פסקי דין על תיסיר מריסאת | פסקי דין על הראל חברה לביטוח | פסקי דין על מאיר סרור | פסקי דין על מרים סרור |

17404-10/10 תאמ     13/07/2011




תאמ 17404-10/10 תיסיר מריסאת נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, מאיר סרור, מרים סרור








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריית שמונה



תא"מ 17404-10-10 מריסאת נ' לביטוח בע"מ ואח'




בפני

כב' השופטת
רבקה איזנברג

התובע
תיסיר מריסאת


נגד

הנתבעים
1.הראל חברה לביטוח בע"מ
2.מאיר סרור
3.מרים סרור



פסק דין


1.
בפני
תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבו של התובע מסוג ב.מ.וו (להלן: "הרכב") כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 16.6.10, בין הרכב לרכב מסוג רנו (להלן: "הרנו"), בו נהגה הנתבעת 3 (להלן: "הנתבעת" או "הנהגת"). בעת התאונה נהג ברכב מר פואז מריסאת (להלן: "הנהג").

2.
לטענת התובע, התאונה אירעה בשל רשלנותה של נהגת הרנו אשא לא צייתה לתמרור עצור ולא נתנה זכות קדימה לנהג ברכב.


הנתבעת 1 חברת הביטוח אשר בזמנים הרלוונטים ביטחה את הרנו, פיצתה את התובע בסכום של 70,428 ₪ בלבד. הנתבעת 1 כפרה בחלק מהנזקים שנתבעו ואף הפחיתה את סכום הפיצוי בשיעור של 40% בגין רשלנות תורמת אשר חלה, לטענתה, על הנהג. לטענת הנתבעים, חלה אחריות לתאונה על הנהג, אשר נכנס לצומת לא פנוי, או נהג במהירות מופרזת שלא בהתאם למקום ולדרך.

3.
מטעם התובע העיד התובע, הנהג וכן חוקר תאונות דרכים אשר חוות דעת מטעמו הוגשה על ידי התובע. מטעם הנתבעים העידו הנתבעת 3 והנתבע 2 שהינו בעל הרנו.

דיון:

4.
לאחר שעיינתי במסמכים ובתמונות שהגישו הצדדים ולאחר שהתרשמתי באופן בלתי אמצעי מעדויות הצדדים, אני מקבלת את התביעה בחלקה, תוך שאני קובעת כי האחריות לתאונה חלה על הנתבעת 3- הנהגת ואולם, יש לייחס לנהג רשלנות תורמת בשיעור 20%.

5.
התאונה אירעה בצומת לא מרומזר כאשר הנהג נסע בכביש ראשי ואילו הנתבעת אשר הגיעה לצומת מימינו של הרכב, פנתה בצומת שמאלה.


לאור תקנה 214 טז' לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, המורה כי פס"ד שניתן בהליך מהיר יהיה מנומק באופן תמציתי, אפנה בעניין אחריות הנתבעת בקצרה להוראות פקודת התעבורה ותקנות התעבורה.

על פי סעיף ההגדרות בתקנות התעבורה תשכ"א 1961 (להלן: "התקנות") הוגדרה מתן זכות קדימה:

"אי המשכת הנסיעה או התחלתה כאשר על ידי כך עלול הנוהג ברכב הנדרש לתת זכות קדימה לנוהגים ברכב אחר לאלצם לסטות מקו נסיעתם, או לשנות את מהירות נסיעתם".


תקנה 65 לתקנות קובעת:

"לא ייכנס נוהג רכב לצומת או למפגש מסילת ברזל אלא אם ביכולתו לעבור ולהמשיך בנסיעתו ללא הפרעה, גם אם תמרור הכוונה (רמזור) מתיר כניסה לצומת או למפגש כאמור".



בנוסף תקנה 41 לתקנות קובעת, כי אין לבצע פניה אלא בבטחה ואוסרת על הנוהג הרכב לבצע פניה, אלא אם יכול לעשותה בבטחה מבלי להפריע לתנועה או לסכן אדם או רכוש:

"נוהג רכב לא יפנה ימינה או שמאלה תוך כדי נסיעה, או כשהוא מתחיל לנסוע ולא יסטה מקו נסיעתו אלא במהירות ובמידה שהוא יכול לעשות זאת בבטחה בלי להפריע את התנועה ובלי לסכן אדם או רכוש".(הדגשה שלי ר.א)


גם אם אקבל את טענת הנתבעת, כי עצרה את רכבה בצומת וצייתה לתמרור העצור המצוי במקום התאונה, הרי שחלה עליה
חובה כפולה, הן לעצור והן ליתן זכות קדימה. היה על הנתבעת לוודא כי תוכל לחצות בבטחה את הצומת, בטרם המשיכה בנסיעה לאחר שעצרה.
עצם העובדה שהתאונה התרחשה מעידה, כי הנהגת הפרה את חובתה ליתן לנהג זכות קדימה. זכות הקדימה במהותה הינה החובה לאפשר לרכב הבא מהכיוון הנגדי להמשיך בנסיעתו מבלי שיאלץ להאט, או לשנות את מהירותו. לפיכך, בכל מקרה היה על הנהגת לוודא כי תוכל לחצות את הצומת כולו בבטחה וכי לא יהיה בכניסתה לצומת כדי להשפיע על מהירות הנסיעה של הנהג ברכב. עצם קיום התאונה מצביע על כך שהנהגת הפרה את הוראות תקנות 65 ו- 41 לתקנות התעבורה ולפיכך האחריות להתרחשות התאונה מוטלת עליה.

6.
יחד עם זאת, שוכנעתי כי גם על הנהג מוטלת רשלנות תורמת להתרחשות התאונה, אם כי בשיעור של 20% בלבד. הנהג העיד, כי זיהה את הרנו ממרחק של 300 מ"ר (עמ' 5, ש' 16 לפרוטוקול). אומנם, לטענת הנהג, הנהגת יצאה מן הצומת רק כ-10 מטרים לפני שהרכב הגיע לצומת ולכן, למרות שבלם, לא הצליח למנוע את התאונה. אלא שלו היה הנהג נוסע באופן ובמהירות הנדרשת ממי שמתקרב לצומת מהסוג הנידון, לא הייתה התאונה אמורה להתרחש או לכל הפחות היו הנזקים שנגרמו לרכב צריכים להיות נמוכים שכן ההתנגשות הייתה אמורה להיות חלשה יותר. אמנם הנהג הצהיר כי נסע במהירות של 40 קמ"ש בלבד והנתבעים לא הוכיחו טענתם כי הנהג נהג במהירות מופרזת או מעבר למותר בדרך עירונית. יחד עם זאת וגם אם אקבל את טענת הנהג, כי נהג במהירות המותרת עפ"י החוק, הרי שעדיין היה עליו להתאים המהירות לתנאי הכביש (עת כבר במרחק של 300 מ"ר הבחין ברנו), ולהאט מהירות נסיעתו אף יותר.

עפ"י תקנה 51 לתקנות תעבורה נקבע:
"לא ינהג אדם רכב אלא במהירות סבירה בהתחשב בכל הנסיבות ובתנאי הדרך והתנועה בה, באופן שיקיים בידו את השליטה המוחלטת ברכב"
(ההדגשה שלי ר.א).

תקנה 52 לתקנות התעבורה קובעת:
"בכפוף לאמור בתקנה 51 "חייב נוהג רכב להאט את מהירות הנסיעה, ובמידת הצורך אף לעצור את רכבו, בכל מקרה שבו צפויה סכנה לעוברי דרך או לרכוש...".

גם אם נהג הנהג במהירות המותרת עפ"י החוק, עדיין כאמור עפ"י הוראות התקנות היה עליו לנהוג במהירות סבירה, אשר בנסיבות העניין חייבה האטה נוספת עת התקרב לצומת שלא היה
מרומזר והבחין ברנו העומד בצד ימין. בענין זה ראה בת"א (ים) 11533-07 מוחמד מוסא מוחסיין נ' יוסף דנינו:

"לפיכך, היה על נהג המשאית להתאים את מהירות נסיעתו לכניסתו לצומת בשים לב לרכב אחר המתקרב מכביש צדדי, בו ניתן היה להבחין לאור שדה הראייה בכביש. מצינו בע"א 267/58 מרדכי לקריץ ואח' נגד אברהם שפיר ואח', פד"י י"ג 1250, 1257 כי זכות קדימה, אינה זכות מוחלטת, אלא זכות יחסית, ואין להשתמש בה "בעיניים עצומות". הנהג, על אף היותו בעל זכות בדרך, צריך להיות ער לנעשה בכביש ולהיזהר בכניסתו לצומת לאחר שווידא שהוא פנוי. ברע"פ 5046/91 גרון נגד מדינת ישראל, תק-על כרך 91, עמ' 368 נקבע, כי מי שמבקש לחצות צומת, עליו לעשות זאת בזהירות הנדרשת: "ההשתלבות בתנועה... מותרת אך ורק בנסיבות בהן אין בכך כדי להפריע לתנועה החוצה את הצומת...". נכונים הדברים ביחס לנתבע אך גם ביחס לנהג המשאית כמובא לעיל בפרט, כאשר מחובר למשאית נגרר שיש בו כדי להשפיע על האפשרות לחלוף בבטחה בצומת, בעוד רכב אחר נוסע גם הוא לעבר הצומת (ראו: ע"א 553/73 אליהו נ' חנחן, פד"י כט(2) 342, 341).

וראה גם ת"א (ת"א) 46154/04 דן רנט אקאר נ' צדוק גרמה אברהם, ת"א (ים) 3664/05 הראל חברה לביטוח בע"מ
נ' דבש שחר.

7.
אציין, כי אין בטענת המומחה מטעם התובע, כאילו הסיק ,בדיעבד, שהתובע נסע במהירות נמוכה, כדי לשלול את הרשלנות התורמת כמפורט לעיל. גם אם המומחה לא מצא סימני בלימה על הכביש, עדיין, הנזקים שנגרמו לשני הרכבים, סותרים את הטענה כי המדובר בנסיעת הרכב במהירות נמוכה.
אם כי יתכן כאמור שהרכב נסע במהירות שאינה מופרזת ומותרת בדין. העובדה שהנהג לא הספיק לעצור בטרם התרחשה התאונה, בתוספת העובדה שכריות האויר ברכבים נפתחו והרנו אף הוזזה ממקומה מעצמת המכה, מצביעה על כך שהנהג לא התאים עצמו לאפשרות כי הרנו בה הבחין כבר ממרחק של 300 מ"ר לפני הצומת, תתפרץ לצומת ולא האט כנדרש באופן סביר, את מהירות נסיעתו.



טענת הנהג כאילו הנתבעת עצרה לפתע בצומת, לא נמצאה מהימנה בעיני. גרסה חדשה זו אינה הגיונית (מדוע הנתבעת אשר החלה בחציית הצומת, תעצור באמצעו) ואינה תואמת את תיאור התאונה כמפורט בכתב התביעה ובהודעה שנתן הנהג לחברת הביטוח.

גם המומחה העיד, כי הנהג לא סיפר לו שהנתבעת עצרה באמצע הצומת. משכך, אין המדובר בהתנהגות מוזרה ובלתי צפויה, במסגרתה בחרה הנתבעת לעצור לפתע פתאום באמצע הצומת (למרות שהייתה אמורה לכאורה כבר להספיק לסיים המעבר). אלא המדובר במצב בו לא נתנה הנתבעת זכות קדימה ונכנסה לצומת שלא הייתה פנויה
ואולם עדיין,הנהג אשר הבחין בה עת עמדה בקו הצומת היה צריך להאט יותר את נסיעתו, תוך הבאה בחשבון של אפשרות כניסת
הרנו לצומת .


בנסיבות אלו כאמור, עיקר האחריות מוטלת על הנתבעת ואולם, אילו היה הנהג מתאים עצמו לתנאי הדרך ומאט יותר, תוך הבאה בחשבון וצפייה של כניסה לצומת של הרנו, בה הבחין מבעוד מועד, יתכן שהיה יכול למנוע התאונה, או לכל הפחות להפחית את עוצמת ההתנגשות והנזקים שנגרמו.

זאת ועוד, תמונות הנזק שבפני
מעידות על נזקים ברנו בצד שמאלי אמצעי בדלת האחורית (ראה גם עדות הנהג בענין, עמ' 5, שורות 25-26, 30). אילו היה מדובר בפגיעה בחלק שמאלי קדמי של הרנו, יתכן והיה מקום להפחית את שיעור הרשלנות התורמת של הנהג ולהסיק כי הנתבעת התפרצה לצומת, באופן שלא היה סיפק בידי הנהג למנוע את התאונה והוא פגע בה
מיד בכניסתה לצומת. אולם, משהפגיעה הינה בחלק האמצעי והאחורי של הרנו ניתן להסיק כי הנהג הבחין ברנו לאחר שכבר נכנסה לצומת והרנו כבר החלה לחצותו בכוון הפניה שמאלה ובכל זאת לא הצליח לבלום באופן שימנע את התאונה. יש בכך להעיד כאמור שהנהג לא נהג במהירות שנדרשה בנסיבות.

לאור האמור, אני מעריכה את רשלנותו התורמת של הנהג בשיעור של 20% ויש להפחית את סכום הנזק בהתאם.

8.א.
גובה הנזקים – גובה הנזקים שנגרמו לרכב הן עפ"י חוות דעת התובע והן עפ"י חוות דעת הנתבעים עומד ע"ס של 106,774 ₪.

ב.
התובע צירף חוות דעת על פיה נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור 2% - סכום של 4,960 ₪.הנתבעת צרפה חוות דעת על פיה נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור 1.5% - סכום של 3,720 ₪.

שני המומחים לא נחקרו על חוות הדעת ומשאף אחת מחוות דעת לא נסתרה, אין לי אלא לפסוק על דרך האומדן בשיעור הממוצע, בין שתי חוות הדעת ובסה"כ בסכום של 4,340 ₪.

ג.
בנוסף, צירף התובע חשבונית מס על פיה נגרמו לו נזקים בגין גרירת הרכב בסכום של 1,624 ₪. הנתבעת 1 בחרה לשלם רק מחצית מהוצאה זו, בטענה כי הוצאות הגרירה היו מופרזות. עיון בחשבוניות המס שצורפה מצביע על כך שמדובר בתשלום בגין שתי גרירות: מצפת לנצרת ואח"כ למוסך המטפל ( גם עפ"י מכתב המוסך מיום 2/9/10 נגרר הרכב למוסך בנצרת לצורך איתור תקלות לפני תחילת התיקון, בהתאם להוראות השמאי, ולאחר מכן נגרר למוסך לצורך ביצוע הטיפול).

בנסיבות ובהעדר ראיה לסתור, המדובר בסכום סביר ויש לצרפו לסכום הנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מהתאונה.

ד.
עוד צרף התובע חשבונית מס על פיה נגרמו לו הוצאות בגין שכירת רכב למשך 9 ימים במועדים 21-30/6/10 מעלות של 134 ₪ ליום. אינני מקבלת את טענת הנתבעים כאילו היה על התובע לעשות שימוש באותה תקופה בתחבורה ציבורית. הלכה היא כי נפגע בנזיקין זכאי להשבת המצב לקדמותו. ברי שאלמלא התאונה היה התובע נוסע ברכבו ולא נוסע בתחבורה ציבורית. הנתבעים לא הציגו כל ראיה כי מדובר במחיר מופרז ולפיכך, גם בעניין זה אני מקבלת את סכום הנזק הנתבע בשיעור של 1,399 ₪.

9.
הנתבעים טענו כי מסכום הנזקים יש לקזז הנחה שקיבל התובע מהמוסך בשיעור של 5,005 ₪. טענה זו, אשר הנטל להוכיחה היה מוטל על הנתבעת, לא הוכחה. התובע צירף מכתב מיום 2.9.10 מהמוסך על פיו, אף שנעשתה פניה לצורך קבלת ההנחה, ההנחה לא ניתנה בפועל. הצדדים הסכימו כי חוות הדעת, קבלות המוסך והגרר יתקבלו לתיק אף שלא באמצעות עורכיהם. לפיכך, משצורפה חשבונית מס מהמוסך, המעידה על חיוב במלוא סכום הנזק (106,774), לא הוכיחה הנתבעת כי התובע שילם סכום נמוך מסכום זה ואין לקזז הנחה שלא הוכח כי ניתנה.


10.
גם שכ"ט המומחה מטעם התובע בסכום של 3,480 ₪ ( עפ"י החשבונית שצורפה) הינו סכום סביר בהתחשב בכך שהמומחה ערך חוות דעת ואף העיד
בדיון שהתקיים ביום 31/5/11. משקיבלתי את התביעה ולו בחלקה, זכאי התובע להחזר הוצאה זו בגין תביעתו וזאת בגדר הוצאות משפט.


11.
לאור כל האמור מסתכמים נזקי התובע לסכום של 116,487 ₪.

106,774 (נזקים על פי חוות דעת) + 2,350 (שכ"ט השמאי) + 4,340 (ירידת ערך ממוצעת) + 1,624 ₪ (הוצאות גרר) + 1,399 (הוצאות שכירת רכב חלופי) = 116,487 ₪.


בהתאם לחלוקת האחריות כמפורט לעיל, היו הנתבעים אמורים לפצות את התובע בשיעור של 80% מסכום זה, דהיינו, בסכום של 93,189 ₪. מאחר והנתבעת 1 כבר פיצתה את התובע בסכום של 70,428 ₪ הרי שהיתרה לתשלום עומדת ע"ס של 22,761 ₪.

אציין כי את שיעור הרשלנות התורמת יש להפחית כאמור ממכלול נזקי התובע ולא מההפרשים שנותרו לתשלום ,שהרי אחריות הנתבעים לפיצוי התובע נבחנת ביחס למכלול נזקיו ואין בעובדה שכבר פוצה בסכום כלשהוא להשפיע על החישוב.


לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סכום של 22,761 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף
, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הוצאות משפט בגין שכ"ט המומחה בסכום של 3,480 ₪ בתוספת אגרת ביהמ"ש בסכום של 1,256 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 4,500 ₪.

סכומים אלו ישולמו לתובע תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום,
י"א תמוז תשע"א, 13 יולי 2011, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 17404-10/10 תיסיר מריסאת נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, מאיר סרור, מרים סרור (פורסם ב-ֽ 13/07/2011)