פסקי דין על א.א. נ. גגות בע"מ | פסקי דין על רביע עבד אל מג'יד

32699-06/11 א     13/07/2011




א 32699-06/11 א.א. נ. גגות בע"מ נ' רביע עבד אל מג'יד








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות




ת"א 32699-06-11 א.א. נ. גגות בע"מ
נ' עבד אל מג'יד




בקשה מס'
1

בפני

כב' השופטת
לובנה שלאעטה חלאילה


מבקשת

א.א. נ. גגות בע"מ


נגד


משיב

רביע עבד אל מג'יד


החלטה


1.
עסקינן בבקשה למתן צו מניעה זמני בגדרה מבוקש לאסור על המשיב מלבצע ו/או להמשיך בעבודות בנייה במקרקעין הידועים כחלקה 59 בגוש 17562 מאדמות כפר מנדא. הבקשה מוגשת בידי המבקשת, שותפה למשיב בחלקה הנ"ל.

ההליכים בתיק

2.
הבקשה הוגשה ביום 20.6.11 ובו ביום ניתן צו ארעי כמבוקש במעמד צד אחד, תוך שנקבע דיון במעמד שני הצדדם ליום 29.6.11. בדיון נשמעו טענות הצדדים באריכות ובסוף הדיון, לבקשתם של הצדדים ובנסיון להביאם לפתרון תכנוני מוסכם ביחס לבנייה במגרש נשוא המחלוקת, נקבע דיון נוסף ליום 4.7.11, אליו זומן יו"ר הועדה המקומית גבעות אלונים, המהנדס ריאד חורי.

יו"ר הוועדה התייצב לדיון והשיב לשאלות ביהמ"ש והצדדים ביחס לאפשרויות התכנוניות הקיימות ובהתבסס על התשובות שניתנו הוצעו הצעות שונות ע"י ביהמ"ש וע"י הצדדים עצמם, אולם אלה לא רקמו עור וגידים ובסופו של יום ניתן צו להגשת סיכומים בכתב, כאשר במקביל היה על המבקשת להגיש את כתב התביעה בתיק.

3.
ביום 6.7.11 הגישה המבקשת את התביעה ובמקביל סיכום טענותיה בכתב וביום 10.7.11 הוגשו סיכומי המשיב. משצורפה מפה לסיכומים אלה, הם נשלחו לסריקה חיצונית, דבר אשר עיכב את סריקתם לתיק ובשל יציאתי לחופשה, נתבקש ב"כ המשיב להגיש את סיכומיו בשנית ומשאלה הונחו בפני
בצהרי היום ניתנת על ידי החלטה זו, אשר במסגרתה לא מצאתי לסקור את כל העובדות והטענות של הצדדים, אם כי את עיקר הדברים.

העובדות הדרושות להכרעה

4.
להלן, בקצירת האומר, יריעת המחלוקת בין הצדדים:

א.
המשיב הינו בעלים של 500/21131 חלקים מחלקה 59 בגוש 17562 בכפר מנדא. המבקשת הינה בעלים של 1152/21131 חלקים באותה חלקה. המשיב רכש את חלקו במקרקעין בחודש 2.09, והמבקשת רכשה את חלקה מאותם בעלים בחודש 1.10.

ב.
על המקרקעין חלה תוכנית מתאר מקומית מס' ג/15088 המייעדת את המקרקעין לתעשיה ומלאכה, כאשר במסגרתה של זו נקבע כי המגרש המינימלי לבניה יהיה בשטח של 800 מ"ר.

ג.
המשיב ביקש וקיבל, בחודש 3.11, מהוועדה המקומית לתכנון והבניה גבעות אלונים (להלן "הוועדה המקומית") היתר בנייה. הבקשה להיתר הוגשה לאחר שהבעלים המקורי, שהיה אז הבעלים של יתרת החלקה, הסכים לה וחתם על כל המסמכים הדרושים לשם כך מול הועדה. הבקשה הוגשה כבקשה בחלקה כולה, לרבות החלק שהיה שייך דאז לבעלים המקורי.

ד.
המשיב החל בעבודות הבנייה; המבקשת אשר סברה כי יש בדבר כדי לפגוע בזכויותיה הקנייניות והתכנוניות, פנתה בחודש 4.11 לביהמ"ש במסגרת תיק 32073-04-11 (להלן "התיק הראשון") בבקשה למתן צו המונע את המשך עבודות הבנייה.

לאחר שניתן צו ארעי והתקיים דיון במעמד שני הצדדים (בפני
כב' השופטת ע. חמו אטיאס), הגיעו הצדדים ביום 16.5.11 להסכם עקרוני שהוגש לביהמ"ש (להלן "ההסכם הראשון") במסגרתו ביקשו הם מביהמ"ש להורות לועדה המקומית להביע עמדתה באשר להסכם המוצע. עפ"י הסכם זה, המשך הבנייה של המשיב כפוף לפירוק השיתוף בין הצדדים ולהסכמת הועדה המקומית לחלוקת המגרש ובניית המשיב תוך קו הבניין שסומן ע"י הצדדים. בהתאם להסכם, על הצדדים לבקש את הסכמת הועדה בדרך של אישור תוכנית חלוקה ו/או במסגרת תוכנית מפורטת ביחס לחלק המגרש של המשיב.

בדיון שהתקיים בפני
ביהמ"ש, ביום 17.5.11, הוחלט לפנות לקבלת עמדתה של הועדה כמבוקש.

ה.
בסופו של יום, ולאחר קבלת עמדת הועדה בכתב ביום 22.5.11, הגיעו הצדדים ביום 26.5.11 לידי הסכם (להלן "ההסכם המאוחר") אשר הוגש לביהמ"ש יחד עם תשובת הועדה. בהסכם נכתב :

"1. לאור הודעת הועדה המקומית לתכנון ובנייה גבעות אלונים – שפרעם מיום 22.5.11 שהעתקה מצ"ב, הצדדים חוזרים על הסכמתם לפירוק השיתוף במגרש...כפי שהובעה בהסכמת הצדדים ובתשריט שצורף אליה ואשר סומנו ע"י בית המשפט הנכבד בישיבה שהתקיימה ביום 17.5.11 כ – מ/1.

2. מוסכם כי המשיב יהיה רשאי לבנות בגבולות חלקו במגרש, בהתאם לתשריט שסומן מ/1 [בתוך קוו הבניין] ויהיה רשאי להתחיל בבנייה מיד עם הגשת בקשה זו ולשם כך מוסכם כי צו המניעה הזמני שניתן יבוטל לאלתר.
....

8. כמו כן, ובהתאם להסכמה שהושגה, בית המשפט הנכבד מתבקש להורות על דחיית התביעה ...." (ההדגשה אינה במקור).

בעקבות הגשת הסכם זה, הורה ביהמ"ש ביום 26.5.11, על דחיית התביעה ועל פקיעת הצו הזמני.

ו.
בהליך הנוכחי עותרת המבקשת, שוב, לעכב את הבנייה אשר לטענתה החל המשיב בה ביום 17.6.11, בטענה כי המשיב לא פעל בהתאם להסכם והמשיך בעבודות הבנייה, מבלי שיגיש בקשה לתוכנית מפורטת. המבקשת טוענת כי יש בדבר כדי לפגוע בזכויותיה הקנייניות והתכנוניות פגיעה ממשית ומונע ממנה לנצלם באופן סביר.

לבקשה למתן צו מניעה צורף ההסכם הראשון מיום 16.5.11 ולא נטען מאום אודות ההסכם המאוחר.

ז.
זה המקום לציין כי במסגרת התביעה שהוגשה עותרת המבקשת למתן צו מניעה קבוע שימנע מאת המשיב : א. להגיש כל בקשה למשרדי הועדה המקומית למתן היתר על סמך "הכללת מגרשה של המבקשת ומגרשו של המשיב כאל מגרש אחד"; ב. לנצל את זכויותיה הקנייניות של המבקשת ג. למנוע מהמשיב להפר את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים וחתמו עליה ביום 16.5.11 לפיה התנו המשך הבנייה ע"י המשיב באישור תוכנית מפורטת להקטנת המגרש המינימאלי ובאישור התוכנית המפורטת לחלוקת שני המגרשים.

ח.
המשיב מתנגד נחרצות למתן הצו וטוען כי הוא מילא את חלקו בהסכם מיום 26.5.11, הוא הזמין מודד שסימן את גבולות מגרשו, נשא בעלויות התכנוניות ושילם למודד מקדמה ע"ח שכרו בגין הכנת התכוניות, הגיש ביום 31.5.11 תוכנית שינויים וביום 20.6.11 הוגשה התוכנית המפורטת למשרדי הוועדה וכי אין למנוע ממנו את המשך הבנייה, כאשר המשיב הסכים לה בהליך הקודם.

המשיב טען כי אי צירוף ההסכם מיום 26.5.11 לבקשה מהווה נסיון להטעות את ביהמ"ש ודי בטעם זה כדי להביא לדחיית הבקשה על הסף. כן נטען כי מדובר בתביעה זהה לחלוטין לתביעה שהוגשה בהליך הראשון וכי לאחר שזו נדחתה, מנועה המבקשת מלהגיש בקשה ותביעה נוספת בעניין.

המשיב טען כי הבקשה הוגשה בחלוף שבועות לאחר תחילת הבנייה, כאשר בתקופה זו לא עשתה המבקשת דבר והמתינה עד לשלב בו השיקע המשיב עשרות אלפי שקלים בבנייה ובקבלת האישורים עבורה, אז פנתה לביהמ"ש בבקשה לצו מניעה. המשיב טען כי השלד של הבניין עומד על תילו ונותר רק לבצע יציקות ספורות להשלמתו. עיכוב הבנייה, בשלב זה, יביא לנזקים עצומים למשיב.

סעד זמני – אימתי

5.
כידוע, בבוא ביהמ"ש לבחון האם יש מקום ליתן סעד זמני, שומה עליו לבחון ארבעה :
האחד
-
האם קימות ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה;
השני
– חיוניות הסעד, לאמור האם צו המניעה הוא הכרחי, עד כדי להצדיק
את התערבותו של ביהמ"ש בשלב מוקדם לפני שהתובע הוכיח את זכותו;
השלישי
– מאזן הנוחות -
נבחן הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הצו לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן;
הרביעי
– שיקולי יושר - במסגרת זו יבחן ביהמ"ש אם הבקשה אינה נגועה בפגמים שביושר
כגון העדר ניקיון כפיים, הסתרת עובדות, תום לב, שיהוי ועוד'.

6.
לאחר ששקלתי את טענותיהם של הצדדים ועיינתי בכל המסמכים הנמצאים בתיק זה ובתיק הראשון (לבקשתם ובהסכמתם של הצדדים) ולאחר שנתתי דעתי להתנהלותם, מצאתי לדחות את הבקשה למתן צו מניעה;

7.
ראש וראשון אציין כי המבקשת בחרה בבקשתה למתן סעד זמני להתבסס על ההסכם הראשון, מיום 16.5.11 ולהתעלם טוטלית מההסכם המאוחר מיום 26.5.11.
כאמור, שני ההסכמים הוגשו לביהמ"ש במסגרת ההליך הקודם, כאשר הגשת ההסכם הראשון קדמה להגשת ההסכם השני ולפנייה שנעשתה, עפ"י החלטת ביהמ"ש, לוועדה המקומית.

ההסכם המאוחר, אשר אליו הגיעו הצדדים לאחר קבלת תשובת הוועדה מיום 22.5.11
(כפי שנוסחו של ההסכם מעיד עליו) ואשר על בסיסו ניתן פסה"ד המורה על דחיית התביעה מעגן בתוכו את ההסכמות הסופיות של הצדדים, כאשר מתבסס הוא ומפנה להסכמות המקוריות באשר לפירוק המקרקעין וחלוקתם מחד ו'מעדכן' את הסכמות הצדדים ביחס לבנייה שמבקש המשיב לבצע בחלקו בחלקה, מאידך. הסכם זה, כל עוד לא בוטל, מחייב הוא את הצדדים.

פניית המבקשת אל ביהמ"ש, בבקשה למתן סעד זמני המתבסס על ההסכם הראשון, תוך הצגת מצג כי הוא ההסכם שהוגש בסוף ההליך והסתרת קיומו של הסכם מאוחר, אינו אלא נסיון הטעיה של ביהמ"ש והסתרת עובדות חיוניות ממנו !

ויוטעם כי ההבדל העיקרי בין שני ההסכמים הינו בסע' 2 שנכלל בהסכם המאוחר, לפיו המשיב יהיה רשאי להתחיל בבנייה בחלקו במגרש מיד עם הגשת הבקשה לביהמ"ש
(הבקשה לאישור ההסכם) כאשר לעומת זאת, הותנו בהסכם הראשון עבודות הבנייה של המשיב באישור התוכנית המפורטת ע"י הועדה המקומית.

תשובת ב"כ המבקשת לטענה זו בדיון, לפיה הוא לא טיפל בתיק הקודם וכי במסגרת המסמכים שהועברו לידיו זה ההסכם שנמצא, אינה רלוונטית שכן בכגון דא בוחנים את התנהלותה של המבקשת ולא של בא כוחה. אם המבקשת בחרה להביא לבא כוחה החדש את ההסכם הראשון ולא את ההסכם המאוחר, אשר הוגש לאישורו של ביהמ"ש, אזי ביקשה היא להסתיר עובדות רלוונטיות וחשובות מבא כוחה, ועקב כך להטעות את ביהמ"ש. כמובן, שאם קיומו של ההסכם המאוחר היה ידוע לב"כ המבקשת דכאן, אזי לדברים חומרה נוספת ודומה כי אין צורך להרחיב.

8.
אלא שגם לאחר שהוצג ההסכם המאוחר וצורף לתגובת המשיב לצו, המשיכה המבקשת ובא כוחה להתבסס על ההסכם הראשון תוך התעלמות עקבית ותמוהה מההסכם המאוחר. אף בכתב התביעה שהוגש (וכאמור זה הוגש לאחר הדיון) ממשיכה לטעון המבקשת להפרות המשיב להסכם הראשון ומבוקש ליתן צו מניעה האוסר על המשיב הפרתו של הסכם זה.

ההסכם המאוחר הינו הסכם עליו חתומים הצדדים עצמם ובאופן אישי, בנוסף לחתימת באי כוחם וזה ההסכם אשר הוצג בסוף ההליך הקודם בפני
ביהמ"ש ואושר על דרך של דחיית התביעה וביטול הצו הזמני, כפי שהצדדים עצמם ביקשו בסעיף האחרון של ההסכם.

הסכם מאוחר זה גובש לאחר שנתקבלה תשובת הועדה, ויש להניח כי גם בהתבסס עליה, שכן דומה כי לאור הסיפא של תשובת הוועדה, לפיו אישור החלוקה המוצעת מחייב ביטול ההיתר שניתן למשיב, סברו הצדדים כי ישנו צורך להתייחס מפורשות בהסכם להמשך עבודות הבנייה של המשיב, אגב קידום ההליכים התכנוניים לחלוקת המגרש.

במסגרת ההסכם המאוחר התחייבה המבקשת מפורשות לאפשר למשיב להמשיך בעבודות הבנייה, כאשר הדבר היחיד שהיה על אחרון זה לעשות בטרם ימשיך את הבנייה, הוא כיסוי הקלונסאות שנבנו מחוץ לשטח הבנייה המוסכם בתשריט מ/1 (ראה סע' 3 להסכם). המשיב לא טען בפני
כל טענה בעניין הקלונסאות, כאשר מנגד טען בא כוח המשיב מפורשות כי המשיב פעל לכיסויין של אלה כפי שהתחייב.

9.
לאמור לעיל השלכות בשני מישורים; האחד, לעניין הזכות לכאורה והשני, לעניין שיקולי היושר. במישור אחרון זה, אומר כי ביהמ"ש לא יתן סעד למי שהסתיר מעיניו את ההסכם הסופי המסדיר את היחסים החוזיים בין הצדדים ואשר היווה בסיס לפס"ד בהליך הקודם. הסתרת ההסכם והתעלמות ממנו אינה אלא חוסר נקיון כפיים ונסיון להטעות את ביהמ"ש.

אלא שלעניין ההסכם המאוחר השכלות, חשובות לא פחות, ביחס לעילת התביעה העומדת למבקשת, שכן בנסיבות שנוצרו, ולאחר שתביעה קודמת למתן צו מניעה זמני נדחתה, לבקשת הצדדים ועל בסיס הסכמה מפורשת שלהם כי המשיב יהא רשאי להמשיך בעבודות הבנייה מיד עם הגשת הבקשה לביהמ"ש, מנועה המבקשת מלהתנגד להמשך עבודות הבנייה ומלהגיש בקשה נוספת לאסור על המשיב ביצוע אותן עבודות, במיוחד כשלא נטען על ידה להפרה כלשהי של המשיב להסכם המאוחר. דומה כי ההליך הנוכחי אינו אלא נסיון לעקוף את ההסכמות שהושגו בהסכם המאוחר, כאשר המבקשת בחרה לעשות כן ע"י הסתרת ההסכם ולא ע"י הגשת הליך לביטולו.

למעלה מן הצורך אציין כי טענותיו של ב"כ המבקשת, אשר נטענו בחצי פה בדיון, לפיהן מנהל
המבקשת לא עיין בנוסח ההסכם המאוחר וסבר כי מדובר בהסכמות זהות לאלה מיום 16.5.11, לא נתמכו בתצהיר מתאים ודי בכך כדי לדחותן.

10.
ולעניין 'הזכות לכאורה' אוסיף כי בתצהיר שצורף לבקשה, הצהיר מנהל המבקשת, בין היתר, כי:

"...המשיב לא יוכל להמשיך בביצוע עבודות בנייה במקרקעין, אלא, לאחר ביצוע פירוק השיתוף בינו לבין המבקשת ולאחר שהועדה המקומית לתו"ב תאשר ותסכים לתוכנית מפורטת ביחס למגרשו של המשיב..." (סע' 13 לתצהיר)

"...לא ייגרם נזק כלשהו, במידה וכבודו ייעתר לבקשה במעמד אחד, במיוחד שלפני ימים ספורים המשיב הסכים והתחייב לא לבנות אלא לאחר קבלת אישור הועדה המקומית לתו"ב גבעת אלונית על תוכנית מפורטת ביחס למגרשו...." (סע' 21 לתצהיר).

אלא שכיום מתברר כי הצהרות אלה משקפות מצב הפוך למצב הדברים בפועל, שכן רק "ימים ספורים" לפני כן הסכימה המבקשת להמשך עבודות הבנייה של המשיב כשאין בהסכם המאוחר כל תנאי הכורך המשך הבנייה בפירוק השיתוף.

גם טענותיו של מנהל המבקשת כי ביהמ"ש, בהליך הקודם, דחה את התביעה באופן המנוגד לרצונם של הצדדים אינו עולה בקנה אחד עם המבוקש מפורשות בהסכם המאוחר, שם ביקשו הצדדים כי ביהמ"ש ידחה את התביעה ולבטל את צו המניעה הזמני.

11.
משהגעתי כאן, אחזור קמעא לשיקולי היושר, ואומר כי מצאתי ממש גם בטענותיו של המשיב ביחס לעיתוי הגשת הבקשה, שכן המשיב אישר כי התמונות שהוגשו וסומנו נ/1 משקפות את מצב הבניין ליום הגשת הגשת הבקשה, כאשר התמונות מלמדות כי המשיב נמצא בשלב מתקדם של בניית השלד. השתהותה של המבקשת בהגשת הבקשה לא הוסברה.

12.
גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המשיב, אשר נמצא בשלבים מתקדמים של בניית השלד והפסקת הבנייה תגרום לו הוצאות ונזקים לא מבוטלים, כאשר ומנגד אין בהמשך הבנייה (ואזכיר שוב כי היא מבוצעת לפי הסכמת המבקשת בהליך קודם) כדי לפגוע בזכויותיה של המבקשת לא במצב הנוכחי של המגרש, כלומר טרם חלוקתו, וגם לא לאחר אישור התוכנית המפורטת, ככל שתאושר.


המבקשת לא טענה כי המשיב בונה בחלקים שסומנו מחוץ למגרשו, ומנגד טענתו של אחרון זה כי הוא בונה בתוך חלקו שסומן בתשריט מ/1 לא נסתרה.

טענתו הכללית של מנהל המבקשת כי יש בהמשך הבנייה על סמך ההיתר שניתן כדי לפגוע באחוזי הבנייה במגרשו נסתרה מפורשות בדבריו של יו"ר הועדה המקומית, שכן זה הבהיר כי אין כל מניעה – גם בהתעלם מתוכנית החלוקה – כי שני הצדדים יבנו ובלבד שתוגש תוכנית בינוי למגרש, המיועדת להסדיר את מקומות החנייה לעסקים שמבוקש להקים.

יו"ר הועדה הבהיר מפורשות כי אין מדובר בחניון תת קרקעי דווקא, אשר כרוך מן הסתם בעליות לא מבוטלות, וכי ניתן להסתפק בחניות רגילות מעל פני הקרקע. בהקשר זה יצוין כי המשיב טען בסיכומיו כי לאחר הדיון האחרון פנה, על חשבונו, למהנדס אשר הכין עבור שני הצדדים תוכנית בינוי משותפת הכוללת התייחסות למקומות חנייה והעבירה למבקשת לתגובתה – תגובה שלא ניתנה עד היום, לטענתו. (וייאמר כי זו היתה הצעה של ביהמ"ש בדיון, הצעה שבסופו של יום לא השתכללה לכדי הסכם בין הצדדים).

יו"ר הועדה הסביר כי הגשת תוכנית בינוי למגרש אחד, שיש בה כדי לסלול את הדרך למתן היתרים לשני בעלי הקרקע, אינו סותר מסלול תכנוני של חלוקת המגרש כפי שסוכם בין הצדדים ואינו פוגע בזכויותיו של מי מהצדדים.
(ראה עמ' 3 לפרוטוקול מיום 4.7.11).

13.
בשולי הדברים אומר כי ביום 19.6.11, וככל הנראה על סמך פנייתו של מנהל המבקשת לועדה המקומית הוצא נגד המשיב צו הפסקה מינהלי, לפי סעיפים 224 ו – 230 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965. הנימוק העומד בבסיס הצו הוא כי הבניין הוזז ממקומו.


דומה כי – ואין בדברים אלה כדי לקבוע מסמרות בעניין – עקב ההסכמות על חלוקת המגרש, מבוצעות עבודות הבנייה כיום במקום שונה מהמקום שסומן עפ"י ההיתר ואם אלו הם פני הדברים אזי מבוצעות העבודות בסטייה מהיתר ותוך ביצוע עבירה על הוראות חוק התכנון והבניה.

למען הסר ספק יצויין כי אין בדחיית הבקשה כדי להתיר ביצוע עבודות בנייה בניגוד לצו ההפסקה המינהלי שהוגש (ואשר תוקפו על פי החוק מוגבל ל – 30 ימים) וודאי לא להתיר עבודות בנייה של המשיב, בניגוד לחוק התכנון והבנייה, ללא היתר כדין או שלא בהתאם להיתר שניתן.

הועדה המקומית גבעות אלונים רשאית לנקוט בכל הליך שהיא מוצאת לנכון בעניינה של הבנייה המבוצעת ע"י המשיב.

14.
סוף דבר
–

לאור כל האמור, ובעיקר בשל התנהלותה של המבקשת, בהתבסס על שיקולי יושר ועל טענת המניעות, מצאתי לדחות את הבקשה למתן צו מניעה זמני. הצו הארעי שניתן ביום 20.6.11 מבוטל בזאת.

אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים. במקביל, תמציא עותק הימנה לוועדה המקומית גבעות אלונים, לידיו של יו"ר הועדה.

ניתנה היום, י"א תמוז תשע"א, 13 יולי 2011, בהעדר הצדדים.












א בית משפט שלום 32699-06/11 א.א. נ. גגות בע"מ נ' רביע עבד אל מג'יד (פורסם ב-ֽ 13/07/2011)