פסקי דין על סופיה קוזין | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

221-08/10 בל     04/08/2011




בל 221-08/10 סופיה קוזין נ' המוסד לביטוח לאומי








st1\:*{behavior: }
בית דין אזורי לעבודה בבאר שבע

ב"ל 221-08-10 קוזין - המוסד לביטוח לאומי



4 באוגוסט 2011




בפני

כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג מעבידים – משה עזרא

התובעת:
סופיה קוזין
ע"י ב"כ עוה"ד ציון בר-אל


נגד

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עוה"ד הילה גולן




פסק דין


תביעה זו עניינה שאלת זכאותה של התובעת לגמלת השלמת הכנסה והחלת תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב-1982 בעניינה (להלן - "תקנות הבטחת הכנסה").

רקע עובדתי

1.
ביום 23.5.10 הגישה התובעת לנתבע (להלן - "המוסד") תביעה לתשלום השלמת הכנסה לקצבת הזקנה שהיא זכאית לה. תביעתה נדחתה בנימוק -

"ההכנסות (כולל קצבאות) עולות על ההכנסה המרבית שנקבעה לעניין זה בחוק."

2.
הצדדים לא חלקו על העובדות הבאות -

א.
התובעת עלתה לארץ עם בעלה בשנת 1998. עוד קודם לעלייתה ארצה, בשנת 1994, עלו לארץ אִמ?, גב' דובינסקי (להלן - "גב' דובינסקי") ובִת?, גב' ורה קוזין (להלן - "ורה").

ב.
בחודש 7/99 רכשה ורה יחד עם סבת?, גב' דובינסקי, דירה תמורת סך של 305,000 ₪ (להלן - "הדירה"). הדירה נרשמה על שם השתיים בחלקים שווים.

ג.
בתשלום עבור רכישת הדירה נשאה ורה לבדה, והיא נטלה לשם כך שתי הלוואות משכנתא. האחת, על שמה (בסך של 221,750 ₪) ואחת על שם גב' דובינסקי (בסך של 68,000 ₪). את יתרת הסכום הנדרש לרכישת הדירה שילמה ורה מכספיה שלה.

ד.
כל תשלומי החזר המשכנתא, הן של ורה הן של גב' דובינסקי, שולמו על ידי ורה, הן במהלך חיי גב' דובינסקי והן לאחר פטירתה ביום 1.12.07.

ה.
ביום 22.2.10 סילקה ורה ביחד עם בעלה (להלן - "הבעל") את יתרת המשכנתא הרשומה על שם גב' דובינסקי וזאת באמצעות קרן ההשתלמות של הבעל. בהמשך, חתמו ורה ובעלה מול בנק המזרחי-טפחות (להלן - "הבנק") על הסכם הלוואה חדש על יתרת ההלוואה כפי שהיתה ביום 24.3.10, וכיום רשומה כל המשכנתא על שמם.

ו.
הבת ורה התגוררה בדירה יחד עם סבתה עד לשנת 2002, ממועד זה ועד לשנת 2004 התגוררה בדירה גב' דובינסקי לבדה, ובשנת 2004 עם נישואיה, חזרה ורה להתגורר בדירה יחד עם בעלה. בשלב זה עזבה גב' דובינסקי את הדירה והתגוררה במקום אחר עד לפטירתה.

ז.
עם פטירת גב' דובינסקי, בהעדר צוואה בכתב ובהיות התובעת יורשתה היחידה, ירשה התובעת את מחצית הדירה שהיתה רשומה על שם אמה ובחודש 10/09 העבירה אותה על שם בתה ורה ללא כל תמורה. התהליך ארך זמן רב בשל הצורך לפעול להוצאת צו ירושה, ביצוע רישום הדירה על שם התובעת וביצוע העברת הדירה על שם הבת ורה תוך סילוק המשכנתא ונטילת הלוואה חדשה.

ח.
הן התובעת הן גב' דובינסקי לא הוציאו מכיסן דבר תמורת הדירה. כל התשלומים בוצעו על ידי ורה מכספים שלה ושל בעלה.

ט.
התובעת עצמה מעולם לא התגוררה בדירה ולא הפיקה ממנה כל טובת הנאה.

3.
אין גם מחלוקת, כי על פי קביעת מבחני הזכאות הרגילים, זכאית התובעת לגמלת השלמת הכנסה. סלע המחלוקת בין הצדדים נוגע לזכויותיה של התובעת בדירה.

4.
המחלוקת בין הצדדים מתעוררת לאור הוראות תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה (להלן - "תקנה 11") המורות כדלקמן
-

"הועבר נכס שהיה בבעלותו או בחכירתו של תובע הגמלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס -
(1) אם הנכס הועבר תוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה;
(2) ...
"

טענות הצדדים

5.
לגרסת המוסד, משירשה התובעת בחודש 12/07 (מועד פטירת אִמ?, גב' דובינסקי) 50% מהזכויות בדירה, ורק כשנתיים לאחר מכן, בחודש 10/09, העבירה את זכויותיה בדירה על שם ורה ללא תמורה, יש לראותה כבעלים של הנכס. עוד טוען המוסד, כי בתצהיר התובעת שנערך לצורך הגשתו לשלטונות מס שבח לביצוע ההעברה לוורה, טענה היא לבעלות בדירה ולזכאותה להירשם כבעלת מחצית הזכויות בה.


המוסד מוסיף וטוען, כי מי שהיה לו חלק בעיזבון והסתלק ממנו, נבחן בהתאם להוראות תקנה 11 כמי שהיה לו חלק בנכס ומסר אותו ללא תמורה. כך גם יש לראות את מי שהיה לו חלק בעיזבון והסתלק ממנו לטובת בן משפחה שלא במעמד צו הירושה (כמו במקרה שבפני
נו). המוסד טוען כי התובעת משנה את טענותיה על פי העניין על מנת לקבל זכאות או הטבות במס וכי הדירה הועברה על שם ורה ללא תמורה לצורך התחמקות מתשלום מיסוי מקרקעין.

לטענת המוסד, משיש לקחת בחשבון את מחצית הדירה אשר היתה בבעלותה של התובעת ואשר הועברה ללא תמורה לוורה, הרי שהכנסות התובעת עולות על ההכנסה המרבית הקבועה בסעיפים 5 ו-9 לחוק הבטחת הכנסה התשמ"א - 1980 (להלן - "חוק הבטחת הכנסה") וזאת למשך חמש שנים, ויש לדחות את תביעתה.

6.
התובעת טוענת מנגד, כי הדירה נרכשה על ידי ורה, ששילמה בעדה את מלוא התמורה, לרבות החזרי המשכנתא שהיו על שם גב' דובינסקי; כי מעבר לרישום הפורמאלי אשר נדרש על ידי הבנק, לא היה לגב' דובינסקי כל חלק ברכישת הדירה; כי לתובעת אין כל זיקה לדירה או למחצית הזכויות בה; וכי הזכויות בדירה הועברו אליה מכוח חוק הירושה ובלית ברירה, ועל כן השיבה אותן לוורה, מתוך מטרה להעמיד את הדברים על דיוקם ועל מנת שישקפו את מצב הדברים האמיתי.


לטענת התובעת, משלא היתה דרך אחרת להשיב לוורה את הזכויות בדירה, אלא בדרך זו, אין לראות בכך "העברה ללא תמורה" המהווה הכנסה והשוללת את זכאותה לגמלת השלמת הכנסה.

הכרעה

7.
שמענו את טענות הצדדים ועיינו בראיות שהוצגו על ידי התובעת ועמדתנו היא כי דין התביעה להתקבל.


מהראיות עולה כי הדירה נרכשה על ידי ורה בכספים שכל כולם היו שלה וכי רישום מחצית הזכויות בדירה על שם גב' דובינסקי נבע מכך שהבנק סירב לתת לוורה הלוואה בשיעור מלוא המשכנתא ודרש כי חלק מההלוואה תילקח על ידי גורם נוסף (עמ' 3 שורות 10-11 לפרוטוקול).


עם זאת, אין מחלוקת כי תשלומי המשכנתא כולם נפרעו על ידי ורה והבנק אף לא הסכים לקבל את תשלומי המשכנתא מחשבונה של גב' דובינסקי שהיה מוגבל. הלוואת המשכנתא עצמה אושרה לגב' דובינסקי רק בערבות של ורה (עמ' 3 לפרוטוקול שורות 2-5).

8.
זאת ועוד, כעולה מהדברים, המשכנתא שנטלה גב' דובינסקי פחתה משיעור של 25% מערך הלוואת המשכנתא הכוללת ומערך הדירה עצמה.

9.
אין חולק כי גב' דובינסקי התגוררה בדירה, אולם אף אם הפיקה מכך הנאה, כטענת המוסד, אין בכך כדי לגרוע מזכויותיה הקנייניות של ורה ואין בכך כדי לפגוע בעובדה שרכישת הדירה נעשתה על ידי ורה ובאמצעיה הכספיים שלה ובהמשך גם של בעלה, בלבד. אין לראות במגורים של גב' דובינסקי בדירה משום תרומה כלשהיא לרכישתה. גם העובדה שוורה יכולה היתה לרכוש את הדירה רק בנטילת חלק מהמשכנתא על שם גב' דובינסקי, אין לראות בה כאילו קיבלה ממנה ורה דבר, משלא שילמה גב' דובינסקי ולו פרוטה בגין החזרי המשכנתא (ועל כך אין חולק).

10.
אכן, בחינת לשון התקנה לבדה מובילה למסקנה שניתן היה לראות את התובעת כבעלת הדירה לצורך תקנה 11. אלא שלטעמנו תכלית התקנה מביאה לתוצאה אחרת.


גמלת הבטחת הכנסה באה לתגמל את מי שאין לו הכנסה או שהכנסתו פחותה מסכום מינימאלי הקבוע בחוק. מטרתו של חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - "החוק") היא להבטיח אמצעי מחייה למי שנותר ללא פרנסה וללא אמצעי קיום (דב"ע 04-450/97 המוסד לביטוח לאומי
- חסן מוחמד, לא פורסם; דב"ע נו/4-187 נחום דחלוקה - המוסד לביטוח לאומי
, ניתן ביום 8.12.96; עב"ל 618/08 דנה אורן - המוסד לביטוח לאומי
, סעיף 11(א) לפסק הדין, ניתן ביום 16.1.11; עב"ל 1010/04 המוסד לביטוח לאומי
- זהבה עמר, ניתן ביום 15.3.05).

תקנה 11 הותקנה מכוח סעיף 9(ב)(2) לחוק, הקובע -

"השר רשאי לקבוע בתקנות - נסיבות שבהן ייראה נכס שהועבר לאחר כשייך למעביר הנכס, ודרכי החישוב ההכנסה מהנכס, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה" (הדגשה שלי - י.א.ש.).

תכלית תקנה 11 הינה למנוע מצב שבו בעל נכס יעבירו ללא תמורה, על מנת להיכנס באופן כוזב לגדר הזכאים על פי החוק, בעוד שלאמיתו של דבר הוא בעל רכוש, שאינו זקוק לסיוע? של המדינה בקיומו.

11.
אלא שאין זה המצב במקרה דנן. גרסאות התובעת וורה, כי העברת מחצית הזכויות בדירה על שם וורה היתה בבחינת השבת הדירה לידי בעליה, לא נסתרו.

משעולה מהראיות כי גם גב' דובינסקי לא היתה בעלים למעשה של הדירה, וכי הרישום על שמה נבע אך ורק מדרישת הבנק; משעולה כי בעלת הדירה האמיתית היתה הגב' ורה, היא לבדה, וזאת לאורך כל הדרך, מעת רכישת הדירה ולאורך כל החודשים שבהם היא נושאת לבדה בהחזרי המשכנתא - הרי שלמעשה ירשה התובעת רכוש שלא היה אף בבעלותה האמיתית של גב' דובינסקי, וממילא לא ניתן לראות, לא בה ולא בתובעת כבעלים של הדירה. על רקע דברים אלה, מקובל עלינו כי בחירתה של התובעת "להחזיר" את מחצית הזכויות בדירה לבעלותה של ורה וזאת ללא כל תמורה, נועדה להסדיר את מצב הדברים האמיתי.

12.
המוסד, עת מתבקש הוא לשלם גמלת הבטחת הכנסה, נוהג לבחון את מצב הדברים לאשורו. הוא אינו מסתפק בהצגת הדברים כפי שהם באים לידי ביטוי במסמכים פורמאליים, אלא מבקש לראות את שמסתתר מאחוריהם באמת. כך למשל, נוהג המוסד לביטוח לאומי
, עת מוגשת לו תביעה לגמלת הבטחת הכנסה על ידי מבוטחת הטוענת שהיא גרושה ואף מציגה מסמכים התומכים בכך. המוסד נוהג לבדוק ולבחון את המצב העובדתי האמיתי, בשטח, ואינו מוכן לקבל את המסמכים "כתורה מסיני". כך גם נוהג הוא עת רישום בעלות הרכב אינו תואם את מצב הדברים בשטח. וטוב שכך.

13.
כך על המוסד לנהוג גם בבואו לבחון טענות אשר אינן עולות לכאורה בקנה אחד עם המסמכים הרשמיים. בענייננו, משעולה מהדברים כי גב' דובינסקי נרשמה כבעלת מחצית מהזכויות בדירה, על אף שלא שילמה פרוטה בגינה, כי המשכנתא שניטלה על שמה אינה עולה על שיעור של 25% מערך הנכס, וכי החזרי המשכנתא כולם שולמו על ידי ורה ובעלה, ברור הוא כי רישומה של גב דובינסקי כבעלים של מחצית הדירה, אינו משקף את המציאות בשטח, וממילא העברתה של הדירה לתובעת מכח ירושה היתה בבחינת העברה של רכוש שאינו שייך לה.

14.
התובעת קיבלה את מחצית הזכויות בדירה מכוח חוק הירושה התשכ"ה - 1965, בהיותה יורשת יחידה ובהעדר צוואה של גב' דובינסקי, אשר יכולה היתה להעביר את זכויותיה בדירה ישירות לוורה. בעניין זה מהימנים עלינו דברי התובעת, שלפיהם לא ערכה גב' דובינסקי צוואה היות ש"המנטליות שלנו לא נותנת לבקש דבר כזה" (עמ' 5 שורה 7 לפרוטוקול).

15.
מכל האמור עולה, כי לצורך הוראות תקנה 11 לעיל יש לראות את ורה כבעלים האמיתיים היחידה של הדירה, וכי העברת הזכויות שבוצעה על ידי התובעת נעשתה אך להעמיד את הדברים על מכונם. בנסיבות אלה, אין לראות בדירה כנכס השייך לתובעת ואין להחיל את הוראות תקנה 11 לתקנות.

16.
אשר על כן, דין התביעה - להתקבל.

בחישוב זכויות התובעת והכנסותיה, לא ייקח המוסד בחשבון את הדירה שהועברה ללא תמורה לוורה.


הנתבע ישלם הוצאות התובעת בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום.


זכות ערעור לבית הדין ארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום.


ניתן היום,
ד' באב תשע"א,
4 באוגוסט 2011, בהעדר הצדדים.




משה עזרא
נציג מעבידים

יעל אנגלברג שהם
שופטת








בל בית דין אזורי לעבודה 221-08/10 סופיה קוזין נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 04/08/2011)