פסקי דין על זוהר אלקיים | פסקי דין על דניאל אוחנה | פסקי דין על יוסף מלכה |

9862-07/11 מת     15/07/2011




מת 9862-07/11 מדינת ישראל נ' זוהר אלקיים, דניאל אוחנה, יוסף מלכה








בית המשפט המחוזי בחיפה



מ"ת 9862-07-11 מדינת ישראל
נ' אלקיים(עציר) ואח'





בפני
כב' השופט רון שפירא

המבקשת
מדינת ישראל


נגד

המשיבים
1.
זוהר אלקיים
(עציר), ת"ז 200669844
2.
דניאל אוחנה
(עציר), ת"ז 302180617
3.
יוסף מלכה
(עציר), ת"ז 029982329


החלטה

בפני
בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996.

כנגד הנאשמים, זוהר אלקיים
, דניאל אוחנה
, יוסף מלכה
(להלן: "המשיב 1", "המשיב 2" ו"המשיב 3") הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333+ 335(א)(1) ו(2) לחוק + סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977.

נטען בכתב האישום כי ביום 22.6.11 הגיעו המשיבים ביחד עם יצחק אברהם (להלן: "יצחק"), בשני כלי רכב, רכב מסוג מזדה ואופנוע מסוג קימקו (להלן: "האופנוע"), אל תחנת הדלק במתחם מגידו, בה עבד אותה עת מוחמד אבו בכר כמתדלק (להלן: "המתלונן"). בסמוך לאחר הגעתם, המתלונן העיר למשיב 3 על כך שהאחרון רוקן את תוכנו של פח האשפה ברחבת התחנה. מיד לאחר זאת, ובתגובה להערת המתלונן, תקף המשיב 3 את המתלונן בכך שדחף אותו. בהמשך, חברו המשיבים ויצחק ותקפו המתלונן בצוותא חדא, תחילה באמצעות נשק קר (מקל או מוט) בידו השמאלית ובהמשך הכו אותו בעוצמה ובאכזריות באגרופים בחלק גופו העליון ובפני
ו, הפילו אותו ארצה, והמשיכו להכותו באגרופיהם ולבעוט בו ברגליהם, בכל חלקי גופו ובראשו. במהלכה של תקיפה זו, עלה יצחק על האופנוע וממרחק של מטרים בודדים מהמתלונן ומהמשיבים, ירה לעבר המתלונן באמצעות אקדח אותו נשא ללא רשות. קליע שנורה, פגע בבטן של המשיב 3 בזמן שזה היה מעל המתלונן והיכה בו. כתוצאה מהמכות של המשיבים ויצחק, נחבל המתלונן נשברו בפיו שתי שיניים [מס' 16 ו-26] ונגרמו לו הכאות וחבלות שונות.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיבים עד תום ההליכים נגדם. הצדדים להליך לא חלקו באשר לקיומן של ראיות לכאורה, ולמעורבותם של המשיבים בהכאת המתלונן. באי כוח המשיבים העלו טענותיהם בנוגע לסעיף האישום שיוחס למרשיהם, שכן לגישתם, ובהתאם לתוצאה לה הוביל האירוע, יש לייחס להם עבירה פחותה בחומרתה מזו שיוחסה להם. וכן הם מיקדו טענותיהם בצורך לבחון בעניינם של המשיבים חלופת מעצר, ולהורות על שחרורם.

במסגרת הדיון בפני
, הדגישה המבקשת כי המדובר בתקיפה אלימה ואכזרית, שהתפתחה על סיבה של מה בכך, בכך שהמתלונן העיר למשיבים לפסול שבריקון פח האשפה ברחבת תחנת הדלק. לגישת המבקשת סיבות המקרה מלמדות על מסוכנות המשיבים, ובייחוד עת שהתמונה הכללית מצביעה על תמונה לפיה אחד המבצעים-שעדיין לא נתפס- ירה לעבר המתלונן מתוך כוונה לחבול בו. אף מעבר לכך, הרי שעברם הפלילי מצביע על מסוכנות. כך לחובת המשיב 1 עבר פלילי הכולל עבירות של גניבה, תקיפת שוטר, אלימות, הצתה והפרת הוראה חוקית . למשיב 2 יש עבר פלילי מתחום הסמים והרכוש, אם כי ללא הרשעה. למשיב 3 יש עבר פלילי מתחום הנשק, האלימות, הסמים ואף התחזות לאחר במטרה להונות. ככל שהדברים מתייחסים להוראת החיקוק בגינה מואשמים המשיבים נטען, כי בהתאם לחומר החקירה עולה כי למשיב נגרמו חבלות שונות, מהן שבר בשיניים ושפשופים, עם זאת יש להוסיף כי קיים חשש לשבר בלסת, חשש זה לא אומת בהתאם לצילום, אך מתקיימת בנושא בדיקה רפואית נוספת.

באי כוח המשיבים, לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה לקיומו של מעשה התקיפה. עם זאת בטיעוניהם בע"פ ובכתב, פירטו באי כוח המשיב, כי אין הוכחה- והדברים פורטו בכתב ובעל פה- לכך ששיניו של המשיב נשברו עקב מעשי התקיפה. אף מעבר לכך וגם אם המדובר בשבר בשיניים, הרי שגם אז אין לייחס למשיבים עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, שכן תוצאות המעשה מביאות לכל היותר לקיומה של תוצאת החבלה כדרישת סעיף 380 לחוק, ולא לחבלה חמורה. כך להרגשתם של באי כוח המשיבים, תיק זה נותב לערכאה זו בצורה מלאכותית שכן הוא היה אמור להיות נדון בערכאת בית משפט השלום. עוד נטען על ידי באי כוח המשיבים, כי על אף חומרת המעשה, יש לתת את הדעת לכלל נסיבות התפתחותו, כך נטען כי המדובר במעשה ספונטאני ולא מתוכנן, נקודתי וקצר מאוד בזמן, שהתפתח באופן לא צפוי ושלמתלונן חלק בהתפתחותו, כך גם הודגש שהחבלות שספג המתלונן אינן במדרג גבוה ובהתאם גם המסוכנות הנובעות ממעשי המשיבים אינה כה גבוה. עוד נטען כי לאף אחד מהמשיבים לא היה חלק בירי והמה לא חפצו בו, ירי זה אף הביא לפציעתו של המשיב 3 ומכל מקום אין הוא מיוחס להם בכתב האישום. כללו של דבר אין המדובר במסוכנות גבוהה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. עוד נטען כי אין חשש לשיבוש הליכי משפט, משחברם של המשיבים הנמצא בבריחה, ידוע לרשויות וחלקו במעשה ידוע גם הוא. מעבר לכך התייחסו באי כוח המשיבים לעברם של המשיבים, כך נטען כי המשיב 2 הינו בחור צעיר ללא הרשעות פליליות ושזו הפעם הראשונה שהינו חווה מעצר, כמו כן צוין כי הינו עובד באופן סדיר בחברת קייטרינג. באשר למשיב 1 נטען כי רוב עברו הפלילי מתייחס לתקופת הקטינות ומכל מקום אין הוא מכביד, וכן צוין כי בשנים האחרונות הוא לא נדון בפלילים וכי הינו עובד בהתקנת מזגנים. ככל שהדברים נוגעים למשיב 3 ואשר פצע הירי לימד אותו לקח כואב ומרתיע- כך לגישת באי כוחו-, אין עבר פלילי מכביד וכי זו הפעם הראשונה שהינו עומד לדין בגין עבירת אלימות. לנוכח כלל האמור, ביקשו באי כוח המשיבים לשחרר מרשיהם לחלופת מעצר בפיקוחם של משמרונים ראויים, ופיקוח איזוק אלקטרוני, כך שהמשיב 1 ישוחרר לחלופת מעצר בהרצלייה בפיקוחם של בני משפחתו. המשיב 2 ישוחרר למושב רוויה שבעמק בית שאן בפיקוח בני משפחתו. המשיב 3 ישוחרר לקרני שומרון בפיקוח בני משפחתו.

ראיות לכאורה

כאמור, הצדדים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה, להוכחת המיוחס למשיבים במסגרת כתב האישום. כך גם אני סבור, ולאחר בחינת הראיות שהונחו בפני
י, כי ישנן ראיות לכאורה בתיק, שיש בהן להצביע על אשמתם של המשיבים, כמיוחס להם בכתב האישום.

מהן ניתן למנות את הודעתו של המתלונן, המתאר את האירוע ואת התפתחותו; את תיעוד מצלמות האבטחה בתחנת הדלק, המתעדות האירוע; את התעודות הרפואיות המתעדות מצבם הרפואי של המתלונן ושל המשיב 3. אסתפק בסקירה זו של הראיות, לנוכח הסכמת הצדדים לקיומן של ראיות לכאורה, וכן בהתחשב בטיב הראיות הנדרשות בשלב זה של ההליך הפלילי. שכן, בית המשפט, בשלב זה, עסוק בבחינת הפוטנציאל הראייתי שיצא אל הפועל בעתיד, בסיומו של הליך משפטי, ודי לו לבית המשפט אם התרשם כי קיימות ראיות לכאורה בעבירות המיוחסות למשיבים, שאינן חסרות ערך על פניהן.השוו לדוגמא:

בש"פ 826/08 קיאל קשאש נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 14.2.08);
בש"פ 868/08 חוסיין אשכור נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 17.2.08);
בש"פ 10307/07 מדינת ישראל
נ' אסף לוזון ואח' (טרם פורסם, ניתן ביום 6.12.07);
בש"פ 9585/07 אסעד שיבלי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 28.11.07).


מסוכנות וחלופת מעצר

כאמור באי כוח המשיבים, העלו טענותיהם בנוגע לסעיף האישום המיוחס למרשיהם, שכן לגישתם, התוצאה לה הביא האירוע, הנה של חבלה, אשר הסעיף המתאים לה הינו סעיף 380 לחוק העונשין שעניינו תקיפה הגורמה חבלה ולא העבירה שעניינה חבלה חמורה כנדרש בסעיף 333 לחוק העונשין, משפציעות המתלונן אינן עולות לכדי אלה. מכאן כי לא ניתן לייחס להם עבירה זו, ובהתאם גם לא ניתן לייחס להם המסוכנות המתלווה ככלל לעבירה זו.
ואולם, לאחר מתן דעתי לטענותיהם המפורטות של באי כוח המשיבים, מצאתי כי אין אני נזקק להן לשלב זה של ההליך הפלילי. אבהיר.
ראשית, בשלב המעצר עד תום ההליכים, בית המשפט נדרש לבחון קיומה של עילת מעצר. ככל שהדברים עניינם בעילת המסוכנות, הרי שאלו נבחנות ככל בהתאם לאופי של העבירה להבדיל מסיווגה בטרמינולוגיה העונשית. בחינה זו של אופי העבירה, דורשת דקדוק בנסיבות האירוע ובחינת טיב ההתנהגות העולה מהמעשים, כשבשלב זה הקביעה באם פציעתו של המתלונן תסווג כחבלה גרידא או כחבלה חמורה, אין השפעה ממשית בנסיבות העניין, משמעשה המשיבים היה בו, ומהבחינה הפוטנציאלית, להביא לשתי התוצאות, ועת שלגישתי מעשי המשיבים במקרה דנן מצביעים על מסוכנות. שכן, כמתואר בכתב האישום, המדובר הוא, לכאורה, במעשי תקיפה בנסיבות מחמירות, לפיה חברו המשיבים יחדיו, ותקפו בצוותא חדא את המתלונן, הן בידיהם ואגרופיהם והן באמצעות מקל. מסוכנות המשיבים מתחדדת, הן בהתחשב בעובדה כי היה ביצוע בצוותא לעבירה, ותקפו יחדיו אדם בודד, ובנסיבות העניין גם חסר אונים אל מול מסכת האלימות לה הוא היה נתון. כן יש לתת הדעת לסיבת התגרה, אשר לכאורה עולה, כי הסיבה להכאת המתלונן, נעוצה בהערתו של זה למשיבים להימנע מלרוקן את אשפתם ברחבת תחנת הדלק- מעשה פסול לכשעצמו-. הערה נכונה ובמקומה כוונה לעבר המשיבים, ואלו לא הצליחו להכילה ולילך על פיה. נהפוך הוא, הערה זו ערערה את נפשם והביאם לתקוף המתלונן בצורה אכזרית ובררוטאלית תוך שימוש רב ומאסיבי באלימות. מעשיהם הלכאוריים של המשיבים מצביעים על דפוס התנהגות בריוני, הרואה באלימות כדרך הנכונה להשלטת רצונותיהם. הקלות בה המשיבים החליטו לתקוף אדם, ומידת האלימות שהופעלה, מצביעה על מסוכנות המשיבים ומקימה עילת מעצר.
שנית, וגם אם נלך בהתאם לגישת באי כוח המשיבים, לפיה התוצאה אליה הביא האירוע אינה עולה לכדי חבלה חמורה כהגדרתה בחוק, אלא שלכל היותר המדובר בחבלה. הרי שאין בכך לפתור מרשיהם מהעבירה של חבלה חמורה כהגדרתה בסעיף 333 לחוק העונשין. כעולה מכתב האישום, פציעתו של המשיב 3, באה בעקבות ירי שבוצע על ידי יצחק- חברם של המשיבים-, וכוון לפגוע במתלונן. מכאן כי המדובר במחשב פלילית מועברת כאמור בסעיף 20(ג)(2) לחוק העונשין, שבגינה ניתן לייחס המחשבה שליוותה מעשי ידו של יצחק לפגיעה במתלונן כמלווה בתורה הפגיעה שנגרמה למשיב 3 [להעשרה ראו: חאלד גנאיים, מרדכי קרמניצר "טעות בזהות והחטאת הפעולה- האומנם מחשבה פלילית מועברת?", דין ודברים כרך (א) (תשס"ה), 65]. חברם של המשיבים-יצחק- חבר יחדיו עם שאר המשיבים לתקיפת המתלונן, והמעשים מלמדים על לקיחת חלק שווה באירוע וכן על חבירה ספונטאנית ורצונית בפגיעה במתלונן, וכן על הימצאותה של מחשבה פלילית לכאורית למעשיהם ומעשי חבריהם, מכאן כי התקיים ביצוע בצוותא כנדרש בסעיף 29 לחוק העונשין. מעשיו המאוחרים של יצחק, לומר מעשי הירי, אינם מיוחסים לשאר המשיבים, משזה נעשה לכאורה במהלך הקטטה כמעשה חיצוני ונפרד, עת לא הייתה לכאורה לשאר המבצעים המודעות למעשה זה, מכאן כי מעשי הירי לא היה חלק מהביצוע בצוותא. עם זאת במקרה זה אין המשיבים פטורים מאחריות פלילית בגין מעשה זה, משהמדובר בעבירה שונה כאמור בסעיף 34 א' לחוק העונשין, ומשהראיות לכאורה מלמדות כי עבירה שונה זו נעשתה ככל הנראה עת שקוננה כוונה בליבו של המשיב לחבול במתלונן, מכאן כי ניתן לייחס ליצחק עבירה בהתאם לסעיף 329 לחוק העונשין. הרי שבהתאם לסעיף 34 א(א)(1) לחוק העונשין, ניתן לייחס לשאר המשיבים עבירה זהה במאפייניה שנעשתה באדישות, ועל זו עונה היא העבירה של חבלה חמורה כאמור בסעיף 333 לחוק העונשין. אם כך, הרי שניתן לייחס למשיבים עבירה של חבלה חמורה שבוצעה בנסיבות מחמירות כנדרש בסעיפים 333 + 335 לחוק העונשין. ובכך תמה הקושיה שמצאו באי כוח המשיבים.
מכל מקום, וכאמור לעיל, אין בסיווג העבירה בלבד לשנות מעוצמת המסוכנות, משזו נלמדת מהתנהגות המבצעים והנסיבות שאפפו האירוע. ובאלו כאמור לעיל מצאתי מסוכנות.
בתום בחינת המסוכנות, בית המשפט מצווה במצוות המחוקק ועקרון המידתיות, לבדוק גם באותם מקרים חמורים, שעולה מהם מסוכנות, האם ניתן להפיג המסוכנות באמצעות חלופת מעצר. כך נפסק:
"חובה היא לשקול בכל מקרה וגם בעבירות חמורות, חלופת מעצר, והשאלה נתונה לשיקול דעתה של הערכאה הראשונה. עליה לבדוק אם החלופה מבטיחה את תכלית המעצר. אם תמצא לומר, שבכל מקרה של ביצוע עבירה חמורה מתבקשת מסוכנותו של הנאשם ואין להחליט על חלופת מעצר, נמצאת מרוקן את חובת שקילת החלופה מתוכן"
[בש"פ 4224/99 מדינת ישראל
נ' כהן (טרם פורסם, ניתן ביום 28.6.99); ראו גם: בש"פ 7524/06 מרדכי נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, ניתן ביום 25.9.06)].
על אלו יש להוסיף כי על שאלת מסוכנות המשיבים, להיבחן בנוסף ע"פ נסיבותיהם האישיות. כך נפסק לא אחת:
"בדיקת המסוכנות מחייבת בחינתם של שני היבטים: האחד ענינו במעשה. במסגרת זו על ביהמ"ש לשקול האם המעשה כשלעצמו בנסיבותיו מעלה חשש כי הנאשם עלול לחזור על מעשים דומים, האם המעשה מגלה אופי רע ואלים או מעיד על מועדות. ההיבט השני מתמקד בעושה, עברו ואופיו. כאן אנו שואלים לנוכח אופיו, אישיותו או תכונותיו של העושה נשקפת ממנו סכנה לציבור או ליחידיו"
[בש"פ 6700/04 מדינת ישראל
נ' תבאת גרה (טרם פורסם, 19.7.04); כן ראו:בש"פ 4812/05 זחאלקה נ' מדינת ישראל
(טרם פורסם, 20.6.05);בש"פ 5222/97 פטשניק נ' מדינת ישראל
, פ"ד נ"א(4) 720].
בבחינת נתוניהם האישיים של המשיבים -ובשלב זה נעזר אני ברישום הפלילי- מצאתי כי לחובת כלל המשיבים עבר פלילי כזה או אחר המעיב על אישיותם ומצדד באי שחרורם. כך לחובת המשיב 1 מעורבות פלילית ענפה, מהן עבירות ללא הרשעה בבית המשפט לנוער בגין גניבה, הפרעה לשוטר, שבל"ר, תקיפת שוטר, סמים, וכן עבירות הכוללת הרשעה שעניינן היזק לרכוש והפרת הוראה חוקית [ראו מסמך מסומן טו]. למשיב 2 גם מיוחסות עבירות פלילית מתחום הסמים והרכוש, אם כי ללא הרשעה [ראו מסמך מסומן יז]. לחובת המשיב 3 נזקפות שלוש הרשעות פליליות, מהן שבל"ר, הפרעה לשוטר, סמים, התחזות במטרה להונות, והחזקת תחמושת לכלי נשק. עברם הפלילי של המשיבים אף אם אינו מכביד במובן זה שימנע את שחרורם, אין הוא נזקף לטובתם, כך גם וכמתואר לעיל מעשיהם של המשיבים מטים הכף למעצרם עד תום ההליכים.
אם כי כאמור, מצוות המחוקק הינה לבחון גם בעבירות החמורות אפשרות איונה של המסוכנות בחלופת מעצר ראויה. משכך, מצאתי לנכון לבחון חלופת המעצר המוצעות על-ידי המשיבים, בפיקוחם של הוריהם. אוסיף בעניין זה, כי אין חלופת המעצר אלא מרחב של איזונים בין סיכונים. כך שלא ניתן לאיין באופן מוחלט כל סיכון והשאלה היא של איזון יחסי בין רמת הסיכון לחובה לשקול חלופת מעצר, [ראו לעניין זה: בש"פ 6927/09 פלוני נ' מדינת ישראל
, (טרם פורסם 7.9.09). פסקה 10 להחלטת השופט מלצר; בש"פ 2663/09 מדינת ישראל
נ' פלוני, (טרם פורסם, 29.3.09) פסקה ח' להחלטת כב' השופט רובינשטיין]. עם זאת בנסיבות אלו, סבור אני כי בטרם מתן החלטה בדבר המשך מעצרם, מן הראוי לקבל תסקיר בעניינם, שייבחן מסוכנותם, ובעיקר שייתן דעתו לטיב חלופת המעצר המוצעת, וביכולתה של זו והמפקחים הכלולים בה, להוות חלופת מעצר ראויה.
יובהר כי בכל מקרה על שירות המבחן לבחון חלופות מעצר שניתן לעשות בהן שימוש בפיקוח אלקטרוני. עוד יובהר כי ככל שיורה בית המשפט בהמשך על שחרור לחלופת מעצר יותנה השחרור בבטוחות כספיות משמעותיות שלא יפחתו מהפקדת מזומן בסכום של 15,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים, כשלסכום ההפקדה יתווספו ערבויות והתחיבויות אישיות. גובה הסכום הסופי להפקדה יקבע לאחר בחינת המסוכנות לכל אחד מהמשיבים והתרשמות מחלופת המעצר המוצעת ואולם, כאמור, לא יפחת מהסכום הנ"ל.
אבהיר לעניין זה כי טרם גיבשתי דעה בעניינם של המשיבים ואין בהחלטה זו כדי להצביע על גיבוש עמדה. כל שיש בהחלטה היא ההנחיה לספק לבית המשפט מידע רחב ומקיף יותר אודותם, כך שניתן יהיה לשקול, בבוא העת, גם האפשרות לשחרורם לחלופת מעצר.

אשר על כן אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינם של המשיבים, לאמוד את מסוכנותם ולהתייחס לאפשרות שחרורם לחלופות המעצר המוצעות על ידיהם. על באי כוח המשיבים להמציא לשירות המבחן בהקדם האפשרי כל מידע אפשרי בנוגע למשיבים, משפחתם וחלופות המעצר המוצעות ויעבירם לשירות המבחן.

למען הסר ספק אדגיש שוב כי טרם גיבשתי דעה בעניינם של המשיבים ואין בהחלטה זו כדי להצביע על גיבוש עמדה ואין לראותה כבתחיבות שיפוטית לתוצאה כזו או אחרת
.


תסקיר שירות המבחן יוגש לבית המשפט עד ליום
8/8/11.
אני קובע להמשך דיון ליום 9/8/11 שעה 09:00. הדיון יתקים בפני
שופט תורן. בשלב זה נשארים כל המשיבים עצוריחם עד להחלטה אחר ויש לזמנם למועד הדיון הבא.

המזכירות תשלח החלטה לב"כ הצדדים וכן לשירות המבחן למבוגרים ותדאג לזימון המשיבים למועד הבא באמצעות שב"ס.

ניתנה היום, י"ג תמוז תשע"א, 15 יולי 2011, שעה 13:40,
בהעדר הצדדים.


ר' שפירא, שופט







מת בית משפט מחוזי 9862-07/11 מדינת ישראל נ' זוהר אלקיים, דניאל אוחנה, יוסף מלכה (פורסם ב-ֽ 15/07/2011)