פסקי דין על מ.י. ענף תנועה ת"א | פסקי דין על שמואל עמר

10585/08 תד     18/07/2011




תד 10585/08 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' שמואל עמר








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב - יפו


20 יולי 2011

ת"ד 10585-08 מ.י. ענף תנועה ת"א
נ' עמר



בפני

כב' השופטת
דלית ורד



בעניין:
מאשימה
מ.י. ענף תנועה ת"א



נגד


נאשם
שמואל עמר


הכרעת דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין אי מתן אפשרות להולך רגל חצות מעבר חצייה בבטחה, נהיגה בקלות ראש תוך גרם חבלה של ממש ואי הודעה על התאונה.
בכתב האישום נטען כי ביום 22.8.07 סמוך לחצות, נהג הנאשם רכב יונדאי בבני ברק ברחוב כהנמן (השומר) מכיוון דרום לצפון והתקרב לצומת עם רחוב שרת. ברחוב כהנמן בסמוך לפני הצומת מסומן לרוחב הכביש מעבר חצייה, כשאין אור ירוק משותף להולכי הרגל ולרכבים הנוסעים בכיוון בו נסע הנאשם. אותה שעה חצתה את מעבר החצייה מרגילנר מרים ילידת 1940 (להלן-הולכת הרגל).
לפי הנטען הנאשם לא נתן תשומת לב מספקת לדרך, לא אפשר להולכת הרגל לחצות את מעבר החצייה בבטחה ופגע בה. כתוצאה מהפגיעה הולכת הרגל נפלה לכביש וסבלה חבלה של ממש, שבר באצבע כף רגל שמאל. עוד נטען כי הנאשם לא דיווח למשטרה על אירוע התאונה.
הנאשם מצידו הודה כי נהג במקום ובשעה כמפורט בכתב האישום. הוא הודה כי רכבו היה היחידי באזור ולא היה רכב אחר באזור שיכול היה לפגוע בהולכת הרגל. עם זאת, לטענתו הוא לא הרגיש בפגיעה בהולכת הרגל היות ויכול והיה באי הכרה זמנית ולכן לגרסתו ייתכן שפגע בהולכת הרגל וייתכן שלא, ולנוכח הספק טען הנאשם כי מן הדין לזכותו מהאישומים כנגדו.
מטעם התביעה העידו בפני
י הולכת הרגל, גב' הינדה ברקוביץ שהייתה עדת ראיה ובוחן התנועה, ומטעם ההגנה העיד הנאשם עצמו.
לאחר ששמעתי את הצדדים ובחנתי את הראיות הגעתי למסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו, וזאת מהנימוקים הבאים:

1.
הולכת הרגל העידה בפני
י והתרשמתי כי מדובר אישה אצילית וישרת דרך.לטענתה היא חצתה את מעבר החצייה באור ירוק ובעת שחלפה מחצית מרוחב מעבר החצייה היא נפגעה מרכב
וכתוצאה מהחבטה נפלה לכביש. היא ציינה כי לא ראתה את הרכב הפוגע היות והיא הלכה קדימה ואילו הרכב פגע בה בצד הגוף. היא הוסיפה כי לאחר התאונה ניגש אליה הנאשם ולשאלתה מדוע פנה אליה השיב הנאשם כי הוא נהג.
הנאשם לא חלק על אמינות גרסתה של הולכת הרגל אך הסתמך על דבריה כי לא ראתה את הרכב הפוגע לפני התאונה. הנאשם הודה כי הוא ניגש להולכת הרגל וטען בפני
ה כי הוא הנהג, אך לדבריו לא אמר לה כי הוא הנהג הפוגע.
מדבריה של הולכת הרגל ניתן להסיק כי נפגעה מרכב בעודה חוצה את מעבר החצייה באור ירוק, כשלאחר התאונה הנאשם פנה אליה וטען כי הוא הנהג.
הולכת הרגל הוסיפה עוד בעדותה כי הגברת הינדה ברקבוביץ (גברת ברקוביץ) הייתה עדת ראיה לתאונה, אין ביניהן קשרי משפחה או היכרות מוקדמת, כשלאחר התאונה גברת ברקוביץ עשתה כלפיה מחווה וליוותה אותה באמבולנס
לבית החולים עד שבנותיה הגיעו.
2.
גברת ברקוביץ הינה אשה מבוגרת, ילידת 1928 אשר במועד האירוע הייתה בדרכה חזרה לביתה לאחר תפילת שבע ברכות. בעדותה הראשית מסרה העדה כי אינה זוכרת את האירוע לפרטי פרטים, וכי
במועד בו מסרה הודעה במשטרה זכרה טוב יותר. העדה הוסיפה כי "אין לי קשר עם האישה, מה שכתוב זה מה שהיה". התרשמתי באופן ברור כי גברת ברקוביץ לא זכרה בעת עדותה את האירוע והנאשם עצמו טען כי היות והעדה אינה זוכרת, אין לקבל את הודעתה במשטרה.
בהודעתה במשטרה מסרה גברת ברקוביץ כי היא חצתה את הכביש באור ירוק כאשר הולכת הרגל הלכה לפנייה. או אז היא הבחינה ברכב שנסע ברחוב השומר (רחוב כהנמן) מכיוון צפון לדרום אשר בהגיעו למעבר החצייה פגע בהולכת הרגל בצד ימין שלה. כתוצאה מהחבטה הולכת הרגל נפלה והנהג נשאר במקום עד שהגיע אמבולנס. היא הוסיפה כי הנהג הפוגע חרדי, ממוצא ספרדי ושמן.
בחקירת הנגדית טענה גברת ברקוביץ כי "אני חושבת שראיתי אותך יוצא מהרכב ושאלת אותי אם אני יכול להכניס אותה לרכב שלך ואמרתי לך שאם אישה נפגעת אסור להרים אותה". אין חולק כי הנאשם ביקש בתחילה להוביל את הולכת הרגל לבית חולים באמצעות רכבו.
כמו כן אישרה גברת ברקוביץ בחקירתה הנגדית כי "אני חציתי את מעבר החצייה והגב' שנפגעה חצתה לפניי. הלכנו באותו כיוון". דברים אלה מתיישבים עם הודעתה של העדה במשטרה כי היא חצתה את מעבר החצייה בעקבות הולכת הרגל ולכן הבחינה באופן התרחשות התאונה וברכב הפוגע. עם זאת, בחקירתה הנגדית הודתה העד ה כי אינה זוכרת אם ראתה שהרכב של הנאשם פגע בהולכת הרגל.
במקרה הנוכחי מתקיימים התנאים לקבלת אמרתה בכתב של העדה כראיה על פי הוראות סעיף 10א(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש],תשל"א-1971.העדה אישרה בעדותה כי האמרה ניתנה על ידה, העדה העידה במשפט וניתנה לצדדים אפשרות לחקור אותה. בהקשר זה ייאמר כי גם אם העד משיב תשובות במתכונת " איני זוכר", הרי כל עוד העד משיב והתשובות שהוא נותן תרומות להתרשמות ממנו- תשובות הן,ולצדדים המציגים את השאלות ניתנה הזדמנות לחקור את העד ( ראה, קדמי, על הראיות, תש"ע- 2009, עמ' 379),וכאמור העדה טענה כי אינה זוכרת את תוכן הדברים שנאמרו על ידה בהודעתה.
הכלל הוא כי משנתקבלה אמרת חוץ בכתב של עד כראיה על פי סעיף 10 א' דינה לכל דבר ועניין כדין עדותו של העד. במקרה הנוכחי אעדיף את אמרת החוץ של העדה על פני עדותה בבית משפט לנוכח השיקולים הבאים: העדה בגיל מבוגר,חלף זמן ניכר מאירוע התאונה, ההודעה ניתנה כשלושה חודשים לאחר התאונה, העדה עשתה ניסיון כן להשיב לשאלות בעת חקירתה במשפט אך הצליחה להיזכר רק בחלקים מהאירוע, אין לעדה אינטרס לסייע לצד זה או אחר עקב העדר היכרות אישית עם מי מהם.


3.
בוחן התנועה העיד כי במועד האירוע הרמזורים פעלו כסדרם . תכנית הרמזורים שהוגשה באמצעות הבוחן עולה כי אין אור ירוק משותף להולכי הרגל החוצים את מעבר החצייה ולרכבים הנוסעים בכיוון בו נסע הנאשם. בשעה שהולכי הרגל חוצים את מעבר החצייה באור ירוק מופע הרמזור לרכבים הוא אדום. במקרה שלפנינו עדות מפורשת של הולכת הרגל מלמדת כי היא חצתה את מעבר החצייה באור ירוק, עובדה שהנאשם לא חלק עליה. באופן מתמיה הנאשם לא התייחס בעדותו למופע הרמזור בכיוון נסיעתו והתעלם מכך לחלוטין. על פני הדברים האור בכיוון נסיעתו של הנאשם היה אדום אך הנאשם לא טען כי הוא עצר את הרכב לפני קו העצירה או כי הסתכל לעבר הרמזור בכיוון נסיעתו.
זאת ועוד, הנאשם לא טען כי נקט באמצעי זהירות כלשהו בעת שהתקרב למעבר חצייה.הוא לא טען כי וידא כי אין איש החוצה את מעבר החצייה הוא לא טען כי האט את מהירות נסיעת. לראשונה הבחין הנאשם בהולכת הרגל כשהיא שרועה על הכביש לפני רכבו. הנאשם טען כי היה זה מתפקיד השוטרים לסמן את מיקום הרכב לאחר התאונה, והתעלם מהעובדה שהוא לא דיווח למשטרה על קרות התאונה אלא עזב את המקום לאחר שהולכת הרגל פונתה באמבולנס לבית חולים.
נשים לב כי אין לנאשם גרסא מדוע עצר את הרכב, הוא לא טען כי עצר את הרכב היות והבחין בהולכת רגל שרועה על הכביש או כי בשעה שהולכת הרגל נפלה הרכב היה בעצירה. הנאשם המשיך בנסיעה בעת שהתקרב למעבר חציי ה, הוא לא ראה את הולכת הרגל , רכבו היה היחידי בשטח כדבריו הוא, וניתן להסיק כי הוא עצר את הרכב רק עם התרחשות התאונה והפגיעה בהולכת הרגל.
4.
לטענתו של הנאשם הוא לא ראה ולא חש בחבטה בהולכת הרגל. הוא אמנם אדם בריא, בעת האירוע הוא לא התעלף ולא איבד שליטה ולאחריו לא נזקק לטיפול רפואי, אך ייתכן ובשעת התאונה היה באי הכרה זמנית. הנאשם לא המציא כל חוות דעת רפואית לאימות טענתו זו.
מכאן עולה כי הנאשם לא הכחיש כי פגע בהולכת הרגל. אך לטענתו ייתכן ולא חש בחבטה היות וסבל מאי הכרה זמנית. כאמור, רכבו של הנאשם היה היחידי בזירה, הולכת הרגל הייתה שרועה לפני הרכב ואין בפיו של הנאשם טענה כי לא ארעה תאונת דרכים בה נחבלה הולכת הרגל או כי רכב אחר פגע בה. כל אלה, מהווים ראיה לחיזוקה של אמרת עדת הראיה בדבר אופן התרחשות התאונה.
נדגיש בהקשר זה כי בהודעתו במשטרה טען הנאשם כי הוא נסע במהירות של 30 קמ"ש ואילו בעדותו ביית המשפט שינה את גרסתו וטען כי נסע במהירות נמוכה של 15-20 קמ"ש.
5.
התנהגות הנאשם לאחר התאונה קושרת את הנאשם ומלמדת כי הוא ידע כי הוא נושא באחריות לתאונה. הנאשם ניגש להולכת הרגל ומסר לה כי הוא הנהג, הוא המתין עד לבוא האמבולנס ומסר את פרטיו לנהג האמבולנס וגם לאנשים אחרים שהיו בזירה וביקשו את פרטיו. זאת ועוד, בדרך חזרה לביתו עצר הנאשם במחסום משטרתי וביקש לבצע בדיקת ינשוף על מנת שלא יואשם בנהיגה בשכרות. ראה, רע"פ 9159/09 דויד מזרחי נ מדינת ישראל, שם ניתן משקל לעובדה שהנאשם מסר את פרטיו לנהג הנפגע וגם את פרטי פוליסת הביטוח שלו.
במקרה הנוכחי הנאשם לא הסתפק במסירה פרטיו למס' גורמים אלא ביקש לערוך בדיקת ינשוף על מנת שתהיה ברשותו אסמכתא כי התאונה לא נגרמה עקב נהיגה בשכרות.
6.
נציין כי בהודעתו במשטרה הסכים הנאשם אך ורק לפרט את מעשיו אחרי התאונה אך לא לפניה. הוא ביקש להפסיק את החקירה על מנת להתייעץ עם עורך דין והחקירה הופסקה. משזומן שוב לאחר מס' ימים הודיע הנאשם כי הוא שומר על זכות השתיקה.
7.
בסכומו של דבר אני סבורה כי מכלול של נתונים תומך במסקנה כי יש להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתה אישום. במסגרת נתונים אלו ניתן למנות את העובדה שהנאשם לא עצר את הרכב או האט את מהירות נסיעתו לפני מעבר חצייה, העובדה שלא היה לנאשם גרסא בנוגע לאור שדלק ברמזור בכיוון נסיעתו, חוסר הסבירות והמגמתיות בגרסת הנאשם, התנהגותו המסבכת של הנאשם לאחר התאונה, כמו גם האמור באמרתה של גב' ברקוביץ בנוגע לאופן אירוע התאונה ותיאורו של הנהג הפוגע באותה אמרה ,ועדותה של הולכת הרגל .
אשר על כן, אני מרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

ניתנה היום,
ט"ז תמוז תשע"א , 18 יולי 2011, במעמד הצדדים








תד בית משפט לתעבורה 10585/08 מ.י. ענף תנועה ת"א נ' שמואל עמר (פורסם ב-ֽ 18/07/2011)