פסקי דין על אסמר עמאש

22966-06/09 פ     21/12/2010




פ 22966-06/09 מדינת ישראל נ' אסמר עמאש




לך



31


בית משפט השלום בחדרה

ת"פ 22966-06-09 מדינת ישראל
נ' עמאש(עציר)



21 דצמבר 2010



22981-06-09


בפני
כב' השופט משה גינות


המאשימה

מדינת ישראל


נגד

הנאשם
אסמר עמאש
(עציר)



<#2#>
נוכחים:
ב"כ המאשימה: עו"ד שלומי גולן
הנאשם: בעצמו – מובא ע"י הליווי
ב"כ הנאשם: עו"ד תאופיק ג'בארין
(ס. ציבורית)




החלטה
החלטתי הוקראה לצדדים והיא מיד תועבר למערכת נט המשפט.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תשע"א, 21/12/2010 במעמד הנוכחים.



משה גינות
, שופט


<#6#>
החלטה
בפני
י בקשה להורות על הפסקת ההליכים כנגד הנאשם בהתאם להוראות סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982
(להלן: "ה
חסד"פ
") וזאת, בשל היותו סובל מפיגור שכלי, או לחילופין, מליקוי שכלי.

רקע כללי:
1.

כנגד הנאשם, אסמר עמאש
, יליד 1988, הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים או תפילה, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"חוק העונשין") ועבירת גניבה, עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

2.
עפ"י הנטען בכתב האישום ביום 23.6.09 בין השעות 6:00 ל-10:00 או בסמוך לכך, התפרץ הנאשם לביתה של זוזו עמאש (להלן:"המתלוננת") שבג'אסר א-זרקא (להלן:"הבית"), באופן שטיפס על כיסא פלסטיק אשר הניח מתחת לחלון חדר האמבטיה של הבית, בהמשך לכך, פירק את ברגי סורג חלון חדר האמבטיה, שבר את זכוכית החלון ונכנס דרכו לתוך הבית, בכוונה לבצע בו גניבה.
בנסיבות המפורטות לעיל, נשא ונטל הנאשם מהבית רכוש השייך למתלוננת כדלקמן: מחשב נייד, כסף מזומן בסך 7000 ₪ שהיה מונח בתוך ארנקה של המתלוננת, וכן תכשיטים מזהב, טבעות ושרשראות אשר היו מונחים במגירות ארון הבגדים של הבית, כל זאת ללא הסכמת המתלוננת, במרמה ובלי תביעת זכות בתום לב, כשהוא מתכוון לשלול את הרכוש שלילת קבע מבעליו – המתלוננת.

3.
סנגורו של הנאשם טען כי יש להפסיק את ההליכים נגדו בשל אי מסוגלותו לעמוד לדין כמשמעה בסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב
]
, התשמ"ח-1988 (להלן: "חסד"פ"), וזאת מכוח סעיף 19ב(1) לחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט-1969
(להלן: "חוק הסעד"), וזאת בשל העובדה כי הנאשם סובל מפיגור שכלי.
לבקשת הסנגור
הוריתי, כי הנאשם ייבדק על ידי ועדת אבחון אשר תתייחס לכשירותו של הנאשם לעמוד לדין.

4.
בעניינו של הנאשם הוגשו 2 חוות דעת מטעם וועדת האבחון וכן הוגשה חו"ד של ד"ר מחמוד סאלח, מטעם ההגנה.

חוות הדעת אשר הוגשו בעניינו של הנאשם:

5.
חוות דעת וועדת האבחון מיום 15.6.10:
במסגרת חוות דעת זו, קבעה וועדת האבחון כי הנאשם מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי

–

מתפקד ברמה גבולית. עוד קבעה הוועדה, כי הנאשם יכול לעמוד לדין "מבין את תפקידי ביהמ"ש. יש יכולת להבחין בין מותר ואסור ובין טוב ורע. קיימת יכולת להבין את מעשיו ותוצאותיהם....ישנה יכולת להבחין בין סיבה לתוצאה. יכול לסייע לעורך דינו להגן על עצמו".

במסגרת הדיון בעניינו של הנאשם, ציינה הוועדה כי הנאשם מבין את האשמה המיוחסת לו, ומכחיש אותה באומרו כי זו לא היתה התפרצות אלא טעות בזיהוי הבית, כי חשב שנכנס לביתו.

6.
חוות דעת מטעם ד"ר מחמוד סאלח:
במסגרת חוות דעתו, קבע ד"ר סאלח כי הנאשם סובל מפיגור שכלי קל - גבולי.
עוד ציין ד"ר סאלח, כי הנאשם "אינו מסוגל לקבל החלטות מתאימות לסיטואציה.... הלקוי בכושרו השכלי אינו מאפשר שקול דעת וניתוח לכוונות הזולת אליו, כולל כוונות חיוביות כמו עו"ד. היותו אדם סוגיסתבילי מהווה מקור ניצול ומרמה מטעם אחרים ובמיוחד שזה מקנה לו הרגשה של ערך עצמי כולל מצבים שליליים. האישיות הדלה והלא בשלה אינה מאפשרת קבלת החלטות נכונות ובמיוחד שהוא מושפע מדעותיהם של אחרים."

ד"ר סאלח נחקר על חוות דעת זו ובחקירתו העיד כי קבע בחוות דעתו בניגוד לקביעת ועדת האבחון מיום 15.6.10, מאחר והוא הסתמך על מבחני עזר פסיכולוגיים העוזרים לו לאבחן את הנבדק בניגוד לוועדת האבחון שממנה הוא ביקש חומר גלם עליו הסתמכה עת קבעה את החלטתה ביום 15.6.10 ולא קיבל אותו. בהמשך עדותו מסר ד"ר סאלח כי בחוות דעת ועדת משמעת מיום 15.6.10 קיימת סתירה שכן מחד גיסא נאמר שם כי תהליכי הביקורת והשיפוט של הנאשם אינם מפותחים לגילו, כמו גם מנגנוני היישום והבקרה ומצד שני נאמר כי הנאשם אינו סובל מפיגור שכלי. בהמשך העיד ד"ר סאלח כי הנאשם אינו יכול לדעת את כוונות הזולת ואת תוצאות מעשיו וכי הנאשם סובל מפיגור שכלי (עמ' 1-6 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית נשאל ד"ר סאלח האם העובדה שהנאשם ידע לתאר בפרטי פרטים לאיזה בית וכיצד הוא פרץ ואיזה רכוש הוא גנב, והעובדה שגם ניסה למכור את הרכוש שגנב, מעידה על כך שהנאשם ידע מה הוא עושה? השיב ד"ר סאלח כי גם ילד בן 6 יכול לגנוב פלאפון ולנסות למכור אותו זה עדיין לא מעיד על כך שהנאשם הבין את פשר מעשיו. בחקירתו הנגדית מסר ד"ר סאלח כי הנאשם מבין מה זה "בית משפט" ומה תפקידה של "המשטרה" אך אינו מבין מה תפקידו של עו"ד (עמ' 9 לפרוטוקול). בהמשך לחקירתו הנגדית העיד ד"ר סאלח כי הנאשם יודע שהוא גנב אך הוא לא בטוח שהנאשם הבין את המשמעות של זה. ואילו בהמשך מסר ד"ר סאלח כי הנאשם מבין שאם הוא יגנוב הוא ייתפס ע"י המשטרה ועלולים לשים אותו בבית הסוהר, ובעת הבדיקה הנאשם הבין שהוא עצור בגין עבירה שביצע (עמ' 12 לפרוטוקול).

7.
חוות דעת וועדת האבחון מיום 8.11.10:
חוות דעת זו, נערכה בהמשך להחלטתי מיום 21.10.10, בה הוריתי לוועדה להגיש חוות דעת משלימה בעניינו של הנאשם, לאור חו"ד שהוגשה מטעם ההגנה.

במסגרת החלטתה זו, חזרה הוועדה על קביעותיה במסגרת חוות דעתה הראשונה מיום 15.6.10. הוועדה ציינה, כי חלק מוועדות האבחון הקודמות בהן נקבע כי הנאשם סובל מפיגור שכלי קל התקיימו כאשר הנאשם היה בגיל צעיר (בן 15), ואילו כיום המשקל שניתן באבחון להישגיו ההסתגלותיים הוא גבוה יותר והישגיו בתחום זה גבוהים יותר מהתחום העיוני.
במסגרת חוות דעת זו, קבעה וועדת האבחון כי הנאשם מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי,


"מבחין בין מותר ואסור. מודע להליך המשפטי המתנהל נגדו. מסוגל לסייע לעורך דינו בבניית קו הגנה. כשיר לעמוד לדין".
במסגרת נימוקי החלטתה, ציינה הוועדה, כי עצם יכולתו של הנאשם "להיות שותף לעבירות רכוש, למכור את הרכוש הגנוב על מנת לקנות לעצמו סמים, מראה על יכולת ורמת הבנה אשר גבוהה מפיגור שכלי."

טענות הצדדים:

8.
ב"כ המאשימה סיכמה וטענה כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, יש לברר את ממצאי וועדת האבחון אשר מורכבת ממספר אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש מטעם משרד העבודה והרווחה, ואשר ב-2 חוות שונות של וועדת האבחון נקבע כי, הנאשם כשיר לעמוד לדין. ב"כ המאשימה התייחסה בטיעוניה לכך שהן מחוות דעת מטעם ועדת האבחון והן מדבריו של ד"ר סאלח עולה כי הנאשם יודע להבחין בין מותר לאסור, בין טוב לרע, הנאשם מבין את תפקידו של השופט ושל עו"ד, יודע שהוא עצור כי ביצע עבירה ויודע שהוא נמצא בהליך משפטי. עוד טענה ב"כ המאשימה כי העובדה שהנאשם הכחיש בחקירותיו הראשונות במשטרה את העבירות המיוחסות לו ורק לאחר שהבין שקרובת משפחתו קשרה אותו לאירוע החליט להודות, מעידה על תובנה בסיסית שקיימת לנאשם.
יתרה מכך טענה ב"כ המאשימה, עצם העובדה כי בתיק החקירה קיים מזכר של שוטר שאומר שהנאשם ביקש ממנו לא לבצע דו"ח הובלה והצבעה למקום אליו התפרץ מאחר והוא מתבייש מהשכנים ומתושבי הכפר שיזהו אותו, מעידה על הבנתו של הנאשם לגבי הפסול שבמעשיו. ב"כ המאשימה הוסיפה וטענה כי העובדה שבחו"ד של ד"ר סאלח לא נאמר באף מקום כי הנאשם סובל מפיגור שכלי אשר בעקבותיו אינו כשיר לעמוד לדין מעידה כאלף עדים על כך שהנאשם כשיר לעמוד לדין.

לאור כל האמור לעיל, טענה ב"כ המאשימה כי יש לקבוע שהנאשם עומד בתנאי הסף לעניין כשירות דיונית: הוא הבין את מעשיו, הוא הבין את הפסול שבהם, הוא מבין שנמצא בהליך משפטי, מבין את תפקידו של השופט ושל עוה"ד.

9.
מנגד, טען הסנגור כי יש לקבוע כי הנאשם סובל מפיגור שכלי קל, ואינו כשיר לעמוד לדין,
וזאת בהתבסס על חו"ד של ד"ר סאלח, מומחה מטעם ההגנה, אשר בדק את הנאשם.

לטענת הסנגור, במסגרת חוות דעתה השנייה של וועדת האבחון מיום 8.11.10, נומק השוני בין שתי חוות הדעת (חוות הדעת מיום 15.6.10 וחו"ד מיום 8.11.10) ב"היעדר הישגים בתחום העיוני, יתכן על רקע לקויות למידה והיעדר פיתוח של ערכים חברתיים מוסריים", על אף שלטענת הסנגור שתי חוות הדעת נערכו במרווח זמן קצר בין האבחון הראשון לבין האבחון השני.
עוד טען הסנגור כי חוות דעתו של ד"ר סאלח ותשובותיו בחקירתו בביהמ"ש מלמדות על כך שהנאשם אינו מבין את פשר ההליכים נגדו ואינו מבין את תפקידו של עוה"ד, דבר המעיד קיומו של פיגור שכלי אצל הנאשם, וביקש לקבוע על סמך זאת כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין.


דיון והכרעה:

10.
בטרם אפנה לדון בטענות הצדדים, אעמוד בקצרה על המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לענייננו.
סעיף 19 ב' (1) לחוק הסעד קובע כי:
"הועמד לדין אדם פלילי ובית המשפט מצא, אם על פי ראיות שהובאו בפני
ו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על-פי ראיות שהובאו לפניו ביוזמתו שלו, אחת מאלה:
(1) שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין מחמת ליקוי בכושרו השכלי."

סעיף 170 (א) לחסד"פ,
עוסק בתוצאות הכרזת בית המשפט על נאשם כמי שאינו כשיר לעמוד לדין:

"(א) קבע בית המשפט, לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, תשט"ו–1955, או לפי סעיף 19ב (1) לחוק הסעד (טיפול במפגרים), תשכ"ט– 1969,
שנאשם אינו מסוגל לעמוד בדין, יפסיק את ההליכים נגדו; אולם אם ביקש הסניגור לברר את אשמתו של הנאשם, יברר בית המשפט את האשמה, ורשאי הוא לעשות כן אף מיזמתו מטעמים מיוחדים שיירשמו."

כעולה מלשון הסעיף, במצב דברים בו בית המשפט קובע כי אין הנאשם כשיר לעמוד בדין לפי אחד מן הסעיפים הנזכרים בו, כאשר לענייננו הסעיף הרלוונטי הינו סעיף 19 ב' (1) לחוק הסעד, הרי, שיש להורות על הפסקת ההליכים המשפטיים כנגדו.

11.
במסגרת
ע"פ 3230/05
גולה נ' מדינת ישראל

, קבע בית המשפט כי לצורך בחינת התקיימות תנאיו של סעיף 170 לחסד"פ,
יש צורך בהתקיימותם של שני תנאים מצטברים:
הראשון, כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין וכן, כי מצב זה נובע מעובדת היותו של הנאשם חולה נפש או שהוכר כמפגר.

על הלכה זו חזרה כבוד הנשיאה ד' בייניש במסגרת
מ"ח 10028/06
עזריאל רינגורט נ' מדינת ישראל
:
"...על פי ההלכה שנקבעה בבית משפט זה, על מנת שנאשם יבוא בגדרי סעיף 170 האמור, נדרשים להתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, כי ייקבע שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, והשני, כי חוסר מסוגלות זה נובע מעובדת היותו של הנאשם חולה נפש או שהוכר כמפגר..."

12.
כעולה מן האמור לעיל, הרי שהתנאי הראשון עניינו מסוגלותו של הנאשם לעמוד לדין.

במסגרת
ע"פ 7924/07
פלוני נ' מדינת ישראל

, (להלן:"פרשת פלוני") קבע כבוד השופט י' דנציגר, לצורך בחינת כשירותם של נאשמים הלוקים בשכלם לעמוד לדין, יש לעשות שימוש במבחנים אשר נקבעו בפסיקה לעניין בחינת כשרותם של חולי נפש לעמוד לדין.
"על מנת לבחון האם נאשם הלוקה בשכלו ועונה על הגדרת "מפגר" הקבועה בסעיף 1 לחוק הסעד הינו כשיר לעמוד לדין אם לאו, יש לבחון:

(א)
האם הנאשם מסוגל לתקשר עם עורך דינו
באופן בסיסי
, למסור לו את גרסתו ולייפות את כוחו לפעול בשמו;

(ב)
האם הנאשם מבין את ההליך המשפטי
באופן בסיסי
, כלומר – מודע להימצאותו באולם בית המשפט, מזהה את בעלי התפקידים השונים, מבין את תפקידם ומבין את האישומים כנגדו. יודגש בהקשר זה, כי בדומה לדברים שנקבעו בפסק הדין
בעניין ליסן גולה
, מבחן זה אינו דורש כי הנאשם יהיה מסוגל לנהל את הגנתו בעצמו או להבין את ההליך לפרטי פרטיו, הואיל ולעיתים גם מי שאינו לוקה בשכלו עלול להתקשות בהבנת ההליך המשפטי על בוריו והוא נאלץ להיעזר בסנגור לשם ניהול הגנתו. לפיכך, נדרשת
הבנה בסיסית בלבד
של עצם מהותו של ההליך המשפטי ובעלי התפקידים בו ושל האישומים בהם מואשם הנאשם;

(ג)
האם הנאשם מבין את העדויות
באופן בסיסי
, ומסוגל לזהות האם הן משרתות את טובתו או פועלות נגדו, קרי – האם האדם הנמצא על גבי דוכן העדים מסייע לו להוכיח את חפותו או דווקא מסייע בהרשעתו. ודוק – גם כאן דרושה
הבחנה בסיסית בלבד
, וממילא לא נדרשת בקיאות בעדויות ובתוכנן לפרטי פרטים."

מלבד מבחנים אלה, ציין בית המשפט כי אין מקום לקבוע כלל גורף בדבר הצורך לבחון את גילו המנטאלי של הנאשם ו/או את מנת המשכל של כל נאשם הסובל מפיגור שכלי לצורך הכרעה בשאלת כשירותו לעמוד לדין (שם, בפסקה 70).

במסגרת פרשת פלוני, התייחס כבוד השופט דנציגר למשקל אותו יש לייחס לקביעותיה של ועדת האבחון, באומרו:
"לאור הרכבה המיוחד של וועדת האבחון, המורכבת מצוות רב תחומי של מומחים, ואי תלותה, מן הראוי להעניק לחוות הדעת של וועדת האבחון בעניין זה משקל רב, בפרט בהשוואה לחוות דעתם של מומחים מטעם בעלי הדין."

מן הכלל אל הפרט:

13.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, התרשמתי מן הנאשם ועיינתי בחוות הדעת אשר הוגשו בעניינו, נוכחתי כי הנאשם כשיר לעמוד לדין וכי דין בקשתו לעניין זה להדחות, וזאת מן הנימוקים הבאים:

כעולה מן ההלכה עליה עמדתי לעיל, התנאי הראשון אותו יש להוכיח לצורך הוכחת תחולתו של סעיף 170 לחסד"פ
הינו כי הנאשם אינו כשיר לעמוד לדין, ובהתאם למבחנים שפורטו בפרשת פלוני.

עיון בחוות הדעת שהונחו בפני
וכן בחקירתו של מומחה מטעם ההגנה, ד"ר סאלח, בביהמ"ש עולה כי הנאשם מבין באופן בסיסי את ההליך המתנהל נגדו, מבין מה תפקידו של שופט, מה תפקידה של המשטרה ומבין כי ביצע עבירה וכעת הוא עצור בגין אותה עבירה.
במסגרת חוות דעתה מיום 15.6.10, פירטה הוועדה את התייחסותו של הנאשם לעבירות המיוחסות לו וציינה, כי הינו מבין את האשמה המיוחסת לו, הכחיש אותה וטען כי היתה זו טעות בזיהוי הבית כי חשב שנכנס לביתו. לאחר דיון ארוך החליטה הועדה כי הנאשם אינו סובל מפיגור וכשיר לעמוד לדין.

על קביעות אלה, חזרה הוועדה אף במסגרת חוות דעתה הנוספת מיום 8.11.10 תוך שהיא מציינת כי עצם יכולתו של הנאשם "להיות שותף לעברות רכוש, למכור את הרכוש הגנוב על מנת לקנות סמים, מראה על יכולת ורמת הבנה אשר גבוהה מפיגור שכלי". ובהמשך קובעת הועדה כי הנאשם "מבחין בין מותר לאסור, מודע להליך המתנהל נגדו, מסוגל לסייע לעורך דינו בבניית קו הגנה וכשיר לעמוד לדין".

מנגד, לא מצאתי בחוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה כל קביעה לפיה אין הנאשם מסוגל לעמוד לדין. אומנם, המומחה בחקירתו בביהמ"ש טען כי מדובר בטעות סופר וקביעה זו נשמטה בשוגג מחוות דעתו, אך לא מצאתי כל נפקא מינה לקביעה זו במצב דברים בו כלל לא הוכח, כפי שפורט בהרחבה לעיל, כי אין הנאשם מסוגל לעמוד לדין על פי המבחנים אשר נקבעו בפסיקה לעניין זה.

עוד יצוין, כי העובדה שהנאשם נבדק פעמיים על ידי הוועדה, אשר כזכור הינה בלתי תלויה ומורכבת מאנשי מקצוע מתחומים שונים, יש אף בה כדי לחזק את מסקנותיה.

לפיכך, הנני מקבל את חוות דעת וועדת האבחון לעניין זה.

סוף דבר:

14.
לאור כל האמור לעיל, הנני כאמור דוחה את הבקשה וקובע כי הנאשם דנן כשיר לעמוד לדין.

<#7#>

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תשע"א, 21/12/2010 במעמד הנוכחים.



משה גינות
, שופט




החלטה
נקבע להמשך דיון ליום 4.1.11 בשעה 10:00.
הנאשם יובא לדיון על ידי הליווי.

<#8#>

ניתנה והודעה היום י"ד טבת תשע"א, 21/12/2010 במעמד הנוכחים.



משה גינות
, שופט


ב.ב.
הוקלד על ידי: בטי ברייטברט







פ בית משפט שלום 22966-06/09 מדינת ישראל נ' אסמר עמאש (פורסם ב-ֽ 21/12/2010)