט עו"ד בסך 3,700 ₪.

המזכירות
תמציא פסק הדין לצדדים.
כמו כן תוודא המזכירות כי הסכום שהופקד מטעם התובעים לצורך זימונו של מומחה בית המשפט, מועבר למומחה.

ניתן היום, י' תמוז תשע"א, 12 יולי 2011, בהעדר.











א בית משפט שלום 153504/09 רמי לופוביץ, שירי לופוביץ נ' אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ (פורסם ב-ֽ 12/07/2011)