פסקי דין על אלכסנדר סבקו

27467-04/10 עפג     12/01/2011




עפג 27467-04/10 מדינת ישראל נ' אלכסנדר סבקו




לך






בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

עפ"ג 27467-04-10 מדינת ישראל
נ' סבקו ואח'
ע"פ 32843-06-10 מדינת ישראל
נ' ויינשטיין







בפני
:
כב' הנשיאה דבורה ברלינר
– אב"ד


כב' השופט ג'ורג' קרא

כב' השופטת מרים סוקולוב


המערערת:
מדינת ישראל
/ מס קניה ומע"מ ת"א


נגד

המשיבים בע"פ 27467-04-10:


המשיב בע"פ 32843-06-10:
1.
אלכסנדר סבקו
2.
א.ע מרום אבן ושיש ועבודות גמר בע"מ
3.
יעקב ברלינסקי
ארקדי וינשטיין


<#2#>
נוכחים:
עו"ד עילית פאלוך מפרקליטות מחוז ת"א / מס קניה ומע"מ ת"א
סבקו וב"כ עו"ד פישמן
ברלינסקי וב"כ עו"ד עדי ברקאי
וינשטיין וב"כ עו"ד חג' יחיא

פסק-דין

1.
כתב האישום שהוגש נגד המשיבים בבית-משפט השלום כלל מספר אישומים:

2.
למשיבים סבקו ווויינשטיין – יוחסה באישום הראשון עבירה של הוצאת חשבוניות מס, מבלי שהתחייבו לעשות את העיסקאות שלגביהן הוציאו את החשבוניות; באישום השני מדובר בניכוי תשומות ביודעין, ללא מסמך כדין, באמצעות חשבוניות מס כוזבות, במטרה להתחמק מתשלום מס (30 עבירות), לפי ס' 117(ב)(5) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: "החוק"); באישום השלישי מדובר בעבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק; באישום הרביעי מדובר בעבירה לפי ס' 117(ב)(6) לחוק;
כן כלל כתב האישום אישום נוסף - בגין שיבוש מהלכי משפט.

למשיבים 3 ו- 4 חברת מרום וברלינסקי - יוחסו העבירות של ניכוי מס תשומות ביודעין, ללא מסמך כדין (22 עבירות), על-פי ס' 117(ב)(5) לחוק (אישום שלישי); עבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק (אישום חמישי).

3.
בית-משפט קמא (כב' השופט ד' מור) זיכה את המערערים, בשלב הראשון, ממרבית העבירות. איננו רואים לפרט את תוצאות הכרעת הדין המקורית, די לנו אם נציין, כי על החלטתו של בית-משפט קמא ערערה המדינה בפני
נו.

4.
בתאריך 13.5.09 קיבלנו חלקית את ערעורה של המדינה. סבקו וויינשטיין הורשעו בכל העבירות שיוחסו להם באישום השני, כאשר מדובר סך הכל בניכוי ביודעין של מס תשומות בסך מצטבר של 1,660,000 ₪ קרן, מבלי שיהיו בידיהם חשבוניות מס שהוצאו כדין. הקביעה היתה, כי השניים ניכו את מס התשומות על-פי חשבוניות שהוציא להם אדם בשם שדרין, מבלי שסיפק בפועל את המפורט בהם. סך הכל מדובר ב-
30 עבירות.

סבקו וויישנשטיין הורשעו גם בעבירות נשוא האישום הרביעי, רישום כוזב בהנהלת החשבונות של עשרות המחאות. כמו-כן הורשעו באישום השישי, ברישום כוזב של 14 חשבוניות מס בספרים וזוכו מיתר החשבוניות באישום זה.

5.
באשר למשיבים ברלינסקי ומרום, התקבל ערעור המדינה באשר לאישום השלישי, והם הורשעו בניכוי תשומות שלא כדין, בסכום של 272,321 ₪. האישום החמישי נזנח על-ידי המדינה, וגם ערכאת הערעור לא שינתה נתון זה.

6.
לאחר הרשעה בבית-משפט המחוזי, הוחזר הדיון לבית-משפט קמא לצורך מתן גזר-דין. בית-משפט קמא הטיל על המשיבים את העונשים כדלקמן:

-
על כל אחד מהמשיבים סבקו וויינשטיין הוטלו 4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי של 18 חודשים לשלוש שנים. כמו-כן חוייב כל אחד מהמשיבים בקנס כספי בסך 25,000 ₪ או חודש מאסר תמורתו.

-
על המשיב ברלינסקי הוטל עונש מאסר של 4 חודש מאסר שירוצו בעבודות שירות. גם לגביו נקבע עונש מאסר על תנאי של 18 חודשים וכן קנס כספי בסך 12,500 ₪ או 14 ימי מאסר תמורתו.

7.
על גזר הדין מערערת המדינה בפני
נו.

לטענת המדינה, טעה בית-משפט קמא בענישה שהטיל. הענישה איננה נותנת ביטוי לחומרת העבירות בהן הורשעו המשיבים גם לאחר הזיכוי מהאישום הראשון, שכאמור, נשאר בעינו גם בפסק הדין של ערכאת הערעור. המדינה מסבה את תשומת הלב בענין זה, כי גם ערכאת הערעור התלבטה באשר לזיכוי. אין לכך משמעות לענין עצם הזיכוי, יש לכך משמעות לענין טענתה של באת-כוח המשיב סבקו, ולפיה מלכתחילה הוגש כתב-אישום שלא היה לו עיגון בחומר הראיות. לו היתה המדינה מגישה כתב-אישום המשקף את הראיות האמיתיות, הדעת נותנת כי ניתן היה לסיים פרשייה זו בדרך אחרת ולפני זמן רב.

לענין חומרת העבירות, מפנה המדינה לכך שגם לאחר הזיכוי, נותר סכום של 1,600,000 ₪, תשומות אותן ניכו המשיבים שלא כדין באמצעות חשבוניות מס כוזבות. המדינה מפנה גם לריבויין של העבירות, 30 במספר. עוד מפנה המדינה למדיניות הענישה המתחייבת, כפי שנפסקה על-ידי בית המשפט העליון:

"עבירות המס הכלכליות הפכו בשנים האחרונות להיות רעה חולה, ומכאן שיש מקום ליתן לכך משקל בענישה מול הפן ההרתעתי, כך שבבוא בית המשפט לגזור את דינו של אדם שהורשע בעבירות מסוג זה, לא יתן משקל בנסיבות אישיות ובמצוקה כלכלית" (ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל
, פ"ד נח(3) 725 בעמ' 727).
עונש מאסר של 4 חודשי מאסר בעבודות שירות, אינו נותן ביטוי ואין בו משום הלימה במדיניות הענישה הראיויה והמתחייבת.

8.
בפן הנקודתי מפנה המדינה להיבטים נוספים:

ההיבט האחד הוא, התייחסותו של בית-משפט קמא לפסק הדין של ערכאת הערעור. נראה, כי בית המשפט לא השלים עם קביעותיה של ערכאת הערעור, ובגזר הדין הוא שב וחוזר לקביעותיו המקוריות. על-פני הדברים נראה כי גם רמת הענישה הושפעה מענין זה.

קביעה נקודתית נוספת אליה מפנה המדינה עניינה בכך, שבית-משפט קמא סבר שאי-הסרת המחדל איננה נסיבה רלוונטית לענין הענישה. בית-משפט קמא אמר לענין זה, כי "בית-משפט זה אף אינו רואה בתשלום חובות המס כנסיבה מקילה ובמחדל אי התשלום כנסיבה המחייבת ענישה חמורה וקשה יותר, באשר טענה זו פוגעת בעיקרון השוויון ומפלה בין זה שיש לו ובין זה שאין לו, והעני יוכה פעמיים" (עמ' 9 לגזר הדין).

9.
המדינה גם חולקת על הנתונים הרפואיים שהמציא באת-כוחו של סבקו ולטענתה, אין במסמכים שהוצגו כדי לתמוך בטענתו, שמצבו הרפואי רע, חרף העובדה שהוא אובחן בעבר כסובל מצהבת. גם באשר למשיב ברלינסקי, אין ממש בטענה בדבר נסיבות אישיות קשות ביותר.

10.
מכל הטעמים הללו גם יחד, מבקשת המדינה להתערב בענישה, לבטל את עונש המאסר בעבודות שירות, להשית על המשיבים מאסרים ממושכים בפועל, שלא ירוצו בדרך של עבודות שירות, וכן מאסרים על תנאי וקנסות כספיים מכבידים.

11.
הסניגורים מצידם עותרים כולם להותיר את הענישה בעינה. כחוט השני עברה בטיעוני כל הסניגורים הטענה, כי יש לתת משקל רבתי לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות ועד היום. המשיבים אינם אשמים בכל גלגוליו של התיק, לא הם גרמו לכך שהתיק יובא בפני
ערכאת ערעור, ויוחזר על-ידי ערכאת הערעור בשנית לבית-משפט קמא. באופן כללי לא הם תרמו להתמשכות הזמן.

12.
באת-כוחו של סבקו טענה, כי ההרשעה - שנותרה בעינה לאחר פסק הדין של ערכאת הערעור - היא שולית בהיקפה בהשוואה למימדיו המקוריים של כתב האישום. הסכום שמדובר בו הוא אכן 1,600,000 ₪, אולם סכום זה הוא חלק קטן מכתב האישום כולו. האישום המרכזי היה האישום הראשון, ומאישום זה זוכה המשיב גם בפסק-דין של ערכאת הערעור. למשיב סבקו אין הרשעות קודמות, מצבו הרפואי קשה, כתב האישום מלכתחילה, כאמור, היה מוגזם, ולכל אלה יש לתת משקל.

משום כך, עתירתה של הסניגורית להותיר את הענישה בעינה ולכל היותר, להוסיף חודשיים מאסר נוספים, דהיינו – שסך הכל יהיה מדובר ב- 6 חודשים, שגם אותם יוכל המשיב לרצות בדרך של עבודות שירות. הסניגורית גם מסכימה שאם כך ייעשה – יוגדל הקנס.

13.
באשר לויינשטיין, סניגורו היפנה את תשומת הלב במיוחד לחלוף הזמן כמו גם לנסיבותיו האישיות של המשיב. גם עתירתו היא להותיר את הענישה בעינה.

14.
סניגורו של ברלינסקי העלה פרטים נוספים כדלקמן:
המשיב הורשע רק באישום השלישי בניכוי תשומות בסכום של 270,000 ₪. מדובר בעבודות בנייה אמיתיות שבוצעו. הסניגור אמנם ער לכך שהאבחנה בין חשבונית פיקטיבית לחשבונית זרה לא הוכרה על-ידי הפסיקה, עדיין סבור כי העובדה שמדובר בעבודות שבוצעו ולא בפיקציה מתחילתה ועד סופה, יש לה משקל באשר לענישה. ברלינסקי היה זה שהביא לחשיפת הפרשה והיה ניסיון לפגוע בו פיזית. העבירות אותן ביצע ברלינסקי התרחשו במשך תקופה של 7 חודשים, כאשר ההליכים בבית המשפט התמשכו על-פני 5 שנים. מצבו של ברלינסקי קשה. הוא ירד מכל נכסיו, משפחתו התפרקה הוא איבד את דירתו, ומשום כך הענישה לגביו ראוייה ואין מקום להתערב בה.

15.
עד כאן טיעוני הצדדים ומכאן להחלטתנו:

נתחיל ונאמר שלשיטתנו, באשר למשיבים סבקו ווינשטיין, ענישה של 4 חודשי מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות, אינה יכולה להישאר על כנה והיא משדרת מסר לא נכון, ולו רק מטעם זה יש מקום להתערבותה של ערכאת הערעור.

כאמור, שני משיבים אלה הורשעו בניכוי מס תשומות בסכום מצטבר של למעלה מ- 1,600,000 ₪ קרן מס. את התשומות ניכו השניים באמצעות חשבוניות שהוציא להם אותו שדרין שנזכר בכתב האישום, כאשר החשבוניות אינן משקפות עבודות, כמפורט בהן.

ביצוע העבירות התמשך לאורך תקופה ארוכה ביותר, וגם לכך יש משמעות. לכך מצטרפות גם העבירות הנוספות, רישום כוזב בהנהלת החשבונות, כמפורט בפתיח לפסק-דין זה.

העבירות שבהן הורשעו המשיבים הנ"ל הן עבירות קלות מאוד לביצוע, הפיתוי הכלכלי בצידן הוא רב והן קשות מאוד לגילוי.

16.
מקובלת עלינו טענתה של המדינה, כי שגה בית-משפט קמא כאשר קבע כי העבירות בהן הורשעו המשיבים מלכתחילה בפסק הדין המקורי שלו, אינן נופלות בחומרתן מאלה שבהן הורשעו בסופו של יום בהליך הערעור. ההרשעה בערעור אכן חמורה באופן משמעותי, העבירות בהן הורשעו המשיבים מלמדות על תיחכום, מירמה ותכנון מוקדם, שלא כמו העבירות בהן הורשעו המשיבים בהכרעת הדין של בית-משפט קמא.

עוד מקובלת עלינו הטענה, כי שגה בית-משפט קמא כשקבע שהעבירות הנוספות בהן הורשעו המשיבים נבלעו בעבירה הכללית של ניכוי התשומות שלא כדין, וכי המעשה אותו מעשה. מדובר בעבירות שונות, בהוראות חיקוק שונות. מעשה שנועד לטשטוש ביצועה של עבירה אינו מהווה חלק מהעבירה המקורית, הוא עומד לצידה בנפרד, ומחייב ענישה בנפרד.

17.
לצערנו, מקובלת עלינו גם הטענה ולפיה בית-משפט קמא לא השתחרר מקביעותיו שלו בהכרעת הדין המקורית, וגזר הדין, ככל הנראה, התאים לממצאיו המקוריים ולא לממצאיה של ערכאת הערעור.

בית-משפט קמא "התפלמס" בגזר הדין עם ממצאיה של ערכאת הערעור, ולכך לא היה מקום.

בבג"צ 5326/10 ספיר נ' שר המשפטים (לא פורסם) מיום 17.10.10 אמר ביהמ"ש העליון:

"... שופט בערכאה דיונית אינו מוסמך ואינו רשאי לבקר את החלטת הערעור ונימוקיה, עליו לדון בתיק מחדש כאשר התיק הוחזר לו, בהתאם להנחיות ערכאת הערעור, אף אם אינו מסכים להחלטתה. הדבר מתחייב כמובן מסמכויות ערכאת הערעור על-פי חוק, מההיררכיה השיפוטית ומכללי הנימוס הנוהגים בין הערכאות השונות".

הדברים ברורים,
ואינם טעונים הבהרה נוספת.


עדיין, ספק אם היינו מזכירים זאת, לולא היינו מתרשמים כי אכן יש ממש, כאמור, בטענת התביעה, ולפיה הענישה הולמת את קביעותיו המקוריות של בית-משפט קמא ולא את ממצאיה של ערכאת הערעור.

17.
מקובלת עלינו גם טענתה של המדינה, כי שגה בית-משפט קמא באופן בו התייחס לאי-הסרת המחדל. קביעתו של בית-משפט קמא, כי מי שלא הסיר את המחדל ילקה פעמיים, הינה קביעה מקוממת. העבריין איננו לוקה בשל חוסר אמצעים, אלא בשל העובדה שביצע עבירה. הסרת המחדל הוכרה מאז ומעולם כנסיבה לקולא, שהרי לצד ההיבט הכספי והכלכלי הגלום בהסרת המחדל יש בכך גם ביטוי ממשי להכרה בחטא ונטילת אחריות. לפיכך, לאי-הסרת המחדל צריכה להיות השלכה גם לענין הענישה. המשיבים שבפני
נו, כאמור, לא הסירו את המחדל.

18.
לא שוכנענו כי הנסיבות האישיות, לרבות הנסיבות הרפואיות של סבקו, מצדיקות, במקרה זה, הימנעות מוחלטת ממאסר בפועל, ודעתנו היא, כאמור, כי מאסר כזה מתחייב לאור חומרת העבירות, היקפן, ריבויין והתקופה הארוכה שבה בוצעו.

נתנו דעתנו גם לטיעונה של באת-כוחו של סבקו, ולפיה המשיב כבר הספיק לרצות כחודש מן המאסר בעבודות שירות, חלק לא מבוטל מתקופת המאסר הכולל שהושתה עליו. גם נתון זה אינו יכול לשמש רכיב דומיננטי לענין הענישה הראוייה והמתחייבת.

19.
מקובל עלינו, כי לענין חלוף הזמן יש משמעות. אנו אומרים בפה מלא כי לולא שיקול זה, היינו מטילים על המשיבים תקופת מאסר ארוכה יותר מזו שבדעתנו להטיל.

20.
התוצאה באשר לסבקו וויינשטיין, כי אנו מקבלים את ערעור המדינה ומטילים על כל אחד משני המשיבים הללו - 9 חודשי מאסר בפועל; אנו מעמידים את הקנס שהוטל על כל אחד מהמשיבים הללו על-סך 50,000 ₪, גם כאן תוך מתן משקל מירבי להיותנו ערכאת ערעור או 3 חודשי מאסר תמורתו.

21.
באשר למשיב ברלינסקי, לגביו החלטתנו היא להשאיר את קביעתו של בית-משפט קמא בעינה לענין תקופת המאסר.


אלו נימוקינו:
משיב זה הורשע באישום השלישי בעבירות שהיקפן הכספי הוא כ- 250,000 ₪. יחסית למשיבים האחרים, מדובר בסכום נמוך; מדובר בהתנהלות עבריינית שהיתה לאורך תקופה קצרה יותר; אנו נותנים משקל גם לכך שהמשיב הביא, בסופו של יום, לחשיפת הפרשה ודעתנו היא, כי צריכה להיות לכך השלכה לענין התוצאה העונשית.

לפיכך, כאמור, באשר למשיב זה עונש המאסר ישאר על כנו - 4 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות; את הקנס לגביו אנו מעמידים על-סך 30,000 ₪ או חודשיים מאסר תמורתו.

המאסר על תנאי שהטיל בית-משפט קמא באשר לכל המשיבים ישאר בעינו.

<#3#>

ניתן והודע היום ז' שבט תשע"א, 12/01/2011 במעמד הצדדים.







דבורה ברלינר
, נשיאה
אב"ד

ג'ורג קרא, שופט


מרים סוקולוב, שופטת








דבורה ברלינר
, נשיאה
אב"ד

ג'ורג קרא, שופט


מרים סוקולוב, שופטת




הוקלד על ידי: ברכה הרשקוביץ







עפג בית משפט מחוזי 27467-04/10 מדינת ישראל נ' אלכסנדר סבקו (פורסם ב-ֽ 12/01/2011)