פסקי דין על שמואל רוזובסקי | פסקי דין על אורי רוזובסקי | פסקי דין על משה לודמיר ואח' | פסקי דין על אייל כרמון | פסקי דין על איזי פורקס | פסקי דין על מוטי ריבלין ואח' |

51753-05/11 ער     03/08/2011




ער 51753-05/11 שמואל רוזובסקי, אורי רוזובסקי, משה לודמיר ואח' נ' אייל כרמון, איזי פורקס בע"מ, מוטי ריבלין ואח'








בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים



ע"ר 51753-05-11 רוזובסקי ואח'

נ' כרמון ואח'






בפני

כב' השופטת
יהודית שיצר


מערערים

1
.
שמואל רוזובסקי

2
.
אורי רוזובסקי

3
.
משה לודמיר

4
.
יעקב ברסלר

5
.
אברהם גרינברג
ע"י ב"כ עו"ד אסיף


נגד


משיבים

1.אייל כרמון
2.איזי פורקס בע"מ
(פורמלי)
3.מוטי ריבלין (פורמלי)
4.משה וסרמן (פורמלי)
5.דני ד דרבש (פורמלי)
6.אסף חסון (פורמלי)
7.גלעד וכניש (פורמלי)
8.עופר קומם (פורמלי)
9.אליהו אונגר (פורמלי)
10.גדי הדר (פורמלי)
11.מיכאל ישי (פורמלי)
12.זליג שלגי (פורמלי)
13.יואב קירש (פורמלי)
14.limassa enterprises (פורמלי)
15.אס אר ג'י הולדינגס בע"מ (פורמלי)
16.gs sunflower ltd (פורמלי)
ע"י ב"כ עו"ד ארד וירון





פסק דין


1.
ערעור על החלטתו של רשם ביהמ"ש המחוזי בת"א-יפו (כב' הרשם חגי ברנר) ב – ת"צ
25282-06-10, בבקשת המשיב 1 (להלן: "כרמון") לבטל היתר המצאה לחו"ל שניתן למערערים כלפיו של כתב תביעה ובקשה לאישורה כתובענה ייצוגית. כב' הרשם נענה לבקשת כרמון וביטל היתר ההמצאה לחו"ל הנ"ל. כמו כן הטיל כב' הרשם הוצאות משפט על המערערים בסך 7,500 ₪ .

2.
ואלה העובדות הצריכות לעניין:

המערערים הגישו כנגד המשיבה 2 (להלן: "איזי פורקס") וכנגד 16 המשיבים האחרים בתיק, שנושאים משרות שונות בחברת איזי פורקס, תובענה וכן בקשה לאשר את אותה תובענה ייצוגית, בטענות של הונאה שיטתית שביצעה איזי פורקס כלפי ציבור לקוחותיה. המערערים בקשו וקיבלו היתר המצאה לחו"ל לכרמון, המתגורר לטענתם בלונדון, וכן תחליף המצאה באמצעות פרסום בשני עיתונים בלונדון ובאמצעות המצאה במשרדי חברת אפיקס בהרצלייה שבבעלות כרמון שמושבה בהרצליה. כרמון הגיש בקשה לבטל היתר ההמצאה לחו"ל שניתן כנגדו וממילא ביקש גם לבטל את תחליף ההמצאה.

כב' הרשם קבע בהחלטתו מושא הערעור, כי לצורך מתן היתר המצאה לחו"ל יש להוכיח קיומה של שאלה רצינית הטעונה בירור, וכי דבר זה נבחן אך ורק לאור הנטען בבקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") ולא לפי הנטען בכתב התביעה עצמו. לשיטת הרשם, בבקשת האישור לא נמצאה כל התייחסות פרטנית לכרמון, הקושרת אותו לעילת התביעה הנטענת כלפי איזי פורקס. כב' הרשם ציין (ולדעתו למעלה מן הצורך) כי גם לפי הנטען בבקשה להיתר המצאה, לא ברורה מעורבותו הקונקרטית של כרמון בהונאה השיטתית והמכוונת של הציבור שביצעה איזי פורקס, לטענת המערערים. לאור האמור, ביטל כב' הרשם את היתר ההמצאה לחו"ל ביחס לכרמון, ובכך התייתר לדעת הרשם הצורך לדון ביתר הטענות של המערערים בעניינו של כרמון.

טענות הצדדים

3.
בערעור טוענים המערערים כי הרשם שגה בכך שהתייחס לבקשת האישור בלבד במנותק מכתב התביעה. המערערים טענו, שמעבר לסעיף 36 לכתב התביעה שהוזכר אגבית בהחלטת כב' הרשם, הרי שמסעיף 49 לכתב התביעה ניתן ללמוד על אחריותו האישית של כרמון הנובעת מעבירות שביצע התאגיד, והן מכוח סמכותו כמנהל. ב"כ המערערים אף הפנה לפסיקה לפיה הוטלה אחריות על נושא משרה בתאגיד מכוח תפקידו. לשיטת המערערים כל מה שהיה עליהם לטעון בכתב התביעה הוא כי התאגיד ביצע עבירות מסוימות ולהצביע על סעיפי החוק המטילים אחריות על נושאי משרה בתאגיד בגין העבירות שביצע התאגיד שבו הם נושאי משרה, וכך עשו המערערים בכתב תביעתם. עוד השיגו המערערים על ההוצאות שהטיל עליהם כב' הרשם בסך 7,500 ₪ ועתרו לביטולם.

4.
בא כוחו של כרמון טען לעומת זאת, כי צדק כב' הרשם בכך שקבע כי יש לבחון, לצורך היתר המצאה לחו"ל, האם קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה ושאין התביעה תביעת סרק, וזאת אך ורק לאור הבקשה לאישור תובענה כייצוגית ולא לפי כתב התובענה הייצוגית שטרם אושר. עוד הוסיף בא כוחו של כרמון, כי כב' הרשם היה מודע היטב גם לכל יתר הטענות של המערערים ובמודע קבע (בסע' 8 להחלטתו) כי מתייתר הצורך להתייחס אליהן על סמך קביעתו כי לפי הנטען בבקשת האישור אין כל עילת תביעה קונקרטית כלפי כרמון. מדברים אלה הוא גם מסיק כי הרשם לא התעלם מהאמור בסע' 49 לכתב התביעה כפי שטענו המערערים. ב"כ המשיב הפנה לפסיקה לפיה בתי המשפט נוקטים בריסון בעת בחינת בקשה להיתר המצאה לחו"ל, וכל ספק חייב לפעול לטובת מי שמבקשים להמציא לו המצאה לחו"ל. עוד ציין כי המערערים לא צירפו תצהיר, לכתב התביעה או לבקשת האישור. הוא הפנה במיוחד לבש"א (י-ם) 124/10 אריה אלקלעי נ' בנק דיסקונט (לא פורסם), שם קבע כב' השופט י. ענבר כי יש לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה ייצוגית מאחר שלא צורף לה תצהיר תמיכה, וזאת בהסתמך על תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד– 1984 (להלן: "תקסד"א") המחייבות זאת.

דיון

5.
ככל שניתן להבין מהתיק, בקשת המערערים להמצאה מחוץ לתחום התייחסה הן להמצאת כתב התביעה והן להמצאת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כך עולה מהבקשה מיום 3.10.2011 (שהמשכה היא הבקשה להמצאה מחוץ לתחום מיום 28.11.2010) בשורה הפותחת בעמ' 2 וכן בתחילת פרק ג' שבעמ' 3. ייתכן שמשום כך נקטו המערערים בנוסח מקוצר בבקשת האישור.

לא זו אף זו, בסע' 1 לכתב התביעה, אשר כאמור לעיל המערערים ביקשו באותה בקשה להמציאו לחו"ל יחד עם בקשת האישור, נטען:

"אנו מגישים כתב תביעה זה בשם כל הלקוחות שהפסידו כסף באיזי פורקס בע"מ
...יחד עם כתב התביעה אנו מגישים גם בקשה לאישור התביעה כייצוגית.





(כל ההדגשות, כאו ובהמשך שלי - י.ש.)

עולה כי המערערים ראו בבקשת האישור וכתב התביעה מעין מיקשה אחת, כך שהם יכולים להשלים האחד את השני כשבוחנים את קיומה של עילת התביעה כלפי כרמון.

בסע' 36 לכתב התביעה יש פירוט נרחב ביחס למעמדו של כרמון ואחריותו:

"נתבע מס' 8, אייל כרמון
, ייסד את איזי פורקס, והיה מעורב לאורך השנים בניהולה. כבעלים של החברה, הוא נהנה מרווחי ההונאה שלה. אם באופן ישיר, ואם מכוח סמכותו הניהולית, לאורך השנים הוא לקח חלק בהונאת הלקוחות שביצעה איזי פורקס, המפורטת בכתב תביעה זה ובבקשת האישור".

גם בסע' 49 לכתב התביעה מפורטת לכאורה המעורבות הקונקרטית של הבעלים ונושאי המשרה בחברה (שכרמון בכללם):

"חבותם של הנתבעים האינדיבידואלים בתביעה זו נובעת מהמעורבות הישירה שלהם בהונאה, או מהאחריות השילוחית המוטלת עליהם מכוח...או מכוח הדין בכללי. בבחינת הוראות דין אלו יש לתת את הדעת, בין היתר, לכך שהנתבעים האינדיבידואליים גרפו לכיסם את רווחי ההונאה של איזי פורקס. בנוסף מעשי ההונאה והפרות הדין אינם מקרה בודד וחד פעמי, אלא עומדים בבסיס המודל העסקי של החברה. על כן מובן כי הנתבעים האינדיבידואליים, שהם הבעלים, המייסדים, והמנהלים של החברה, ידעו אודות ההונאה, תרמו לביצועה, ואף הנחו לקיים אותה".

גם מסע' 50 לכתב התביעה, המופיע בפרק "הסעדים המבוקשים",
עולה כי כתב התביעה ובקשת האישור מהווים מבחינת המערערים מעין מיקשה אחת:

"ביהמ"ש הנכבד מתבקש לאשר תביעה זו כתובענה ייצוגית, כמפורט בהרחבה בבקשת האישור המוגשת יחד עם כתב תביעה זה. התביעה הייצוגית היא בשם כל לקוחות החברה בישראל מאז הקמתה".

גם בבקשת האישור מפנים המערערים לכתב התביעה (ראו: עמ' 7 ו – 93) כך שההתייחסות אל שני כתבי הטענות כמעין מיקשה אחת מתבקשת.

המערערים הפנו לחמישה פסקי דין התומכים לטענתכם בגישתם לפיה יש לבחון גם את כתב התביעה ולא רק את בקשת האישור. מעיון בפסקי הדין שהוזכרו ע"י המערערים עולה, כי הם מתייחסים ספציפית לבקשה לסילוק על הסף ולא לבקשה למתן היתר המצאה אל מחוץ לתחום. לעומתם, ב

פסק דין
אחר של כב' השופט י. ענבר, העוסק ספציפית בסוגיית ההמצאה אל מחוץ לתחום, תצ (י-ם) 4091/10 אמל ג'ראיסי נ' גוגל ישראל בע"מ ואח'

(לא פורסם, מיום 3.3.2011), בסע' 9 לפסה"ד, נקבע:

"יתרה מזאת, משנטען בתובענה ובבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית כי כעבור מספר ימים תוקנה התקלה, הרי שנשמט הבסיס לעילת ההמצאה הקבועה בתקנה 500(4)(א) לתקנות, שעניינה תובענה לאכיפת חוזה. בהתאם, נשמט הבסיס לעילת ההמצאה הקבועה בתקנה 500(6) לתקנות שעניינה תובענה למתן צו והוראות ל-
google inc
. לחדול ממעשיה וליתן פתרון לתקלה".

מ

פסק דין
זה עולה, שביהמ"ש בדונו בעניין המצאה אל מחוץ לתחום, אינו כבול רק לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, אלא גם לתובענה, שהרי מבוקש להמציא הן את התובענה והן את הבקשה לאשרה כתובענה ייצוגית.

יתירה מכך, מנוסח סע' 5(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: "החוק"), משתמע כי לא ניתן להגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית ללא צירוף נוסח התובענה:

"5. (א) (1)
מי שמבקש להגיש תובענה ייצוגית יגיש לבית המשפט בקשה בכתב לאישור התובענה הייצוגית ויצרף אליה את נוסח התובענה (בחוק זה – בקשה לאישור); השר רשאי לקבוע הוראות בדבר אופן הגשת בקשה לאישור, הפרטים שיש לכלול בה והמסמכים שיש לצרף אליה".

כך משתמע גם מסע' 6(א) לחוק שכותרתו "הודעה על הגשת בקשה לאישור ורישום בפנקס":




"6.
(א)
הוגשה בקשה לאישור, ישלח המבקש הודעה למנהל בתי המשפט בדבר הגשתה ויצרף להודעה העתק מהבקשה ומנוסח התובענה נושא הבקשה, לשם רישומם בפנקס".


ואכן כבר נפסק כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא במהותה הליך ביניים בלבד.
משכך אין לה קיום ללא התובענה העיקרית. כך קבע כב' השופט לויט בת"א (ת,א) 117/92 ו- 191/92 זת חברה ליעוץ כלכלי בע"מ נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: "פרשת זת נ' טבע").

"בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית הינה, במהותה, הליך ביניים. אם בית המשפט יעתר לבקשה, תוקנה לתובעים זכות דיונית לייצג אחרים בתובענה הייצוגית. לזכות זו אין קיום מחוץ לכותלי בית המשפט, שכן, כל קיומה ותכליתה של הבקשה, לפתוח את הדלת בפני
התביעה של הזכויות המהותיות, אשר תוכרענה בתובענה גופא (ראה בהקשר זה, מ' בן-פורת, "מבחנים לסיווג הוראה בדין כמהותית או דיונית" הפרקליט ל"א(א) 5).
עצם אישור הבקשה אינו מבטיח לתובעים כל סעד שהוא, שכן יתכן שתובענתם תידחה, בסופו של דבר, לגופו של עניין".

ובהמשך נאמר:

"בית המשפט אינו קובע בתום הדיון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית מהימנות עדים ואינו קובע מימצאים החלטיים, זהו שלב לכאורי".

לא זו אף זו, נקבע בפסיקה כי כאשר ביהמ"ש דוחה בקשה לאשר תובענה כייצוגית, התובע רשאי להמשיך בתביעתו בעילה האישית. כך למשל נקבע ב - רע"א 4171/00 עיריית ת"א נ' חגי טיומקין (לא פורסם) בסע' 2 לפסה"ד, במקרה בו ביהמ"ש העליון ביטל את החלטת ביהמ"ש המחוזי שאישר תובענה כייצוגית:

"אנו מקבלים הערעור, ומבטלים את פסק הדין של בית המשפט המחוזי, וזאת על פי הלכת א.ש.ת. (דנ"א 5161/03). אין בכך כדי להביע כל עמדה באשר לעילת התביעה האישית של המשיב. הוא רשאי להמשיך בה כתובענה האישית בבית משפט השלום".

הנה כי כן, אף אם התובענה דנן לא תאושר בסופו של דבר כתובענה ייצוגית, עדיין יהיו התובעים רשאים להמשיך בתביעה האישית, כך שכתב התביעה עצמו, הוא מסמך בסיסי ומשמעותי והמצאתו חיונית. מקריאת החלטת כב' הרשם לא עולה שהוא בחן וקבע עד כמה התובענה עצמה עומדת בדרישות תקנה 500 לתקסד"א לעניין המצאה מחוץ לתחום. בנסיבות העניין, לא בהכרח ראוי להתעלם לחלוטין מהתובענה עצמה ולמנוע המצאתה. (וזאת מבלי לקבוע עמדה כלשהי ביחס להחלטות שתתקבלנה בהמשך ההליכים).

מסקנתי הנ"ל מתחזקת גם נוכח הוראת תקנה 503(א) לתקסד"א, שכותרתה "המצאת שאר מסמכים מחוץ לתחום השיפוט", הקובעת:

"503.

(א) התיר בית המשפט או הרשם להמציא אל מחוץ לתחום המדינה כתב בי-דין שבו נפתח הדיון, יחול היתר זה גם על המצאת שאר המסמכים של אותו משפט, לרבות המסמכים בערעור בו, זולת אם הורה בית המשפט או הרשם הוראה אחרת".

מהאמור נובע, כי בהינתן היתר להמצאה מחוץ לתחום של כתב התובענה, הרי שממילא יחול היתר זה אוטומטית גם על יתר כתבי הטענות בתיק, ובכללם הבקשה לאישור התובענה כייצוגית או כל מסמך אחר הקשור לתיק. לפיכך במסגרת הבקשה למתן היתר להמצאה אל מחוץ לתחום, אינני רואה הכרח להכריע בשאלת העדר התצהיר בבקשת האישור. אכן הן לפי תקנה 241 (א) לתקסד"א והן לפי תקנה 2(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע – 2010 (שאומנם לא היו בתוקף בעת הגשת בקשת האישור), על המבקש אישור תובענה כייצוגית, לצרף תצהיר מטעמו לאימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה, ותצהיר שלא צורף בעת הגשתה לא יצורף לה, אלא ברשות בית המשפט.

6.
לא זו אף זו. עפ"י גישתו של כב' הרשם, בחינת הבקשה לאישור תובענה כייצוגית בלבד, מלמד כי בבקשת האישור המערערים הזכירו עילות תביעה אישיות כלפי מנהלי החברה, וכרמון נמנה עליהם לפי הנטען בכתב התביעה. כך לדוגמה צויין בבקשת האישור:

"לרוב אנשי החברה אף טורחים ליצור אצל הלקוחות את הרושם הכוזב שהחברה מעוניינת בהצלחתם" (עמ' 60).

"בנוסף, בכנסי השיווק הרבים אותם מקיימת איזי פורקס, בהם משתתפים מאות אנשים, ובאירועים אחרים, אנשי החברה מרבים להפיץ סיפורים על לקוחות שהרוויחו כסף רב במהירות" (עמ' 66).

"מיותר לציין כי אנשי איזי פורקס גם מסתירים את הועבדה המכרעת כי הרוב המוחלט של לקוחות החברה מפסידים את השקעתם" (עמ' 66).

"מעבר לכך שהעיסוק של איזי פורקס בייעוץ השקעות וניהול תיקים הוא בלתי חוקי כשלעצמו, יש לתת את הדעת גם לנבזות של בכירי החברה. כדי לקדם את האינטרסים העסקיים שלהם, בכירי איזי פרוקס גורמים ביודעין לאותם עובדים בסניפים לעבור על החוק, כדי שרק אותם עובדים יהיו חשופים מבחינה משפטיך, ואיזי פורקס עצמה תוכל להתנער מפעילות זו כאשר תידרש לתת את הדין" (עמ' 83).

בהתאם להלכות שהתגבשו, מנהלי חברה חבים באחריות אישית לעוולות שביצעו כלפי לקוחות החברה במסגרת תפקידם בחברה, ואין בעובדה כי החברה עצמה חבה בעוולות אלה בכדי לאיין את האחריות האישית של נושאי המשרה בחברה, בגין אותם עוולות שביצעו בין בתור האורגנים של החברה ובין בעצמם. כך למשל נקבע ב–
ע"א 10362/03
א. ברזני שירותים ועסקאות בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ
(לא פורסם), בסע' 16 לפסה"ד:

"בפסיקה נקבע, כי העובדה שאדם פועל בגדר תפקידו כאורגן, נושא משרה או עובד של חברה (להלן, לשם הפשטות, נתייחס לאורגן) אינה מקנה לו חסינות מפני חבות בנזיקין. אם מעשיו או מחדליו של האורגן ממלאים את יסודות העוולה יחוב הוא בנזיקין. הודגש, עם זאת, כי האורגן אינו נושא באחריות אישית בגין פעולות שבוצעו על ידי החברה אלא רק בגין פעולותיו הוא (ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253 (1981); עניין צוק אור, עמ' 700-694; ע"א 8133/03 יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66 (2004))".

עפ"י הפסיקה, נושאי משרה בחברה יכולים לחוב באחריות אישית אף על הפרת חובת תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, שביצעו במסגרת עבודתם בחברה:

"עוד נקבע בפסיקה, כי החובה לנהל משא ומתן בתום לב לפי סעיף 12 לחוק החוזים
חלה גם על אורגן המנהל משא ומתן בשם החברה. הפרתה של חובה זו עשויה להביא להטלת חובת פיצוי אישית על האורגן (ראו, ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983); ע"א 10385/02 מכנס נ' ריג'נט השקעות בע"מ, פ"ד נח(2) 53 (2003))".


(שם, בסע' 16 לפסה"ד).

עוד נקבע בפסיקה כי ניתן להטיל אחריות אישית על נושא משרה בחברה אף בגין הפרת חוזה שבין החברה ללקוחותיה בחוסר תום לב . כך למשל
נקבע ב-ע"א 8910/05

א. אדמון בע"מ נ' וינבלט
(
[פורסם בנבו]
, 20.9.2007) :

"ישנם לדעתי מקרים, ושמא המקרה הנדון נכלל בהם, בהם נושה חוזי הופך בעל כורחו לנושה נזיקי. מקרים שבהם המזיק מבצע כנגד הניזוק עוולה מתמשכת של הפרת חוזה, בחוסר תום לב, תוך שאין בידי הניזוק היכולת להקטין נזקיו או לשלוט בהם מעבר לאשר הוא עושה במסגרת פניותיו לערכאות משפטיות - אלה הם המקרים בהם הופך הוא בעל כורחו למי שקשור לאורך זמן בחוזה עם מי שכלל לא היה רוצה להיות יותר קשור עמו. נזקים אשר צובר הוא לאורך אותה תקופה אינם נזקים שיכול היה לצפות ביום שכרת חוזה עם המזיק ואין בידיו כל דרך למנועם או לצמצמם. יתכן שגם על מקרים אלה צריך לחול הגיונה של הלכת
צוק אור
, המצדיק הטלת חבות אישית על נושא המשרה מבצע העוולה" (ראו: שם, בפסקה 32; וראו גם: עניין
א. ברזני שירותים בע"מ
, לעיל, בפסקה 17).

עוד ראוי לציין את הוראת סע' 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] הקובעת :

"לענין פקודה זו, המשתף עצמו, מסייע, מייעץ או מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשר אותם, יהא חב עליהם".

הגם שאין אבחנה ברורה לגבי מעשיו וחלקו של כל אחד מהנתבעים במעשי התרמית, עדיין לא מן הנמנע כי המערערים יוכיחו תביעתם. אם ישכנעו המערערים בנטען על ידם בבקשת האישור, לפיו מנהלי החברה ובכללם כרמון ביצעו אישית עוולות נזיקיות, מעשי מרמה, הפרות חובת תום לב במו"מ עפ"י חוק החוזים, יתכן ויוכלו לזכות בתביעתם.

יודגש, שמגמת המחוקק היא לאפשר הגשת תובענות יצוגיות. (ראו: גיל לוטן ואיל רז, "תובענות ייצוגיות", חיפה, תשנ"ו, כרך א' בעמ' 225), כפועל יוצא בשלבים מקדמיים של עצם ההמצאה, כמדיניות עקרונית, לא יהיה זה מן הראוי לטעמי להחמיר ולהכנס לעומקן של הטענות לגוף העניין, שמקומן בשלבים מאוחרים יותר. (השבו: תא"מ (ת"א) 117/92 זית חברה לייעוץ כלכלי בע"מ ואח'

נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ ואח'

, פ"מ כרך תשנ"ד-1994 חלק ראשון, תשנ"ד-1994, עמ' 192 בעמ' 196.
לכך יש להוסיף, כי בתצהירו של רוזובסקי שמואל שצורף לבקשה השניה להמצאה מחוץ לתחום, מציין המצהיר מפורשות כי "איל כרמון עומד בראש קבוצת
iforex
העולמית
" והוא מייסד הסניף הישראלי של אפיקס הדירקטור היחיד שלה וכן יו"ר מועצת המנהלים, וכי על סמך הראיות המפורטות בבקשה קיימת נגדו עילה טובה (סע' 5 - 2 לתצהיר).
לעומת זאת, כרמון מצידו לא צירף תצהיר חתום על ידו לבקשת הביטול.
אין לעודד נתבע בתובענה מסוג זה להתחמק מעצם ההתדיינות בטענות פורמליסטיות גרידא על קוצו של סעיף, בשלב כה מוקדם של ההליך המשפטי, מה גם שבמקרה דנן מירב הזיקות של התובענה מצביעות על כך שהיא ראויה להתברר בישראל.
זאת ועוד, יש ותובע יוכל לקבל רשות לתקן כתבי טענותיו, ככל שהמחלוקת מתחדדת ומתבהרת בהליכים המקדמיים (בכפוף להוצאות). גם משיקול זה דעתי היא שההכרעה בגורל תביעה כה מורכבת לא צריכה ליפול כבר בשלב זה. על פניו, עניינו של כרמון אינו שונה מזה של הנתבעים האחרים, ושאלת העילה נגדם היא סוגיה משותפת, ולאור מעמדו כמפורט לעיל לא מן הנמנע שיוכחו חלקו הספציפי ואחריותו האישית.

אשר על כן, אני מקבלת את הערעור וקובעת כי אין לבטל את ההמצאה לכרמון.

המשיב ישא בהוצאות הערעור בסך 15,000 ₪.

ניתן היום,
ג' אב תשע"א, 03 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק ההחלטה לצדדים.











ער בית משפט מחוזי 51753-05/11 שמואל רוזובסקי, אורי רוזובסקי, משה לודמיר ואח' נ' אייל כרמון, איזי פורקס בע"מ, מוטי ריבלין ואח' (פורסם ב-ֽ 03/08/2011)