פסקי דין על זכריה צברי | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים

3688-10/10 בל     12/07/2011




בל 3688-10/10 זכריה צברי נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בירושלים



ב"ל 3688-10-10 צברי נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים






בפני

כב' השופט
דניאל גולדברג
נ.צ. (ע) גילה פרימק


תובע

זכריה צברי


נגד


נתבע

המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים
ע"י ב"כ עו"ד ויויאן קליין בנימין




פסק דין


התובע הגיש תביעה זו נגד החלטת פקיד התביעות (אבטלה) מיום 22.8.10 על פיה נדחתה תביעת התובע לדמי אבטלה (מיום 22.8.10) בנימוק שהוא צבר רק 225 ימי עבודה (מתוך 300 הימים הנדרשים) בתוך התקופה של 540 הימים שקדמו לתחילת התייצבות בלשכת שירות התעסוקה ביום 1.7.10.
התובע אינו חולק על כך שמתוך 300 הימים שסעיף 161(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי דורש כתקופת אכשרה מתוך 540 הימים שקדמו ל-1.7.10 ("היום הקובע" בעניינו), הוא צבר רק 225 ימים.
למרות זאת, התובע טוען כי על הנתבע לאשר את תביעתו, מהנימוקים שפירט לפנינו, שנביאם להלן.
מעדות התובע עולה כי הוא מועסק משנת 2004 כעובד הוראה שעתי באמצעות חברת כוח האדם "מרמנת ארגון וניהול פרויקטים בע"מ" (להלן: "מרמנת"), בפרויקטים של העשרה בבתי ספר של משרד החינוך, אותם מפעילה עבור משרד החינוך "קרן קרב".
מטיעוני התובע עולה כי הוא סבור שהעסקתו באמצעות חברת מרמנת היא העסקה פוגענית, מאחר שהוא עובד כמורה בין כתלי בתי הספר של משרד החינוך בפרויקטים שמשרד החינוך מנהיג בבתי הספר, ואין כל הבדל מהותי בינו לבין מורים אחרים המועסקים בין כתלי בית הספר ישירות על ידי משרד החינוך. לפיכך סבור התובע כי מעסיקו האמיתי הוא משרד החינוך.
לטענת התובע, העסקתו הפוגענית מתבטאת בעצם אי העסקתו במישרין על ידי משרד החינוך ובהעסקתו כעובד שעתי, לעומת עובדי משרד החינוך המועסקים על בסיס חדשי. בעטייה של דרך העסקה זו התובע מקבל שכר רק בגין שעות עבודה אותן הוא מבצע בפועל אך אינו מקבל שכר עבודה בגין תקופות החופשים בבתי הספר, דהיינו - חופשת הקיץ של יולי ואוגוסט ויתר החופשים במהלך שנת הלימודים.
מוסיף התובע וטוען כי העסקתו כעובד שעתי מותירה בידי מעסיקיו את האפשרות להפחית את שעות העסקתו. כך למשל, התובע חשוף לכך שמסיבות שונות יורו לו מעסיקיו שלא להתייצב בימים מסויימים לעבודה, למרות שהוא מבחינתו מוכן ומזומן לעבודתו.
לטענת התובע, העסקתו באופן פוגעני כאמור פוגעת בזכויות חוקתיות שונות, ביניהן הזכות לחופש העיסוק, לכבוד האדם ולשוויון הזדמנויות בעבודה. לו היה מועסק כעובד משרד החינוך, היו תקופות החופשות נחשבות לו כימי עבודה והממונים עליו היו חייבים להעסיקו בכל שנת העבודה, ללא יכולת להפחית באופן מלאכותי את היקף העסקתו.
משכך, לטענת התובע, הנתבע אינו יכול להסתמך אך על ימים בהם הוא הועסק בפועל לצורך קביעת תקופת האכשרה שלו, אלא עליו להוסיף כארבעה חודשים בשנה בהם התובע אינו מועסק, אם בשל חופשות של מערכת החינוך ואם בשל סיבות אחרות בעטיין הממונים עליו מחליטים שלא להעסיקו.
התובע היפנה בטיעונו לדברים שאמר בית הדין הארצי לעבודה על המגמה השלילית ביחסי העבודה העולה מן התופעה של העסקת עובדים באמצעות קבלני כוח אדם לתקופות ארוכות.
הנתבע טוען כי התובע נבדק כעובד יומי, ולפי הוראת סעיף 161 לחוק נדרשת תקופת אכשרה קצרה יותר לעובד יומי (300 ימים במקום 360 ימים מתוך 540 הימים שקדמו ל"יום הקובע").
משכך, אין לנתבע כל סמכות, ואף לבית הדין אין כל אפשרות להיעתר לתביעת התובע לדמי אבטלה.
הנתבע מפנה לכך שעל פי סעיף 162(4) לחוק הביטוח הלאומי, ניתן להביא בחשבון עד 30 ימים בהם העובד נעדר מעבודתו מסיבות שאינן תלויות בו, ועל כן לו היה פקיד התביעות מתחשב בטיעונים של התובע, הוא היה מוסמך, למירב, להוסיף 30 ימים למניין ימי האכשרה של התובע, וגם בכך לא היה התובע מגיע למינימום ימי האכשרה הנדרש בחוק.
מוסיף הנתבע וטוען כי גם אם יש ממש בטרוניית התובע כנגד אופן העסקתו, אין הוא מוסמך לחרוג מהוראות החוק, ופתרון למצב הדברים שהתובע מעורר בתביעתו הוא בידי המחוקק בלבד.
לאחר ששמענו את טענות הצדדים הגענו למסקנה שדין התביעה להידחות. להלן טעמינו.
בהחלט ייתכן שהעסקתו של התובע באופן בו הוא מועסק היא העסקה פוגענית. לא שמענו את טענות המעסיק (חברת מרמנת) או את טענות "המעסיק בפועל" (משרד החינוך), וממילא אין בידינו לקבוע כי בנסיבות העסקתו של התובע אין כל הצדקה עניינית להעסקתו באופן בו הוא מועסק.
ואולם, גם לו היינו מאמצים את טענת התובע כי לא היתה הצדקה עניינית להעסקתו שלא במישרין על ידי משרד החינוך, איננו סבורים שמסקנה זו היתה מבססת את תביעתו לדמי אבטלה, שכן לא נמצא לנו מקור משפטי שעל פיו נוכל לקבוע, שפועל יוצא של העסקתו באמצעות מרמנת באופן פסול הוא שהוא עבד יותר ימים מאשר הוא עבד בפועל.
במישור היחסים שבין עובד לבין מעסיק ומעסיק בפועל, עשויות להיות תוצאות משפטיות לכך שעובד מועסק באמצעות קבלן כוח אדם שלא בהתאם ל"כללי המשחק" שנקבעו בפסיקה לעניין זה (עע 410/06 המוסד לביטוח לאומי נ. ראיד פאהום ואח', ניתן ביום 2.11.08). ואולם לא מצאנו מקור משפטי לכך שניתן לחייב צד ג' (בענייננו – המוסד לביטוח לאומי) לשאת בתוצאות משפטיות של העסקה לא מוצדקת באמצעות קבלן כוח אדם, גם אם ה"מעסיק בפועל" שכלפיו נטען כי העסקת עובד על ידו באמצעות קבלן כוח אדם היא העסקה פוגענית, הוא המדינה.
לאור האמור, החלטנו לדחות את התביעה.
התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים.




ניתן היום,
י' תמוז תשע"א, 12 יולי 2011, בהעדר הצדדים.






נציגת ציבור גילה פרימק

דניאל גולדברג
, שופט






















בל בית דין אזורי לעבודה 3688-10/10 זכריה צברי נ' המוסד לביטוח לאומי סניף ירושלים (פורסם ב-ֽ 12/07/2011)