פסקי דין על אחמד סוואחרה |

5423/11 רעפ     26/07/2011




רעפ 5423/11 אחמד סוואחרה נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק רע"פ 5423/11



בבית המשפט העליון


רע"פ 5423/11



בפני
:

כבוד השופט א' רובינשטיין


המבקש:
אחמד סוואחרה



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) בעפ"ת 21792-04-11 מיום 14.6.11

בשם המבקש:
בעצמו


החלטה


א.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט הבכיר כהן) בעפ"ת 21792-04-11 מיום 14.6.11, בגדרו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה בירושלים (השופט כדורי) בת"ד 4062-12-10 מיום 8.3.11.

רקע והליכים קודמים

ב.
כעולה מכתב האישום, ביום 20.6.09 פגע המבקש (יליד 1964) במוניתו בהולכת רגל (להלן
המתלוננת
) במעבר חציה. נאמר, כי התאונה אירעה בעקבות נהיגה רשלנית של המבקש, אשר לא הבחין במתלוננת, לא העניק לה זכות קדימה, ולא איפשר לה לסיים את חציית הכביש בבטחה. כתוצאה נגרמו למתלוננת שברים בכתף ובאגן.

ג.
לאחר ניהול הוכחות הורשע המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום: נהיגה ברשלנות, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חציית מעבר חציה בבטחה ואי ההאטה ליד מעבר חציה, גרימת נזק וחבלה של ממש. בית המשפט העדיף את עדויות המתלוננת ובוחן המשטרה על פני גרסת המבקש, לפיה בהגיעו למעבר החציה עצר עצירה מוחלטת, והמתלוננת היא שפגעה בדופן המונית. נקבע, כי אין זה סביר שפגיעות המתלוננת נגרמו בעקבות פגיעתה, כהולכת רגל, ברכב שעצר עצירה מוחלטת. הוזכרה גם עדות בוחן התנועה, לפיה לא נמצאו סימני ניגוב אבק בדופן הרכב. בית המשפט הצביע על הסתירה בין דברי המבקש בחקירתו במשטרה לבין עדותו בבית המשפט בשאלה אם הבחין במתלוננת טרם הפגיעה. לבסוף צוין, כי אף
אם
אילו נתקבלה טענת המבקש לא היה בכך כדי לסייע לו, שכן על-פי ההלכה הנוהגת על נהג רכב לצפות שהולכי רגל בקרבת הכביש ינסו לחצותו, ועליו להפעיל שיקול דעת לחומרה באשר להמשך נסיעתו,
פן ינהג הולך הרגל ברשלנות ויבולע לו.

ד.
בבואו לגזור את דינו של המבקש, העניק בית המשפט לתעבורה משקל לחומרה לעברו התעבורתי של המבקש (25 הרשעות תעבורה ב-16 שנות נהיגה) ולנזקים החמורים שנגרמו למתלוננת. נוכח האמור הושתו על המערער קנס בסך 2,000 ₪ ופסילה מקבלת רשיון נהיגה או החזקתו לתקופה של 8 חודשים.

ה.
ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי נדחה ביום 14.6.11. נקבע, כי הכרעת דינו המנומקת של בית המשפט לתעבורה מבוססת על העדפת גרסת המתלוננת - הנתמכת גם בעדות בוחן המשטרה - על פני גרסתו של המבקש, ובממצאי מהימנות מעין אלה לא תטה ערכאת הערעור להתערב. ערעור המבקש על חומרת העונש נדחה אף הוא, בנימוק שאין מדובר בעונש חריג המצדיק התערבות; "זכותם של הולכי רגל לעבור במעבר חציה בבטחה אינה מוטלת בספק".

הבקשה

ו.
כלפי

פסק דין
זה הוגשה הבקשה דכאן,
הערוכה על ידי המבקש בעצמו.
המבקש טוען נגד חומרת עונשו. נטען, כי בית המשפט לא העניק את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות, וביניהן עברו הנורמטיבי והיות פרנסת משפחתו תלויה ברשיונו, שכן המבקש עובד כנהג מונית. עוד נטען, כי שגו הערכאות הקודמות כשלא העניקו משקל לקולה לביטולן של חלק מעבירות המצלמה שנכללו בגליון הרשעותיו. כן נתבקש עיכוב ביצועו של עונש הפסילה (אף שכעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הפסילה החלה בטרם הוגשה הבקשה).

דיון והכרעה

ז.
לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה.
אין היא מעלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית-משפטית החורגות מעניינו של המבקש, ומכאן שאינה עומדת באמות המידה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי (רע"פ 3828/11
אבוהרון נ' מדינת ישראל

(לא פורסם); רע"פ 5494/10
חושיה נ' מדינת ישראל

(לא פורסם) בסופו של יום, הבקשה ממוקדת בחומרת עונשו של המבקש, והלכה היא כי חומרת העונש, כשלעצמה, אינה מהוה עילה למתן רשות ערעור אלא במקרים של סטיה ניכרת ממדיניות הענישה הנוהגת (רע"פ 2956/10
רום נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)), ואין עונשו של המבקש חורג ממתחם הענישה המקובל.

ח.
אף לגופם של דברים איני סבור כי נפל פגם באופן בו איזן בית המשפט לתעבורה בין נסיבותיו האישיות של המבקש לבין חומרת עבירתו ועברו התעבורתי. ראשית, אין להלום את טענת המבקש, לפיה עברו התעבורתי איננו מכביד בהתחשב במקצועו הכרוך בנהיגה מרובה. שומה על הנוטל הגה לידיו, כי ינהג בזהירות מרובה ובאחריות למען לא יסכן עצמו ואת הזולת העושה שימוש בכביש. ולעניין נהג שמקצועו בכך, יפים דבריו של השופט ג'ובראן ברע"פ 1397/06
דזינדזיחשוילי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם):

" עובדת היות המבקש נהג מקצועי הינה בעיני שיקול לחומרא ולא לקולא, שכן גוברת אחריות בית-המשפט להרחיק נהגים מסוכנים הנמצאים ברוב שעות היום על הכביש תוך סיכון האנשים הנוהגים ומתהלכים מסביבם" (ראו גם רע"פ 8839/05
ראובן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם)).

בכל הכבוד, אצטרף בכל לב לדברים אלה. על נהג מקצועי מוטלת חובת התנהגות קפדנית בכביש, בשל נוכחותו המתמדת בו, ודומני שאין צורך להכביר מלים. מקל וחומר כך במעבר חציה.

ט.
לבסוף, נוכח עברו התעבורתי של המבקש ונסיבותיו החמורות של המקרה דנא -
ונזכיר, כי בעקבות התאונה והחבלות שנגרמו לה אושפזה המתלוננת במשך כחודש וחצי למטרות ריפוי וטיפול – לא היה מנוס מהשתת עונש פסילה שיהיה בו כדי להרתיע את המבקש לבל ינהג ברשלנות כאשר יושב לו רשיונו; זאת מבלי להקל ראש בטענות המבקש בדבר הפגיעה האפשרית בפרנסת משפחתו. לטעמי, אף לא החמיר עמו בית המשפט לתעבורה, ושמא אדרבה. אזכיר גם כי ניהול הוכחות אינו עומד לחובת הנאשם, והוא זכותו – אך גם אינו יכול ליהנות מהקלה הניתנת למודה וחוסך זמן שיפוטי.

י.
סוף דבר, אין בידי להיעתר לבקשה, וממילא אף לבקשה לעיכוב ביצוע.


ניתנה היום, כ"ד בתמוז תשע"א (26.7.2011).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11054230_t01.doc

רח

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעפ בית המשפט העליון 5423/11 אחמד סוואחרה נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 26/07/2011)