פסקי דין על ג.ע.ש נצרת 2006 בע"מ | פסקי דין על מוחמד מנסור חביבאללה

13947-03/09 תאמ     19/07/2011




תאמ 13947-03/09 ג.ע.ש נצרת 2006 בע"מ נ' מוחמד מנסור חביבאללה








בית משפט השלום בנצרת



תא"מ 13947-03-09 חביב אללה נ' ג.ע.ש נצרת 2006 בע"מ

ת"ט 17761-03-09 ג.ע.ש. נצרת 2006 בע"מ נ' חביבאללה






בפני

כב' השופטת
עירית הוד

תובעת
ג.ע.ש נצרת 2006 בע"מ
ח.פ. 513812123


נגד

נתבע
מוחמד מנסור חביבאללה
ת.ז. 54419221



פסק דין


מבוא

לפני שתי תביעות בסדר דין מהיר שהדיון בן אוחד.


בת.א. 17761-03-09 הגישה התובעת אשר מחזיקה מוסך וסוכנות מורשה של חברות מיצובישי ויונדאי (להלן:"התובעת") שיק על סך 31,073 ₪ לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השטר.


טענות הנתבע בהתנגדות לביצוע שטר שהגיש, הן הבסיס לתביעתו הכספית במסגרת ת.א. 13947-03-09. לטענת הנתבע, לאחר קיזוז סכום השיק נשוא התביעה השטרית, נותרה התובעת חייבת לו סך של 11,056 ₪ בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהטיפול הלקוי ברכבו אצל התובעת.


העובדות שאינן שנויות במחלוקת

ביום 4.10.08 עבר רכב הנתבע תאונה ונגרמו לו נזקים.


ביום 7.10.08 נכנס רכב הנתבע למוסך התובעת לשם ביצוע תיקונים והחלפת חלקים ואביזרים שניזוקו.


בסיום התיקונים ועם שחרור הרכב, מסר הנתבע לתובעת שיק על סך 31,073 ₪ ז"פ 30.1.09 משוך מבנק מרכנתיל דיסקונט עבור התיקונים והחלקים שהוחלפו לרבות עלות אגזוז אחורי שהוחלף.


לאחר שהנתבע קיבל את החזקה ברכב, הוא ביטל את השיק והתובעת לא קיבלה כל תמורה עבור העבודה שבוצעה ועד מועד זה.


הנתבע קיבל פיצוי מחברת הביטוח בגין התאונה נשוא התביעה.


תמצית טענות הצדדים.

לטענת התובעת, רכב הנתבע ניזוק בצורה קשה הן בחלקו האחורי והן בחלקו התחתון "הרצפתי". התובעת תיקנה את רכבו של הנתבע בצורה מקצועית ועל הצד הטוב ביותר לשביעות רצון מלאה של הנתבע. הנתבע אישר את ביצוע העבודות ולא חלק על אייכות העבודה ומסר את התמורה בגין העבודה על סך 31,073 ₪. רק לאחר שהנתבע קיבל את הרכב לידיו, הוא נתן בחוסר תום לב הוראה לביטול השיק. כאשר התובעת פנתה לברר זאת עם הנתבע, מסר האחרון, כי אין בכוונתו לשלם את החוב מאחר והתובעת לא החליפה את האגזוז האחורי.


לטענת התובעת, הנתבע פעל בחוסר תום לב ומנסה להתחמק מתשלום העבודה שבוצעה עבורו וזאת למרות שהוא עצמו קיבל מחברת הביטוח את הפיצויים המגיעים לו על פי חוות דעת שמאי המבטחת. במעשיו אלו, התעשר הנתבע שלא כדין על חשבון התובעת.


עוד טענה התובעת, כי הנתבע היה מרוצה מעבודות התיקונים שביצעה והראייה, מסירת השיק לידה. טענות הנתבע היום באשר לאיכות העבודה משוללות כל יסוד מתוך כוונה להתחמק מתשלום התמורה המגיעה לה. התובעת מכחישה טענת הנתבע, כי הובטח לו שהתיקון יבוצע בתוך 4 ימים. לטענתה, הבטחה זו אינה סבירה מאחר וחלק מהחלקים שהיה צורך בהחלפתם לא נמצאים במוסך ונדרש להזמינם ועד לקבלת אותם חלקים לא ניתן להתחיל בביצוע העבודות.


בנוסף ציינה התובעת, כי לאחר שהושלמו עבודות התיקון והפחחות של הרכב על הצד הטוב ביותר ולשביעות רצון הנתבע והרכב היה מוכן למסירה לנתבע, ביקש הנתבע מהתובעת שתעשה עבורו זיהוי ותקנה לרכב בחיפה והיא הסכימה מתוך רצון טוב ושירות ללקוח למרות שאינה מחוייבת בכך. גם פעולה זו דרשה מספר ימים מאחר ונציגי משרד הרישוי דרשו תעודת זהות מקורית של הנתבע וכן בשל אילוצים נוספים.


לטענת הנתבע, לאחר שהושלמו עבודות התיקון על ידי התובעת התברר, כי עבודות הפחחות שביצעה התובעת הינן באיכות ירודה מאד. ביום 3.12.2008 נבדק הרכב על ידי שמאי מטעם הנתבע ונתברר שיש לבצע עבודות תיקונים נוספות שעלותן הוערכה ב- 5,500 ₪. בהמשך, בוצעה בדיקה על ידי שמאי רכב נוסף מטעם חברת הביטוח והתברר שהאגזוז האחורי לא הוחלף בפועל למרות שהתובעת חייבה את הנתבע על כך בעלות של 4,739 ₪ לא כולל מע"מ. לפיכך, טוען הנתבע כי יש לקזז סכום זה.


עוד טוען הנתבע, כי נגרמו לו נזקים רבים מאחר והרכב שוחרר רק לאחר 21 ימים ולא לאחר 4 ימים כפי שהובטח. לפיכך, הפסיד הנתבע דמי שימוש בשים לב לעבודתו כבעל בית ספר לנהיגה. הנתבע מעריך הפסד ליום על סך 500 ₪. בנוסף, לאור חוות דעת השמאי מטעם הנתבע, נדרשים תיקונים נוספים ברכב ועל כן הנתבע ייאלץ להפסיד 5 ימי עבודה נוספים אשר הנתבע מעריך הפסד לכל יום עבודה ב- 800 ש"ח. כן טוען הנתבע לעוגמת נפש הרבה שנגרמה לו. הנתבע מעריך את כלל נזקיו בסכום של 42,129 ₪ כולל עלות חוות דעת שמאי מטעמו ולאחר הפחתת סכום ההמחאה, מבקש מהתובעת פיצוי בגין היתרה.


דיון ומסקנות

לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים והמסמכים שהוצגו אני קובעת שדין התביעה שהגיש הנתבע בת.א. 13947-03-09 להידחות ודין התביעה השטרית שהגישה התובעת בת.א. 17761-03-09 להתקבל באופן חלקי כמפורט להלן.


אין מחלוקת שהתובעת ביצעה עבודה ולא קיבלה כל תמורה בגינה. אין אף מחלוקת, כי הנתבע קיבל רכב מתוקן על אף שיש לו השגות על איכות התיקון וכן קיבל פיצוי מחברת הביטוח עבור ההוצאות שלכאורה נגרמו לו, על אף שבפועל לא נגרמה לו כל הוצאה משביטל את השיק שנתן לתובעת.


הנתבע טוען לנזק שנגרם לו בשל העיכוב בתיקון. לטענתו, הובטח לו שהרכב יתוקן בתוך 4 ימים אולם בפועל תוקן הרכב לאחר 21 ימים. בגין ראש נזק זה מבקש הנתבע פיצוי בסך 8,500 ₪.


לאחר ששמעתי טענות הצדדים לעניין זה, קובעת שהנתבע לא עמד בנטל להוכיח, כי הובטח לו שהרכב יתוקן בתוך 4 ימים ואיני מאמינה לעדותו בעניין זה. כן לא עמד הנתבע בנטל להוכיח, כי פרק הזמן שהרכב עמד במוסך היה בלתי סביר ביחס לתיקון הנדרש.


מנהל התובעת העיד, כי הרכב נכנס למוסך ביום 7.10.08 או ביום 8.10.08 והם התחילו לבצע עבודות ביום 10.10.08 מאחר והיו זקוקים לחלקים לצורך התיקון (עמ' 6 ש' 27-29).מנהל התובעת המשיך והעיד, כי חלק מהחלקים הגיעו לאחר יום או יומיים וחלקם התעכב במשך 5-6 ימים (עמ' 7 ש' 4-5). בנוסף, הסביר מנהל התובעת, כי הם לא מתחילים לבצע עבודה או להזמין חלקים כל עוד שמאי מטעם חברת הביטוח לא מאשר זאת (עמ' 7 ש' 8-11). לטענת מנהל התובעת, הרכב היה מוכן לאחר 14 ימים ומדובר בזמן סביר לתיקון רכב. לאחר מכן נדרשו עוד מספר ימים על מנת להעביר את הרכב בדיקות במשרד הרישוי. בנוסף, לאחר שהרכב חזר ביום שני נוצר קשר עם הנתבע על מנת שייקח את הרכב אולם הוא הגיע רק ביום שלישי (עמ' 8 ש' 26-30 עמ' 9 ש' 1-3).


לאחר ששמעתי דברי מנהל התובעת והתרשמתי מעדותו שלא נסתרה, מצאתי שמדובר בפרק זמן סביר לביצוע כל הפעולות הנדרשות לצורך תיקון הרכב. לא התרשמתי, כי התובעת החזיקה את רכב הנתבע שלא לצורך במוסך מבלי לבצע כל עבודה, אלא הימים היו דרושים לצרכים שונים כפי שפירט מנהל התובעת. טענת הנתבע, כי הובטח לו שהרכב יוחזר לו בתוך 4 ימים אינה סבירה בעיני לאור העובדה שהתובעת נדרשה לבצע מספר רב של פעולות ברכב וכן נוכח העובדה שלא כל החלקים היו בחזקת התובעת. אין לתובעת כל אינטרס להחזיק את הרכב ללא סיבה במוסך, שכן סביר בעיני שתבקש לסיים את העבודות מהר ככל שניתן על מנת לפנות את הרכב מהמוסך ולקבל כספה עבור העבודות.


בנסיבות אלו, קובעת שדין תביעת הנתבע לפיצוי בגין ימי השבתה להידחות. אציין למעלה מהדרוש, כי הנתבע לא הוכיח, כי נגרם לו הפסד דמי שימוש או הפסד השתכרות בפועל.


באשר לטענה, כי האגזוז לא הוחלף למרות שהנתבע חוייב בגין האגזוז, טוענת התובעת, כי אכן בהתחלה לא ידעו שצריך להחליף את האגזוז, אולם כשפירקו את רצפת הרכב ראו שיש חור בחלק העליון ואז יצרו קשר עם שמאי חברת הביטוח שאישר את ההחלפה (עמ' 7 ש' 22-25). לטענת התובעת היא החליפה את האגזוז.


הנתבע צירף חוות דעת שמאים של מר אבי רוזנבלט (ת/4) אשר על פיה, השמאי
בדק ונוכח, כי לא ניתן לראות סימני החלפה של דוד עמם אחורי ועל כן השמאי בדעה שהדוד לא נפגע מהאירוע התאונתי הנדון. חברת הביטוח אף היא אישרה שהנתבע הסב את תשומת ליבה לעניין החלפת העמם של הדוד האחורי (ת/3) ובהתאמה הפחיתה משיעור הפיצוי ששילמה לנתבע. חברת הביטוח ביקשה מהשמאי אביהו רפפורט לבדוק את הרכב ועל פי חוות דעתו שצורפה כנספח ה' לתצהיר הנתבע, הוא הפחית את עלות הדוד האחורי. השמאי ביקש לראות צילומים של הדוד ולוודא, כי הדוד שצולם זהה לצבע הדוד שהוצג לפניהם כניזוק ובמידה שתוצג הוכחה שהדוד אכן ניזוק תצא תוספת בהתאם. לא ראיתי שהוצגה הוכחה כזו לשמאי.


לפיכך, לאור חוות הדעת שהוצגו לעיוני שהינן ניטרליות ואובייקטיביות של השמאי רוזנבליט והשמאי רפפורט ובהעדר הוכחה שאכן הדוד הוחלף, אני מקבלת שיש להפחית סל של 4,739 ₪ לא כולל מע"מ עבור הדוד אחורי שכאמור לא הוכח לי שהוחלף.


טוען הנתבע, כי
נותרו ברכב ליקויים בשל התיקון הלקוי, אותם מעריך על פי חוות דעת א. חוסין חוסאם בסך 5,550 ₪. טענה זו לא הוכחה לי. חוות דעת חוסאם הינה כללית. בנוסף, מדובר בחוות דעת מטעם. משניתנו חוות דעת על ידי חברות הביטוח לא מצאתי כל טעם מדוע פנה הנתבע לשמאי נוסף על מנת שייתן חוות דעת לגבי פגמים בעבודה. השמאי מטעם חברת הביטוח שבדק את הרכב לא מצא את הליקויים האמורים ברכב. זאת ועוד, אף לא הוכח לי שהנתבע אכן תיקן את הליקויים נשוא חוות הדעת מטעמו
ועל כן לא הוכיח, כי נגרמו לו נזקים אלו בפועל ואף לא הוכיח טענתו לגבי ימי השבתה לצורך תיקון הליקויים משאלו כאמור לא תוקנו. אציין, כי מאז חוות הדעת ועד מועד זה חלפו יותר משנתיים ומחצה.


עו אוסיף, כי אף לא צורפו תמונות לחוות דעת, אשר יש בהן לתמוך את הטענה בדבר הבדלי צבע או עבודות פחחות במצב ירוד.


זאת ועוד, המומחה מטעם הנתבע טוען, כי לצורך תיקון הליקויים נדרשים 5 ימי עבודה שעבורם מבקש הנתבע פיצוי. אציין, כי לעניין זה מקבלת טענת התובעת באשר לאי סבירות טענת הנתבע באשר למספר הימים שהבטיחה לו לכאורה לתקן את הרכב. אין זה סביר בעיני שלתיקון הרכב בעקבות התאונה הקשה אותה עבר הרכב נדרשים 4 ימים לשיטתו של הנתבע ואילו לתיקוני צבע ופחחות בלבד על פי טענת המומחה מטעם הנתבע נדרשים 5 ימים.


בנוסף, הנתבע לא העלה טענה זו באשר לליקויים בצבע ועבודות פחחות עת לקח את הרכב ממוסך התובעת, למרות שליקויים כגון אלו גם הנתבע יכול היה לראות. הנתבע לקח ראשית את הרכב ורק לאחר מכן העלה טענות אלו וביטל את השיק שנתן לתובעת וגם לא שילם כל סכום אחר לתובעת. מצאתי התנהלות זו חסרת תום לב.


לאור המפורט לעיל ולאור הנסיבות, לא מצאתי לפצות את הנתבע בגין עוגמת נפש משמצאתי שזמן הטיפול ברכבו על ידי התובעת היה סביר ולאחר שלא השתכנעתי, כי העבודה שביצעה התובעת הייתה לקויה. לעניין זה אציין, כי התובעת היא זו שממתינה לשכרה מאז ראשית שנת 2009 ולא קיבלה דבר עבור העבודות שביצעה זאת למרות שהנתבע קיבל פיצוי מחברת הביטוח.


אשר על כן, מורה על קבלת התביעה השטרית במסגרת ת.א. 17761-03-09 בניכוי סך של 4,739 ₪ לא כולל מע"מ בגין עלות דוד עמם אחורי שלא הוכח לי שהוחלף. בתוספת מע"מ בשיעור 15.5% נכון למועד הוצאת החשבונית הסכום הינו 5473.5 ₪. לפיכך, מעמידה את סכום החוב של הנתבע לתובעת על סך של 25,596.5 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאת החשבונית 30.1.2009 ועד מועד פסק הדין עומד הסכום על סך של 28,779.5 ₪.


לפיכך מורה על המשך ביצוע הליכי הוצאה לפועל ביחס לשיק נשוא ההתנגדות שמספרו 63084975 ז"פ 30.1.2009 במסגרת תיק הוצל"פ 10-01053-09-3 עד לסך של 28,779.5 ₪.


בנוסף, מחייבת את הנתבע בסכום כולל בגין הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בסך 7,000 ₪.


הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.


התביעה שהגיש הנתבע במסגרת ת.א. 13947-03-09 נדחית.


המזכירות תמציא לצדדים.

ניתן היום,
י"ז תמוז תשע"א, 19 יולי 2011, בהעדר הצדדים.










תאמ בית משפט שלום 13947-03/09 ג.ע.ש נצרת 2006 בע"מ נ' מוחמד מנסור חביבאללה (פורסם ב-ֽ 19/07/2011)