פסקי דין על יניב ורד | פסקי דין על מוטור אפ | פסקי דין על אייל אוהב ציון | פסקי דין על דוד אוהב ציון |

6639/07 עב     30/08/2009




עב 6639/07 יניב ורד נ' מוטור אפ בע"מ, אייל אוהב ציון, דוד אוהב ציון




בעניין:

-
1
-




בתי הדין לעבודה

עב 006639/07
מספר תיק:
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב יפו


30/08/2009
כב' השופטת נטע רות

בפני

:



נ.צ. גב' יהודית ארבל
נ.צ. גב' נירית אשכר-טולקובסקי







בעניין
:
יניב ורד

התובע


ע"י ב"כ עו"ד ברזילי תירצה



נ
ג
ד




1. מוטור אפ בע"מ

2. אייל אוהב ציון
3. דוד אוהב ציון
הנתבעים


ע"י ב"כ עו"ד ניסתאני דוד







פסק דין

1.
בפני
נו תביעה לתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנה בגינם וכן לתשלום חלף הודעה מוקדמת, שכר עבודה בגין חודש 4/07 ופיצויי הלנה בגינו, פיצוי בגין אי מתן הפסקה בימי שישי, תמורה בגין עבודה בשעות נוספות וכן הפרשות לקופת גמל. בנוסף עתר התובע לתשלום בגין פיצוי עוגמת נפש.
כמו כן, מונחת בפני
נו תביעה שכנגד במסגרתה עתרה הנתבעת 1 לתשלום פיצויים בגין נזקים שהסב לה לטענתה, התובע.

y

להלן תמצית העובדות הצריכה להכרעה
2.
הנתבעת הינה חברה המנהלת מוסך מורשה מטעם היבואן של מכוניות מתוצרת אאודי, סיאט ופולקסווגן (להלן: "המוסך"). הנתבע 2, מר אייל אוהב-ציון (להלן: "אייל" או "הנתבע 2") הינו המנכ"ל של הנתבעת והוא שקיבל את התובע לעבודה. הנתבע 3, מר דוד אוהב-ציון (להלן: "דוד" או "הנתבע 3") הינו אביו של הנתבע 2 והוא שימש בתקופה הרלבנטית כבעל מניות בנתבעת.
התובע הינו חשמלאי ומכונאי רכב.

3.
התובע הועסק בנתבעת החל מיום 1.12.03 ועד ליום 25.4.07, כאשר נסיבות סיום יחסי העבודה שנויות במחלוקת:
בעוד שהתובע טוען כי הוא פוטר מעבודתו בצורה אלימה וחסרת רסן; הרי שהנתבעת טוענת כי התובע התפטר.

4.
ביום 16.11.03 נערך בין הצדדים הסכם עבודה במסגרתו נקבע כי שכרו של התובע יעמוד על סך של 6,000 ש"ח נטו.
בהסכם זה נקבע עוד, כי התובע יעבוד בין הימים א'-ה' משעה 7:30 עד 16:30 ואילו ביום ו' מהשעה 7:30 עד השעה 13:00. כמו כן, נקבע בהסכם כי החל מהיום הראשון לעבודה תפתח עבור התובע "קרן פנסיה (ביטוח מנהלים)"
(ראה - נספח נ/1 לתצהיר הנתבע 3)
.

יצוין, כי אין מחלוקת על כך שבחודש 3/05 מסר התובע לנתבעת מכתב התפטרות, אולם בסופו של יום, הגיעו הצדדים להסכמה על המשך עבודתו של התובע שנמשכה, כאמור, עד ליום 25.4.07.

yyy
הכרעה

y

זכאות התובע לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת ושכר עבודה בגין חודש 4/07
5.
גרסת התובע ביחס לנסיבות סיום העבודה היתה כדלקמן:

לדברי התובע, ביום 25.4.07 פנה אליו הנתבע 3 (דוד) בצעקות וביקש ממנו (מהתובע) ליתן לו את המברגה ששימשה אותו (את התובע) אותה עת בעבודתו. לדבריו, מאחר והוא קיבל הוראה מפורשת מהנתבע 2 (אייל) לא להעביר כלים לאיש, גם לא לאביו, הוא סירב ליתן את המברגה לדוד, דבר שגרם לדוד
"להשתולל".

לדברי התובע, בתגובה לסירובו תקף אותו דוד, חטף את המפתחות שהיו תלויים על מכנסיו וקרע את מכנסיו. התובע העיד כי חרף התקרית הוא המשיך בעבודתו.

התובע הוסיף והעיד כי בהמשך היום הוא פנה לאייל וביקש ממנו את המפתחות שנלקחו ע"י דוד, אולם אייל ענה לו בתגובה: "תשבור איתו [עם דוד] את הראש" "אני לא מתעסק איתו".

התובע העיד עוד כי עת שביקש לסגור את ארגז הכלים בתום יום העבודה הוא פנה לדוד וביקש ממנו את המפתחות ואילו דוד בתגובה צעק עליו: "תעוף מפה, אנחנו לא רוצים אותך בחברה".
לדברי התובע, דוד אף תפס אותו בצווארו, איים שישחט אותו וכל זאת, שעה שהוא מנופף לעברו בכלי עבודה חד (מסטרינה) וצועק
"אני אשחט אותך פה לפני כולם, תלך מפה לפני שאני אהרוג אותך".

לדברי התובע, כי עובד אחר בשם נביל פחאם הגיע להפריד בין הניצים.

לגרסת התובע, אייל כמנהל המוסך בחר להתנער מאחריות ובכל פניותיו אליו ענה לו אייל
"אין מה לעשות" "אני לא יכול עליו", "תשבור איתו את הראש" ו"זה לא מענין אותי". בכך לדבריו, גיבה את מעשיו של דוד ואת הודעת הפיטורים שנתן לו דוד.

התובע העיד עוד, כי ביום 26.4.07 הוא "קיבל טלפון" מעובד נוסף בשם אלעד חדד, אשר אמר לו בשמו של דוד כי הוא (התובע) מתבקש להחזיר את הרכב שקיבל במסגרת העבודה. התובע הוסיף והעיד כי באותו היום הוא החזיר את הרכב ואת המפתחות לנתבעת. בנוסף העיד, כי הוא התקשר למנהל העבודה (בשם אלי) וביקש ממנו לצאת אל מחוץ למוסך על מנת לקחת את מפתחות הרכב וזאת משום שחשש להכנס למוסך.

6.
מטעם הנתבעים העיד בפני
נו הנתבע 3 (דוד). במסגרת תצהירו, התיחס דוד לתקרית הנטענת על-ידי התובע וגרסתו היתה שונה בתכלית ובלשון התצהיר:
"טענת התובע בסעיף 9 לתצהירו כאילו תקפתי אותו – מופרכת.
ביקשתי מהתובע מברגה השייכת לחברה והוא התגרה בי ואמר לי שהיא נמצאת בארגז הכלים והוא לא מרשה לי לקחת אותה כי היא שלו. מאחר שבאותה עת עסקתי בהדבקת קרמיקה על קירות המוסך, ביקשתי מהתובע את מפתחות הרכב על מנת להביא חומרי בנין למוסך. יצוין כי בזמן שהרכב היה במוסך הוא שימש את המוסך להובלות וסידורים.
התובע התחצף אלי והתריס כלפי שהוא לא מוכן לתת לי את מפתחות הרכב. מאחר שמפתחות הרכב השתלשלו ממכנסיו של התובע, נטלתי אותם ונסעתי לסידורי. הטענה כאילו השתוללתי ו/או תקפתי אותו ו/או קרעתי לו את מכנסיו – שקרית.
בהמשך כאשר מרחתי רובה בין אריחי הקרמיקה הרגשתי לפתע שמישהו חונק אותי מאחור ומוציא מכיסי בכוח את מפתחות הרכב.
צעקתי בפחד שמי שחונק אותי יעזוב אותי כי אני מחזיק ביד מסטרינה ואני עלול לחתוך את עצמי. מיד הגיעו למקום עובדים מהמוסך ומשכו את התובע ממני."

(ראה - סע' 12 לתצהיר דוד)

לגרסתו של דוד, ממועד התקרית ואילך הפסיק התובע להגיע לעבודתו ללא מתן הודעה מוקדמת. לדבריו, התובע עשה כל שביכולתו על מנת שיפטרו אותו.

7.
אשר לדעתנו נציין כי במחלוקת העובדתית שבין הצדדים מעדיפים אנו את גרסת התובע על פני גרסתו של דוד וזאת, מהטעמים הבאים:

א.
גרסתו של התובע נתמכה בגרסתו של עד נוסף - העובד נביל פחאם (להלן: "מר פחאם")
- אשר אין מחלוקת כי הוא נכח באירוע.

מר פחאם אישר את עדות התובע ביחס להשתלשלות האירועים ביום 25.4.07 והוא אף אישר את העובדה כי אייל, מנהל המוסך, בחר שלא להתערב באירועים כאשר לדבריו "תמיד כשיש בלגן עם אבא שלו, הוא [אייל] נעלם".

מר פחאם אף העיד כי הוא ראה את התובע מחזיר את רכבו למוסך ביום שלמחרת האירוע
(ראה - סע' 6-8 לתצהיר מר פחאם; כמו כן, לענין נוכחותו של העד מר פחאם באירוע, ראה – עדות דוד בעמ' 23 לפרוטוקול ש' 15-21)
.

ב.
השוואה בין הגרסה שמסר דוד בתצהירו לבין זו שמסר בחקירתו הנגדית מלמדת על קשיים וסתירות מהותיות בין הגרסאות ונבאר:

בעוד שמתצהירו של דוד עולה כי הוא נטל מכיס מכנסיו של התובע, ללא הסכמתו, את מפתחות הרכב הרי שמעדותו בביה"ד עולה כי הוא נטל מכיס החולצה של התובע מפתחות של ארגז הכלים.

כמו כן, בתצהירו ציין דוד, כי לאחר שהתובע סירב ליתן לו את המברגה הוא ביקש ממנו את מפתחות הרכב על מנת להביא חומרי בנין למוסך וכן, העיד בתצהירו כי משהתובע סירב ליתן לו את המפתחות, נטל אותם בעצמו מכיסו של התובע. לעומת זאת, בחקירתו הנגדית ומשהתבקש דוד לפרט מה קרה לאחר שהתובע סירב ליתן לו את המברגה, הוא לא איזכר כלל את הרכב ומפתחות הרכב והתיחס אך ורק לנושא המברגה ולמפתחות ארגז הכלים ובלשון הפרוטוקול לאמור:
"ש.
לגבי סע' 12 לתצהירך – מה קרה לאחר שהוא אמר לך שהמברגה שלו?
ת.
באתי לבקש ממנו את המברגה כי אין לי ארגז כלים משלי. הוא לא רצה לתת לי. זה היה מונח על השולחן. היו לו מפתחות של ארגז הכלים ולקחתי ממנו, מהכיס של החולצה. פתחתי את ארגז הכלים ולקחתי את המברגה. אח"כ החזרתי לו את המברגה. בסוף היום הלכתי למחלקה השניה לעשות רובע. פתאום הוא חנק אותי ואמר לי שאתן לו את המפתחות. אמרתי לו לשחרר אותי. בא נביל ובאו כולם והורידו אותו ממני. אמרתי לו שיזהר אני יכול לדקור, אני יכול להפצע מזה. תשחרר אותי. הורידו אותו ממני והוא לקח את המפתחות והלך."

(ראה - עמ' 23 לפרוטוקול ש' 15-21)

זה המקום להדגיש כי השוני בגרסאותיו של דוד, הן בתצהירו והן בחקירתו הנגדית, מעורר קושי נוסף ולו מהטעם שלא ברור מדוע נטל דוד את החירות לשלוח ידו לכיס החולצה של התובע (כך בחקירתו הנגדית) ו/או לכיס מכנסיו של התובע (כך בתצהיר העדות הראשית).
העובדה שדוד הודה כי הוא נטל את החרות לעשות כן בעקבות דין ודברים שהיה בינו לבין התובע, מדברת בעד עצמה ומלמדת על נכונותו של דוד לחצות בקלות את הקו האדום המפריד בין חילופי דברים נוקבים לבין תקיפה פיזית.

לא למותר לציין, כי קושי זה בעדותו של דוד מספק תמיכה לגרסת התובע לפיה, דוד הוא שתקף את התובע ולא - להיפך.

ג.
מהראיות שהוצגו לביה"ד עולה כי כבר ביום האירוע (25.4.07) פנה התובע למשטרה והגיש תלונה בדבר איומים. לעומת זאת, דוד מצא לנכון לפנות למשטרה ולהגיש תלונה רק כ-11 יום לאחר שהתובע הגיש את תלונתו (ביום 6.5.07). עובדה זו מעוררת תמיהה אם לא סימן שאלה של ממש ביחס לאמיתות התלונה.
נוסיף בהקשר זה, כי משעומת דוד עם ההשתהות בהגשת התלונה, הוא נימק זאת בצורה סתמית ובלתי משכנעת בנימוק של הרגשה לא טובה, תוך שהוא מוסיף ואומר כי "המשטרה לא בוער לה כלום"
(ראה - עמ' 23 לפרוטוקול ש' 9-11)
.

אנו סבורים כי לו היה ממש בטענתו של דוד לפיה, הוא הותקף בצורה אלימה על-ידי מי מעובדי הנתבעת, הרי שדוד היה ללא ספק פונה למשטרה ומגיש תלונה בסמוך לאירוע ולו על מנת לאפשר למשטרה לחקור את האירוע בסמוך להתרחשותו ובאופן המיטבי.
לא למותר לציין, כי התנהגות אלימה מעין זו מצד התובע אף היתה זוכה לתגובה הולמת מצד הנתבעת בדמותה של הודעת פיטורים מיידית. דבר שאף הוא לא קרה לגרסת הנתבעת.

ד.
זאת ועוד: במקרה דנן, יש לזקוף לחובת הנתבעים את העובדה שמנהל המוסך אייל - אשר ללא ספק היה מודע להתרחשותו של אירוע כה חמור ולטענות התובע - לא מצא לנכון למסור את גרסתו בביה"ד במטרה לסתור את גרסת התובע. זאת, הן ביחס לאירוע והן ביחס לגיבוי הנטען שנתן להתנהלות האב.

בנסיבות אלה, אין לנו אלא להסיק כי המנעות זו של אייל מלמסור את עדותו בביה"ד לא היתה מקרית וכי לו היה מוסר את גרסתו, הרי שגרסה זו היתה מחזקת דווקא את עמדת התובע.

ה.
זאת ועוד, לכשעצמנו לא שוכנענו בקיומה של סיבה להפסקה יזומה של יחסי העבודה על-ידי התובע במועד קרות האירוע. נהפוך הוא.
מהראיות עולה כי הנתבעת היא זו שלטענתה לא שבעה נחת מעבודתו של התובע בתקופה שקדמה לסיום יחסי העבודה.

מהראיות אף עולה כי כחודשיים לפני האירוע היה אירוע נוסף בין התובע לבין אייל, במסגרתו צעק אייל בנוכחות עובדים אחרים על התובע והורה לו ללכת לביתו.
כן עולה כי משהתובע הגיע מספר ימים לאחר מכן על מנת לקבל את מכתב הפיטורים, טען בפני
ו אייל כי הוא נשלח לביתו ל"חופשה" (כפויה) וזאת, על אף שבמועד האירוע הנ"ל התובע היה ביתרת חופשה שלילית של 10 ימים.

לדברי אייל, התובע נשלח לביתו על מנת לחשוב
"טוב טוב בבית איך הוא רוצה להמשיך ולעבוד" מאחר ובצורת התנהלותו, כפי שראה אותה אייל, הוא לא יוכל להמשיך לעבוד בנתבעת
(ראה - עמ' 3 לתמליל ש' 1-10 – נספח נ/7 לתצהיר מר דוד וכן עמ' 12 שם)
.
עובדה זו מלמדת מחד על חוסר שביעות הרצון של הנתבעת מעבודתו של התובע וזאת, סמוך למועד סיום יחסי העבודה ומנגד היא מלמדת על העדר כוונה מצידו של התובע לשים קץ ליחסי העבודה מיוזמתו.

בהקשר זה נציין כי על-פי הפסיקה השעייתו של עובד מהעבודה שעה שהיא נעשית שלא מכוחו של חוק (הסכם קיבוצי או הסכם אישי) יכול שתזכה עובד בתשלום פיצויי פיטורים

(ראה – ע"ע 1271/02 צבי דדון נ' מטבחי זיו תעשיות 1990 בע"מ, ניתן ביום 26.2.04)
.
אי לכך, במקרה דנן ולו חפץ התובע בהפסקת עבודתו, הרי שהוא היה יכול "לנצל" את התקרית שהתרחשה בינו לבין אייל על מנת לסיים את יחסי העבודה בין הצדדים ולזכות בפיצויי פיטורים. דבר שהתובע לא עשה.

8.
לנוכח כל האמור לעיל, אנו מקבלים את גרסת התובע ביחס לאופן התרחשות האירוע שהוביל להפסקת עבודתו וביחס לתגובתו של מנהל המוסך אייל לאירוע ואנו קובעים כי מתן גיבוי מצד אייל להתנהגותו של דוד כפי שפורטה על-ידי התובע – כמוה כפיטורים המזכים בתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת.


אשר לגובה השכר לפיו יש לחשב את הזכויות המגיעות לתובע יאמר כך:
לא היתה מחלוקת כאמור כי הצדדים הסכימו על שכר נטו בסך 6,000 ש"ח. משכך ועל פי חישובנו בהתאם לתלושי השכר, סכום הברוטו הנגזר מסכום זה מסתכם בסך של 6,750 ש"ח.
יוער כי משהתובע לא טען כל טענה ביחס למהותו של רכיב הפרמיה המופיע בתלוש השכר, הרי שאין אנו כוללים אותו במסגרת שכרו הקובע. כך גם לגבי רכיב הרכב בתלוש השכר, אשר הותנה בהעמדת רכב לשימושו של התובע.
לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 23,625 ש"ח
(= 6,750 ש"ח
x
42/12)
בגין פיצויי פיטורים וסך של 6,750 ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת.

9.
אין חולק על כך שהנתבעת לא שילמה לתובע אף את שכרו בגין חודש עבודתו האחרון (חודש 4/07), כאשר לטענתה היא קיזזה משכרו של התובע את התשלום שהיה עליו ליתן לה בגין חלף הודעה מוקדמת.
דא עקא, משקבענו כי התובע פוטר מעבודתו (ולא התפטר), הרי שהתוצאה היא כי התובע זכאי לתשלום שכר עבודה בגין עבודתו מיום 1.4.07 ועד ליום 25.4.07 בסך של 5,625 ש"ח
(= 6,750
x
25/30)
.

10.
אשר לתביעה לתשלום פיצויי הלנה – הרי שסבורים אנו כי נוכח התנהלות הנתבעת כפי שקבענו לעיל מן הראוי לחייב אותה בתשלום פיצויי הלנה מלאים. שכן, לא עומדת לנתבעת אף לא טענת הגנה אחת, הן לענין אי תשלום פיצויי הפיטורים והן לענין אי תשלום שכר בגין חודש 4/07.

y

זכאות התובע לתשלום בגין אי מתן הפסקה בימי שישי ולתשלום עבור עבודה בשעות נוספות
11.
התובע טען כי הוא היה זכאי לתשלום פיצוי עקב העובדה שלא זוכה בהפסקה של מחצית השעה בימי שישי וזאת, במהלך כל תקופת עבודתו.

12.
אנו סבורים, כי יש לדחות רכיב תביעה זה מהטעמים הבאים:
§
התובע הודה בחקירתו הנגדית כי בניגוד לאמור בכתב התביעה הוא כן זוכה בהפסקה בימי שישי של מחצית השעה

(ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 7-8)
.
§
התובע העיד כי בימי ו' הוא עבד 5.5 שעות בלבד. זאת, שעה שעל-פי חוק שעות עבודה ומנוחה הזכאות להפסקה רצופה של מחצית השעה לפחות נקבעה ביחס ליום עבודה של 6 שעות ומעלה.

13.
אשר לתביעה לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות - טען התובע כי הוא היה זכאי לתמורה בגין שעות נוספות שעבד במהלך שלושת החודשים בהם שהה החשמלאי המוסמך של המוסך בשם ניסים בחופשת מחלה
(ראה - סע' 15.8 לכתב התביעה המתוקן)
.

14.
אנו סבורים, כי יש לדחות אף רכיב תביעה זה מהטעם שהתובע לא הוכיח באיזו תקופה בדיוק הוא ביצע את ההחלפה בשלה הוא נדרש לעבוד ואף עבד בשעות נוספות.
יוער, כי אף שעה שניתנה לתובע הזדמנות להשלים את שהחסיר, הן בכתב התביעה והן בתצהיר העדות הראשית בענין רכיב תביעה זה, הוא לא ניצל את ההזדמנות על מנת לספק נתונים – ולו בסיסיים – ביחס למועד ואף לשנה בה עבד לטענתו כמחליף של החשמלאי ונדרש לבצע עבודה בשעות נוספות
(ראה - עמ' 9 לפרוטוקול ש' 11-16)
.

y

זכאות התובע לתשלום בגין הפרשות לקופת הגמל
15.
התובע טען כי הנתבעים ניכו משך 8 חודשים ניכויים משכרו שהיו מיועדים לחברת מנורה מבטחים (להלן: "מנורה"), אולם בפועל לא העבירו למנורה, הן את ההפרשות שניכו משכרו והן את חלקם בהפרשות לקופת גמל.
לתמיכה בטענותיו צירף התובע מכתב של מנורה מיום 22.8.07, בו נכתב כי הנתבעת לא העבירה למנורה החל מחודש 1/07 ואילך את התשלומים והניכויים ממשכורתו של התובע, כשיתרת החוב נכון למועד מכתב הדרישה מסתכמת ב-5,356.51 ש"ח.

16.
אשר לרכיב תביעה זה, יאמר - כי מכתבה של מנורה מחודש 8/07 מתיחס בחלקו לתקופה שבמהלכה לא שררו יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת (במהלך החודשים 8/07-5). זאת, בשים לב לכך שיחסי העבודה הסתיימו עוד ב-4/07.

זאת ועוד, עיון בתלושי השכר של התובע לתקופה שמחודש 1/07 ועד לחודש 4/07 מלמד - כי עיקר ההפרשות לקופת גמל בוצעו לחברת כלל ולא למנורה. כך למשל עולה - מתלושי השכר של התובע כי בחודשים הללו נוכה משכרו סך של 75 ש"ח לחודש למנורה ואילו הניכויים לחברת כלל (חלק העובד) הסתכם בסך של 247.5 ש"ח.
מתצהירו של דוד עולה, כי בשנת 2006 הועברו פוליסות הביטוח של העובדים מחברת מנורה לחברת כלל, כאשר הנתבעת המשיכה להפריש הפרשות נמוכות למנורה על מנת שלא לפגוע בזכויות העובדים. הנתבעת אף הציגה מסמך של חברת כלל המלמד על הסכומים שנצברו בקופת גמל המופעלת על-ידי חברה זו לזכות התובע.

17.
בנסיבות אלה ושעה שהנתבעת לא הציגה מסמך של מנורה המלמד על העברת ההפרשות (חלק מעביד וחלק עובד) בסך כולל של 150 ש"ח לחודש בגין התקופה שמחודש 1/07 עד 4/07 ושעה שהיא לא סתרה למעשה את האמור במסמך של חברת מנורה שהציג התובע – הרי שהתוצאה היא כי על הנתבעת להעביר למנורה הפרשות בסך של 600 ש"ח בגין התקופה 1/07 עד 4/07.
ככל שלא ניתן לבצע את ההפרשות לקופת הגמל, הרי שיש לשלמן ישירות לתובע.

y

זכאות התובע לתשלום בגין עוגמת נפש
18.
התובע טען כי הוא סבל מאלימותו של הנתבע 3 (דוד) ומהגיבוי שניתן לו על-ידי הנתבע 2 (אייל) וכן טען כי נגרמה לו עוגמת נפש עקב העובדה שהוא פוטר ללא הודעה מוקדמת וחש מאויים ומפוחד.
עם זאת, התובע לא כימת את תביעתו לתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש ואף לא שילם את האגרה בגין רכיב תביעה זה.

לאור זאת, הרי שאין מנוס מדחייתו של רכיב תביעה זה.

y

האם יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי על בסיס עילה של "הרמת מסך"
19.
התובע טען כי יש לחייב את הנתבעים 2 ו-3 באופן אישי בסכום התביעה ולהרים את מסך ההתאגדות של הנתבעת לאור מעשי האלימות שהתבצעו על-ידי הנתבע 3 וגובו על-ידי
הנתבע 2.
לטענת התובע, המקרה דנן משקף ניהול של הנתבעת באופן שאינו לטובתה, תוך שימוש באישיותה המשפטית הנפרדת באופן שיש בו כדי לקפח את עובדיה.
הנתבעים טענו מנגד, כי לא התקיימה כל עילה להרמה של מסך ההתאגדות.

20.
אשר לדעתנו יאמר כך:

סע' 4 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "החוק") מעגן את הכלל, לפיו יש לחברה אישיות נפרדת. חריג לכלל זה נקבע בסעיף 6 לחוק שעניינו "הרמת מסך".
משמעות החריג היא יצירת יריבות משפטית ישירה בין העובד לבין בעל המניות של החברה והוא מיושם במקרים בהם הוכח ניצול לרעה של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת באופן המצדיק התעלמות מעקרון זה.

סעיף 6 לחוק תוקן בשנת 2005 באופן שצמצם את שיקול דעתו של בית המשפט לגבי מקרים בהם יורם מסך ההתאגדות.

בפסיקה נקבע כי נוסח הסעיף עליו יש להסתמך הוא זה שעמד בתוקפו במועד בו הסתיימו יחסי העבודה ועת שהתגבשה עילת התביעה.
לפיכך ובמקרה דנן, יש להסתמך על הנוסח לאחר תיקונו בשנת 2005 היות ויחסי העבודה הסתיימו בחודש 4/07
(ראה – ע"ע 1435/04 י.ס. תעשיות בע"מ ואח' נ' מוחמד חטיב, ניתן ביום 23.5.06)
.

נוסח זה קובע כדלקמן:
"6.

(א)(1)
בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)
באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)
באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2)
לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב)
בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג)
בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."

עינינו הרואות אפוא כי בעקבות התיקון ניתן להרים את מסך ההתאגדות אך ורק ביחס לבעל מניות, להבדיל ממנהל. זאת, שעה שבמקרה דנן הנתבע 3 (דוד) הוא שהיה הבעלים של הנתבעת ואילו הנתבע 2 (אייל) היה המנהל.
כמו כן, ניתן לראות כי העילות להרמת מסך ההתאגדות כפי שנקבעו בחוק לאחר תיקונו נוגעות אך ורק לנסיבות שבהן התנהלותו של בעל המניות קשורה לקיפוח כספי או לאי יכולת החברה לפרוע את חובותיה ולא למקרה שבו ההתנהלות המיוחסת לבעל המניות אין לה כל זיקה לעניינים כספיים כפי שאירע במקרה דנן.

למעלה מן הצורך יאמר – כי בקביעתנו זו אין כמובן להפחית מחומרת מעשהו של דוד ויתכן שלו היה התובע עותר לחיובם של מי מהנתבעים 2 ו-3 באופן אישי על יסוד עילה אחרת (כגון - גרם הפרת חוזה), הרי שיכול ותביעתו כנגד הנתבעים 2 ו-3 היתה מתקבלת ולו ביחס לחלק מרכיבי התביעה.
דא עקא שבמקרה דנן, התובע לא התבסס על עילה זו, אלא אך ורק על עילה של "הרמת מסך". משכך, אין אנו נדרשים לעילה שלא נטענה ואשר הנתבעים לא התגוננו מפניה.

21.
לאור האמור, התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 (דוד ואייל) – נדחית.
עם זאת, נוכח התנהלותם של הנתבעים 2 ו-3 הריני שסבורים אנו כי אין מקום לפסוק לזכותם הוצאות וזאת, חרף העובדה שהתביעה נגדם נדחתה.


y

התביעה שכנגד
22.
הנתבעת הגישה כאמור, תביעה שכנגד לפיצוי על נזקים במסגרתה טענה, כך:

א.
לטענת הנתבעת בתביעה שכנגד, התובע גרם לנזק ברכב שהעמידה לרשותו בסך של 2,397 ש"ח.
אנו סבורים - כי יש לדחות רכיב תביעה זה מהטעם שלא הוכח כי הנזק לרכב נגרם בעטיו של התובע. זאת, בשים לב לכך שהרכב לא שימש אך ורק את התובע. כמו כן, אנו קובעים כי לא הוכח שהנזק הנטען נגרם במזיד או ברשלנות.

הנתבעת טענה עוד, כי התובע גרם לה נזק עקב כך שרכב מסוג פולקסווגן פסאט שהיה שייך לחברת ההשכרה התעכב במוסך ללא טיפול וזאת, עקב עזיבתו הפתאומית של התובע. אי לכך, טענה הנתבעת כי היא נקנסה על-ידי חברת ההשכרה. בנוסף טענה הנתבעת כי נגרמו לה נזקים כספיים עקב הרשלנות בטיפול הרכב הנ"ל.

אשר לדעתנו יאמר – כי לאור קביעותינו לעיל ביחס לנסיבות סיום העבודה, הרי שיש לדחות אף רכיב תביעה זה. מעבר לכך יאמר – כי לא הוכחה כל רשלנות בטיפול ברכב הנ"ל מצד התובע.

ב.
הנתבעת טענה כי התובע נטל חלקים ממחסנה לצורך ביצוע עבודות פרטיות ולא שילם עבורם וכן טענה כי התגלה מחסור בציוד בארגז כלי העבודה שהיה בשימושו של התובע.
גם טענות אלה נטענו בעלמא ולא הוכחו, הן בכל הנוגע להתנהלות הנטענת של התובע והן ביחס לנזק הנטען.

23.
לאור כל האמור, הרי שאנו דוחים את התביעה שכנגד.

yyy
סוף דבר

24.
לאור כל מה שנאמר לעיל, אנו קובעים אפוא כי תביעתו של התובע כנגד הנתבעים 2 ו-3 נדחית וכן כי התביעה שכנגד שהגישה הנתבעת - נדחית אף היא.

25.
אשר לתביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לה פס"ד זה, את הסכומים הבאים:
§
סך של

23,625
ש"ח בגין פיצויי פיטורים
,
בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מלאים החל מיום 25.4.07 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

6,750
ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת
,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 25.4.07 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

5,625
ש"ח בגין שכר עבודה לחודש 4/07
,
בצירוף פיצויי הלנת שכר מלאים החל מיום 1.5.07 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

600
ש"ח בגין הפרשות לקופה"ג הגמל עבור חברת מנורה
,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.07 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

5,000
ש"ח בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד
,
בתוספת מע"מ כחוק
(בקביעת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון את העובדה שמרבית תביעתו של התובע התקבלה וכן את העובדה שהתביעה שכנגד נדחתה במלואה)
.

26.
המזכירות תשלח העתק מפס"ד זה לצדדים בדואר.

ניתן היום, י' באלול, תשס"ט (30 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

נ.צ. גב' נירית אשכר-טולקובסקי

נ.צ. גב' יהודית ארבל

נטע רות
, שופטת
קלדנית: דפנה ענוה-רז






עב בית דין אזורי לעבודה 6639/07 יניב ורד נ' מוטור אפ בע"מ, אייל אוהב ציון, דוד אוהב ציון (פורסם ב-ֽ 30/08/2009)