פסקי דין על עמיקם מזרחי

10401-03/11 פ     14/07/2011




פ 10401-03/11 מדינת ישראל נ' עמיקם מזרחי




לך



st1\:*{behavior: }



בית משפט השלום בראשון לציון

ת"פ 10401-03-11 מדינת ישראל
נ' מזרחי(עציר)



14 יולי 2011



10410-03-11

בפני
כב' השופטת שירלי דקל נוה


המאשימה
מדינת ישראל


נגד

הנאשם
עמיקם מזרחי
(עציר)


<#1#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה עו"ד אירית גלר
ב"כ הנאשם עו"ד רווית גור
הנאשם - הובא ע"י שב"ס


<#2#>
הכרעת דין

כתב האישום

1.
כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של הסגת גבול פלילית לפי סעיף 447 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירת גניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

2.
לפי העובדות המפורטות בכתב האישום, נטען כי בתאריך 5.3.11, סמוך לשעה 00:09, הנאשם נכנס לשטח המחסן של חברת החשמל, ברחוב גינזבורג 4 בראשון לציון (להלן: "המחסן"), בדרך שאינה ידועה למאשימה במדויק, ונטל כבלי נחושת השייכים לחברת החשמל. בהמשך, הנאשם נתפס בכף, מחוץ לשטח המפעל ובסמוך לו, כשהוא עומד ליד עגלת סופר ובתוכה כבלי נחושת.

כפירת הנאשם

3.
הנאשם כפר בכל המיוחס לו, טען כי לא נכנס לשטח המחסן ולא גנב כבלי נחושת. הנאשם טען כי נתפס על ידי המשטרה מחוץ לשטח המחסן, במרחק של כ-30 מטר מעגלת הסופר.

הראיות והעדויות מטעם הצדדים

4.
מטעם המאשימה העידו 5 עדים, כדלקמן:
רס"מ יובל רצאבי – השוטר שעצר את הנאשם (להלן: "השוטר").
מר יוסף מרציאנו – קב"ט חברת החשמל (להלן: "הקב"ט").
רס"ר חגית סנבר – השוטרת שגבתה את הודעת הנאשם במשטרה (להלן: "החוקרת").
רס"ר רויטל ביטון – השוטרת שביצעה בדיקת פרו-פרינט לנאשם (להלן: "השוטרת").
סמ"ש אולג ברולין – שוטר שח"ם (להלן: "שוטר שח"ם").

כמו כן, הוגשו המוצגים כדלקמן:
ת/1 - שלוש תמונות שצילם השוטר במהלך מעצרו של הנאשם.
ת/2 - דיסק צילומים ממצלמות האבטחה של חברת החשמל.
ת/3 - לוח הצילומים והמזכר לגבי בדיקת פרו-פרינט שערכה השוטרת.
ת/4 – הודעת הנאשם במשטרה מיום 5.3.11.
ת/5 – צילום המוצג כבל.

מטעם ההגנה העיד הנאשם בלבד ולא הוגש כל מסמך.

גרסת התביעה

5.
התביעה טענה כי לאור הראיות שהובאו, הוכחה אשמתו של הנאשם מעבר לכל ספק סביר, ועל כן, יש להרשיעו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אפרוס להלן בתמצית את העדויות והראיות שהוגשו מטעם התביעה.

6.
השוטר – השוטר העיד כי הוא עובד כסייר, ובמועד הרלוונטי לכתב האישום, התקבל אירוע למוקד המשטרתי ממוקד חברת החשמל לפיו נמצא גנב במחסן. השוטר הגיע למקום ופגש בסייר של חברת השמירה, שמסר לו כי ראה דמות לבושה בגדים כהים מאחורי משאית, ליד מפעל הביצים הסמוך למחסן. השוטר נסע לכיוון זה, והבחין בנאשם עומד כחצי מטר מעגלת הסופר, וכשהנאשם ראה את ניידת המשטרה, הוא החל להתרחק משם.
השוטר פנה לנאשם ושאל אותו מה מעשיו במקום, והנאשם השיב כי אכל באבולעפיה, ואחר כך, הלך לדבר עם בחור בשם איסואם העובד במפעל הביצים. השוטר ניגש לעגלת הסופר ומצא בה כבלי נחושת, צילם את הנאשם במקום ואת הכבלים (ת/1), עצר את הנאשם ולקח אותו לתחנת המשטרה.

7.
הקב"ט –
הקב"ט העיד כי המחסן מאובטח הן על ידי מוקד אבטחה של חברת שמירה המגיבה להתרעת אזעקה, והן על ידי מצלמות האבטחה של המחסן המחוברות למוקד הביטחון של חברת החשמל.
עוזר הקב"ט במוקד הביטחון של חברת החשמל התקשר לקב"ט, ודיווח לו כי בעקבות אזעקה הוא צפה במצלמות האבטחה של המחסן, וזיהה בצילומים אדם חשוד הנכנס לשטח המחסן.
הקב"ט הורה לו להזמין את המשטרה, וקיבל דיווח טלפוני כי הניידת הגיעה, ולקחה את החשוד שהיה בחצר סמוכה.
הקב"ט נסע למשרדו, צפה בעצמו בצילומי מצלמות האבטחה, צרב את הצילומים לדיסק, הלך למשטרה למסור עדות, ומסר למשטרה גם את הדיסק – ת/2. לטענת המאשימה, בצילומים נראה הנאשם גונב כבלי נחושת של חברת החשמל מהמחסן.
הקב"ט זיהה בתחנת המשטרה את כבל הנחושת שנתפס בעגלת הסופר, כרכוש של חברת החשמל. בבוקר שלאחר ליל האירוע, הקב"ט שלח נציגים של חברת החשמל לסייר בשטח, והם מצאו גלילים נוספים של כבלים זרוקים מעבר לגדר המערבית של המחסן, בין המשטחים של מפעל הביצים.

8.
שוטר שח"ם - משרת במשטרה כשוטר סיור במסגרת שרותו הצבאי, והעיד כי הנאשם הובא לתחנת המשטרה, ובעת שהמתין לבדיקת המז"פ כנראה רצה לשפשף את ידיו שהיו שחורות, ולכן הקצין הממונה עליו הורה לו לשים אזיקים על ידיו של הנאשם כדי שלא יוכל לשבש את החקירה.

8.
השוטרת – העידה כי ביצעה בדיקת פרו-פרינט על ידיו של הנאשם, ותוצאות הבדיקה היו חיוביות. צילום ידיו של הנאשם לפני הבדיקה ואחריה מופיעים בלוח הצילומים ת/3.

9.
החוקרת – גבתה את הודעת הנאשם במסגרת תורנות בתחנת המשטרה- ת/4. החוקרת תיארה את מהלך החקירה, את העובדה שהנאשם היה מותש, הניח את ראשו על השולחן מידי פעם, התקשורת איתו הייתה לקויה, הוא הרים עליה את קולו מידי פעם וענה תשובות בוטות ווולגריות.
החוקרת צפתה בצילומים מהדיסק והתרשמה כי הנאשם הוא המצולם בהם, וזאת על פי הצורה החיצונית שלו, עמידתו הגמלונית והבגדים, עימתה את הנאשם עם הדברים, ורשמה את תשובותיו.

גרסת ההגנה

10.
הנאשם הכחיש בבית המשפט את כל המיוחס לו וטען כי באותו ערב ראה סרט, ובדרך חזרה מבית הקולנוע הלך לכיוון אבולעפיה כדי לאכול שם, ונעצר בסמוך לשם על ידי השוטר.


הנאשם טען כי לא נכנס למחסן, אלא "היה במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון", ולכן נעצר. הנאשם טען כי היה עוד אדם בעת המעצר, אך השוטר בחר לעצור אותו, בגלל היכרות מוקדמת ביניהם.

11.
ההגנה לא חלקה על עצם הגניבה, אך טענה כי לא הוכח שלנאשם היה קשר לגניבה. ההגנה טענה כי יש לזכות את הנאשם מהאשמה המיוחסת לו בכתב האישום, ולו מחמת הספק, משני טעמים עיקריים, ראשית, כי לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם הוא שצולם במצלמות האבטחה, מאחר שבצילומים אלו לא ניתן לזהות את תווי פניו של הנאשם, ולא ניתן לזהות את ההדפס הייחודי על הקפוצ'ון שלבש באותה עת.
שנית, ההגנה טענה כי לא ניתן להוכיח כי הכבלים שנתפסו בעגלת הסופר הם אותם כבלים שנראים נגנבים בצילומים, שהקוטר שלהם הוא גדול יותר.
כמו כן, ההגנה טענה נגד קבילות הצילומים, מאחר שמעדות הקב"ט עלה כי צרב רק קטעים מסויימים, וייתכן שהיו קטעים נוספים שנקלטו שהוא לא צרב, ואולי הם היו יכולים להיות רלוונטיים להגנת הנאשם.
ההגנה טענה כי הקב"ט העיד בביטחון על עובדות לא נכונות, כמו למשל שהסייר חיכה עם
הנאשם עד שהגיעה המשטרה או שהדמות החשודה בצילומים קפצה מעל הגדר. לטענת ההגנה, מעדות הקב"ט עלה כי הוא הכיר את הנאשם מאירוע קודם, ולכן, ולא במודע, "סימן לעצמו מטרה".
יש לדחות את טענות ההגנה, מהטעמים שיפורטו להלן.

טענות ההגנה בדבר קשיים בעדות הקב"ט

12.
רוב רובה של עדות הקב"ט היא עדות שמועה, לפי דברים שנמסרו לו טלפונית על ידי עוזר הקב"ט. מדובר בעדות מפי השמועה כפולה ומכופלת, מאחר שגם עוזר הקב"ט לא היה בשטח המחסן, אלא גם הוא קיבל דיווחים טלפוניים מהמוקד של חברת החשמל, לגבי דיווח שמסר למוקד הסייר של חברת השמירה. המוקד דיווח לעוזר הקב"ט, שדיווח לקב"ט. הקב"ט הבהיר כי כל מה שהוא אמר אלו דברים שנמסרו לו טלפונית, והוא לא היה במקום ולא דיבר עם הסייר.

הקב"ט העיד שנמסר לו כי הסייר חיכה עם הנאשם עד שהגיעה המשטרה, ולא כפי שהעיד השוטר, אך יצוין כי לפי עדות הנאשם בעצמו, הסייר חבר לניידת המשטרה וחיכה איתו ליד הניידת בזמן שהשוטר סרק את השטח (עמ' 32 ש' 5).

העדות של הקב"ט לגבי הדברים הנראים בצילומים או לגבי מידע שנמסר לו או סברות שהוא סובר אין לה כל משקל ראייתי. כך למשל, הקב"ט העיד כי הדמות החשודה קפצה מעל הגדר, מאחר שהדמות נראית בפינה הדרום מערבית של המחסן, סמוך לגדר, והגדר היא אטומה, אולם מאחוריה קיימים משטחים עליהם ניתן לתפס, ולכן הוא מניח שהגנב דילג מעל הגדר ולא סביר שהצליח לעבור דרך הגדר אלא רק מעליה (עמ' 20 ש' 22-26).
אף שמדובר בעדות סברה בלבד, יש לציין כי לא הוצג כל הסבר אחר אפשרי לאופן בו הדמות החשודה נכנסה לתוך המחסן, וההסבר של הקב"ט הוא הסבר סביר והגיוני.

אין לפקפק באמינותו של הקב"ט, שאין לו כל אינטרס בתוצאות המשפט, אלא הוא העיד רק על פעולות טכניות שביצע, הנחות שהניח ומידע שנמסר לו.

קבילות הצילומים במצלמות האבטחה

13.
קבילות סרט הצילום מותנית בעמידה בתנאים הטכניים של הקבילות, דהיינו, אמינות הצילום מההיבט הטכני. משקל הראיה מותנה בעמידה במבחן הענייני של איכות הצילום, כלומר, יכולתו לשקף את המציאות בנקודה השנויה במחלוקת מבחינת שלמותו, חדותו, היכולת ללמוד ממנו את פרטי האירוע המצולם והיכולת לסמוך על כך שהצילום אינו מגמתי ומעוות את המציאות אלא משקף את האירוע שצולם.

14.
במקרה דנן, העובדה שהמצלמה מתוכנתת לשמור בזיכרונה רק "אירועים" של תזוזה או אור, כפי שהסביר הקב"ט, אין בה כדי לפגוע במשקל הראייתי של הצילום, ולעורר את החשש כי עוותה המשמעות האמיתית של הצילומים.
הקב"ט צרב לדיסק מקטעי זמן של אירועים בהם נראה חשוד בשטח, ולא אירועים בהם הופיע אור של פנסי מכונית שנסעה בכביש וכד'. עובדה זו אינה פוגמת באמינות הקטעים שצולמו, בהם מופיעה דמות חשודה בשטח המחסן.

ההלכה היא שכל עוד אין ראיה בדבר טיפול זדוני בהקלטה כדי לשנותה, אין בכך שקטעים מסוימים לא הוקלטו או נמחקו, כדי לפסול כראיה את הקטעים שצולמו (ע"פ 331/88 יעקב חלובה ואח' נ' מדינת ישראל
וערעור שכנגד, פ"ד מד (4) 141, בעמ' 146).

מהצילומים נראה כי מה שניתן לפענוח נותן תמונה אמיתית של הדברים שהיו כהוויתם, באופן הזהה למציאות ולא כעיוות של המציאות, אף שאיכות הצילום אינה גבוהה, ולכל היותר, יש לקחת בחשבון עובדה זו מבחינת משקל הראייה ולא מבחינת קבילותה.

תוכן הצילומים שהוקלטו במצלמות האבטחה

15.
במצלמות האבטחה במחסן נקלטו ונשמרו 7 קטעים המתעדים קטעי זמן של 20-30 שניות כל קטע, בין 00:08 ל – 00:15.
בקטעים אלו נראית דמות של גבר רץ או הולך בתוך מתחם המחסן מסתכל מסביב ולוקח בידיו או על כתפיו כבלי חשמל. ניתן לראות בבירור בצילומים את תנועותיו של אותו אדם ואת מבנה הגוף שלו. האדם נראה עם כובע קפוצ'ון על ראשו, ומקפיד שהכובע לא יפול מראשו, ומידי פעם מושיט את ידו ומחזיק בכובע.

הבגדים שלבש הנאשם

16.
בעת שהנאשם נעצר הוא לבש ג'ינס בהיר, נעלים שחורות וסווט-שירט כהה עליו מקושקשים פסים דקים בצבעי לבן ושחור, עם קפוצ'ון.
האדם שצולם במצלמות האבטחה נראה לבוש ג'ינס בהיר, סווט-שירט כהה וקפוצ'ון על ראשו ונעלים שחורות. ההגנה טענה כי לא ניתן להבחין בצילומים בתווי פניו של האדם ובפיספוסים הלבנים-שחורים על הסווט-שירט, ועל כן, ספק אם הנאשם הוא אותו אדם שצולם במצלמות האבטחה.

אף שבצילום במצלמות האבטחה לא ניתן להבחין בתווי פנים, ניתן להבחין באופן ברור במבנה הגוף, הזהה למבנה גופו של הנאשם, שהוא רזה וגבוה. כמו כן, ניתן להבחין בעמידה והליכה גמלונית המאפיינת את הנאשם.
למעשה, למי שמביט בצילומי האבטחה, לא נוצר ספק כי מדובר באותו אדם, וכך היה גם כאשר החוקרת והקב"ט צפו בצילומים.
כמו כן, אף שבצילומים הבד של הסווט-שירט נראה כהה ואחיד, אולם בחלק מהצילומים, כאשר הדמות מתקרבת לעבר המצלמה, בצפייה איטית וממוקדת, ניתן להבחין כי לא מדובר בבד אחיד אלא בבד מפוספס, כך בסרטונים משעה 00:09 ו-00:12.

זהות וגודל גלילי כבלי החשמל

17.
בעגלה סמוך למקום בו היה הנאשם בעת שראה אותו השוטר הייתה עגלה ובתוכה כבל שנתפס כמוצג ת/5, שקוטרו כ-45 ס"מ.

הקב"ט העיד כי המוצג הוא תיל נחושת בקוטר של 10 מ"מ, אשר משמש את חברת החשמל לחיבורים עיליים לבתים או למתקנים שונים. על הכבל מופיעים סימנים קורוזילים, האופייניים לכבל נחושת שנמצא זמן רב באוויר תחת מתח חשמלי. הקב"ט העיד כי בעבר עבד בחברת החשמל כחשמלאי, והצורה שבה הכבל ארוז והקושי והמתיחות שלו מלמדים על כך שהורד מחיבור ישן. כבלים כאלו נאספים מהשטח ומאוחסנים במחסן לצורך מחזור, מאחר שהינם בעלי ערך כספי, והם נמכרים במכרזים של חברת החשמל.

18.
לטענת ההגנה, קוטר הגלילים הנראים במצלמות האבטחה גדול יותר מקוטר הגליל שנתפס והוגש כמוצג ת/5, ולכן, ספק אם הנאשם צולם במצלמות.

אמנם נכון שמרבית הגלילים שצולמו במצלמות גדולים יותר מהגליל שנתפס, אולם, ראשית, הנאשם העיד כי הכבלים שנמצאו בעגלת הסופר שהייתה לידו בעת שנעצר היו גדולים יותר, ולפי דבריו, ככל הנראה קופלו (עמ' 37 ש' 4-5).
שנית, הקב"ט העיד כי למחרת נמצאו הגלילים שנקלטו במצלמות האבטחה זרוקים מעבר לגדר (עמ' 23 ש' 25-26).
שלישית, בסרטון מס' 6 נראית הדמות מחזיקה גלילים בשתי ידיה, כאשר ביד שמאל מוחזק גליל קטן יותר מזה שביד ימין וקוטרו דומה לכבל ת/5.

בדיקת פרו-פרינט


19.
זוהי בדיקה כימית לגילוי סימנים המוכיחים מגע של כף יד עם מתכת, באופן שמבליטים "כתמים" שמותיר מגע של מתכת עם גוף האדם. הבדיקה מוכיחה את קיום המגע עם המתכת ולא ניתן ללמוד ממנה על הנסיבות בהן התקיים המגע (י' קדמי "על הראיות – הדין בראי הפסיקה" חלק שלישי, מהדורה משולבת ומעודכנת, תש"ע – 2009, בעמ' 1299).

20.
מלוח הצילומים בהם צולם הנאשם בעת שנעצר נראה כי ידיו היו שחורות ומלוכלכות. תוצאת בדיקת הפרו-פרינט שנערכה לנאשם הייתה חיובית. הנאשם נשאל בחקירתו במשטרה מהי תגובתו לכך,
וההסבר שהוא נתן למגע המפליל הוא
כי כל נגיעה שנייה שלו היא בחומר מתכתי.

בחקירתו הראשית בבית המשפט הנאשם טען כי במשך היום הוא נוגע בכל מיני ברזלים כמו ידיות ומעקות, אם זה במסגרת העבודה ואם בבית או בשכונה (עמ' 33 ש' 11-14).

בחקירתו הנגדית הנאשם נשאל אם הוא עובד והשיב בשלילה, כשנאמר לו שקודם אמר שהוא עובד עם ברזל השיב כי לפעמים הוא עושה גדר, אבל אין לו עבודה קבועה והוא חותם בלשכת התעסוקה (עמ' 39 ש' 2-5). בהמשך, הנאשם נשאל למה ידיו היו שחורות והשיב כי הוא עובד (עמ' 41 ש' 4-5).

21.
מדובר בראייה נסיבתית, שאין בה כשלעצמה כדי להרשיע את הנאשם, אולם, ראייה זו משתלבת במארג שלל הראיות האחרות, באופן שעושה את חזקת החפות של הנאשם לאפשרות קלושה ביותר, עד אפסית (ע"פ 351/80 שלמה בן ברוך חולי נ' מדינת ישראל
, פ"ד לה (3) 482, בעמ' 484).

ניתוח עדות הנאשם וההתרשמות ממנה


22.
לאורך חקירתו של הנאשם בתחנת המשטרה,
הנאשם התבטא בדרך סרת-טעם ובלשון בוטה, הנאשם מלמל, היה מנומנם ועצם את עיניו.

הנאשם מסר לחוקרת כי באותו ערב היה בסרט, לא זכר את שם הסרט, ולא הציג את כרטיס הכניסה לסרט. הנאשם אמר כי היה בסרט עם חמותו בשם חציבה. הוצג בפני
הנאשם הסרט ממצלמות האבטחה, והוא נשאר לשבת מכופף ועשה את עצמו ישן. כאשר הנאשם נשאל מי זה איסואם לא
הגיב.

23.
השוטר העיד כי כאשר הנאשם ראה את הניידת, הוא החל ללכת (עמ' 10 ש' 5), והנאשם אישר בחקירתו כי כאשר ראה את המשטרה התחיל ללכת (עמ' 33 ש' 19-20). מדובר בהתנהגות מפלילה.

24.
המערער לא הקפיד לומר את האמת, במהלך העדות בבית המשפט, וזאת בלשון המעטה,
ושינה את גרסאותיו שוב ושוב, באופן שאינו מאפשר כלל לתת אמון בדבריו. להלן יפורטו מספר דוגמאות לכך, בנוסף לדוגמא שפורטה לעיל לגבי גרסת הנאשם שהוא עובד.

25.
הנאשם אמר בחקירתו הראשית כי עמד במרחק של כ- 10 מטר מהעגלה – "אני לא מכחיש שעמדתי ליד העגלה... עמדתי באמצע החניה והעגלה הייתה 10 מ' ממני, אולי פחות..." (עמ' 33 ש' 17-19).
בחקירתו הנגדית הנאשם טען כי לא עמד ליד העגלה אלא רק עבר לידה (עמ' 34 ש' 12-16).

הנאשם נשאל האם היה אי פעם במחסן, השיב בשלילה וטען שאינו יודע איפה זה רחוב גינזבורג 4 ואיפה המחסן (עמ' 34 ש' 24-31), אך בהמשך טען כי יכול להיות שהיה במחסן כי אחיו עובד שם (עמ' 36 ש' 2-5), ובהמשך, טען כי יכול להיות שהיה שם לפני 4-5 שנים כאשר ביקר שם את דודו
(עמ' 36 ש' 9-13).

26.
השוטר שאל את הנאשם בעת שעצר אותו מה עשה, והנאשם השיב כי היה באבולעפיה ואח"כ הלך לדבר עם בחור בשם איסואם העובד במפעל הביצים, כך העיד השוטר (עמ' 10 ש' 11-12 ועמ' 12 ש' 16-18).
בחקירתו במשטרה הנאשם נשאל מי זה איסואם והשיב "מי?", וכשנאמר לו כי אמר לשוטר שדיבר עם איסואם והתבקשה תגובתו, השיב "מי זה איסואם?" (ת/4 ש' 36-39).

כאשר הנאשם התבקש בתחילת חקירתו הראשית בבית המשפט לתאר מה עשה אותו לילה בטרם נעצר, לא אמר כי הלך למפעל הביצים או כי פגש את איסואם ואמר לו שלום (עמ' 31 ש' 25-29).
בהמשך חקירתו הראשית, כאשר הנאשם נשאל מה אמר לשוטר שהיה עם איסואם, הנאשם אישר כי אמר לשוטר שהוא עבר ליד מחסן הביצים ואמר שלום לאותו איסואם (עמ' 32 ש' 8-13).
בחקירה הנגדית הנאשם שינה את גרסתו ואמר כי לא הלך לדבר עם איסואם, אלא עבר שם, חיפש אותו, ולא ראה אותו (עמ' 40 ש' 1-8). כאשר הנאשם עומת עם דבריו בחקירה הראשית לפיהם הוא אמר שפגש את איסואם, חזר ושלל זאת (עמ' 40 ש' 9-10).

כמו כן, בניגוד לדברי הנאשם בפני
השוטר לפיהם הוא היה באבולעפיה, בחקירתו הנגדית הנאשם אמר כי נעצר ע"י השוטר בטרם הספיק להגיע לאבולעפיה (עמ' 41 ש' 9-13).

27.
הנאשם אמר בחקירתו במשטרה כי היה עם חמותו בשם חציבה בסרט, ובבית המשפט הודה כי אינו נשוי, חציבה היא אימה של בת זוגו לשעבר, אישה חולה וקשישה בת 95 שנה, והיא לא הייתה איתו בסרט. מחקירת הנאשם עלה כי נודע לו מבת זוגו כי המשטרה פנתה אליה (עמ' 40 ש' 26-31), אך טען שזו לא הסיבה לשינוי גרסתו, אלא מאחר שהיה עייף ועצבני על כך שנעצר, השיב בחקירתו תשובות ציניות.

28.
בחקירתו במשטרה הנאשם נשאל איפה הכרטיס לסרט והשיב "בתחת שלי" (ת/4 ש' 13-14), ואילו בחקירתו בבית המשפט הוא נשאל האם הוא שמר על הכרטיס בתחנת המשטרה והשיב בחיוב (עמ' 41 ש' 2-3). אם גרסת האליבי של הנאשם הייתה כי היה בסרט, סביר להניח כי אם היה בידיו בעת החקירה הכרטיס לסרט, הוא היה מציג אותו, ולא משיב כפי שהשיב.

29.
בהמשך חקירתו בבית המשפט הנאשם טען כי הוא לא רצה לשתף פעולה עם החוקרת, בגלל שהיא הראתה לו את הצילומים ממצלמות האבטחה, וקבעה כי רואים אותו בצילומים, למרות שהוא ראה כי האדם המצולם במצלמות לבוש קפוצ'ון חלק והוא לבש קפוצ'ון מקושקש.

אין לקבל טענה זו של הנאשם שמנסה להסביר בכך את תשובותיו והתנהגותו בחקירה במשטרה. השלב בו החוקרת הראתה לנאשם את הצילומים, היה בערך באמצע החקירה, כאשר למן תחילת החקירה הנאשם לא שתף פעולה, התנהג ודיבר באופן בלתי ראוי, וטען טענות סרק לפיהן היה בסרט עם חמותו חציבה, וקריאת הודעתו מעידה על כך באופן שאינו
משתמע לשתי פנים.

כמו כן, כאשר החוקרת הראתה לנאשם את הצילומים, הוא נשאר לשבת מכופף ועשה את עצמו ישן, וכששאלה אותו אם הוא לא רוצה לראות את הסרט השיב בשלילה (ת/4 שורות 1-21).

30.
הנאשם נשאל בחקירתו – "בסרט רואים אותך בבירור גונב כבלים ממתכת מתוך המפעל. תגובתך". היה מצופה כי הנאשם יגיב לכך ויכחיש את האמור, אולם, זו הפעם היחידה במהלך חקירתו שהנאשם בחר לשתוק (ת/4 ש' 32-33). כלומר, הנאשם בחר לשמור על זכות השתיקה ולא להגיב להטחת האשמה, דווקא כאשר היה מצופה כי יכחיש את האמור וימסור הסבר ענייני
.

הנאשם טען כי אמר לחוקרת שהוא לא גנב והיא לא רשמה זאת (עמ' 37 ש' 20-24), אך החוקרת העידה כי רשמה כל דבר שנאמר במהלך החקירה (עמ' 30 ש' 11-16), ונתתי אמון בעדותה זו.

31.
בבית המשפט הנאשם טען כי בעת שנעצר היה אדם נוסף במקום, אך השוטר בחר לפנות אליו ולא לאדם השני (עמ' 31 ש' 30-31). השוטר נחקר על כך והכחיש זאת.
הנאשם לא מסר כל פרטים לגבי אותו אדם נוסף שאיתו היה לכאורה, ואפילו לא איך אותו אדם נראה. הטענה הזו לא עלתה כלל בחקירתו של הנאשם במשטרה, אף שהנאשם טען כי אמר זאת לחוקרת אך היא לא רשמה את הדברים (עמ' 33 ש' 1-2).
החוקרת שזומנה להעיד בבית המשפט לא נשאלה על כך שום שאלה, וההגנה בסיכומיה לא חזרה על גרסה זו של הנאשם, ונראה כי הטענה נזנחה.

32.
הנאשם נשאל באיזו שעה יצא מהבית במועד האירוע נשוא כתב האישום והשיב כי יצא בשעה 21:00. הנאשם נשאל היכן הוא גר, והשיב כי הוא גר אצל חבר בשם איוון, אך לא מסר את שם המשפחה של אותו אדם או את מספר הטלפון שלו, וכשנשאל איפה המפתח של הדירה, השיב כי החזיר את המפתח חודשיים לפני כן (עמ' 39 ש' 20-31).

33.
גם אם אין די בשקריו של הנאשם או בטענות הסרק שלו כדי להוות בסיס להרשעה, יש בהם כדי לחזק את ראיות המאשימה, וזאת על פי ההלכה שלשקר יש "משקל ראייתי עצמאי משלו, כראייה נסיבתית הנעוצה בהתנהגות מפלילה שיש עמה ביטוי לתחושת אשם"
(ע"פ 334/02 דידי סיבוני נ' מדינת ישראל
(2003).

הנאשם לא הצליח למסור גרסה אמינה, שנותנת הסבר סביר להימצאות הכבלים בסמוך למקום בו עמד, ולא סתר בהסבריו את קיומה של החזקה התכופה.

עדות הנאשם עשתה רושם שהוא מנסה להתחמק מתשובות, שינה את גרסאותיו פעם אחר פעם, סיפק מספר הסברים סותרים להימצאותו במקום ולא שיתף פעולה בחקירתו. אין די בהסברים הדמיוניים שהנאשם מסר לשם יצירת ספק סביר, המפריך את המסקנה המפלילה הנגזרת מראיות התביעה.

לסיום

34.
ראיות התביעה כפי שפורטו, הכוללות את הימצאותו של הנאשם ליד המחסן, סמוך לשעת הפריצה, כשהוא נמצא עומד בסמוך לכבל הנחושת, התנהגותו המחשידה בעת שנתפס, צילומי מצלמות האבטחה, ותוצאות בדיקת הפרו-פרינט, מתחברות יחד לפסיפס של ראיות, שמשקלן הכולל מבסס הרשעה. ראיות אלו עומדות אל מול גרסתו הפתלתלה והמתחמקת של הנאשם, והסתירות הבולטות בדבריו.

לאור התרשמותי הכללית מהעדויות, ניסיון החיים והשכל הישר,
אני קובעת כי הוכחו העובדות המפורטות בכתב האישום למעלה מכל ספק סביר, ולכן אני מרשיעה את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תשע"א, 14/07/2011 במעמד הנוכחים.



שירלי דקל נוה
, שופטת

ב"כ המאשימה:
אבקש לדחות את הטיעונים לעונש לפי אילוצי יומן בית המשפט כי אני צריכה להופיע ב-3 אולמות במקביל היום. אבקש התחשבות מבית המשפט לעניין זה.

ב"כ הנאשם:
אני מסכימה לדחות את מועד הטיעונים לעונש למועד מיד לאחר הפגרה. הוא יכול להשתחרר כל רגע, הוא רק צריך להמציא ערבות צד ג'.

<#6#>
טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה:
מגישה ר"פ -מסומן טל/1 ומגישה את גזר הדין בו הוטל מאסר על תנאי – מסומן טל/2.
הנאשם יליד 1960, לחובתו עבר פלילי מכביד החל משנת 1982 ועד לשנת 2010 במגוון עבירות ובין היתר עבירות סמים, רכוש, פריצה, הפרת הוראה חוקית, החזקת סכין, שוד מזוין, איומים. הנאשם ריצה מספר מאסרים מאחרי סורג ובריח וכיום תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 10 חודשים מת"פ 3163/09, יצוין כי בגין כל העבירות בהן הוא הורשע, ריצה הנאשם תקופה מצטברת של 237 חודשי מאסר שהם כ-19.5 שנה. בית המשפט הרשיע היום את הנאשם בעבירות של הסגת גבול פלילית וגניבה, הנאשם ניהל הליך הוכחות ובית המשפט קבע כי אינו מאמץ את גרסתו וקבע כי הוא ביצע את המיוחס לו. על-פי עובדות כתב האישום ביום 5/3/11 בשעת לילה, נכנס הנאשם למחסן של חב' חשמל, בנסיבות אלו נטל הנאשם כבלי נחושת השייכים לחברת החשמל ויצא מהמקום, בהמשך נתפס הנאשם בכף מחוץ לשטח המפעל כשהוא נושא עמו את כבלי הנחושת הגנובים. עיננו הרואות כי מדובר בעבריין סדרתי שכל אימת שהוא משוחרר שולח את ידו הרעה ופוגע ברכוש החברה ומסכן את ביטחון הציבור ורכושו, נדמה כי חרף העונשים השונים שבתי המשפט הטילו עליו לאורך השנים לא היה כדי ללמדו לקח ולהביאו לשינוי דרכיו, וברי כי הדרך העבריינית היא הדרך בה בוחר לנהל את חייו, הדבר עולה בבירור מהעבר המכביד. העובדה שהמעשים שביצע בתיק זה ביצע כאשר תלוי נגדו מאסר על תנאי, לא הרתיע אותו לשוב ולבצע עבירות רכוש. אני אבקש מבית המשפט למצות את הדין עם הנאשם, להשית עליו עונש של מאסר בפועל במצטבר להפעלת המאסר על תנאי שתלוי ועומד נגדו, עונש צופה פני עתיד וקנס שיהווה אלמנט עונשי נוסף בגין עבירות הרכוש שהנאשם מבצע. אני סבורה כי בנסיבות של הנאשם לפנינו, לא ניתן לזקוף לזכותו נסיבות לקולא, לא הודייה, לא חרטה, לא חיסכון בזמן שיפוטי, לא הפנמה ו/או שינוי באופן התנהלותו יכולים היום לעמוד ולהוות שיקול שיצדיק ענישה מתונה כאשר למעשה ניתן לזקוף לחובתו רק נסיבות מחמירות. אבקש מבית המשפט אכן להחמיר עימו, להבהיר לנאשם אולי פעם נוספת בתקווה שזו תהיה הפעם שבה "ייפול האסימון" שדרך הפשע לא משתלמת ומי שמפר את החוק נענש על כך במלוא חומרת הדין. אבקש שהמוצג יוחזר לבעליו.

ב"כ הנאשם:
אבקש להציג בפני
בית המשפט פרוטוקול מיום 27/3/11 של החלטת השופטת זמיר בדבר התנאים המינימאליים בדבר שחרורו, כפי שציינתי היום ובעבר, שערבות צד ג' היא תנאי לשחרור ולאחר מכן ניתנה הפקדה במזומן ומעצר בית ללא פיקוח. כאמור, באותו תנאי ראשוני ויחיד עד שחרורו בפועל, קרי חתימה על ערבות צד ג' לא עמד הנאשם. ונראה שהגם מעצר עד תום ההליכים לא מהוה מקדמה על חשבון העונש נראה שנענש הנאשם בכך שהוא יכול היה להשתחרר ולהיות היום משוחרר כ-5 חודשים כך שלמעשה עונש כבד בין אם הטיל את זה על עצמו בכך שלא השיג ערבות צד ג' למעשה כך או כך הוא מרצה עונש מאסר מיום מעצרו. מבלי להמעיט או להפחית מחומרתה של עבירה כזו או אחרת, בכל הכבוד הוא הורשע בעבירה של גניבה ושל הסגת גבול פלילית, שכאמור עבירה זו אינה נמנית על הרף החומרתי הגבוה, וגם הסגת הגבול הפלילית שהיא באמת עבירה שהעונש שבצידה אינו חמור. גם כשמביטים למקרא כתב האישום על מה שנגנב על פי הכרעת הדין ואנחנו ראינו כאבל אחד מגולגל ששמענו לפי עד התביעה שאמור להיות מוחזר או מיועד לזריקה לפח אשפה, על זה עונש מותנה של 10 חודשים? אין ספק, אם היה גונב משהו שהוא יקר ערך שמצדיק את אותה תקופת מאסר מותנה ארוכה, אבל על כאבל כזה שיועד למחזור או זריקה לפח אשפה שלא טרחה חב' חשמל להטביע עליו את חותמה, על זה לרצות עונש מאסר בפועל כל כך ארוך וכואב, הרי צריכה להיות פרופורציה בין מה שמבקשת התביעה לבין מה שנעשה בפועל.
אני לא יכולה לקצר את העונש המותנה ולא לבקש להפעיל את חלקו, הוא קיים, אבל הקיים עצמו הוא כואב ביחס למה שהוא הורשע בגינו, בנוסף לכך אני מוסיפה את הכאב הנוסף שהוא יושב כ-5 חודשים שעה שהוא יכול היה להשתחרר. גם מבחינת הכניסה קרי הסגת גבול וגם מבחינת מה שנגנב זה חסר ערך מבחינה כלכלית, כשראינו פה את הכבל נמנעתי מלהגיב על כך.
לגבי ניהול הליך ההוכחות. לא הייתי מנהלת הליך של הוכחות אם לא הייתי חושבת שקיים סיכוי גדול לנאשם לצאת זכאי, עד היום אני סבורה שדינו לצאת זכאי ולו מחמת הספק.
לכן אבקש בכל לשון של בקשה, לא להחמיר בדינו לאור העובדה שהוא ניהל הוכחות כי באמת היה פה לטעמי יותר מספק אחד הן לגבי פרטי הלבוש. לכן אבקש להסתפק בהפעלת עונש המאסר המותנה, אם על-ידי הפעלתו בלבד ואם על-ידי הטלת עונש נוסף וחפיפתו במלואו לעונש המאסר המותנה. סבורני שהעונש הזה הוא מעל ומעבר למה שהוא ראוי לו בנסיבות התיק הזה והכל כמובן בניכוי ריצוי ימי מעצרו.

הנאשם:
אני לא קשור למקרה הזה ולא הייתי במקום הזה. זה לא פרטי הלבוש שאני לבשתי אותם. אני לא הייתי שם.






<#7#>
החלטה

נדחה לשימוע גזר דין ליום 19/7/2011 שעה 09:00.


הנאשם יובא לדיון הנ"ל על-ידי שב"ס.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ב תמוז תשע"א, 14/07/2011 במעמד הנוכחים.



שירלי דקל נוה
, שופטת


הוקלד על ידי: איילין אלון







פ בית משפט שלום 10401-03/11 מדינת ישראל נ' עמיקם מזרחי (פורסם ב-ֽ 14/07/2011)