פסקי דין על מסיבות אחים כץ | פסקי דין על רון כץ | פסקי דין על קל אוטו | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון באר טוביה

14839-04/11 בבנ     27/07/2011




בבנ 14839-04/11 מסיבות אחים כץ בע"מ, רון כץ, קל אוטו בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון באר טוביה








st1\:*{behavior: }
בית משפט השלום באשקלון



בב"נ 14839-04-11 ועדה מקומית לתכנון באר טוביה
נ' מסיבות אחים כץ בע"מ
ואח'






בפני

כב' השופטת
נגה שמואלי-מאייר


מבקשים

1. מסיבות אחים כץ בע"מ
2. רון כץ
3. קל אוטו בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלדד שורק


נגד


משיבה

ועדה מקומית לתכנון באר טוביה
ע"י ב"כ עו"ד עמוס חריף



החלטה

1. כללי:
לפניי בקשה לביטול צו הפסקת שימוש שיפוטי (להלן: הצו), אשר ניתן על ידי ביום 17/4/2011 במעמד צד אחד.

ביום 10/4/2011 הגישה המשיבה בקשה למתן צו הפסקת שימוש שיפוטי לפי סעיף 239 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965
(להלן: החוק), בה עתרה לצוות על המבקשים ועל כל מי שעובד בשירותם ו/או פועל מטעמם ו/או פועל באישורם ובהסכמתם, להפסיק ולהימנע מכל פעולה וכל שימוש בנכס (לרבות במבנים היבילים), פרט לשימוש המותר על פי היתר בניה ו/או תכנית החלה על המקרקעין, במקרקעין הידועים כגוש 2424 חלקה 4 מגרש 33 והמצויים במרחב התכנון של המשיבה באזור תעשייה עד הלום (להלן: המקרקעין).

לטענת המשיבה, השימוש המותר במקרקעין על פי היתר הבניה ועל פי התכנית החלה על המקרקעין הינו "שירותי רכב וחשמליה", ואילו המבקשים משתמשים במקרקעין כמגרש למכירה והשכרה של מכוניות, וזאת בחריגה מן ההיתר ומן התכנית.

לאחר שקראתי את הבקשה ונספחיה, נעתרתי לבקשת המשיבה, וביום 17/4/2011 ניתן צו כמבוקש.

ביום 12/5/2011 הגישו המבקשים בקשה לביטולו של הצו.

לטענת המבקשים, השימוש במקרקעין כמגרש למכירת והשכרת מכוניות הינו שימוש מותר לפי תכנית מפורטת מס' 11/109/03/8 (להלן: התכנית המפורטת), המהווה שינוי לתכניות מפורטות מס' 8/בת/8 ומס' 109/03/8, בה נקבע בס' 14 לתקנון התכנית כי השימוש המותר במקרקעין הינו "שירותי דרך בלבד, ללא תחנת תדלוק, שיכללו כשטחים עיקריים: סככות לסיכה ולטיפול ברכב, משרדים לשירותי דרך, מזנון ומסעדה, חנויות לצרכי נסיעות ורכב...". לשיטת המבקשים, השימושים המפורטים בסעיף 14 הנ"ל כוללים מכירה והשכרה של מכוניות, שכן שימוש כזה הינו שימוש אינהרנטי למתן שירותי דרך, המותרים על פי ההיתר ועל פי התכנית המפורטת החלה על המקרקעין.

ביום 18/5/2011 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים. הצדדים התבקשו להגיש סיכומים בכתב, וכך נעשה.

2. דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכים שבתיק לרבות סיכומי הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 239(א) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965, קובע כי:

"נעשתה עבירה, או השתמשו במקרקעין, בדרך ובנסיבות שיש בהן משום עבירה לפי סעיף 204, בין שהוגש על העבירה כתב אישום לבית המשפט ובין שטרם הוגש, רשאי בית המשפט לצוות על הנאשם, או על מי שנראה לבית המשפט אחראי לביצוע העבירה, ועל כל מי שעובד בשירותם – להפסיק את העבודה או את השימוש (להלן – צו הפסקה שיפוטי), ותוקפו של הצו יהיה עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט."

בבסיס הסעיף עומדת תכלית מניעתית הנוגעת להקפאת הבניה או השימוש, ומניעת מצב שבו יקשה להחזיר את הגלגל אחורנית. מאחר שמטרתו של צו ההפסקה השיפוטי לפי סעיף 239(א) הינה הקפאת המצב הקיים, נקבע בתקנה 3 לתקנות התכנון והבניה (סדרי הדין בהליכים למתן צווים על פי המבקש בלבד), תשמ"ג-1982, כי צו הפסקה שיפוטי יכול להינתן על פי המבקש בלבד, וכי רמת ההוכחה הנדרשת הינה קלושה למדי ודי בכך שיש יסוד סביר להניח כי מבוצעת במקום עבירה לפי סעיף 204 לחוק (ראו רע"פ 47/07 מור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעת אלונים (פורסם במאגרים המשפטיים).

הצדדים לא חולקים כי המבקשים משתמשים במקרקעין לצורך מכירה והשכרה של רכבים. על כן, המחלוקת בין הצדדים הינה מחלוקת פרשנית, הנסובה סביב פרשנותו הנכונה של המונח "שירותי דרך". השאלה העיקרית הצריכה הכרעה בבקשה זו הינה האם שימוש במקרקעין למכירה והשכרה של מכוניות נכלל במונח "שירותי דרך" המופיע בהיתר ובתכנית המפורטת. באם התשובה על השאלה תהיה חיובית, הרי שהמבקשים לא ביצעו כל עבירה לפי סעיף 204 לחוק, ולפיכך ניתן יהא להורות על ביטולו של הצו. באם התשובה על השאלה תהיה שלילית, הרי שהמבקשים מבצעים לכאורה עבירה של שימוש חורג, המצדיקה את מתן הצו.

היתר הבניה
:
בידי המבקשים היתר בניה מטעם המשיבה אשר מספרו 20100204, המתיר שימוש במקרקעין לצורך מתן "שירותי דרך", ובשני מבנים יבילים וגדר קלה המצויים במקרקעין לצורך מתן "שירותי רכב – חשמליה לרכב, הרכבת אביזרי רכב".

התכנית המפורטת:
לפי האמור בסעיף 14 לתקנון התכנית המפורטת, השימוש המותר במגרש 33 הינו "שירותי דרך בלבד, ללא תחנת תדלוק, שיכללו כשטחים עיקריים: סככות לסיכה ולטיפול ברכב, משרדים לשירותי דרך, מזנון ומסעדה, חנויות לצרכי נסיעות ורכב...".

כאמור, המבקשים טוענים כי מכירה והשכרה של רכבים נכללת במונחים "שירותי דרך" ו"שירותי רכב" (ובמיוחד ב"חנויות לצרכי נסיעות ורכב") המופיעים בהיתר הבניה ובתכנית המפורטת, ולכן שימושם במקרקעין הינו שימוש מותר.

אין בידי לקבל טענה זו.

לדידי, הפרשנות הסבירה והראויה למונחים "שירותי רכב" ו"שירותי דרך" הינה מתן שירות טכני ומכאני לנהגים ולרכבים הנוסעים בדרך, הנדרש להמשך פעילותו התקינה והבטוחה של הרכב או של הנסיעה בו. שירות כזה עשוי לכלול תיקון תקרים, החלפת נורות, שירותי חשמל, התקנת והרכבת אביזרי רכב שונים, החלפת מצבר וכיו"ב. לפיכך, צריכה להתקיים זיקה ישירה בין השירותים הניתנים לרכבים במקרקעין לבין צרכי הנסיעה של הנהגים המשתמשים בדרך. על כן, מצאתי לקבל את טענת ב"כ המשיבה לפיה מכירתם והשכרתם של רכבים אינה משרתת את המשתמשים בדרך אלא את אלה שעתידים להפוך לכאלה, ועל כן פעילות זו לא מהווה חלק אינהרנטי ממתן שירותי דרך או רכב, אלא פעילות מסחרית החורגת מגדרי המונחים "שירותי דרך" או "שירותי רכב".

אם אקבל את פרשנות המבקשים, ניתן יהא לכלול תחת המונחים "שירותי דרך" או "שירותי רכב" כל פעילות מסחרית הקשורה בדרך זו או אחרת לרכבים, כגון הפעלת תחנת מוניות, בית ספר לנהיגה או סוכנות ביטוח רכב. נדמה כי פרשנות כזו הינה פרשנות מרחיקת לכת יתר על המידה, אשר אף אינה עולה בקנה אחד עם תכליתה של התכנית המפורטת מס' 8/בת/8, אליה כפופה התוכנית המפורטת מס' 11/109/03/8 עליה נסמכים המבקשים. מדברי ההסבר לתכנית מס' 8/בת/8 עולה כי באזור התעשייה עד הלום קיימת הפרדה בין מקרקעין המיועדים למלאכה ולמסחר לבין מקרקעין המיועדים למתן שירותי דרך, כאשר מגרש 33 – המקרקעין של המבקשים - ממוקם בשטח המיועד למתן שירותי דרך. מכאן ניתן ללמוד כי פעילות מסחרית במובנה הרגיל – קנייה ומכירה של טובין – כגון זו שמנוהלת ע"י המבקשים במקרקעין מיועדת על פי התוכניות החלות על אזור התעשייה להתבצע בשטחים אחרים, שאינם המקרקעין של המבקשים, המוגדרים באופן מפורש לצורך זה.

לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים לפיה פעילות של מכירה והשכרה של רכבים חוסה תחת המונח "חנויות לצרכי נסיעות ורכב", שכן מס' 14 לתקנון התכנית המפורטת עולה כי המונח "חנויות לצרכי נסיעות ורכב" הינו חלק מרשימה סגורה של מונחים הנכללים תחת המונח הכללי "שירותי דרך". משקבעתי כי מכירה והשכרה של רכבים אינה בגדר "שירותי דרך", ברי כי מכירה והשכרה של רכבים אינה יכולה לחסות תחת המונח "חנויות לצרכי נסיעות ורכב", אשר מהווה כאמור נדבך של "שירותי דרך".

לאור האמור, הנני מקבלת את טענת ב"כ המשיבה לפיה מכירה והשכרה של רכבים אינה נופלת לגדר "שירותי דרך" או "שירותי רכב" המותרים על פי היתר הבניה והתוכנית המפורטת החלה על המקרקעין.

על מנת ששימוש במקרקעין למכירה והשכרה של רכבים יהיה מותר, על התכנית החלה על המקרקעין להתיר שימוש זה במפורש:

"על התכנית להתיר במפורש שימוש מסוים, כדי שזה יהיה מותר. כל שאינו מותר מפורשות – אסור. אכן, האיסור יכול שיהפוך להיתר – אולם זאת רק בכפוף להליך חוקי מפורש."
(ראו ע"א 1216/98 אבוטבול נ' ועדת ערר מחוז מרכז (פורסם במאגרים המשפטיים))

לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים לפיה סברו בתום לב כי השימוש המתבצע על ידם במקרקעין הינו שימוש מותר על פי התכנית, שכן טענה זו נסתרת מעצם הגשת הבקשה להיתר לשימוש חורג ל"מרכז מכירת והשכרת רכבים" ע"י המבקשים ביום 28/3/2011. הגשת הבקשה מעידה על כך כי המבקשים לכל הפחות חשדו כי הפעילות המתבצעת על ידם במקרקעין אינה בגדר שימוש מותר על פי ההיתר הקיים והתכנית המפורטת. כמו כן, לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים לפיה נאמר להם על ידי המשיבה כי הגשת בקשה להיתר לשימוש חורג הינה הליך טכני בלבד וכי הבקשה תאושר, שכן טענה זו נותרה טענה בעלמא שלא נתמכת בראיות.

משקבעתי כי מכירה והשכרה של רכבים אינן נכללות בגדר "שירותי רכב" או "שירותי דרך", הרי שבנסיבות העניין מתקיים יסוד סביר להניח כי במקרקעין של המבקשים מתבצעת עבירה של שימוש חורג מתנאי ההיתר או התכנית.

לא מצאתי לקבל את טענת המבקשים לפיה הפקח מטעם המשיבה החתום על התצהיר התומך בבקשת המשיבה למתן הצו לא הוסמך לכך ע"י מהנדס המשיבה, שכן אף טענה זו לא הוכחה כדבעי. למעלה מן הצורך אוסיף כי גם אם אניח כי הפקח אכן לא הוסמך כנדרש, לא יהיה בכך כדי לסייע למבקשים, שכן המדובר בפגם טכני שלא יורד לשורשו של עניין. אין המדובר בפגם בסמכות, שכן הסמכות ליתן את הצו מסורה לבית המשפט ולא לעורך התצהיר. כמו כן, לטענה זו עשוי היה להיות מקום לגבי הצו המקורי אשר ניתן במעמד צד אחד על בסיס התצהיר בלבד, אולם משהתקיים דיון במעמד הצדדים בו נפרשה בפני
בית המשפט התשתית העובדתית הנדרשת למתן הצו, אין יותר צורך בתצהיר החתום ע"י אדם המוסמך לכך דווקא (לעניין זה ראו ב"ש (אשקלון) 1944/07 מועצה אזורית באר טוביה נ' כהן (פורסם במאגרים המשפטיים)).

על יסוד האמור לעיל, הבקשה נדחית.

המזכירות תשגר העתק מהחלטתי זו לצדדים ללא דיחוי.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"א, 27 יולי 2011, בהעדר הצדדים.








בבנ בית משפט שלום 14839-04/11 מסיבות אחים כץ בע"מ, רון כץ, קל אוטו בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון באר טוביה (פורסם ב-ֽ 27/07/2011)