פסקי דין על מיי-טל מלול נריאן

8750-02/11 בפת     12/07/2011




בפת 8750-02/11 מדינת ישראל נ' מיי-טל מלול נריאן








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בפתח תקווה



בפ"ת 8750-02-11 מדינת ישראל
נ' מלול נריאן






בפני

כב' השופט
אלי אנושי


מבקשים

מדינת ישראל


נגד


משיבים

מיי-טל מלול נריאן



החלטה

1.
לפני בקשה לפסילת המשיבה מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדה
בהתאם לסעיף 46ב(א) לפקודת התעבורה.
2.
נגד המשיבה הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של גרימת מוות בנהיגה רשלנית, עבירה לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה.
3.
על פי כתב האישום נהגה המשיבה ביום 22.11.10, בשעה 09.55 או בסמוך לכך, בקטנוע, בדרך הים ברחובות, מכיוון מזרח למערב כ-200 מטר לפני צומת גבריאלוב, בנתיב ימיני מבין שניים, מדובר בכביש סלול, תקין, יבש, דו מסלולי, שני נתיבי נסיעה לכל כיוון, בין המסלולים אי תנועה מצוייר (תמרור ד14), מהירות הנסיעה המותרת במקום 80 קמ"ש, שדה ראיה פתוח מכיוון המשיבה של 200 מטר לפחות. באותה עת חצה הולך רגל את הכביש, משמאל לימין לכיוון נסיעת הנאשמת, בהליכה רגילה, שלא במעבר חציה ונכנס למסלול נסיעתה של המשיבה, המשיבה פגעה במנוח בעת שהלך בנתיב הימיני בכיוון נסיעתה, המנוח נפצע אנושות ונפטר ארבעה ימים לאחר מכן בבית החולים, כן נפצעה הנאשמת בתאונה חבלות של ממש.

חזקת המסוכנות
:
4.
סעיף 46ב לפקודת התעבורה,
קובע חזקת מסוכנות של נהג אשר מואשם בעבירה של
גרימת מוות בנהיגה רשלנית. ולפיו הנטל לשכנע את בית המשפט בכך שאין בנהיגתו משום סכנה לציבור ולסתור את החזקה עבר לכתפי הנהג.



בבש"פ 8645/07
חדש נ' מדינת ישראל
נפסק כדלהלן:

"בדברי ההסבר להצעת החוק הובהר כי מדובר בפסילה "אוטומטית", אשר מטרתה "להביא לכך שנהג שהוגש נגדו כתב אישום בשל מעורבותו בתאונת דרכים שבה נהרג אדם, לא ימשיך לנהוג ולסכן בנהיגתו את הציבור, אלא אם כן ישתכנע בית המשפט שנהיגתו אינה מהווה סכנה לציבור" (הצעת חוק לתיקון
פקודת התעבורה
(מס' 79) (פסילה בעבירה שגרמה לתאונת דרכים שבה נהרג אדם), התשס"ז – 2007, ה"ח 129).

אמור מעתה, כי סעיף 46ב לפקודת התעבורה
קובע חזקת מסוכנות החלה על נאשמים שהיו מעורבים בתאונה שהביאה למותו של אדם, ועליהם מוטל הנטל להפריכה."


כן נפסק
בבש"פ 6757/09
דוד מזרחי נ' מדינת ישראל

:

"המסר שבסעיף 46ב הוא, שהמחוקק מבקש להחמיר עם מי שהואשמו בתאונות קטלניות, כדי להגן על הציבור ולהרתיע, וגם-לדעתי-לאותת כי לאחר תאונה קטלנית אין "עולם כמנהגו נוהג", וככלל אין הנאשם יכול ליטול הגה ולנסוע בכבישים במהלך משפטו".
5.
על מסוכנותה של המשיבה, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברה התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקה (ראו
בש"פ 759/99
הורוביץ נ' מדינת ישראל

, (לא פורסם) ניתן ביום 11.2.1999;

בש"פ 7399/00 לחמי נ' מדינת ישראל
, פ"ד נד
(5) 578-579).
6.
ב"כ המשיבה בטיעוניו ניסה לשכנע את בית המשפט כי ראיות התביעה לוקות בחסר, ולטעמו מדובר בדרך הנחזית כבין עירונית, המשטרה מצאה כי יש בעיה בשדה הראיה באשר יש עץ שאמור להיגזם, המנוח לא חצה במעבר חציה, למשיבה נסיבות אישיות קשות, כאם חד הורית המתקשה "לתמרן" בין גנים ועבודה וכן הפנה לפסיקה.
8.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את תיק החקירה, מצאתי כי יש ראיות לכאורה כנגד המשיבה להוכחת אשמתה בתאונה ואני סבור שנסיבות התאונה מעידות על מסוכנותה של המשיבה וכי החזקה לא נסתרה מעיון בראיות המצויות בתיק החקירה.

ואלה נימוקי החלטתי:
9.
מעיון בחומר החקירה עולה כי:
א.
בחומר הראיות בתיק מצוי סרט שצולם במצלמת אבטחה של מוסך קרוב ובו נראית התאונה בברור, נחזה שדה ראיה פתוח, ביום בהיר וראות טובה, המנוח צעד על כביש זמן לא קצר, ורואים בברור שהמשיבה לא האטה, לא סטתה לא תמרנה, וכנראה גם לא בלמה על מנת להימנע מפגיעה במנוח.
ב.
המשיבה אישרה בהודעתה במשטרה כי הבחינה במנוח, שעמד בצד שמאל של הכביש ליד אי התנועה, אך היא לא זכרה מה עשתה ולא יכלה לומר האם ניסתה לבלום או לסטות על מנת להימנע מהפגיעה, למעשה לאחר שאומתה עם ממצאי החקירה ולפיהם לא נקטה באמצעים אלו, לא הכחישה זאת.
ג.
עדת ראיה אובייקטיבית שנסעה כ-100 מטר מאחורי המשיבה, הבחינה במנוח שעמד על הכביש והבחינה במשיבה פוגעת בו עם הקטנוע, העדה לא יכלה לומר אם המשיבה בלמה.
ד.
על פי דו"ח בוחן, שהתבסס בין היתר על ניסוי שדה ראיה, שדה הראיה במקום פתוח כ- 200 מטר, אין הפרעה לקו הראיה לפני מקום התאונה, גם אם מדובר בנסיעה עם קסדה שהמשקף שלה סגור, ניתן היה להבחין בהולך הרגל לפחות ממרחק של 132.6 מטר, המהירות המרבית במקום הנה 80 קמ"ש, מהירות המשיבה ע"פ חישוב 86 קמ"ש, לא נמצאו סימני בלימה, ולפי החישובים (מקדם חיכוך, מהירות חציית המנוח), לו הייתה המשיבה מגיבה בזמן, מרחק העצירה במהירות בה נהגה הוא 72 מטר, כך שהייתה נעצרת במרחק של 60 מטר מהמנוח, דהינו מדובר בתאונה נמנעת, שהיה בידי המשיבה למנוע את תוצאות התאונה – אשר על כן קבע הבוחן כי משיבה אחראית לתאונה ולתוצאותיה וזאת גם בהתחשב ברשלנותו של המנוח.
ה.
אכן מצוי בחומר החקירה מסמך ובו מציין בוחן משטרה כי אכן יש לגזום עץ המפריע לשדה הראיה לאורך הכביש, אך מדובר במסמך ראשוני, ואין כל התייחסות להפרעה בשדה הראיה בקרבת מקום התאונה והרי נקבע מפורשות כי שדה הראיה שם פתוח לפחות 200 מטר ללא הפרעות.
ו.
עוד אציין כי לא מצאתי הפסיקה אותה הגיש ב"כ המשיבה כרלבנטית שכן חלקה עוסקת בבקשות לביטול פסילה מנהלית למשך 90 יום (סעיף 47 לפקודת התעבורה), דהינו טרם הגשת כתב אישום וטרם קיומה של חזקת המסוכנות, זאת ועוד, בבש"פ 9953/09 נקבע כי הנהג נסע במהירות המותרת בכביש 4, ואין זה המצב שלפנינו של נהיגה מעל המהירות המותרת, בבפ"מ 9539-12-10 הנסיבות קיצוניות ביותר- כלל לא ניתן היה להבחין במנוח וכן התפרצות לנתיבי איילון, שאף צוין שיש יסוד להתרשמות שהולך הרגל ניסה להתאבד וברור שאין הקבלה למקרה שלפנינו.

10.
העולה מכל האמור לעיל, הוא שקיימות ראיות לכאורה מוצקות וברורות לאשמתה של המשיבה בתאונה ובתוצאותיה, למסוכנות דרך נהיגתה, וזאת עקב רשלנותה החמורה, בנהיגתה בקלות ראש ואי מתן תשומת לב למתרחש בדרך נסיעתה, גם אל מול רשלנותו של הולך הרגל.
11.
מעיון בעברה התעברותי של המשיבה עולה כי היא נוהגת משנת 2003 ואין לחובתה הרשעות קודמות, אולם כבר נפסק בב"ש (ים) 5175/08, בעניינו של יוגב קרן ע"י כבוד השופטת מוסיה ארד – נשיאה, מחוזי ירושלים, כי:
"המחוקק הבהיר בסעיף האמור כי בדרך כלל די בעובדה שאדם גרם לכאורה לתאונת דרכים שבה קופחו חיי אדם, כדי ללמד כי המשך נהיגתו מסכן את הציבור. מן הראוי להדגיש כי אין ענייננו בכליאה מאחורי סורג ובריח או בחוסר אפשרות להתנייד אלא באיסור זמני על נהיגה כדי להגן על הציבור מפני נהיגה מסכנת חיים. הנאשם יכול אומנם להפריח את החזקה בדבר מסוכנתו ולעניין זה יש רלוונטיות הן לנסיבות המקרה הספציפי והן לעברו התעבורתי, ואולם, אין מקום לקביעה לפיה די בהעדר עבר תעבורתי מכביד, כדי לסתר את החזקה שהרי זו נלמדת לכאורה מעצם הנהיגה בחוסר זהירות שגרמה להריגת אדם".
12.
מהאמור, בית המשפט מסיק הן ראיות לכאורה לאשמתה של המשיבה והן שהמשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה לשכנע, כי המשך נהיגתה לא יסכן את הציבור.
13.
אציין כי טענות ב"כ המשיבה באשר לראיות האמורות בתיק החקירה, מקומן להתברר במשפט גופו. אך כאמור בשלב זה אין בית המשפט נדרש לשאלות כגון אלה, ודי בתשתית לכאורית עליה נסמכת המבקשת, כפי שצוינה מעל.

סיכום:

15. נוכח האמור לעיל, אשמתה לכאורה בגרימת תאונת דרכים בה נהרג המנוח, ומשלא סתרה המשיבה את חזקת המסוכנות העומדת לחובתה, הרי שדין הבקשה להתקבל.
16. אין ספק שפסילת המשיבה מלנהוג עד לתום ההליכים נגדה, ודאי תכביד עליה ועל התלויים בה, אך על בית המשפט לשקול את טובתו של הציבור ומשלא נסתרה חזקת המסוכנות, יש להעדיף את ההגנה על שלום הציבור על פני הפגיעה הצפויה במשיבה בשל פסילתה מלנהוג.
17. אשר על כן, אני מורה על פסילת רישיון הנהיגה של המשיבה עד לתום ההליכים בתיק העיקרי (8751-02-11).

זכות ערר כחוק.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ותודיע עליה לסניגור ולפרקליטות טלפונית.

5129371
54678313
תיק הפרקליטות יוחזר ביד לנציג הפרקליטות והמזכירות תרשום למי מסרה את התיק.

ניתנה היום, י' תמוז תשע"א, 12 יולי 2011, בהעדר הצדדים.








בפת בית משפט לתעבורה 8750-02/11 מדינת ישראל נ' מיי-טל מלול נריאן (פורסם ב-ֽ 12/07/2011)