פסקי דין על אורן טוויג

5724/11 בשפ     07/08/2011




בשפ 5724/11 מדינת ישראל נ' אורן טוויג




החלטה בתיק בש"פ 5724/11



בבית המשפט העליון


בש"פ 5724/11



בפני
:

כבוד השופט ע' פוגלמן


העורר:
מדינת ישראל



נ


ג


ד



המשיב:
אורן טוויג


ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב, במ"ת 7631-03-11, מיום 2.8.2011, שניתנה על-ידי כבוד השופט צ' קאפח


תאריך הישיבה:
ד' באב התשע"א (4.8.2011)

בשם המדינה:
עו"ד דותן רוסו

בשם המשיב:
עו"ד תמיר סננס



החלטה


לפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט
צ' קאפח
) אשר הורה על הקלה בתנאי שחרורו של המשיב.

1.
נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות לרבות הצתה בנסיבות מחמירות, סחיטה בכוח ובאיומים, החזקת סכין, החזקת סם לצריכה עצמית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. המעשים הנטענים התרחשו כולם בפרק זמן של שלושה חודשים וכוונו כלפי מתלוננים שונים.

2.
בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי בשמונה מתוך תשעת האישומים קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב. עם זאת, היות שב-16 השנים האחרונות לא ביצע המשיב כל עבירה, הורה בית המשפט בהחלטה מיום 7.4.2011, על הגשת תסקיר מעצר בעניינו. בתסקיר הראשון שהוגש עמד שירות המבחן על כך שהמשיב מתקשה להפנים את הבעייתיות שבהתנהלותו. חרף כך, נוכח התרשמותו מבני המשפחה שהוצעו כמפקחים, המליץ השירות על שחרור המשיב למעצר בית בבית הוריו ובפיקוחם המלא, במקביל לפיקוח של שירות המבחן. בדיון שהתקיים בחלופת המעצר, טענה המדינה כי יש לעצור את המשיב בשל מסוכנותו, ומשכך הורה בית המשפט – בהחלטה מיום 27.4.2011 – על עריכת תסקיר משלים אשר יתייחס לשאלה "האם ניתן ליתן אמון במשיב כי יעמוד בכללי מעצר הבית". בתסקיר שהוגש בעקבות ההחלטה צוין כי אל מול מסוכנותו של המשיב, עומדת רצינותם ואחריותם של בני משפחתו שיכולים לשמש חלופת מעצר הולמת. במצב דברים זה, עמדת שירות המבחן הייתה כי כל עוד המשיב ישהה תחת פיקוח בני משפחתו, יש בכך כדי להפחית את הסיכון הנובע ממנו ואת האפשרות שיפר את תנאי החלופה.

בהחלטה שניתנה ביום 5.5.2011, לאחר דיון נוסף שהתקיים בעקבות הגשת התסקיר, ציין בית המשפט כי רמת המסוכנות של המשיב נמצאת אמנם ברף העליון, אך מעשיו נושא כתב האישום בוצעו בתקופה משברית בחייו, שבה חווה אובדן שליטה עקב שימוש בסמים מסוג "הידרו" וחשיש. בסופו של יום, קבע בית המשפט כי חלופה הולמת בצירוף פיקוח אלקטרוני יפיגו במידה רבה את מסוכנותו של המשיב. על-כן, לאחר שלושה חודשים שבהם המשיב היה נתון במעצר, הורה בית המשפט על שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית אמו, תחת פיקוח מתמיד של ערבים, איזוק אלקטרוני וכן תוך הפקדת ערבות אישית, התחייבות וערבות צד ג'.

3.
בחלוף מספר שבועות ולבקשת המשיב, התיר לו בית המשפט לצאת לפגישות שבועיות בעמותת "אפשר", בהתאם לבקשתו, והורה על עריכת תסקיר מעצר עדכני בנוגע לתוואי השיקומי שנקבע לו (החלטה מיום 13.6.2011). מתסקיר זה אשר הוגש ביום 31.7.2011, עולה כי המשיב מתמיד להשתתף במסגרות הטיפוליות, הן בשירות המבחן, הן בעמותת אפשר, אך מצוי בשלב ראשוני של הבנת הבעייתיות שבמצבו. נוכח זאת, המליץ שירות המבחן על יציאת המשיב לעבודה בליווי גיסו, ועל הסרת האיזוק האלקטרוני. בהחלטתו מיום 2.8.2011 ציין בית המשפט כי יש לצעוד "עקב בצד אגודל" בתוואי השיקומי, ואפשר למשיב לצאת לעבודה במשך 4 שעות בכל יום, כשהוא מלווה בכל עת על-ידי גיסו. עוד הורה בית המשפט על הסרת האיזוק האלקטרוני.

4.
מכאן הערר שלפניי. לטענת המדינה, המשיב נמצא אך בשלבים ראשונים של טיפול גמילה מסמים ומאלכוהול. לדבריה, השימוש באלה הוא שעמד ביסוד התנהלותו העבריינית של המשיב. עוד טוענת המדינה כי מסוכנותו של המשיב לא קהתה, והוא עלול לשוב ולהתפרץ דווקא בעת יציאתו לעבודה, בפרט נוכח הסרת האיזוק האלקטרוני. לגישתה, ההיתר שניתן למשיב לצאת בכל יום למספר שעות לכל מקום שיחפוץ ללא פיקוח אפקטיבי מצד המשטרה, אינה משום "צעידת עקב בצד אגודל" בתוואי השיקומי. לבסוף סבורה המדינה כי ככל שהמשיב שרוי בלחץ במעצר הבית וזקוק "לאוורור" נוסף, יש לבחון אפשרויות להעמקת תהליך הטיפול שלו, בין היתר בדרך של הכנסתו למסגרות גמילה.

5.
בדיון שהתקיים לפניי ציין בא-כוח המשיב כי מרשו לא ביצע עבירות בשש-עשרה השנים האחרונות, והעבירות המיוחסות לו בוצעו בתקופה קצרה וחריגה בחייו. עוד טען הוא כי הלה מקיים את תנאי מעצרו, ואף חלה התקדמות בתהליך הטיפולי נוכח פגישותיו הסדורות של המשיב עם שירות המבחן ועם עמותת "אפשר". בא-כוח המשיב סבור כי על מנת שתהליך זה ימשיך ויצליח יש לאפשר למשיב לחזור למעגל העבודה ולהשתלב בהדרגה באינטראקציות חברתיות. לשיטתו, ההקלה בתנאי השחרור מאוזנת על-ידי הפיקוח ההדוק של בני משפחת המשיב, אשר מתלווים אליו לכל מקום שילך. באשר להסרת האיזוק האלקטרוני, גורס בא-כוח המשיב כי זו רצויה בגדר הפחתת הלחץ והמתח שבו שרוי מרשו, מה גם שהאיזוק מסב לו אי-נוחות ועשוי להביכו בעת יציאתו לעבודה. לבסוף נטען כי הדיון הקבוע לתאריך 6.9.2011 בבית המשפט המחוזי יאפשר לבחון את התקדמות המשיב בתהליך הטיפולי בהתאם לתנאי השחרור האמורים.

6.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בתסקירים השונים, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות ברובו, למעט בסוגיית האיזוק האלקטרוני כפי שיובהר להלן. כידוע, במקרים המתאימים ניתן לשקול בקשות המוגשות מטעם נאשמים הנתונים במעצר בית, לצאת לעבוד,

וזאת לאחר שהוכיחו כי ניתן ליתן בהם אמון, וכי הם עומדים בתנאי השחרור שנקבעו להם, ובכפוף להבטחת שלום הציבור, ומניעת שיבוש מהלכי משפט. יש לשקול אפוא בהקשר הנדון את חומרת העבירות, הסכנה הנשקפת לציבור, תקופת השהייה במעצר בית ומידת עמידתו של הנאשם בתנאי המעצר (ראו: בש"פ 6860/07
גולדבלט נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 27.8.2007); בש"פ 3708/09
ניימן נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 11.5.2009); בש"פ 3460/10
בצר נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 17.5.2010)). בענייננו, מצוי אמנם המשיב במעצר בית תקופה לא ממושכת, אך הוא מקיים את תנאי מעצרו, ונראה כי התגייסות בני משפחתו לפיקוח עליו אכן מפחיתה את הסיכון הנשקף ממנו, כעולה מעמדת שירות המבחן בתסקירים השונים. בית המשפט המחוזי קיים הליך מבוקר ומדורג של קבלת החלטות תוך הסתייעות בשירות המבחן, קודם שניתנה ההחלטה נושא הערר, שגם היא אינה בבחינת סוף פסוק. בנסיבות אלה, לא ראיתי להתערב במתן היתר ליציאה לעבודה למספר שעות ביום בפיקוח צמוד של בן משפחה, לאחר שבית המשפט המחוזי שוכנע כי זו אינה צפויה לסכן את הציבור או להביא להפרת התנאים שהוטלו על המשיב, נוכח מחויבותו לתהליך הטיפולי והפיקוח הצמוד עליו. מחויבות זו תשוב ותיבחן בדיון שיתקיים ביום 6.9.2011 בבית המשפט המחוזי. עם זאת, נוכח פרק הזמן הקצר של השהייה במעצר בית והשלב ההתחלתי של התהליך הטיפולי, סבורני כי השארת האיזוק האלקטרוני על כנו כאמצעי משלים לפיקוח המשפחתי בשעות בהן הוא שוהה במעצר בית, היא מחויבת המציאות על מנת להבטיח הפחתה של המסוכנות הנשקפת מהמשיב ואת ההגנה על שלום הציבור. פיתרון זה, המאפשר למשיב לצאת לעבודה מחד גיסא, אך משמר אמצעי פיקוח מאידך גיסא, מאזן, לטעמי, באופן מידתי בין שיקולי השיקום של המשיב לבין השיקולים בדבר שלום הציבור וביטחונו.


התוצאה היא שהערר נדחה, למעט בסוגיית האיזוק האלקטרוני. בשלב זה האיזוק יישאר על כנו עד להחלטה אחרת בבית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, ז' באב התשע"א (7.8.2011).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

11057240_m02.doc

יצ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בשפ בית המשפט העליון 5724/11 מדינת ישראל נ' אורן טוויג (פורסם ב-ֽ 07/08/2011)