פסקי דין על שירלי שבתאי | פסקי דין על רוני ניר

58018-11/10 דמש     07/08/2011




דמש 58018-11/10 שירלי שבתאי נ' רוני ניר








בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו



דמ"ש 58018-11-10 שבתאי נ' ניר






בפני

כב' השופטת
הדס יהלום

תובעת
שירלי שבתאי


נגד

נתבע
רוני ניר



פסק דין


1.
התובעת הגישה תביעה לתשלום זכויות שונות המגיעות לה עבור תקופת העבודה אצל הנתבע.

פסק הדין ניתן על ידי מותב דן יחיד, כמתועד בפרוטוקול.

2.
דיון מוקדם התקיים ביום 4.5.11.

בסיום הדיון ניתנה החלטה:

"מדברי התובעת מתברר שהיא נמצאת כעת בחופשת לידה וכי בכוונתה להתפטר לצורך טיפול בילד. ככל שכך הדבר וככל שנושא פיצויי הפיטורים לא יוסדר, רשאית התובעת להגיש תביעה נוספת לפיצויי פיטורים אשר תתברר ביחד עם תיק זה ובלבד שתגיש את התביעה הנוספת, לא יאוחר מ- 30 יום קודם למועד ההוכחות.
ככל שהתביעה הנוספת לא תוגש במועד הנ"ל, יקבע לה מועד נוסף ונפרד על ידי המזכירות
".

3.
התובעת הגישה תביעה נוספת בה תבעה פיצויי פיטורים וכן זכויות נוספות (במאמר מוסגר
יצוין שלא ניתן היתר לתקן את התביעה על ידי הוספת רכיבים אחרים זולת פיצויי פיטורים).

4.
דיון הוכחות התקיים בפני
ביום 12.7.11. בדיון העידו התובעת והנתבע.

5.
לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועייננו במסמכים, להלן פסק הדין.

6.
א.
התובעת הועסקה בביתו של הנתבע, כעובדת משק בית.

ב.
תחילת העבודה 3.8.06.
ג.
בשנים הראשונות עבדה ארבעה ימים בשבוע, ארבע שעות בכל פעם בשכר 45 ₪ לשעה.
ד.
החל מחודש 12/09, שונה היקף המשרה.

סוגיה זו שנויה במחלוקת כמפורט להלן.
ה.
התובעת ילדה בחודש פברואר 2011.
ו.
התובעת הודיעה על התפטרות לשם טיפול בילדה. מועד תום חופשת לידה – מאי 2011.

7.
היקף המשרה
בתקופה הראשונה לעבודה עבדה התובעת ארבעה ימים בשבוע.
התובעת העידה כי בחודש 12/09 התבקשה לעבוד שישה ימים בשבוע וכך פעלה עד ליום 6.9.10 (בפרוטוקול נרשם בטעות 9.6.10), שאז נמסר לה המכתב ת/1, בו הודיע לה הנתבע שתעבור "חזרה" לחמישה ימים.

8.
הנתבע טוען כי בחודש אפריל 2010 הגדיל המשרה לשישה ימים ולאחר חודשיים (בהמשך אישר שבמועד המכתב 9/6/1), הפחיתו לחמישה ימים.

בסיום המכתב נרשם "תחילת ינואר סוף דצמבר עבדת 4 ימים".
השורה האחרונה של המכתב נקטעה ואולם בשורה שצוטטה לעיל, יש תימוכין לטענת התובעת לכך שההגדלה ל- 6 ימים בשבוע, היתה בדצמבר 2009.

9.
במועד הפחתת המשרה מששה ימים לחמישה ימים, בחודש 9/10, היתה התובעת בהריון.
על פי הוראת חוק עבודת נשים תשי"ב – 1954 סעיף 9א - אין המעסיק רשאי להפחית את היקף המשרה של עובדת בהריון, ללא קבלת היתר על פי חוק.

הנתבע טען שהתובעת הסכימה להפחתת ימי העבודה. טענתו זו לא הוכחה ואף אינה עולה ממכתבו הנ"ל, ממנו עולה שההפחתה בימי העבודה היתה יוזמה שלו ולא של התובעת.



10.
פיצויי פיטורים

על יסוד האמור לעיל, יש לחשב את
פיצויי הפיטורים לפי תקופה ראשונה של ארבעה ימים בשבוע ואילו החל מחודש 12/09, לפי היקף משרה של שישה ימים בשבוע עד לסיום תקופת העבודה, תוך התעלמות מהפחתת המשרה לחמישה ימים שנעשתה כאמור, שלא כדין.

11.
עבור התקופה 8/06 עד 11/09 זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 12,062 ₪ (עבור 39 חודשים).

12.
עבור התקופה 12/09 עד 5/11 –
הנתבע צירף מסמך נ/1, ובו ריכוז של שעות העבודה שעליהן דיווחה התובעת בתקופה האחרונה לעבודה – בחודשים האחרונים לעבודה עבדה 19, 19.5, 20 ואף 16 שעות.

התובעת אישרה שבתקופה האחרונה לא עבדה ארבע שעות באופן מלא שכן לטענתה, בנו של הנתבע היה בבית ביחד עם ילדיו וקשה היה לעבוד באופן מלא.

ממוצע השעות, על פי המסמך שצירף הנתבע, עומד על כ- 18 שעות לשבוע.

כפי שצויין, הנתבע הפחית את ימי העבודה של התובעת, מששה לחמישה בשבוע, שלא כדין.

לפיכך, חישוב פיצויי פיטורים לתקופת העבודה השניה יבוצע לפי 18 שעות לשבוע (סה"כ 77.4 שעות לחודש) ועוד יום בשבוע (סה"כ 17.2 שעות לחודש). סה"כ לחודש – 94.6 שעות, כפול 17 חודשים – 6,030 ₪.

13.
התובעת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 18,092 ₪.

14.
הפרשי שכר

לטענת התובעת, הפחתת המשרה החל מחודש 9/10 לחמישה ימים בשבוע, נעשתה שלא כדין ובניגוד לחוק עבודת נשים.

התברר שמחודש 12/09 עבדה שישה ימים בשבוע.

טענת התובעת בעניין זה מתקבלת. משהיתה בהריון, לא היה הנתבע רשאי לשנות מהיקף המשרה ללא קבלת היתר כחוק.

בתקופה זו היו 5 חודשי עבודה, שכן מחודש 2/11 שהתה התובעת בחופשת לידה.
עבור 5 חודשי עבודה, זכאית התובעת לפיצוי בגין הפחתת שכר, בסך 3,870 ₪ (לפי יום בחודש כפול 4 שעות עבודה כפול 4.3 שבועות בחודש, לחמישה חודשים).

15.
דמי הבראה

דמי הבראה אחרונים שולמו בחודש 9/10.

עבור התקופה עד לתום חופשת הלידה, זכאית לדמי הבראה בסך 900 ₪.

16.
חופש
עבור התקופה 9/10 ואילך, זכאית לפדיון חופש בסך 924 ₪, כפי שתבעה בכתב התביעה הנוסף.

17.
התובעת טענה בכתב התביעה המקורי לזכות להפרשים בגין דמי חופשה ששולמו לפני 9/10.

טענה זו נדחית, מששולמו דמי החופשה במהלך תקופת העבודה ולאור הטענה כי לא תמיד עבדה ארבע שעות באופן מדויק אלא לעתים פחות, טענה שאף התובעת הודתה בה.

18.
דמי מחלה

הנתבע אישר שהתובעת חלתה פעמיים וכי לא שילם לה דמי מחלה.
לטענתו, במחלה השניה היה אצל הרופאה של התובעת ושאל אותה לפשר האישור. טענה זו תמוהה יותר, בלתי סבירה והנתבע לא הוכחה בראיות כלשהם.
משהודה שלא שילם דמי מחלה, התביעה בעניין זה מתקבלת.
על הנתבע לשלם לתובעת דמי מחלה בסך 1,350 ₪ עבור תקופת המחלה הראשונה ודמי מחלה בסך 180 ₪ עבור תקופת המחלה השניה, כפי שנתבע בכתב התביעה.

19.
פנסיה

הנתבע אישר שלא הפריש כספים לפנסיה עבור התובעת.

בדיון ההוכחות טען שסוכם עם התובעת על תשלום 40 ₪ לשעה ועד 5 ₪ על פנסיה ונסיעות ו"סוציאליות". טענה זו אינה מתקבלת הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי.

ראשית, התעריף של 45 ₪ לשעה סוכם ממועד תחילת העבודה, הרבה לפני שחלה חובת פנסיה.

שנית, החיוב הוא לערוך לעובד ביטוח פנסיוני ואין די בתשלום לידי העובד.

20.
לפיכך, על הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגין אי הפרשת כספים לקרן פנסיה.

21.
התובעת תבעה בכתב תביעה זה סך 4,000 ₪.

לטענת הנתבע, מדובר בסכום שאינו עולה על 2,000 ₪.

חישוב הפנסיה לפי השכר בשנת 2008 ואילך, מביא לסכום שונה בתכלית מזה שטוענת התובעת.

22.
טענת הנתבע בעניין זה מתקבלת.

על הנתבע לשלם לתובעת פיצויי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,000 ₪.

23.
נסיעות

בכתב התביעה המקורי, לא נתבע תשלום עבור נסיעות.

בכתב התביעה הנוסף, הוסף רכיב תביעה שעניינו דמי נסיעות, בו טענה התובעת שלא קיבלה תשלום עבור נסיעות.

24.
הנתבע טוען שסוכם עם התובעת על תשלום 40 ₪ ועוד 5 שקלים עבור נסיעות.

25.
מחד – טענת הנתבע טעונה הוכחה לאור העובדה שלא נחתם הסכם בכתב.

26.
מאידך – טענת הנתבע אינה בלתי סבירה בהינתן שכבר בשנת 2006 השתכרה התובעת 45 ₪ לשעה, תעריף גבוה לכל הדעות לשנת זו.

תימוכין נוסף לכך שהוסכם על שכר כולל נסיעות, היא בעובדה שהתובעת לא תבעה רכיב זה בכתב התביעה המקורי.

27.
לפיכך, התביעה לדמי נסיעות – נדחית.

28.
סוף דבר
הנתבע ישלם לתובעת כדלקמן:
א.
פיצויי פיטורים בסך 18,092 ₪.
ב.
הפרשי שכר בסך 3,870 ₪.
ג.
דמי הבראה בסך 900 ₪.
ד.
פדיון חופש בסך 924 ₪.
ה.
דמי מחלה בסך 1,350 ₪ ועוד 180 ₪.
ו.
פיצויי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 2,000 ₪.

29.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 30/11/10 ועד לתשלום בפועל.

30.
כן ישלם הנתבע לתובעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על

פסק דין
זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום,
7/8/11 , בהעדר הצדדים.




קלדנית: ענבר









דמש בית דין אזורי לעבודה 58018-11/10 שירלי שבתאי נ' רוני ניר (פורסם ב-ֽ 07/08/2011)