פסקי דין על אלי הלימי | פסקי דין על עמיאל סנדרה | פסקי דין על גדי ברסי | פסקי דין על עינת ברסי |

37948-12/10 תק     20/07/2011




תק 37948-12/10 אלי הלימי, עמיאל סנדרה נ' גדי ברסי, עינת ברסי








בית משפט לתביעות קטנות ברחובות



ת"ק 37948-12-10 הלימי ואח' נ' ברסי ואח'

בפני
כבוד השופט בדימוס גדעון ברק






התובעים:

1
.
אלי הלימי
, ת.ז. 015682743

2
.
עמיאל סנדרה
, ת.ז. 332303239


נגד


הנתבעים:

1.גדי ברסי
, ת.ז. 060869906
2.עינת ברסי
, ת.ז. 062869243



פסק דין


1.
בין התובעים ובין הנתבעים נערך חוזה שכירות לפיו משכירים הנתבעים את דירתם לשוכרים החל ב-13.12.08 וכלה ב- 13.4.10.(להלן:"החוזה")

ביום 9.9.09 ובטרם נסתיימה תקופת השכירות הודיעו התובעים לנתבעים במכתב רשום, שאין בדעתם להאריך את תקופת השכירות וכך ובהסכמת הצדדים נשארו התובעים בדירה עד יום 13.4.10.

בחודש פברואר 2010 חתמו הצדדים על הסכם, בו הסכימו הנתבעים להשיב לתובעים את סכום הפיקדון בסך של 8,000 ₪ אותו מסרו התובעים לנתבעים עם תחילת השכירות.

2.
בתביעה מעלים התובעים מספר טענות נגד הנתבעים, שיש – לדעתם- בטענות אלו משום הצדקה לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 13,000 ₪ - כפי שיפורט להלן.
ואלו הן, בין היתר, טענות התובעים:

א.
באמצע חודש פברואר 2010 החלה בנית בית דו משפחתי, הנמצא בסמיכות לדירה אותה שכרו התובעים ובנייה זו יצרה תנאים קשים להמשך מגוריהם: הרבה רעש, לכלוך, העובדים השתמשו במים ובחשמל מדירתם, העובדים עברו בגינה, העובדים הרכיבו פיגום, שברו הגדר, רצפה וקרמיקה – הכל ללא רשות התובעים.

התובעים הודיעו על כך לנתבעים, אך הנתבעים לא עשו דבר לתיקון המצב.
לכן, סבורים התובעים, שחלה הרעה בתנאי המגורים וכתוצאה מכך, מבקשים הם לחייב הנתבעים להשיב להם מחצית מדמי השכירות עבור החודשיים בהם נותרו הם עדיין בדירה – בסכום של 4,500 ₪.

ב.
עוד טוענים התובעים, שהם החזירו את הדירה במצב טוב יותר ממה שקיבלו ולאחר שמילאו את התחייבויותיהם על פי החוזה – מבקשים הם לחייב את הנתבעים להשיב להם את הפיקדון בסך של 8,000 ₪- פיקדון שהפקידו עם תחילת השכירות.

כמו כן, מבקשים התובעים לחייב הנתבעים להשיב להם סך של 500 ₪ - סכום ששילמו לעו"ד.

3.
א.
הנתבעים הגישו כתב הגנה, בו דוחים הם את טענות התובעים ובין היתר מעלים הם טענות שונות כנגד התובעים, המצדיקות לטענתם את חילוט סכום הפיקדון.

לטענת הנתבעים, הם לא יכלו לעשות מאומה לגבי הליכי הבניה, משום שהליך זה חייב היה להתבצע והנתבעים מכחישים טענת התובעים על השימוש בחשמל ומים שעשו העובדים מדירת התובעים.

הנתבעים מסבירים, שהיה לעובדים חיבור משלהם הן לחשמל והן למים.

עוד טוענים הנתבעים, שאם העובדים נכנסו לשטח הרי שהם נכנסו ברשותם של התובעים ומכל מקום, מוסיפים הנתבעים וטוענים, שהתובעים לא פנו אליהם ולא הודיעו לנתבעים על הצבת הפיגומים ורק כאשר הם נכנסו לשטח – הם גילו את הפיגומים וגם את החורים בקיר ומצאו גם את הגינה מלוכלכת וגדר שבורה.

ב.
הנתבעים גם מסבירים, בכתב ההגנה, מדוע החליטו לחלט סכום הפיקדון ובין היתר נטען, שנעשו ליקויים בשטח והתובעים אחראים לכך. התובעים היו צריכים להחזיר את הדירה באותו מצב שקיבלו, אך הם הפרו החוזה בכך שלא תיקנו הנזקים שגרמו.

התובעים גם הוציאו סורגים, שהם התקינו בדירה, וכתוצאה מכך גרמו נזקים.
עוד טוענים הנתבעים, שהתובעים השאירו אדמה חרוכה בעת שעזבו את הדירה, הגינה לא טופלה והדשא התייבש והתובעים גרמו לנזקים למעלה מעשרות אלפי שקלים ועל מנת להשיב את הדירה למצבה הקודם יש צורך בביצוע עבודות והנתבעים אף צרפו הצעת מחיר על עלות התיקונים.

4.
לאחר שבחנתי את חומר הראיות ולאחר ששמעתי את עדויות התובע 1 (להלן:"התובע") והנתבע 1 (להלן:"הנתבע"), הגעתי למסקנה, שיש לקבל את תביעת התובעים בחלקה – זאת לאור הנימוקים הבאים:

א.
ביום 14.12.08 התקשרו הצדדים בחוזר שכירות לתקופה של 12 חודשים, החל ב-14.12.08 וכלה ביום 13.12.08 ותנאי למסירת החזקה במושכר היה מסירת בטוחות המפורטות בסעיף 9 לחוזה.

לתובעים אף ניתנה האופציה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת מיום 14.12.09 עד 13.12.10.

האופציה לא מומשה וכך הוסכם על ידי הצדדים, שהתובעים יחזיקו במושכר עד 13.4.10.

דמי השכירות נקבעו לסך של 4,500 ₪ לחודש.

בסעיף 9 לחוזה, הקובע:"בטוחות", נקבע בסעיף קטן א': " להבטחת תשלום דמי השכירות ו/או להבטחת תשלום נזקיו של המשכיר בגין האמור בחוזה זה ו/או להבטחת פינוי הבית...יפקיד השוכר בידי המשכיר...מזומן או שיק של 8,000 ₪..." בסעיף קטן ב' נקבע: המשכיר יהא רשאי לעשות שימוש בבטוחות בכל מקרה של הפרה של חוזה זה ובלבד שנתן לשוכר הודעה מראש לתיקון ההפרה לפחות 3 ימים מראש" ובסעיף קטן ג' נקבע: "בתום תקופת השכירות או בתום תקופת האופציה יוחזר הביטחונות לשוכר, ככל שלא חולטו קודם לכן".

ב.
לכן, העולה מהוראות החוזה הנ"ל הוא, שהמשכיר אינו יכול כך סתם ובאופן אוטומטי לחלט את הבטוחה, אלא שגם על המשכיר למלא אחר תנאים הנזכרים בסעיף 9 הנ"ל ואחד מהם הוא, למשל, שהמשכיר יהא רשאי לעשות שימוש בבטוחה במקרה של הפרה ובלבד שנתן לשוכר הודעה מראש לתיקון ההפרה לפחות 3 ימים מראש.

זאת ועוד, סעיף 12 לחוזה עדיין נותן למפר אפשרות לתקן את ההפרה תוך 14 ימי עסקים מהמועד בו הצד המפר קיבל הודעה בכתב על ההפרה.

הנתבעים כלל לא הוכיחו, שבטרם החליטו לחלט את הפיקדון, נתנו לתובעים הודעה מראש על ההפרה או שנתנו להם אפשרות לתקן את הטעון תיקון.

5.
א.
ציינתי לעיל את האמור בסעיפים הנ"ל, שהם סעיפים רלוונטיים לאפשרות מימוש הפיקדון, אך אין בדעתי להיכנס לעומקם של דברים או לעומקן של טענות הנתבעים בדבר הנזקים שגרמו התובעים, משום שאין תביעת הנתבעים נגד התובעים עומדת לדיון אלא תביעת התובעים ועל כך יש ליתן את הדעת.

אם סברו הנתבעים, שיש להם או שהיה להם סיבה או נימוק לחלט הפיקדון, היו רשאים הם להגיש תביעה נגד הנתבעים ואם היו מוכיחים את טענותיהם, שהועלו בכתב ההגנה, רק אז היה מחליט בית המשפט בתביעתם, ברם כל עוד לא הוגשה תביעה נגד התובעים ומאחר וגם לא הוגשה תביעה שכנגד בתיק זה – הרי שכל דיון בטענותיהם של התובעים או כל הכרעה בטענותיהם – עשויה להוות "מקדמה" לתביעה עתידית – אם יהיו סבורים הנתבעים שיש אכן להגיש תביעה כזאת.

ב.
א)
הנתבעים לא היו רשאים לחלט הפיקדון מבלי להוכיח נזקים או מבלי להוכיח הפרת החוזה המצדיקה מימוש הבטוחה על פי הוראות החוזה.

הוכחה כזאת, יכולה להיעשות הן בדרך של הגשת תביעה או בדרך של הגשת תביעה שכנגד.

לכן, גם אין בדעתי להתייחס לאותם מסמכים שצרפו הנתבעים לכתב ההגנה או שהגישו לבית המשפט כמסמכים המוכיחים – או שלא מוכיחים את הנזקים הנטענים ואין בדעתי להתייחס לשאלה האם על ידי התמונות בלבד אותן הגיש הנתבע ניתן להוכיח את טענותיו -
וזאת גם מהנימוק שציינתי בסיפא לסעיף 5א' לעיל.

ב)
לצורך קביעת היקפו ושיעורו של נזק הנטען על ידי הנתבעים, יש צורך בבירור עובדתי וראייתי מעמיק והדרך לעשות זאת היא על ידי הגשת תביעה לבית המשפט – אם סבורים היו הנתבעים, שאכן התובעים הם אשר גרמו את הנזקים הנטענים ואם בכלל היה קשר בין הנזק הנטען ובין מעשי התובעים.

הנתבעים גם לא פנו וגם לא התריעו בפני
התובעים, בטרם מומש הפיקדון, שבשל הנזקים שנגרמו מתכוונים הם לחלט את סכום הפיקדון.


ג.
בעת שהצדדים הסכימו להמשיך השכירות לעוד חודשיים מ-14.2.10 עד 13.4.10 חתמו הצדדים על מסמך בו ניתנה לתובעים האפשרות לפרק את הסורגים בסוף תקופת השכירות והתובעים התחייבו לתקן על חשבונם את הבית בכל נזק שבאחריותם עד סוף תקופת השכירות.

התובע העיד בבית המשפט, שהוא אכן תיקן את הטעון תיקון לאחר הורדת הסוגרים ולהוכחת ביצוע התיקון הגיש התובע מסמך חתום על ידי המשפץ. (ראה ת/2)

עוד התחייב הנתבע להחזיר לתובעים את כל הביטחונות, כאשר מתברר שהנתבעים החליטו – ולא הוכח מתי החליטו- לחלט את סכום הבטוחה במקום להחזירה, כפי שהתחייב במסמך עליו חתם. (ראה המסמך ת/1)

בכתב ההגנה טוען הנתבע, שהתובע החתים אותו על המסמך, כאשר היה בשיא עבודתו מול לקוחות ולחץ וכי התובע ידע שהנתבע לא ירד לסוף העניין עם הסורגים.

אינני מקבל טענה זו. אדם החותם על מסמך, חזקה עליו שהוא יודע על מה הוא חותם ומסמך זה מסתכם סך הכל בדף אחד ובאותיות קריאות ולכן לא יכול הנתבע לטעון טענה כנגד מסמך עליו הוא חתם.

6.
לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה לעיל, אני קובע, שעל הנתבעים להשיב לתובעים את סכום הפיקדון בסך של 8,000 ₪, אך אין מקום לקבל את יתרת סכום התביעה – זאת לאור הנימוקים הבאים:

א.
א)
לא מצאתי שיהא זה צודק להפחית את דמי השכירות עד למחצית או להפחית סכום כלשהו מדמי השכירות החודשיים ולכן פריט זה מכתב התביעה, בו תובעים התובעים החזר סך של 4,500 ₪ - נדחה.

סעיף 9 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 קובע, שאם המשכיר לא תיקן את הפגם תוך זמן סביר לאחר שקיבל על כך דרישה מאת השוכר- רשאי השוכר בין היתר:" להפחית את דמי השכירות, כל עוד לא תוקן הפגם, לפי היחס שבו פחת שווי השכירות עקב הפגם לעומת שוויה לפי החוזה".

ב)
התובעים לא הוכיחו, שעבודות הבנייה במקום היו כאלה, אשר מנעו מהתובעים המשך מגורים סבירים – עד תום התקופה המוסכמת והתובעים לא הוכיחו, שהם פנו אל הנתבעים בקשר להפרעת הבנייה למגוריהם.

התובעים לא הוכיחו מתי החלו עבודות הבנייה. התובעים מציינים בכתב התביעה שהעבודה החלה באמצע חודש פברואר 2010 , אך למרות זאת הסכימו התובעים להמשיך ולגור במשך החודשיים החל מחודש פברואר 2010, עת החלה העבודה.

לאור הנסיבות, אני קובע שהתובעים היו מודעים שתחל עבודה במקום ובכל זאת נתנו הסכמתם להמשיך לגור במקום במשך החודשיים – עד לפינוי בחודש אפריל 2010.

זאת ועוד, במכתב ששלחו התובעים לנתבעים ביום 28.3.010, אין התובעים מזכירים כלל את ההפרעה למגורים ואין הם מעלים כל טענה מאלו הנטענים בכתב התביעה בקשר למעשי העובדים במקום.

ב.
אין גם מקום לחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסך של 500 ₪. התובע לא הוכיח הוצאה זו.

7.
סוף דבר, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים סך של 8,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה – 23.12.10- ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 400 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.


ניתן היום 20.7.11 (יח' בתמוז התשע"א) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.
















תק בית משפט לתביעות קטנות 37948-12/10 אלי הלימי, עמיאל סנדרה נ' גדי ברסי, עינת ברסי (פורסם ב-ֽ 20/07/2011)