פסקי דין על אייל מנסור | פסקי דין על בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף חיפה

23201-07/11 א     14/07/2011




א 23201-07/11 אייל מנסור נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף חיפה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום בקריות



ת"א 23201-07-11 מנסור נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף חיפה






בפני

כב' השופט
אליעזר שחורי


המבקש

אייל מנסור


נגד


המשיב

בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף חיפה



החלטה


בקשה לעיכוב הליכי מימוש משכון על דרך של מכירת כלי רכב בהליכי הוצל"פ.

עמדת המבקש –

המשיב הגיש בקשה למימוש משכון בתיק הוצל"פ 13-06950-11-8 ובמסגרת ההליך נתפס כלי רכב של המבקש מסוג פולקסוואגן טוארג מס' רישוי 88-945-63
ששוויו לפי מחירון כ – 300,000 ₪. על סמך חוו"ד של שמאי לפיו שוויו של הרכב כ – 220,000 ₪, פורסם הרכב למכירה והמשיב הגיש בקשה לפני כב' ראש ההוצל"פ לאשר מכירת הרכב תמורת 185,000 ₪.

הרכב מושכן להבטחת חיובים של המבקש למשיב על פי שטר משכון וההליך אשר מנהל המשיב כנגד המבקש נפתח בעקבות חוב שנוצר עקב אי עמידה בפירעון הלוואה שניטלה. סך כל חובו של המבקש כלפי המשיב, 165,000 ₪. התשלומים החודשיים אשר לא שולמו כסדר לצורך פירעון הלוואה שניתנה עמדו ע"ס 3,500 ₪ / חודש.

לאחר שהעמיד המשיב את החוב לפירעון מיידי ופתח בהליכי מימוש משכון, לרבות תפיסת כלי הרכב, פנה המבקש באמצעות ב"כ אל המשיב באמצעות ב"כ בהצעה לשלם סך של 50,000 ₪ במזומן, סכום שדי בו והותר לכסות את כל התשלומים שבפיגור כולל ההוצאות שנגרמו ובלבד שיזכה לפריסה של יתרת החוב ל – 40 תשלומים. מדובר בהצעה נדיבה שסורבה ללא כל סיבה סבירה בפרט בהתחשב בכך שלזכות המשיב עמדה ועומדת בטוחה, כלי רכב יקר ערך.

הבקשה דנן מוגשת כבקשה לסעד זמני במסגרת הליך של תביעה על דרך של המרצת פתיחה, תביעה אשר המבקש מצהיר כי תוגש בתוך 7 ימים ובה הנימוקים המצדיקים שלא לממש את המשכון בנסיבות שפורטו. המבקש טוען כי לביהמ"ש שיקול דעת רחב בעניין זה ומכיוון שבנסיבות דנן ייגרם למבקש נזק כבד אם יימשכו הליכי המימוש וזאת ללא הצדקה, דין הבקשה להתקבל.

עמדת המשיב –

יש לדחות הבקשה שכן העובדות הבסיסיות המצדיקות המשך הליך מימוש המשכון אינן שנויות במחלוקת. המבקש לא עמד בתנאי החזר הלוואה שניתנה וצבר חוב בגין מספר תשלומים חודשיים שלא שולמו,
אין טענה בעניין תוקפו של הסכם המשכון מיום 17.11.09 אשר הוצג, אין טענה כי המשיב פעל למימוש המשכון בחריגה או שלא בהתאם להסכם שבין הצדדים, סעיף 12 להסכם מאפשר למשיב להעמיד החוב לפירעון מיידי במקרה של אי עמידה בתנאי הפירעון המוסכמים ומכאן שדין הבקשה להידחות.

על פי המידע שבידי המשיב פעל המבקש בניגוד להתחייבויותיו כלפי המשיב ומכר את כלי הרכב לצד שלישי אצלו נתפס הרכב ואשר טען כי שילם את תמורת הרכב למבקש. מכיוון שהמבקש פעל להברחת הנכס, הרי שגם מנימוק זה רשאי היה המשיב על פי ההסכם שבין הצדדים להעמיד החוב לפירעון מיידי ולפתוח בהליך של מימוש המשכון. יש לציין כי טענה אחרונה זו של המשיב מוכחשת על ידי המבקש.

דיון –

עיון בבקשת המבקש מעלה כי אכן אין באמתחתו טענות לעניין תוקפו של הסכם המשכון או טענות כנגד זכות המשיב לנקוט בהליכי מימוש המשכון לאחר שכשל המבקש בעמידה בתנאי החזר ההלוואה שניתנה. טיעוני המבקש מתמקדים בשיקולי צדק כלליים לשיטתו. טענת המבקש לפיה נמסר לביהמ"ש שיקול דעת רחב לצורך בחינת התנהלות הנושה בהליכי מימוש משכון, איננה משקפת את עמדת הפסיקה. זו הוצגה בספרו של כב' השופט דוד בר-אופיר בספרו 'הוצאה לפועל הליכים והלכות' מהדורה שישית, עמ' 442, כדלקמן:

"מימוש משכון שונה מגביית חוב רגיל בהליכי הוצל"פ מכיוון שכל תפקידו של ראש ההוצל"פ מצטמצם במימוש המשכון כלומר: בגביית החוב מתוך הנכס הממושכן דווקא ולא מנכסים אחרים של החייב ואם יש לראש ההוצל"פ שיקול דעת כי אז מוגבל שיקול דעתו לקביעת הדרך היעילה והצודקת למימוש המשכון . אולם אין הוא מוסמך להרחיב את שיקול דעתו עד כדי החלטה שלא לממש את המשכון, לעכב את הליכי המימוש, להתנותם בתנאים או לתת לחייב ארכות על חשבון הזוכה וכו'.
ובמילים אחרות: אם יינתן לחייב לסכל או לדחות לתקופה ממושכת מימוש יעיל של שעבוד באמצעות פתיחת הליך נגד הנושה שוב לא יהיה כל ייחוד במנגנון שנועד לאפשר לנושה לקבל את הכספים המגיעים לו בדרך מהירה וללא דחיות מיותרות. אין בכוונתם של דברים אלה לקבוע כי לעולם יהיה חייב מנוע מלפנות לבימ"ש ולבקש עיכוב מימוש בטוחה שניתנה על ידיו להבטחת חוב. כך יוכל החייב לפנות לבימ"ש כאשר הוא טוען כי אין תוקף לשטר המשכון, אם מכיוון שמעולם לא חתם עליו ואם מכיוון שפג תוקפו מסיבה כלשהי. כך יכול החייב להעלות בפני
ראש ההוצל"פ את הטענה לפיה אין לממש את שטר המשכון מכיוון שכבר נפרע החוב שמשכון זה בא להבטיח וכו' ".

ברע"א 6764/02 משה עזרא נ' המשביר סוכנויות בע"מ [פדאור 02(2)347] נדון עניינם של מבקשים אשר רכשו באשראי שני קומביינים ומשכנו את הקומביינים לטובת המשיבה. לאחר שלא פרעו את חובם, הוגשה בקשה למימוש המשכון והמבקשים התגוננו בטענה כי פרעו את חובם, טענה שנבחנה על ידי כב' ראש ההוצל"פ ולא נתקבלה. עוד קבע ראש ההוצל"פ כי בגדר טענת 'פרעתי' לא יישמעו טענות כי החוב נמוך יותר מן החוב הנתבע וכי על כל פנים טענה זו אינה מספקת לעיכוב מימוש המשכון. המבקשים הגישו ערעור על החלטה זו ובנוסף לכך הגישו תביעה לבימ"ש השלום בתל אביב למתן פס"ד המצהיר כי פרעו את חובם אף ביתר. בגדר תביעה זו אף ניתן צו מניעה אשר בוטל בערעור בביהמ"ש המחוזי. על כך הוגשה בקשת רשות ערעור שנדחתה ובנימוק לדחיה קבע ביהמ"ש כי:

"העיקרון שעליו עמד ביהמ"ש המחוזי (השופט דן ארבל) ושצויין כבר בהחלטתו המנומקת של ראש ההוצל"פ הוא , כי טענות הנוגעות לגובה החוב אינם עילה למניעת ביצוע המשכון וכו'. בנסיבות אלה הפסקת הליכי הוצל"פ באמצעות צו מניעה על ידי הגשת תביעה הנוגעת לגובה החוב פוגעת בערכה של בטוחת המשכון ומלכתחילה לא היה מקום למתן צו כזה".

הנה כי כן בבוא ביהמ"ש לשקול אם יש מקום לעיכוב ביצוע הליך מימוש משכון עליו לשוות לנגד עיניו את האינטרס הכללי
לשמר את ערכה של בטוחת המשכון כאמצעי הנמסר לנושה לצורך מימוש מהיר בנסיבות המתאימות.
כמבואר לעיל, "אם יינתן לחייב לסכל או לדחות לתקופה ממושכת מימוש יעיל של שעבוד באמצעות פתיחת הליך נגד הנושה, שוב לא יהיה כל ייחוד במנגנון שנועד לאפשר לנושה לקבל את הכספים המגיעים לו בדרך מהירה וללא דחיות מיותרות".
היענות לבקשה מן הסוג דנן איננה מתיישבת עם תכלית זו, כאשר טענת המבקש מתייחסת לשיקולי צדק כלליים לפי השקפתו, השנויה מטבע הדברים במחלוקת, בנסיבות שאינן שנויות במחלוקת לעניין אי עמידת המבקש בתנאי הסכם ההלוואה שבין הצדדים.

הטענות אשר מעלה המבקש כנגד השומה מקומן בפני
כב' ראש ההוצל"פ ונרשמה הודעת ב"כ המשיב לפיה דחה כב' ראש ההוצל"פ את הבקשה לאפשר מכירת הרכב על פי ההצעה שהוצגה, בהיותה נמוכה. אין לאפשר למבקש לעקוף את הליכי ההוצל"פ על דרך של נקיטת הליכים בביהמ"ש.

תקנה 363(א) לתקנות סדרי הדין מאפשרת לביהמ"ש מתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה "אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין". מתן סעד זמני בטרם הגשת תובענה הינו אמצעי חריג לכלל ואין להפוך את החריג לדבר שבשגרה. מן הנימוקים הנ"ל נראה כי גם מן ההיבט הדיוני אין הצדקה בנסיבות העניין למתן סעד זמני בלא שהוגשה תובענה כאשר
מתוכן הבקשה על פניה עולה שטענות המבקש לגופן, אין בהן תשתית ראויה לעיכוב הליכי מימוש המשכון.

לפיכך דוחה אני הבקשה.

אני מחייב המבקש לשלם למשיב הוצאות בקשה זו בסך 800 ₪. בקביעת סכום ההוצאות הבאתי בחשבון כי המשיב לא נזקק להגשת תגובה מפורטת לבקשה זו.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ב תמוז תשע"א, 14 יולי 2011, בהעדר הצדדים.








א בית משפט שלום 23201-07/11 אייל מנסור נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ סניף חיפה (פורסם ב-ֽ 14/07/2011)