פסקי דין על לוי אופיר | פסקי דין על הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ

20831/98 א     22/01/2003




א 20831/98 לוי אופיר נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ




בעניין:



בתי המשפט

1
בית משפט השלום ירושלים
א
020831/98


לפני:
כבוד השופט אהרן פרקש


22/01/03



בעניין
:
לוי אופיר



ע"י ב"כ עו"ד
עו'ד אגרון עמוס
התובע


נ
ג
ד


הפניקס הישראלי_חברה לביטוח בע"מ


ע"י ב"כ עו"ד
עו'ד גדות אליעזר
הנתבעת





החלטה

רקע עובדתי

1.
ביום 6.1.98 הגיש התובע תובענה כנגד הנתבעת, על פי
חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") בגין שתי תאונות דרכים שלהן טען, ביום 16.9.97 וביום 27.1.98.
2.
ביום 6.5.99, לאחר שניתנה לצדדים ההזדמנות להשמיע טיעוניהם, מינה בית המשפט את דר' שאול לוין לבדוק את התובע וליתן חוות דעת בעניינו, על פי מצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז – 1986 (להלן: "תקנות המומחים").
3.
ביום 18.11.99 נתן דר' לוין את חוות דעתו לאחר שבדק את התובע.
4.
ב"כ הנתבעת היפנה אל
דר' לוין שאלות הבהרה וצירף מסמכים שלא היו לפניו עובר למתן חוות הדעת, ודר' לוין שלח לבית המשפט ולצדדים, ביום 25.1.00, "תוספת לחוות דעת רפואית", ועל פיה שינה עמדתו בחוות הדעת וקבע כי על פי הרישומים שהוצגו לפניו לא אירעה לתובע תאונת דרכים ביום 27.1.98.
5.
על פי החלטת בית המשפט הגיש התובע תצהירי עדות ראשית ותחשיבי נזק מטעמו ביום 6.8.00, ואילו הנתבעת הגישה תחשיבי נזק מטעמה ביום 22.8.00.
6.
ביום 5.10.00 הגיש ב"כ התובע בקשה שאליה צורפה חוות דעת רפואית שניתנה בענינו של התובע במסגרת ההליכים למול המוסד לבטוח לאומי, שבה נקבע על ידי מומחית שנתמנתה על ידי בית הדין האיזורי לעבודה, כי יש להכיר בנכותו של התובע כנובעת מהתאונה ביום 27.1.98. ב"כ הנתבעת ביקש להוציאה מתיק בית המשפט, וביום 30.11.00 נעניתי לבקשה זו.

ב"כ התובע ביקש לאפשר לו להשלים ההליכים במסגרת המל"ל ובית הדין לעבודה
ונעניתי לבקשה זו.
לאחר שנתנה התראה למחיקת התובענה מחמת חוסר מעש, על פי תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, ביקש ב"כ התובע ביום 13.8.02 לקבוע דיון בתחשיבי הנזק, תוך שהוא מדגיש כי הוא שומר לעצמו את הזכות לבקש לפסול את חוות דעתו של דר' לוין, שבינתיים הלך לעולמו, ולמנות מומחה אחר במקומו, שכן נשללה ממנו הזכות לחקור את המומחה בחקירה נגדית.
7.
בדיון שהתקיים ביום 15.10.02, נעניתי לבקשת התובע למנות מומחה אחר במקומו של דר' לוין ז"ל, וכן הוריתי, כי המימצאים
שבחוות דעתו של דר'
לוין ז"ל מותרים להעברה למומחה החדש, אך אין להעביר את המסקנות
שבחוות דעתו, וזאת בהסתמך על האמור לענין זה בספרו של כב' השופט (בדימוס) י. קדמי, על הראיות, הדין בראי הפסיקה, חלק ראשון, עמ' 429 (כיום חלק שני במהדורה משולבת ומעודכנת,תשנ"ט-1999, בעמ' 686). כן הוריתי שלא להעביר למומחה את שאלות ההבהרה ותשובתו שבהן התייחס לקשר הסיבתי בין תלונותיו של התובע לבין תאונות הדרכים הנטענות על ידו.

אציין, כי החלטתי זו, שלא להעביר למומחה את המסקנות של דר' לוין המנוח, התבססו על החלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ. רביד) בבר"ע 2418/00 דקל נ' גולן ואח' (לא פורסם).

על מנת להבין את רקע הדברים ארחיב מעט .
8.
בת.א. (י-ם) 18789/98 מלכה דקל נ' גולן ואח', (להלן: "ענין דקל") שנדון לפניי, התעוררה שאלה דומה באשר להעברת חוות דעתו של מומחה שנפטר – פר' רובין המנוח -
למומחה שהתמנה במקומו.

ב"כ הנתבעים שם, עו"ד אהרונסון, ביקש שחוות דעתו של המומחה שנפטר לא תועבר למומחה שהתמנה במקומו, שכן לא ניתן להגישה כראיה בהעדר אפשרות לחוקרו.





ב"כ התובעת שם, ממשרדו של עו"ד אגרון, שהינו גם ב"כ התובע במקרה דנן, התנגד לפסילת חוות דעתו של פר' רובין המנוח, ומלבד טענות טכניות של השתהות הנתבעת, טען לגופה של הבקשה.
כיוון ששם טען היפוכן של הטענות דנן, אביא
הטענות דשם במלואן:
"11.
לחילופין, ורק במידה שכב' ביהמ"ש יחליט למנות מומחה, מתבקש ביהמ"ש הנכבד לקבוע כי כל מומחה שימונה בתיק זה יקבל את חוות דעתו של פר' רובין.

12.
יש לזכור כי חווה"ד הנוספת (אם יחליט עליה כב' ביהמ"ש) אינה באה כיוון שנפל פגם בחוות דעתו של פר' רובין, אלא כיוון שלא ניתן לחוקרו. דהיינו, חווה"ד
הנוספת באה במצב זה במקום חקירת המומחה.

13.
לו היה נחקר המומחה וודאי שלא היה בא לחקירה כ"לוח חלק" אלא מתוך הסתמכות על חוות דעתו ואין זה מוצדק כי הנתבעת תצא נשכרת מכך שלא ניתן לחקור את המומחה. לפיכך יש להעמיד בפני
המומחה את חוות דעתו של דר' רובין.
14.
העובדה שעדות זו כיום הינה עדות שמיעה אין בה כדי להוליך למסקנה שאין להביאה בפני
מומחה הנוסף משני טעמים: האחד הוא שביום קבלת חווה"ד היתה חווה"ד ראיה כשרה בתיק (וראה סעיף 20 לפקודת הראיות) ואין להופכה לראיה שאינה כשרה רק משום טעמים שהתרחשו לאחר קבלתה לתיק ביהמ"ש".
9.
ביום 28.11.00 נעתרתי לבקשת התובעת שם למנות מומחה אחר והוריתי שאין להעביר למומחה החדש את חוות דעתו של פר' רובין.
10.
על החלטה
זו הגיש ב"כ התובעת, עו"ד אגרון, בקשת רשות ערעור לבית המשפט
המחוזי בירושלים (בר"ע 2418/00). בית המשפט, כב' השופט מ. רביד, קבע כדלקמן:
"נראה לי, לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, שיש לקבל את הערעור בחלקו, משום שכפי שנאמר בספרו של קדמי, על הראיות, חלק ראשון, עמ' 429, ניתן לקבל מחוו"ד של מומחה שנפטר, את המימצאים העובדתיים ואילו חוו"ד – פסולה כראיה מחוסר אפשרות לחקירה נגדית על חוות הדעת" (ההדגשה שלי – א.פ.).


הנה כי כן, על סמך הכוונה זו של כב' השופט רביד כאמור בספרו של כב' השופט קדמי, הוריתי במקרה שלפנינו, שאין להעביר למומחה החדש את מסקנותיו של דר' לוין המנוח.
הבקשה ונימוקיה

11.
על רקע החלטתי מיום 15.10.02, שנימקתיה כאמור, הגיש ב"כ הנתבעת בקשה לבטל את ההחלטה בדבר אי המצאת חוות דעתו של דר' לוין המנוח למומחה שהתמנה תחתיו, דר' מ. יצחקי, ולקבוע כי מינויו של דר' יצחקי הוא בבחינת מינוי מומחה נוסף ולא חלופי, וכן להורות כי התובע יישא בשכר המומחה כמימון ביניים.
12.
בתמיכה לבקשתו זו מסתמך ב"כ הנתבעת על החלטתו של חברי, כב' השופט ר. יעקובי, מיום 26.11.01 בת.א. (שלום י-ם) 15255/97 יעיש חגית נ' סהר חברה לבטוח בע"מ (טרם פורסם). בהחלטה זו, לאחר שחברי ניתח בכשרונו הרב את הנושא הנדון, וכאשר החלטתי והחלטת כב' השופט רביד היו לפניו, קבע כי יש מקום להעביר למומחה החדש את מלוא חוות הדעת של המומחה שנפטר (גם שם דובר בחוו"ד של דר' לוין ז"ל), לרבות המסקנות.

ודוק. מעט מזער טיעוניו של ב"כ הנתבעת כאן היו טענותיו של ב"כ התובע כאן שהועלו לפניי בת.א. 18789/98 הנ"ל.
עוד נטען על ידי הנתבעת, כי למעשה מינויו של מומחה חדש הוא בבחינת מינוי מומחה נוסף, ובמקרה שכזה אין חוות דעתו באה במקום חוו"ד של המומחה שנפטר אלא בנוסף לה.
עוד נטען, כי השארתה של החלטתי המקורית מקפחת את הנתבעת, משקבע דר' לוין המנוח, כי נכותו של התובע לא נובעת מתאונת הדרכים ביום 27.1.98, ואין כל הצדקה להתעלם מחוות דעתו של דר' לוין, שכן אינה פגומה ואינה נגועה במשוא פנים.
13.
ב"כ התובע טוען טענה מקדמית, כי ניתנה כבר החלטת בית המשפט לאחר שמיעה ושיקול טענות הצדדים ואין מקום להגיש בקשה נוספת בכתב באותו נושא לאחר מספר ימים, ואם מבקשת הנתבעת לתקפה,כי אז יש להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

עוד טוען ב"כ התובע כי אין להשליך מהחלטתו של כב' השופט יעקובי לענייננו , שכן שם נבדקה התובעת על ידי שלשה מומחים שקבעו שלא נותרה לה נכות צמיתה בעקבות התאונה, והתובעת שם לא שלחה שאלות הבהרה לדר' לוין, ובית המשפט סבר כי ד"ר לוין לא היה משנה את מסקנותיו.
14.
טענה נוספת בפי ב"כ התובע היא, כי דר' לוין המנוח חרג מסמכותו משקבע כי נכותו של התובע אינה נובעת מהתאונה ביום 27.1.98, בשעה שמומחית מטעם בית הדין לעבודה קבעה אחרת, ועל כן משלוח שאלות הבהרה וחקירה נגדית היו נחוצות ובלתי נמנעות, ומשנבצר מהתובע את המומחה המנוח נשללה ממנו זכות
יסוד להוכיח תביעתו בדרך הקבועה בחוק .

עוד נטען, כי הצגת חוות דעתו של דר' לוין ז"ל על כל סעיפיה בפני
המומחה החדש שמונה, עלולה לפגום בשקול דעתו העצמאי ובאובייקטיביות שלו ולפגוע בכללי הצדק הטבעי (ההדגשה במקור של ב"כ התובע – א.פ.).

דיון
15.
לכאורה, יכולתי לדחות בקשת הנתבעת מנימוק פורמלי, שכן כל הטענות שהעלתה הכא, בבקשתה זו, טען ב"כ המלומד בתמצית בדיון שהתקיים לפניי ביום 15.10.02 וההחלטה ניתנה
כפי שניתנה.

נוסף לכך, יכולתי למצוא מוצא ולקבוע, שכפוף אני להחלטתו של כב' השופט מ. רביד בבית המשפט המחוזי בירושלים בבר"ע 2418/00 הנ"ל, כאשר, כאמור, במקרה דומה, נקבע כי ניתן להעביר למומחה החדש את המימצאים אך לא את המסקנות. אך לא אעשה מלאכתי קלה, שכן ב"כ הנתבעת ביקש כי אקבע האם המדובר במומחה נוסף או במומחה חלופי. כיוון שלכך לא נדרשתי בהחלטתי מיום 15.10.02, אדון בבקשה לעיון מחדש לגופה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים וכן בהחלטתו של חברי כב' השופט ר. יעקובי, ומוצא אני עצמי חוזר על עמדתי המקורית כפי שהבעתיה, לפיה אין להמציא למומחה החדש שהתמנה את חוות דעתו של המומחה שנפטר, ובזאת הפעם אנסה לנמקה בהרחבה.
16.
כאמור, ב"כ התובע טוען כי ד"ר לוין חרג מסמכותו וכי שלילת זכותו לחקירה נגדית של המומחה פוגעת בזכויותיו, ועל כן, לשיטתו, בזאת הפעם המדובר במומחה אחר, חלופי, שאין להעביר אליו את חוות דעתו של המומחה שנפטר, בעוד ב"כ הנתבעת
הטוען, כי אם המדובר במומחה נוסף, שניתן להעביר אליו את חוות דעתו של המומחה שנפטר.
נבהיר תחילה. ד"ר לוין לא חרג מסמכותו בקובעו שהמימצאים שמצא אצל התובע אינם נובעים מהתאונה מיום 27.1.98 לה טוען התובע, שכן המומחה מונה ליתן חוות דעתו לשאלה האם המימצאים הרפואיים שנמצאים אצל התובע נובעים גם מהתאונה מיום 27.1.98, ואם כן מהי נכותו הזמנית והצמיתה של התובע, ולפיכך, רשאי היה ד"ר לוין לקבוע, אף בתשובות לשאלות הבהרה, שהינן חלק מחוות דעתו, כי המימצאים הרפואיים אינם נובעים מהתאונה ביום 27.1.98
זאת ועוד. גם לו היה נחקר דר' לוין על חוות דעתו, חל איסור על הצגת חוות הדעת של המומחית שמינה בית הדין לעבודה בעניינו של התובע (א. ריבלין, שם, עמ' 4 – 562; רע"א 1422/01 ציון חברה לבטוח בע"מ נ' אל רחמן, פ"ד נה (4) 153, 155 – 156).
אשר לטענה לזכותו של התובע לחקור את המומחה חקירה נגדית. החקירה הנגדית של מומחה הינה יסוד מוסד במשפטינו. כך בסעיף 26(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971, כתוב לאמור –
"(א)
הוראות סימן זה אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי מומחה או רופא ... ייחקרו בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך".


כך גם בתקנות המומחים שתוקנו על פי חוק הפיצויים, כאשר תקנה 15 (ג) לתקנות אלה קובעת –
"(ג)
על פי בקשת בעל דין יזמן בית המשפט את המומחה לחקירה על חוות דעתו והבהרותיו...".

ומה הדין כאשר לא ניתן לחקור מומחה שנתמנה על פי תקנות המומחים, על חוות דעתו? דומה כי תשובה לכך מצינו בתקנה
17(א) לתקנות המומחים הקובעת –
"(א)
נבצר מהמומחה לפעול בהתאם למינויו, או שלא עשה תוך זמן סביר, אחת מהפעולות המוטלות עליו לפי תקנות אלה, רשאי בית המשפט, לפי בקשת בעל דין ולאחר ששמע את טענות הצדדים, למנות מומחה אחר תחתיו".

(כל ההדגשות שלי – א.פ.).


היינו, אם נבצר מהמומחה להשלים חוות דעתו, (תקנה 15 (א) לתקנות המומחים) או להשיב לשאלות הבהרה (תקנה 15 (ב) לתקנות הנ"ל), או להחקר חקירה נגדית, (תקנה 15 (ג) לתקנות הנ"ל), רשאי בית המשפט למנות מומחה אחר תחתיו .

האם מדובר במומחה נוסף או במומחה אחר
17.
הפרקטיקה של מינוי מומחה נוסף למומחה שכבר התמנה באותו תחום התקבלה והשתרשה כאשר המדובר בתובענה על פי חוק הפיצויים (א. ריבלין, תאונת הדרכים סדרי דין וחישוב הפיצויים, מהדורה שלישית, עמ' 5- 583; ע"א (מחוזי
(י-ם) 4133/97 מויאל נ' סהר חברה לביטוח בע"מ,
תק-מח 98 (1) 1879; רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לבטוח בע"מ, פ"ד נו (4) 673; רע"א 329/02 זגדון נ' איילון חברה לביטוח ב"מ ואח', תק-על 2002 (1)
562).

התשובה לשאלה אם להמציא למומחה הנוסף את חוות דעתו של המומחה הראשון באותו תחום אינה חד משמעית. היו מקרים בהם נקבע כי ניתן להעביר למומחה הנוסף את חוות דעתו של המומחה הראשון, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה ופרוטוקול בית המשפט (ע"א 4133/97 הנ"ל; רע"א 2033/94 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' פרטוק, תק-על 94 (2) 85; בר"ע (מחוזי – י-ם) 3200/01 מנורה חברה לבטוח בע"מ נ' גאלב עווידה
(לא פורסם)) והיו מקרים בהם נקבע שאין מקום להעביר למומחה הנוסף את חוות דעתו של המומחה הראשון (רע"א 329/02 הנ"ל; המ' 3069/98 גרבניק
ואח' נ. כדיר
ואח', תק-מח 98 (2) 19).
18.
גם הפרקטיקה לפסילת חוות דעת של מומחה שנתמנה ומינוי מומחה אחר תחתיו, השתרשה בפסיקה, אם כי לעיתים נדירות, כאשר קיים חשש לגרימת עיוות דין, או במקרים בהם פעל המומחה בחוסר תום-לב (א. ריבלין, שם, עמ' 583-578; רע"א 337/02 הנ"ל), ובמקרים שכאלה, מטבע הדברים, אין מעבירים את חוות הדעת שנפסלה למומחה החדש שנתמנה.
19.
אחת המשמעויות לשאלה האם במינוי מומחה נוסף או במינוי מומחה אחר, חילופי, היא, שאם במומחה נוסף עסקינן, שחוות דעתו היא בבחינת
second opinion
, דרך כלל יש להמציא לו את חוות הדעת הראשונה, ואזי – "תעמודנה שתי חוות הדעת – הישנה והחדשה – זו בצד זו, ועל השופט יהא להכריע, בעת כתיבת פסק הדין, בדבר המשקל שהוא נותן לכל אחת מהן" (רע"א 337/02 הנ"ל בעמ' 678 מול אות השולים ה'), ואם במומחה אחר, חלופי, עסקינן, כי אז אין מקום להמציא לו את חוות הדעת הראשונה, שכן חוות הדעת של המומחה הראשון נפסלת ואינה מהווה כל ראיה בתיק.

האם ניתן להעביר למומחה החדש את חוות דעתו של המומחה שנפטר?
20.
ומה הדין כאשר נפטר מומחה?

כאמור, אם נפטר המומחה רשאי בית המשפט למנות מומחה אחר תחתיו - תקנה 17 (ג) לתקנות המומחים.

אולם, סבורני, כי אין בלשון התקנה מענה לשאלה האם ניתן להעביר למומחה החדש את חוות דעתו של המומחה שנפטר, אם לאו.

גדר הסייגים ניצבת מכך, שמחד, השתמש מתקין התקנות בלשון של "מומחה אחר תחתיו", היינו, כי לכאורה יש לפסול את חוות דעתו של המומחה שנפטר, אולם, מאידך, נפסק כבר, כי הגשת חוות דעתו של המומחה לתיק בית המשפט היא שלב תחילת הראיות בתיק (רע"א 1619/93 אליהו חברה לבטוח בע"מ נ' טטרו, פ"ד מז (4) 89, 97), והכיצד נפסול את חוות הדעת אך מפני שהמומחה נפטר ולא ניתן לחוקרו על חוות דעתו?!
21.
חברי, כב' השופט יעקובי, דוגל בעמדה שבמקרה של מומחה שמתמנה לאחר שמומחה נפטר המינוי הוא של מומחה נוסף, וניתן להעביר אליו את חוות דעתו של המומחה שנפטר, באומרו (סיפא לסעיף 37 להחלטתו):
". ...
כזכור, בחוות דעתו של דר' ש. לוין לא נפל כל פסול ודופי, בנסיבות אלה לא צריכה להיות מניעה להעביר את מלוא חוות דעתו של המומחה החדש.
38.
יתרה מזו. לא רק שלא צריכה להיות מניעה להעביר את חוות דעתו של דר' לוין, אלא שהעברת חוות הדעת מוצדקת בהרבה מאשר איסור להעבירה. במקרה דנן, כל אשר אירע הוא שבשל פטירתו של דר' לוין, נבצר מב"כ התובעת לחוקרו, ולהשלמת חסר זה של חקירה מתמנה מומחה נוסף. בנסיבות אלה, אין הצדקה להתעלמות מחוות הדעת הקיימת. אדרבא, אילו היה דר' לוין נחקר על חוות דעתו, היה על התובעת לנסות לשכנעו כי, בשונה ממה שהוא קבע בחוות דעתו, הנכון הוא שיש לה נכות צמיתה. עתה
יהא עליה לנסות ולשכנע מומחה חדש בכך שיש לה נכות צמיתה, בשונה מקביעת דר' לוין, שתועבר אל אותו מומחה. בכך, לדעתי יהיה המשך הדיון בתיק קרוב ככל שניתן להמשך שהיה צפוי בעוד דר' לוין חי עימנו. חוות הדעת הנוספת, שתינתן לאחר עיון בכל החומר שיועבר, ובכלל זה חוות דעתו של דר' לוין, שתשמש מעין תחליף לחקירה הנגדית שאינה מתאפשרת. הא ותו לא. התוצאה דנן גם לא תאפשר לצד כלשהו להשיג בעקבות פטירתו של דר' לוין יתרונות שאינם מוצדקים".

22.
גישה אחרת מצינו, בשעה שמומחה לא השלים חוות דעתו בקשר לשאלות הבהרה שהופנו אליו, בת.א. (שלום – ת"א) 1030/96 מדינת ישראל נ' דבוש (צלטנר עמ' 957 א'), ונקבע שם על ידי כב' השופט ד' גבאי, כי יש להתעלם לחלוטין מחוות הדעת של המומחה שנפטר, שכן המומחה לא השיב לשאלות ההבהרה שנשאל ולא נתאפשרה חקירה על חוות דעתו.
גישה דומה, אגב אורחא בלבד, הודגמה על ידי כב' השופטת ח. בן עמי בבר"ע (מחוזי - י-ם) 4179/02 בן אהרן נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ
(טרם פורסם – החלטה מיום 23.10.02), שהתייחסה להחלטת בית משפט השלום שמינה מומחה נוסף כהגדרתו, לאחר פטירתו של פר' רובין, כאל מומחה
אחר, לאור האמור בתקנה 17(א) לתקנות המומחים, וקבעה כי – "אף שפר' רובין המנוח הגיש חוו"ד, משלא הספיק להשיב על שאלות ההבהרה שנשלחו אליו וגם לא עמד לחקירה על חוות דעתו, אין בפני
בית המשפט אלא מסמך חסר שלא ניתן להסתמך עליו".

בדרך שונה פסע חברי כב' השופט ר. כרמל בת.א. (שלום – י-ם) 2022/99 יוסף נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם – החלטה מיום 7.5.02), שם התיר להעביר למומחה החדש שהתמנה בעקבות פטירתו של דר' לוין, שאלות הבהרה שיכללו את חוות דעתו של דר' לוין, ויצויין שב"כ הצדדים שם הם ב"כ הצדדים גם בתיק זה.
23.
במהדורה המעודכנת של ספרו של כב' השופט (בדימוס) קדמי, על הראיות, עמ' 686,
הוצגה הגישה של העברת המימצאים של המומחה שנפטר למומחה החדש וחל איסור על העברת המסקנות. על סמך זאת קבע כב' השופט מ. רביד בבר"ע 2418/00 הנ"ל, כי חל איסור דומה בהעברת המסקנות למומחה החדש שמונה.

דומה, כי ניתן לאבחן את ענייננו כאן.

השופט קדמי סמך את מסקנותיו על האמור על ידי כב' השופט ג. בך בע"א 506/82 זונטג ואח' נ. עזבון המנוח מנדלסון ואח' (פ"ד מ (3) 113, בעמ' 126 מול אותיות השוליים ה-ו). דא עקא, סבורני, במלוא הענווה, כי אין הנדון דומה לראיה. בענין זונטג הנ"ל נדונה תובענה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], בטענה שהמנוח נפטר כתוצאה משאיפה לריאותיו של חומר שגרם למחלה נדירה. הפתולוג שבדק את הגופה, ד"ר מאיר, ערך חוות דעת ובטרם הספיק להחקר עליה הלך לעולמו. בית המשפט המחוזי מינה פתולוג אחר, מנהל המכון הפתולוגי, דר' בלוך, שהגיש את הדוח של קודמו, וכן הוסיף את הסבריו למימצאים. בית המשפט העליון אישר דרך זו בהסתמכו על ע"פ 416/71 עווד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (1) 775. בענין זה הורשעו המערערים בנסיון לאינוס ובמעשה סדום בכוח ועוד. במקרה דנן הסתמכה התביעה על חוות דעתו של דר' מיטרני, רופא מן המכון לרפואה משפטית בתל-אביב, אשר בדק את המתלוננת ומצא את המימצאים שהעידו לדעתו על ביצוע מעשה סדום. מומחה זה נפטר בטרם מתן חוות הדעת, ותחתיו העיד ותמך בממצאים פר' קרפלוס. אף כאן אישר בית המשפט העליון, כב' השופט לנדוי, את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שניתן להסתמך על המימצאים של המומחה שנפטר.

בענין זה סמך בית המשפט העליון על המ' 79/55 שטוצינר ואח' נ' פומרנצ'יק, פ"ד ט, 939, 941, שם נפסק כי ניתן להשתמש בדו"ח בוחן תנועה משטרתי שנפטר כראיה, רק לגבי העובדות שנרשמו בדו"ח, ועל בית המשפט יהיה להתעלם מהמסקנות

שבדו"ח.

בשלשת המקרים הללו דומה, כי היתה חשיבות להסתמך על המימצאים של המומחה שנפטר, שכן המימצאים היו חד-פעמיים, ולא ניתן היה לבדוק שוב, לא את הנפטר בע"א 506/82 הנ"ל, לא את הנאנסת בע"פ 79/55 ולא את העובדות שנרשמו על ידי בוחן התנועה בהמ' 79/55.

לעומת זאת, חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט על פי חוק הפיצויים,
ניתנת על פי הבדיקה שנבדק הנפגע, כאשר הבדיקה נעשית למעלה משנה מעת הפגיעה, ולעיתים אף יותר. היינו, לגורם הזמן לבדיקת הנפגע אין משמעות וצורך לקיימה סמוך לתאונה, אלא איפכא , יש להמתין די זמן עד להתגבשות הנזק על מנת שניתן יהא לקבוע את הנכות לצמיתות. במקרים שנמנו לעיל, היתה חשיבות ממדרגה ראשונה, לבחון את המימצאים לאלתר, הן עקב הצורך לקבוע את סיבת המוות בע"א 506/82 הנ"ל, וכן הצורך לקבוע האם בוצע במתלוננת מעשה סדום אם לאו וכן את המימצאים בהמ' 79/55 הנ"ל, לפיכך, לדעתי, יש מקום לאבחן את הנאמר בספרו של כב' השופט קדמי וכן בבר"ע 2418/00 הנ"ל.
נציין, כי בדרך דומה שנקבעה בענין זונטג הנ"ל צעד חברי כב' השופט ש. שנלר בבש"א 1883/02 (ת.א. (פ"ת) 3180/01 כהן מירב נ' הכשרת הישוב חברה לבטוח בעמ' ואח' (טרם פורסם – החלטה מיום 22.5.02), בתובענה על פי חוק הפיצויים, בשעה שמינה מומחה אשר התבקש להודיע האם יוכל "להגן" על האמור בחווה"ד של דר' לוין המנוח (אף שם הוא נתן את חווה"ד),אף ללא בדיקת התובעת. אם תשובתו תהא חיובית, כי אז יוזמן לחקירה, ואף שהדבר לא נאמר במפורש, ניתן להשלים, כי אם לא יוכל "להגן" על חוות דעתו של המומחה שנפטר, כי אז יבדוק את התובעת ויגיש חוות דעת עצמאית.
נוסיף עוד, כי בהמ' 639/83 (ת.א. (באר-שבע) 347/81 עודד כהן נ' ירדניה חברה
לבטוח בע"מ, פס"מ תשמ"ד(1), 492), בתובענה על פי פקודת הנזיקין, לאחר שנפטר המומחה שמונה על ידי בית המשפט בטרם הספיק להחקר על חוות דעתו, החליט כב' השופט י' לוין, על מינוי מומחה נוסף, כאשר הורה על העברת חוות דעתו של המומחה שנפטר במלואה, יחד עם חוות הדעת של הצדדים וכל המסמכים הרפואיים האחרים. אף כאן סבורני, כי ניתן לאבחן מקרה אחרון זה שכן התובענה היא על פי פקודת הנזיקין וכאשר מועברות למומחה החדש גם חוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים, ולפיכך, נראה כי אין מניעה להעביר לו גם את חוות הדעת של המומחה שנפטר, כפי שניתן להעביר למומחה החדש גם את ההחלטות והפרוטוקולים של הועדות הרפואיות של המוסד לבטוח לאומי (לענין זה ראה הסתייגות בת.א. (י-ם) 10894/97 יפה דואק נ' גלובס פבלישר ואח' (לא פורסם – החלטה מיום 18.3.01).
24.
איזוהי הדרך אותה נבור לנו במקרה שלפנינו?

מקובלני כי ניתן להעביר למומחה שמונה על ידי בית המשפט חוות דעת של מומחים בתחומים אחרים שמונו באותו תיק (רע"א 333/89 שילוח חברה לביטוח בע"מ נ' ידידים, פד' מג (4) 375). וכפי שהבהרנו גם חוות דעת של מומחים באותו תחום. האם גם חוות דעתו של מומחה שנפטר יכול שתועבר?

אין ספק, כי אם ייאסר להעביר את חוות הדעת של המומחה שנפטר למומחה שמונה בכל שלב שהוא, ירכוש מי מהצדדים יתרון דיוני ואף מהותי על בעל הדין השני. ודוגמא חיה נגולה בענייננו באמצעות ב"כ התובע. בענין זה מנסה ב"כ התובע למנוע העברת חוות דעתו של המומחה שנפטר למומחה החדש, בחששו שמא המומחה החדש יאמץ את קביעותיו של דר' לוין המנוח, ואילו בענין דקל הנ"ל טען את ההיפך, בשעה שסבר שיזכה ביתרון שעה שהמומחה החדש יקבע נכות גבוהה כפי שקבע המומחה שנפטר, ולפיכך עמד על כי חווה"ד של המומחה שנפטר תועבר למומחה החדש.
25.
סבורני, כי יש לנסות למצוא "שביל זהב", מחד, שבעל דין לא
ירכוש בהכרח יתרון על רעהו, ומאידך לא ייאמר כי חוות הדעת של המומחה שנפטר שכבר הוגשה לתיק בית המשפט, ולמעשה בכך החל כבר שלב שמיעת הראיות בתיק (רע"א 1619/93 הנ"ל) כאילו לא נעשה דבר.
לטעמי, "שביל
הזהב" יימצא בכך, שבשלב הראשון, בשעה שהמומחה החדש מתמנה, לא תועבר אליו חוות הדעת של המומחה שנפטר, וזאת על מנת לאפשר למומחה החדש מחשבה עצמאית בלתי תלויה ובלתי מושפעת "אשר תהיה פרי הבדיקה, המומחיות, העיון ושיקול הדעת שלו לבדו" (רע"א 7265/95 גלדשטיין ואח' נ' בראל, פ"ד נ (3) 214, 219 ב').
ואילו בשלב של שאלות הבהרה וחקירה נגדית ניתן יהיה להעביר ולהציג בפני
ו את חוות הדעת של המומחה שנפטר, אם אומנם הגיע למסקנות שונות, שכן יהא זה בבחינת הצגת תיזה אחרת או דיעה של רופא אחר אשר מותרת בשלב זה, אף אם לא ניתן לחקור את המומחה שנפטר .
בענין זה נאמר ברע"א 1422/01 הנ"ל (בעמ' 156 ד – ה) כדלקמן:
"ניתן להציג למומחה הרפואי תיזות או גישות של אסכולות רפואיות הסותרות את אלה שלו במטרה לקעקע את קביעותיו. מותר לנסות ולערער את מסקנותיו בהסתמך על ספרות רפואית ועל דעות רופאים לגבי נושאים השנויים במחלוקת בין בעלי הדין, אך זאת בהבחנה מהצגת חוות הדעת המתייחסת לתובע אשר בפני
בית המשפט. העלאת מחלוקות רפואיות והצגת עמדות רפואיות הסותרות את המומחה מותרת" (ההדגשה שלי - א.פ.).

26.
מוצע על ידי, כי לכלל זה, שנוסח בבהירות על ידי כב' השופט ת. אור, יהא חריג, היינו, בשלב שאלות הבהרה או החקירה הנגדית, ניתן יהא להציג את חוות דעתו של המומחה שנפטר, בשונה מחוות דעת האסורות להצגה, כמו למשל, כאשר צילומים אסורים להצגה בטרם מתן חוות הדעת, אולם מותרים בשלב של שאלות הבהרה וחקירה נגדית (רע"א 4640/90 כלל חברה לבטוח בע"מ נ' מטס ואח',תק-על 90(4) 334).

אם כך ישאל השואל, מדוע זה לא תועבר חוות הדעת של המומחה שנפטר כבר בשלב הראשון של המינוי. לדעתי, יש להשיב על כך, כי כאשר מועברות חוות דעת של מומחים אחרים, החיים עימנו, ניתן לחוקרם בטרם העברת חוות הדעת שלהם או לאחר ההעברה, ואילו במומחה שנפטר מטבע הדברים לא ניתן לעשות זאת. לעומת זאת, הצגת תיזה של מומחה אחר ניתנת בשלב של שאלות הבהרה או חקירה נגדית גם אם המומחה איננו עימנו בין החיים.

במילים אחרות: המינוי של המומחה החדש הוא בבחינת מינוי מומחה אחר תחתיו, כלשון תקנה 17 (א) לתקנות המומחים, שכן לא ניתן להתעלם מלשון התקנה הנזכרת, אשר אין להעביר אליו את חווה"ד של המומחה שנפטר, בטרם ערך הוא את חוות דעתו באופן עצמאי על פי המסמכים הרפואיים שיועברו אליו על ידי ב"כ הצדדים כפי שנעשה הדבר בכל מינוי על פי חוק הפיצויים, אולם לא תהיה מניעה להציג לפניו, את חוות דעתו של המומחה הנפטר, במסגרת שאלות ההבהרה או החקירה הנגדית, ועל בית המשפט תהא מוטלת החובה לבחון משקלה של חוות דעתו של המומחה שנפטר, משלא אופשר לבעל דין לחקור את המומחה. (לענין זה ראה א. הרנון, דיני הראיות, חלק שני, הוצאת האוניברסיטה העברית, תשמ"ב - 1985, בעמ' 160 - 162 וכן שם בחלק ראשון עמ' 111 - 113).
27.
לסיכום נושא זה. נענה אני לבקשת הנתבעת לעיין מחדש בהחלטתי מיום
15.10.02, וקובע כי דר' יצחקי, המומחה שמונה הינו מומחה אחר, ובשלב זה אין להעביר אליו את חוות דעתו של המומחה שנפטר, ולא את שאלות ההבהרה ותשובותיו. במיוחד אמורים הדברים במקרה דנן, כאשר עולה השאלה, השנויה במחלוקת בין הצדדים, האם נכותו של התובע נובעת מהתאונה מיום 27.1.98 כדבריו, אם לאו. בשלב של שאלות הבהרה או חקירה נגדית ניתן יהא להציג לפני המומחה החדש את חוות הדעת של המומחה שנפטר.
28.
אשר לנשיאה בשכר טרחת המומחה, לא ראיתי לשנות את החלטתי מיום 15.10.02.

העברת המסמכים שנערכו על ידי דר' קפלן
29.
בקשה נוספת היתה לנתבעת והיא להימנע מלהציג למומחה שנתמנה, שני כרטיסי טיפולים שנערכו על ידי האורטופד דר' קפלן, מיום 13.9.98 ומיום 17.11.98, בטענה שהינו "רופא הבית" של ב"כ התובע, וכך אף ניכר מ"כרטיס הטיפולים" שכתב דר' קפלן, וכי לא נעשו לצורך מתן טיפול רפואי לתובע, והינם ערוכים בצורת חוות דעת.

ב"כ הנתבעת מסתמך על פסיקה אליה היפנה וביקש לאמצה.

ב"כ התובע מתנגד בכל תוקף וטוען כי המסמכים הוצגו גם לדר' לוין המנוח והנתבעת לא התנגדה לכך. עוד מוסיף הוא וטוען, כי אין מניעה שנפגע יפנה לרופא פרטי לקבלת טיפול רפואי ויש להכיר במסמכים אלה. אף הוא ביקש להסתמך על פסיקה עניפה המעסיקה את בית משפט השלום ואת בית המשפט המחוזי ב"כרטיסי הטיפולים" שעורך דר' קפלן, אשר אף ב"כ התובע מודה כי הוא
"רופא הבית" שלו, בכך שאליו הוא מפנה את רוב הפונים למשרדו.
30.
עיינתי בפסיקה המגוונת שהגישו ב"כ הצדדים ומצאתי כי בתי המשפט נהגו בדרך שונה ובחנו כל מקרה לגופו. אף אני אנהג כך. דומה, כי הבדיקות שנעשו על ידי דר' קפלן אליו הופנה התובע, ואשר שלחו לבצע צילומי רנטגן וטיפולי פיזיוטרפיה היו לכאורה מיותרים, וזאת אני מסיק מכך, כי בראשית חודש יוני 1998 עבר התובע ניתוח לכריתת דיסק, ולאחר מכן הופנה לטיפול פיזיוטרפי, עוד קודם לבדיקתו הראשונה
על ידי דר' קפלן, ואף בסמוך לאחר הבדיקה הראשונה של דר' קפלן, נבדק התובע ביום 16.9.98 על ידי רופא אורטופד אחר, דר' סמיר, אשר המליץ והפנה את התובע לטיפולי פיזיוטרפיה כפי שהמליץ דר' קפלן. לפיכך, אינני רואה רבותא בכך שאם יומצאו המסמכים שערך דר' קפלן
הפעם, יטו את הכף בצורה זו או אחרת, לאור הנסיבות שנימנו, ואיני רואה מניעה להעבירן לדר' יצחקי, ובטוחני, כי יידע לבור את "המוץ מן התבן" בעורכו את חוות דעתו.

לשיטה אחרונה
31.
אין מקום להעביר את חוות דעתו של דר' לוין ז"ל לד"ר מ. יצחקי שיבל"א, שמונה תחתיו.

ניתן להעביר את המסמכים של דר' קפלן לדר' יצחקי.
32.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.
33.
לבקשת ב"כ הנתבעת, אני מורה על עיכוב ביצוע החלטתי עד ליום 10.2.03. עד למועד זה יודיע ב"כ הנתבעת אם הינו מבקש להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתי זו לבית המשפט המחוזי בירושלים.
אם לא תינתן הודעה כלשהי עד למועד זה, ינהגו הצדדים כאמור לעיל.

ניתן היום י"ט בשבט, תשס"ג (22 בינואר 2003) בהעדר
הצדדים.

אהרן פרקש
, שופט






020831/98א
130 אהרון פרקש






א בית משפט שלום 20831/98 לוי אופיר נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 22/01/2003)