פסקי דין על קרין אורמנס | פסקי דין על יצחק תייר

14220-03/11 עא     28/07/2011




עא 14220-03/11 קרין אורמנס נ' יצחק תייר








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"א 14220-03-11
אורמנס
נ' יצחק
פס"ד 28 ביולי 2011




בפני
:

כבוד סגן הנשיא גדעון גינת


המערערת:

קרין
אורמנס


נגד


המשיב:

יצחק
תייר



ערעור מיום 7.3.2011 על

פסק דין
מיום 21.1.2011 של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט רונן אילן) ב- ת.א 32481/08, ת.א 34892/08 ו-ת.א 169884/09

בשם המערערת – עו"ד אמיר שטיין

בשם המשיב – עו"ד אפרים מנדלמן


פ ס
ק
ד
י
ן

תיאור הערעור
1.
בפני
י ערעור הקובל על קבלת תביעתו הכספית של המשיב בסך 125,513 ש"ח כנגד המערערת בעקבות שיפוץ דירתה.

רקע עובדתי
2.
המערערת הינה עולה חדשה אשר בחרה להשתקע, בבית ברחוב המרגניות 9, בנתניה (להלן: "הבית"). המשיב, קבלן שיפוצים במקצועו, עובד גם תחת השם: "א.ד.ר. פרויקטים". בין המערערת למשיב נחתם חוזה בתאריך 09/12/07 ובו הוסכם על היקף עבודות שיפוץ בבית על סך 163,000 ש"ח לא כולל מע"מ, עם תאריך סיום 09/01/08, כאשר בגין כל יום חריגה מתאריך היעד ייקנס המשיב בסך 50 דולר ארה"ב, וזאת אם החומרים יסופקו למשיב במועד (נספח ת/א לתיק המוצגים מטעם המערערת, להלן: "ההסכם"). בתאריך 18/12/07 נחתם נספח להסכם ובו הוסכמו עבודות שונות מאלו שהוסכמו בהסכם המקורי, במסמך תוספות, ובוטלו עבודות רבות. בסופו נקבע כי התמורה תוקטן ותעמוד על 91,000 ש"ח לא כולל מע"מ, ובנוסף מועד סיום כלל העבודות נדחה לתאריך 13/01/08 (נספח ת/ב לתיק המוצגים מטעם המערערת, להלן: "הנספח").
3.
התשלומים בנספח נקבעו כך (ראו סעיף 13 לפסק-דינו של השופט המלומד):
1)
תשלום ראשון נקבע במועד חתימת הנספח בסך 10,000 ש"ח.
2)
שיק על סך 50,000 ש"ח, התקבל בתאריך 28/12/07 לתאריך 23/01/08.
3)
בסיום העבודות היתרה תשולם במזומן.
4.
בס' 5 למסמך התוספות נקבע: "[צפוי] עקוב ( צ"ל עיכוב) במסירת העודה (צ"ל העבודה) בגלל המזמין בגלל חוסר כסף" (ההוספות והתיקונים אינם במקור, ג.ג.).
5.
בתאריך 23/01/08 הפקיד המשיב את השיק בבנק אולם זה חולל בשל העדר כיסוי מספיק. בעקבות אי-תשלום השיק הפסיק המשיב את העבודות בבית המערערת והחלה התכתבות בין עורכי הדין מטעם הצדדים. בתאריך 17/02/08 הוגש השיק לביצוע ללשכת הוצל"פ. במסגרת ההליך ניתנה למערערת רשות להתגונן. המערערת תבעה את המשיב (3.7.08) בגין האיחור בעבודה, אי השלמתה, פיצוי מוסכם, חפצים שלטענתה נגנבו ועוגמת נפש,
על סך 125,500 ש"ח. המשיב הוסיף תביעה נוספת להשלמת הסכום לו התחייבה המערערת בנספח.
6.
אין מחלוקת בין הצדדים על אי סיומן של העבודות המוסכמות נכון לתאריך 13/01/08.
המחלוקת היא בנושא עילת העיכוב.
אין חולק שהמערערת כשלה מלהביא פריטים נדרשים כגון גופי תאורה וכיו"ב. המשיב טען שאי אספקתם של חומרים שונים מנעה ממנו השלמת העבודה. בין כך ובין כך, הושלמו, לטענת המשיב,
80% מהעבודות עליהם הוסכם בנספח, וכראיה הביא את חוות דעתו של המהנדס יצחק אולשנברג אשר תמך בטענותיו אלו (נספח ת/י לתיק המוצגים מטעם המשיב, להלן: "המהנדס"). מנגד, המערערת טוענת שהושלמה רק רבע מהעבודה ולחיזוק טענתה הביאה את חוות דעתו של השמאי שגיא קלישובסקי (נספח נ/ו לתיק המוצגים מטעם המערערת, להלן: "השמאי").
7.
הדיון בכלל התביעות אוחד ובימ"ש קמא דחה את תביעתה של המערערת וקיבל את תביעתו של המשיב.


הפלוגתאות

8.
אלה טענות המערערת:
1)
הפריטים שהמערערת התעכבה מלהביאם אינם קשורים לעיכוב בעבודה. כך למשל, אין קשר בין אי הבאת גופי תאורה לבין נקודות חשמל חשופות וכן הלאה (ס' 16, 21 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת). כל טענה אחרת ע"י המשיב, אשר הודה באי השלמת כלל העבודות, הינה טענת הודאה והדחה כאשר נטל ההוכחה מוטל לכתפיו (

ע"א 11100/02 רונן חצור נ' ניסים דותן
, [פורסם ב"נבו"], 16/02/04).
2)
בימ"ש קמא לא קבע באופן מפורש את הפרת התחייבותה של המערערת לספק את הפריטים למשיב. בימ"ש קמא הסיק, לטענתה, את האיחור מהנספח שצפה פני עיכוב בגין המזמינה. אולם העובדה שהצדדים להסכם בחרו שלא לשנות תאריך מעידה על כך שאף אם תיכשל המערערת מלספק את החומרים, אין בכך כדי להצדיק עיכוב בידי הקבלן-המשיב. כחיזוק, מביאה המערערת את מכתבו של המשיב ובו קובלנה על חילול השיק, שאינו מזכיר כלל אי אספקתם של החומרים הנדרשים (ס' 17-20, 22-26 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת). כן מביאה המערערת את לשון ההסכם "למעט תיקונים וגמר ועבודות בסוף" ומבקשת ללמוד מכך על עבודות כגון התקנת דלתות וכלל העבודות אשר מחד חומריהם עוכבו ע"י המערערת אולם מאידך אין הם מעכבים את גמר השיפוץ.
3)
השיק שנמסר הינו לביטחון ולא כתשלום לפירעון, או לשון אחר: התשלום היה מותנה ולא קטגורי. לדידה של המערערת, היה עליה לשלם יתרה של 81,000 ש"ח לא כולל מע"מ רק בגמר העבודות (ס' 27-48 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת).
4)
ממשיכה המערערת לקבול על החלטתו של בימ"ש קמא בעניין חוות-דעת המומחה-המהנדס אותה העדיף השופט המלומד, סעיף 19 רישא לפסק-דינו.
5)
היה על בימ"ש קמא לקזז סכום של 10,000 ש"ח אשר שולם ע"י המערערת כמקדמה, מסכום התביעה שנפסק לטובת המשיב.
דיון
9.
תיק זה שבפני
י, רצוף טיעונים עובדתיים. הלכה ידועה היא כי אין להתערב בממצאי הערכאה קמא בשאלות שבעובדה בכלל, ובממצאי התרשמות מעדים בפרט (ע"א 8589/06 שפיגל נ' איינס, [פורסם ב"נבו"], 14/5/08). מסיבה זו אקדים ואדחה את טענותיה של המערערת בגין העדפת חוות דעת המהנדס על פני חוות דעת השמאי. טעמיו של בימ"ש קמא נכונים בעיניי ולא מצאתי מקום להתערב בשיקוליו.
10
.
לשם תמיכת טענתה של המערערת על אי התאמה בין אי קיום אספקת חומרים לבין איחורים בעבודה, היה עליה להביא עדות מומחה אשר יתמוך את השערתה וטענתה בחוות דעת מוסמכת, לפיה לא היה באי אספקת החומרים על ידיה כדי לעכב את המשיב (ס' 45 לעיקרי הטיעון מטעם המשיב). משלא עשתה כך, אין לטענה זו על מה שתסמוך
ודינה להידחות. לא זאת אף זאת, יש לציין כי בכך שמודה המערערת באי אספקת החומרים שומטת היא את הקרקע מתחת לטענתה השנייה דלעיל. הרי אם מודה בכך המערערת, מדוע על בימ"ש להתייחס לכך ולהוכיח ולהסביר מדוע קיבל את הודאתה שלה. האם לא די בהודאת המערערת כקביעה פוזיטיבית?

11.
ממשיכה המערערת וטוענת לטענת הודאה והדחה שראוי להחיל על המשיב, מכיוון שהוא הודה בכך שלא סיים את העבודות בזמן, אולם לא תמך את טענתו בכך שמקור העיכוב בעבודות טמון במערערת (ס' 25 לעיקרי הטיעון מטעם המערערת). לטעמי, איפכא מסתברא. העיכוב חל לאחר אי אספקת החומרים הנדרשים ולא לפניו. משכך, טענת ההודאה וההדחה חלה על המערערת ולא על המשיב ולכל הפחות בגין התביעות ההדדיות שהוגשו - על שניהם יחדיו. לפיכך, אף דין טענה זו להידחות.
12
.
טענתה של המערערת והגיונה הלוגי לוקים בחסר בכל הנוגע לאי שינוי התאריך כמעיד על הסכמת המשיב, לאיחורה. אין חולק על כך שצפויים היו עיכובים מחמת המערערת, על פי הודאת המערערת וכפי שנרשם בהסכם. דווקא משום כך אמנם לא שונה התאריך אולם במקומו באה פסקת הגבלת אחריות ובה הוגבלה אחריותו של המשיב במקרה ועיכוב בחומרים איננו נובע מצידו אלא מצידה של המערערת. פסקה זו טובה מכל שינוי בתאריך, שכן שינוי כזה חושף את המשיב לאחריות אף אם ישנו איחור שאיננו נובע מצידו, ואילו הגבלת האחריות מותירה את האחריות על המערערת ללא הגבלת זמן באם האיחור נובע מצידה. בכך נפרשת רשת הגנה על המשיב ולא נפער בה חור, כפי שהמערערת טוענת.

13.
במכתבם של הצדדים בנוגע לשיק לא נידון כלל נושא האיחורים, וזאת כיוון שזה איננו רלוונטי לשיק.
כקביעתה של הערכאה קמא, ענייננו בשיק לפירעון ולא לביטחון. לפיכך, אין קשר בינו לבין האיחורים מטעם המשיב. טענת האיחורים באה במקומה, קרי בתביעה של המערערת (שנדחתה) ובתביעה של המשיב (שהתקבלה). אף לפי ההיגיון הבריא אין לקבל את הנחתה של המערערת לפיה המשיב יהיה תלוי ועומד ובאמתחתו רק כ-7% מכלל הסכום עד לגמר כלל העבודות.

14.
טעות החישוב עליה הצביע ב"כ המערערת בדין יסודה. אמנם יש לקבל את סכום התביעה כנגד המערערת במלואו, אולם רק בסכום כפי שחייבת המערערת למשיב. על פי חישובי המשיב, היה על המערערת לשלם בגין השיפוצים 91,000 ש"ח ועוד 31,150 ש"ח. סכומים אלו אינם כוללים מע"מ (שיעורו עומד על 15.5% נכון לתאריך החתימה על החוזה). מכלל הסכום יש לנכות 20% בגין אי השלמת השיפוץ וכן 10,000 ש"ח ששולמו כמקדמה ע"י המערערת בתאריך 12/12/07, עובדה עליה אין עוררין. בימ"ש קמא שגה ולא הפחית סכום זה. לפיכך אני מקבל את טענת המערערת לפיה יש לנכות מהסכום שנפסק לטובת המשיב סכום של 10,000 ש"ח.




15.
להלן החישוב בפרוטרוט:

תיאור פעולה
סכום בש"ח
מע"מ בש"ח
סה"כ

עבודה על פי הנספח

91,000.00

14,105.00

105,105.00
תוספת תוך כדי עבודה

31,150.00

4,828.25

35,978.25
סה"כ לתשלום לפני קיזוזים

122,150.00

18,933.25

141,083.25
קיזוז עבודה שלא בוצעה

-13,775.00

-2,135.13

-15,910.13
קיזוז מקדמה

-8,450.00

-1,550.00

-10,000.00
סה"כ לתשלום

99,925.00

15,248.13

115,173.13
סעד

16.
בשים-לב לשיקולים דלעיל, אני דוחה את הערעור שבפני
י, בנתון לקיזוז של 10,000 (עשרת אלפים) ש"ח, אשר לא קוזזו כטעות חישוב ע"י בימ"ש השלום.
סכום זה יופחת (לתאריך 12.12.207) מסכום החיוב הכולל לפי פסק-דינו של בית-משפט השלום.
17.

בהתחשב בתוצאה אין צו בדבר הוצאות בערעור.
העירבון בערעור יוחזר למי שהפקידו.
ניתן היום,
כ"ו תמוז תשע"א, 28 יולי 2011, בהעדר הצדדים.











עא בית משפט מחוזי 14220-03/11 קרין אורמנס נ' יצחק תייר (פורסם ב-ֽ 28/07/2011)