פסקי דין על אמאל סבאג | פסקי דין על מיכאל סבאג | פסקי דין על פיליפ הלון |

12151-06/11 הפ     20/07/2011




הפ 12151-06/11 אמאל סבאג נ' מיכאל סבאג, פיליפ הלון








בית משפט השלום בחיפה



ה"פ 12151-06-11 סבאג נ' סבאג ואח'



מספר בקשה:
6

בפני

כב' השופטת
חנה לפין הראל

המבקשת
אמאל סבאג


נגד

המשיבים
1. מיכאל סבאג
2. פיליפ הלון

החלטה


1.
המבקשת, גב' סבאג אמאל (להלן : "המבקשת") בעלת עסק לשיווק ירקות ופירות בסיטונאות בשם – "פרי וירק בריא", הגישה בקשה לסעד הצהרתי,
כי הינה בעלת רכב מסוג
g.m.c.
סוואנה מ.ר.
52-490-10 (להלן : "הרכב").
2.
במקביל, המבקשת הגישה בקשה לעיכוב הליכי מכירת ה"רכב" במסגרת תיק הוצל"פ מספר
02-31407-09-0


(להלן : "תיק הוצל"פ"), עד לקביעת בית המשפט בעניין זהות הבעלות ברכב, ולהורות על שחרורו ממחסני ערובה "נעמן", תוך חיוב הזוכה בתיק הוצל"פ בהוצאות האחסנה.

ביום 12/6/2011 הוריתי
על עיכוב הליכי מכירת ה"רכב".
3.
המשיב 2 – הזוכה, מר פיליפ הלון
(להלן : "הזוכה") טען בתגובה, כי יש לדחות הבקשה. ה"רכב" עוקל בהתבסס על דו"ח חקירה, אשר ממנו עולה, כי המשיב 1, מר מיכאל סבאג
(להלן : "החייב"), בעלה של המבקשת, נוהג ב"רכב" מנהג בעלים. אומנם, ה"רכב" רשום על שם המבקשת, אך זאת בשל ניסיון החייב להתחמק מנושיו והוא הבעלים האמיתי.
יש בטענת המבקשת, כי היא מנהלת עסק אשר בו עוסק גם החייב, בכדי לאמת את ממצאי דו"ח החקירה, כי החייב מנהל עסק ע"ש אשתו לצורך הברחת נכסיו. העסק נוהל ע"ש החייב, והחוב נשוא התיק, נובע מעסקאות שבוצעו בין המשיבים 1, 2, במהלך ניהול העסק בשמו, ורק לאחר הסתבכותו הועבר העסק ע"ש אשתו. המבקשת אף לא הביאה כל ראיה, כי התמורה בעבור ה"רכב" שולמה מכספה.
4.
דיון במעמד ב"כ הצדדים, הצדדים והחוקר, מר עיסא סעיד (להלן : "החוקר") התקיים ביום 20/6/2011.

ב"כ המבקשת טענו
,
כי יש לעכב ההליכים ביחס ל"רכב", היות והרכב שייך למבקשת, אשר פתחה העסק ורכשה ה"רכב" לשימושה, מכספי ההלוואה שקיבלה מאחותה. למבקשת הזכות להקים עסק משלה על-פי חוקי היסוד, ולהעסיק גם את בעלה. המסמכים שצורפו לבקשה מלמדים, כי ה"רכב" רשום גם בהנהלת החשבונות וגם בביטוח על שם העסק – "פרי וירק".
החייב נוהג ב"רכב" והוא שכיר של העסק, אך אין בזה בכדי להוות מנהג בעלים ב"רכב". מדו"ח החקירה עולה, כי החייב נצפה נוהג ברכב בשלושה אירועים שונים ובשעות זהות, כאשר יצא מביתו לעבודה והשתמש ברכב אך ורק לצורכי עבודה.
על-פי הפסיקה נטל השכנוע, כי הרישום שגוי הוא כבד. הפסיקה דיברה על אותות מרמה (ראה : ע"א 1680/03).
המבקשת הקימה עסק דומה לשל בעלה, וחובותיו אינם יכולים לפגוע בזכויותיה החוקתית, הקניינית והזכות לעבוד ולהתפרנס.

המבקשת העידה
, כי העסק קיים על שמה משנת 2008, המדובר בעסק להובלת פירות וירקות. קודם לכן, עבדה בחנויות ובהנהלת חשבונות ולחייב היה עסק של פירות וירקות שלא צלח. לחייב איחוד תיקים ואינו יכול לפרנס הבית, על כן, החליטה לעזור לביתה ולמשפחתה להתפרנס. העסק למעשה הוא ה"רכב", אין לה מחסן, ועתה שוכרת רכב בעלות של 4,300 ₪ חודשית על-מנת להתפרנס. היא זו אשר מנהלת את העסק, והחייב למעשה מחלק מתוך הרכב את הירקות והפירות, לאחר שרוכש אותם בשוק הסיטונאי. אחותה אשר נטלה לעצמה הלוואה, נתנה לה 25,000 ₪ לרכישת ה"רכב".

החייב טען
, כי משלם מידי חודש 600 ₪ במסגרת איחוד תיקים, סך חובו כולל ריביות עומד על 250,000 ₪. ברצונו להגיע להסדר, וכמה שיבקשו ממנו ישלם, כפי יכולתו.

ב"כ הזוכה טען
, כי יש לדחות הבקשה ולהורות על המשך הליכי הוצאה לפועל, מהנימוקים הבאים :
א.
הטענה, כי המבקשת רכשה ה"רכב" בדרך של קבלת הלוואה מאחותה, הועלתה לראשונה בדיון. קודם לכן המבקשת טענה, כי רכשה את הרכב באמצעות הלוואה מהבנק.
ב.
החייב הודה מפורשות בהליכי הוצל"פ, כי העסק שלו והוא נפתח על שם המבקשת כדי להבריח נכסים מנושיו. הלכת מנהג בעלים מוכרת בפסיקה, ועליה נסמכים ראשי הוצל"פ, בביצוע הליכים כנגד חייבים. במקרה דנן, חוקר פרטי חקר אודות עסקו של החייב.
ג.
המבקשת מפקידה סכומים אדירים בחשבון הבנק, דבר המצביע כי ביכולתם של בני הזוג לשלם החובות, אך הם מעדיפים שלא לעשות כן.
ד.
החייב בהליכי הוצל"פ טען, כי מקבל את משכורתו בשיק ופודה אותו, כאשר לא ציין מאיזה חשבון הוא פודה אותו וכיצד.
ה.
החוב עומד על סך 60,000 ₪ (כולל הליכי הוצל"פ), כאשר בפתיחה עמד על 48,000 ₪.
ו.
הזכות הקניינית מוגנת בחוק, אך מקרה זה הוא מקרה חריג. מדובר בהעלמת נכסים, אשר הוכחה על ידי הסתירות הרבות אשר נפלו בחקירות המבקשת והחייב, ובהתאם תצהירים בבית-המשפט. המבקשת מנסה להציג עצמה כבעלת יכולת דלה, אך מודה, כי משכירה רכב ומשלמת עבורו כספים רבים. המבקשת הייתה צריכה לנסות ולסלק החוב במקום לשכור רכב אחר.

החוקר – מר עיסא סעיד
– הצהיר ביום 20/3/2011, כי לאחר חקירה, צילומים ומעקבים הוברר לו, שבפועל החייב מחזיק ב"רכב", למרות ש"הרכב" רשום על-שם רעייתו, וזאת במטרה להעלים ה"רכב" מנושיו. החזקת החייב ברכב כזה, שאחזקתו יקרה במיוחד, יש בה להצביע, כי באפשרותו לשלם את החוב, ולא כפי שמציג את עצמו כבעל אמצעים דלים.

בדיון אשר התקיים ביום 20/6/2011 העיד בין היתר, כי נעשו תצפיות רק בשעות הבוקר ובזמנים קצרים. בכדי להוכיח מנהג בעלים, מתצפתים בכוונה בשעה 3 לפנות בוקר, כאשר מראים שהרכב חונה ליד הבית ונמצא בשימושו.

הזוכה – מר הלון-
העיד
, כי מר סבאג עבד אצלו כשכיר במשך שנתיים, ביחד עם אחיו. הוא סייע להם לסלק חובות, ובכלל זה סידר להם הלוואה בבנק, והם בתמורה נתנו לו שיקים, אשר לא נפרעו ולמעשה לקחו הכסף וברחו. אין זה נכון שהמבקשת מנהלת את העסק. יתר על כן, המבקשת והמשיב לקחו ממנו אנשים וקו חלוקה.
החייב רשם את העסק וה"רכב" על שם רעייתו, ויש להם חוב של 100,000 ₪ לחברה כאשר עבדו בה כשכירים.

בתגובה טען החייב
בין היתר, כי הוא "נפל" והיה חייב כסף. עם זאת, הזוכה לא סידר שום הלוואה על חשבונו, הוא נטל הלוואה מהשוק האפור. מחילופי דברים מתלהמים בינו לבין הזוכה, ניתן היה להבין, כי לחייב טענות מרות כלפי מר הלון והוא מייחס לו את "נפילתו". בנוסף האשימו בכך, כי הזוכה שרף למבקשת את ה"רכב" כאשר רק פתחה את העסק, וכי הזוכה שלח לו עבריינים.
הרוחות התלהטו והיה צורך לזמן את משמר בתי-המשפט.

דיון
6.
לבקשה העיקרית, ולתיק בית המשפט, צורפו מסמכים, המאשרים לכאורה את טענת המבקשת, כי היא בעלת ה"רכב" :
א.
מסמך מאת משרד התחבורה, מיום 12/5/2011, לפיו החל מ- 13/4/2010 המבקשת היא בעלת רכב מסוג אוטובוס זעיר פרטי, מספר 5249010-9 (צוין שם עד לתאריך 22/2/2011).
ב.
פוליסת ביטוח ל"רכב" – צד שלישי, אשר הוצאה על-ידי מנורה מבטחים על שם התובעת, ותעודת ביטוח לרכב, כאשר בעלת הפוליסה, היא המבקשת;
ג.
אישורים של מר חורי ג'ריס, מ- 11/5/2011,
מנהל החשבונות של העסק, לפיהם על-פי המסמכים והנתונים אשר נמצאים ברשותו, המבקשת החלה לפעול כעוסק מורשה בחודש 2/2008 בשיווק ירקות ופירות בסיטונאות, ה"רכב" מופיע בספרי העסק והוא משמש את העסק בפעילות שלו החל מחודש 4/2010. הוצאותיו השוטפות והקבועות של ה"רכב", נתבעו ונדרשו כהוצאות עיקריות בספרי העסק ומדווחות כדין לרשויות המס.
ד.
דף חשבון בנק, של הגב' סבאג לילה, אחות המבקשת, כי ב- 13/4/2010 (מועד העברת הבעלות ב"רכב"), משכה מחשבונה סך של 25,000 ₪. דבר המחזק את טענת המבקשת, כי אחותה נתנה לה 25,000 ₪ לשם רכישת ה"רכב".

7.
ב"כ הזוכה טען, כי החייב הודה מפורשות, כי העסק שלו ונפתח על שם המבקשת כדי להבריח נכסים מהנושים.


בישיבה אשר התקיימה ביום 28/4/2011, בפני
כב' רשמת ההוצאה לפועל, הגב' גץ-אופיר, העיד החייב כדלקמן :

"לפני שהתחלתי לעבוד אצל אשתי אני עבדתי כמחלק ירקות עצמאי. הייתי עובד שכיר אצל מישהו, אותו מקצוע אותו עבודה.
אחרי זה הייתי עצמאי. חלק הלקוחות שאני מספק להם היום היו גם בעבר. אני לא פתחתי את העסק זה אשתי. אני לא יכול לפתוח עסק
על שמי כי יש לי איחוד תיקים.
לא כדאי לפתוח עסק, אז היא פתחה את העסק שמה כדי שלא יהיה שלי. אני מחלק למסעדות אחרי שהכנתי את ההזמנות. כשהייתי עצמאי, הייתי הולך לבנק, עושה גבייה ועוד, היום אני רק מכין את ההזמנות ומחלק אותן. אשתי קובעת את המשכורת שלי, אני משתכר מינימום. אין לי כאן תלושים. אשתי מקבלת שכר, אני לא יודע כמה. כל העסק בנוי על הלוואות. אני חולה סכרת, לחץ דם וכולסטרול. אין לי חשבון בנק על שמי. אני מקבל את המשכורת בשיק ופודה אותו. לאשתי יש חשבון פרטי. אנחנו לא מפקידים את המשכורת שלי לחשבון שלה. אני פורט את השיק".

המבקשת, הגב' סבאג אמל השיבה לשאלות רשמת ההוצאה לפועל:
"אני מנהלת את העסק כמעט 3 שנים. לפני כן עבדתי בהנהלת חשבונות ובכל מיני דברים אחרים. בעלי עובד אצלי בעסק שכיר. העסק לא על שמו, האמת שהוא פתח עסק ולא הצליח לנהל אותו ובגלל זה הוא יצר חובות והוא באיחוד תיקים. פחדנו שהוא יעשה עוד טעויות שוב ואני יכולה לנהל את זה יותר טוב ממנו. הוא עוזר לי הוא עובד על האוטו כי אין לי חנות, אנו עושים הובלות למסעדות. לפעמים אני ולפעמים הוא מדברים עם הלקוחות. לבנקים אני הולכת. אני מחליטה למי מוכרים וכמה, אני מחליטה בעניין הכסף. אני קונה את הפירות והירקות בשוק הסיטונאי. אני לא זוכרת את השמות במדויק. הלקוחות שלנו הן מסעדות כמו סטיקיית הבוקרים, גני הגליל ועוד".

למקרא דברי בני הזוג סבאג, עולה אמנם האפשרות מחד, כי מדובר בניסיון להברחת נכסים ומאידך באותה מידה של שכנוע, כי המבקשת פתחה את העסק על שמה וקנתה את הרכב על שמה והיא זו שמנהלת אותו, על מנת שהמשפחה תוכל להתפרנס ביתר הצלחה, מאשר כאשר החייב הוא שניהל אותו.

בשלב זה, לצורך החלטה בבקשה לסעד הזמני ולפני הדיון בתביעה העיקרית, אין צורך לקבוע מסמרות ואין בדברי החייב לעמוד לרועץ למבקשת, שעה שמכלול המסמכים האמורים לעיל, תומכים לכאורה בגרסתה, כי היא בעלת ה"רכב", וכי היא נתנה הסבר המניח את הדעת, מדוע הקימה את העסק, לאחר שכשל עסקו של בעלה - החייב.

לא מצאתי, כי החייב והמבקשת סתרו את דבריהם כטענת ב"כ הזוכה, גרסתם גם בפני
י וגם בפני
י כב' הרשמת היא זהה בעיקריה, למעט עניין ההלוואה, אכן ההלוואה מהאחות נזכרה בדיון בפני
י ולא קודם לכן, אך גם שאלה זו מקומה יהיה בעת הדיון בבקשה העיקרית.
8.
אין ההלכה בדבר "מנהג בעלים" רלוונטית במקרה דנן, שכן המבקשת והחייב הם בני זוג, הם לא הסתירו כי החייב עובד באמצעות ה"רכב". המבקשת לא חלקה על כך, כי החייב עשה שימוש ב"רכב", אך טענה, כי היה זה לצורך עבודתו כשכיר בעסק אותו היא מנהלת, ועל כן, אין זה פלא, כי גם החוקר מר סעיד, מצא, כי נעשה שימוש ב"רכב" על ידי החייב.

מעבר לכך, מדו"ח החוקר עולה, כי החייב תוצפת בשלושה מועדים שונים, במסגרתם עלה כי עשה שימוש ב"רכב" :
א.
8/3/2011 – משעה 3.40 (מיקום עמדת תצפית לעבר בית החייב) עד 4.11. בשעה 4.15 צוין – "ניתוק מגע".
ב.

9/3/2011 – משעה 3.15 (מיקום עמדת תצפית) עד 4.18 (4.20 – ניתוק מגע). בשעה 4.03 צוין, כי החייב נכנס ל"רכב" ובהמשך נצפה אדם נוסף מצטרף אליו, כנראה מדובר בעובדו.
ג.
16/3/2011- משעה 3.22 (מיקום עמדת תצפית) עד שעה 4.33 (4.35 – ניתוק מגע).

החוקר, לא עקב אחרי החייב בכל שעות היום, כדי לבחון את אופן התנהלותו, אלא הסתפק בשעות מאוד קצובות ואלו הן, השעות בהן החייב החל את יום עבודתו, אין בכך רבותא.
למקרא דבריי החוקר אפשר היה להתרשם, כי מדובר ברכב מותרות שאחזקתו יקרה במיוחד. מהדיון התבררו נותנים אחרים.

9.
באיזון שבין טענות המבקשת לזכותו של המשיב 2, נראה בעייני להורות, כי הרכב אכן יוחזר למבקשת ועיקול ירשם ברישום בלבד, עד לדיון בבקשה העיקרית, כאשר נאסר על המבקשת לעשות דיספוזיציה כל שהיא ברכב זה.
אין זה מידתי בשלב זה לפגוע עוד יותר בפרנסת המשפחה ובאפשרות החזרת החובות על ידי החייב.

עו"ד אסדי טען לפרוטוקול, כי החוב עומד על סך של 60,000 ₪. המבקשת העידה ועדותה לא נסתרה, כי העסק הוא ה"רכב" וכי במקומו שוכרת רכב חלופי. אין זה מידתי להורות על מימוש הרכב, דבר שיפגע בפרנסת המבקשת, כאשר אין היא החייבת בתיק, כל עוד לא הוכרעה סוגיית הבעלות ברכב.

לא הוצגה בפני
י אסמכתא מטעם עד מומחה מה שווי ה"רכב" נכון להיום, מעבר לעדות החוקר. אי לכך, עלות החזקת ה"רכב" במחסני הערובה, עד להכרעה בתיק העיקרי, יכול ותעלה על עלות שווי ה"רכב", או תגיע לכדי חלקו הארי של שוויו, וגם מטעם זה יש לקבל ולו באופן חלקי את הבקשה.

סיכומו של דבר
10.
אני מורה על שחרור ה"רכב" ממחסני הערובה והשבתו לידי המבקשת, ככל שאין מניעה לעשות כן על-ידי המשטרה או רשות הרישוי, או כל רשות אחרת, וזאת בשים לב למסמך מאת רשות הרישוי מיום 12/5/2011, אשר כותרתו "נתוני בעלויות", ולפיו : "בהתאם לרישומון הרכב בוטל בתאריך 22/02/2011 מסירת משטרה בקורת".
11.
עד למתן החלטה אחרת, אני מורה על עיקול ברישום של ה"רכב" לטובת הזוכה ברשות הרישוי. ב"כ הזוכה יעדכן במשרד הרישוי את העיקול ברישום על ה"רכב".
12.
מעבר לאמור לעיל, מובהר בזאת למבקשת, כי נאסר עליה או על מי מטעמה לעשות כל דיספוזיציה ברכב, ובכלל זה, למוכרו, להשכירו או להחכירו לאחר.
13.
הוצאות הבקשה ידונו בסופו של ההליך.

כאמור במהלך הדיון נשמעו טענות קשות מפי החייב, על מעשים פליליים לכאורה מצד המשיב ו/או מי מטעמו. החייב טען, כי הייתה תלונה במשטרה. ב"כ המבקשת יואיל לעדכן את בית המשפט בתוצאות חקירת המשטרה בעניין זה.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו ללשכת ההוצאה לפועל.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו למשרד הרישוי.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בהעדר הצדדים.







הפ בית משפט שלום 12151-06/11 אמאל סבאג נ' מיכאל סבאג, פיליפ הלון (פורסם ב-ֽ 20/07/2011)