פסקי דין על ניר עשורי

26243-07/11 מת     19/07/2011




מת 26243-07/11 מדינת ישראל נ' ניר עשורי




לך






בית משפט השלום בחיפה

מ"ת 26243-07-11 מדינת ישראל
נ' עשורי



19 יולי 2011



26247-07-11

בפני
כב' השופט יחיאל ליפשיץ


המבקשת
מדינת ישראל


נגד

המשיב
ניר עשורי







<#2#>
נוכחים:
ב"כ המבקשת – עו"ד עילית אפשטיין
ב"כ המשיב – עו"ד טורס
(ס. ציבורית)
המשיב – בעצמו (באמצעות הליווי)

<#3#>
החלטה

1.
בפני
בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. כנגד המשיב הוגש, בתאריך 15/7/11 כתב אישום המייחס לו שתי עבירות: פגיעה בפרטיות – עבירה לפי ס' 2 (1) + ס' 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981; וכן הטרדה מינית – עבירה לפי ס' 3 (א) (4) + ס' 5 (א) לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח – 1998.

2.
להלן עיקרי העובדות הנטענות בכתב האישום:

2.1
הנאשם הינו יליד 1985. בסביבות שנת 2003 טופל הנאשם על ידי קצינת מבחן לנוער בשם גלית מור דותן (להלן: המתלוננת).

2.2
חלפו למעלה מ 8 שנים מאז שטופל על ידי המתלוננת. ואז, במהלך החודשים 2/2011 ועד לתאריך 10/7/11, התקשר הנאשם מספר רב של פעמים למקום עבודתה של המתלוננת, קרי שירות המבחן בחיפה, והטרידהּ בכך שאמר לה, בין היתר, מספר פעמים כי היא:"קצינת המבחן הכי יפה שהיתה לו", וכן כי הוא:"זוכר את החזה שלה". המתלוננת ביקשה מהנאשם כי יחדל להתקשר אליה, אולם הנאשם לא עשה כן.

2.3
בתאריך 10/7/11, בסביבות השעה 1130, התקשר הנאשם למשרדי שירות המבחן, הזדהה בכזב בשם רוני עשורי, טען כי הוא אחיו של ניר עשורי
(היינו, הזדהה כאחיו של המשיב) וציין, כי המתלוננת מתבקשת להגיע להלוויה.

2.4
בהמשך לאותה שיחת טלפון, התקשרו עובדי שירות המבחן למכשיר הטלפון שבו עשה הנאשם שימוש בשיחת הטלפון לעיל. המשיב השיב לטלפון, הזדהה בכזב כרוני עשורי, הציג עצמו כשוטר, טען כי אחיו – ניר עשורי
(היינו - המשיב) התאבד בגלל טיפול לקוי מצד המתלוננת וכן ביקש כי המתלוננת תגיע להלוויית אחיו. המשיב אף ציין באותה שיחה, כי הוא יודע היכן מתגוררת המתלוננת.

2.5
בהמשך לשיחת הטלפון לעיל, שב המשיב והתקשר לשירות המבחן לנוער. המשיב עדיין הזדהה כרוני עשורי וציין שוב כי אחיו – ניר עשורי
, ביקש את המתלוננת להגיע להלוויה וכן ביקש את בת שיחו שתשמיד את הפתק עליו רשמה את מספר הטלפון שלו.

2.6
בסיפא לכתב האישום נטען, כי במעשים לעיל התחקה המשיב אחר המתלוננת באופן העלול להטרידה, פגע במזיד בפרטיותה וכן ביצע התייחסויות חוזרות כלפיה שהתמקדו במיניותה למרות שציינה באוזניו כי אינה מעוניינת בכך.

3.
בא כוח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, הגם שציין כי לשיטתו לא מתקיימת החזרתיות הנדרשת בהטרדה המינית.

4.
באי כוח הצדדים היו חלוקים בדבר קיומה של עילת מעצר וכן בתנאי השחרור הנדרשים, אם בכלל, במקרה דנן.

5.
נסיבה מרכזית הרלוונטית לבקשה שבפני
הינה היות המשיב סובל מבעיות נפשיות.

עיון בתיק החקירה מעלה, כי עובר להגשת כתב האישום נשלח המשיב לבדיקה ראשונית בחדר המיון בבית החולים רמב"ם. מבדיקת חדר המיון שנערכה בתאריך 11/7/11 עולה התמונה הבאה: המשיב מוכר למערכת הפסיכיאטרית מזה שנים, סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית. לאחרונה, נמצא ברמיסיה. המשיב משתמש בקנאביס. בבדיקתו בחדר המיון נמצא ללא פסיכוזה, ללא דיכאון מאג'ורי ושלל מחשבות אובדניות. יחד עם זאת, נקבע כי הוא זקוק להשגחה מרבית, שהתנהגותו אימפולסיבית והוא עלול לפגוע בעצמו או לנסות להתאבד. עוד צוין, כי בעברו ניסיון אובדני. המשיב סובל מאפילפסיה וכן נכתב באנמנזה שהוא לא מקפיד על נטילת תרופותיו.

בטרם מתן החלטתי זו, הוריתי לפסיכיאטר המחוזי לבדוק את המשיב. בתאריך 18/7/11 נבדק המשיב על ידי ד"ר ומוש (שככל הנראה מטפל בו אמבולטורית במסגרת ה"מסלול האזרחי"). בבדיקה לא עלה כי המשיב נמצא במצב פסיכוטי או במצב דכאוני. צויין כי המשיב מנסה להרשים את הבודק על מנת לקבל הטבות וכדי להפיק רווח משני. כמו כן דיווח בצורה דמונסרטיבית על מחשבות בעלות תוכן אובדני. אשר על כן ועל רקע החשש לקיום מעשה מוחצן הומלץ על השגחה במסגרת מעצרו.

אציין, כי לתעודת הרפואית של ד"ר ומוש צורפה חוו"ד רפואית שהוכנה בעקבות מעצרו של המשיב בחודש מאי האחרון על רקע החשד שהצית את אופנועו של המטפל בו מטעם הקרן לחסויים. גם בחוו"ד זו נקבע כי הוא אינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי.

6.
הגם שב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, יש לסקור בקצרה את התיק החקירה, שכן יש לדבר רלוונטיות לגבי עילת המעצר וסוגיית החלופה:

6.1
התלונה בנדון הוגשה בתאריך 10/7/11 על ידי שירות המבחן לנוער.

6.2
בעקבות התלונה לעיל, נעצר המשיב.

בחקירתו מתאריך 11/7/11 הוא טען כי:"לא היה ולא נברא" וכי:"אני לא מדבר איתה כבר שמונה שנים" (שורה 15). כמו כן, הכחיש כי עשה שימוש במכשיר הטלפון של חברתו (המכשיר שזוהה על ידי עובדי שירות המבחן ואליו חזרו, כאמור בס' 2.4 לעיל).

בחקירתו השניה, מתאריך 12/7/11 אישר שהתקשר למתלוננת, אך ציין כי עשה כן רק כדי לומר לה תודה על כך שביטלה לו תיקים. המשיב ציין כי התקשר למתלוננת רק פעם אחת וזאת בתאריך 11/7/11. המשיב הכחיש כי התחזה בשמו של איש אחר וכן ציין – לאחר שטענו בפני
ו כי הזמין את המתלוננת ללוויתו – כי:"לא היה ולא נברא" (שם, שורות 48). המשיב
הכחיש כי צפה על המתלוננת בחניון מקום עבודתה. כאשר עומת עם הטענה כי קיבל שיחת טלפון מנשירות המבחן (במענה לשיחת הטלפון שלו) ושגם במסגרת שיחת טלפון זו הוא התחזה לאחיו, הוא ציין כי:"לא, בכלל לא, זה אני אומר לך את האמת שלא" (שם, שורה 66).

בחקירתו השלישית מתאריך 14/7/11 שב המשיב וציין כי שוחח פעם אחת טלפון עם המתלוננת. המשיב אישר כי קיים את שיחת הטלפון מהמכשיר של חברתו אולם ציין נושא השיחה היה זה:"התקשרתי אליה ואמרתי לה מה אפשר לעשות כי הוא הגורם הטיפולי שלי והלכתי לישון" (שם, שורות 1-2). בשלב זה, הושמעה לו שיחת הטלפון שהוקלטה על ידי אחת מעובדות שירות המבחן. בתגובה, ציין המשיב כי:"זה מה שאמרתי, אני מודה, זה מה שאמרתי, היא עזרה לי סה"כ היא עזרה לי ולא ידעתי מה קורה איתי באותו רגע אז אני מבקש את סליחתו של כבוד השופט" (שם, שורות 6-7). בהמשך, ציין המשיב כי כעס על המתלוננת בשל טיפולו בתיק אונס שנפתח כנגדו לפני כ 10 שנים:". . כי כשהיא באה לבקר אותי בטירה לא רציתי לקבל ממנה את המתנה שהיא נתנה לי" (שם, שורות 10-11). בהמשך, ציין המשיב כי הוא המתלוננת היתה הגורם הטיפולי שלו וכי הוא במצוקה ובדיכאון. המשיב אישר כי הוא התחזה לאחיו רוני ובסיומה של החקירה ציין כי:"אני רוצה להיות אצל אנא שלי במעצר בית מלא ולהישמע לה ולקחת טיפול תרופתי קבוע וגם אמא שלי מוכנה להשגיח". (שם, שורות 41-42).

6.3
מהודעות המתלוננת עולה התמונה הבאה: המשיב טופל על ידי המתלוננת לפני כ 8 שנים.
משום שהוא סבל מבעית נפשיות הופסק אז הטיפול. המתלוננת ציינה, כי כבר אז הוא העיר לעברה המשיב הערות מיניות אך היא לא ייחסה לכך חשיבות וזאת משום ש:"ראו שהוא לא בסדר" (הודעת המתלוננת מתאריך 11/7/11 שורה 5). לפני מספר חודשים, החל המשיב להתקשר למשרדה (למספר טלפון שאינו זה שהיה לפני כ 8 שנים), שאל אותה אם היא זוכרת אותו ואמר לה כי היה מאושפז וכי באשפוז סברו כי הוא אנס מישהו, אך היא יודעת שהוא לא אוהב גברים. בהמשך, המשיך המשיב להתקשר לעתים פעמים רבות ביום ובאותן שיחות הוא מסר לה, בין היתר, כי:"את קצינת המבחן הכי יפה שהיתה לי, אני זוכר את הציצי שלך" המתלוננת ביקשה שיפסיק להתקשר אליה וכי הוא צריך לפנות לטיפול במקום אחר. המתלוננת ידעה כי המשיב חולה ולכן לא "עשתה מזה עניין". אציין, כי המתלוננת ציינה אירוע שלא נכלל בכתב האישום, ככל הנראה משום שלא היה לו בסיס ראייתי והוא חשדהּ של המתלוננת שהבחינה במשיב כאשר ירדה לחניון שירות המבחן בשעות הערב כשבועיים טרם הגשת תלונתה. בתאריך 10/7/11 כאשר נכנסה המתלוננת למשרדי שירות המבחן, הודיעו לה עובדי המשרד כי אדם שהזדהה כאחיו של המשיב התקשר ומסר כי המשיב נפטר וכן כי היא התבקשה על ידי האח להגיע לבית העלמין להלוויית המשיב. המתלוננת ציינה כי:". . ואז מאוד נבהלתי והתחלתי לבכות כי היה לי ברור שהוא לא מת והיה לי ברור שגם אם הוא מת אף אחד לא יודיע לי ואז סיפרתי להם שזה אותו בחור שמטריד אותי הרבה זמן . . " (שם, שורות 32-33).

6.4
תיק החקירה כולל את הודעות עובדי שירות המבחן אודות שיחות הטלפון שערך המשיב בתאריך 10/7/11 ושתוארו בקצרה בכתב האישום. שתי שיחות טלפון נערכו ברמקול כך שמספר אנשים האזינו לה.

6.5
אציין, כי אחת מהשיחות שקיים המשיב עם עובדי שירות המבחן הוקלטה על ידי אחת מעובדות שירות המבחן.

7.
בתאריך 17/7/11 קיימתי דיון בבקשה. לדיון התייצבה הגב' יאנה פישמן מהקרן לטיפול בחסויים. מדבריה ניתן היה ללמוד כי הקרן לטיפול בחסויים מונתה כאפוטרופסית על גופו ורכושו של המשיב בשנת 2008. ניתן היה להבין כי בעבר התגורר המשיב בהוסטל אולם כעת מתגורר המשיב, לבדו, בדירה שכורה בקרית מוצקין. הגב' פישמן ציינה כי למיטב ידיעת המשיב אינו עובד. המשיב עצמו ציין בחקירותיו כי הוא עובד בשיפוצים. הגב' פישמן הוסיפה וציינה כי בעבר, לווה המשיב על ידי מטפל שנהג להיפגש איתו מספר פעמים בשובע נהג לבצע עמו קניות לפקח כי ייטול את התרופות שהוא אמור ליטול וכיוב'. דא עקא, כי אותו מטפל הפסיק לעבוד עם המשיב שכן האופנוע שלו נשרף ליד בית המשיב והחשד הופנה אל עבר המשיב. הובהר כי המשיב נחקר במשטרה בנדון אולם לא הוגש כנגדו כתב אישום. מאז, המשיב אינו מלווה על ידי אף מטפל וישנו קושי למצוא למשיב מטפל חלופי הגם שעובדת מטם הקרן מביאה לו תרופות ומבצעת קניות אחת לשבועיים.

עוד הובהר במהלך הדיון, מפי הגב' פישמן ומפי בא כוח המשיב כי למעשה, משפחתו של המשיב מסרבת לקבל עליו אחריות. בעבר, היתה אמו האפוטרופסית על המשיב אולם בעקבות חוסר שיתוף הפעולה עמה מונתה הקרן כאפוטרופסית. עוד עלה, כי לשיטת משפחת המשיב מקומו צריך להיות בבית חולים לבריאות הנפש ולכן הם מסרבים לפקח עליו

מדבריו של המשיב עולה, כי הוא מטופל אמבולטורית על ידי ד"ר ומוש מהמרכז לבריאות הנפש בבית החולים טירת הכרמל.

8.
ב"כ המשיב ציין כי למרות שעל פני הדברים עולה כי המתלוננת אכן הוטרדה והופרעה, הרי אין הלימה בין (אי) חומרת מעשיו של המשיב (ולמעשה, העובדה כי במדרג חומרת העבירות נמצאים מעשיו של המשיב בחלק התחתון של מדרג החומרה) לבין בקשת המבקש לעצור את המשיב, הגם שצויין כי המבקשת תסתפק בתנאי מעצר בית מלאים עם איזוק אלקטרוני ופיקוח הולם.

בהקשר זה, ציין ב"כ המשיב כי מדובר בדיבורים בעלמא שנאמרו ככל הנראה על רקע הבעיות הנפשיות מהן סובל המשיב, לא היה ממש בדיבורים אלה, קל וחומר לא כוונה כלשהי. המשיב כלל לא הואשם בעבירת איומים וניתוח דבריו מעלה כי אין בהם ממש: כך, למשל, למרות דבריו של המשיב כי הוא יודע היכן מתגוררת המתלוננת הרי הכתובת שציין כלל אינה נכונה.

צירוף כלל הנסיבות מעלה, לשיטת ב"כ המשיב, כי ניתן להסתפק באיסור על המשיב ליצור כל קשר על המתלוננת ולמעשה, יש לנהוג במקרה זה באופן דומה לזה שבו נוהגים בתי המשפט, להבדיל, בבקשות לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2001, היינו לאסור כל קשר בין המשיב למתלוננת – פיזי טלפוני או אחר – אך לא מעבר לכך.

9.
מנגד, ציין ב"כ המבקשת כי לא ניתן ליתן במשיב עצמו אמון ולכן רק תנאי השחרור שצוינו לעיל, קרי – איזוק אלקטרוני ופיקוח ראוי, יאיינו את מסוכנותו.

10.
המשיב עצמו, שביקש לומר את דברו חזר וציין כי הוא מבקש להשתחרר לתנאי מעצר בית אותם הבטיח לא להפר וכן הבטיח שלא ליצור קשר עם המתלוננת. אציין, כי בדיונים שנערכו בפני
סבל המשיב מהתקפות אפילפטיות.

בטרם מתן החלטתי, ציין המשיב כי קיימת אפשרות שהוא יופנה להוסטל.
יחד עם זאת, אין בפני
כל תימוכין לטענה זו.

11.
אכן, עיון ראשוני בכתב האישום יכול להוביל, לכאורה, למסקנה כי מדובר בתיק "הטרדה" קל יחסית, בו ניתן להסתפק בתנאי שחרור בערובה כפי שהוצעו על ידי ב"כ המשיב.

איני סבור כי כך הוא הדבר.

למרות העובדה כי מדובר בעבירות קלות יחסית, אשר יכול ולא יקימו בדרך כלל עילת מעצר, הרי שבמקרה דנן צירוף הנסיבות מוליך לכך כי מתקיימת עילת מעצר.

בדומה לקביעות בית המשפט בנוגע לעבירות רכוש ועבירות כלכליות, הרי יש וצירוף נסיבות קונקרטי (היקף העבירות, שיטתיות תחכום וכיוב') יקים עילת מעצר (והשווה, בשינויים המחויבים עם בש"פ 5571 ,5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל
, פ"ד נב(4), 268; וכן עמ"ת (מחוזי חיפה) עמ"ת 24724-09-09 זרבאילוב(עציר) נ' מדינת ישראל
, ניתן בתאריך 30/9/2009)

12.
בענייננו, מדובר במשיב הסובל מבעיות נפשיות שונות ולכן מונה לו אפוטרופוס. לא מיותר יהיה לציין, כי מינוי האפוטרופוס במישור האזרחי אינו מוביל בהכרח למסקנה כלשהי במישור ההליך הפלילי (ור' בנדון, לדוגמה, את ע"פ (מחוזי חיפה) 9194-10-09 מדינת ישראל
נ' בנימינוב, ניתן בתאריך 18/1/2010; וכן ת"א (מחוזי חיפה) 957/04 גנטוס אברהים ח'ליל עיסא ואח' נ' שקור פואד תופיק ואח').

בעיותיו הנפשיות של המשיב משליכות ישירות לעבר המסוכנות הצפויה ממנו, שכן כלל התנהגותו היתה מוזרה ובלתי הגיונית. לכן, קיים חשש מובנה כי למרות הבטחותיו המשיב ימשיך לנהוג באופן בלתי צפוי ומוזר ויעמיד בסכנה את המתלוננת.

אזכיר, כי הגם שהמשיב לא הואשם בעבירה של איומים הרי שמכלול השיחות ותוכנן הינו מטריד ביותר:

·
המשיב התקשר למתלוננת משך תקופה ארוכה. מדובר במספר רב של שיחות. לעתים התקשר המשיב מספר רב של פעמים ביום.
·
ההקשר של חלק מהשיחות היה מיני.
·
מתוכן השיחות עולה, כי לטענת המשיב המתלוננת לא ביצעה את תפקידה, לפני כ 8 שנים, לשביעות רצונו ואף הזיקה לו.
·
המשיב ביקש מהמתלוננת כי תבוא ללוויתו.
·
המשיב הזדהה בחלק מהשיחות כאחר.
·
המשיב (כשהזדהה אחר) ציין, כי המשיב התאבד משום טעויות שהמתלוננת ביצעה.
·
המשיב ציין, כי הוא יודע היכן המתלוננת גרה (אף כי מדובר היה בכתובת שאינה נכונה).

מהאמור לעיל, עולה – על פני הדברים – כי המשיב, לפחות לתקופה הרלוונטית, היה אובססיבי כלפי המתלוננת. הרקע לפעולותיו אינו ברור והינו, ככל הנראה, על רקע בעיותיו הנפשיות.

בחקירתו, בחר המשיב להכחיש במרבית חקירותיו של המיוחס לו וגם בחקירתו האחרונה הוא מסר גרסה מתחמקת ולא מלאה. כמו כן, המשיב עשה שימוש בטלפון הסלולארי של חברתו ואף מסר לה שתציין כי מדובר בטעות במספר, באם יצרו עמה קשר לאותו טלפון.

אכן, מעשיו של המתלוננת לא גלשו מעבר לאותן שיחות טלפון (לגבי האירוע בחניון לא אתייחס מהטעמים שפורטו לעיל) אולם השלם בהקשר זה הינו גדול מסך החלקים, וזאת בהקשר למסוכנות ובעיקר – מאי הוודאות
ואי היכולת לצפות – את מעשיו של המשיב.
יחד עם זאת, האמור לעיל אינו אמור בהכרח להוליך למסקנה כי לא ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

יש לזכור כי מדובר, בסופו של דבר בעבירות המצויות ברף הנמוך יחסית של המדרג הפלילי וכן יש לזכור את הבעיות השונות מהן סובל המשיב. זאת ועוד, יש לקחת בחשבון את רף הענישה לו צפוי הנאשם, שלא יהיה, יש להניח,
גבוה.

דא עקא, כי למעשה, ב"כ המשיב לא הציג בפני

כל חלופה שהיא, קל וחומר חלופה ראויה.

כפי שצוין לעיל, אין אף גורם – משפחתי או מוסדי – המוכן ליטול אחריות כלשהי על המשיב ו/או לפקח עליו.

ה"חלופה" היחידה הינה שחרורו של המשיב, תוך שייאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת.

כפי שציינתי לעיל, המשיב הביע את רצונו להוסטל, אולם אפשרות זו לא נבדקה בצורה מסודרת.

בנסיבות העניין, כפי שהוצג לעיל, לא ניתן ליתן במשיב אמון כי ימלא אחר החלטות בית המשפט.

אשר על כן, אני סבור כי יש לבחון באמצעות שירות המבחן אפשרויות נוספות, אם מוסדיות ואם אחרות.

13.
משום שלא ברור מהו פרק הזמן שיקח לבירור האפשרויות העומדות, אני מורה כדלקמן:

13.1
אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

13.2.
אני מורה לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

14.
תשומת לב שלטונות בית המעצר לכך שהמשיב הינו אובדני ויש להקפיד כי הוא יהיה עצור בתנאי השגחה מירבית.


15.
אני קובע דיון המשך ליום 1.8.11 שעה 11:00.

עד אז יכין שירות המבחן תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לשירות המבחן וכן תזמן את הנאשם באמצעות שב"ס לדיון במועד שנקבע.
<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ז תמוז תשע"א, 19/07/2011 במעמד הנוכחים.



יחיאל ליפשיץ
, שופט


הוקלד ע"י: לימור גנון






מת בית משפט שלום 26243-07/11 מדינת ישראל נ' ניר עשורי (פורסם ב-ֽ 19/07/2011)